La Torah s'achève par le mot Israël et commence par Berechit : son terme est planté dans son commencement, et à Sim'hat Torah on les relie. Selon le Chla, la création a été à cause d'Israël et afin qu'ils s'occupent de Torah, appelés reshit ; le commencement de la pensée est la fin de l'acte. La Torah a commencé par un bet, qui est berakha : surplus d'expansion en abondance, toujours éternelle, et la Torah est l'essence de la berakha. Comme l'essentiel de la berakha est triple, la Torah est triple, Torah, Prophètes et Écrits, par un troisième, Moché, à un peuple triple, alludé dans « et voici la berakha dont Moché a béni ».
Aussi : la Torah écrite, alef et lumière cachée, la Torah orale, bet vers l'alef ; Moché époux de la Matronita ; les berakhot de Yaakov, Moché et David aux douze tribus
התורה מסיימת בתיבת ישראל ומתחלת בבראשית, נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו, וכן בשמחת תורה מחברן כשמסיים התורה מתחילין בבראשיתהגה"הובמקום אחר כתבתי כי לכל האותות והמופתים אשר עשה משה וגו' מקושר עם בראשית ברא, שהיכולת מורה על חידוש העולם, והחידוש מורה על היכולת. וזהו ענין (ראש השנה כז, א) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, כי בזכור כתיב (שמות כ, יא) ששת ימים עשה ה' וגו' שהוא חידוש עולם, ובשמור כתיב (דברים ה, טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו':.
ורומז למה שאמרו רז"ל (ב"ר א, א-ג, ויק"ר לו, ד) בראשית ברא, בראשית, בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית, דהבריאה היתה בשביל ישראל, וכדי שיתעסקו בתורה, וראשית המחשבה סוף המעשה, על כן בראשית בתחלה וישראל בסוף שהם תכלית הבריאה. והותחלה התורה בבי"ת, ואמרו בבראשית רבה (א, י) כי הבי"ת היא ברכה, וענין ברכה הוא תמיד תוספת התפשטות בשפע רב, ומתגבר והולך ומתרבה באופן שיהיה תמיד נצחיי.
כן התורה היא נצחיית, ועל כן התורה היא עצם הברכה כמו שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך וגו', ואיתא בספר הבהיר והביאו הציוני וזה לשונו, מנלן דהתורה אקרי ברכה, שנאמר (דברים לג, כג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ואין ים אלא תורה, שנאמר (איוב יא, ט) ורחבה מני ים, עד כאן לשונו. וכן תתחדש בריאת שמים וארץ להיותם רוחנים וקיימים עם אומה הישראלית, כמו שנאמר (ישעיה סו, כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם:
La Torah s'achève par le mot Israël et commence par Bereshit, son terme est planté dans son commencement et son commencement dans son terme, et ainsi à Simhat Torah on les relie : quand on achève la Torah, on commence par son commencement. Glose (hagaha) : et en un autre lieu j'ai écrit que pour tous les signes et les prodiges que Moché a faits etc. est lié à Bereshit bara, car la puissance indique le renouvellement du monde, et le renouvellement indique la puissance.
Et c'est le sujet de (Roch Hachana 27a) : Zakhor et Shamor (Souviens-toi et Garde) ont été dits en une seule parole, car dans Zakhor il est écrit (Exode 20,11) : car en six jours ה' a fait etc., ce qui est le renouvellement du monde, et dans Shamor il est écrit (Deutéronome 5,15) : et tu te souviendras que tu as été esclave au pays d'Égypte etc. Et cela fait allusion à ce qu'ont dit Razal (Bereshit Rabba 1,1-3 ; Vayikra Rabba 36,4) : Bereshit bara, Bereshit : à cause de la Torah et d'Israël qui ont été appelés reshit (commencement), car la création a été à cause d'Israël, et afin qu'ils s'occupent de Torah, et le commencement de la pensée est la fin de l'acte, c'est pourquoi Bereshit au début et Israël à la fin, car ils sont la finalité de la création.
Et la Torah a commencé par un bet, et ils ont dit dans Bereshit Rabba (1,10) que le bet est berakha, et le sujet de la berakha est toujours un surplus d'expansion en abondance grande, et elle se renforce et va et se multiplie de sorte qu'elle soit toujours éternelle. Ainsi la Torah est éternelle, et c'est pourquoi la Torah est l'essence de la berakha, comme il est écrit (Psaumes 29,11) : ה' donnera force à Son peuple, ה' bénira etc.
Et il est apporté dans le sefer haBahir, et le Tsioni l'a cité, et voici son langage : d'où savons-nous que la Torah est appellee berakha ? Il est écrit (Deutéronome 33,23) : et plein de la berakha de ה', possède la mer et le midi, et mer n'est rien d'autre que Torah, comme il est écrit (Job 11,9) : et plus large que la mer, jusqu-ici ses paroles.
Et de même la création des cieux et de la terre se renouvellera pour qu'ils soient spirituels et persistants avec la nation d'Israël, comme il est écrit (Isaie 66,22) : car comme les cieux nouveaux et la terre nouvelle que Je fais se tiennent devant Moi, oracle de ה', ainsi se tiendront votre semence et votre nom :
וכמו שעיקר הברכה היא ברכה משולשת, כן התורה משולשת, כדאיתא בפרק רבי עקיבא (שבת פח, ב), דדרש ההוא גלילאי, בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי, ע"י תליתאי, לעם תליתאי, בירחא תליתאי, ביומא תליתאי. וזה מרומז בזה הפסוק וזאת הברכה אשר ברך משה וגו'.
זאת הברכה היא ברכה משולשת, דהיינו אורייתא תליתאה תורה נביאים וכתובים, ע"י תליתאי הוא משה, זהו שנאמר אשר ברך משה את בני ישראל, הם עם כהנים לוים וישראלים, והם כולם בכלל ברכה ברכת כהנים, וכן מן הלוים ואלה יעמדו לברך, וישראל הם המתברכים, והמברכים מתברכים:
Et de même que l'essentiel de la berakha est une berakha triple, ainsi la Torah est triple, comme il est apporté au chapitre Rabbi Akiva (Chabbat 88b), qu'un Galiléen a exposé : béni soit le Miséricordieux qui nous a donné une Torah triple, par un troisième, à un peuple triple, au troisième mois, au troisième jour. Et cela est allude dans ce verset : et voici la berakha dont Moché a béni etc.
Cette berakha est une berakha triple, c'est-à-dire Torah triple : Torah, Prophètes et Écrits ; par un troisième, c'est Moché ; c'est ce qui est dit : dont Moché a béni les enfants d'Israël, ils sont un peuple de kohanim, lévites et Israélites, et ils sont tous compris dans la berakha, la berakha des kohanim, et de même parmi les lévites : et ceux-ci se tiendront pour bénir, et Israël sont les bénis, et ceux qui bénissent sont bénis :
ויאמר ה' מסיני בא, בירחא תליתאי בחודש השלישי באו מדבר סיני (שמות יט, א). וה' מסיני בא ביום הג', וכן ב"א עולה ג', על כן התחיל בבי"ת שהיא ברכה, ואיתא באותיות דר' עקיבא, אומרים לבי"ת מי בוראך, והוא מראה בעוקצה על אלף.
והנה נתינת התורה שהיא עצם הברכה מתחיל באלף אנכי ה' א-להיך (שם כ, ב), דע שהאלף היא שורש הברכה, והיא אור הגנוז כי ראשית הבריאה היתה (בראשית א, ג) ויאמר א-להים יהי אור וגו', וזה האור נגנז עד לעתיד לבא. והנה אמרו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, והבי"ת שהיא ברכה רומז על ב' תורות דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם שני המאורות מאור הגדול ומאור הקטן, שהם דבר גדול ודבר קטן.
דבר גדול, מעשה מרכבה (סוכה כח, א) סוד תורה שבכתב שהיא כולה שמותיו ית'. ודבר קטן, הויות דאביי ורבא ותורה שבכתב היא אלף אור הגדול אור הגנוז, הם עמקי הסודות הקרויין נשמה לנשמות כדאיתא בזוהר בהעלותך, הם גנוזות עד לעתיד, כי אז יתלבש ג"כ האדם בכתנות אור באלף ויהנו מאור הגדול הזה.
ועתה בכתנות עור בעי"ן די להם ג"כ בעי"ן פנים לתורה, ולעתיד ומלאה הארץ דעה, ועין יתהפך לסוד עולה עין, כי אז יתגלו סודות צפונות אשר עין לא ראתה א-להים זולתך. והבי"ת שהיא תורה השניה תורה שבעל פה, אומרים לה מי בוראך, והיא מראה בעוקצה על אלף, כי תורה שבעל פה מראה הכל על תורה שבכתב, כי מאיש לוקחה זאת, כלומר תורה שבעל פה נקראת זאת כמו שיתבאר, היא נלקחה מתורה שבכתב הנקרא איש כידוע, איש ואשה זה וזאת הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל מה שבתורה שבעל פה נלמד מתורה שבכתב, וכמורגל בתלמוד מנלן, מנא הני מילי, וכיוצא בזה.
ובבריאת האור ונגנז נרמזה תורה שבכתב כדאיתא במדרש (בר"ר ג, ה) יהי אור, [אמר ר'] סימון, ה' פעמים נזכר כאן אור, נגד ה' חומשי תורה:
Et ה' est venu du Sinaï : au troisième mois, au troisième mois ils arrivèrent au désert de Sinaï (Exode 19,1). Et ה' est venu du Sinaï le troisième jour, et de même בא vaut 3 ; c'est pourquoi elle a commencé par un bet, qui est berakha.
Et il est apporté dans Otiyot de-Rabbi Akiva : on dit au bet : qui t'a créé ? et il montre par sa pointe vers l'alef. Et voici, le don de la Torah, qui est l'essence de la berakha, commence par un alef : Je suis ה' ton Elokim (ibid.
20,2). Sache que l'alef est la racine de la berakha, et elle est la lumière cachée, car le commencement de la création a été (Genèse 1,3) : et Elokim dit que la lumière soit etc., et cette lumière a été cachée jusqu'à l'avenir.
Et voici, ils ont dit : Bereshit, à cause de la Torah qui est appellee reshit, et le bet, qui est berakha, fait allusion à deux Torahs, c'est-à-dire Torah écrite et Torah orale, elles sont les deux luminaires, le grand luminaire et le petit luminaire, qui sont une grande chose et une petite chose. Grande chose : l'œuvre du Char (Soucca 28a), secret de la Torah écrite, qui est tout entière Ses Noms, qu'Il soit béni.
Et petite chose : les discussions d'Abaye et de Rava. Et la Torah écrite est alef, la grande lumière, la lumière cachée ; ce sont les profondeurs des secrets appelés nechama aux nechamot, comme il est apporté dans le Zohar Behaalotekha ; elles sont cachées jusqu'à l'avenir, car alors l'homme se vêtira aussi de tuniques de lumière (אור) avec un alef, et ils jouiront de cette grande lumière.
Et maintenant, en tuniques de peau (עור) avec un ayin, il leur suffit aussi de ayin (70) faces de la Torah ; et à l'avenir : et la terre sera remplie de connaissance, et ayin se renversera au secret de עולה עין, car alors se révéleront des secrets cachés qu'œil n'a pas vus, Elokim, hors de Toi. Et le bet, qui est la deuxième Torah, Torah orale, on lui dit : qui t'a créé ? et elle montre par sa pointe vers l'alef, car la Torah orale montre le tout vers la Torah écrite, car de l'homme celle-ci a été prise, c'est-à-dire la Torah orale est appellee zot, comme il sera expliqué ; elle a été prise de la Torah écrite appellee ish, comme il est connu ; ish et isha, zeh et zot, ce sont Torah écrite et Torah orale, et tout ce qui est dans la Torah orale est appris de la Torah écrite, et comme il est habituel dans le Talmud : d'où le savons-nous, d'où ces choses, et ainsi de suite.
Et dans la création de la lumière et son être cachée, la Torah écrite est alludée, comme il est apporté dans le Midrach (Bereshit Rabba 3,5) : que la lumière soit, [a dit R.] Simon, cinq fois lumière est mentionnée ici, en face des cinq livres de la Torah :
וכבר כתבתי כי ענין ברכה הוא התפשטות בשפע רב תמיד נצחי. וזהו בעצם באור הגנוז, כי אף שהוא גנוז לעת עתה, ממנו שם ציוה ה' את הברכה באמיתית, כי הוא סוד התפשטות האצילות שאין לו סוף ותכלית, כמו שאמר (במדבר יא, יז) ואצלתי מן הרוח, ומתרגמינן וארבי מן רוחא, ועתה אין לנו בנגלה אלא התפשטות תורה שבעל פה, אבל הסודות הצפונות שהם נשמה לנשמה עדיין גנוזות.
ואף כי יש מארי דסתרי תורה מתפשטות השגתם בסודות הנקראות נשמות, אבל הנשמה לנשמות גנוז לצדיקים לעתיד לבא, והם כענין שני שמות שם ידו"ד לעלם כתיב, כי הוא נעלם אבל נקרא בשם אדנ"י. וכבר ידוע כי שם ידו"ד סוד תורה שבכתב, כמו שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ידו"ד תמימה, והוא סוד תפארת.
ושם אדנ"י היא מלכות תורה שבעל פה, והיא ברכה כי היא מתפשטת כמו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ומזה נמשך הרבה פלפולים, והברכה מרובה כי נלמד ענין מענין. ובמסכת גיטין בפרשת הנזקין (ס, ב) אמרו, מתחילה לא ניתן פלפולא אלא למשה כו', אח"כ ניתן גם לישראל:
Et j'ai déjà écrit que le sujet de la berakha est une expansion en abondance grande, toujours éternelle. Et cela est essentiellement dans la lumière cachée, car bien qu'elle soit cachée pour le moment, d'elle, la, ה' a ordonné la berakha en vérité, car c'est le secret de l'expansion de l'Atsilout (émanation) qui n'a ni fin ni terme, comme Il a dit (Nombres 11,17) : et Je prélèverai de l'esprit, et nous traduisons : et J'augmenterai de l'esprit.
Et maintenant nous n'avons dans le révélé que l'expansion de la Torah orale, mais les secrets cachés qui sont nechama à nechama sont encore cachés. Et bien qu'il y ait des maîtres des secrets de la Torah dont l'atteinte s'étend dans les secrets appelés nechamot, toutefois la nechama aux nechamot est cachée pour les tsadikim à l'avenir.
Et elles sont comme le sujet de deux Noms : le Nom ידו"ד est écrit לעלם, car Il est caché, mais Il se lit par le Nom Adonaï. Et il est déjà connu que le Nom ידו"ד est le secret de la Torah écrite, comme il est écrit (Psaumes 19,8) : la Torah de ידו"ד est parfaite, et c'est le secret de Tiferet.
Et le Nom Adonaï est Malkhout, Torah orale, et elle est berakha car elle s'étend comme les treize règles par lesquelles la Torah s'interprète, et de là se poursuivent beaucoup de discussions, et la berakha est abondante car on apprend un sujet d'un sujet. Et dans le traité Gittin, au chapitre des dommages (60b), ils ont dit : au commencement le pilpoul n'a été donné qu'à Moché etc., ensuite il a été donné aussi à Israël :
והנה מצינו התורה נקראת על שם ה', כמו שאמר (תהלים יט, ח) תורת ידו"ד, ונקראת (יהושע ח, לא) תורת משה, והארכתי בענין הזה בהקדמת תולדות אדם (בית חכמה תניינא ד"ה ובמדרש רבה), גם במסכת שבועות שלי (פרק תורה אור ד"ה מתחלה אקדים), כי הש"י מסר למשה רבינו ע"ה כללים כמו שנאמר (שמות לא, יח) ויתן אל משה ככלתו, ואמרו במדרש (שמ"ר מא, ו) כללים מסר לו, ובזה הבין משה תורה שבעל פה. ואמר לו הקב"ה, אמת הוא כפי אשר הבנת.
ועל כן תורה שבעל פה נקראת על שם משה, והיא כלת משה. ופירש מהאשה הגשמיית, והתורה שבעל פה שהיא מצד המלכות היא אשתו, כמו שאמר הזוהר (ח"א רלו, ב), איש א-להים, בעלה דמטרוניתא, כי הוא מצד התפארת בסוד הדעת המתאצל מחכמה ובינה, אשר על זה בא הרמז והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה (איוב כח, יב), וכתב הציוני מאין הוא הנעלם ממשה מ"ם שי"ן ה"א, ומאי"ן בגימטריא זגנזגא"ל שהוא רבו של משה.
ובגימטריא ק"א, השונה פרקו ק"א פעמים (חגיגה ט, ב). על כן משה בעלה דמטרוניתא, ונקרא איש א-להים.
והן אמת שעשרה נקראו איש הא-להים, משה, אלקנה, שמואל, דוד, שמעיה, עדו, אליהו, אלישע, מיכה, אמוץ, מכל מקום יש חילוק בין משה לביניהם. כי איש א-להים הנאמר במשה, פירושו איש של א-להים שהוא המלכות, כמו (רות א, ג) איש נעמי.
ואיש א-להים האמור בנביאים, פירושו איש משל א-להים, כלומר דביקים בו. ועוד תמצא אצל משה לעולם יקדים שם העצם שלו כמו הכא משה איש הא-להים, וכתיב (דה"א כג, יד) משה איש הא-להים בניו יקראו על שבט לוי, הזכיר שמו ואח"כ איש א-להים.
משא"כ בשאר נביאים. ועל ענין זה שנקרא בעלה דמטרוניתא ואמרו רז"ל אין בעל מת אלא לאשתו (סנהדרין כב, א), בא הרמז במיתתו (דברים לד, ח) ויתמו ימי בכי אבל משה, בכ"י אב"ל בגימטריא אדנ"י שהוא המידה הזאת כלת משה:
Et voici, nous trouvons la Torah appellee au nom de ה', comme Il a dit (Psaumes 19,8) : Torah de ידו"ד, et elle est appellee (Josue 8,31) : Torah de Moché. Et je me suis étendu sur ce sujet dans l'introduction de Toldot Adam (Beit 'Hokhma Tinyana, mot commençant : et dans le Midrach Rabba), aussi dans mon traité Chevouot (chapitre Torah Ohr, mot commençant : au commencement je ferai précéder), car le Saint, béni soit-Il, a transmis à Moché notre maître, paix sur lui, des principes, comme il est écrit (Exode 31,18) : et Il donna à Moché kekaloto, et ils ont dit dans le Midrach (Chemot Rabba 41,6) : Il lui transmit des principes, et par là Moché comprit la Torah orale.
Et le Saint, béni soit-Il, lui dit : c'est vrai, selon ce que tu as compris. Et c'est pourquoi la Torah orale est appellee au nom de Moché, et elle est la fiancée de Moché.
Et il s'est séparé de la femme corporelle, et la Torah orale qui est du côté de Malkhout est sa femme, comme a dit le Zohar (tome 1, 236b) : homme d'Elokim, époux de la Matronita, car il est du côté de Tiferet au secret de Daat qui émane de 'Hokhma et Bina, et sur cela vient l'allusion : et la sagesse, d'où (מאין) se trouvera-t-elle, et quel est le lieu de l'intelligence (Job 28,12). Et le Tsioni a écrit : מאין est ce qui est caché de Moché, מ"ם שי"ן ה"א, et מאין en guematria est זגנזגא"ל, qui est le maître de Moché.
Et en guematria 101 (ק"א) : celui qui répète son chapitre 101 fois (Haguiga 9b). C'est pourquoi Moché est l'époux de la Matronita, et il est appelé homme d'Elokim.
Et il est vrai que dix ont été appelés homme de l'Elokim : Moché, Elqana, Chemouel, David, Chemaya, Ido, Eliyahou, Elisha, Mikha, Amots ; toutefois il y a une différence entre Moché et eux. Car homme d'Elokim dit de Moché signifie homme de l'Elokim, c'est Malkhout, comme (Ruth 1,3) : l'homme de Naomi.
Et homme d'Elokim dit des prophètes signifie un homme appartenant à Elokim, c'est-à-dire attachés à Lui. Et encore, tu trouveras chez Moché qu'il fait toujours précéder son nom propre, comme ici : Moché, homme de l'Elokim, et il est écrit (I Chroniques 23,14) : Moché, homme de l'Elokim, ses fils seront appelés sur la tribu de Levi : Il a mentionné son nom et ensuite homme d'Elokim.
Ce qui n'est pas ainsi chez les autres prophètes. Et sur ce sujet qu'il est appelé époux de la Matronita, et Razal ont dit : un époux ne meurt que pour sa femme (Sanhédrin 22a), vient l'allusion dans sa mort (Deutéronome 34,8) : et s'achevèrent les jours de pleur de deuil de Moché ; בכ"י אב"ל en guematria אדנ"י, qui est cet attribut, fiancée de Moché :
ועל זה בא הרמז וזאת הברכה אשר ברך משה, כבר כתבתי ענין ברכה ותורה שבעל פה היא השניה, והיא ב' דבראשית, ומורה על א' דאנכי שהוא תורה שבכתב. גם נודע כי מדת מלכות נקרא ברכה, והיא בריכה המקבלת כל ההשפעות בסוד מאה אדני, אדנים של המשכן, והם בסוד מאה ברכות כמבואר בשערי אורה, ואמרו במדרש תהילים (עי' ב"ר ק) במקום שפסק יעקב בברכותיו, התחיל משה.
ובמקום שפסק משה, התחיל דוד. יעקב פסק בזאת, (בראשית מט, כח) וזאת אשר דבר להם אביהם.
משה התחיל בזאת (דברים לג, א). משה פסק (שם כט) אשריך ישראל, דוד התחיל באשרי (תהלים א, א):
Et sur cela vient l'allusion : et voici la berakha dont Moché a béni. J'ai déjà écrit le sujet de la berakha, et la Torah orale est la seconde, et elle est le bet de Bereshit, et elle indique l'alef de Anokhi, qui est la Torah écrite.
Il est aussi connu que l'attribut de Malkhout est appelé berakha, et elle est une berekha (bassin) qui reçoit toutes les influx, au secret de cent adanim, les socles du Michkan, et ils sont au secret de cent berakhot, comme expliqué dans Chaarei Ora. Et ils ont dit dans Midrach Tehilim (voir Bereshit Rabba 100) : à l'endroit où Yaakov s'est arrêté dans ses berakhot, Moché a commencé.
Et à l'endroit où Moché s'est arrêté, David a commencé. Yaakov s'est arrêté par zot (Genèse 49,28) : et voici ce que leur père leur a parlé.
Moché a commencé par zot (Deutéronome 33,1). Moché s'est arrêté (ibid.
29) : heureux es-tu, Israël ; David a commencé par Achrei (Psaumes 1,1) :
הענין, המדה הזאת זאת הארץ אשר תנחלו, כי היא ארץ עליונה ובה י"ב גבולים, ונגדם י"ב שבטים שחלקו ארץ שלמטה, כי היא מתלבשת שש בשש. תפארת הוא משש קצוות, ונגדם בה חדרים המקבלים אלו השש תורה שבכתב היא ו' מהשם כנודע, ותורה שבעל פה הוא ו' סדרים, הרי ו"ו במלואה שש בשש, והם י"ב גבולים ומשם חלק יעקב הברכות לי"ב שבטים הנוחלים ארץ ישראל.
וממקום שפסק יעקב התחיל משה, כי משה העמיק יותר לכנוס לפעמים ולשאוב הברכות, כי ברכותיו של משה היו מעין ברכות יעקב, אבל יותר במעלה ובפנימיות, דהיינו של ברכות יעקב הוא התחלת ברכות משה. ואלו ואלו היו מברכין י"ב שבטים בנחלת ארץ ישראל, אמנם על כולם הוא דוד המלך שהוא בעצם מדת מלכות, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קי, א) החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה, והוא מולך על כל שבטי ישראל, על כן הוא יותר ויותר מעמק ברכה מעמיק בפנימיות, ובמה שפסק משה התחיל דוד בעצמו:
Le sujet : cet attribut est voici la terre que vous hériterez, car elle est terre supérieure et en elle il y a douze frontières, et en face d'elles douze tribus qui ont partagé la terre d'en bas, car elle se vêt six dans six. Tiferet est des six extrémités, et en face d'elles en elle des chambres qui reçoivent ces six.
La Torah écrite est le vav du Nom, comme il est connu, et la Torah orale est six ordres : voici un vav en son plein, six dans six, et ce sont douze frontières, et de là Yaakov a partagé les berakhot aux douze tribus qui héritent la terre d'Israël. Et de l'endroit où Yaakov s'est arrêté, Moché a commencé, car Moché a approfondi davantage pour entrer aux sources et puiser les berakhot, car les berakhot de Moché étaient de la source des berakhot de Yaakov, mais plus élevées en degré et en intériorité, c'est-à-dire que celle des berakhot de Yaakov est le commencement des berakhot de Moché.
Et ceux-ci et ceux-là bénissaient les douze tribus dans l'héritage de la terre d'Israël. Toutefois, au-dessus de tous est le roi David, qui est essentiellement l'attribut de Malkhout, et comme ont dit Razal (Sanhédrin 110a) : celui qui conteste la royauté de la maison de David est comme celui qui conteste la Chekhina, et il règne sur toutes les tribus d'Israël ; c'est pourquoi il est de plus en plus profondeur de berakha, il approfondit dans l'intériorité, et par ce en quoi Moché s'est arrêté, David a commencé lui-même :
נחזור לענין. הנה תורת ה' ותורת משה והיא תורת האדם, וכן בכל דור ודור מחדשים חכמים בפלפולם להוציא דבר מדבר וזוהי התורה שלומד הקב"ה מפומייהו דרבנן, ואומר פלוני בני אומר כך, ופלוני בני אומר כך.
וסודות הגנוזות הוא תורת ה' אשר גילה סודו ליראיו, ועתיד לגלות אור הגנוז שהוא אלף כמו שאמר לעיל, ותורה שבעל פה ב'. וזהו שרמז כאן מסיני ב"א, לאחר שהזכיר וזאת הברכה אשר בירך משה שהיא תורה שבעל פה, ואמר ה' מסיני היא סודות תורה שבכתב שהיא תורת ידו"ד.
אמר ב"א הוא אלף בית וכמו שכתבתי:
Nous reviendrons au sujet. Voici, Torah de ה' et Torah de Moché, et elle est Torah de l'homme.
Et ainsi à chaque génération les sages renouvellent par leur pilpoul pour tirer une chose d'une chose, et c'est la Torah que le Saint, béni soit-Il, étudie de la bouche des rabbins, et Il dit : un tel, mon fils, dit ainsi, et un tel, mon fils, dit ainsi. Et les secrets cachés sont Torah de ה', qui a révélé Son secret à ceux qui Le craignent, et Il est destiné à révéler la lumière cachée qui est alef, comme j'ai dit plus haut, et la Torah orale est bet.
Et c'est ce qu'il a allude ici : du Sinaï Il est venu (בא) ; après qu'il a mentionné et voici la berakha dont Moché a béni, qui est Torah orale, et ה' du Sinaï ce sont les secrets de la Torah écrite, qui est Torah de ידו"ד. Il a dit בא : c'est alef-bet, et comme j'ai écrit :
אח"כ ירמוז ממעלות שני מאורות התורה, ומענין אור הגנוז ושיתגלה לעתיד. אמר (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, בכאן רמז התפשטות קצת מהאור שזכו בשעת מתן תורה.
ומרומז בזה הפסוק וזרח משעיר למו, שהזריח הש"י על ישראל מאור המלאכים, וכפי שכתוב בזוהר בפרשת בלק (קצב, א) וזה לשונו, תא חזי, כתיב (שופטים ה, ד) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו', בשעתא דבעא קודשא בריך הוא למיהב אורייתא לישראל, אזיל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוה, כמ"ד אמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, ולא בעו לקבלא. אזל לבני ישמעאל, ולא בעו לקבלא, דכתיב הופיע מהר פארן.
כיון דלא בעו, אהדר לון לישראלהגה"העל דרך הפשט מאי בעי הקדוש ברוך הוא בשעיר ובפארן יש שני טעמים. א' בשבילם, ואחד בשבילינו.
בשבילם, שיהיה לאומות אחיזה בקדושה אם ירצו להתגייר, כי עשו וישמעאל כוללים כל השבעים אומות. בשבילינו הוא, באם נהיה גולים ביניהם שלא נעזוב את התורה, על כן היה רושם התורה בהם, וזהו ענין יצב גבולות עמים למספר בני ישראל:.
הכי תנינן, השתא אית לשאלא, והא תנינן דלית חטאה כד בר נש מדקדק דיוקין דאורייתא וישאל שאלתוי לאנהרא מלוי, האי קרא לא אתישבא ואית לשאלא. קודשא בריך הוא כד אתא לשעיר, למאן נביאה דלהון אתגלי, וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי.
אי תימא דאתגלי לכלהו, לא אשכחן דא לעלמין בר ישראל בלחודייהו ועל ידי דמשה. והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר, ה' מסיני בא וזרח לשעיר למו, הופיע להר פארן, מהו משעיר למו ומהו מהר פארן, כלא אית למנדע ולאסתכלא, והא שאילנא ולא שמענא ולא ידענא:
Ensuite il fera allusion aux éminences des deux luminaires de la Torah, et au sujet de la lumière cachée qui se révélera à l'avenir. Il a dit (Deutéronome 33,2) : et Il a brillé de Séir pour eux, Il a paru de la montagne de Paran ; ici il a allude à une expansion partielle de la lumière dont ils ont mérité à l'heure du don de la Torah.
Et c'est allude dans ce verset : et Il a brillé de Séir pour eux, que le Saint, béni soit-Il, a fait briller sur Israël de la lumière des anges. Et selon ce qui est écrit dans le Zohar, paracha Balaq (192a), et voici son langage : viens et vois, il est écrit (Juges 5,4) : ה', à Ta sortie de Séir, à Ton pas du champ d'Edom, la terre a tremblé etc.
Au moment où le Saint, béni soit-Il, a voulu donner la Torah à Israël, Il est allé et les a invités, les enfants d'Esav, et ils ne l'ont pas reçue, comme il est dit : ה' est venu du Sinaï et Il a brillé de Séir pour eux, et ils n'ont pas voulu recevoir. Il est allé vers les enfants d'Yichmael, et ils n'ont pas voulu recevoir, comme il est écrit : Il a paru de la montagne de Paran.
Dès lors qu'ils n'ont pas voulu, Il l'a ramenée à Israël. Glose : selon le sens simple, que voulait le Saint, béni soit-Il, à Séir et à Paran ?
Il y a deux raisons. L'une pour eux, et l'une pour nous.
Pour eux : que les nations aient une prise dans la sainteté s'ils veulent se convertir, car Esav et Yichmael englobent toutes les soixante-dix nations. Pour nous : si nous sommes exilés parmi eux, que nous n'abandonnions pas la Torah ; c'est pourquoi il y avait une empreinte de la Torah en eux, et c'est le sujet de : Il a fixé les frontières des peuples selon le nombre des enfants d'Israël.
Ainsi avons-nous appris. Maintenant il y a à interroger, et nous avons appris qu'il n'y a pas de faute lorsqu'un homme précise les inférences de la Torah et pose sa question pour éclairer ses paroles : ce verset n'est pas établi et il y a à interroger.
Le Saint, béni soit-Il, quand Il est venu à Séir, à quel prophète des leurs s'est-Il révélé, et quand Il est allé à Paran, à quel prophète des leurs s'est-Il révélé ? Si tu dis qu'Il s'est révélé à eux tous, nous n'avons jamais trouvé cela hors d'Israël seuls et par Moché.
Et voici, il a été dit que ainsi le verset devrait dire : ה' est venu du Sinaï et Il a brillé vers Séir pour eux, Il a paru vers la montagne de Paran ; qu'est-ce que de Séir pour eux et qu'est-ce que de la montagne de Paran ? Tout cela est à connaître et à contempler, et j'ai interrogé et je n'ai pas entendu et je ne sais pas :