« Aujourd'hui Hachem ton Elokim te commande » (Devarim 26,16) et « aujourd'hui tu es devenu un peuple » (Devarim 27,9) : Rachi enseigne que chaque jour les commandements soient nouveaux comme si l'on a été commandé ce jour-là, et comme si aujourd'hui l'on est entré dans l'alliance. Pour le Chla, c'est un grand principe : les faire avec zèle et une grande joie, non des mitsvot d'hommes apprises par habitude. Il rapporte de l'Ari Z"L que l'homme doit se réjouir de la mitsva plus que de l'abondance de tout que le Nom lui dispose ; le verset (Devarim 28,47) dit que servir sans cette joie et cette bonté de cœur, c'est pourquoi cela arrive.
Aussi : louer et remercier D.ieu de tout bien ou réussite ; les trois versets d'affirmation éveillent à s'attacher à Celui qui nous a choisis ; les maudits sont l'essentiel de l'alliance, un surplus de lumière du sein de l'obscurité
והיה כי תבא אל הארץ (דברים כו, א). במדרש הנעלם דרשו פרשה זו על ביאת העולם, ובצרור המור העתיק באורך, עיין שם:
Et ce sera lorsque tu viendras dans le pays (Deutéronome 26,1). Dans le Midrach haNeelam ils ont interprété cette paracha sur la venue du monde, et dans le Tseror haMor il a copié en longueur, vois là :
וענית ואמרת וגו' (דברים כו, ה). פירש רש"י, להזכיר חסדי המקום כו'.
ככה מחויב אדם לעשות בינו לבין קונו יתברך, כשמשפיע לו איזה טובה או איזה הצלחה להלל ולהודות לו שהזמין לו זה הדבר ברחמיו וברוב חסדיו ברוך הוא:
Et tu répondras et tu diras etc. (Deutéronome 26,5).
Rachi a expliqué : pour rappeler les bontés du Lieu etc. Ainsi l'homme est tenu de faire entre lui et son Créateur, béni soit-Il, lorsque Lui lui influe quelque bien ou quelque réussite, de Le louer et de Le remercier de ce qu'Il lui a disposé cette chose par Ses miséricordes et par l'abondance de Ses bontés, béni soit-Il :
היום הזה ה' א-להיך מצוך (דברים כו, טז), פירש רש"י, בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם, עד כאן לשונו. וכן לקמן (שם כז, ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' א-להיך, פירש רש"י, בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת בברית, עד כאן לשונו.
וכלל גדול הוא זה לקיום התורה והמצות, שיעשם בזריזות כאלו היום נצטווה, וגם יחשוב כאלו היום היה כריתת הברית הש"י עמנו, ואז נקיים המצות בזריזות ובשמחה גדולה, לא מצות אנשים מלומדה, אשר על זה פירש האר"י ז"ל הפסוק (דברים כח, מז) אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, כלומר שצריך האדם לשמוח בעשיית המצוה וקיומה יותר מרב כל שמזמין לו הש"י והוא שמח בו, ביותר מזה צריך לשמוח במצוה הבאה לידו שיקיימנה. ואמר הפסוק, אף שעבדת את ה' בקיום המצות, אבל לא עבדת בשמחה ובטוב לבב, על כן היתה זאת לך:
Aujourd'hui ה' ton Elokim te commande (Deutéronome 26,16), Rachi a expliqué : chaque jour qu'ils soient à tes yeux nouveaux comme si ce jour-là tu as été commandé à leur sujet, jusqu-ici ses paroles. Et de même plus bas (ibid.
27,9) : fais silence et écoute, Israël, aujourd'hui tu es devenu un peuple pour ה' ton Elokim, Rachi a expliqué : chaque jour qu'ils soient à tes yeux comme si aujourd'hui tu es entré dans l'alliance, jusqu-ici ses paroles. Et c'est un grand principe pour l'accomplissement de la Torah et des mitsvot, qu'il les fasse avec zèle comme s'il a été commandé aujourd'hui, et aussi qu'il pense comme si aujourd'hui a été la conclusion de l'alliance du Nom, béni soit-Il, avec nous, et alors nous accomplirons les mitsvot avec zèle et avec une grande joie, non des mitsvot d'hommes apprises par habitude, et c'est sur cela que l'Ari zal a expliqué le verset (Deutéronome 28,47) : parce que tu n'as pas servi ה' ton Elokim dans la joie et dans la bonté de cœur, de l'abondance de tout, c'est-à-dire que l'homme doit se réjouir dans l'accomplissement de la mitsva et de son observance plus que de l'abondance de tout que le Nom, béni soit-Il, lui dispose et dont il se réjouit, plus encore que cela il doit se réjouir de la mitsva qui lui vient à la main pour qu'il l'accomplisse.
Et le verset a dit : même si tu as servi ה' par l'accomplissement des mitsvot, mais tu n'as pas servi dans la joie et dans la bonté de cœur, c'est pourquoi cela t'est arrivé :
את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו. וי"י האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו.
ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לי"י א-להיך כאשר דבר (דברים כו, יז-יט):
Tu as affirmé ה' aujourd'hui pour qu'Il te soit Elokim et pour marcher dans Ses voies et pour garder Ses décrets et Ses mitsvot et Ses jugements et pour écouter Sa voix. Et ה' t'a affirmé aujourd'hui pour Lui être un peuple trésor comme Il t'a parlé et pour garder toutes Ses mitsvot.
Et pour te placer supérieur sur toutes les nations qu'Il a faites, pour louange et pour nom et pour gloire, et pour que tu sois un peuple saint pour ה' ton Elokim comme Il a parlé (Deutéronome 26,17-19) :
מי הוא זה ואיזה הקורא שלשה פסוקים האלה שלא יתפעל בלבו להתעורר להתדבק בו יתברך, אשר חפץ בנו ובחר בנו. על כן החוט המשולש הזה לא ינתק, והיה לזכרון לכם תמיד.
ואנחנו מקושרים בו יתברך בברית, גם קבלנו התורה באלה ובשבועה, וזהו ענין אלו הארורים הכתובים בפרשה זו נאמרו ג"כ בלשון ברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וכו' וכן כולם כמו שכתב רש"י, ולכאורה קשה למה כתבה התורה הארורים והניחה הברוכים בחוץ, איפכא מסתברא לכתוב הברוכים ולהיות הארורים בחוץ, כי תמיד מדברת התורה בלשון הגון. אלא הענין כי התכלית כאן היה לקבל התורה בארור דהיינו באלה, ועל זה כרתנו ברית באלה ובקללות, וכמו שסיים אחר הקללות אלה דברי הברית וגו', על כן הארורים עיקר ואגב הארורים היו הברוכים, והקללות מקיימים אותנו ויתרון אור לעתיד יהיה לנו מתוך החשך דהיינו במחשכים הושיבנו, ובזה נזדככו ותם עונך בת ציון (איכה ד, כב):
Qui est celui-ci et lequel, le lecteur de ces trois versets, qui ne s'émouvra pas dans son cœur pour s'éveiller à s'attacher à Lui, béni soit-Il, qui a désiré en nous et nous a choisis. C'est pourquoi ce fil triple ne se rompra pas (Ecclésiaste 4,12), et il sera pour vous un souvenir toujours.
Et nous sommes liés à Lui, béni soit-Il, par l'alliance, aussi nous avons reçu la Torah par imprécation et par serment, et c'est le sujet de ces maudits écrits dans cette paracha : ils ont été dits aussi en langage de berakha, béni l'homme qui ne fera pas une idole etc., et ainsi tous, comme a écrit Rachi. Et en apparence c'est difficile : pourquoi la Torah a-t-elle écrit les maudits et laissé les bénis dehors ?
Le contraire serait raisonnable, d'écrire les bénis et que les maudits soient dehors, car toujours la Torah parle en langage convenable. Mais le sujet est que la finalité ici était de recevoir la Torah par le maudit, c'est-à-dire par imprécation, et sur cela nous avons conclu une alliance par imprécation et par malédictions, et comme il a conclu après les malédictions : voici les paroles de l'alliance etc.
(Deutéronome 28,69), c'est pourquoi les maudits sont l'essentiel, et à l'occasion des maudits étaient les bénis, et les malédictions nous maintiennent, et un surplus de lumière pour l'avenir nous sera du sein de l'obscurité, c'est-à-dire : Il nous a fait siéger dans les ténèbres (Lamentations 3,6), et par cela elles se sont épurées, et ta faute est terminée, fille de Sion (Lamentations 4,22) :
עוד הזהיר בסוף הפרשה (דברים כט, ח), ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון:
Il a encore averti à la fin de la paracha (Deutéronome 29,8) : et vous garderez les paroles de cette alliance et vous les ferez, afin que vous réussissiez en tout ce que vous ferez :
בעזרת אשר ברא עולם הזה ועולם הבא. סיימתי פרשת כי תבא
Avec l'aide de Celui qui a créé ce monde-ci et le monde à venir. J'ai achevé la paracha Ki Tavo