Ce passage poursuit l'interrogation de Rabbi Chim'on sur « Hachem est venu du Sinaï » : Il a brillé de Séir, de ce que Séir n'a pas voulu recevoir, et a paru de Paran de même. Le Chla rapporte que le Saint, béni soit-Il, épure le bras gauche auprès de Samael, qui refuse « tu ne tueras pas », puis le bras droit auprès de Rahav, qui refuse « tu ne commettras pas d'adultère » ; d'eux Il prend illumination et berakha pour Israël. Comme un médecin qui met un remède de mort à l'ouverture du vase, Il fait que les serviteurs donnent des dons afin qu'Israël hérite la Torah sans accusation ; Moché les reçoit, « Tu es monté aux hauteurs ».
Aussi : la lumière cachée des myriades et les tuniques de lumière ; « même Il aime les peuples », affection extraordinaire selon Rachi et pour les tsadikim ; deux luminaires, le Talmud et les deux berakhot de la Torah.
כד אתא ר' שמעון, אתא ושאיל מלה כמלקדמין. א"ל הא שאלתא דא אתאמרא, ה' מסיני בא, כמה דאת אמר (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ומסיני בא ואתגלי עלייהו.
וזרח משעיר למו, ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא, מהאי אנהר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא, אוף הכי הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה דאמרו בני פארן דלא בעו לקבלא, מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות. וממה דשאלת על ידי דמאן אתגלי עלייהו, תא חזי רזא עלאה איהו ואתגלי מלה על ידן, אורייתא נפקת מרזא עלאה קדישא דמלכא סתימא, כד מטא לגבי דרועא שמאלא חמא קב"ה בההוא דרועא דמא בישא דהוו מתרבי תמן, אמר אצטריך לי לבררא וללבנא דרועא דא.
ואי לא, ימאיך ההוא דמא בישא דיפנים כלא, אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימו. מה עבד, קרא לסמאל ואתא קמיה, ואמר ליה, תיבעי אורייתא די לי.
אמר, מה כתיב בה. אמר ליה, לא תרצח.
דליג קב"ה לאתר דאצטרך, אמר, ח"ו אורייתא דא דילך היא ודילך יהא לא בעינא אורייתא דא. אתיב ואתחנן קמיה, אמר מאריה אי את יהבת לי כל שלטנו דילי אתעבר, דהא שלטנו דילי על קטולא איהו וקרבין לא יהון, ושלטנו דילי על ככבא דמאדים א"ה כלא אתבטל מעלמא, מארי דעלמא טול אורייתך ולא יהא חולקא ואחסנא לי בה.
אבל אי ניחא קמך, הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי. ואיהו חשיב, דהא דלטורא אמר עלייהו, ודא הוא וזרח משעיר למו, משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל.
אמר סמא"ל, ודאי אי בנוי דיעקב יקבלון דא, יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין. אתיב ליה זמנין ואמר, לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי.
אמר ליה, הא לית בכירותא דילי, והא אזדבון ליה ואנא אודיתי. אמר ליה, הואיל ולא בעית למהוי לך בה חולקא, אתעבר מינה בכלא אמר יאות.
אמר ליה, הואיל וכך, הב לי עיטא איך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר. אמר ליה, מאריה דעלמא, אצטריך לשחדא לון, טול נהורא מנהירו דחילי שמי' והב עלייהו ובדא יקבלון לה, והא דילי יהא בקדמיתא.
אפשיט מניה נהירו דחפיא עליה, ויהב ליה למיהב לון לישראל. הה"ד וזרח משעיר למו, משעיר ממש, דא סמא"ל דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו.
למו, לישראל:
Quand vint Rabbi Shimon, il vint et interrogea la chose comme auparavant. Il lui dit : cette question, celle-ci, a déjà été dite. ה' est venu du Sinaï, comme tu dis (Exode 19,9) : voici, Je viens à toi dans l'épaisseur de la nuée, et du Sinaï Il est venu et s'est révélé sur eux.
Et Il a brillé de Séir pour eux : de ce qu'ont dit les enfants de Séir, qu'ils ne voulaient pas recevoir, de cela Il a illuminé Israël et a ajouté sur eux lumière et grande affection. De même Il a paru et a illuminé Israël de la montagne de Paran, de ce qu'ont dit les enfants de Paran, qu'ils ne voulaient pas recevoir ; de cela Israël ont ajouté affection et illumination davantage, comme il convient.
Et de ce que tu as demandé : par la main de qui s'est-Il révélé sur eux, viens et vois, c'est un secret supérieur, et la chose s'est révélée par leur main. La Torah est sortie du secret supérieur saint du Roi Caché.
Quand elle est parvenue auprès du bras gauche, le Saint, béni soit-Il, a vu dans ce bras un mauvais sang qui s'y multipliait. Il dit : il Me faut épurer et blanchir ce bras.
Et sinon, ce mauvais sang s'assombrira, qu'il gâtera tout ; mais il faut épurer d'ici tout défaut. Que fit-Il ?
Il appela Samael et il vint devant Lui, et Il lui dit : veux-tu la Torah qui est à Moi ? Il dit : qu'est-il écrit en elle ?
Il lui dit : tu ne tueras pas. Le Saint, béni soit-Il, avait sauté vers le lieu qui était nécessaire.
Il dit : loin de nous, cette Torah est Tienne et Tienne elle sera, je ne veux pas cette Torah. Il répondit et supplia devant Lui.
Il dit : mon Maître, si Tu me la donnes, tout mon empire passera, car mon empire est sur le meurtre et il n'y aura pas de guerres, et mon empire est sur l'étoile de Maadim (Mars) ; si ainsi, tout sera aboli du monde. Maître du monde, prends Ta Torah et qu'il n'y ait pas de part et d'héritage pour moi en elle.
Mais s'il est bon devant Toi, voici le peuple, les enfants de Yaakov, à eux elle convient. Et il pensait, car le délateur a parlé sur eux ; et ceci est : et Il a brillé de Séir pour eux, de Séir même est sortie une lumière pour Israël.
Samael dit : certes, si les enfants de Yaakov reçoivent ceci, ils seront ôtés du monde et ne gouverneront pas à jamais. Il lui répondit de nouveau et dit : je ne puis, car tu es le premier-né et à toi elle convient.
Il lui dit : voici, il n'y a pas de droit d'aînesse qui soit à moi, et voici, il lui a été vendu et j'ai reconnu. Il lui dit : puisque tu n'as pas voulu qu'il y ait pour toi en elle une part, sois ôté d'elle en tout.
Il dit : c'est bien. Il lui dit : puisque ainsi, donne-moi un conseil comment je ferai qu'ils la reçoivent, les enfants de Yaakov dont tu as parlé.
Il lui dit : Maître du monde, il faut les soudoyer : prends de la lumière de l'illumination des armées des cieux et donne sur eux, et par cela ils la recevront, et voici, ce qui est à moi sera en premier. Il dépouilla de lui l'illumination qui le couvrait, et la donna pour la donner à Israël.
C'est ce qui est dit : et Il a brillé de Séir pour eux, de Séir même, c'est Samael, comme il est écrit (Lévitique 16,22) : et le bouc (שעיר) portera sur lui. Pour eux : pour Israël.
כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא, אהדר לדרועא ימינא חמא ביה אוף הכי, אמר הכי נמי אצטריך לנקיא מדמא בישא דרועא דא. קרא לרה"ב, אמר ליה, תבעי את אוריתא דילי.
אמר ליה, מה כתיב ביה. דליג ליה ואמר, לא תנאף.
אמר, ווי אי ירותא דא יחסין ליה קב"ה, ירותא בישא דאתעבר כל שלטני, דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב (בראשית א, כב) פרו ורבו, וכתיב (שם טז, יב) והוא יהיה פרא אדם. שארי לאתחננא קמי מריה, אמר ליה, מארי דעלמא, תרין בנין נפקנא מאברהם, הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי.
אמר ליה, לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי. שארי לאתחננא ואמר, מאריה דעלמא, בכירותא דילי יהא דיליה, והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב לון.
וכך עבד, דכתיב הופיע מהר פארן. מאי שנא בסמא"ל כתיב וזרח, וברה"ב כתיב הופיע.
אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט בהו סמא"ל חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות, הדא הוא דכתיב (דברים לג, כט) ואשר חרב גאותיך, אע"ג דלא הוה דילך, ונטל בההוא ברכתא דאפשט מניה רה"ב זעיר, כמאן דאופע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה, ובגין כך הופיע מהר פארן ולא כתיב וזרח. כיון דנטל מתנן אלין לישראל מאינון רברבין שולטנין, אתא וקרא להו רבבות קדש דממנן על שאר עמין ואתיבו ליה אוף הכי, ומכלהו קביל ונטל מתנן למיהב לון לישראל:
Dès qu'Il eut purgé ceci et qu'Il eut passé le mauvais sang hors du bras gauche, Il revint au bras droit, Il vit en lui de même. Il dit : ainsi aussi il faut nettoyer ce bras du mauvais sang.
Il appela Rahav (prince de la mer), Il lui dit : veux-tu, toi, Ma Torah ? Il lui dit : qu'est-il écrit en elle ?
Il sauta pour lui et dit : tu ne commettras pas d'adultère. Il dit : malheur si cet héritage le Saint, béni soit-Il, le lui fait hériter, un mauvais héritage par lequel tout mon empire passera, car la berakha des eaux je l'ai prise, la berakha des poissons de la mer, comme il est écrit (Genèse 1,22) : soyez féconds et multipliez, et il est écrit (ibid.
16,12) : et il sera un âne sauvage d'homme. Il commença à supplier devant son Maître.
Il lui dit : Maître du monde, deux fils sont sortis d'Avraham, voici les enfants d'Yitshak, donne-leur, et à eux elle convient. Il lui dit : je ne puis, car tu es le premier-né et à toi elle convient.
Il commença à supplier et dit : Maître du monde, le droit d'aînesse qui est à moi sera le sien, et cette lumière que j'ai héritée sur cela, prends et donne-leur. Et ainsi Il fit, comme il est écrit : Il a paru de la montagne de Paran.
En quoi cela diffère-t-il : chez Samael il est écrit et Il a brillé, et chez Rahav il est écrit Il a paru. Seulement, Il prit dans cette illumination que Samael en dépouilla l'épée et le meurtre, pour tuer en jugement et pour tuer comme il convient ; c'est ce qui est dit (Deutéronome 33,29) : et dont l'épée est ta fierté, bien qu'elle n'ait pas été tienne.
Et Il prit dans cette berakha que Rahav dépouilla de lui un peu, comme quelqu'un qui a paru un peu de leur berakha pour faire fécondité et multiplication, et à cause de cela : Il a paru de la montagne de Paran, et il n'est pas écrit et Il a brillé. Dès qu'Il eut pris ces dons pour Israël de ces grands dominateurs, Il vint et les appela myriades de sainteté, préposées sur le reste des peuples, et ils Lui répondirent de même, et de tous Il reçut et prit des dons pour les donner à Israël.
[משל] לאסיא דהוה ליה חד מנא מליא מסמא דחיי, ונטר ליה לבריה. בעא למיהב ליה לבריה ההוא פלייטון מסמא דחיי, אסיא הוה חכים, אמר, עבדין בישין אית בביתי, אי ינדעון דאנא יהיב לברי נבזבזא דא, ביש בעינייהו, ויבעין לקטלא ליה.
מה עבד, נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמנא, קרא לעבדוי אמר לון, אתון מהימנן קדמי, תבעין לההוא סמא. אמרו, נחמי מאי היא.
נטלו למטעם, עד לא ארחו בעי למימת, אמרו בלבייהו, אי האי סמא יהיב לבריה, בהאי ימות ואנן נירת לרבוננא. אמר קמיה מרנא, סמא דא לא אתחזי אלא לברך, והא אגרא דפלוחננא קמך שבקנא קמך והב ליה לשוחדא דיקח סמא דא:
[Parabole] d'un médecin qui avait un vase plein du remède de vie, et il le gardait pour son fils. Il voulut donner à son fils cette fiole du remède de vie.
Le médecin était sage, il dit : il y a de mauvais serviteurs dans ma maison ; s'ils savent que je donne à mon fils ce don, ce sera mauvais à leurs yeux, et ils voudront le tuer. Que fit-il ?
Il prit un peu du remède de mort et le mit à l'ouverture du vase. Il appela ses serviteurs, il leur dit : vous êtes fidèles devant moi, voulez-vous ce remède ?
Ils dirent : voyons ce que c'est. Ils prirent pour goûter ; avant qu'ils eussent respiré, ils étaient près de mourir.
Ils dirent dans leur cœur : si ce remède il le donne à son fils, par cela il mourra et nous hériterons notre maître. Ils dirent devant lui : notre maître, ce remède ne convient qu'à ton fils, et voici le salaire de notre service devant toi, nous le laissons devant toi, et donne-le-lui pour pot-de-vin afin qu'il prenne ce remède.
כך קודשא בריך הוא הוא אסיא חכים, ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון, בכל יומא הוו רדפין לון לישראל עלה, וקטלין לון. עביד דא, ואינון יהבו ליה מתנן ונבזבזן בגין דיקבלון להו.
וכלהו קביל לון משה למיהב להו לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי וגו' ובגין כך [ירתו] אורייתא בלא ערעורא ובלא קטרוגא כלל. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמיא, עד כאן לשונו.
(העתקתי כל דבריו, יען כי הם יקר הערך. ובזה מובן מה שאמרו בגמרא במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פט, א), שמלאכים נתנו מתנות למשה כו'):
Ainsi le Saint, béni soit-Il, Il est un médecin sage. Il savait que s'Il donnait la Torah à Israël avant de la leur faire connaître, chaque jour ils poursuivraient Israël à cause d'elle, et les tueraient.
Il fit ceci, et eux Lui donnèrent des dons et des présents afin qu'ils les reçoivent. Et tous, Moché les reçut pour les donner à Israël ; c'est ce qui est dit (Psaumes 68,19) : Tu es monté aux hauteurs, Tu as emmené captif un captif etc.
Et à cause de cela ils ont hérité la Torah sans contestation et sans accusation du tout. Béni soit-Il, béni soit Son Nom à jamais et aux mondes.
Jusqu-ici ses paroles. (J'ai copié toutes ses paroles, parce qu'elles sont de grande valeur.
Et par cela s'entend ce qu'ils ont dit dans la Guemara, traité Chabbat, chapitre Rabbi Akiva (89a), que les anges ont donné des dons à Moché etc.)
אח"כ אמר ואתה מרבבות קודש, הוא סוד אור הגנוז שיבאו ישראל באלו הסודות שהם משוללות מרבבי קודש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ר כ, כ) עתידים מלאכי השרת לשאול את ישראל מה פעל אל, כי יהיה מחיצתן לפנים ממחיצת מלאכי השרת. ואלו לא חטאו ישראל בעגל ואף בשעת קבלת התורה היו שומטין אחד מטטרמולין שלו, כמו שהזכירו רז"ל (שמו"ר ג, ב), אלו לא היה כן, היו זוכים מיד להתלבש בכתנות אור באל"ף, והיו זוכין לאור הגנוז, אבל נשאר גנוז עד לעתיד.
ואז מימינו אש דת למו, למו ולא למלאכים, ומימינו, כי בימינו נעימות נצח:
Ensuite il a dit : et Toi, des myriades de sainteté ; c'est le secret de la lumière cachée, qu'Israël entreront dans ces secrets qui sont soustraits aux myriades de sainteté, comme ont dit nos maîtres, de mémoire bénie (Bereshit Rabba 20,20) : à l'avenir les anges du service demanderont à Israël ce qu'a fait El, car leur cloison sera en dedans de la cloison des anges du service. Et si Israël n'avaient pas fauté par le veau, et même à l'heure de la réception de la Torah ils laissaient échapper un de Ses tétramulin (un des quatre supports du Char), comme l'ont mentionné Razal (Chemot Rabba 3,2), si cela n'avait pas été ainsi, ils auraient mérité aussitôt de se vêtir de tuniques de lumière (אור) avec un alef, et ils auraient mérité la lumière cachée, mais elle est restée cachée jusqu'à l'avenir.
Et alors : de Sa droite un feu de loi pour eux, pour eux et non pour les anges ; et de Sa droite, car en Sa droite sont des délices éternels (Psaumes 16,11).
אמר אח"כ אף חובב עמים והלשון צריך ביאור. ורש"י כתב, אף חובב עמים, גם חבה יתירה חבב את השבטים כל אחד ואחד קרוי עם כו'.
והנה העולם סוברים שכוונת רש"י שזוהי החיבה שקרא לכל שבט עם בפני עצמו, אבל לפי האמת אין דעת רש"י כן, אלא כוונת רש"י לפרש אף חובב חיבה יתירה, כי אף מורה על הריבוי, וכהא דתנינן חביבין ישראל כו' (אבות ג, יד) ואח"כ תנן חבה יתירה נודעת להם. השמיענו שלא חיבה כפשוטו חיבב הקב"ה את ישראל, רק חיבה יתירה.
וזהו שכתב רש"י אף חובב, גם חיבה יתירה, אבל לא נתפרש בפסוק מה היא החבה יתירה. ומה שכתב רש"י כל אחד ואחד קרוי עם, זה אינו רק ביאור על מה שאמר עמים על ישראל לשון רבים, והלא אינם אלא עם אחד, על זה אמר כל שבט קרוי עם.
ונמצא לפי זה, מה שאמר אף חובב עמים, פירושו חיבה יתירה חיבב הקב"ה את ישראל הנקראים עמים, ולא פירש מה היא החבה יתירה. אבל אני אומר שמרומז בזה הפסוק מה היא החיבה יתירה, ונפרש אף חובב עמים בענין אחר והרבה פנים לתורה, וכאלו היה נכתב אף חובב עמים שני פעמים, והחבה יתירה היא אור הגנוז שיתגלה לצדיקי ישראל לעתיד לבא, ויהיה להם לבדם כי הם הדבקים בה' א-להיהם:
Il a dit ensuite : même Il aime les peuples, et le langage a besoin d'explication. Et Rachi a écrit : même Il aime les peuples, aussi une affection extraordinaire il a aimé les tribus, chacun est appelé peuple etc.
Et voici le monde pense que l'intention de Rachi est que telle est l'affection, qu'Il a appelé chaque tribu un peuple à part, mais selon la vérité l'avis de Rachi n'est pas ainsi, seulement l'intention de Rachi est d'expliquer même Il aime : une affection extraordinaire, car af enseigne sur l'ajout, et comme ce que nous avons appris : chers sont Israël etc. (Avot 3,14) et ensuite nous avons appris : une affection extraordinaire leur a été faite connaître.
Il nous a fait entendre que ce n'est pas une affection selon son sens simple que le Saint, béni soit-Il, a aimé Israël, seulement une affection extraordinaire. Et c'est ce qu'a écrit Rachi : même Il aime, aussi une affection extraordinaire, mais il n'a pas été expliqué dans le verset quelle est l'affection extraordinaire.
Et ce qu'a écrit Rachi : chacun est appelé peuple, ceci n'est qu'un éclaircissement sur ce qu'il a dit peuples sur Israël, langage au pluriel, et ne sont-ils pas un seul peuple ? sur cela il a dit chaque tribu est appellee peuple. Et il en résulte selon cela, ce qu'il a dit même Il aime les peuples, son sens : une affection extraordinaire le Saint, béni soit-Il, a aimé Israël qui sont appelés peuples, et il n'a pas expliqué quelle est l'affection extraordinaire.
Mais moi je dis qu'il est allude dans ce verset quelle est l'affection extraordinaire, et nous expliquerons même Il aime les peuples d'une autre manière, et il y a beaucoup de faces à la Torah, et comme s'il avait été écrit même Il aime les peuples deux fois, et l'affection extraordinaire est la lumière cachée qui se révélera aux tsadikim d'Israël à l'avenir, et elle sera à eux seuls car ils sont ceux qui s'attachent à ה' leur Elokim.
ואקדים הא דתנן בספר יצירה, עשר ספירות מספר עשר אצבעות הידים, וכן יש עשר אצבעות הרגלים ואלו הם כמו צל נגד י' דידים כמבואר בפרדס בריש ספרו. והנה האדם נעשה בצלם א-להים, וישראל הם קרוין אדם, על כן נרשם בו י' אצבעות י' נגד י' ספירות.
והם בהתחלת האדם, כי כשזוקף ידיו למעלה אז י' אצבעות הם למעלה מהראש בהרים ידיו. ובהניח ידיו, הם מתפשטים עד אחר השלמת הגוף באופן שהגוף נתקדש להיות קדושת הגוף.
אחר כך עומד על י' אצבעות רגלים שהם רומזים לצל עליון:
Et je ferai précéder ce qui a été enseigné dans le Sefer Yetsira : dix sefirot, le nombre de dix doigts des mains, et de même il y a dix doigts des pieds et ceux-ci sont comme une ombre en face des 10 des mains, comme expliqué dans le Pardes au début de son sefer. Et voici l'homme a été fait à l'image d'Elokim, et Israël sont appelés adam, c'est pourquoi ont été tracés en lui 10 doigts, 10 en face de 10 sefirot.
Et ils sont au commencement de l'homme, car lorsqu'il dresse ses mains en haut alors les 10 doigts sont au-dessus de la tête en élevant ses mains. Et lorsqu'il pose ses mains, elles s'étendent jusqu'après l'achèvement du corps, de sorte que le corps a été sanctifié pour être sainteté du corps.
Ensuite il se tient sur 10 doigts des pieds qui font allusion à l'ombre supérieure.
והאומות הטמאים הם בדמות אדם הבליעל, כי זה לעומת זה עשה הא-להים, ואף בהזדכך האומות דהיינו חסידי אומות העולם או גרים, אינם זוכים רק לחסות תחת כנפי השכינה ולא לידבק למעלה, כי ישראל למעלה במקום י' דידים, והגרים למטה במקום י' דרגלים, וזהו שנאמר אף כשאתה חובב העמים, דהיינו החסידים והגרים, עדיין יש חילוק כי כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך:
Et les nations impures sont à la ressemblance de l'homme du belial, car ceci en face de cela Elokim a fait (Ecclésiaste 7,14), et même dans l'affinage des nations, c'est-à-dire les pieux des nations du monde ou les convertis, ils ne méritent que de s'abriter sous les ailes de la Chekhina et non de s'attacher en haut, car Israël sont en haut au lieu des 10 des mains, et les convertis en bas au lieu des 10 des pieds, et c'est ce qui est dit : même lorsque Tu aimes les peuples, c'est-à-dire les pieux et les convertis, il y a encore une distinction, car tous Ses saints sont en Tes mains et eux se sont accroupis à Tes pieds.
גם נוכל לפרש, כי אלו שני המאורות דהיינו אור תורה שבכתב שהוא אור הגנוז ואור תורה שבעל פה שהוא תורה שבעל פה התלמוד ונרמזו במה שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו, מורה על התלמוד שהוא פילפול ורתיחות, והוא מתפשט מתורה שבכתב וזהו מימינו אש דת למו. ורמז לדבר ד"ת למ"ו הם אותיות תלמו"ד, ויש כמה מחלוקות בתלמוד והוא מחלוקות לשם שמים.
ואש המחלוקות זה אש קודש, ועל זה אמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, כבר כתבתי ענין ברכה למעלה. ועוד רומז לתוקף המחלוקות שהוא לשם שמים, ואמרו רז"ל (קדושין ל, ב) על (במדבר כא, יד) את והב בסופה, כי בסוף נעשים אוהבים.
וכן דרשו (שם) על פסוק (תהלים קכז, ה) כי ידברו את אויבים בשער. וזהו שרמז אחר כך אף חובב, כלומר הגם שהיה בין החכמים מחלוקת וזהו אף שהוא רוגז, מכל מקום לא זזים עד שנעשו אוהבים, וזהו חובב והם חביבין לפני המקום.
גם רומז אש דת למו להא דאיתא בפ"ק דתענית (ד, א), אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחו ליה, שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא כה דברי כאש. וזהו שרמז אש שהוא הרוגז בא מדת למו, כי אורייתא הוא דארתח ביה.
ויש לפרש מה שאמרו אורייתא דמרתח, כלומר קיום התורה שמקילין בה בני אדם זהו מרגז אותם בקנאם את קנאת ה'. וכבר כתבתי ד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד, כי עיקר של עבריינים העוברים על התורה עוברים על מה שהוזכר בתלמוד, כי מה שהוזכר בפירוש בתורה שבכתב אין עוברים במהרה, על כן אורייתא דמרתח בהו הוא התלמוד:
Nous pouvons aussi expliquer, car ces deux luminaires, c'est-à-dire la lumière de la Torah écrite qui est la lumière cachée et la lumière de la Torah orale qui est la Torah orale, le Talmud, et ils ont été alludés dans ce qui est dit (Deutéronome 33,2) : de Sa droite un feu de loi pour eux, cela enseigne sur le Talmud qui est pilpoul et bouillonnements, et il s'étend de la Torah écrite et c'est : de Sa droite un feu de loi pour eux. Et une allusion à la chose : ד"ת למ"ו sont les lettres de תלמו"ד, et il y a plusieurs controverses dans le Talmud et ce sont des controverses pour le Nom des cieux.
Et le feu des controverses, c'est un feu saint, et sur cela il a dit (Psaumes 29,11) : ה' donnera force à Son peuple, ה' bénira Son peuple par la paix. J'ai déjà écrit le sujet de la berakha plus haut.
Et encore cela fait allusion à la vigueur des controverses qui sont pour le Nom des cieux, et ont dit Razal (Kidouchin 30b) sur (Nombres 21,14) את והב בסופה, car à la fin ils deviennent amis. Et de même ils ont exposé (ibid.) sur le verset (Psaumes 127,5) : car ils parleront avec des ennemis à la porte.
Et c'est ce qu'il a allude ensuite : même Il aime, c'est-à-dire bien qu'il y ait eu entre les sages une controverse, et c'est af qui est la colère, toutefois ils ne bougent pas jusqu'à ce qu'ils soient devenus amis, et c'est hovev, et ils sont chers devant le Lieu. Cela fait aussi allusion : un feu de loi pour eux, à ce qui est au premier chapitre de Taanit (4a), Rava a dit : ce jeune savant qui s'échauffe, c'est la Torah qui l'échauffe, comme il est dit (Jérémie 23,29) : n'est-ce pas ainsi, Mes paroles sont comme un feu.
Et c'est ce qu'il a allude : le feu, qui est la colère, vient de dat lamo, car c'est la Torah qui s'est échauffée en lui. Et l'on peut expliquer ce qu'ils ont dit : la Torah qui échauffe, c'est-à-dire l'accomplissement de la Torah dans lequel les hommes sont indulgents, cela les met en colère lorsqu'ils sont jaloux de la jalousie de ה'.
Et j'ai déjà écrit ד"ת למ"ו lettres de תלמו"ד, car l'essentiel des transgresseurs qui transgressent la Torah, ils transgressent ce qui a été mentionné dans le Talmud, car ce qui a été mentionné explicitement dans la Torah écrite, on ne transgresse pas de sitôt, c'est pourquoi la Torah qui s'échauffe en eux, c'est le Talmud.
הכלל העולה, כי הם שני ברכות משני מאורות. ברכת התורה של אור הגנוז סודות הפנימיות מתורה שבכתב שהיא כולה שמותיו.
וברכת התורה של אור תורה שבעל פה המתברכת ומתפשטת מתורה שבכתב. ובזה יתבארו מאמרי רז"ל בענין ברכת התורה, בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פה, א), אמר רב יודא אמר רב, מאי דכתיב (ירמיה ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר פי ה' דבר ויגידה על מה אבדה הארץ.
דבר זה אמרו חכמים ולא פרשוהו, אמרו נביאים ולא פרשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר (שם יב) ויאמר על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יודא אמר רב, שלא ברכו בתורה תחילה, עד כאן.
פירש רש"י, קרא יתירה דאשר נתתי לפניהם קא דריש. ברכת התורה, אשר נתן לנו תורת אמת שהיא לפניהם של דברי תורה.
וכיון דלא מברכין גלי אדעתייהו שאינה מתנה חשובה להם, עד כאן:
Le principe qui remonte : ce sont deux berakhot de deux luminaires. La berakha de la Torah de la lumière cachée, secrets de l'intériorité, de la Torah écrite qui est tout entière Ses Noms.
Et la berakha de la Torah de la lumière de la Torah orale qui se bénit et s'étend de la Torah écrite. Et par cela s'expliqueront les dits de Razal au sujet de la berakha de la Torah, au chapitre Celui qui loue les ouvriers (Baba Metsia 85a).
Rav Youda a dit, Rav a dit : que signifie ce qui est écrit (Jérémie 9,11) : qui est l'homme sage et il comprendra ceci, et celui dont la bouche de ה' a parlé et il le déclarera, sur quoi la terre a-t-elle été perdue. Cette chose, les sages l'ont dite et ne l'ont pas expliquée, les prophètes l'ont dite et ne l'ont pas expliquée, jusqu'à ce que le Saint, béni soit-Il, Lui-même l'ait expliquée, comme il est dit (ibid.
12) : et Il dit : parce qu'ils ont abandonné Ma Torah que J'ai donnée devant eux. Rav Youda a dit, Rav a dit : parce qu'ils n'ont pas béni dans la Torah d'abord.
Jusqu-ici. Rachi a expliqué : il expose le verset de trop de : que J'ai donnée devant eux.
La berakha de la Torah : qui nous a donné une Torah de vérité, qui est devant eux des paroles de Torah. Et puisqu'ils ne bénissent pas, ils révèlent leur avis que ce n'est pas un don important pour eux.
Jusqu-ici.
יש להקשות, מה זה שאמר אמרו חכמים ונביאים ולא פירשו, א"כ מה אמרו, כי שתיקתם יפה מדיבורם, מאחר שאמרו דברים שלא נכנסו לאוזן. עוד קשה, מה זה שחזר בסיפא והזכיר שם בעל המאמר אמר רב יודא אמר רב שלא ברכו כו', למה לו להזכיר שמו מאחר שהזכירו בריש המאמר שאומר א"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב כו'.
ובראשית המחשבה סוף המעשה, רצוני לומר כשאמר מאי דכתיב כו' היתה כוונתו לגלות מפני שאין מברכין, וא"כ הזכרת שמו בסוף הוא מיותר:
Il y a à objecter : qu'est-ce que ceci qu'il a dit, les sages et les prophètes ont dit et n'ont pas expliqué, dès lors qu'ont-ils dit, car leur silence est plus beau que leur parole, puisque ils ont dit des choses qui n'ont pas entré dans l'oreille. Encore il est difficile : qu'est-ce que ceci qu'il est revenu à la fin et a mentionné le nom de l'auteur du dit : Rav Youda a dit, Rav a dit, qu'ils n'ont pas béni etc., pourquoi lui faut-il mentionner son nom puisque il l'a mentionné en tête du dit, qui dit : Rabbi Yehuda a dit, Rav a dit, que signifie ce qui est écrit etc.
Et le commencement de la pensée est la fin de l'acte, je veux dire : quand il a dit que signifie ce qui est écrit etc., son intention était de révéler parce qu'on ne bénit pas, et dès lors la mention de son nom à la fin est de trop.