« Élevez la tête de toute la communauté des enfants d'Israël » (Bamidbar 1,2) : le recensement a pour but de faire résider parmi eux la Che'hina. Le Chla enseigne que chaque homme se considère comme un élément du compte, comme si tout dépendait de lui, et pense que tout dépend de son action. Nos Sages ont dit (Kiddouchin 40b) que l'homme doit toujours se considérer comme si le monde était à moitié coupable et à moitié méritant. S'il commet une transgression, il fait pencher lui-même et le monde entier du côté de la culpabilité ; s'il accomplit une mitsva, il fait pencher lui-même et le monde entier du côté du mérite.
Aussi : selon l'Ari Z"L, quatre bannières correspondent à quatre groupes, Sefarad, Achkenaz, Catalogne et Italie, chacun suivant sa coutume ; enseigner la Torah au fils d'autrui, c'est l'engendrer vraiment, le maître infusant une âme ; la tribu de Lévi doit se sanctifier davantage.
שאו את ראש כל עדת בני ישראל כו' (במדבר א, ב). המנין היה כדי להשרות עליהם שכינה.
כל אדם יעשה כן יחשוב את עצמו לדבר שבמנין, וכאלו הכל תלוי בו. גם יחשוב הכל תלוי בפעולתו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ, ב) לעולם יחשוב האדם כאלו העולם חצי חייב וחצי זכאי, (וכן) [ואם] הוא ג"כ עשה עבירה, נמצא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.
עשה מצוה, מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ככה יחשוב תמיד:
"Élevez la tête de toute la communauté des enfants d'Israël, etc." (Nombres 1,2). Le recensement avait pour but de faire résider parmi eux la Chekhina (Présence divine).
Chaque homme fera ainsi : il se considérera comme un élément du compte, comme si tout dépendait de lui. Il pensera aussi que tout dépend de son action, comme l'ont dit nos Sages, de mémoire bénie (Kiddouchin 40b) : l'homme doit toujours se considérer comme si le monde était à moitié coupable et à moitié méritant.
Et s'il commet lui aussi une transgression, il se trouve faire pencher lui-même et le monde entier du côté de la culpabilité. S'il accomplit une mitsva (commandement), il fait pencher lui-même et le monde entier du côté du mérite.
C'est ainsi qu'il pensera toujours :
איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב, ב). האר"י ז"ל היה אומר כמו שיש ד' דגלים, כך יש ד' כתות בישראל חלוקים באיזה מנהגים.
ספרד, אשכנז, קטלונייא, אטלייא, וכל אחד ישאר בדגלו לנהוג מנהגו. ואלו ואלו דברי א-להים חיים:
"Chacun sous sa bannière, selon les enseignes de la maison de ses pères" (Nombres 2,2). Le divin Ari, Rabbi Its'hak Louria, de mémoire bénie, disait : de même qu'il y a quatre bannières, ainsi y a-t-il quatre groupes en Israël, différant par certaines coutumes : Sefarad, Ashkenaz, Catalogne et Italie ; chacun restera sous sa bannière pour suivre sa coutume.
Et ceux-ci comme ceux-là sont les paroles du Dieu vivant :
ואלה תולדות אהרן ומשה (שם ג, א). מלמד שכל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו (סנהדרין יט, ב).
ולא תאמרו כאלו ילדו ולא ילדו ממש, כי אדרבה הוא ילדו בעצמו. כי אביו ואמו נתנו לו הגוף, והרב משפיע בו נשמה.
כי התורה נשמותיהן של ישראל כאשר הארכתי בזה במקום אחר. על כן אשרי מי שעושה כן ולומד ומלמד בן חבירו תורה ובחנם, שכרו כפול:
"Voici les générations d'Aaron et de Moché" (Nombres 3,1). Cela enseigne que quiconque enseigne la Torah au fils de son prochain est comme s'il l'avait engendré (Sanhédrin 19b).
Ne dites pas : comme s'il l'avait engendré, mais non pas vraiment engendré ; car au contraire, il l'a lui-même engendré. Car son père et sa mère lui ont donné le corps, et le maître lui infuse une âme.
Car la Torah est les âmes d'Israël, comme je me suis longuement étendu sur ce sujet ailleurs. C'est pourquoi heureux est celui qui agit ainsi, qui étudie et enseigne gratuitement la Torah au fils de son prochain : sa récompense est double :
והיו לי הלוים (שם יב). דע מי ששרשו יותר קדוש מאחריני צריך ג"כ הוא להתקדש ביותר.
על כן שבט לוי שנבחרו בפרטיות, כי על כלל אומה ישראלית כתיב (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי, ואח"כ קידש הש"י את הלוים, ופרט בהם והיו לי הלוים, על כן שבט לוי קדושים יהיו ביתר שאת וביתר עוז לקדש את עצמם הרבה:
"Et les Lévites seront à Moi" (Nombres 3,12). Sache que celui dont la racine est plus sainte que celle des autres doit lui aussi se sanctifier davantage.
C'est pourquoi la tribu de Levi fut choisie en particulier ; car, au sujet de toute la nation israélite, il est écrit : "Vous serez pour Moi des hommes saints" (Exode 22,30). Ensuite, le Nom, béni soit-Il, sanctifia les Lévites et les désigna en particulier, disant : "Et les Lévites seront à Moi." C'est pourquoi la tribu de Levi doit être sainte avec davantage d'intensité et de force, en se sanctifiant beaucoup :