Ce passage poursuit le récit du porteur de béquilles et l’allusion des sept vanités : sept havayot (existences) vêtues des sept noms Avgitats, dirigées vers la Che'hina. Le Chla dit que les porteurs de béquilles ont choisi les mérites de l’isolement, comme s’ils n’avaient pas de jambes, et que les sages rencontrés sont maîtres de la génération parce qu’ils erraient toujours dehors. Les sept jours de Berechit corporels sont vanité des vanités ; l’homme s’isole aux sept jours de Berechit d’en haut, sept fois sept, quarante-neuf portes de Bina. Qui sort pour une mitsva et une Torah et retourne aussitôt, « tu es béni dans ta venue et tu es béni dans ta sortie ».
Aussi : l’aigle, la couronne et la colombe, Il nous désire et nous Le désirons ; trois cents disciples et trois cent dix mondes ; le kav de Rabbi 'Hanina ben Dosa
אמר לון ההוא בעל קבין, אתון חכימין מרא דדרא דאזילי אבתרייכו עד כען למנדע חכמתייכו, ודאי לאו אתון חכימין, ודאי בהאי קרא עבידנא כל בניינא דא, וביה הוינא טס עלמא בטיסא חדא, ובזמנא בתרין, ובזמנא בתלת, ובזמנא בד', ובזמנא בה', ובזמנא בו', ובזמנא בז'. ואנן האי ארעא כלהו אזלינן בעלי קבין, והאי קרא יריתנא מאבא ואבא מאבוי עד דרא כלא.
יהב לון ממונא סגיא ושוי לון באתרייהו כהרף עין, ובגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו' (קהלת ח, יד):
Ce porteur de béquilles leur dit : vous êtes sages, maîtres de la génération, que l'on a suivis jusqu'ici pour connaître vos sagesses ; certainement vous n'êtes pas sages ; certainement par ce verset nous avons fait tout cet édifice, et par lui nous volions le monde en un seul vol, et parfois en deux, et parfois en trois, et parfois en 4, et parfois en 5, et parfois en 6, et parfois en 7. Et nous, cette terre, nous allons tous comme porteurs de béquilles, et ce verset je l'ai hérité de mon père et mon père de son père jusqu'à toute la génération.
Il leur donna beaucoup d'argent et les plaça à leur place en un clin d'œil, et à cause de cela : il y a une vanité qui a été faite sur la terre etc. (Ecclésiaste 8,14) :
אמרו ליה חברייא, רבי, אימא לן שום רמיזא בהאי קרא דלא אתכסייא חכמתא דא מן חבריא. אמר לון, ודאי רבנן רזא עלאה אית תמן, אבל אימא לכו ברמיזא.
שבע הבלים אינון בהאי קרא, הבל חד, הבלים תרין, הבל הבלים תלת, הכל הבל הא שבע, ואינון ז' הוויות דאתמר בהון באמירה יה"י והוי מיד. ולבושין דאינון הוויות, אינון ז' שמהן אבג"יתץ וחברוי.
הב"ל איהו לה"ב, הבלי"ם להבי"ם, ועלייהו אתמר (תהלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש. ומאן דידע באלין הבלים כד אפיק לון מפומוי ומלביה, וידע לכוונא בשכינתא דכל הבלים מינה תליין, ומתלבשין בשכינתא תתאה דכלולין ז' שמהן אבג"יתץ וחבריו דאינון אתוון דבהון אתבריאו שמיא וארעא כו', עד כאן לשונו:
Les compagnons lui dirent : Rabbi, dis-nous quelque allusion dans ce verset afin que cette sagesse ne soit pas cachée aux compagnons. Il leur dit : certainement, rabbins, il y a là un secret élevé, mais je vous le dirai par allusion.
Il y a sept vanités dans ce verset : הבל une, הבלים deux, הבל הבלים trois, הכל הבל voici sept, et elles sont 7 havayot (existences) dont il a été dit par la parole יה"י et cela est aussitôt. Et les vêtements de ces existences, ce sont les 7 noms אבג"יתץ et ses compagnons. הב"ל c'est לה"ב, הבלי"ם c'est להבי"ם, et sur eux il est dit (Psaumes 29,7) : la voix de ה' taille des flammes de feu.
Et celui qui sait ces vanités lorsqu'il les fait sortir de sa bouche et de son cœur, et sait diriger l'intention vers la Chekhina dont toutes les vanités dépendent, et elles se vêtent de la Chekhina inférieure en laquelle sont compris les 7 noms אבג"יתץ et ses compagnons qui sont les lettres par lesquelles ont été créés le ciel et la terre etc., jusqu-ici ses paroles :
המאמר הזה הוא נפלא במאוד, בודאי אלו האנשים היו מן החיים, ופעלו בשם להתלבש בזה כבעלי קבין, ועל מה רומז. וכן צריך ג"כ למצוא רמז באלו ז' פעמים הבלים ז' פעמים ז'.
הגם כי נשגב סודם כמו שהזכירו, מכל מקום כל אחד צריך למצוא רמז כפי שכלו. עוד צריך לדקדק, למה קרא את החכמים שפגע בהן האי בעל קב מארי דדרא.
וכן אח"כ אמר לון אינון מארי דדרא, היה לו לקרותן בסתם חכמים:
Cet enseignement est extrêmement merveilleux ; certainement ces hommes étaient parmi les vivants, et ils ont agi par un nom pour se vêtir de cela comme porteurs de béquilles, et à quoi cela fait-il allusion. Et de même il faut aussi trouver une allusion dans ces 7 fois vanités, 7 fois 7.
Bien que leur secret soit élevé comme ils l'ont mentionné, néanmoins chacun doit trouver une allusion selon son intellect. Encore faut-il préciser : pourquoi a-t-il appelé les sages qu'il a rencontrés, ce porteur de béquilles, maîtres de la génération.
Et de même ensuite il leur dit : ceux-là sont maîtres de la génération, il aurait dû les appeler simplement sages :
הענין, הבעלי קבין בחרו במעלות ההתבודדות, ועל זה רומז התמונה שהיו בעלי קבין כאלו היו בלתי רגלים. ואף אם היו להם איזה הכרח גדול לצאת חוצה, הוה רהיט כשרביטא כדי שיחזור להתבודדתו, ומן המקדש לא יצא, כלומר ממקום קדושתו כדי להתייחד עם קונם.
ואלו החכמים שפגע בהם היו מארי דרא, כלומר היו תמיד משוטטים בחוץ מתחברים עם דורם. על כן נתגלה להם זה הבעל קב, לגלות להם סוד ההתבודדות ולהיות אדם יושב פנימי' כאלו לא היו לו רגליםהגה"הוזהו גם כן רמז של קב.
והוא כענין שכתב ברעיא מהימנא בפרשת פנחס בענין רבי חנינא בן דוסא שיצאה בת קול, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין (תענית י, א). כי רומז על שם יב"ק שהוא *יחוד *ברכה *קדושה.
והנה היה עושה חורבן בין יו"ד לק"ב של יב"ק קודם שנתגלגל, ועתה שנתגלגל אז היה רבי חנינא הוצרך לסבול עונש על העון הזה, ומדה כנגד מדה היה עני והיה די לו בק"ב חרובי"ן זכר לשהחריב ק"ב מן היו"ד. ואלו השלמים בעלי ק"ב שהיו מיוחדים תמיד בהתבודדותם, היחוד עם ק"ב יב"ק:, ורמז להם שבזה המעלה אז יתהפך לעתיד לתענוג עולם הבא, ויהי' רהיט כשרביטא:
Le sujet : les porteurs de béquilles ont choisi les mérites de l'isolement, et à cela fait allusion la figure qu'ils étaient porteurs de béquilles comme s'ils étaient sans jambes. Et même s'ils avaient quelque grande nécessité de sortir dehors, il courait comme un éclair afin de retourner à son isolement, et du Sanctuaire il ne sortira pas (Lévitique 21,12), c'est-à-dire du lieu de sa sainteté afin de s'unir à son Créateur.
Et ces sages qu'il a rencontrés étaient maîtres de la génération, c'est-à-dire qu'ils erraient toujours dehors, s'associant à leur génération. C'est pourquoi ce porteur de béquilles leur a été révélé, pour leur révéler le secret de l'isolement et qu'un homme siège dans l'intérieur comme s'il n'avait pas de jambes.
Glose (hagaha) : et c'est aussi l'allusion du kav. Et c'est comme l'affaire écrite dans le Raaya Meheimna (le Berger fidèle) en paracha Pinhas au sujet de Rabbi Hanina ben Dosa, qu'une bat kol (voix céleste) sortit : tout le monde est nourri grâce à Hanina mon fils, et à Hanina mon fils un kav de caroubes lui suffit (Taanit 10a).
Car cela fait allusion au nom יב"ק qui est יחוד ברכה קדושה (union, berakha, sainteté). Et voici il faisait une destruction entre le youd et le ק"ב de יב"ק avant qu'il ne soit réincarné, et maintenant qu'il a été réincarné, alors Rabbi Hanina a dû subir le châtiment pour cette faute, et mesure pour mesure il était pauvre et un ק"ב de חרובי"ן lui suffisait, souvenir de ce qu'il avait détruit le ק"ב d'avec le youd.
Et ces parfaits, porteurs de ק"ב, qui étaient toujours unis dans leur isolement, l'union avec le ק"ב de יב"ק. Et il leur a fait allusion que par ce mérite alors cela se renversera dans l'avenir en délice du monde à venir, et il courra comme un éclair :
ואמר דזה המעשה היה בערב שבת, לרמז מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וגם בערב שבת נשלם שם של מ"ב שהם ז' שמות כל אחד מו' אותיות כאשר יתבאר:
Et il a dit que ce fait était à la veille de Chabbat, pour faire allusion : qui s'est donné de la peine à la veille de Chabbat mangera le Chabbat. Et aussi à la veille de Chabbat s'achève le nom de 42 (מ"ב) qui sont 7 noms chacun de 6 lettres comme il sera expliqué :
ואקדים לפרש ענין ז' הבלים. הנה כתב הזוהר (תקונים ס"ט קיא, א), יש הבל אשר נעשה על הארץ, אית הבל, ואית הבל.
אית הבל ממארי דשקרא דאתמר בהון (ירמיה י, טו) הבל המה מעשה תעתועים, דאינון תועים בעובדא דשקרא. ויש הבל דאתמר ביה (דברים ח, ג) כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ודא הבל דאורייתא דאיהו ה' חומשי תורה מן ב' בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל, ודא הוא הב"ל כו':
Et je ferai précéder pour expliquer le sujet des 7 vanités. Voici, le Zohar a écrit (Tikounim 69, 111a) : il y a une vanité qui a été faite sur la terre ; il y a un הבל, et il y a un הבל.
Il y a un הבל des maîtres du mensonge dont il est dit (Jérémie 10,15) : vanité ils sont, ouvrage de tromperies, car ils s'égarent dans l'œuvre du mensonge. Et il y a un הבל dont il est dit (Deutéronome 8,3) : car sur toute sortie de la bouche de ה' l'homme vivra, et ceci est le הבל de la Torah qui est les 5 livres de la Torah depuis le ב' de Bereshit jusqu'au למ"ד de : aux yeux de tout Israël, et ceci est הב"ל etc. :
הנה בריאת שבעת ימי בראשית הגשמיים הבל הבלים הוא הכל הבל. על כן לא יהיה האדם שם, אלא יתדבק בהבל שאין בו חטא, והוא מוצא פי ה' שהם שבעת ימי בראשית של מעלה, שם יתבודד האדם ויתייחד עמו יתברך, והוא ז' ימי הבנין שהם ז' פעמים ז', כי כל אחד כלול מז' כמו שהאריך הפרדס בשער השערים שהוא סוד הספירה ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים והם מ"ט שערי בינה, ועם הכולל שהוא בבינה הוא שער החמשים ושם הוא מקום אפשרי' השגת האדם.
אבל למעלה מהבנין, דהיינו מבינה ולמעלה, עליו נאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם, היא אימא עילאה, וממנה למעלה אין השגה. רק הבנים תקח לך, דהיינו מחסד ואילך.
ועל אלו ז' פעמים ז' שהם סוד הספירה והכל רומז על השמיטות ויובל דהיינו ו' אלפים וחד חרוב, וחוזר חלילה ז' פעמים, ואח"כ יובל כנגד הבינה בעצמה שהוא שער הנ', נגד זה הם הז' שמות של מ"ב שכל אחד הוא של ו' אותיות כנגד ו' ימי חול עולה מ"ב, ועם התיבה בעצמה הכולל האותיות הרומז לשבת הכולל ו' ימי חול עולה ז', והרי הוא ז' פעמים ז'. וכן הוא בתיקונים וזה לשונו, שבע שבתות, לכל חד שית יומין סלקין מ"ט, והאי איהו וספרת לך שבע שבתות שנים, אינון מ"ט שנים מ"ט ימים.
שבע שבתות שבע שמהן אילין דאינון אבג"יתץ קר"ע שט"ן נגד"יכש בטר"צתג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שקו"צית, אינון שבע שמהן לכל חד שיתא אתוון לקבל שיתא יומי שבוע כו', כי ו' ימי החול הם ו' ענפים משבת. זהו ענין שהיו לבעלי קבין ז' היכלין, ובכל היכל היה כתוב הבל הבלים שהם ז' הבלים, ואלו הבלי"ם להבי"ם הכלולות של ז' פעמים ז':
Voici, la création des sept jours de Bereshit corporels : vanité des vanités, tout est vanité. C'est pourquoi l'homme n'y sera pas, mais il s'attachera au הבל où il n'y a pas de faute, et c'est la sortie de la bouche de ה' qui sont les sept jours de Bereshit d'en haut ; là l'homme s'isolera et s'unira à Lui, béni soit-Il, et ce sont les 7 jours de l'édifice qui sont 7 fois 7, car chacun est inclus de 7 comme l'a développé le Pardes au Chaar haShearim, qui est le secret de la sefira : 7 semaines, et chaque semaine 7 jours, et ils sont 49 (מ"ט) portes de Bina, et avec le kolel (le comptage inclusif) qui est en Bina c'est la porte des cinquante et là est le lieu possible de la saisie de l'homme.
Mais au-dessus de l'édifice, c'est-à-dire de Bina et au-dessus, il est dit (Deutéronome 22,7) : tu renverras tu renverras la mère, c'est Ima Ilaa (Mère supérieure), et d'elle et au-dessus il n'y a pas de saisie. Seulement les enfants tu prendras pour toi, c'est-à-dire de 'Hessed et au-delà.
Et sur ces 7 fois 7 qui sont le secret de la sefira, et le tout fait allusion aux shemitot et au yovel, c'est-à-dire 6 mille et un détruit, et cela revient en cycle 7 fois, et ensuite le yovel en face de Bina elle-même qui est la porte des 50, en face de cela sont les 7 noms de 42 dont chacun est de 6 lettres en face des 6 jours de semaine, cela monte à 42, et avec le mot lui-même le kolel des lettres qui fait allusion au Chabbat qui comprend les 6 jours de semaine cela monte à 7, et voici c'est 7 fois 7. Et ainsi il est dans les Tikounim et voici son langage : sept Chabbats, pour chacun six jours montent à 49, et ceci est : et tu te compteras sept Chabbats d'années (Lévitique 25,8), ce sont 49 années, 49 jours.
Sept Chabbats, sept noms ceux-ci qui sont אבג"יתץ קר"ע שט"ן נגד"יכש בטר"צתג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שקו"צית, ce sont sept noms, pour chacun six lettres en face des six jours de la semaine etc., car les 6 jours de semaine sont 6 branches du Chabbat. C'est le sujet que les porteurs de béquilles avaient 7 palais, et dans chaque palais était écrit : vanité des vanités, qui sont 7 vanités, et ces הבלי"ם sont להבי"ם, les inclusions de 7 fois 7 :
ועל זה בא הרמז בדרך אחד יצא ובשבעה דרכים תנוס, דע כי זה לעומת זה עשה א-להים, כמו שיש מ"ט פנים טהור ועם הכולל נ' כמו שכתבתי. כן הם מ"ט פנים טמ"א, ושער הנ' כולל.
ודרך אחד הוא שער החמישים הכולל אלו ז' שהם ז' פעמים ז'. על כן הוזכר זה הדבר הן בברכה הן בקללה.
וכבר זכרתי למעלה (ד"ה עוד באתי) הש"י הוא נעלם ונגלה, נעלם מצד מהותו, ונגלה מצד פעולותיו, והנגלה שלו יתברך הוא הנעלם שלנו, כי הנגלה מצד פעולותיו שהם דביקותו עמנו, והשגתינו היותר עמוקה היא שם בבנין שהם ז' פעמים ז' אלו. על כן נרחיק בכל מה דאפשר בהבל הבלים שהם ז' ימי בראשית הגשמיים שלמטה, רק נתייחד ונתבודד כו' ימי בראשית שלמעלה, זהו ענין בעלי קבין.
אך מי שהולך ושוטט חוצה בשביל איזה קיום מצוה ותורה, ותכף חוזר להתבודדות שלו, על זה נאמר (דברים כח, ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. וזה ענין הקפיצה המהירות להתבודדות.
גם מורה הקפיצה, בפתע פתאום יבא אדם אל המערה שהוא הקבר, ורמוז לשוב יום אחד לפני מותו כדתנא ר"א (שבת קנג, א). הוו נהירין כשמשא, רומז להתלבשות המדה שאמרו רז"ל (שם פח, ב) הנעלבין ואינם עולבין עליהם נאמר (שופטים ה, לא) כצאת השמש בגבורתו:
Et sur cela vient l'allusion : par une voie il sortira et par sept voies tu fuiras (Deutéronome 28,25) ; sache que ceci en face de cela Elokim a fait (Ecclésiaste 7,14), comme il y a 49 visages purs et avec le kolel 50 comme j'ai écrit. Ainsi il y a 49 visages impurs (טמ"א), et la porte des 50 les comprend.
Et une seule voie est la porte des cinquante qui comprend ces 7 qui sont 7 fois 7. C'est pourquoi cette affaire a été mentionnée tant dans la bénédiction que dans la malédiction.
Et j'ai déjà mentionné plus haut (aux mots : je viens encore) : le Saint, béni soit-Il, est caché et révélé, caché du côté de Son essence, et révélé du côté de Ses actions, et Son révélé, béni soit-Il, est notre caché, car le révélé du côté de Ses actions qui sont Son attachement avec nous, et notre saisie la plus profonde est là dans l'édifice qui sont ces 7 fois 7. C'est pourquoi nous nous éloignerons autant que possible de vanité des vanités qui sont les 7 jours de Bereshit corporels d'en bas, seulement nous nous unirons et nous isolerons etc. les jours de Bereshit d'en haut, c'est le sujet des porteurs de béquilles.
Mais celui qui va et erre dehors pour quelque accomplissement de mitsva et de Torah, et aussitôt retourne à son isolement, sur cela il est dit (Deutéronome 28,6) : tu es béni dans ta venue et tu es béni dans ta sortie. Et c'est le sujet du saut, la rapidité vers l'isolement.
Le saut enseigne aussi : tout à coup l'homme viendra à la grotte qui est le tombeau, et cela fait allusion à revenir un jour avant sa mort comme a enseigné Rabbi Eliezer (Chabbat 153a). Ils étaient brillants comme le soleil, cela fait allusion au vêtement de la midah (attribut) dont ont dit Razal (ibid.
88b) : ceux qui sont insultés et n'insultent pas, sur eux il est dit (Juges 5,31) : comme la sortie du soleil dans sa force :
וענין נשר ועטרה ודמות יונה, מורה על דביקותינו בו יתברך, הוא חפץ בנו ואנחנו חפצים בו כמו שנאמר בפרשה זו (דברים כו, יז-יח) את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים וגו'. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו'.
ועל חשקו וחפצו בנו נרמז נשר, כמו שכתוב (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים. ועל שאנו חפצים ומדבקים באלהותו ומוסרים נפשנו על קדושתו יתברך נרמז יונה, כי כן נקראים ישראל כמו שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף, ואמרו רז"ל (שהש"ר א, טו) משנזדווגת לבת זוגה אינה מזדווגת לאחר.
עוד אמרו, היונה אינה מפרכסת בשעת שחיטה, כך ישראל מקבלין באהבה כל מיתות קשות עבור קדושת שמו יתברך:
Et le sujet de l'aigle et de la couronne et de la ressemblance de colombe enseigne notre attachement à Lui, béni soit-Il : Il nous désire et nous Le désirons, comme il est dit dans cette paracha (Deutéronome 26,17-18) : tu as affirmé ה' aujourd'hui pour qu'Il te soit Elokim etc. Et ה' t'a affirmé aujourd'hui pour Lui être un peuple trésor etc.
Et sur Son désir et Sa volonté pour nous est allude l'aigle, comme il est écrit (Exode 19,4) : et je vous ai portés sur des ailes d'aigles. Et sur ce que nous désirons et nous attachons à Sa divinité et livrons notre âme pour Sa sainteté, béni soit-Il, est alludée la colombe, car ainsi sont appelés Israël comme il est dit (Psaumes 68,14) : des ailes de colombe couvertes d'argent, et Razal ont dit (Shir haShirim Rabba 1,15) : une fois accouplée à sa compagne elle ne s'accouple pas à une autre.
Ils ont dit encore : la colombe ne convulse pas à l'heure de l'abattage, ainsi Israël reçoivent avec amour toutes les morts dures pour la sainteté de Son Nom, béni soit-Il :
ומה שישב על הכסא ותחת רגליו תלת מאה תלמידיו, זהו דוגמא שלמעלה. כי הנה יש י' ספירות דאצילות, וי' דבריאה, וי' דיצירה, וי' דעשיה.
והנה כל ספירה כלולה מי', והרי עולה ק'. אך יש חילוק בין כללות י' דאצילות, לכללות י' של בריאה יצירה ועשיה.
כי כללות של י' דאצילות אין להם סוף והכל חוזר לאחדות הגמור, מה שאין כן באלו, כמבואר בפרדס. עוד יש למצוא בזה רמז, ידוע כל יום שאדם מתקן נתהוה מזה יום רוחני, כמו שאמר האר"י ז"ל על פסוק (תהלים קלט, טז) ימים יוצרו, שמהם נעשה צורה וציור, וזה היום הוא תלמידו כי הוא מולידו.
והנה סתם בני אדם מתקנים נ"ר יום בשנה שרגילין להתענות בהם, דהיינו ארבעים יום, וי"א ערבי ראש חודש, וי' בטבת, וי"ז בתמוז, וט' באב, וצום גדליה, וערב ראש השנה בכלל ארבעים יום. נשאר ש' ימים מהשנה, כי סתם שנה שנ"ד יום.
ואלו תקנו גם השי"ן ימים, זהו ג' מאות תלמידיו:
Et ce qu'il était assis sur le trône et sous ses pieds trois cents de ses disciples, c'est un exemple de ce qui est en haut. Car voici il y a 10 sefirot d'Atsilout, et 10 de Beria, et 10 de Yetsira, et 10 d'Asiya.
Et voici chaque sefira est incluse de 10, et voici cela monte à 100. Mais il y a une différence entre l'inclusion des 10 d'Atsilout et l'inclusion des 10 de Beria, Yetsira et Asiya.
Car l'inclusion des 10 d'Atsilout n'a pas de fin et le tout retourne à l'unité complète, ce qui n'est pas ainsi en celles-ci, comme expliqué dans le Pardes. On peut encore trouver en cela une allusion : il est connu que chaque jour qu'un homme fait un tikoun, il se forme de cela un jour spirituel, comme a dit l'Ari zal sur le verset (Psaumes 139,16) : des jours ont été formés, dont on fait une forme et un dessin, et ce jour est son disciple car il l'engendre.
Et voici les gens ordinaires font un tikoun 54 (נ"ר) jours dans l'année où ils ont l'habitude de jeûner, c'est-à-dire quarante jours, et 11 veilles de Roch Hodesh, et le 10 Tevet, et le 17 Tamouz, et le 9 Av, et le jeûne de Gedalia, et la veille de Roch Hachana est comprise dans les quarante jours. Il reste 300 (ש') jours de l'année, car une année ordinaire est 354 (שנ"ד) jours.
Et ceux-ci ont aussi réparé les jours du שי"ן, voilà 300 de ses disciples :
ועל זה בא ג"כ הרמז (עוקצין ג, יב) עתיד כל צדיק וצדיק להנחיל ש"י עולמות, ש"י עולמות הם עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ולהאצילות לא בא רמז כללות, מאחר שהיא בלי סוף, וביותר שהוא כלול הוא מתאחד, על כן לא הוזכר לענין האצילות רק י'. ולענין השתלשלות בריאה יצירה עשיה רמוז הכללות, דהיינו ק' לכל אחד, אף על פי שעוד יש כללות לכללות, די ברמז פעם אחת ק' לכל אחד שהם שלשה מאות לג' הנ"ל, וי' הוא עצם האצילות, זהו סוד ש"י.
זהו ענין שישב על הכסא:
Et sur cela vient aussi l'allusion (Ouktsin 3,12) : à l'avenir chaque tsadik héritera 310 (ש"י) mondes ; 310 mondes, ce sont les mondes d'Atsilout, Beria, Yetsira, Asiya, et pour l'Atsilout il n'est pas venu d'allusion d'inclusion, puisqu'elle est sans fin, et d'autant plus qu'elle est incluse elle s'unifie, c'est pourquoi pour l'Atsilout on n'a mentionné que 10. Et pour l'enchaînement Beria, Yetsira, Asiya l'inclusion est alludée, c'est-à-dire 100 pour chacun, même s'il y a encore inclusion à l'inclusion, il suffit d'allusion une fois 100 pour chacun qui sont trois cents pour les 3 susdits, et 10 c'est l'essence de l'Atsilout, c'est le secret de ש"י.
C'est le sujet qu'il était assis sur le trône :
ומה שאמר שלשה מאות תלמידים, רמז לכסא עליון שהוא הבריאה, ומשם בחינת ש' עולמות שכתבתי. הכלל העולה הוא, והלכת בדרכיו להתדמות הצורה ליוצרה, ואז טוב לו שנברא.
ולעתיד תחזור העטרה, וליהודים אורה אמן:
Et ce qu'il a dit trois cents disciples, allusion au trône supérieur qui est la Beria, et de là l'aspect de 300 (ש') mondes que j'ai écrit. Le principe qui se lève est : et tu marcheras dans Ses voies, pour que la forme ressemble à son Formateur, et alors il lui est bon d'avoir été créé.
Et à l'avenir la couronne reviendra, et pour les Juifs une lumière (Esther 8,16), amen :