« Il ne profanera pas sa parole, selon tout ce qui sort de sa bouche il fera » (Bamidbar 30,3) : à première vue, cela est superflu. Pour le Chla, c'est une admonestation morale que l'homme soit fidèle à sa parole, même s'il n'était pas tenu à la manière d'un vœu. Comme l'a dit Moché aux fils de Gad et de Reouven, tenus seulement de sortir à la guerre avec Israël, ils ont accepté d'aller en tête. Sur Gad, « la justice de Hachem il a faite » : ils n'étaient tenus que d'aller avec Israël, eux ont ajouté. Cette mesure est supérieure : affaires des âmes comme chose d'argent, selon tout ce qui sort de sa bouche il fera.
Aussi : les paroles de querelle d'Israël avec ses bergers s'entendent à l'honneur, comme envers un père ; les étapes expient comme des exils, et s'exiler vers un lieu de Torah ; reprendre quelqu'un en le faisant sage, et il écoutera.
מטות
Matot
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (במדבר ל, ג). לכאורה ככל היוצא מפיו יעשה הוא מיותר.
אלא הוא תוכחת מוסר שהאדם יהיה נאמן בדיבורו וישמור מוצא שפתיו, אף שלא היה בדרך נדר ולא היה מחויב בדברים, כענין שאמר משה רבינו ע"ה לבני גד וראובן (במדבר לב, כד), והיוצא מפיכם תעשו. פירש רש"י, שקבלתם לעבור למלחמה עד כיבוש וחילוק כו'.
עוד דבר אחד הבטיחו מה שלא היו מחוייבים לעשות, דהיינו שלא היו מחוייבים רק לצאת עם ישראל ביחד במלחמה כמו שאמר להם משה רבינו ע"ה (שם ו) האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה. והם קבלו נחלץ חושים לפני בני ישראל, שהם רוצים לילך בראש:
Il ne profanera pas sa parole, selon tout ce qui sort de sa bouche il fera (Nombres 30,3). À première vue, selon tout ce qui sort de sa bouche il fera est superflu.
Seulement c'est une admonestation morale que l'homme soit fidèle à sa parole et garde ce qui sort de ses lèvres, même si ce n'était pas à la manière d'un vœu et qu'il n'était pas tenu par les paroles, comme ce qu'a dit Moché notre maître, que la paix soit sur lui, aux fils de Gad et de Reouven (Nombres 32,24) : et ce qui est sorti de votre bouche, vous le ferez. Rachi a expliqué : que vous avez accepté de passer pour la guerre jusqu'à la conquête et le partage, etc.
Encore une autre chose ils ont promis qu'ils n'étaient pas tenus de faire, c'est-à-dire qu'ils n'étaient tenus que de sortir avec Israël ensemble à la guerre, comme leur a dit Moché notre maître (ibid. 6) : vos frères iront-ils à la guerre et vous, vous resterez ici.
Et eux ont accepté : nous nous armerons en hâte devant les fils d'Israël, qu'ils veulent aller en tête :
ועל זה פירשו הפסוק הנאמר בגד (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. כלומר מצד המשפט והדין לא היו מחוייבים רק לילך עם ישראל, אבל הם הוסיפו ועשו הצדקה של ה' כמו שכתוב (מיכה ב, יג) וה' בראשם, כן והחלוץ יצא בראש (עי' יהושע ו, יג), וקיימו היוצא מפיהם.
ומדה עליונה מדה זו, וככה יתנהג האדם בין בענייני נפשות בין בדבר שבממון, ככל היוצא מפיו יעשה הן צדק ולאו צדק:
Et sur cela on a expliqué le verset dit au sujet de Gad (Deutéronome 33,21) : la justice de ה' il a faite, et Ses jugements avec Israël. C'est-à-dire : du côté du jugement et de la loi, ils n'étaient tenus que d'aller avec Israël, mais eux ont ajouté et ont fait la justice de ה', comme il est écrit (Michee 2,13) : et ה' est à leur tête, ainsi : et l'avant-garde sortit en tête (voir Josue 6,13), et ils ont accompli ce qui était sorti de leur bouche.
Et cette mesure est une mesure supérieure, et ainsi l'homme se conduira, tant dans les affaires des âmes que dans une chose d'argent : selon tout ce qui sort de sa bouche il fera, que ce soit justice ou non justice :
וימסרו. פירש רש"י (במדבר לא, ה), להודיע שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מהו אומר (שמות יז, ד), עוד מעט וסקלוני.
וכששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת כו'. קשה מה שייכות יש לשבח מה שאמר וסקלוני:
Et on les livra. Rachi a expliqué (Nombres 31,5) : pour faire connaître la louange des bergers d'Israël, combien ils sont chers à Israël : tant qu'ils n'avaient pas entendu de sa mort, que dit-il (Exode 17,4) : encore un peu et ils me lapideront.
Et lorsqu'ils ont entendu que la mort de Moché dépendait de la vengeance de Midian, ils n'ont pas voulu aller, etc. Difficulté : quelle relation y a-t-il avec la louange, ce qu'il a dit : et ils me lapideront :
הענין, כי דברי ריבות שיש לישראל עם רועיהם משתמע לתרין אפין. אחד הוא לרעה, כמו כן הפשוטו.
השני היא לחשיבות, שמחשבים את רועיהם כאלו היה אביהם, על כן צועקים תמיד נתן תתן לנו. וכן אמר משה רבינו ע"ה (במדבר יא, יב), האנכי ילדתיהו.
ועתה שראינו שבשעת מיתת משה רבינו ע"ה לא רצו ללכת, נתגלה למפרע שהרי כל שרבו עמו ישראל היה מצד מעלה שהחזיקו אותו לאב. וכן ראוי להחזיק לכל רועי נאמן לאב ולפטרון:
L'affaire est que les paroles de querelles qu'Israël a avec ses bergers s'entendent de deux faces. L'une est au mal, ainsi selon le sens simple.
La seconde est à l'honneur : qu'ils tiennent leurs bergers comme s'il était leur père, c'est pourquoi ils crient toujours : donne, tu nous donneras. Et ainsi a dit Moché notre maître (Nombres 11,12) : est-ce moi qui l'ai enfanté.
Et maintenant que nous avons vu qu'à l'heure de la mort de Moché notre maître ils n'ont pas voulu aller, il s'est révélé rétroactivement que voici, tout ce qu'Israël a querelle avec lui était du côté de l'élévation, qu'ils le tenaient pour un père. Et ainsi il convient de tenir tout berger fidèle pour un père et pour un patron :
ויקצוף משה על פקודי החיל וגו'. הן הנה היו לבני ישראל וגומר (במדבר לא, יד-טז).
וקשה איך קצף עליהם והוא לא צוה עליהם על זה ליהרג כל נקבה. ויש לתרץ דהדבר הזה נותן השכל מעצמו בלי ציווי, כאשר הן הנה לבני ישראל וגומר.
ומאחר שהשכל נותן, מחויב האדם להיות משכיל מעצמו. וכענין שכתבתי בפרק חלק בפסוק (שם כב, לד) חטאתי כי לא ידעתי, כי היה לו לידע:
Et Moché s'emporta contre les préposés de l'armée, etc. Voici, ce sont elles qui ont été pour les fils d'Israël, etc.
(Nombres 31,14-16). Et difficulté : comment s'est-il emporté contre eux, alors qu'il ne leur avait pas commandé sur cela de tuer toute femelle.
Et l'on peut résoudre que cette chose, l'intelligence la donne d'elle-même sans commandement, puisque voici ce sont elles pour les fils d'Israël, etc. Et puisque l'intelligence le donne, l'homme est tenu d'être intelligent de lui-même.
Et comme l'affaire que j'ai écrite au chapitre Helek (Sanhédrin) sur le verset (ibid. 22,34) : j'ai péché car je n'ai pas su, car il aurait dû savoir :
גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו (במדבר לב, טז). פירש רש"י, חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם.
אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל. בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם, עד כאן לשונו.
וקבלו מוסר ואמרו אח"כ (שם כו), טפינו נשינו מקנינו וגו'. ירגיל האדם את לשונו וטבעו בדרך חכמה ומוסר:
Des enclos de moutons nous construirons pour notre bétail ici, et des villes pour nos petits (Nombres 32,16). Rachi a expliqué : ils étaient plus soucieux de leur bien que de leurs fils et de leurs filles, car ils ont fait passer leur bétail en premier.
Moché leur a dit : pas ainsi, faites de l'essentiel l'essentiel et de l'accessoire l'accessoire. Construisez-vous d'abord des villes pour vos petits, et ensuite des enclos pour vos moutons, jusqu-ici ses paroles.
Et ils ont reçu la morale et ont dit ensuite (ibid. 26) : nos petits, nos femmes, notre bétail, etc.
Que l'homme habitue sa langue et sa nature dans la voie de la sagesse et de la morale :
מסעי
Massei
אלה מסעי בני ישראל וגו' (במדבר לג, א). המסעות הם כמו גליות והם מכפרים.
גם מי שמכתת רגליו והוא גולה למקום תורה והולך ללמוד, אז מסע שלו על פי ה'. לכן היו הראשונים מתגרשים מביתם לילך ללמוד תורה, ובפרט רשב"י וחביריו ותלמידיו.
וסימנך צא ולמד:
Voici les étapes des fils d'Israël, etc. (Nombres 33,1).
Les étapes sont comme des exils et elles expient. Aussi celui qui use ses pieds et s'exile vers un lieu de Torah et va étudier, alors son étape est selon la parole de ה'.
C'est pourquoi les premiers s'exilaient de leur maison pour aller étudier la Torah, et en particulier Rashbi (Rabbi Shimon bar Yohai) et ses compagnons et ses disciples. Et ton signe : sors et apprends :
דברים
Devarim
אלה הדברים. הוכיחן סמוך למותו.
מלבד מה שהוכיחם ומלמדם בחייו דבר יום ביומו, הוכיחן בתוכחת מוסר סמוך למיתו. וכן ראוי לכל מנהיג לדורו, וגם כל אב ואם לבני ביתו כמו שעשה יעקב לבניו:
Voici les paroles. Il les a repris proche de sa mort.
Outre qu'il les a repris et les a enseignés de son vivant, parole de jour en son jour, il les a repris d'une admonestation morale proche de sa mort. Et ainsi il convient à tout chef pour sa génération, et aussi tout père et toute mère pour les gens de sa maison, comme l'a fait Yaakov à ses fils :
יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א, יא). פירש רש"י, זהו משלי כו'.
מצאתי כתוב בקונטרסי האר"י ז"ל, משה בגימטריא א"ל שד"י, ואל שדי במילואו כזה אל"ף למ"ד שי"ן דלי"ת יו"ד עולה אלף, זהו משלי. הרי שברכם בכל לבבו ובכל נפשו בכל מה שנכלל בשמו.
כך ראוי להאדם לאהוב את ישראל בגופו ונפשו ומאודו:
Il ajoutera sur vous comme vous mille fois (Deutéronome 1,11). Rachi a expliqué : ceci est le mien, etc.
J'ai trouvé écrit dans les cahiers du Ari, de mémoire bénie : Moché (משה) en guematria El Shadaï (א"ל שד"י), et El Shadaï en son plein ainsi : אל"ף למ"ד שי"ן דלי"ת יו"ד, cela monte à mille, c'est le mien. Voici qu'il les a bénis de tout son cœur et de toute son âme, de tout ce qui est inclus dans son nom.
Ainsi il convient à l'homme d'aimer Israël de son corps et de son âme et de son bien :
כשהוכיחם בדברי מוסר סיפר מעלתם, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים כו'. הוא על דרך הפסוק (משלי ט, ח), אל תוכח לץ וגו' הוכח לחכם ויאהבך.
הענין, כשאתה רוצה להוכיח את אחד, אל תאמר לו כך וכך אתה גרוע, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך, וזהו שנאמר אל תוכח לץ, שלא תוכח אותו בדרך זילזול לומר לץ אתה. רק אדרבה תאמר לו חכם אתה, ואם כן חרפה היא לאיש כמוך לעשות כה וכה.
זהו הוכח לחכם, כלומר תעשנו לך לחכם, אז יאהבך וישמע לקול דבריך ויקבל מוסר:
Lorsqu'il les a repris par des paroles de morale, il a raconté leur mérite : donnez-vous des hommes sages et intelligents et connus, etc. C'est selon la voie du verset (Proverbes 9,8) : ne reprends pas le moqueur, etc., reprends le sage et il t'aimera.
L'affaire est : lorsque tu veux reprendre quelqu'un, ne lui dis pas : ainsi et ainsi tu es mauvais, car alors il te haïra et n'écoutera pas tes paroles, et c'est ce qu'il est dit : ne reprends pas le moqueur, que tu ne le reprennes pas par voie de mépris pour dire : tu es un moqueur. Seulement au contraire, dis-lui : tu es sage, et s'il en est ainsi, c'est une honte pour un homme comme toi de faire telle et telle chose.
C'est : reprends le sage, c'est-à-dire : fais-le pour toi sage, alors il t'aimera et écoutera la voix de tes paroles et recevra la morale :
ותקרבון אלי כלכם (דברים א, כב). פירש רש"י, בערבוביא.
ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ-כא), ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם. אבל כאן כו'.
זהו ממדות המעולות שיחזיק האדם במדת הענוה, וק"ו לכבד ולהקדים לפניו את כל מי שיש לו דין קדימה, ואיזהו מכובד המכבד (אבות ד, א):
Et vous vous êtes approchés de moi, vous tous (Deutéronome 1,22). Rachi a expliqué : en désordre.
Et plus loin il dit (Deutéronome 5,20-21) : et vous vous êtes approchés de moi, tous les chefs de vos tribus et vos anciens, et vous avez dit : voici, Il nous a montré, etc. Cette approche-là était convenable : les enfants honoraient les anciens et les envoyaient devant eux, et les anciens honoraient les chefs pour aller devant eux.
Mais ici, etc. C'est parmi les mesures les plus excellentes que l'homme tienne la mesure de l'humilité, et à plus forte raison d'honorer et de faire passer devant soi quiconque a un droit de précédence.
Et quel est l'honoré : celui qui honore (Avot 4,1) :
בעזרת יוצר הרים סיימתי מטות מסעי דברים
Avec l'aide du Formateur des montagnes, j'ai achevé Matot Massei Devarim