« Tu marcheras dans Ses voies » (Devarim 28,9) : cette mitsva comprend toutes celles de la paracha. Puisque l'homme a été fait à l'image de son Créateur, le Chla enseigne qu'il est tenu de Lui ressembler en tout ce qui est possible, de parfaire chaque membre selon sa mitsva, et de faire selon Ses actes : alors il devient une merkava (char), face aux sept formes saintes. Même manger et boire, sanctifiés, sont au secret du sacrifice. Un tsadik mange ce qui lui est permis afin de vivre pour la Torah et le service du Nom, et la forme ressemble à son Formateur.
Aussi : l'élévation une fois dans la bénédiction et deux fois pour l'étranger, avec l'accusation de la lune ; halla, dîmes et prémices qui sanctifient l'aliment ; caché par l'isolement et révélé par les actions.
המצוה הכוללת כל המצות הנזכרות בפרשה זו (דברים כח, ט) והלכת בדרכיו. כי מאחר שהאדם נעשה בצלם קונו יתברך, על כן מחויב להדמות לו בכל מה דאפשר וללכת בדרכיו, וצריך להשלים איבריו הגשמיים שלכל אבר מצוה מיוחדת לו, ונפשו בטוב תלין כאשר ילך בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה כו', זהו פירוש כל זמן שבני עושין כסדר הזה (ר"ה יז, ב), מדלא קאמר יאמרו כסדר הזה, שכמה פעמים אנו אומרים הסדר והעון אינו נמחק, אלא צריך לעשות כמעשיו, והלכת בדרכיו, ואז האדם נעשה מרכבה, כי הבנין של אדם כביכול כדמות בנין העליון שהוא שבע צורות קדושות, ב' זרועות, ב' שוקיים, גוף, וברית, והאשה מאיש לוקחה והיו לאחד, הרי נגד ז' הבנין, ואח"כ הראש בו המוח והחיך והלשון כנגד ג' ראשונות שהם חשובות כאחת הרי אם מקדש את עצמו הוא כביכול כדמות העליון:
La mitsva qui comprend toutes les mitsvot mentionnées dans cette paracha (Deutéronome 28,9) : et tu marcheras dans Ses voies. Car puisque l'homme a été fait à l'image de son Créateur, béni soit-Il, il est donc tenu de Lui ressembler en tout ce qui est possible et de marcher dans Ses voies, et il doit parfaire ses membres corporels, car à chaque membre une mitsva lui est propre, et son âme séjournera dans le bien lorsqu'il marchera dans Ses voies : comme Il est miséricordieux, toi aussi etc.
C'est le sens de : tout le temps que Mes enfants font selon cet ordre (Roch Hachana 17b), puisqu'il n'a pas dit : qu'ils disent selon cet ordre, car combien de fois nous disons l'ordre et la faute n'est pas effacée, mais il faut faire selon Ses actes, et tu marcheras dans Ses voies, et alors l'homme devient une merkava (char), car l'édifice de l'homme est pour ainsi dire à l'image de l'édifice supérieur qui est sept formes saintes : deux bras, deux cuisses, le corps et l'alliance, et la femme a été prise de l'homme et ils furent un, voilà face aux sept de l'édifice, et ensuite la tête, en elle le cerveau et le palais et la langue, face aux trois premières qui comptent comme une, voilà s'il se sanctifie il est pour ainsi dire à l'image du supérieur :
וזהו שרמז הפסוק (דברים כו, יט) ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, נודע כי שם ותפארת הוא הבנין השלם, כי הם ד"ו פרצופין, ותהילה היא בינה כמו שהאריך הפרדס בערך תהלה רומז לג' ראשונות החשובות כאחת והם ראש הבנין. ובזה מתורץ למה בברכה הוזכר עליה פעם אחת כמו שאמר ולתתך עליון, ובקללה אמר (דברים כח, מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, הזכיר ב' פעמים עליההגה"העל דרך הפשט, גם בהגר אינה רק עליה אחת.
כיצד, כשהיו ישראל דבקים בקונם היו הם למעלה מן הכל, והנה פורענות ישראל לא היו שווים. כשלא קלקלו כל כך היו ישראל נשארו במדינתם בארץ המבורך נשאר במדריגתם, ולא היה להם עונש רק הגר שהיה מקודם תחתם עלה למעלה למעלה מהם בהשפעה מרובה, נמצא צריך הגר לעלות ב' מעלות קודם שיעלה מעלה אחת על ישראל, דהיינו עליה אחת שעולה מלמטה להיותו שוה למעלת ישראל, ואחר כך עליה שניה שעולה למעלה מהם.
אמנם לא עלה אלא מעלה אחת על הישראל. וכשגבר החטא אז היה העונש בישראל, ונתקיים ואתה תרד מטה מטה, כי מעלת הגר נשאר במקומו, וישראל ירדו למטה למטה, דהיינו למטה אחת להיות שוה לו, ולמטה שניה להיות תחתיו.
וכענין הזה פירשתי (חולין ס, ב) בקטרוג הלבנה שאמרה, רבונו של עולם, מפני שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי. וקשה לכאורה, אלא מאי, החמה תתמעט, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי.
אלא הלבנה אמרה, רבונו של עולם, היה לך להניחני במקומי, להעלות החמה למעלה ממני, ואז לא היינו גם כן שוים בכתר אחד, וק"ל:, הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות. אלא מעלה מעלה הוא פרט, ואין ריבוי אלא למעט כי יהיה לגר מעלה ועוד מעלה ולא יותר.
אבל לתתך עליון הוא כלל הכולל כל העליות:
Et c'est ce que le verset a fait allusion (Deutéronome 26,19) : et pour te placer supérieur sur toutes les nations qu'Il a faites, pour louange et pour nom et pour gloire. Il est connu que nom et Tiferet, c'est l'édifice complet, car ils sont dou partsoufin (deux visages), et la louange est Bina, comme l'a développé le Pardes à l'entrée tehila, il fait allusion aux trois premières qui comptent comme une, et elles sont la tête de l'édifice.
Et par cela se résout pourquoi dans la berakha l'élévation a été mentionnée une fois, comme il a dit : et pour te placer supérieur, et dans la malédiction il a dit (Deutéronome 28,43) : l'étranger qui est au milieu de toi montera sur toi plus haut plus haut, il a mentionné deux fois l'élévation. Glose (hagaha) : selon la voie du sens simple, aussi chez l'étranger ce n'est qu'une seule élévation.
Comment ? Lorsque Israël étaient attachés à leur Créateur, ils étaient au-dessus de tout, et voici les châtiments d'Israël n'étaient pas égaux.
Lorsqu'ils n'avaient pas tant détérioré, Israël restaient dans leur pays, dans la terre bénie, restaient à leur degré, et ils n'avaient de châtiment que l'étranger qui était auparavant sous eux monta plus haut plus haut qu'eux, avec une influence abondante ; il en résulte que l'étranger doit monter deux degrés avant de monter un degré au-dessus d'Israël, c'est-à-dire une élévation où il monte d'en bas pour être égal au degré d'Israël, et ensuite une seconde élévation où il monte au-dessus d'eux. Toutefois il n'est monté qu'un seul degré au-dessus de l'Israélite.
Et lorsque la faute a prévalu, alors le châtiment était sur Israël, et s'est accompli : et toi tu descendras plus bas plus bas, car le degré de l'étranger est resté à sa place, et Israël sont descendus plus bas plus bas, c'est-à-dire un abaissement pour être égal à lui, et un second abaissement pour être sous lui. Et selon cette affaire j'ai expliqué (Houlin 60b) l'accusation de la lune qui a dit : Maître du monde, parce que j'ai dit une chose convenable, je me diminuerai moi-même ?
Et c'est difficile en apparence : alors quoi, le soleil se diminuera ? Qu'as-tu vu que ton sang soit plus rouge ?
Mais la lune a dit : Maître du monde, Tu aurais dû me laisser à ma place, élever le soleil au-dessus de moi, et alors nous ne serions pas non plus égaux en une seule couronne, et c'est facile. N'est-ce pas que la mesure du bien est plus abondante que la mesure du châtiment ?
Mais plus haut plus haut est un particulier, et il n'y a de multiplication que pour restreindre, car il y aura pour l'étranger un degré et encore un degré et pas davantage. Mais pour te placer supérieur, c'est un général qui comprend toutes les élévations :
ומאחר שתכלית האדם להדמות לעליון, על כן אף עניינים הגשמיים שלו והמה חול ולא קודש לכאורה, צריך להיות חולין שנעשו על טהרת הקודש. לא מבעיא זיווג האדם להוליד שלכאורה חוש המישוש חרפה, מכל מקום אדם המקדש את עצמו להוליד בדומה להרבות הדמות העליון, אז הוא ממש הולך בדרכי ה' בסוד זיווג העליון להוליד נשמות, וג' שותפין באדם כו' (קידושין ל, ב), והארכתי בקדושת הזיווג (שער האותיות אות ק') באורך במקומו, והוא ענין גדול ונפלא כמו שאמר הקב"ה (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו, כן הוא עושה למטה, ובתנאי כשהוא מסטרא דקדושה:
Et puisque la finalité de l'homme est de ressembler au supérieur, c'est pourquoi même ses affaires corporelles, et elles sont profanes et non saintes en apparence, doivent être des choses profanes faites selon la pureté du saint. Non seulement l'union de l'homme pour engendrer, dont en apparence le sens du toucher est une honte, néanmoins l'homme qui se sanctifie pour engendrer à la ressemblance, pour multiplier l'image supérieure, alors il marche vraiment dans les voies de ה' au secret de l'union supérieure pour engendrer des nechamot, et trois associés dans l'homme etc.
(Kidoushin 30b), et j'ai développé sur la sainteté de l'union (Porte des lettres, lettre kouf) en longueur à sa place, et c'est une affaire grande et merveilleuse, comme a dit le Saint, béni soit-Il (Genèse 1,26) : faisons un homme à Notre image, ainsi il fait en bas, et à condition que ce soit du côté de la sainteté :
אלא אפילו ענייני אכילה ושתיה במקדש אדם את עצמו כמו שהארכתי באורך בענין קדושת האכילה (שער האותיות אות ק'), אז המאכל הוא בסוד הקרבן, והשתיה בסוד יין לנסכו, ומוזכר אצל הקב"ה בסוד הקרבן אכילה ושתיה כמוזכר בפסוק (שה"ש ה, א) באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים, והאריך בזוהר בפרשת ויקרא (ח"ג ג, ב) ובמקומות אחרות בביאור פסוק זה על ענין הקרבנות. וסוד האכילה היא ההתעוררות התחתון העולה מלמטה למעלה לריח ניחוח, וכן אכילת הצדיקים תהיה אכילה רוחניית נהנין מזיו שכינה וניזונין מזיו שכינה, וכלי הגוף שהם כלי האכילה יהיו מזדככים ומאירים ויהיו מוכנים לקבל האכילה הרוחניות הזה.
והרמב"ם שמיאן להאמין בשכר הנצחיי לאחר תחיית המתים שיהיה בגוף ונפש, רק בנפש לבד, כי היה קשה בעיניו מאחר שאין בעולם הבא אכילה ושתיה, א"כ כלי האכילה יהיו בחנם. אבל לא שת לבו לדבר זה, כי תמיד לא יחסר האכילה ויהיה הגוף מקבל מזון, אבל לא מזון גופני, רק ניזון מזיו השכינה, וכלי האכילה ג"כ יתקדשו ויזדככו מוכנים לאכילה זו.
וכן כביכול נאמר בו יתברך בעצמו ובכבודו שיש בחינות פנימיות בו המקבלים הריח ניחוח אכילה רוחנית תכלית הרוחניות שנאמר בה (שה"ש שם) אכלו רעים וגו'. על כן גם עתה שאנחנו גשמיים נצטוינו להיות מאכלינו הגשמי שהוא חולין, יהיה נעשה על טהרת הקודש:
Mais même les affaires de manger et de boire, lorsque l'homme se sanctifie, comme j'ai développé en longueur au sujet de la sainteté de la nourriture (Porte des lettres, lettre kouf), alors l'aliment est au secret du sacrifice, et la boisson au secret du vin pour sa libation, et il est mentionné auprès du Saint, béni soit-Il, au secret du sacrifice, manger et boire, comme mentionné dans le verset (Cantique 5,1) : je suis venu dans mon jardin, ma sœur, épouse, j'ai recueilli ma myrrhe avec mon baume, j'ai mangé mon rayon avec mon miel, j'ai bu mon vin avec mon lait, mangez, compagnons, buvez et enivrez-vous, bien-aimés. Et le Zohar a développé en paracha Vayikra (tome 3, 3b) et en d'autres endroits dans l'explication de ce verset sur le sujet des sacrifices.
Et le secret de la nourriture est l'éveil inférieur qui monte d'en bas vers en haut, en odeur agréable, et ainsi la nourriture des tsadikim sera une nourriture spirituelle, ils jouissent de la splendeur de la Chekhina et se nourrissent de la splendeur de la Chekhina, et les kelim (récipients) du corps, qui sont les kelim de la nourriture, seront épurés et brilleront et seront prêts à recevoir cette nourriture spirituelle. Et le Rambam a refusé de croire à la récompense éternelle après la résurrection des morts, qu'elle soit en corps et en âme, seulement en l'âme seule, car c'était difficile à ses yeux : puisque dans le monde à venir il n'y a ni manger ni boire, dès lors les kelim de la nourriture seraient en vain.
Mais il n'a pas prêté son cœur à cette chose : car toujours la nourriture ne manquera pas et le corps recevra une nourriture, mais non une nourriture corporelle, seulement il se nourrit de la splendeur de la Chekhina, et les kelim de la nourriture aussi se sanctifieront et s'épureront, prêts pour cette nourriture. Et ainsi, pour ainsi dire, il est dit de Lui, béni soit-Il, en Lui-même et en Sa gloire, qu'il y a en Lui des aspects intérieurs qui reçoivent l'odeur agréable, nourriture spirituelle, le comble de la spiritualité, dont il est dit (Cantique ibid.) : mangez, compagnons, etc.
C'est pourquoi aussi maintenant que nous sommes corporels, il nous a été commandé que notre aliment corporel, qui est profane, soit fait selon la pureté du saint :
וזהו ענין בכורים ומעשרות ומעשר שני לאוכלו בירושלים לפני ה' א-להינו, ושלא לאוכלו באוני, כי אין לבוא לפני המלך בלבוש שק. ושלא לאוכלו בטומאה, כי איך תכנס טומאה למקום טהרה.
ושלא להוציא ממון מעשר אלא לצרכי אכילה, כי האכילה בקדושתה היא קרבן. ועל זה בא הרמז (בראשית ב, טז) מכל עץ הגן אכול תאכל:
Et c'est le sujet des prémices et des dîmes et de la seconde dîme, de la manger à Jérusalem devant ה' notre Elokim, et de ne pas la manger en deuil, car on ne vient pas devant le roi en habit de sac. Et de ne pas la manger en impureté, car comment l'impureté entrerait-elle dans un lieu de pureté.
Et de ne pas dépenser l'argent de la dîme sinon pour les besoins de la nourriture, car la nourriture dans sa sainteté est un sacrifice. Et sur cela vient l'allusion (Genèse 2,16) : de tout arbre du jardin, manger tu mangeras :
כתיב (דברים כו, ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'. בבראשית רבה (א, ד) בראשית ברא, רב הונא בשם ר' מתנה אמר, בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים.
ומאי טעמא בראשית ברא א-להים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם. ואין ראשית אלא מעשרות, כמד"א (דברים יח, ד) ראשית דגנך.
ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך וגו' עד כאן. וקשה מה אולמי' דהנך ג' מצות מכל תרי"ג מצות שאומר שבשבילן נברא העולם.
בשלמא מה שאמרו רז"ל במקום אחר (ב"ר א, א-ג, ויק"ר לו, ד) בראשית בשביל התורה והישראל ניחא, שהוא כולל הכל שברא בשביל ישראל שיקבלו את התורה. אבל כאן קשה.
עוד קשה, אומר בלשון שלילה אין ראשית אלא חלה, שמע מינה שאין דבר נקרא ראשית אלא חלה. ואח"כ אמר להיפך, אין ראשית אלא מעשרות.
וכן בפעם שלישית אמר אין ראשית אלא בכורים, נמצא ג' אלו סתרי אהדדי. עוד קשה, היך דאת אמר ראשית דגנך וזה נאמר על התרומה, והוא מביאו על המעשרות.
או למה שינה הלשון כמה דאת אמר, ולא אמר שנאמר כמ"ש באינך:
Il est écrit (Deutéronome 26,2) : et tu prendras des prémices de tout fruit de la terre, etc. Dans Bereshit Rabba (1,4) : Bereshit bara, Rav Houna au nom de Rabbi Matna a dit : par le mérite de trois choses le monde à été créé, par le mérite de la halla (prélèvement de la pâte), et par le mérite des dîmes, et par le mérite des prémices.
Et quelle est la raison : Bereshit, Elokim créa ? Et il n'y a de reshit (commencement) que la halla, il est dit (Nombres 15,20) : le commencement de vos pâtes.
Et il n'y a de reshit que les dîmes, comme il est dit (Deutéronome 18,4) : le commencement de ton blé. Et il n'y a de reshit que les prémices, il est dit (Exode 23,19) : le commencement des prémices de ta terre, etc., jusqu-ici.
Et c'est difficile : quelle est la force de ces trois mitsvot plus que toutes les 613 (תרי"ג) mitsvot, qu'il dise que c'est pour elles que le monde à été créé ? Soit pour ce qu'ont dit Razal ailleurs (Bereshit Rabba 1,1-3, Vayikra Rabba 36,4) : Bereshit, pour la Torah et pour Israël, cela va bien, car cela comprend tout : Il a créé pour Israël afin qu'ils reçoivent la Torah.
Mais ici c'est difficile. Encore une difficulté : il dit en langage de négation : il n'y a de reshit que la halla, apprends de là qu'il n'y a rien d'appelé reshit sinon la halla.
Et ensuite il a dit le contraire : il n'y a de reshit que les dîmes. Et de même la troisième fois il a dit : il n'y a de reshit que les prémices, il en résulte que ces trois-ci se contredisent l'un l'autre.
Encore une difficulté : comme il est dit, le commencement de ton blé, et cela est dit sur la terouma, et il l'apporte sur les dîmes. Ou pourquoi a-t-il changé le langage : comme il est dit, et n'a pas dit : il est dit, comme il est écrit pour les autres :
הענין כי תכלית הבריאה היתה בשביל התורה שיקיימה האדם, וכמו שהתורה גוף ונפש, רצוני לומר נגלה ונסתר ומתייחדים ביחד, כן האדם. ויש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים כנגד תרי"ג מצות, והוא קודש וקודש קדשים, רצה לומר קודש קדשים מצד הנשמה.
והגוף ראוי להיות קודש, ואיך אפשר זה והלא יש בו מדות כבהמה, דהיינו שחיותו תלוי באכילה ואוכל כמו בהמה, ואיך יהיה לו דביקות בתורה שהיא קודש מצד נגלה, וקודש קדשים מצד נסתר. מה עשה הקב"ה, קידש את האוכל אשר יאכל, דהיינו שראשית מהאוכל ציוה הקב"ה לקחנו לו לשמו יתברך ולתנו בשבילו למשרתיו:
Le sujet : car la finalité de la création était pour la Torah, que l'homme l'accomplisse, et comme la Torah est corps et âme, je veux dire révélé et caché, et ils s'unissent ensemble, ainsi l'homme. Et il y a en lui 248 (רמ"ח) membres et 365 (שס"ה) tendons en face de 613 (תרי"ג) mitsvot, et il est saint et saint des saints, c'est-à-dire saint des saints du côté de la nechama.
Et le corps est digne d'être saint, et comment est-ce possible, n'y a-t-il pas en lui des traits comme une bête, c'est-à-dire que sa vie dépend de la nourriture et il mange comme une bête, et comment aura-t-il un attachement à la Torah qui est sainte du côté du révélé, et saint des saints du côté du caché. Qu'a fait le Saint, béni soit-Il ?
Il a sanctifié l'aliment que l'on mange, c'est-à-dire que le commencement de l'aliment, le Saint, béni soit-Il, a commandé de le prendre pour Lui, pour Son Nom, béni soit-Il, et de le donner pour Lui à Ses serviteurs :
והנה האוכל אשר אוכל האדם מזרע הארץ, וידוע כי מלך כל הזרעים הוא הדגן, ציוה הקב"ה ליקח הראשית מיד ממנו דהיינו תרומה, ולא היה להקב"ה די בקדושה זו, רק קידש בראשית אחר דהיינו מעשר ללוי, וממנו תרומת מעשר לכהן, ואז הוא בסוד אי"ק בכ"ר כמבואר בשערי אורה בסוד מאה ברכות בסוד כהן לוי וישראל, בסוד נפש רוח ונשמה. הישראל נותן עשרה ממאה ללוי, והלוי נותן אחד מעשרה לכהן.
אח"כ כשנשתנה הדגן למעליותא ונעשה עיסה, והלחם הוא דבר חשוב שכל הסעודה נקראת על שם הלחם כמו שנאמר (דניאל ה, א) עביד לחם רב, נצטוו ראשית עריסותיכם:
Et voici, l'aliment que l'homme mange vient de la semence de la terre, et il est connu que le roi de toutes les semences est le blé, le Saint, béni soit-Il, a commandé de prendre le commencement tout de suite de lui, c'est-à-dire la terouma, et cette sainteté ne suffisait pas au Saint, béni soit-Il, seulement Il a encore sanctifié un autre commencement, c'est-à-dire la dîme pour le levi, et de lui la teroumat maasser pour le kohen, et alors c'est au secret de aik bekhar (אי"ק בכ"ר), comme expliqué dans Chaaré Orah au secret des cent berakhot, au secret de kohen, levi et Israël, au secret de nefech, roua'h et nechama. L'Israélite donne dix sur cent au levi, et le levi donne un sur dix au kohen.
Ensuite, lorsque le blé a été changé pour le mieux et est devenu pâte, et le pain est une chose importante, que tout le repas est appelé du nom du pain, comme il est dit (Daniel 5,1) : il fit un grand pain, ils ont été commandés : le commencement de vos pâtes :
עדיין נשארו פירות האילן שלא נתקדשו, ציוה הקב"ה ליקח מז' המינין שהם מלך על כל הפירות ליקח בכורים, ואז נתקדשו. זהו שאמרו במדרש (בר"ר א, ד) אין ראשית אלא חלה, כלומר כשנעשה עיסה אין די בקדושת ראשיות הראשונות, אלא דוקא ראשית עריסותיכם.
וכן במעשרות אמר, אין די במעשרות הראשית הראשון, דהיינו היך דאת אמר ראשית דגנך שהוא תרומה. על כן לא אמר שנאמר, דאלו אמר שנאמר, היה המובן דמביא קרא אמעשרות.
אלא קאי אתרומה גדולה שקדמה, ואמר שאין די בראשית הראשון, רק בראשית מעשר ג"כ, ואז חלה הקדושההגה"הובכלל המעשרות מרומז גם כן קדושת אכילת בשר, כי כן נוהג מעשר בהמה:. ואז האדם בגוף ונפש מוכן לקבל התורה בנגלה ונסתר, ואז מקוים בראשית בשביל התורה וישראל:
Il restait encore les fruits de l'arbre qui n'avaient pas été sanctifiés, le Saint, béni soit-Il, a commandé de prendre des sept espèces qui sont roi sur tous les fruits, de prendre les prémices, et alors ils ont été sanctifiés. C'est ce qu'ils ont dit dans le Midrach (Bereshit Rabba 1,4) : il n'y a de reshit que la halla, c'est-à-dire lorsque c'est devenu pâte, la sainteté des commencements premiers ne suffit pas, mais précisément : le commencement de vos pâtes.
Et de même pour les dîmes il a dit : les dîmes du premier commencement ne suffisent pas, c'est-à-dire comme il est dit : le commencement de ton blé, qui est la terouma. C'est pourquoi il n'a pas dit : il est dit, car s'il avait dit : il est dit, on aurait compris qu'il apporte le verset sur les dîmes.
Mais cela porte sur la grande terouma qui a précédé, et il a dit que le premier commencement ne suffit pas, seulement aussi un commencement de dîme, et alors la sainteté a résidé. Glose : et dans l'ensemble des dîmes est aussi alludée la sainteté de la consommation de viande, car ainsi se pratique la dîme du bétail.
Et alors l'homme, en corps et en âme, est prêt à recevoir la Torah dans le révélé et le caché, et alors s'accomplit : Bereshit, pour la Torah et Israël :
הכלל העולה, אדם צדיק יאכל מהמותר לו בשביל שיחיה כדי לעסוק בתורה ולעבוד את הש"י, אז האכילה במקום קרבן. וכתבתי כל זה בארוכה באות ק' בקדושת המאכל (שער האותיות אות ק'), ותכלית האכילה להיות חי וידמה הצורה ליוצרה, ואז הולך בדרכי השם יתברך:
Le principe qui se lève : un homme tsadik mangera de ce qui lui est permis afin de vivre pour s'occuper de Torah et servir le Nom, béni soit-Il, alors la nourriture est à la place d'un sacrifice. Et j'ai écrit tout cela en longueur à la lettre kouf, à la sainteté de l'aliment (Porte des lettres, lettre kouf), et la finalité de la nourriture est d'être vivant et que la forme ressemble à son Formateur, et alors il marche dans les voies du Nom, béni soit-Il :
עוד באתי לגלות ענין אחד בפסוק והלכת בדרכיו, שירמוז ממש על ההליכה שיהיה ברוך בבואו וברוך בצאתו, וירמוז על זה (דברים כח, ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. וכן פסוק הסמוך לו (שם כה) יתן ה' וגו'.
בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס. כלל הענין ירמוז, מאחר שאנחנו מחויבים להדמות אליו יתברך בכל יכולתינו במה שאפשר, אם כן מה הוא נסתר ונעלם (צ"ל ונגלה), דהיינו נסתר מצד מהותו ונעלם (צ"ל ונגלה) מצד פעולותיו, כן צריך האדם להיות נסתר מצד מהותו דהיינו מעלת התבודדות שיתבודד האדם ויהיה פרוש מן הכל, רק יתייחד עם קונו ויהיה נסתר מכל האדם, כאשר הארכתי במעלת ההתבודדות במקומו כי רב הוא, ואז טוב לו מצד מהותו כי יהיה דבוק בקונו.
ויהיה נגלה מצד הפעולות לפעול טוב באחריני, כגון לילך בין רבים ויחידים ללמדם תורה, ולהוכיחם, ולגמול חסד עמהם, ולעשות קידוש השם ברבים, כמו שכתבתי לעיל בפרשת פנחס (תורה אור). וכאשר נגמר המצוה, אזי ישוב להתבודדות שלו להיותו נסתר מצד מהותו:
Je viens encore révéler une affaire dans le verset : et tu marcheras dans Ses voies, qu'il fasse vraiment allusion à la marche, qu'il soit béni en son entrée et béni en sa sortie, et il fait allusion à cela (Deutéronome 28,6) : tu seras béni dans ta venue et tu seras béni dans ta sortie. Et de même le verset proche de lui (ibid.
25) : ה' donnera etc. Par une seule voie tu sortiras vers lui et par sept voies tu fuiras.
L'ensemble du sujet fait allusion : puisque nous sommes tenus de Lui ressembler, béni soit-Il, de toute notre force en ce qui est possible, s'il en est ainsi, de même qu'Il est caché et occulté (il faut lire : et révélé), c'est-à-dire caché du côté de Son essence et occulté (il faut lire : et révélé) du côté de Ses actions, ainsi l'homme doit être caché du côté de son essence, c'est-à-dire le mérite de l'isolement, que l'homme s'isole et soit séparé de tout, seulement qu'il s'unisse à son Créateur et soit caché de tout homme, comme j'ai développé sur le mérite de l'isolement à sa place, car il est grand, et alors il lui est bon du côté de son essence, car il sera attaché à son Créateur. Et il sera révélé du côté des actions, pour faire le bien aux autres, par exemple aller parmi les nombreux et les particuliers pour leur enseigner la Torah, et les reprendre, et leur faire du 'hessed, et faire une sanctification du Nom en public, comme j'ai écrit plus haut en paracha Pinhas (Torah Ohr).
Et lorsque la mitsva est achevée, alors il reviendra à son isolement pour être caché du côté de son essence :
ועל זה אקדים מאמר אחד מהזוהר, ובזה יובן הפסוק בדרך אחד וגו' ובשבעה דרכים וגו'. איתא בזוהר פרשת בראשית עמוד קנ"ו (תקונים ס"ט קג, ב), יש הבל אשר נעשה על הארץ.
תא חזי, שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין דהוה אזיל באורחא, אערע בתרי חכימין מארי דדרא מארי דחכמתא דאורייתא. אמר לון, שלמא עלייכו רבנן, לאן אתר אזלתון.
אמרו ליה, לדוך פלן, וערב שבת הוה. אמר לון, אנא אזילנא תמן, איזיל ואיתקין לכו אתר בי מותבייכו אם אתון בעיתון.
אמרו ליה, והא אנן בסוסוון ואנת בלא רגלין, איך יתכן למהוי האי. אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט כשרביטא דככבא, עביד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין.
אמר לון, רבנן עולו. אעלו אבתרי' מערתא גוי מערתא עד דעאלו לחד פרדסא והוה תמן בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא ואנפוי הוו נהירין כשמשא, והוה יתיב על כורסייא דמלכותא ותלת מאה תלמידוי תחות כורסיא לרגלוי, והוו קראן הבל הבלים אמר קהלת (קהלת א, ב), והוו קראן האי קרא זמנין סגיאין בלא חושבנא.
אמר לון, אינון מארי דדרא. מאי האי, וכי לית קרא אחרא בספר קהלת.
מיד קם ההוא דהוה על כורסייא, ואחיד בידיהון ואעיל לון לז' היכלין, ובכל היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים. ובהיכלא שביעאה נשרא ועטרא בפומהא, ודמות יונה בההיא עטרה, והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באלין הבלים, עליה אתמר והזר הקרב יומת, אתחזרו אינון לאחורא:
Et sur cela je ferai précéder un enseignement du Zohar, et par cela s'entendra le verset : par une seule voie etc. et par sept voies etc. Il est apporté dans le Zohar, paracha Bereshit, folio 156 (Tikounim 69, 103b) : il y a une vanité qui a été faite sur la terre (Ecclésiaste 8,14).
Viens et vois : j'ai entendu qu'il y eut un fait, un homme parmi ces porteurs de béquilles qui allait sur le chemin, il rencontra deux sages, maîtres de la génération, maîtres de la sagesse de la Torah. Il leur dit : la paix sur vous, rabbins, vers quel lieu allez-vous ?
Ils lui dirent : vers tel endroit, et c'était la veille de Chabbat. Il leur dit : moi j'y vais, j'irai et je vous préparerai un lieu dans votre séjour, si vous voulez.
Ils lui dirent : voici, nous sommes à cheval et toi sans jambes, comment cela peut-il être ? Sur ce, ils tournèrent leurs têtes vers lui et le virent courant comme un éclair d'étoile, il leur fit un saut, et ils se trouvèrent à l'entrée d'une grotte en un clin d'œil.
Il leur dit : rabbins, entrez. Ils entrèrent derrière lui, grotte dans grotte, jusqu'à ce qu'ils entrèrent dans un jardin, et là le porteur de béquilles se dépouillait de ce corps-là, et se vêtait d'un autre corps, et son visage brillait comme le soleil, et il était assis sur un trône de royauté, et trois cents disciples sous le trône à ses pieds, et ils lisaient : vanité des vanités, a dit Kohelet (Ecclésiaste 1,2), et ils lisaient ce verset de nombreuses fois sans compte.
Il leur dit, à ces maîtres de la génération : qu'est-ce que ceci, n'y a-t-il pas un autre verset dans le sefer Kohelet ? Aussitôt se leva celui qui était sur le trône, et il saisit leurs mains et les fit entrer dans sept palais, et dans chaque palais était écrit : vanité des vanités.
Et dans le septième palais, un aigle et une couronne dans sa bouche, et une ressemblance de colombe dans cette couronne, et il était écrit sur la couronne : quiconque ne sait pas ces vanités, de lui il est dit : et l'étranger qui s'approche mourra (Nombres 1,51). Ils tournèrent en arrière :