Ce passage poursuit la midah du sorti du kelal (le général) pour un argument de même espèce : ce qui a été dit s'y trouve, ce qui a été laissé n'y est pas, pour alléger ou pour aggraver selon ce qui a été dit. Le Chla expose : toute chose sortie du kelal pour un argument d'une autre espèce sort pour alléger et pour aggraver, comme la plaie de la tête et de la barbe, jugée au poil jaune et non au poil blanc. Toute chose sortie pour une chose nouvelle qui contredit le tout ne revient à son kelal que si l'Écrit l'y ramène explicitement, comme l'acham du metsora par « car comme le hatat est l'acham ».
Aussi : selon Rabbenu Netanel, le sorti de même espèce reçoit les allégeances du kelal ; le Raavad distingue cette midah de celle du davar 'hadach (chose nouvelle) ; Korban Aharon : si la séparation est dans l'essence, l'Écrit ne les réunit pas pleinement.
פי' טעון אחד שהוא כענינו שהוציא הכתוב מן הכלל ועשה בו פרט א' והזכיר בו מדות הענין הראשון והניח מקצתו זה שאמר טעון אחד והוא כענינו כלומר שזה הדבר היוצא עדיין הוא בענינו של כלל במקצת דבריו אלא שנטען טעון אחד שבו עזב קצת מה שהיה לו בכלל כגון שחץ ומכוח דכתיב ובשר כי יהיה בעודו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא שחין ומכות בכלל כל הנגעים היו פ' שחין ומכות פירש בהם כל הענין והניח מהם מחיה ושבוע שני וומדה בתורה הואיל ונזקק לפרש בהן דין הטומאה ועשה מהם פרט בפני עצמה מה שהזכיר הזכיר ומה שהניח הניח ואינן טעונין אלא מה שנתפרש בהם זו להקל ולא להחמיר שלא היו מעונין מה שלא נאמר בהם וא"ת אחד שאמר להקל מה צריך ולא להחמיר וי"ל משום דקא בעי למימר במדה שלאחריה יצא להקל ולהחמיר קאמר נמי בהא ולא להחמיר ואע"ג דלא צריך ובמה שאמר יצא להקל ולא להחמיר כתב בעל קרבן אהרן ווצריך אתה לדעת במה שלא אמר שיצא להקל ולא להחמיר אלא מפני שהנדון אשר בו דבר הוא כאשר יצא להקל כמו שחין ומכוה שיצא להקל שלא נזכר בהם מחיה ולא הסגר שני אבל לא פסיק מילתא דכל היכא שיצא לטעון טעון אחד שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר אלא ה"ה דאם יצא להחמיר שישאר מקושר בחומרות עם כללו ולא בקולות ונאמר דיצא להחמיר ולא להקל כמו שמצינו גבי כי יגח שור את איש דאמרינן והלא שור בכלל מזיק האדם היה בקרא דומכה אדם יומת ויצא מן הכלל להחמיר עליו שיהיה בסקילה וכן גבי וטבחו ומכרו אמרו והלא הטובח והמוכר בכלל אם ימצא הנגב ישלם הוא שנים ויצא מן הכלל להחמיר עליו לשלם ד' וה' וא"כ הרי לך להחמיר ולזה בודאי מה שאמר יצא להקל כו' אינו אלא כאשר יצא להקל אמנם כאשר יצא להחמיר נאמר שיצא להחמיר ולא להקל לפי שענין המדה היא שאחר שיצא לטעון טעון אחד באמרו קצת ממה שהיה לו עם הכלל והניח קצת מה שאמר יהיה בו ומה שהניח מלאמרו לא יהיה בו ולזה אם מה שאמר הוא קולא ועזב חומרא יצא להקל כו' ואם מ"ש הוא חומרא ועזב קולא יצא להחמיר וכו' ומאי דנקיט ר' ישמעאל חלוקה זו מפני שבזה רבותא יתירא רבות' דקולא עדיף ולזה אמר חלוקה זו ועזב האחרת במכל שכן ורבינו נתנאל הקדוש מפני שהוקשה לו שאין בזה חידוש כלל שאחר שיצא מהכלל ולא הוזכר בו אלא קולא ולא חומר' פשיט' שמה שאמר לבד נסביל ולא דבר אחר ולזה פי' הוא בפי' המדה שאין הכוונה לומר שהקולא הכתובה בו יהיה בו אבלה כוונה לומר דהיכא דשינה דינם במקצת והם ענין א' בשאר הדברים כגון שחין ומכות ששינה דינם במה שאין צריכין הסגר שני ולא זכר בו חומרות המחיה אבל בשארי דברים שוים אל הכלל יצא להקל מעליו כל החומרות שבכלל שלא נתן עליו מחומר הכלל אלא הקולות שבכלל כגון למטה מב' מראות אלו והפך לבן כולו אע"פ שלא נתפרשו קולות אלו בפרט נתן אותן לו מכח הכלל ולא נחמיר בו בהם מפני שלא נתחדשו בו וכן הדין דהחומרות נלמוד מהכלל ולא הקולות שלא נתחדש בפרט זהו דעתו ז"ל.
Perush (פי', explication): ta'on ehad she-hu ke-inyano (un argument qui [est] de son espèce): she-hotsi ha-katuv min ha-kelal (que l'Écrit à extrait du général) ve-asah bo prat ehad (et en a fait un particulier) ve-hizkir bo middot ha-inyan ha-rishon (et y a mentionné les mesures de la première affaire) ve-hinih miktzato (et en a laissé une part). Zeh she-amar "ta'on ehad ve-hu ke-inyano", kelomar (c'est-à-dire) she-zeh ha-davar ha-yotse adayin hu be-inyano shel kelal be-miktzat devarav (que cette chose qui sort [est] encore dans l'espèce du kelal en une part de ses paroles), ela she-nit'an ta'on ehad she-bo azav ketzat mah she-hayah lo ba-kelal (seulement qu'on a argué un argument par lequel elle a abandonné une part de ce qu'elle avait dans le kelal).
Ke-gon shehin u-mikvah (comme un ulcère et une brûlure), di-khtiv (דכתיב, comme il [est] écrit) "u-vasar ki yihyeh ve-oro shehin ve-nirpa" (et une chair, s'il y aura dans sa peau un ulcère et il a été guéri) (Lévitique 13,18) o "basar ki yihyeh be-oro mikvat ech" (ou une chair, s'il y aura dans sa peau une brûlure de feu) (Lévitique 13,24). Ve-halo shehin u-makot bi-khlal kol ha-nega'im (plaies) hayu.
Perush: shehin u-makot, peresh bahem kol ha-inyan ve-hinih mehem mihyah (chair vive) u-shavua sheni (et une seconde semaine). U-midah ba-Torah: hoil ve-nizkak lefaresh bahen din ha-tumah (puisque [l'Écrit] à été amené à expliquer en elles le din de l'impureté) ve-asah mehem prat bi-fnei atzmah, mah she-hizkir hizkir u-mah she-hinih hinih (ce qu'il a mentionné, il a mentionné, et ce qu'il a laissé, il a laissé), ve-einan te'unin ela mah she-nitparesh bahem (et elles ne sont tenues que de ce qui a été expliqué en elles).
Zo lehakel ve-lo lehahmir (ceci [est] pour alléger et non pour aggraver), she-lo hayu te'unin mah she-lo neemar bahem (car elles n'étaient pas tenues de ce qui n'a pas été dit en elles). Ve-im tomar (וא"ת, et si tu dis): ehad she-amar lehakel, mah tsarikh "ve-lo lehahmir" (une fois qu'il a dit "pour alléger", quel besoin de "et non pour aggraver")?
Ve-yech lomar (וי"ל): mishum de-ka ba'i lemeimar ba-midah she-le-ahareha "yatsa lehakel u-lehahmir" (parce qu'il voulait dire dans la midah qui [vient] après: "elle est sortie pour alléger et pour aggraver"), ka-amar nami be-ha "ve-lo lehahmir", ve-af al gav (ואע"ג, et même si) de-lo tsarikh. U-ve-mah she-amar "yatsa lehakel ve-lo lehahmir" katav ba'al Korban Aharon (l'auteur de l'Offrande d'Aharon): ve-tsarikh attah ledaat (et tu as besoin de savoir) be-mah she-lo amar she-yatsa lehakel ve-lo lehahmir ela mipnei she-ha-nadon acher bo diber hu ka-acher yatsa lehakel (dans ce qu'il n'a pas dit qu'elle est sortie pour alléger et non pour aggraver, sinon parce que le cas dont il a parlé [est] lorsqu'elle est sortie pour alléger), kemo shehin u-mikvah she-yatsa lehakel she-lo nizkar bahem mihyah ve-lo heseger sheni (second enfermement).
Aval lo pesik milta (mais la chose n'est pas tranchée) de-khôl heikha she-yatsa liton ta'on ehad she-hu ke-inyano yatsa lehakel ve-lo lehahmir. Ela hainu hakh (ה"ה, de même) de-im yatsa lehahmir she-yishaer mekushar be-humrot im kelalo ve-lo be-kulot (que s'il est sorti pour aggraver, il restera lié en sévérités avec son kelal et non en allégeances), ve-neemar de-yatsa lehahmir ve-lo lehakel.
Kemo she-matsinu gabei "ki yinagah shor et ish" (si un bœuf heurte un homme) (Exode 21,28), de-amrinan: ve-halo shor bi-khlal mazik ha-adam hayah bi-kera de-"makeh adam yumat" (qui frappe un homme sera mis à mort) (Exode 21,12), ve-yatsa min ha-kelal lehahmir alav she-yihyeh bi-sekilah (par lapidation). Ve-khen gabei "ve-tevaho u-mekharo" (et il l'a égorgé et l'a vendu) (Exode 21,37), amru: ve-halo ha-toveah ve-ha-mokher bi-khlal "im yimatse ha-ganav yeshalem shenayim" hu (si le voleur est trouvé, il paiera le double) (Exode 22,3), ve-yatsa min ha-kelal lehahmir alav leshalem dalet ve-hé (4 et 5).
Ve-im ken (וא"כ, dès lors) harei lekha lehahmir. U-le-zeh be-vaday mah she-amar "yatsa lehakel" etc. eino ela ka-acher yatsa lehakel.
Omnam (cependant) ka-acher yatsa lehahmir, neemar she-yatsa lehahmir ve-lo lehakel, lefi she-inyan ha-midah hi she-ahar she-yatsa liton ta'on ehad be-omro ketzat mi-mah she-hayah lo im ha-kelal ve-hinih ketzat: mah she-amar yihyeh bo, u-mah she-hinih mi-le-omro lo yihyeh bo (ce qu'il a dit sera en lui, et ce qu'il a laissé de le dire ne sera pas en lui). U-le-zeh im mah she-amar hu kula ve-azav humra, yatsa lehakel etc.; ve-im mah she-amar (מ"ש) hu humra ve-azav kula, yatsa lehahmir etc.
U-mai de-nakit R' Yishmael (Rabbi Yishmael) halukah zo: mipnei she-ba-zeh rabbota yetera, rabbota de-kula adif (parce qu'en ceci [il y a] une plus-value supérieure: la plus-value de l'allégeance [est] préférable). U-le-zeh amar halukah zo ve-azav ha-aheret bi-mekhal shenken (et a laissé l'autre à plus forte raison).
Ve-Rabbenu Netanel ha-kadoch, mipnei she-huksheh lo she-ein ba-zeh hidush kelal (parce qu'il lui a été difficile qu'il n'y a en ceci aucune nouveauté), she-ahar she-yatsa me-ha-kelal ve-lo huzkar bo ela kula ve-lo humra, peshita she-mah she-amar levad nesabel ve-lo davar aher (qu'après qu'il est sorti du kelal et qu'on n'a mentionné en lui qu'une allégeance et non une sévérité, [il est] évident que ce qu'il a dit seulement nous acceptons, et non une autre chose). U-le-zeh peresh hu be-perush ha-midah she-ein ha-kavanah lomar she-ha-kula ha-ketuvah bo yihyeh bo, ela kavanah lomar de-heikha de-shinah dinam be-miktzat ve-hem inyan ehad bi-she'ar ha-devarim (mais l'intention [est] de dire: là où il a changé leur din en une part, et ils [sont] une seule affaire dans le reste des choses), ke-gon shehin u-makot she-shinah dinam be-mah she-ein tzerikhin heseger sheni ve-lo zakhar bo humrot ha-mihyah, aval bi-she'arei devarim shavim el ha-kelal: yatsa lehakel me-alav kol ha-humrot she-ba-kelal, she-lo natan alav mi-homer ha-kelal ela ha-kulot she-ba-kelal, ke-gon le-matah mi-shtei mar'ot élu ve-hafakh lavan kulo (comme au-dessous de ces 2 apparences, et [si] le tout [est] devenu blanc), af al pi she-lo nitparshu kulot élu ba-prat natan otan lo mi-koah ha-kelal, ve-lo nahamir bo bahem mipnei she-lo nithadeshu bo.
Ve-khen ha-din de-ha-humrot nilmod me-ha-kelal ve-lo ha-kulot she-lo nithadesh ba-prat (et ainsi le din: que les humrot, nous les apprenons du kelal, et non les kulot qui ne se sont pas innovées dans le prat). Zehu da'ato z"l (zikhrono livrakha, sa mémoire soit en bénédiction).
כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר:
Kol davar she-hayah ba-kelal ve-yatsa min ha-kelal liton ta'on aher she-lo ke-inyano, yatsa lehakel u-lehahmir (toute chose qui était dans le général et est sortie du général pour arguer un autre argument qui n'[est] pas de son espèce: elle est sortie pour alléger et pour aggraver):
פירוש להקל שמקילין בו מן הדין הראשון ומחמירין לתת עליו הדין שנתפרש בו כגון ראש וזקן דכתיב (ויקרא יג, כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן והלא ראש וזקן בכלל עור ובשר היו וכשיצאו לטעון טעון אחד שלא כענינו פי' בטומאה נתקים שאינם מטומאה שאר מראות באו להקל ולהחמיר להקל שלא ידונו בשער לבן שהוא סימן טומאה בשאר נגעים ולהחמיר שידונו בשער צהוב שנתפרש בהם:
Perush: lehakel, she-mekilin bo min ha-din ha-rishon (on allège en lui depuis le premier din), u-mahamirin latet alav ha-din she-nitparesh bo (et on aggrave pour mettre sur lui le din qui a été expliqué en lui). Ke-gon roch ve-zakan (comme la tête et la barbe), di-khtiv (Vayikra 13,29) "ve-ish o ishah ki yihyeh vo nega ba-roch o va-zakan" (et un homme ou une femme, s'il y aura en lui une plaie dans la tête ou dans la barbe) (Lévitique 13,29).
Ve-halo roch ve-zakan bi-khlal or u-vasar hayu (et voici tête et barbe étaient dans le kelal de la peau et de la chair). U-khe-she-yats'u liton ta'on ehad she-lo ke-inyano, perush be-tumah netakim (plaies de teigne) she-einam mi-tum'at she'ar mar'ot (qui ne sont pas de l'impureté des autres apparences), ba'u lehakel u-lehahmir: lehakel she-lo yidunu be-se'ar lavan she-hu siman tumah bi-she'ar nega'im (pour alléger: qu'on ne les juge pas par un poil blanc, qui [est] un signe d'impureté dans les autres plaies), u-lehahmir she-yidunu be-se'ar tsahov she-nitparesh bahem (et pour aggraver: qu'on les juge par un poil jaune qui a été expliqué en eux).
כתב בעל קרבן אהרן וז"ל במדות כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל לטעון טעון אחד שלא כענינו פירש כל דבר שהיה כלול עם הכלל בשם אבל לא במהות כגון נגעי ראש וזקן שהם כלולים עם הכלל שהוא נגע צרעת וכו' בשם הנגע אבל לא במהות הנגע כמו שנברא ויצא ונכתב בו פרשה אחרת לטעון בו הדין משונה ממה שהיה לו אלו נשאר כלול עם הנגע ודבר זה שיצא הוא שלא כענינו כלל שאינו ממהותו באופן שהוא נבדל מהכלל במהות וגם בדינו זה אשר בו הכתוב לזה נאמר דכיון דיצא ונבדל מהכלל הבדל גדול בזה לזה לא נשאר לו קשור עמו אלא ישאר בקולותיו וחומריו הנאמרים בו ולא נתן אליו מקולות הכלל ולא נחמיר עליו מחומרות הכלל המשל נגעי הראש והזקן שהם בכלל שם נגע ויצא בפרש' בפני עצמם ליתן בהם דין אחד ומשונה והוא שידונו בשער צהוב וזה הדבר שיצא הוא שלא כענינו ומהותו של הכל שהוא מטמא בד' מראות ונגע הראש והזקן אינה מד' מראות הנגעים לא למעלה מהם ולא למטה מהם באופן שאינו ממהות הכלל לזה לא נחמיר עליו בחומרי הכלל לידון אותו בשער לבן או מחיה ולא בקולות הכלל שלא לדון אותו בשער צהוב אלא ישאר בקולא שלו ולא יהיה נדון לא בשער לבן ולא במחיה ובחומרא שבו ויהיה נדון בשער צהוב. וראיתי מי שפי' בזה בענין המדה בכ"מ כאשר תבאר לנו התורה מזה מהמדות הכוונה בזה להשמיענו דכל היכא דנמצא להם דומה יש לדרוש כיוצא בהם והכא צ"ל דענין המדה זו היא כאשר נמצא מדה כיוצא בה זהו דבר יוצא מן הכלל שהוא שלא מענין הכלל דודאי בא להקל ולהחמיר אע"פ שלא נכתב בו לא קולא ולא חומרא שאם בכל מקום צריך שיכתוב הקולא כגון האי דנהקי הראש והזקן א"כ מה למדנו ממדה זו אלא הכוונה לומר דגלמוד אפילו שלא נכתוב ואחר שפירש זה נדחק בזה כי לא יכול לידע א"כ החומר' דנחמיר עליו מה תהיה ומאין נדע אותה כי בשלמא להקל הקולא תהיה שנקל עליו מהחומרא דכתיבא בכלל כי דכא דכמטהרין בראש ובזקן סימן שער לבן דהיא טמא בשאר נגעים אבל להחמיר בשלמא אי היה המדה להחמיר בחומרא דאיתא בכלל אז נימא דמשכחינן להקל ולהחמיר אבל השתא דמפרש דלהחמיר היינו שער צהוב הכתוב בו והוא דבר שלא כתב בשאר נגעים לא לטהר ולא לטמא א"כ בעלמא מאין נדע לחדש חומרא מעצמינו בפרט כיון דלא כתיבא בכלל בשום ענין ולזה פי' דאז יהיה פי' להחמיר עליו בשום קולא שנמצא בהדיא בכלל שלא נדון אותו באותה הקולא ולפי שהוקשה לו בזה דלא דמי ממש כהאי מלהחמיר דהכא דהאי הוי חומרא חדשה לגמרי והוא שער צהוב שלא נזכר בשום מקום לזה אמר אז אולי נכריע פי' שום פסוק שיביא להחמיר חומרא חדשה וכל זה דוחק דאם לא כתוב בו לא קולא ולא חומרא אז הוה ליה מדת כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ומה שנלמוד מזאת המדה הוא היכא דכתיב בדבר שיצא מן הכלל והוא שלא כענינו של כלל דבר קולא שאז נאמר שיצא עליו להקל זאת הקולא ולהחמיר עליו שאר החומרות שלא נדון בו קולא אלא זו בלבד עכ"ל.
Katav ba'al Korban Aharon ve-zeh leshono (וז"ל, et voici son langage): be-midat "kol davar she-hayah ba-kelal ve-yatsa me-ha-kelal liton ta'on ehad she-lo ke-inyano", peresh: kol davar she-hayah kalul im ha-kelal be-shem aval lo be-mahut (toute chose qui était incluse avec le kelal dans le nom, mais non dans l'essence), ke-gon nig'ei roch ve-zakan she-hem kelulim im ha-kelal she-hu nega tzara'at etc. be-shem ha-nega aval lo be-mahut ha-nega kemo she-nivra (comme il a été créé). Ve-yatsa ve-nikhtav bo parashah aheret liton bo ha-din meshuneh mi-mah she-hayah lo illu nish'ar kalul im ha-nega (et il est sorti et on a écrit en lui une autre section pour y arguer le din changé de ce qu'il aurait eu s'il était resté inclus avec la plaie).
Ve-davar zeh she-yatsa hu she-lo ke-inyano kelal, she-eino mi-mahuto be-ofen she-hu nivdal me-ha-kelal be-mahut ve-gam be-dino zeh acher bo ha-katuv (car elle n'est pas de son essence, de sorte qu'elle [est] séparée du kelal dans l'essence et aussi dans ce din qui [est] en elle [selon] l'Écrit). Le-zeh neemar de-keivan de-yatsa ve-nivdal me-ha-kelal hevdel gadol, ba-zeh la-zeh lo nish'ar lo keshur imo (dès lors qu'il est sorti et s'est séparé du kelal d'une grande séparation, il ne lui est pas resté de lien avec lui), ela yishaer be-kulotav ve-humrav ha-neemarim bo, ve-lo natan elav mi-kulot ha-kelal ve-lo nahamir alav mi-humrot ha-kelal.
Ha-mashal: nig'ei ha-roch ve-ha-zakan she-hem bi-khlal shem nega, ve-yatsa bi-farashah bi-fnei atzmam laten bahem din ehad u-meshuneh, ve-hu she-yidunu be-se'ar tsahov. Ve-zeh ha-davar she-yatsa hu she-lo ke-inyano u-mahuto shel ha-kelal, she-hu metame be-arba mar'ot, ve-nega ha-roch ve-ha-zakan einah me-arba mar'ot ha-nega'im, lo le-maalah mehem ve-lo le-matah mehem, be-ofen she-eino mi-mahut ha-kelal.
Le-zeh lo nahamir alav be-humrei ha-kelal lidon oto be-se'ar lavan o mihyah, ve-lo be-kulot ha-kelal she-lo lidon oto be-se'ar tsahov, ela yishaer be-kula shelo ve-lo yihyeh nadon lo be-se'ar lavan ve-lo be-mihyah, u-ve-humra she-bo ve-yihyeh nadon be-se'ar tsahov. Ve-raiti mi she-peresh ba-zeh be-inyan ha-midah be-khôl makom (בכ"מ): ka-acher tevaer lanu ha-Torah mi-zeh me-ha-middot, ha-kavanah ba-zeh lehashmi'enu de-kol heikha de-nimtza lahem domeh yech lidrosh ka-yotse bahem (partout où on leur trouve un semblable, il y a à exposer de même en eux).
Ve-hakha tsarikh lomar (צ"ל) de-inyan ha-midah zo hi ka-acher nimtza midah ka-yotse bah: zeh [est] davar yotse min ha-kelal she-hu she-lo me-inyan ha-kelal, de-vaday ba lehakel u-lehahmir, af al pi she-lo nikhtav bo lo kula ve-lo humra. She-im be-khôl makom tsarikh she-yikhtov ha-kula ke-gon haï de-netakei ha-roch ve-ha-zakan, im ken mah lamadnu mi-midah zo?
Ela ha-kavanah lomar de-nilmod afilu she-lo nikhtov. Ve-ahar she-peresh zeh, nidhak ba-zeh ki lo yakhol leida im ken ha-humra de-nahamir alav mah tihyeh u-me-ayin neda otah (après qu'il a expliqué ceci, il s'est serré en ceci, car il n'a pas pu savoir: dès lors, la sévérité dont nous aggraverons sur lui, quelle sera-t-elle, et d'où la saurons-nous?).
Ki bi-shelama lehakel, ha-kula tihyeh she-nakel alav me-ha-humra di-khtiva ba-kelal, ki hakha de-khe-she-metaharin ba-roch u-va-zakan siman se'ar lavan de-hi tame bi-she'ar nega'im. Aval lehahmir: bi-shelama im hayetah ha-midah lehahmir be-humra de-ita ba-kelal, az neima de-mashkehinan lehakel u-lehahmir.
Aval hashta de-mefaresh de-lehahmir haynu se'ar tsahov ha-katuv bo, ve-hu davar she-lo katav bi-she'ar nega'im lo letaher ve-lo letame, im ken be-alma me-ayin neda lehadresh humra me-atzmenu ba-prat keivan de-lo ketiva ba-kelal be-shum inyan (dès lors, en général, d'où saurons-nous innover une sévérité de nous-mêmes dans le particulier, puisqu'elle n'est pas écrite dans le kelal en aucune affaire)? U-le-zeh peresh de-az yihyeh perush lehahmir alav be-shum kula she-nimtza be-hedya ba-kelal, she-lo nadun oto be-otah ha-kula (aggraver sur lui par quelque allégeance qui se trouve explicitement dans le kelal, que nous ne le jugerons pas par cette allégeance).
U-lefi she-huksheh lo ba-zeh de-lo dami mamash ke-haï mi-lehahmir de-hakha, de-haï havai humra hadashah le-gamrei, ve-hu se'ar tsahov she-lo nizkar be-shum makom, le-zeh amar az ulai nakhria perush shum pasuk she-yavi lehahmir humra hadashah (alors peut-être trancherons-nous l'explication d'un verset qui amènera à aggraver une sévérité nouvelle). Ve-khôl zeh dohak (et tout ceci [est] forcé).
De-im lo katuv bo lo kula ve-lo humra, az havah leih midat "kol davar she-hayah ba-kelal ve-yatsa min ha-kelal lelamed". U-mah she-nilmod mi-zot ha-midah hu heikha di-khtiv ba-davar she-yatsa min ha-kelal, ve-hu she-lo ke-inyano shel kelal, davar kula: she-az neemar she-yatsa alav lehakel zot ha-kula u-lehahmir alav she'ar ha-humrot, she-lo nadun bo kula ela zo bilvad (alors nous dirons qu'il est sorti sur lui pour alléger cette allégeance et pour aggraver sur lui le reste des sévérités: que nous ne jugerons en lui une allégeance sinon celle-ci seulement).
Ad kan leshono (עכ"ל, jusqu'ici son langage).
כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכלל בפירוש:
Kol davar she-hayah ba-kelal ve-yatsa min ha-kelal lidon be-davar 'hadach, i attah yakhol lehahziro li-khlalo ad she-yahazirenu ha-katuv la-kelal be-ferush (toute chose qui était dans le général et est sortie du général pour être jugée par une chose nouvelle: tu ne peux la ramener à son général jusqu'à ce que l'Écrit la ramène au général de façon explicite):
פירוש דבר חדש שסותר את כולו אבל תוספות שניתוסף בו שאינו בכלל לא מיקרי דבר חדש כדתניא בפ"ק דיבמות (ז, א) דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש וכו' כיצד וחשט את הכבש במקום אשר ישחט החטאת כי כחטאת האשם שאין ת"ל בחטאת האשם ומה ת"ל לפי שיצא מצורע מן הכלל פי' מכלל שאר אשמות לידון בדבר החדש כבהן יד ובבהן רגל היה יכול לומר דאינו טעון מתן דמים ואימורים ע"ג המזבח ת"ל כחטאת האשם מה חטאת טעון מתן דמים ואימורים ע"ג המזבח אף אשם כך ומדאיקרי דבר חדש בהן יד ורגל ולא נסכים שאשם מצורע טעון ושאר אשמות אינם טעונים משמע דלא מקרי דבר חדש אלא כשסותר את הכלל כגון בהן יד ורגל ששאר כל האשמות כל הדם למזבח ואשם מצורע ניתן ממנו לבהונות אבל נסכים אינו סותר דכלל אלא תוספות בעלמא הוא שניתוסף באשם מצורע על שאר אשמות והיינו דאיכא בין מדה דבר חדש שלמדת יצא ללמד על הכלל כי הך דאוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצא להקיש אליהם מה אוב וידעוני בסקילה אף כל וכו' וסקילה לא היה דבר סותר את הכלל ולכך דן אותו במדה ללמד על הכלל והנה צריך לדעת ההבדל שבין מדה זו ובין מדה יצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו הלא נשתוו במה ששניהם נפרדות מהכלל ולא ישובו אליו ללמוד ממנו כלל אא"כ החזירם הכתוב לכללם ולזה צ"ע לידע מה ההבדל ביניהם שהרי אין דנין בשתיתן אלא מה שנתפרש בהם כל עוד שלא החזירן הכתוב לכללן והראב"ד ז"ל השיב לזה וז"ל ודאי כי כן הוא שהדין שלהם אחד אלא שיש בזו יתרון על הראשונה כי הראשונה יצא לטעון טעון אחר שלא כענינו כעין טומאת נתקים שאינם מענין הראשונים כלל ומן הדין אין לדון בהם מדין הראשונים כלל אא"כ נתפרש בהם והמדה הזאת באה ללמדינו אע"פ שהענין הוא כענין הראשון כגון אשם מצורע שהוא ק"ק כשאר אשמות טעון שחיטת צפון כמות' ואפילו כך הואיל ונתחדש בו דבר אין לך בו אלא חדושו עד שיחזירנו הכתוב לכללו ואע"פ שהיינו יכולין ללמוד הראשונה מזו כגון שיש ביניהם מעלה חשב אותה שני מדות א"כ אשמועינן על הנתקים אע"פ שנקראו נגע צרעת כשאר הנגעים אין למדין מהם הואיל שיצאו לטעון טעון אחר שלא כענינו עכ"ל הראב"ד ז"ל. אבל מ"מ הוא דוחק לחשוב אותם לתרי מדות והרב רבינו שמשון הביא דברי הרב ר' נתנאל שכתב וז"ל מרלא קאמר זה הלשון במדה לטעון טעון אחר שלא אמר יצא לידון בדבר חדש וחזר הכתוב והחזירו מוחזר כמו אשם מצורע ש"מ דלא דמו דהכא אפי' החזירו הכתוב בפירוש אינו חוזר לגמרי אלא כשני דברים נכרים הם דשאת ובהרת אינם מטמאין בראש וזקן ונתק אינו מטמא בעור ובשר ואפילו חזר הכתוב והקישן למאי דאתקש אתקש ולא אתקש לשאר דברים עכ"ל הקדוש ר' נתנאל.
וז"ל בעל קרבן אהרן הסברא מחייבת שמדת לטעון טעון אחר שהבדילם הכתוב הפרט והכלל במהותן והוא במראות שהוא מהות הנגע ובמקומן וגם בדין הנשוא עליהם לזה דין הוא שיהיה נפרד ונבדל ממנו לגמרי ולא ישוב אליו עוד וגם שיחזירהו הכתוב לא יהיה מוחזר זולתי לאותו הדבר אשר אליו יחזירהו אמנם ביצא לידון בדבר חדש כי הפרט בו שוה ומוסכם עם הכלל במהות ואין ההבדל זולתי בדין הנשוא עליו שהוא סותר לכלל לזה כאשר יחזרהו הכתוב לכללן יסכים עמו לכל דבר וזהו הטעם אשר הכריח למאן דסבר דגם כאשר לא יחזירהו הוא איהו דלא גמר מכללו שנפרד ממנו אבל כללו גמר מיניה אחר שעדין הוא חלק ממנו ושוה אליו. ועוד יש טעם אחד לזה והוא כי הבדל הפרט מהכלל במה שהוא שלא כענינו ויצא לטעון טעון אחד הוא הבדל עצמו בו ולא נתון אליו אלא שנגעי הראשון והזקן הם נבדלים במהותם מנגעי עור ובשר וגם נוסף להם הדין אשר אמרה התורה בו שהוא אחד ומשונה מדין נגע עור ובשר ולזה אין לאל הכתוב ולא כח לו להסמיכם כי הם נפרדים מעצמם ואין הפרדתם וחילופם מנותן התורה יתברך שמו אמנם בפרט אשר יצא לידון אין ההבדל בו מצד עצמו כי האשם שוה מצד עצמו לכל האשמות שהוא ק"ק כמוהם וקדשי מזבח ומקומם בצפון וא"כ הם מצד עצמם שוים הם ולא נולד ההבדל ביניהם אלא מצד התורה אשר נתנה דין סותר וחדש באשם והוא נתינת קצת דמו בבהונות שהוא מותר בזה לשאר אשמות ולזה הוא יתברך אשר הבדילם יכול לחזור להשוותם ולזה אמר אי אתה יכול להחזירם לכללם כי אין אתה יכול להשוות מה שהבדיל הכתוב אבל הוא יתברך אשר הבדילם יכול להחזירם לכללם וא"כ כאשר החזירו הכתוב לכללו בפי' מוחזר כי אין ביניהם הבדל עצמי זולתי מה שנתן לו ומי שנתן יכול אח"כ להחזיר להשוותם והבן זה כי הוא דיוק נכון וחריף עכ"ל:
Perush: davar 'hadach she-soter et kulo (une chose nouvelle qui contredit le tout). Aval tosafot she-nitosaf bo she-eino ba-kelal lo mikri davar 'hadach (mais des ajouts qui ont été ajoutés en lui, qui ne [sont] pas dans le kelal, ne sont pas appelés chose nouvelle).
Ke-de-tanya be-pereq kama (פ"ק, premier chapitre) de-Yevamot (7a): davar she-hayah ba-kelal ve-yatsa lidon be-davar ha-'hadach etc. Keitsad?
"Ve-shahat et ha-keves bi-mkom acher yishhat et ha-hatat" "ki ke-hatat ha-acham" (et il égorgera l'agneau au lieu où l'on égorge le hatat, car comme le hatat [est] l'acham) (Lévitique 14,13). She-ein talmud lomar (ת"ל, l'Écrit dit) "ke-hatat ha-acham", u-mah talmud lomar?
Lefi she-yatsa metsora min ha-kelal, perush mi-kelal she'ar ashamot, lidon be-davar ha-'hadach ke-vohon yad u-ve-vohon regel (comme le pouce de la main et le pouce du pied). Hayah yakhol lomar de-eino ta'un matan damim ve-eimurim al gabei (ע"ג) ha-mizbeah (il aurait pu dire qu'il n'est pas tenu du don des sangs et des parties [brûlées] sur l'autel).
Talmud lomar "ke-hatat ha-acham": mah hatat ta'un matan damim ve-eimurim al gabei ha-mizbeah, af acham kakh. U-mi-de-ikri davar 'hadach vohon yad ve-regel, ve-lo nesakhim (libations) she-acham metsora ta'un ve-she'ar ashamot einam te'unim, mashma de-lo mikri davar 'hadach ela ke-she-soter et ha-kelal (il ressort qu'on n'appelle chose nouvelle que lorsqu'elle contredit le kelal).
Ke-gon vohon yad ve-regel: she-she'ar kol ha-ashamot, kol ha-dam la-mizbeah, ve-acham metsora nitan mimmennu la-behonot. Aval nesakhim eino soter de-kelal ela tosafot be-alma hu she-nitosaf be-acham metsora al she'ar ashamot.
Ve-haynu de-ikka bein midat davar 'hadach she-lamadeta "yatsa lelamed al ha-kelal" (et c'[est] ce qu'il y a entre la midah de chose nouvelle et celle que tu as apprise: "elle est sortie pour enseigner sur le kelal"), ki hakh de-ov ve-yidoni (nécromancien et magicien) bi-khlal kol ha-mekhashfim hayu, u-lamah yatsa? Lehakish eleihem: mah ov ve-yidoni bi-sekilah af kol etc.
U-sekilah lo hayah davar soter et ha-kelal, ve-lekhakh dan oto be-midah lelamed al ha-kelal. Ve-hineh tsarikh ledaat ha-hevdel she-bein midah zo u-vein midat "yatsa min ha-kelal liton ta'on aher she-lo ke-inyano".
Ha-lo nishtavu be-mah she-sheneihem nifradot me-ha-kelal ve-lo yashuvu elav lilmod mimmennu kelal, ela im ken (אא"כ, à moins que) heheziram ha-katuv le-khelalam. U-le-zeh tsarikh iyyun (צ"ע, il faut examiner) leida mah ha-hevdel beineihem, she-harei ein danin bi-shteihen ela mah she-nitparesh bahem kol od she-lo heheziran ha-katuv le-khelalan.
Ve-ha-Raavad z"l (Rabbi Avraham ben David) heshiv le-zeh ve-zeh leshono: ve-vaday ki ken hu she-ha-din shelahem ehad, ela she-yech ba-zo yitron al ha-rishonah. Ki ha-rishonah yatsa liton ta'on aher she-lo ke-inyano, ke-ein tum'at netakim she-einam me-inyan ha-rishonim kelal, u-min ha-din ein ladun bahem mi-din ha-rishonim kelal ela im ken nitparesh bahem.
Ve-ha-midah ha-zot ba'ah lelamedenu: af al pi she-ha-inyan hu ke-inyan ha-rishon, ke-gon acham metsora she-hu kodshei kodashim (ק"ק, saintes des saintes) ki-she'ar ashamot, ta'un shehitat tzafon kemotam, ve-afilu kakh, hoil ve-nithadesh bo davar, ein lekha bo ela hidusho ad she-yahazirenu ha-katuv li-khlalo. Ve-af al pi she-hayinu yekholin lilmod ha-rishonah mi-zo, ke-gon she-yech beineihem ma'alah, hashuv otah shtei middot.
Im ken ashme'inan al ha-netakim: af al pi she-nikre'u nega tzara'at ki-she'ar ha-nega'im, ein lemedin mehem, hoil she-yats'u liton ta'on aher she-lo ke-inyano. Ad kan leshono de-ha-Raavad z"l.
Aval mi-kol makom (מ"מ, néanmoins) hu dohak lahashov otam li-terei middot. Ve-ha-rav Rabbenu Shimshon hevi divrei ha-rav R' Netanel she-katav ve-zeh leshono: mi-de-lo ka-amar (מדלא קאמר) zeh ha-lashon ba-midah liton ta'on aher, she-lo amar "yatsa lidon be-davar 'hadach ve-hazar ha-katuv ve-heheziro, muhzar" kemo acham metsora, chema minah (ש"מ) de-lo damu.
De-hakha afilu heheziro ha-katuv be-ferush eino hozer le-gamrei, ela ki-shnei devarim nikkarim hem: de-se'et u-baheret einam metame'in ba-roch u-va-zakan, ve-netek eino metame be-or u-vasar, ve-afilu hazar ha-katuv ve-hikishan, le-mai de-itkash itkash ve-lo itkash li-she'ar devarim. Ad kan leshono de-ha-kadoch R' Netanel.
U-zeh leshono ba'al Korban Aharon: ha-sevara mehayyevet she-midat liton ta'on aher, she-hivdilam ha-katuv, ha-prat ve-ha-kelal, be-mahutan, ve-hu be-mar'ot she-hu mahut ha-nega u-vi-mekomam ve-gam be-din ha-nasu aleihem. Le-zeh din hu she-yihyeh nifrad ve-nivdal mimmennu le-gamrei ve-lo yashuv elav od, ve-gam she-yahazirehu ha-katuv lo yihyeh muhzar zulti le-oto ha-davar acher elav yahazirehu.
Omnam be-yatsa lidon be-davar 'hadach, ki ha-prat bo shaveh u-muskam im ha-kelal be-mahut, ve-ein ha-hevdel zulti be-din ha-nasu alav she-hu soter la-kelal. Le-zeh ka-acher yahazirehu ha-katuv le-khelalan yaskim imo le-khôl davar.
Ve-zehu ha-ta'am acher hekhriah le-man de-savar de-gam ka-acher lo yahazirehu, hu ihu de-lo gamar mi-kelalo she-nifrad mimmennu, aval kelalo gamar mineih ahar she-adayin hu helek mimmennu ve-shaveh elav (le particulier ne tire pas de son kelal dont il s'est séparé, mais son kelal tire de lui, puisqu'il [est] encore une part de lui et lui [est] égal). Ve-od yech ta'am ehad le-zeh, ve-hu: ki hevdel ha-prat me-ha-kelal be-mah she-hu she-lo ke-inyano ve-yatsa liton ta'on ehad hu hevdel atzmo bo, ve-lo natun elav, ela she-nig'ei ha-roch ve-ha-zakan hem nivdalim be-mahutam mi-nig'ei or u-vasar, ve-gam nosaf lahem ha-din acher amrah ha-Torah bo she-hu ehad u-meshuneh mi-din nega or u-vasar.
U-le-zeh ein le-el ha-katuv ve-lo koah lo le-hasmikham (et c'est pourquoi l'Écrit n'a ni pouvoir ni force de les joindre), ki hem nifradim me-atzmam, ve-ein hafradatam ve-hilufam mi-noten ha-Torah yitbarakh shemo (et leur séparation et leur changement ne viennent pas du Donneur de la Torah, béni soit Son Nom). Omnam ba-prat acher yatsa lidon, ein ha-hevdel bo mi-tsad atzmo, ki ha-acham shaveh mi-tsad atzmo le-khôl ha-ashamot she-hu kodshei kodashim kemotam ve-kodshei mizbeah u-mekomam ba-tzafon.
Ve-im ken hem mi-tsad atzmam shavim hem, ve-lo nolad ha-hevdel beineihem ela mi-tsad ha-Torah acher natnah din soter ve-'hadach ba-acham, ve-hu netinat ketzat damo ba-behonot, she-hu meshuneh ba-zeh li-she'ar ashamot (qui [est] différent en ceci des autres ashamot). U-le-zeh hu yitbarakh acher hivdilam yakhol lahzor lehashvotam.
U-le-zeh amar "i attah yakhol lehahziram li-khelalam" ki ein attah yakhol lehashvot mah she-hivdil ha-katuv, aval hu yitbarakh acher hivdilam yakhol lehahziram li-khelalam. Ve-im ken ka-acher heheziro ha-katuv li-khlalo be-ferush, muhzar, ki ein beineihem hevdel atzmi zulti mah she-natan lo, u-mi she-natan yakhol ahar kakh (אח"כ) lahzor lehashvotam.
Ve-haven zeh ki hu diyyuk nakhon ve-harif (et comprends ceci, car c'[est] une précision juste et aiguë). Ad kan leshono.