Ce passage poursuit, avec le Recanati, le rattachement des successions au Nom : père et mère, fils et fille ; Tiferet Israël et la Che'hina héritent de la ''Hokhma et de la Bina. Le Chla lit le double « Hachem parla à Moché » : l'un pour Pin'has révélé, l'un pour Pin'has caché, Eliyahou. Moché demande qu'Il établisse maintenant l'homme révélé et le secret de celui de la fin des jours ; Hachem répond : prends Yehochoua, et Il montre les générations jusqu'au Messie. La diminution, « de ton hod, et non tout ton hod », cause l'accroissement : surplus de lumière depuis les ténèbres. Moché est le commencement et le Messie la fin ; les générations dans les ténèbres auront ce surplus.
Aussi : les moussafim des fêtes et le rapprochement des lettres du Nom ; la greffe des âmes de Nadav et Avihou chez Eliyahou, de l'Ari Z"L ; hod inversé en davéh, 'Hou'cham et Pin'has oint de guerre
ונסמך לזה אח"כ פרשת נחלות, רומז גם כן על שם ידו"ד. אב ואם בן ובת הם אותיות ידו"ד כנודע.
וזה לשון הרקנאט"י, ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו. כבר הודעתיך כי אפילו מצות הדינין והנחלות תלויין במרכבה עליונה ומשם השתלשלותם ואצילתם.
וידעתי כי תפארת ישראל ושכינת עוזו נקראים בן ובת, ויורשים נחלת החכמה והבינה הנקראים אב ואם, בסוד ארבע אותיות של שם הגדול הרומז לאב ואם ובן ובת. ולפי זה תוכל להבין, כי הבן קודם לבת בירושת אביו ואמו, והוא חייב לזון הבת מנכסי אביו, כמו שאמרו רז"ל (ב"ב קכב, ב) הבנים ירשו והבנות יזונו, עד כאן לשונו:
Et s'y rattache ensuite la section des successions, qui fait aussi allusion au Nom ידו"ד. Père et mère, fils et fille sont les lettres de ידו"ד, comme il est connu.
Et voici le langage du Recanati: et aux enfants d'Israël tu parleras pour dire: un homme, s'il meurt et qu'il n'a pas de fils (Nombres 27,8). Je t'ai déjà fait savoir que même les mitsvot des jugements et des successions dépendent du char supérieur, et de là viennent leur enchaînement et leur émanation.
Et j'ai su que Tiferet Israël et la Chekhina (Présence) de Sa force sont appelés fils et fille, et ils héritent le patrimoine de la 'Hokhma et de la Bina qui sont appelés père et mère, dans le secret des quatre lettres du grand Nom qui fait allusion à père et mère et fils et fille. Et d'après cela tu pourras comprendre que le fils précède la fille dans l'héritage de son père et de sa mère, et qu'il est tenu de nourrir la fille des biens de son père, comme ont dit nos Sages, de mémoire bénie (Baba Batra 122b): les fils héritent et les filles sont nourries.
Jusqu'ici son langage:
אח"כ קרבנות המועדים במוספים, כי לעתיד יהיה תוספות קדושה ויהיה הכל ימי ששון ושמחה ואז קרבן לידו"ד. כי סוד קרבן קירוב אותיות ידו"ד כמו שכתבתי במקום אחר, ואז יהיה ידו"ד אח"ד כו':
Ensuite les sacrifices des fêtes dans les moussafim, car pour l'avenir il y aura des surplus de sainteté et tout sera jours d'allégresse et de joie, et alors sacrifice à ידו"ד. Car le secret de קרבן, c'est le rapprochement des lettres de ידו"ד, comme je l'ai écrit ailleurs, et alors ידו"ד sera Un, etc.:
נחזור לענין. וידבר ה' אל משה לאמור.
יפקוד וכו'. לכן אמור.
הכפל אחד לענין פינחס הנגלה, ואחד לפנחס הנסתר שהוא אליהוהגה"המצאתי בקונטרסי האר"י ז"ל, אצל אליהו כתיב (מ"א יט, ד), וישאל את נפשו למות, ואמר (שם), כי לא טוב אנכי מאבותי. הענין כי פינחס בקנאו את קנאה זכה לעיבור נשמות נדב ואביהו.
וכשחטא בענין בת יפתח, נסתלקו ממנו. וזהו (עי' דהי"א ט, כ) לפנים היה ה' עמו.
וכשחזר ונתלבש בקנאה בענין עובדי הבעל, חזרו אליו. ונתקנו על ידי האש שירדה מן השמים, כי בעון אש זרה מתו, ועתה כשנתקנו נסתלקו.
כי כן דרך המתעבר לתשלום מצוה, כיון שמתקן עצמו מסתלק. על כן כשנסתלקו ביקש את נפש שלו למות, ואמר לא טוב אנכי מאבותי, מאחר שלא היה לי הטובה שהיה לי מאבותי דהיינו נדב ואביהו.
אלישע ביקש מאליהו שישפיע בו פי שנים מן נ"א שהם נדב ואביהו. אמר ליה, (מ"ב ב, י) אם תראה אותי לוקח, כי בפטירת הצדיקים חוזרים ובאים ללוותו::
Revenons au sujet. Et ה' parla à Moché pour dire.
Qu'Il établisse, etc. C'est pourquoi dis.
Le double: l'un pour l'affaire de Pinhas le révélé, et l'un pour Pinhas le caché qui est Eliyahou. (hagahah, note:) J'ai trouvé dans les cahiers du Ari Z"L: auprès d'Eliyahou il est écrit (1 Rois 19,4): et il demanda que son âme meure, et il dit (ibid.): car je ne suis pas meilleur que mes pères.
L'affaire est que Pinhas, ayant été zélé d'un zèle, mérita l'ibbour (greffe d'âmes) des nechamot de Nadav et Avihou. Et lorsqu'il fauta dans l'affaire de la fille de Yiftah, elles se retirèrent de lui.
Et c'est (voir 1 Chroniques 9,20): autrefois ה' était avec lui. Et lorsqu'il revint et se revêtit de zèle dans l'affaire des serviteurs du Baal, elles revinrent à lui.
Et elles furent redressées par le feu qui descendit des cieux, car par la faute du feu étranger ils moururent, et maintenant, lorsqu'elles furent redressées, elles se retirèrent. Car telle est la voie de celui qui est greffé pour l'achèvement d'une mitsva: des qu'il se redresse, il se retire.
C'est pourquoi, lorsqu'elles se retirèrent, il demanda que son âme à lui meure, et il dit: je ne suis pas meilleur que mes pères, puisque je n'avais plus le bien que j'avais de mes pères, à savoir Nadav et Avihou. Elisha demanda à Eliyahou qu'il fasse influer en lui une double part de נ"א, qui sont Nadav et Avihou.
Il lui dit (2 Rois 2,10): si tu me vois pris, car au départ des tsadikim ils reviennent et viennent l'accompagner:
ועל דרך זה, וידבר משה אל ה' לאמר. יפקוד וכו'.
ביקש מהש"י שיפקוד עתה איש אחד שהוא הנגלה, ויאמר לו ג"כ סוד הכמוס את מי אשר יפקוד באחרית הימים, על כן אמר בכפל אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם עתה, ואשר יוציאם ויביאם לעתיד. והשיב לו הקדוש ברוך הוא על שניהם.
עתה קח לך את יהושע, והראה לו כל הדורות עד משיח כדאיתא במדרש, והראה לו איך הדורות מתמעטים עד שיבא משיח והוא יהיה מהודר בהוד והדר. ותכף הותחל המיעוט מן יהושע, כי מהודך ולא כל הודך (מדרש תהלים כא, ד).
והמיעוט הוא סיבת הריבוי, עד לזמן הגאולה העתידה יהיה יתרון אור מהחשך, כלומר כי אור חדש של עתיד יהיה גדול מהאור אשר היה ונגנז. ודבר זה צריך ביאור רחב, כי הוא מבואר למעלה בפרשת בלק בדרוש מה טובו אוהליך, כי החורבנות הם סיבת הבנין האחרון שיהיה גדול ונפלא, כי התפשטות זוהמת הנחש גורמת הגליות וגם המיעוטים, וכשתכלה הרשעה לגמרי אז אור גדול יאיר.
ועיין שם בפרשת בלק ענין זה בארוכה. ועוד בא יותר בארוכה בדרוש מטות ומסעי שהארכתי במאוד בענין הגליות שהם לטובת ישראל לזככם.
ולעתיד מלאה הארץ דעה (ישעיה יא, ט), אף ארציות שהוא החומר יהיה הכל אור. כן אני אומר לענין ההשגה, שהדורות מתמעטים מצד מסך זוהמת הנחש על כן יש מיעוט אחר מיעוט, ואז תכלה מסך הזוהמא ויקויים אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, כי תהיה בביאת משיח ריבוי אור כמו שנאמר (שם ס, א) קומי אורי כי בא אורך, ומכח החשך יצא יתרון אור:
Et de cette manière: et Moché parla à ה' pour dire. Qu'Il établisse, etc.
Il demanda au Nom, béni soit-Il, qu'Il établisse maintenant un homme, celui qui est le révélé, et qu'Il lui dise aussi le secret caché: qui Il établira à la fin des jours. C'est pourquoi il dit en double: qui sortira devant eux et qui entrera devant eux, maintenant, et qui les fera sortir et les fera entrer, pour l'avenir.
Et le Saint, béni soit-Il, lui répondit sur les deux. Maintenant, prends pour toi Yehoshoua, et Il lui montra toutes les générations jusqu'au Messie, comme il est dans le Midrach, et Il lui montra comment les générations diminuent jusqu'à ce que vienne le Messie, et celui-ci sera paré de hod et de hadar.
Et aussitôt la diminution commença depuis Yehoshoua, car: de ton hod, et non tout ton hod (Midrach Tehilim 21,4). Et la diminution est la cause de l'accroissement, jusqu'au temps de la délivrance future il y aura un surplus de lumière depuis les ténèbres, c'est-à-dire que la lumière nouvelle de l'avenir sera plus grande que la lumière qui fut et fut cachée.
Et cette chose a besoin d'une explication étendue, car elle est expliquée plus haut dans la paracha Balak, dans l'enseignement Que tes tentes sont bonnes, car les destructions sont la cause de l'édifice dernier qui sera grand et merveilleux, car l'extension de la souillure du serpent cause les exils et aussi les diminutions, et lorsque la méchanceté s'achèvera entièrement, alors une grande lumière brillera. Et vois là, dans la paracha Balak, cette affaire en longueur.
Et elle vient encore plus en longueur dans l'enseignement de Matot et Massei, où je me suis beaucoup étendu sur l'affaire des exils, qu'ils sont pour le bien d'Israël afin de les raffiner. Et pour l'avenir: la terre sera pleine de connaissance (Isaie 11,9), même le terrestre, qui est la matière, tout sera lumière.
Ainsi je dis pour l'affaire de l'atteinte: que les générations diminuent du côté du voile de la souillure du serpent, c'est pourquoi il y a diminution après diminution, et alors s'achèvera le voile de la souillure et s'accomplira: il n'y a pas de diminution après diminution sinon pour accroître, car à la venue du Messie il y aura un accroissement de lumière, comme il est dit (ibid. 60,1): lève-toi, sois lumière, car ta lumière est venue, et de la force des ténèbres sortira un surplus de lumière:
ולזה הענין הראה הש"י למשה רבינו עליו השלום כל הדורות, כי משה רבינו ע"ה היה ראש העולם, ועל כן אמרו (בר"ר א, ד), בראשית, בשביל משה רבינו ע"ה הנקרא ראשית, והיה המאמר יהי אור ומשה קרן עור פניו והאור נגנז ומשיח סוף העולם, דהיינו שיתחדש מעיקרו ויהיה יותר בשלימות. ועיין בזוהר (ח"ג רס, ב) בפסוק (דברים ג, כד) אתה החילות, שמשה רבינו עליו השלום הוא ההתחלה, והמשיח הוא בסוף, והדורות שביניהם שהם במחשכים יהיה להם יתרון אור מהחושך:
Et pour cette affaire le Nom, béni soit-Il, montra à Moché notre maître, que la paix soit sur lui, toutes les générations, car Moché notre maître, paix sur lui, était la tête du monde, et c'est pourquoi ils ont dit (Bereshit Rabba 1,4): Bereshit, à cause de Moché notre maître, paix sur lui, qui est appelé reshit (commencement), et la parole fut: qu'il y ait lumière (Genèse 1,3), et Moché, la peau de son visage rayonna (Exode 34,29), et la lumière fut cachée, et le Messie est la fin du monde, c'est-à-dire qu'il se renouvellera depuis son principe et sera plus en perfection. Et vois dans le Zohar (III, 260b) sur le verset (Deutéronome 3,24) Tu as commencé: que Moché notre maître, paix sur lui, est le commencement, et le Messie est à la fin, et les générations entre eux, qui sont dans les ténèbres, auront un surplus de lumière depuis l'obscurité:
והנה כתיב (תהלים צו, ו) הו"ד והד"ר לפניו עוז וחדוה במקומו, וזה הפסוק מורה על הגליות שהם לטובת ישראל, כי הכתוב אומר (איכה א, יג) כל היום דוה, רמז על הגלות הארוך שהוא על כל פנים אלף שנה, כי יומו של הקב"ה אלף שנה, ובעוונותינו הרבים רבו עוד רבו. ואומר הזוהר והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח), כי כשתהפך הו"ד נעשה דו"ה, וכבר הארכתי בזה הענין במקום אחר (עי' מס' שבועות פרק תו"א מעלת לומדיה הקדמה הג' ד"ה כתיב הוד והדר), וכתבתי כי הדר פירושו היפוך מלשון הדרן עלך, כלומר הפוך בה והפוך בה.
והכוונה הוד וההיפך של הוד שהוא דוה הכל יצא מלפניו ויגרום לעתיד עוז וחדוה במקומו, כי ישמ"ח ה' במעשיו, ישמ"ח אותיות משי"ח. ועל זה אמר במדרש (שוח"ט כא), ינתן למשיח ההו"ד של משה וההדר של יהושע.
כלומר, מן יהושע ואילך הותחלה ההשגה להתמעט והותחל ההוד להתהפך ונעשה הדר מלשון הרע, ודבר זה בעצמו גורם בהכלות פשע זוהמת הנחש, ויבא משיחנו יהיה יתרון אור שיהיה למשיח ההוד. וגם היתרון מכח ההדר שיהיה יתרון אור, וזה יהיה בזמן שיעמוד הכהן לאורים ותומים.
וכן בפרשה זו נרמזים (כז, כא) ושאל לו במשפט האורים. וכן במנין בני ישראל נרמז ענין משיח, כמה שתמצא בבני דן חושם.
ובפרשת ויגש (בראשית מו, כג) כתיב, ובני דן חשים. ומצאתי שכתב האר"י ז"ל, כי חסר כתיב, שהוא אותיות משיח, כי אז יעשה אחד משבט דן מלחמה גדולה כדאיתא בזוהר פרשת בלק (קצד, ב), יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, יז), דא שמשון.
שפיפון עלי ארח (שם), דא אליה אתא מן דן דפרח אחר בלעם, שכתיב בו (במדבר כג, ג) וילך שפי, ופרח באוירא בההוא ארח כדין אתכסי מעינא כו'. הנושך עקבי סוס (בראשית שם), דא עירא דאתא מדן דהוה בהדיה דוד, ובגיניה תליא גבורתא דדוד, דכתיב (ש"ב ח, ד) ויעקר דוד את כל הרכב.
ויפול רוכבו אחור (בראשית שם), דא שריה דזמין למיתי בהדיה משיח בן אפרים, ואיהי משבטא דדן. מאן איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין, ואז (שם יח) לישועתך קויתי ה' כו'.
ומה שכאן מזכירו בשם חוש"ם, כי יהיה הוא כמו משו"ח מלחמה. וכן פינחס דאתי מצד אם מיוסף היה משוח מלחמה, מורה על משיח בן יוסף.
ואח"כ יתהפך חוש"ם לחומש, כי יקויים (במדבר ה, ז) וחמישיתו יוסיף עליו, כדין המועל בהקדש, וקודש ישראל לה' כמו שכתב רש"י בפסוק (שה"ש ח, יב) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. אמן:
Et voici, il est écrit (Psaumes 96,6): hod et hadar devant Lui, force et allégresse en Son lieu, et ce verset indique les exils, qu'ils sont pour le bien d'Israël, car l'Écriture dit (Lamentations 1,13): tout le jour davéh (דוה), allusion à l'exil long qui est en tout cas de mille ans, car le jour du Saint, béni soit-Il, est mille ans, et par nos nombreuses iniquités ils se sont encore multipliés, encore multipliés. Et le Zohar dit: et mon hod s'est changé sur moi en destruction (Daniel 10,8), car lorsque tu inverses הו"ד, il se fait דו"ה.
Et je me suis déjà étendu sur cette affaire ailleurs (voir traité Shevouot, chapitre Torah Or, le mérite de ceux qui l'étudient, troisième introduction, mot commençant: il est écrit hod et hadar), et j'ai écrit que hadar signifie inverse, du langage de hadran alakh, c'est-à-dire: retourne-la et retourne-la. Et l'intention: hod et l'inverse du hod, qui est davéh, tout est sorti de devant Lui et causera pour l'avenir force et allégresse en Son lieu, car ה' se réjouira (ישמ"ח) de Ses œuvres (Psaumes 104,31), ישמ"ח lettres de משי"ח.
Et sur ceci il a dit dans le Midrach (Shoher Tov 21): on donnera au Messie le הו"ד de Moché et le hadar de Yehoshoua. C'est-à-dire: depuis Yehoshoua et au-delà, l'atteinte commença à diminuer et le hod commença à s'inverser et devint hadar au sens mauvais, et cette chose elle-même cause, lorsque s'achève l'iniquité de la souillure du serpent, que notre Messie vienne: il y aura un surplus de lumière, que le Messie aura le hod.
Et aussi le surplus par la force du hadar, qu'il y aura un surplus de lumière, et cela sera au temps où se tiendra le kohen pour les Ourim et Toumim. Et de même dans cette section sont alludés (Nombres 27,21): et il s'enquerra pour lui par le jugement des Ourim.
Et de même dans le compte des enfants d'Israël est allude l'affaire du Messie, comme tu trouveras chez les fils de Dan Housham. Et dans la paracha Vayigash (Genèse 46,23) il est écrit: et les fils de Dan, Hushim.
Et j'ai trouvé que le Ari Z"L a écrit que c'est écrit défectif, ce sont les lettres de משיח, car alors l'un de la tribu de Dan fera une grande guerre, comme il est dans le Zohar, paracha Balak (194b): Dan sera un serpent sur le chemin (Genèse 49,17), ceci est Shimshon. Une vipère sur le sentier (ibid.), ceci est Eliyah qui vint de Dan, qui vola après Balaam, dont il est écrit (Nombres 23,3): et il alla שפי, et il vola dans l'air sur ce sentier, ainsi il fut caché à l'œil, etc.
Qui mord les talons du cheval (Genèse ibid.), ceci est Ira qui vint de Dan, qui était avec David, et par lui dépend la guevoura de David, comme il est écrit (2 Samuel 8,4): et David coupa les jarrets de tout le charroi. Et son cavalier tombera en arrière (Genèse ibid.), ceci est Serayah qui est destiné à venir avec Mashiah ben Ephraim, et il est de la tribu de Dan.
Qui est-ce pour faire des vengeances et des combats parmi les autres nations, et alors (ibid. 18): pour Ton salut j'ai espéré, ה', etc.
Et ce qu'ici on le mentionne sous le nom de חוש"ם, car il sera comme משו"ח de guerre. Et de même Pinhas, qui vient du côté de la mère depuis Yosef, était oint de guerre, ce qui indique Mashiah ben Yosef.
Et ensuite חוש"ם s'inversera en חומש, car s'accomplira (Nombres 5,7): et son cinquième, il l'ajoutera sur lui, comme la loi de celui qui détourne des biens sacrés, et Israël est sacré pour ה', comme l'a écrit Rachi sur le verset (Cantique 8,12): le mille est à toi, Salomon, et deux cents aux gardiens de son fruit. Amen: