Ce passage poursuit le sujet des deux-cent-cinquante hommes : ils ne péchèrent ni par rébellion ni par trahison ; ils recherchent l'honneur que les sages héritent et la devekout (attachement) supérieure. Selon le Chla, ils meurent par l'encens comme Nadav et Avihou, l'intention pour le Ciel, et leurs encensoirs sont sanctifiés. Israël se plaint que Moché se soit hâté de conseiller l'encens ; Moché agit d'après le Nom, qui se hâte de châtier qui porte la main sur la prêtrise, et Rachi le voit dans les amandes du bâton d'Aharon. Ils recherchent ce qui les dépasse. La part au monde à venir ne se discute que pour l'assemblée engloutie avec Korach, non pour ceux qui furent brûlés.
Aussi : l'encens n'arrête que ce que l'ange de la mort ajoute de son chef, non le décret du Nom ; Korach, la jalousie et le tikoun (rectification) des tsitsit ; Datan et Aviram, le désir et la mezouza
נחזור להענין שר"ן איש לא חטאו במרד ובמעל, רק אדרבה רדפו אחר הכבוד אשר חכמים ינחלו, וחפצו בדביקות עליון, ובקרבתם לפני ה' מתו כמו נדב ואביהו בקטרת כן הם בקטרת. והקטורת מורה על רוב הקישור והדביקות, וכוונתם לשמים, על כן המחתות שלהם קדשו, ולא כמחתות קרח שהיא קטורת זרה ממש.
וכן משמע בפסוקים שלא ציוה הש"י ליקח המחתות לעשות אותם צפוי למזבח רק מחתות החטאים האלה בנפשותם שהם ר"ן איש, ועל מחתותיהם נאמר (במדבר יז, ב) כי קדשו נעשו כלי שרת:
Revenons au sujet des deux-cent-cinquante hommes: ils ne péchèrent ni par rébellion ni par trahison. Au contraire, ils recherchèrent l'honneur que les sages héritent (Proverbes 3,35) et aspirèrent à la devekout (attachement) supérieure.
En s'approchant devant ה', ils moururent par l'encens, comme Nadav et Avihou moururent par l'encens. L'encens indique la force du lien et de la devekout, et leur intention était pour le Ciel; c'est pourquoi leurs encensoirs furent sanctifiés, et non comme les encensoirs de Korach, dont l'encens était véritablement étranger.
Les versets montrent également que le Nom, béni soit-Il, n'ordonna pas de prendre les encensoirs pour en faire un revêtement de l'autel, sauf les encensoirs de ces pécheurs au prix de leur vie, c'est-à-dire les deux-cent-cinquante hommes. De leurs encensoirs il est dit (Nombres 17,2): "car ils sont devenus saints"; ils devinrent des kelim (ustensiles) de service sacré:
ובזה יובן לאחר שראו ישראל הנס הגדול הזה שהוא מפי הגבורה, איך עלה על דעתם לומר אתם המיתם את עם ה'. אלא כוונתם היה על בני עליה ר"ן איש אלו, והתרעמו על משה שלא היה לו למהר וליתן להם עצה במעשה הקטורת שאז בקרבתם לפני ה' וימותו.
רק היה לו להמתין אולי יחזרו מדבריהם. ובאמת משה רבינו ע"ה עשה הכל מפי ה', כי תכף הש"י ממהר לשלם לשולחי ידם בכתר הכהונה.
וזה הענין הראה הש"י במקל אהרן כי פרחה ויצץ הציץ ויגמול שקדים. ופירש רש"י ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענתו ממהרת לבוא כמ"ש בעוזיה כו'.
ואז שקטה ונחה תרעומות ישראל:
Par cela, on comprendra comment, après qu'Israël eut vu ce grand miracle, venu de la bouche de la Puissance divine, il leur vint à l'esprit de dire: "Vous avez fait mourir le peuple de ה'" (Nombres 17,6). Leur propos concernait ces deux-cent-cinquante hommes, des benei aliyah (hommes d'élévation), et ils se plaignirent de Moche Rabbenu, que la paix soit sur lui: il n'aurait pas dû se hâter de leur donner le conseil de l'encens; car alors, en s'approchant devant ה', ils mourraient.
Il aurait dû attendre, peut-être se rétracteraient-ils de leurs paroles. En vérité, Moche Rabbenu fit tout d'après la parole du Nom, car le Nom se hâte de châtier ceux qui portent la main sur la couronne de la prêtrise.
Le Nom montra cette affaire par le bâton d'Aharon: il avait fleuri, produit une fleur et mûri des amandes (Nombres 17,23). Rachi explique: "Pourquoi des amandes?
C'est le fruit qui se hâte le plus de fleurir parmi tous les fruits; de même, la punition de celui qui s'élève contre la prêtrise se hâte de venir", comme il est dit au sujet de Ouzziyah, etc. (II Chroniques 26,16-21).
Alors les plaintes d'Israël s'apaisèrent et cessèrent:
ובזה יתורץ קושיא אחת. כשנענשו ישראל כשאמרו אתם המיתם וגו' ויצא הקצף וציוה משה רבינו ע"ה לאהרן שיקח את הקטורת כו', כי רז זה מסר לו מלאך המות שהקטורת עוצר המגפה כמו שאמרו רז"ל בפרק ר' עקיבא (שבת פט, א) וכן הוא ברש"י, א"כ מה זה שאחז את המלאך והעמידו על כרחו כו' כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר יז, יג) ויעמוד בין המתים ובין החיים.
ויש להקשות הלא המלאך המות בעצמו מסר לו זה הסוד שהקטורת עוצר המגפה, וא"כ למה עתה חפץ להמית:
Par cela, une difficulté se résout. Lorsqu'Israël fut puni pour avoir dit: "Vous avez fait mourir le peuple de ה'" (Nombres 17,6), la colère se déchaîna et Moche Rabbenu ordonna à Aharon de prendre l'encens, etc., parce que l'ange de la mort lui avait transmis ce secret: l'encens arrête l'épidémie, comme l'ont dit nos maîtres de mémoire bénie dans le chapitre Rabbi Akiva (Chabbat 89a), et comme le rapporte également Rachi.
Que signifie donc qu'Aharon saisit l'ange et le retint contre son gré, etc., comme Rachi l'écrit au verset: "Il se tint entre les morts et les vivants" (Nombres 17,13)? On peut objecter: l'ange de la mort lui-même lui avait transmis ce secret selon lequel l'encens arrête l'épidémie; pourquoi voulait-il maintenant les faire mourir?
ועל דרך הפשט יש לתרץ, דהענין הוא כך. דבודאי אין כח לעשות פעולה נגד גזירת הש"י כשגוזר זה האדם ילך למיתה לא יועיל לא קטרת ולא שום המצאה בעולם, כי מה מועיל נגד גזירת הש"י.
ומה שמסר לו מלאך המות רז שהקטורת עוצר, זהו מה שאינו נגזר בהדיא מפי הקב"ה, רק מה שמלאך המות מוסיף מדעתו כמו שאמרו ז"ל (ב"ק ס, א) כיון שנתנה רשות למלאך המות אינו מבחין בין טוב לרע. והנה במגיפה זו היה הרבה שפרט אותם הש"י וגזר עליהם מיתה, ובא מלאך המות לשחטם והיה אהרן מחזיק בידו ולא הניחו, על כן השיב לו המלאך המות מה אתה עושה, הלא בפלוני ובפלוני אני שלוחו של מקום במה שגזר הקב"ה בעצמו ובכבודו מיתה עליהם, ואין מועיל הקטורת רק נגדי מה שאני מוסיף בדעתי.
על זה השיב אהרן, גם משה שלוחו של מקום המתן כי וינחם ה' על הרעה אשר דיבר, כך יש לפרש. אמנם לעניינינו לא הועיל הקטורת להצילם ממיתה, מאחר שחטאו בהקטורת, דהיינו מה שהתרעמו על משה רבינו ע"ה שנתן עצה להר"ן איש שישימו קטורת:
Selon le sens simple, on peut répondre ainsi. Certes, aucune action ne peut s'opposer au décret du Nom: lorsqu'Il décrète qu'un homme ira à la mort, ni l'encens ni aucun expédient au monde ne peuvent servir, car que peut-on contre le décret du Nom?
Le secret que l'ange de la mort lui transmit, selon lequel l'encens arrête l'épidémie, concerne ce qui n'est pas explicitement décrété par la bouche du Saint, béni soit-Il, mais uniquement ce que l'ange de la mort ajoute de son propre chef, comme nos maîtres de mémoire bénie l'ont dit (Bava Kama 60a): "Dès lors qu'une autorisation est donnée à l'ange de la mort, il ne distingue pas entre le bon et le mauvais." Or, dans cette épidémie, il y avait beaucoup d'hommes que le Nom avait désignés un par un et dont Il avait décrété la mort. L'ange de la mort vint les égorger; Aharon le retenait par la main et ne le laissait pas faire.
L'ange de la mort lui répondit donc: "Que fais-tu? Pour untel et untel, je suis l'émissaire du Lieu, car le Saint, béni soit-Il, a Lui-même et dans Sa gloire décrété leur mort; l'encens n'est efficace contre moi que pour ce que j'ajoute de mon propre chef." Aharon répondit: "Moche aussi est l'émissaire du Lieu; attends, car le Nom a renoncé au mal dont Il avait parlé" (Exode 32,14).
C'est ainsi qu'on peut l'expliquer. Toutefois, pour notre sujet, l'encens ne leur fut d'aucune utilité pour les sauver de la mort, puisqu'ils avaient fauté avec l'encens: c'est-à-dire qu'ils s'étaient plaints de Moche Rabbenu, qui avait conseillé aux deux-cent-cinquante hommes de mettre de l'encens:
כלל העולה, קרח הקנאה הוציאה אותו מהעולם וחטא בציצית שהן תיקון לזה כמו שכתבתי. דתן ואבירם התאוה, וחטאו בפתח בתיהם, ששם המזוזה תיקון לזה כמו שכתבתי:
Le principe qui ressort est le suivant: la jalousie a fait sortir Korach du monde, et il a fauté au sujet des tsitsit (franges rituelles), qui en sont le tikoun (rectification), comme je l'ai écrit. Datan et Aviram: le désir; ils ont fauté à l'entrée de leurs maisons, où la mezouza (parchemin fixé au montant) en est le tikoun, comme je l'ai écrit:
ור"ן איש הכבוד, אבל כוונתם הי' לשם שמים לכבוד חכמים ינחלו, וסברו להתלבש בלבוש התפילין, אשר על תפילין של ראש נאמר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא. וזהו שאמרו (במדבר טז, ג) כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה'.
אבל טעו ועברו על במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור וגו' (חגיגה יג, א), ומתו בקרבתם לפני ה'. כי נתקרבו מאוד להשגה העליונה ונשרפו כשריפת בני אהרן שהלכו להתדבק במופלא מהם, ואע"פ שמעשיהם היו כמעשה רשעים, מכל מקום כוונתם היה בעבור הדביקות:
Les deux-cent-cinquante hommes recherchèrent l'honneur, mais leur intention était pour le Ciel: l'honneur dont les sages héritent (Proverbes 3,35). Ils pensaient se revêtir du vêtement des tefillin (phylactères), car il est dit au sujet des tefillin de tête (Deutéronome 28,10): "Tous les peuples de la terre verront que le Nom de ה' est appelé." C'est ce qu'ils dirent (Nombres 16,3): "Toute l'assemblée, tous, sont saints, et ה' est au milieu d'eux." Mais ils se trompèrent et transgressèrent: "Ce qui te dépasse, ne le recherches pas; ce qui t'est caché, ne l'examines pas", etc.
(Hagigah 13a). Ils moururent en s'approchant devant ה', car ils s'étaient très fortement approchés de la connaissance supérieure et furent brûlés comme les fils d'Aharon, qui étaient allés s'attacher à ce qui les dépassait.
Bien que leurs actes fussent comme ceux des méchants, leur intention était pour la devekout:
והא דפליגי בפרק חלק (סנהדרין קט, ב) אם עדת קרח יש להם עולם הבא, או לא. זה קאי דוקא על עדת קרח שנבלעו עמו, אבל לא על הר"ן איש הנשרפין.
וכן משמע לשון המשנה (שם קח, א) דתנן עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי ר' עקיבא.
ר' אליעזר אומר, עליהם אומר הכתוב (ש"א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
Et le fait qu'ils divergent dans le chapitre Helek (Sanhédrin 109b), pour savoir si l'assemblée de Korach a une part au monde à venir (Olam Haba) ou non, ne concerne que l'assemblée de Korach qui fut engloutie avec lui, mais non les deux-cent-cinquante hommes qui furent brûlés. C'est aussi ce que montre le langage de la Mishna (Sanhédrin 108a), où l'on enseigne: "L'assemblée de Korach n'a pas de part au monde à venir, comme il est dit (Nombres 16,33): 'La terre les recouvrit', dans ce monde-ci; 'ils périrent du milieu de l'assemblée', dans le monde à venir", paroles de Rabbi Akiva.
Rabbi Eliezer dit: "À leur sujet, l'Écriture dit (I Samuel 2,6): 'Le Nom fait mourir et fait vivre; Il fait descendre au Shéol et fait remonter.'"