Le Chla rapporte du Rambam, dans l’introduction de Seder Zeraim, que le derach du Talmud a une grande intelligence : affaires divines et vérités que les sages ont cachées. Au pchat, on y voit des affaires éloignées de l’intellect ; ils ont fait ainsi pour aiguiser les disciples et aveugler les sots. « Du miel et du lait sous ta langue » : les sagesses douces se cachent. L’homme prie comme David : « découvre mes yeux et je regarderai les merveilles de Ta Torah », puis cache ce qu’il a vu. Lorsque leurs paroles s’éloignent à nos yeux, le défaut vient de notre intellect ; il faut juger les derachot vers le mérite et ne pas s’en moquer.
Aussi : les trente-deux middot de Rabbi Eliézer ben Rabbi Yossé ha-Gelili fondées sur derachot et aggadot ; mashal dans les paroles de Kabbalah, pas dans la Torah et les mitsvot hors trois cas de Rabbi Yichmaël ; calcul, temurah et notarikon dans l’aggadah
והא לך דברי פי חכם חן הרב הגדול הרמב"ם ז"ל מ"ש בענין הגדות ודרשות בהקדמת סדר זרעים וז"ל הדרש הנמצא בתלמוד אין ראוי לחשוב שמלעתו מעוטה ותועלתו חסרה אבל יש בו תבונה גדולה מפני שהוא כולל חידוש פליאות וחמודות נפלאות כי הדרשות ההם כשיסתכל בהם הסתכלות שכלי יובן בהם מהטוב האמתי מה שאין למעלה ממנו ויגלה מהם מן העניינים האלהיים ואמתות הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו וכל מה שכלו בו הפילסופים דורותיהם ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו עניינים רחוקים מן השכל שאין למעלה מהם ועשו דבר זה לעניינים נפלאים האחד מהם ללטוש רעיונות התלמידים וללבב לבותם ועוד כדי לעור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם ואלו היית מראה להם זוהר האמתות יביכו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם שנאמר בהם ובדומיהם אין מגלין להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בורים וכן החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה וכבר זכרו שאיש מן החכמים נכבד לאנשים בקיאים בחכמת מעשי בראשית והוא היה בקי במעשה מרכבה ואמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה ואמרו טוב הדבר וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו והכי ראיה על ענין זה דברי שלמה (שה"ש ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך ופרשו עליהם השלום ואמרו שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים וזהו שאמר תחת לשונך שהעניינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים וכשיגלה הקב"ה מסוד הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות אז יבין מהם כפי שכלו ואין לאדם אם החכמה ודרישתה וההשתדלות אלא לעזוב ענינינו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב כמו שמצינו דוד המלך עליו השלום עשה כן באמרו (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכשיגלה הקב"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה ראוי לו לגנזה כמו שאמרנו ואם ירמוז מהם במעט ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמתתו כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו שאם יגלה אותו לכסיל אע"פ שלא יגנהו לא ייטב בעיניו ועל כן אמר החכם (משלי כג, ב) באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך ועוד שהלמוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם ולענין זה רמז שלמה ע"ה באמרו (משלי א, ו) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם ומפני אלו הסבות סדרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות על ענין שירחקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו ואין ראוי לסמוך החסרות אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שחסרון בא משכלו וכשראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטן ראוי לו להשתומם מאד על שכלו שלא הבין הענין עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה בפי יתרונות המזגים וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחד כן יש שכל איש אחד שכלם משכל איש אחד ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד משכיל מי שיסכל הדבר ההוא שהאחד נקרא שכל בפועל והאחד שכל בכח ובשביל זה יש דבריהם שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והבאור ואצל איש אחד הם רחוקים ונמנעים מהיותם ע"פ המעלה בחכמה והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבון ומשכיל והוא נעור ורק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאלו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם וג' שמינית פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו המדות האלה הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדות גודל כדור השמש אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג מהטענה השכילת תבאר לו בתחלת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ וידע שיעור גרם השמש והקפתה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ. ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפילו ראות גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע אדם למעלה שיכול למדוד אותו וידקדק מדתו בג' שמיני פעם זה דבר שוא שאין כמהו ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המדות וחכמת מה שהוא ראוי בתבניות הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה עליו ר"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמנסטי אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענת אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשעור הזה או שהשמש הוא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה מתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה הנה זה יוכל להיות ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמה האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים שהוא מן המדרגה שיעלו בה לאלהיות קל וחומר יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו מדרכי חכמות הלמודים אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאלוהו שאלות האלהות שהם צפונות בדרשות אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ ויקצר שכלו להבין דבר מהם ועל כן ראוי שנדין הדררשות ההם לכף זכות ונטיף לעיין בהם ואל נמהר להרחיק דבר מהם אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשינו בחכמות עד שנבין עניניהם בדבר ההוא אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה שהרי החכמים אע"פ שהיה להם מן התאוה ללמוד וטוב הרעיון והיגיעה וחברת החסידים הנכבדים והרחקת העולם בכל מה שיש בו היו מיחסים החסרות לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם והוא מה שאמרו (עירובין נג, א) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אינו אפילו כמחט סידקית וכ"ש אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו כאשר הודיענו הקב"ה (ישעיה כט, יט) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר יחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים בחולשת שכל וחוזק התאוה ועצלות בבקשת החכמה והזריזות בבצעי העולם ארבעה שפטיו הרעים ואיך לא נסמוך החסרון לנפשותינו כשנעריך אותו עליהם ומפני אשר ידעו עליהם השלום בענין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים ואין בהם סיגים צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם ואמרו (עירובין כא, ב) כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת ואין לך צואה רותחת גדולה מזה כסילות אשר השיאתו להלעיג וע"כ לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה ונותן יתרון להנאות המורגשות אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורות הבהירים עכ"ל:
Et voici pour toi les paroles de "pi 'hakham hen" (la bouche du sage [est] grâce), le grand rav le Rambam (הרמב"ם, Rabbi Moché ben Maïmon) z"l (ז"ל, zikhrono livrakha, de mémoire bénie), ce qu'il a écrit (מ"ש) au sujet des aggadot (récits) et des derachot (expositions) dans l'introduction de Seder Zeraim, et voici son langage (וז"ל): le derach qui se trouve dans le Talmud, il n'est pas convenable de penser que sa mélitsa (מליצה, langage figuré; le texte: מלעתו) [est] petite et son utilité manquante, mais il y a en lui une grande intelligence, parce qu'il comprend des nouveautés étonnantes et des douceurs merveilleuses. Car ces derachot, lorsque l'on y contemple d'une contemplation intellectuelle, l'on comprendra en elles, du bien véritable, ce au-dessus de quoi il n'y a rien, et il se révélera d'elles des affaires divines et des vérités des choses que les hommes de la sagesse cachaient et qu'ils n'ont pas voulu révéler, et tout ce en quoi les philosophes ont épuisé leurs générations.
Et si tu le regardes selon son pchat (sens simple), tu verras en lui des affaires éloignées de l'intellect, au-dessus desquelles il n'y a rien. Et ils ont fait cette chose pour des affaires merveilleuses: l'une d'elles, pour aiguiser les pensées des disciples et pour raffiner leurs cœurs; et encore, afin d'aveugler les yeux des sots, afin que leurs cœurs ne brillent jamais.
Et si tu leur montrais l'éclat des vérités, leurs visages seraient confondus d'elles selon le défaut de leurs natures, comme il est dit d'eux et de leurs semblables: l'on ne leur révèle pas le sod (secret), parce que leur intellect n'est pas complet pour recevoir les vérités en leur clarté. Et de même les sages ne voulaient pas révéler, les uns aux autres, les secrets de la sagesse.
Et déjà ils ont mentionné qu'un homme parmi les sages honorés [vint] à des hommes experts dans la sagesse de Maaseh Bereshit (l'Œuvre de la Création), et lui était expert dans Maaseh Merkavah (l'Œuvre du Char), et il leur dit: enseignez-moi Maaseh Bereshit et je vous enseignerai Maaseh Merkavah. Et ils dirent: la chose [est] bonne.
Et lorsqu'ils lui eurent enseigné Maaseh Bereshit, il s'abstint de leur enseigner Maaseh Merkavah. Et ciel préserve qu'il ait fait cela par mauvais cœur, pour retenir la sagesse, ou afin qu'il ait un avantage sur eux: car ces traits [sont] honteux en l'un des sots, à plus forte raison en ces hassidim (pieux) honorés.
Mais il a fait la chose parce qu'il a vu en lui-même qu'il [était] digne de recevoir ce qu'il y a chez eux, et qu'eux ne [sont] pas dignes de recevoir ce qu'il y a chez lui. Et voici une preuve sur cette affaire: les paroles de Shlomo (Shir ha-Shirim 4,11): "du miel et du lait sous ta langue".
Et ils ont expliqué, sur eux la paix, et ils ont dit que le sens de cette chose [est] que les sagesses douces, dont l'âme jouit comme le palais jouit du miel et du lait, il faut les cacher et que l'on n'en parle pas, et qu'elles ne montent pas sur la lèvre de la langue en aucune façon. Et c'est ce qu'il a dit "sous ta langue": que ces affaires ne [sont] pas de ce qu'il convient d'apprendre et de méditer en elles dans les yeshivot (académies) de la sagesse.
Cependant l'on y fait allusion dans l'Écrit, d'elles, des allusions cachées. Et lorsque le Saint, béni soit-Il (הקב"ה), ôtera le sod de la sottise du cœur de qui Il voudra, après qu'il se sera peiné et habitué dans les sagesses, alors il comprendra d'elles selon son intellect.
Et l'homme n'a rien, quant à la sagesse et sa recherche et l'effort, sinon de laisser nos affaires en la main du Créateur, et de prier vers Lui et de supplier qu'Il le fasse comprendre et qu'Il l'instruise et qu'Il lui révèle les secrets cachés dans l'Écrit, comme nous avons trouvé que David le roi, sur lui la paix, a fait ainsi en disant (Tehillim 119,18): "découvre mes yeux et je regarderai les merveilles de Ta Torah". Et lorsque le Saint, béni soit-Il, découvre les yeux de l'homme et lui montre ce qu'Il a montré, il lui convient de le cacher, comme nous avons dit.
Et s'il fait allusion d'elles un peu, qu'il fasse allusion à qui a un intellect complet et dont la vérité [est] connue, comme ils ont expliqué et révélé dans de nombreux récits dans le Talmud. Et c'est pourquoi il n'est pas convenable à un homme sage de révéler ce qu'il a su des secrets, sinon à qui [est] plus grand que lui ou comme lui.
Car s'il le révèle à un sot, bien qu'il ne le blâme pas, [cela] ne sera pas bon à ses yeux. Et c'est pourquoi le sage a dit (Mishlei 23,9): "aux oreilles du sot ne parle pas, de peur qu'il méprise l'intelligence de tes paroles".
Et encore: que l'enseignement pour la foule du peuple doit être par voie d'énigme et de mashal (parabole), afin qu'il comprenne les femmes et les jeunes gens et les petits, jusqu'à ce que leur intellect soit complété, et alors ils contempleront et comprendront les affaires de ces allusions. Et à cette affaire Shlomo, sur lui la paix (ע"ה), a fait allusion en disant (Mishlei 1,6): "pour comprendre un mashal et une mélitsa, les paroles des sages et leurs énigmes".
Et à cause de ces raisons, les sages, sur eux la paix, ont disposé leurs paroles en derachot d'une manière que l'intellect du sot l'éloignera selon sa pensée. Et il n'est pas convenable d'appuyer les défauts à ce derach-là, mais il faut penser que le défaut vient de son intellect.
Et lorsqu'il a vu un mashal de leurs meshalim qui [est] difficile à comprendre, même leur pchat, il lui convient de s'étonner beaucoup de son intellect qui n'a pas compris l'affaire, jusqu'à ce que les croyances aient été déficientes à ses yeux au plus éloigné. Car voici les opinions ont un avantage les unes sur les autres selon les avantages des tempéraments.
Et comme l'on trouve le tempérament d'un homme qui [est] plus droit que le tempérament d'un [autre] homme, ainsi il y a l'intellect d'un homme [plus] complet que l'intellect d'un [autre] homme. Et il n'y a pas de doute que l'intellect de celui qui a su une chose honorée n'[est] pas [comme] l'intellect de celui qui ignore cette chose-là: que l'un [est] appelé intellect en acte et l'un intellect en puissance.
Et à cause de cela il y a de leurs paroles qui [sont], aux yeux d'hommes, au comble de la vérité et de la clarté, et chez un [autre] homme elles [sont] éloignées et empêchées d'être, selon le degré dans la sagesse. Et voici que je te donne en ceci un mashal clair: comme si l'on demandait à un homme des hommes de la sagesse de la médecine et du calcul et de la musique, et habile dans la sagesse de la nature, et intelligent et comprenant, et il [est] dénudé et vide de la sagesse de la tishboret (géométrie) et de la sagesse des étoiles, et que l'on lui dise: que dis-tu d'un homme qui prétend que le corps du soleil que nous voyons comme s'il [était] un petit cercle, et il dit qu'il [est] un corps sphérique, et la grandeur de cette sphère [est] comme la grandeur de la sphère de la terre cent soixante-six fois et 3 (ג') huitièmes de fois, et la sphère de la terre, selon la mesure de laquelle nous avons fait ces mesures, [est] une sphère dont la circonférence [est] vingt-quatre mille mil (milles), et il sera de cette voie parvenu à savoir combien de mils il y a dans les mesures de la grandeur de la sphère du soleil.
Il n'y a pas de doute que cet homme-là, de pensée claire, qui a compris des sagesses tout ce que nous avons dit, ne trouvera pas en son âme un lieu pour soutenir cette croyance, et tout ceci [est] une chose éloignée à ses yeux, sans saisie de l'argument intellectuel. Il lui sera clair au début de la pensée que cet argument [est] vain: car comment [est-il] possible que l'homme, sur un lieu d'environ une zeret (empan) de la terre, sache la mesure du corps du soleil et sa circonférence et la mesure de sa surface, jusqu'à ce que sa connaissance l'embrasse comme il embrasse la mesure d'une part des parts de la terre.
Et encore il dira: comment [est] ceci possible, et voici le corps du soleil [est] dans les cieux au plus éloigné de la distance, et même voir le corps du soleil correctement [est] impossible pour nous, et nous ne le percevons que son éclat seulement; et comment un homme arriverait-il à un degré qu'il puisse le mesurer et être exact en sa mesure à 3 huitièmes de fois? Ceci [est] une chose vaine dont il n'y a pas de semblable, et il n'y aura pas en son cœur de doute sur [le fait] que cet argument [est] vain et qu'il ne pourra pas être.
Mais lorsqu'il habitue son âme à l'étude des livres des mesures et de la sagesse de ce qui convient dans les figures sphériques et les autres des rapports rangés les uns aux autres, et qu'il passe de là ensuite au livre disposé sur cette affaire et ce qui lui ressemble, c'est-à-dire (ר"ל) le livre de la tekhunah (astronomie) des sphères, le livre connu [comme] livre Almageste -- alors cet argument se clarifiera chez lui et il lui reviendra un argument de vérité en lequel il n'y a pas de doute et sur lequel il y a une démonstration, et il n'y aura pas chez lui de différence entre [que] le corps du soleil [soit] de cette mesure ou [que] le soleil existe. Et il habitue son intellect à croire la chose qu'au début il éloignait d'un grand éloignement, et il croira en elle d'une croyance complète.
Voici ceci peut être. Et nous n'avons pas convenu, concernant l'homme à qui nous avons demandé cette affaire, qu'il soit manquant des autres sagesses, mais qu'il soit de bon intellect et de nature claire et sage; et la question que nous lui avons demandée [est] des questions des limudim (sciences mathématiques), qui [est] du degré par lequel l'on monte aux [affaires] divines.
À plus forte raison sera l'affaire en celui qui n'a pas de sagesse du tout et n'a pas habitué son âme aux voies des sagesses des limudim, mais son voyage [était] de l'intellect de sa mère à l'intellect de sa femme: si on lui demandait les questions de la divinité qui [sont] cachées dans les derachot, il n'y a pas de doute qu'elles [sont] éloignées à ses yeux comme l'éloignement des cieux de la terre, et son intellect sera trop court pour comprendre une chose d'elles. Et c'est pourquoi il convient que nous jugions ces derachot vers le plateau du mérite, et que nous nous appliquions à examiner en elles, et que nous ne nous hâtons pas d'éloigner une chose d'elles.
Mais lorsqu'une chose de leurs paroles s'éloigne à nos yeux, nous habituerons nos âmes dans les sagesses jusqu'à ce que nous comprenions leurs affaires en cette chose, si nos cœurs peuvent contenir cette grande chose. Car voici les sages, bien qu'ils eussent du désir d'apprendre et la bonté de la pensée et la peine et la compagnie des hassidim honorés et l'éloignement du monde en tout ce qu'il y a en lui, attribuaient les défauts à leurs âmes lorsqu'ils comparaient leurs âmes selon ce qui les a précédés.
Et c'est ce qu'ils ont dit (Eruvin 53, a): "le cœur des premiers [est] comme l'ouverture d'un hall, et celui des derniers n'[est] même pas comme une aiguille sidkit (מחט סידקית, trou d'aiguille)". Et à plus forte raison (כ"ש) nous, de qui la sagesse [est] absente, comme nous l'a fait savoir le Saint, béni soit-Il (Yeshayah 29,14): "et la sagesse de ses sages périra et l'intelligence de ses intelligents se cachera".
L'Écrit joint chacun de nous en quatre choses: en faiblesse d'intellect, et force du désir, et paresse dans la recherche de la sagesse, et empressement dans les gains du monde -- quatre de ses mauvais juges. Et comment n'appuierions-nous pas le défaut à nos âmes lorsque nous le comparons sur eux?
Et parce qu'ils ont su, sur eux la paix, en cette affaire, que toutes leurs paroles [sont] claires et nettes et qu'il n'y a pas en elles de scories, ils ont ordonné à leur sujet et ont averti qu'un homme ne se moque pas d'elles. Et ils ont dit (Eruvin 21, b): "quiconque se moque des paroles des sages [est] jugé dans l'excrément bouillant".
Et tu n'as pas d'excrément bouillant plus grand que cette sottise qui l'a induit à se moquer. Et c'est pourquoi (וע"כ) tu ne trouveras jamais qui éloigne leurs paroles, sinon un homme qui cherche le désir et donne l'avantage aux plaisirs sensibles, à qui son cœur n'a pas été éclairé d'aucune des lumières brillantes.
Jusqu'ici son langage (עכ"ל).
ובל"ב מידות שמנה ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי שהתורה נדרשת רובם מיוסדים על דרשות הפסוקים ואגדות זיל קרי בהו ותמצא כן. הובאו בספר הליכות עולם בפרק השלישי.
כלל העולה כל דברי הפסוקים והחכמים קיימים נאמנים בפשוטן ובמדרשן וסודן. זולת במקומות מועטות ממשל ממשלים כמו שמנה גם כן בל"ב מדות הנ"ל וז"ל ממשל כיצד הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ואין זה כי אם משל לישראל שאמרו לעתניאל ולדבורה ולגדעון שימליכו עליהם ע"כ.
וכתב ע"ז מהרי"ק ז"ל וכן אתה מוצא בנביאים שדברו במשל בד"א בדברי קבלה אבל בדברי תורה ומצות אי אתה רשאי לדורשם בלשון משל חוץ משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל דרשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים (ב"ב פה, א). אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו על בוריו שיתברר לך הדבר שנרפה מחוליו שאם אתה אומר משענתו כשנשען על מקלו עדיין הוא חולה אלא מלמד שקרא הכתוב משענתו גופו.
כיוצא בו אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו לבדו זרחה והלא לכל העולם זרחה אלא מה השמש שלום בעולם אף ההורג הזה אם ידוע שלא בא על עסקי נפשות אלא שלום היה לו עם ב"ה יהא חייב ב"ה בדמיו באלו הלכה כרבי ישמעאל. והג' הוא ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה עכ"ל.
ע"ש בל"ב מדות מנין שדורשין נסטריא בהגדה ואם לחשבון הרי כבר נאמר שמונה עשר ושלש מאות ואם לתמורת האותיות הרי כבר נאמר שמונה עשר ושלש מאות ואם לתמורה האותיות הרי כבר נאמר ל"ב קמ"י בחילוף א"ת ב"ש אותיות כשדים ומנין שדורשין נוטריקין בהגדה ת"ל אברהם אב המון גוים כרמל רך מל דבר שהוא רך ונמלל ביד. הוא קללני קללה נמרצ"ת נואף מואבי רוצח צורר תועבה.
ירט יראה ראתה נטתה וכתב מהרי"ק גיטמרי"א פי' גי"א מטורי"א שהמלות הם כמו הרים והיוצא מהם כמו גי"א נוטריקין פי' נוטר אות קונה תיבה עכ"ל:
Et dans les 32 (ל"ב) middot (mesures herméneutiques) que R' Eliezer ben R' Yose ha-Gelili a énumérées, par lesquelles la Torah [est] exposée: la plupart d'entre elles [sont] fondées sur les derachot des versets et les aggadot; va, lis en elles, et tu trouveras ainsi. Elles ont été apportées dans Sefer Halikhot Olam (Voies du monde) au troisième chapitre.
Le principe qui en ressort: toutes les paroles des versets et des sages [sont] subsistantes, fidèles, en leur pchat et en leur midrach et en leur sod. Sauf en des lieux peu nombreux de mashal de meshalim, comme il a aussi énuméré dans les 32 middot mentionnées ci-dessus (הנ"ל), et voici son langage: mashal, comment?
"aller, les arbres sont allés oindre sur eux un roi" (Shoftim 9,8) -- et ceci n'[est] rien qu'un mashal pour Israël, qui ont dit à Otniel et à Devorah et à Gid'on qu'ils les fassent roi sur eux. Jusqu'ici.
Et a écrit là-dessus Mahar"i Karo (מהרי"ק, Rabbi Yosef Karo) z"l: et de même tu trouves dans les prophètes qu'ils ont parlé en mashal -- en quoi ces paroles [sont-elles] dites (בד"א)? Dans les paroles de Kabbalah (tradition / Neviim et Ketuvim); mais dans les paroles de Torah et de mitsvot, tu n'es pas permis de les exposer en langage de mashal, hors trois choses que R' Yishmael exposait en langage de mashal, et la halakha [est] comme ses paroles en deux (Baba Batra 85, a).
"S'il se lève et marche au-dehors sur sa mish'enet (appui)" (Shemot 21,19) -- sur sa clarté (בוריו), que la chose te soit claire qu'il s'est remis de sa maladie; car si tu dis mish'anto comme lorsqu'il s'appuie sur son bâton, il [est] encore malade; seulement [cela] enseigne que l'Écrit à appelé mish'anto son corps. Semblable à ceci: "si le soleil a brillé sur lui" (Shemot 22,2) -- et [est-ce que] le soleil a brillé sur lui seul?
Or il a brillé pour tout le monde; seulement, comme le soleil [est] paix dans le monde, ainsi ce tueur: s'il [est] connu qu'il n'est pas venu pour des affaires de vies, mais qu'il y avait paix pour lui avec le ba'al ha-bayit (ב"ה, maître de la maison), le ba'al ha-bayit sera tenu pour ses sangs. En ceux-ci la halakha [est] comme Rabbi Yishmael.
Et la 3e (ג') [est]: "et ils étendront le vêtement" (Devarim 22,17) -- les paroles seront blanchies comme un vêtement. Jusqu'ici son langage.
Vois là (ע"ש) dans les 32 middot: d'où [sait-on] que l'on expose nisteria (נסטריא, calcul / guematria) dans l'aggadah? Et si pour le calcul, voici déjà il [est] dit "dix-huit et trois cents" (Bereshit 14,14); et si pour la temurah (permutation) des lettres, voici déjà il [est] dit "dix-huit et trois cents"; et si pour la temurah des lettres, voici déjà il [est] dit "ל"ב קמ"י" (lev kami, cœur de ceux qui se lèvent contre moi) (Yirmeyahu 51,1) par l'échange atbash (א"ת ב"ש), lettres de Kasdim (כשדים, Chaldéens).
Et d'où [sait-on] que l'on expose notarikon (acrostiche / décomposition) dans l'aggadah? L'Écrit vient enseigner (ת"ל): Avraham (אברהם) -- av hamon goyim (אב המון גוים, père d'une multitude de nations) (Bereshit 17,5); Karmel (כרמל) -- rakh mal (רך מל), une chose qui [est] molle et émiettée dans la main.
"Il m'a maudit d'une malédiction nimeretset (נמרצת)" (1 Melakhim 2,8) -- noef (נואף, adultère), moavi (מואבי, Moabite), rotseah (רוצח, meurtrier), tsorer (צורר, persécuteur), to'evah (תועבה, abomination). Yeret (ירט) (Bamidbar 22,32) -- yir'ah, ra'atah, nattetah (יראה ראתה נטתה, elle a craint, elle a vu, elle s'est détournée).
Et a écrit Mahar"i Karo: gitmatria (גיטמרי"א), explication: gei (גי"א, vallée) mi-turia (מטורי"א, des montagnes), que les mots [sont] comme des montagnes et ce qui sort d'eux [est] comme une vallée; notarikon, explication: noter ot (נוטר אות, il garde une lettre), koneh teivah (קונה תיבה, il acquiert un mot). Jusqu'ici son langage.