Ce passage poursuit le secret de la vache rousse, impossible à saisir en profondeur ; tout sens juste que l'homme y trouve, qu'il le formule, car tout est vérité. Voici la grande perplexité : elle purifie les impurs et rend impurs les purs. Pour le Derekh Chayim, le Chla en tire un enseignement d'étude et d'action. Dans l'étude, progresser selon sa capacité purifie et raffine la matérialité ; s'engager au-delà, comme qui regarde le visage du soleil, rend impurs les purs. Dans l'action, il rapporte du Rambam le juste milieu : celui dont les traits sont accomplis et qui va vers une extrémité rend impur le pur ; celui qui a penché et va à l'opposé purifie l'impur.
Aussi : se purifier le troisième jour par la Torah pour être pur le septième, le monde à venir ; la colère de Moché à Meriva selon le Rambam ; le Tzror HaMor : le serpent de cuivre pour l'honneur du Nom.
כבר אמרתי בסוד פרה אדומה בעומק אי אפשר לעמוד, מכל מקום מה שיכול האדם למצוא טעמים נכונים ימציא כי הכל אמת, אף שבעומק יש ויש סודות נפלאות:
J'ai déjà dit, au sujet du secret de la vache rousse, qu'il est impossible d'en saisir la profondeur. Néanmoins, tout sens juste que l'homme peut y trouver, qu'il le formule, car tout est vérité, bien que dans sa profondeur se trouvent encore des secrets merveilleux.
והנה התמיהא הגדולה היא מה שמטהרת הטמאים ומטמאה את הטהורים. אמנם לענין דרך חיים תוכחת מוסר יוצא מזה הן לענין מעשה, הן לענין תלמוד.
לענין תלמוד, האדם מחויב לילך בהשגת האלהית כפי כחו, ובזה מטהר את חומרו ומזככו כי נמשך אחר האלהיות, ואז מטהר את הטמא. אבל הנכנס במופלא ממנו, אז הוא כרואה פני חמה בתקפו ועיניו חשוכות, ובזה נכון מטמא את הטהורים, והארכתי בדרוש הזה במקום אחר.
זהו לענין תלמו"ד:
Voici la grande perplexité: elle purifie les impurs et rend impurs les purs. Toutefois, pour le Derekh Chayim (voie de vie), il en ressort un enseignement de morale, tant pour l'action que pour l'étude.
Quant à l'étude, l'homme est tenu de progresser dans l'appréhension du divin selon sa capacité; par cela, il purifie sa matérialité et la raffine, car il est attiré par le divin, et ainsi il purifie l'impur. Mais celui qui s'engage dans ce qui le dépasse est comme celui qui regarde le visage du soleil dans toute sa force, et ses yeux s'obscurcissent; par cela, il rend véritablement impurs les purs.
Je me suis étendu sur cet enseignement ailleurs. Tel est le point concernant l'étude.
ולענין מעש"ה, כבר האריך הרמב"ם בשמונה פרקים שלו פרק רביעי, לענין מדות האנושיות שהאדם ילך במיצוע. אמנם אם נטה בקצה אחד אזי על דרך תשובה צריך לנטות בהפיכו לקצה האחרון עד שישיבו להמצוע.
נמצא מי שהוא שלם במדותיו ורוצה לילך בקצה אחרון, אזי מטמא טהור. אבל מי שנטה לקצה אחד והולך לקצה שכנגדו, אזי מטהר טמא וק"ל:
Quant à l'action, le Rambam (Rabbi Moche ben Maïmon) s'est déjà longuement étendu, au quatrième chapitre de ses Huit Chapitres, sur les traits de caractère de l'homme: l'homme doit suivre le juste milieu. Toutefois, s'il a penché vers une extrémité, il doit, dans la voie de la repentance, se tourner à l'inverse vers l'extrême opposé, jusqu'à ce que cela le ramène au juste milieu.
Il en ressort que celui dont les traits de caractère sont accomplis et qui veut aller vers une extrémité rend impur ce qui était pur; mais celui qui a penché vers une extrémité et va vers celle qui lui est opposée purifie ce qui était impur, et cela est facile à comprendre.
הנוגע במת וגו' הוא יתחטא בו ביום הג' וביום הז' יטהר וגו' (במדבר יט, יב). יש בזה הפסוק רמז גדול, כי אף בזמן שאין אפר פרה, יוכל אדם לטהר את עצמו כשדבק בהתמדת התורה ולומד ומלמד על מנת לשמור ולעשות ולקיים.
וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין צז, א) יומו של הקב"ה אלף שנים, וכוונתם כי הימים אשר היו בתחילת היצירה שברא הש"י שבעת ימי בראשית רומזים לו' אלפים שנה וחד חרוב הרומז לעולם שכלו שבת, הרי שכל יום מהימים האלה רמז לאלף שנה כמו שהאריך בזה הרמב"ן בפרשת בראשית, עיין שם:
"Celui qui touche un mort... qu'il se purifie avec elle le troisième jour, et le septième jour il sera pur..." (Nombres 19,12). Il y a dans ce verset une grande allusion: même lorsqu'il n'y a pas de cendre de vache rousse, l'homme peut se purifier en s'attachant avec constance à la Torah, et en étudiant et enseignant afin d'observer, de mettre en pratique et d'accomplir.
Nos sages, de mémoire bénie, ont déjà dit: "Un jour du Saint, béni soit-Il, vaut mille ans" (Sanhédrin 97a). Leur intention est que les sept jours de la Création, que le Nom, béni soit-Il, créa au commencement de la création, font allusion à six mille ans et à un millénaire de ruine, lequel fait allusion au monde qui est tout entier Chabbat.
Il s'ensuit que chacun de ces jours fait allusion à mille ans, comme le Ramban (Rabbi Moche ben Nahman) l'a longuement expliqué dans la paracha Berechit (Au commencement); voir là-bas.
והנה התורה נתנה באלף השלישי שהוא יום השלישי, והמתחטא ביום הג' כלומר שמתחטא ומטהר את עצמו מהתורה הנתנה ביום הג', אזי ביום השביעי יטהר כי אז תגמור טהרתו בעולם הבא שהוא יום השבת יום שכולו שבת. ואם ח"ו לא יתחטא ביום הג', אזי ביום הז' לא יטהר, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:
Or la Torah fut donnée au troisième millénaire, qui est le troisième jour. Celui qui se purifie le troisième jour, c'est-à-dire qui se purifie et se rend pur par la Torah donnée le troisième jour, sera pur le septième jour, car alors sa purification s'achèvera dans le monde à venir, qui est le jour du Chabbat, le jour qui est tout entier Chabbat.
Et s'il ne se purifie pas le troisième jour, à D.ieu ne plaise, il ne sera pas pur le septième jour, car celui qui s'est donné de la peine à la veille de Chabbat mangera le Chabbat.
דעת הרמב"ם בחטא משה רבינו ע"ה בענין מי מריבה, הוא אשר נטה למדת הכעס באמרו שמעו נא המורים דקדק עליו הש"י שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס וכיוצא בזה, כדין האיש ההוא הוא שחילל הש"י מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים כו', עיין בפרק ד' מח' פרקים. ומזה ילמוד האדם להזהר במעלות המדות:
L'avis du Rambam au sujet de la faute de Moché notre maître, de mémoire bénie, dans l'affaire des eaux de Meriva (querelle), est qu'il pencha vers le trait de la colère en disant: "Écoutez donc, rebelles!" (Nombres 20,10). Le Nom, béni soit-Il, lui en tint rigueur: qu'un homme comme lui se mette en colère devant l'assemblée d'Israël, là où la colère n'a pas sa place, et choses semblables, est jugé comme une profanation du Nom, car tous apprennent de ses gestes et de ses paroles, etc.
Voir le quatrième chapitre des Huit Chapitres. De cela, l'homme apprendra à veiller aux vertus du caractère.
ויעש משה נחש נחושת (במדבר כא, ט). זה לשון צרור המור, ובפרשת בא אל פרעה בענין המזוזות והמשקוף פירשתי איך חס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו, ולכן הזכיר השם המזוזות בראשונה כנגד משה ואהרן, ומשקוף באחרונה כנגד השם.
ומשה לא רצה, אבל אמר משקוף בראשונה כנגד השם, ואח"כ המזוזות כנגדם. וכן בכאן, הם דברו בא-להים ובמשה, ולכן שלח בהם נחשים כנגד ה'.
השרפים כנגד משה שהוא כנגד מלאך ושרף. ולכן כשחזרו בתשובה אמר השם (שם ח) עשה לך שרף, כלומר בשביל כבודך עשה שרף, כי כבודי במקומו מונח ואני חס על כבודך יותר מעל כבודי.
ומשה לא רצה וחס על כבוד השם ולא על כבודו, וזהו ויעש משה נחש נחושת בשביל כבוד השם, עד כאן לשונו. ראה עד היכן צריך לנהוג כבוד בתלמידי חכמים וצדיקים.
סליק:
"Moché fit un serpent de cuivre" (Nombres 21,9). Ce sont les paroles du Tzror HaMor: dans la paracha Bo (Viens vers Pharaon), à propos des mezouzot (montants) et du linteau, j'ai expliqué comment le Saint, béni soit-Il, a plus d'égards pour l'honneur des justes que pour Son propre honneur.
C'est pourquoi le Nom mentionna d'abord les mezouzot, en regard de Moché et d'Aaron, et le linteau en dernier, en regard du Nom. Moché ne le voulut pas, mais il mentionna d'abord le linteau, en regard du Nom, puis les mezouzot, en regard d'eux.
De même ici, ils parlèrent contre le Nom et contre Moché; c'est pourquoi Il leur envoya des serpents, correspondant au Nom, et des séraphim (anges ardents), correspondant à Moché, qui correspond à un ange et à un séraph. Aussi, lorsqu'ils revinrent par la repentance, le Nom dit: "Fais-toi un séraph" (Nombres 21,8), c'est-à-dire: fais un séraph pour ton honneur, car Mon honneur reste à sa place, et J'ai plus d'égards pour ton honneur que pour le Mien.
Mais Moché ne le voulut pas et eut souci de l'honneur du Nom, non du sien; c'est le sens de: "Moché fit un serpent de cuivre", pour l'honneur du Nom. Telles sont ses paroles.
Vois jusqu'à quel point il faut honorer les érudits de Torah et les justes. Fin du passage.
בעזרת הגדול הגבור והנורא. סיימתי פרשת פרה וזאת חקת התורה
Avec l'aide du Grand, du Puissant et du Redoutable. J'ai achevé la paracha Para (Vache rousse) et "Voici le décret de la Torah" (Nombres 19,2).