Ce passage poursuit l'allusion de Hovav, le verset « même Il aime », et le refus de Yitro, qui prend le bien pour la terre d'en bas. Moché montre les quatre drapeaux, les camps de la Che'hina et le Temple d'en bas correspondant à celui d'en haut ; « tu seras pour nous des yeux » est l'attachement de voir et d'être vu, et imanou unifie plus que itnou, le bien caché touv. Ils corrompent comme Adam par le manger : « chtou » forme satan, choul'han s'inverse en na'hach. Le Chla trouve au Rokea'h que les dents font allusion au service et à la Torah ; la viande entre les dents attire la colère, la faute les chasse comme Adam de l'Éden.
Aussi : eldad et Medad prophétisent que Moché meurt et que Yehochoua fait entrer ; Aharon et Myriam n'étaient prêts à la prophétie que par Moché ; soixante-dix anciens face au Nom de 72 issu du ''hessed
וזהו רמז שקראו ליתרו כאן בשם חוב"ב, כי רומז על פסוק אף חובב. ורמז לו כי בהתדבקך עמנו והטבנו לך כמונו כמוך.
והוצרך להבטחה זו, כי ה' דיבר טוב זה דווקא לישראל. ויאמר אליו לא אלך וגו'.
יתרו לא הבין דברי משה רבינו ע"ה, והיה סבור שהוא מדבר כפשוטו על ארץ ישראל שלמטה, ואמר לו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל, כלומר מצד הדין ארץ הטובה דוקא לישראל ואין לגוים חלק בה, אבל והטבנו לך. על זה אמר לו יתרו, לא אלך כי אם לארצי, כי איני צריך לטובתך כי יש לי ארץ כארצכם.
ואם בשביל המצות התלויות בארץ, העוסק במצוה פטור מן המצוה (ברכות יא, א), כי אלך אל מולדתי לגייר את משפחתי כמו שפירש רש"י בפרשת יתרו (שמות יח, כז) בפסוק וילך לו אל ארצו, לגייר בני משפחתו:
Et c'est l'allusion qu'on a appelé Yitro ici du nom de Hovav (חוב"ב), car il fait allusion au verset: même Il aime (Deutéronome 33,3). Et il lui fit allusion que, en t'attachant à nous, nous te ferons du bien, comme nous comme toi.
Et il eut besoin de cette promesse, car ה' a parlé de ce bien uniquement à Israël. Et il lui dit: je n'irai pas, etc.
Yitro n'a pas compris les paroles de Moche notre maître, que la paix soit sur lui, et il pensait qu'il parlait selon le sens simple de la Terre d'Israël d'en bas, et il lui dit: nous te ferons du bien, car ה' a parlé en bien sur Israël, c'est-à-dire que du côté de la loi la terre bonne est uniquement pour Israël et les nations n'y ont point de part, mais: nous te ferons du bien. Sur cela Yitro lui dit: je n'irai pas, seulement vers ma terre, car je n'ai pas besoin de ton bien, car j'ai une terre comme votre terre.
Et si c'est à cause des mitsvot qui dépendent de la terre, celui qui s'occupe d'une mitsva est exempt de la mitsva (Berakhot 11a), car j'irai vers mon lieu de naissance pour convertir ma famille, comme Rachi l'a expliqué dans la paracha Yitro (Exode 18,27) sur le verset: et il s'en alla vers son pays, pour convertir les fils de sa famille.
ויאמר אל נא, משה עניו מאוד דיבר לו בענוה להורות לו כי לא הבין דבריו, ואמר לו כלך מדרך זו ממה שהבנת, כי על כן, רצה לומר על ככה דברתי, אתה ידעת חנותנו במדבר, שהיה לנו ד' דגלים הרומזים לד' מחנות שכינה, ולד' חיות הסובבים הכסא, וגבוה מעל גבוה כמו שכתבתי לעיל, אם כן ראית שהשלמטה מכוון נגד שלמעלה, כן רמזתי לך בבית עולמים שהמקדש שלמטה מכוון נגד שלמעלה אשר כוננו ידיו. והיית לנו לעינים, רומז על הדביקות כמו שאמרו רז"ל (חגיגה ב, א) יראה יראה (שמות כג, יז), כדרך שבא לראות כך בא ליראות, זה הדביקות שהם העינים שלמטה ושלמעלה היית בינינו וראית':
Et il dit: de grâce, ne. Moche, très humble, lui parla avec humilité pour lui montrer qu'il n'avait pas compris ses paroles, et il lui dit: écarte-toi de cette voie, de ce que tu as compris, car: c'est pourquoi, c'est-à-dire: c'est pour cela que j'ai parlé; tu as connu notre campement dans le désert, que nous avions 4 drapeaux faisant allusion aux 4 camps de la Chekhina, et aux 4 êtres vivants qui entourent le Trône, et haut par-dessus haut comme j'ai écrit plus haut; s'il en est ainsi, tu as vu que ce qui est en bas correspond à ce qui est en haut; ainsi je t'ai fait allusion, au sujet de la Maison éternelle, que le Temple d'en bas correspond à celui d'en haut que Ses mains ont établi.
Et tu seras pour nous des yeux, cela fait allusion à l'attachement, comme ont dit Razal (Haguiga 2a): il verra, il sera vu (Exode 23,17), selon la voie qu'il vient pour voir, ainsi il vient pour être vu; c'est cet attachement: eux sont les yeux d'en bas et d'en haut; tu étais entre nous et tu as vu.
ולאחר שרמז לו משה רבינו ע"ה כוונת דבריו הראשונים, הוסיף לו עוד בטוב הנצחיי שהוא כולו טוב, זהו שאמר והיה כי תלך עמנו. למעלה אמר לכה אתנו, וכאן אמר לשון עמנו, כי עמנו הוא יותר דביקות והתאחדות מאתנו, כי אתנו הוא מלשון את הרומז על הריבוי, כלומר דביקות הריבוי ביחד.
ועמנו הוא התאחדות העצמיי, התאחדות ממש. דהיינו הרוחניות שלעתיד, אז והיה הטוב ההוא, הטוב הנעלם הצפון שהוא כולו טוב והטבנו לך:
Et après que Moche notre maître, que la paix soit sur lui, lui eut fait allusion à l'intention de ses premières paroles, il lui ajouta encore le bien éternel qui est tout entier touv, c'est ce qu'il dit: et il arrivera que tu iras avec nous (עמנו). Plus haut il a dit: viens avec nous (אתנו), et ici il a dit le langage עמנו, car עמנו est plus d'attachement et d'unification que אתנו, car אתנו est du langage de את qui fait allusion à la multiplicité, c'est-à-dire l'attachement de la multiplicité ensemble.
Et עמנו est l'unification essentielle, l'unification réelle. À savoir la spiritualité de l'avenir; alors: et ce bien-là sera, le bien caché réservé qui est tout entier touv, et nous te ferons du bien.
והנה זה המסע הראשון היה על מנת לכנוס לארץ שהיא כגן ה', אמנם חזרו וקלקלו מעין קלקול חטא אדם הראשון שחטא באכילה, וכן הם התאוו תאוה ויאמרו (במדבר יא, ד) מי יאכילנו כו'. וכמו שבא השטן לאשה להסיתה להפרי, כן נרמז בכאן (שם ח) שט"ו העם ולקטו.
שט"ו, אותיות ושט שבו האכילה, וכשהוא שטו כלומר מתפשט, אז מתארך הוא"ו ונעשית נו"ן פשוטה, ואז הוא אותיות שטן. והשלחן של אכילה אשר ראוי להיות (יחזקאל מא, כב) זה השלחן אשר לפני ה', שלח"ן נתהפך לנח"ש המסית ומדיח, והארכתי בדרוש הזה במאוד בענין קדושת אכילה (שער האותיות) באות קו"ף קדושה, עיין שם באורך:
Et voici, ce premier déplacement était afin d'entrer dans la terre qui est comme le jardin de ה'; toutefois ils revinrent et corrompirent à la manière de la corruption de la faute du premier homme, qui fauta par le manger; et ainsi eux, ils conceurent un désir et dirent (Nombres 11,4): qui nous fera manger, etc. Et de même que le Satan vint à la femme pour l'inciter au fruit, ainsi est-il allude ici (ibid.
8): le peuple שטו et ils ramassèrent. שטו, lettres de ושט où est le manger; et lorsqu'il est שטו, c'est-à-dire qu'il s'étend, alors le vav s'allonge et devient une noun simple, et alors ce sont les lettres שטן. Et la table du manger qui devrait être (Ezechiel 41,22): cette table qui est devant ה', שלחן s'est inversé en נחש l'incitant et le séducteur; et je me suis beaucoup étendu dans ce discours au sujet de la sainteté du manger (Porte des Lettres) à la lettre kouf, sainteté; vois la en longueur.
ואמר הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' (במדבר יא, לג). הנה העולם עומד על התורה ועל העבודה (אבות א, ב).
ומצאתי בסודות הרוקח שכתב בשיר השירים על פסוק אחד (ד, ב) שבא בכפל רק יש בו שינוי אחד, וזהו שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכולם מתאימות ושכלה אין בהם. וכתיב (שם ו, ו) שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם.
זה הפסוק רומז לעבודה ולתורה. כי אמרו רבותינו ז"ל (מגילה לא, ב) אמר הקב"ה לאברהם על מה ששאל (בראשית טו, ח) במה אדע כו', בזכות הקרבנות.
אמר תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מאי. אמר ליה הקב"ה יתעסקו בפרשת קרבנות, דהיינו עבודה.
ואמר, כי הוא דבר מקובל שיש לבר ישראל ל"ב שינים, י"ו למעלה י"ו למטה, שיניך כעדר הרחלים הם רומזים לי"ו קרבנות כבשים בכל שבוע ושבוע בלתי חסר, והם י"ב תמידין כבש אחד בבוקר, וכבש אחד בערב, וביום השבת שני כבשים. הרי שיניך כעדר הרחלים כו':
Et il dit: la viande était encore entre leurs dents avant qu'elle fut retranchée, et la colère de ה', etc. (Nombres 11,33).
Voici, le monde se tient sur la Torah et sur le service (Avot 1,2). Et j'ai trouvé dans les Secrets du Rokeah qu'il a écrit dans le Cantique des cantiques sur un verset (4,2) qui vient en double, seulement il y a en lui un seul changement, et c'est: tes dents sont comme un troupeau de brebis tondues qui sont montées du bain, toutes jumelles et nulle n'est privée parmi elles.
Et il est écrit (ibid. 6,6): tes dents sont comme un troupeau de brebis qui sont montées du bain, toutes jumelles et nulle n'est privée parmi elles.
Ce verset fait allusion au service et à la Torah. Car ont dit nos Sages, de mémoire bénie (Megilla 31b): le Saint, béni soit-Il, dit à Avraham sur ce qu'il demanda (Genèse 15,8): par quoi saurai-je, etc., par le mérite des sacrifices.
Il dit: cela va lorsque le Temple existe; lorsque le Temple n'existe pas, quoi. Le Saint, béni soit-Il, lui dit: qu'ils s'occupent de la section des sacrifices, à savoir le service.
Et il dit que c'est une chose reçue qu'un fils d'Israël a 32 dents, 16 en haut et 16 en bas; tes dents comme un troupeau de brebis font allusion à 16 sacrifices d'agneaux chaque semaine sans manquer, et ce sont 12 offrandes perpétuelles: un agneau le matin et un agneau le soir, et au jour du Chabbat deux agneaux. Voici: tes dents comme un troupeau de brebis, etc.
שיניך כעדר הקצובות, הוא קריאת התורה בכללה, שהעדר הקצובות בכל שבוע הם י"ו, דהיינו שבעה בשבת. ובמנחה, ובשני ובחמישי, שלש שלש שלש הרי י"ו, על כן צריך אדם לשמור את שיניו בקדושה.
דהיינו בעבודה, היו הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים (פסחים נט, ב). ולענין התורה, גם כן האכילה טובה כדי שיהיה בריא וחזק ויוכל ללמוד תורה.
אבל אלו שחטאו, הבשר עודנו בין שיניהם כו' ואף ה' וגו' ומיתתם כפרתם:
Tes dents comme un troupeau des tondues, c'est la lecture de la Torah dans son ensemble, car le troupeau des tondues chaque semaine sont 16, à savoir sept le Chabbat. Et à minha, et le lundi et le jeudi, trois, trois, trois, voici 16; c'est pourquoi l'homme doit garder ses dents dans la sainteté.
À savoir, dans le service, les kohanim mangeaient et les propriétaires étaient expiés (Pessahim 59b). Et pour ce qui est de la Torah, le manger aussi est bon afin qu'il soit sain et fort et puisse étudier la Torah.
Mais ceux-ci qui ont fauté, la viande était encore entre leurs dents, etc., et la colère de ה', etc., et leur mort fut leur expiation.
ומשהתחילו לחטוא, נתבטל בעת ההיא ענין מסע ארץ ישראל, שהיה ראוי להיות על ידי משה רבינו ע"ה, ואז היתה הארץ כגן ה'. ונתגרשו כמו שנתגרש אדם מגן עדן.
וזהו שייכות הנבואה של אלדד ומידד (עי' ) משה מת, יהושע מכניסם, כי לכאורה קשה מה שייכות היה לנבואה זו במעשה הזההגה"האמנם במקום אחר ישבתי בענין אחר, כי יש להקשות מה מקום היה לכעוס על אלדד ומידד שהיו מתנבאים, עד שאמר יהושע אדוני משה כלאם. אלא הענין מרומז במה שאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כלומר נשארו במחנה שלהם ולא יצאו חוצה לעמוד סביבות אהל משה, להראות שאין הנבואה בא להם מצידם רק באמצעות משה רבינו ע"ה כמדליקין נר מנר, כמו שנאמר ויאצל מן הרוח אשר עליו, אבל הם נשארים במחנה, כלומר אין אנחנו צריכין לו.
וזהו שהשיב משה רבינו ע"ה, מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, כלומר ולא שיאצל מן רוחי רק רוחו. וזהו שהתנבאו משה מת יהושע מכניס, כלומר כי יכול לחול נבואה אפילו בלי אמצעית משה, שהרי הוא ימות ויהושע יהיה הנביא שיחלק את הארץ.
ועל ענין זה מתורץ, בחטא אהרן ומרים קרא ה' למשה גם כן צאו שלשתכם, ולא מצינו שדיבר שום דבר למשה רבינו ע"ה. אלא הענין כי אהרן ומרים היו עוסקים אז בדרך ארץ, ולא היו מוכנים לנבואה כי אם באמצעות משה רבינו ע"ה:.
ונתקן הדבר קצת בהושבת שבעים זקנים ומשה ואהרן על גביהם, נגד שם של ע"ב היוצא מהחס"ד שעולה ע"ב כמו שכתבתי לעיל, ועולם חסד יבנה. וכן היה הדבר נוהג תמיד, שבעים סנהדרין והאב"ד והנשיא.
הש"י ישיב שופטינו כבראשונה ולהיות המקדש וירושלים בבניינה:
Et dès qu'ils commencèrent à fauter, fut annulé en ce temps le sujet du déplacement vers la Terre d'Israël, qui était digne d'être par Moche notre maître, que la paix soit sur lui, et alors la terre eût été comme le jardin de ה'. Et ils furent chassés comme Adam fut chassé du jardin d'Éden.
Et c'est le rapport de la prophétie d'Eldad et Medad (vois ): Moche meurt, Yehoshua les fait entrer; car à première vue il est difficile: quel rapport y avait-il à cette prophétie dans cet acte. Glose: toutefois en un autre endroit j'ai résolu par un autre sujet, car il y a à objecter: quelle place y avait-il à se mettre en colère contre Eldad et Medad qui prophétisaient, jusqu'à ce que Yehoshua dit: mon seigneur Moche, enferme-les.
Seulement le sujet est allude dans ce qu'il dit: Eldad et Medad prophétisent dans le camp, c'est-à-dire qu'ils restèrent dans leur camp et ne sortirent pas au-dehors pour se tenir autour de la tente de Moche, pour montrer que la prophétie ne leur vient pas de leur côté, seulement par l'intermédiaire de Moche notre maître, que la paix soit sur lui, comme ceux qui allument une lampe d'une lampe, comme il est dit: et Il préleva de l'esprit qui était sur lui; mais eux restent dans le camp, c'est-à-dire: nous n'avons pas besoin de lui. Et c'est ce que répondit Moche notre maître, que la paix soit sur lui: qui donnera que tout le peuple de ה' soient prophètes, car ה' donnera Son esprit sur eux, c'est-à-dire et non qu'Il prélève de mon esprit, seulement Son esprit.
Et c'est ce qu'ils prophétisèrent: Moche meurt, Yehoshua fait entrer, c'est-à-dire qu'une prophétie peut reposer même sans l'intermédiaire de Moche, puisqu'il mourra et Yehoshua sera le prophète qui partagera la terre. Et par ce sujet est résolu: dans la faute d'Aharon et de Myriam, ה' appela aussi Moche: sortez vous trois, et nous ne trouvons pas qu'Il ait dit aucune parole à Moche notre maître, que la paix soit sur lui.
Seulement le sujet est qu'Aharon et Myriam s'occupaient alors de conduite mondaine, et n'étaient pas prêts à la prophétie sinon par l'intermédiaire de Moche notre maître, que la paix soit sur lui. Et la chose fut un peu réparée par l'installation de soixante-dix anciens, et Moche et Aharon au-dessus d'eux, en regard du Nom de 72 qui sort du 'hessed (חסד) qui monte à 72, comme j'ai écrit plus haut; et un monde de 'hessed sera bâti (Psaumes 89,3).
Et ainsi la chose était toujours en usage: soixante-dix du Sanhédrin, et l'av beit din (président du tribunal) et le nassi. Que le Nom, béni soit-Il, rétablisse nos juges comme au commencement, et que le Temple et Jérusalem soient dans leur bâtiment.