« En tout lieu où il est dit ויהי (et il fut), cela implique détresse et joie », dit Rabbi Chimone bar Abba au nom de Rabbi Yo'hanan ; Rabbi Chemouel bar Na'hman partage : ויהי sert de détresse, והיה est joie. Le Chla rapporte Rabbi Chelomo Halévi Alkabetz : ויהי se divise en vaï et haï, langage de malheur, et le futur renversé au passé indique la douleur, והיה le passé renversé au futur indique la joie. Le Temple a été détruit cent soixante-douze ans avant l'an 4000, et s'est accompli « tu le meurtriras eikev » ; la cause de l'exil, c'est la délivrance forte, car les exils raffinent, et c'est והיה eikev, langage de joie.
ובבראשית רבה פ' מ"א ובויקרא רבה פ' י"א, רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, בכל מקום שנאמר ויהי משמע צרה ושמחה. אם צרה, אין צרה כיוצא בו.
ואם שמחה, אין שמחה כיוצא בה. אתי ר' שמואל בר נחמן ועביד פלגא, בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, והיה שמחה, עד כאן:
Et dans Bereshit Rabba, chapitre 41, et dans Vayikra Rabba, chapitre 11, Rabbi Shimon bar Abba au nom de Rabbi Yo'hanan : en tout lieu où il est dit ויהי (et il fut), cela implique détresse et joie. S'il est détresse, il n'est pas de détresse comme elle.
Et s'il est joie, il n'est pas de joie comme elle. Est venu Rabbi Shmuel bar Nahman et il a fait un partage : en tout lieu où il est dit ויהי, cela sert de détresse, et והיה est joie, jusqu-ici :
וזה לשון מהר"ר שלמה הלוי אלקבי"ץ, ידוע היות תיבת ויה"י נחלקת לשתים ו"י ה"י, ושניהם לשון אוי, כי וי הוא לשון תרגום, ובתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק כבוד ללשון ארמי כדאיתא בב"ר פרשה ע"ד. ואחרי שכן הוא וההעדר וההפסד והכליון מיוחס אל הזמן, א"כ באמרו ויהי בימי מן הראוי שיהיה צער.
אמנם דר' שמואל בר נחמן ויהי משמע צרה והיה שמחה, נראה לי דהפירוש אחר שתיבת ויהי היא מלה מהופכת מעתיד לעבר, כי יהי הוא עתיד, והוא"ו מהפכו לעבר, אין ספק כי זה מורה צער, אחרי שמה שהיה להיות אמרו עליו שכבר היה, ומה שכבר היה חלף הלך לו. וההיפך בתיבת והיה, כי היה הוא עבר, והוא"ו מהפכו לעתיד, זה יורה על שמחה.
והנה עק"ב שנה קודם ד' אלפים נחרב הבית כמו שכתבו התוספות במסכת עבודה זרה (ט, א ד"ה האי מאן), ונתקיים תשופנו עק"ב. וסיבת הגלות היא הגאולה החזקה, כי הגליות מזככים, וצום הרביעי וצום החמישי כו' יהיה לששון ולשמחה (זכריה ח, יט) כמו שהארכתי במקומות אחרות, זהו והיה עקב והיה לשון שמחה, אמן:
Et voici le langage de notre maître le Rav Rabbi Shlomo Halevi Alkabetz : il est connu que le mot ויהי se divise en deux, וי et הי, et tous deux sont langage de אוי (malheur), car וי est langage du Targoum, et dans la Torah et dans les Prophètes et dans les Écrits nous trouvons que le Saint, béni soit-Il, fait honneur à la langue araméenne, comme il est dans Bereshit Rabba, paracha 74. Et après qu'il en est ainsi, et que l'absence et la perte et l'anéantissement sont attribués au temps, donc en disant ויהי בימי (et il fut aux jours de), il convient qu'il y ait douleur.
Toutefois, selon Rabbi Shmuel bar Nahman, ויהי implique détresse et והיה joie : il me paraît que l'explication est, puisque le mot ויהי est un mot renversé du futur au passé, car יהי est futur, et le vav le renverse au passé, il n'y a pas de doute que cela indique la douleur, après que ce qui devait être, on a dit de lui qu'il a déjà été, et ce qui a déjà été a passé, s'en est allé. Et l'inverse dans le mot והיה, car היה est passé, et le vav le renverse au futur, cela indique la joie.
Et voici, עק"ב (172) ans avant l'an 4000 le Temple a été détruit, comme l'ont écrit les Tossefot dans le traité Avoda Zara (9a, lemma : cet homme-ci), et s'est accompli : tu le meurtriras עק"ב (Genèse 3,15). Et la cause de l'exil, c'est la délivrance forte, car les exils raffinent, et le jeûne du quatrième et le jeûne du cinquième etc. seront pour l'allégresse et pour la joie (Zacharie 8,19), comme je me suis étendu en d'autres lieux, c'est והיה עקב, et והיה est langage de joie, amen :