Ce passage poursuit : le kohen fait prêter à la sota le serment de la malédiction, du côté de maudit le serpent, et la fait boire d'un récipient de terre, l'homme devenu tesson de poussière et d'eau. Pour le Chla, il a été créé pour recevoir la Che'hina, vase saint, et n'a de pureté que par le brisement d'un cœur brisé. Rava compte cinq sortes : sortir les liquides impurs, écarte-toi du mal ; recueillir les purs, fais le bien ; petite racine dans la poussière ; olive, le Talmud ; grenade, les actes. Ils attirent nefech, roua'h, nechama, 'haya et ye'hida.
Aussi : le galgoul des nechamot après la faute, « amen amen » ; le nazir qui se sépare du vin pour revenir aux tuniques de lumière, le nezer de son Elokim sans huile ; l'inauguration des nesiim et la berakha des kohanim, tikoun d'Adam
והנה משביע הכהן אותה בשבועת האלה כי הם לקללה ולא לברכה, והקללה מצד ארור הנחש. והיה לוקח הכהן מים בכלי חרס ומן העפר אשר בקרקע המשכן.
כן היתה יצירתו של אדם היה עפר מהאדמה ממקום מזבח האדמה, ואח"כ (בראשית ב, ו) אד יעלה להשקות ונעשה העפר ומים. וכשקילקל וחטא נעשה כלי חרס, כי הוא חרס מחרסי אדמה מצד העפר שבו, ומן המים שבו נעשה עלול לקבל טומאה, כי המשקין עלולין הן לקבל טומאה להיותן תחילה.
על כן והשקה את הסוטה מתוך כלי חרס:
Et voici le kohen lui fait prêter le serment de la malédiction, car ils sont pour la malédiction et non pour la berakha, et la malédiction vient du côté de maudit le serpent. Et le kohen prenait de l'eau dans un récipient de terre et de la poussière qui est au sol du Michkan.
Ainsi fut la formation de l'homme : il était poussière de la terre du lieu de l'autel de terre, et ensuite (Genèse 2,6) : une vapeur monterait pour arroser, et fut fait poussière et eau. Et lorsqu'il s'est corrompu et a fauté, il est devenu récipient de terre, car il est tesson parmi les tessons de terre du côté de la poussière qui est en lui, et de l'eau qui est en lui il est devenu susceptible de recevoir l'impureté, car les liquides sont susceptibles de recevoir l'impureté, d'être premiers.
C'est pourquoi il fait boire la sota depuis un récipient de terre :
והנה האדם מצד שנעשה מהעפר היה ראוי להיות בטבע נכנע נפשו כעפר לכל. אמנם מצד המים שבאים מלמעלה ונובעים ומתפשטים נתלבש בקנאה ותאוה וכבוד שהוציאו אדם קדמאה מהעולם.
זהו סוד שהמשקים עלולים לקבל טומאה:
Et voici l'homme, du côté qu'il a été fait de la poussière, était digne d'être par nature son âme soumise comme poussière à tout. Cependant du côté des eaux qui viennent d'en haut et jaillissent et se déploient, il s'est revêtu de jalousie et de convoitise et d'honneur, qui ont fait sortir Adam Kadmaah (l'Adam primordial) du monde.
C'est le secret que les liquides sont susceptibles de recevoir l'impureté :
ובמסכת שבת פרק המצניע (צה, ב) חושב רבא ה' מיני טהרה בכלי חרס. א' ניקב כמוציא משקה.
ב' ככונס משקה. ג' כשורש קטן.
ד' כזית. ה' כרימון.
הנה האדם נברא להיות כלי לקבל השכינה, ואז היה כלי שרת כלי קודש. ועתה נעשה כלי חרס ואין לו טהרה אלא בשבירה כמו שכתוב (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה.
א' כמוציא משקה, להוציא המשקים העלולים לקבל טומאה, זהו בחינת סור מרע. ב' ככונס משקה, בחינת ועשה טוב, היינו המשקים הטהורים יכנסו, ועליהם כתיב (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם:
Et dans le traité Chabbat, chapitre HaMatsnia (95b), Rava compte 5 sortes de pureté dans le récipient de terre. 1 : percé comme ce qui fait sortir un liquide.
2 : comme ce qui recueille un liquide. 3 : comme une petite racine.
4 : comme une olive. 5 : comme une grenade.
Voici l'homme a été créé pour être un récipient à recevoir la Chekhina, et alors il était vase de service, vase saint. Et maintenant il est devenu récipient de terre et il n'a de pureté que par le brisement, comme il est écrit (Psaumes 51,19) : un cœur brisé et broyé, Elokim, Tu ne mépriseras pas.
1 : comme ce qui fait sortir un liquide, pour faire sortir les liquides susceptibles de recevoir l'impureté, c'est l'aspect écarte-toi du mal. 2 : comme ce qui recueille un liquide, aspect et fais le bien, c'est-à-dire les liquides purs entreront, et sur eux il est écrit (Ezechiel 36,25) : et Je répandrai sur vous des eaux pures et vous serez purs :
ג' כשורש קטן, זהו מצד העפר שבו אשר גורם החומריות והגסות והעביות מכל מקום יש בחומר העפר רוחניות שהוא שרשו ועיקרו, ומזה בא כח הצמיחה, שהשורש בארץ וממנו נתגדל למעלה, כן יש בחומר האדם כח החומר ומרכזו ושורשו, זהו שרמז בשורש קטן. והנה בחומר יש שורש קטן, בערך שורש הנשמה שהוא שורש גדול, וכענין שקראו רבותינו ז"ל (סוכה כח, א) הויות דאביי ורבא דבר קטן לנגד מעשה מרכבה שהוא דבר גדול.
כי הויות דאביי ורבא הם התלמוד בפעולת המעשים אשר יעשה האדם אותם בגשמיות, ומעשה מרכבה הם הרוחניות. והנה הם שני מדריגות גדולות, תלמוד, ומעשה.
וכבר פלפלו רבותינו ז"ל (קדושין מ, ב) אם תלמוד גדול, או מעשה גדול. ותלמוד הוא כזית, כמו שכתב הזוהר בפרשת תצוה שמן זית זך כתית (שמות כז, כ), על התורה שהיא מאירה כמו שהשמן זית מאיר, אמנם היא מתשת כחו של אדם וכתית ומרור כזית.
כרמון, הוא המעשים כמו שאמרו (ברכות נז, א) מלא מצות כרמון. הרי רמז חמשה שבירות בכלי חרס לטהרתו, ואז ממשיך חמשה מדריגות של הנשמה, דהיינו נפש רוח נשמה חיה יחידה.
אשר על ה' מדריגות הנ"ל רמזו רבותינו ז"ל בפ"ק דברכות (י, א) בחמשה דברים דומה הנשמה להקב"ה כו', ואין כאן מקומו להאריך בזה:
3 : comme une petite racine, c'est du côté de la poussière qui est en lui, qui cause la matérialité et la grossièreté et l'épaississement ; néanmoins il y a dans la matière de la poussière une spiritualité qui est sa racine et son essentiel, et de là vient la force de la croissance, que la racine est dans la terre et d'elle il grandit vers le haut, ainsi il y a dans la matière de l'homme la force de la matière et son centre et sa racine, c'est ce qu'il a allude par petite racine. Et voici dans la matière il y a une petite racine, par rapport à la racine de la nechama qui est une grande racine, et comme le sujet que nos Sages, de mémoire bénie, ont appelé (Soucca 28a) les discussions d'Abbaye et de Rava une petite chose en face de l'œuvre du Char qui est une grande chose.
Car les discussions d'Abbaye et de Rava sont le Talmud dans l'action des actes que l'homme les fera dans la corporalité, et l'œuvre du Char ce sont les spiritualités. Et voici ce sont deux grands degrés, Talmud, et acte.
Et déjà nos Sages ont discuté (Kiddoushin 40b) si le Talmud est grand, ou l'acte est grand. Et le Talmud est comme une olive, comme l'a écrit le Zohar dans la paracha Tetsave : huile d'olive pure pilée (Exode 27,20), sur la Torah qui éclaire comme l'huile d'olive éclaire, cependant elle épuise la force de l'homme et elle est pilée et amère comme une olive.
Comme une grenade, ce sont les actes, comme ils ont dit (Berakhot 57a) : plein de mitsvot comme une grenade. Voici une allusion de cinq brisements dans le récipient de terre pour sa pureté, et alors il attire cinq degrés de la nechama, c'est-à-dire nefech, roua'h, nechama, 'haya, ye'hida.
Sur lesquels, les 5 degrés mentionnés, nos Sages ont allude dans le premier chapitre de Berakhot (10a) : en cinq choses la nechama ressemble au Saint, béni soit-Il, etc., et ce n'est pas ici le lieu de s'étendre là-dessus :
ואמר מנחת קנאות מזכרת עון, רצה לומר מזכיר עון הראשון של אדם שבא מחמת קנאה. [ואמרה] האשה אמן אמן, כי משביעה ע"י גלגול.
ומכאן למדו רבותינו ז"ל (קדושין כז, ב) גלגול שבועה:
Et il a dit : offrande de jalousies, qui rappelle une faute, c'est-à-dire qui rappelle la première faute de l'homme qui est venue à cause de la jalousie. [Et a dit] la femme : amen amen, car on la fait jurer par galgoul (report).
Et d'ici ont appris nos Sages (Kiddoushin 27b) le galgoul de serment :
דע כי יש בזה סוד. אלו לא היה חטא אדם הראשון שגרם לחוה להיות סוטה שבא הנחש כו' אז תמיד היו נשמות חדשות, ולא היו צריכין לבא לידי גלגול.
אבל בעונותינו הרבים הם מגולגלים. והם גלגול שבועה, כי משביעים להנשמות טרם בואן לגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה ל, ב):
Sache qu'il y a en cela un secret. Si n'avait pas été la faute du premier homme qui a causé à Hava d'être sota, que le serpent est venu etc., alors toujours il y aurait des nechamot nouvelles, et elles n'auraient pas besoin d'en venir au galgoul.
Mais par nos nombreuses fautes elles sont transmigrées. Et elles sont galgoul de serment, car on fait prêter serment aux nechamot avant leur venue au corps, comme ont dit nos Sages (Nidda 30b) :
ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה, כח). לכאורה מאחר שאמר ואם לא נטמאה, ממילא היא טהורה, ומה צריך לומר אח"כ וטהורה היא.
אבל לפי הסוד רומז, אף מי שנטמא בעון ונעשה טהור על ידי תשובה, אז ונזרע זרע, כי גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות (יומא פו, ב):
Et si la femme ne s'est pas rendue impure et elle est pure, elle sera innocentée et elle sera ensemencée d'une semence (Nombres 5,28). À première vue, puisqu'il a dit : et si elle ne s'est pas rendue impure, de soi-même elle est pure, et pourquoi faut-il dire ensuite : et elle est pure.
Mais selon le secret cela fait allusion, même celui qui s'est rendu impur par une faute et est devenu pur par la techouva, alors elle sera ensemencée d'une semence, car grande est la techouva, que les fautes délibérés deviennent comme des mérites (Yoma 86b) :
אחר כך נסמכה פרשת נזיר, ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות סג, א) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. מכל אשר יעשה מגפן היין [וגו'] לא יאכל (במדבר ו, ד), והוא סוד הפרי של אדם היה גפן.
וחוה סחטה אשכול של ענבים והוא יין המשכר, על כן ענבים לחים ויבשים לא יאכל. לחים, מורה על מדת הדין הקשה.
יבשים, מדת הדין הרפה. ומיין שסחטה חוה באה מיתה לעולם, על כן הנזיר על כל נפשות מת לא יבא:
Ensuite à été rapprochée la section du nazir, et ont dit nos Sages (Berakhot 63a) : celui qui voit une sota dans sa corruption s'abstiendra du vin. De tout ce qui se fait de la vigne du vin [etc.] il ne mangerait pas (Nombres 6,4), et c'est le secret du fruit de l'homme : c'était une vigne.
Et Hava a pressé une grappe de raisins et c'est le vin qui enivre, c'est pourquoi raisins frais et secs il ne mangerait pas. Frais, indique la mesure du jugement dur.
Secs, la mesure du jugement faible. Et du vin qu'Hava a pressé est venue la mort au monde, c'est pourquoi le nazir à toute âme de mort ne s'approchera pas :
והנה כתיב אצל הנזיר כי נזר א-להיו על ראשו, כמו שכתוב בכהן כי נזר שמן משחת א-להיו עליו. כי הנזיר הוא כמו כהן שלא יטמא למת, ונקרא קדוש.
אמנם יש יותר מעלה בנזיר כי הכהן לא זכה להנזר אלא על ידי שמן המשחה, אבל הנזיר נזר א-להיו עליו. ודבר זה צריך ביאור, ויתבאר ג"כ בזה מה שאמר, כי יפליא לנדור נדר נזיר, ויהיה מופלא פירושו מכוסה ונעלם, כמו (דברים ל, יא) כי לא נפלאת היא ממך:
Et voici il est écrit chez le nazir : car le nezer (diadème) de son Elokim est sur sa tête, comme il est écrit chez le kohen : car le nezer de l'huile d'onction de son Elokim est sur lui. Car le nazir est comme un kohen, qu'il ne se rende pas impur pour un mort, et il est appelé saint.
Cependant il y a plus d'élévation dans le nazir, car le kohen n'a mérité le nezer que par l'huile d'onction, mais le nazir : le nezer de son Elokim est sur lui. Et cette chose a besoin d'explication, et s'expliquera aussi par ceci ce qu'il a dit : car il fera une chose extraordinaire pour vouer un vœu de nazir, et moufla (caché) son sens est couvert et dissimulé, comme (Deutéronome 30,11) : car elle n'est pas extraordinaire loin de toi :
והענין, כי אלו לא חטא אדם היה גופו קדוש כתנות אור, ועתה נעשה כתנות עור ובשר חומרי והושם בגן עדן לעבדה ולשמרה כי היה ראוי לעבודה כי לא היה זר. ועתה בהתלבשות כתנות עור נעשה זר, עד בוא אהרן שהוא במקום אדם ונתקן הזרות שבו ע"י שמן משחת קודש.
ועיין לעיל בפרשת תצוה (ריש תו"א ד"ה ובזה יובן) מה שכתבתי מזה בענין משה רבינו ע"ה שהיה משמש בחלוק לבן (ע"ז לד, א), כלומר שלא היה זר מעולם, כי מעת שנולד נתמלא הבית אורה עד שלבסוף קרן אור פניו והוא היה מלובש בכתנות אור, וזהו חלוק הלבן. נמצא לא היה זר, ולא הוצרך לתיקון, כי לא בא הזרות אלא לאחר שנסתלק כתנות אור המאיר, ונגנז זה האור עד לעתיד, כמו שנגנז אור העליון, ומשה רבינו ע"ה זכה תכף לאורה:
Et le sujet : car si l'homme n'avait pas fauté, son corps était saint, tuniques de lumière, et maintenant il est devenu tuniques de peau et chair matérielle, et il a été placé dans le jardin d'Éden pour le travailler et pour le garder, car il était digne du service car il n'était pas étranger. Et maintenant, dans le vêtement des tuniques de peau, il est devenu étranger, jusqu'à la venue d'Aharon qui est à la place d'Adam, et a été réparé l'étrangeté qui est en lui par l'huile d'onction sainte.
Et vois plus haut dans la paracha Tetsave (début de Torah Ohr, au mot : et par ceci s'entendra) ce que j'ai écrit de ceci au sujet de Moché notre maître, paix sur lui, qui servait dans une tunique blanche (Avoda Zara 34a), c'est-à-dire qu'il n'était jamais étranger, car dès lors qu'il est né la maison s'est remplie de lumière jusqu'à ce qu'à la fin la lumière a rayonne de son visage et il était revêtu de tuniques de lumière, et c'est la tunique blanche. Il se trouve qu'il n'était pas étranger, et n'a pas eu besoin de tikoun (réparation), car l'étrangeté n'est venue qu'après que se sont retirées les tuniques de lumière qui éclaire, et cette lumière a été cachée jusqu'à l'avenir, comme a été cachée la lumière supérieure, et Moché notre maître, paix sur lui, a mérité aussitôt la lumière :
הנה הנזיר שפורש את עצמו מהיין, כוונתו הוא לילך במופלא, כלומר במה שנתכסה להיות כאדם קודם שחטא, דהיינו היפך התאוה שגרם לאדם להיות נפשט מכתנות אור. והיה ע"י גפן, כי גפן היה, והוא אומר הריני נזיר, כלומר אפרוש את עצמי מהתאוות בכל יכולתי, וקובע זמן במה שאפשר לגופו להתקיים, כי מה שהוא הכרחיי לקיום הגוף כדי שתשאר הנשמה דביקה בגוף אין זה נקרא הולך אחר התאוה:
Voici le nazir qui se sépare lui-même du vin, son intention est d'aller dans le moufla, c'est-à-dire dans ce qui s'est caché pour être comme l'homme avant qu'il faute, c'est-à-dire l'inverse de la convoitise qui a causé à l'homme d'être dépouillé des tuniques de lumière. Et c'était par une vigne, car c'était une vigne, et il dit : me voici nazir, c'est-à-dire je me séparerai des convoitises de tout mon pouvoir, et il fixe un temps dans ce qu'il est possible à son corps de subsister, car ce qui est nécessaire à la subsistence du corps afin que la nechama reste attachée au corps, cela n'est pas appelé aller après la convoitise :
והנה נצטווה לגדל שער, ואח"כ במלאות ימי נזרו לגלח, כי אין ספק שהשער הגדיל ביותר אז הגלוח הגמור יפסיד תואר בן אדם ואינו מבקש תאוה, מה שאין כן בדרך אמצעי מסלסל בשערו. ואיתא בנזיר ריש פרק קמא (ד, ב) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, אלא פעם אחת בא אחד לפני מן הדרום ראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו מה ראית להשחית שערך זה נאה.
אמר לי, רועה הייתי לאבא בעירי, והלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם. אמרתי לו, רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים.
מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו ואמרתי לו, בני כמותך ירבו נודרי נזירות. עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה', עד כאן.
וזהו נזר א-להיו עליו, כלומר נכנס בגדר אדם הראשון קודם שחטא שלא היה זר ואז היה נזר א-להיו בלי שום אמצעי, כמו הכהן שהוצרך לשמן, וזה הנזר עליו כל זמן נזרו, אבל בכלות הזמן וישוב להיות כשאר בני אדם אזי מסתלק ממנו הנזר, ועל זה הוצרך להביא קורבנות דוגמא של אדם הראשון שהוצרך לקרבן אחר שחטא כמו שאמרו רז"ל שור שהקריב אדם (שבת כח, ב), וזהו טעם קרבן הנזיר:
Et voici il a été commandé de laisser croître les cheveux, et ensuite à l'accomplissement des jours de son nezer de raser, car il n'y a pas de doute que les cheveux grandis au plus, alors le rasage complet, feront perdre l'aspect d'un fils d'homme et il ne recherche pas la convoitise, ce qui n'est pas le cas dans la voie moyenne qui boucle ses cheveux. Et il est dans Nazir au début du premier chapitre (4b) : a dit Shimon le tsadik : de mes jours je n'ai pas mangé un acham (sacrifice de culpabilité) de nazir impur, sauf une fois, un vint devant moi du sud, je le vis beaux yeux et de belle apparence et ses boucles disposées pour lui en boucles, je lui dis : qu'as-tu vu pour détruire cette belle chevelure.
Il me dit : je paissais pour mon père dans ma ville, et je suis allé remplir de l'eau de la source et j'ai regardé mon reflet et mon penchant a fait le léger sur moi et a cherché à me chasser du monde. J'ai dit : méchant, pourquoi t'enorgueillis-tu dans un monde qui n'est pas à toi, en celui qui est destiné à être ver et vermine, par le service que je te raserai pour les cieux.
Aussitôt je me suis levé et je l'ai baisé sur sa tête et je lui ai dit : mon fils, comme toi se multiplieront ceux qui vouent le nazirat. Sur toi le verset dit (Nombres 6,2) : un homme, lorsqu'il fera une chose extraordinaire pour vouer un vœu de nazir pour se séparer pour ה', jusqu-ici.
Et c'est le nezer de son Elokim sur lui, c'est-à-dire il est entré dans la catégorie du premier homme avant qu'il faute, qui n'était pas étranger, et alors le nezer de son Elokim était sans aucun intermédiaire, comme le kohen qui a eu besoin de l'huile, et ce nezer est sur lui tout le temps de son nezer, mais à l'achèvement du temps et qu'il reviendra à être comme le reste des fils d'homme, alors se retire de lui le nezer, et pour cela il a eu besoin d'apporter des sacrifices à l'exemple du premier homme qui a eu besoin d'un sacrifice après qu'il a fauté, comme ont dit nos Sages : le taureau qu'a offert Adam (Chabbat 28b), et c'est la raison du sacrifice du nazir :
אח"כ פרשת ברכת כהנים. כבר כתבתי כי העולם נברא בבי"ת שהיא ברכה, ומכח ארור הנחש נתקלקל ונתקלקלה, אשר מזה נמשך איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האד"ם, וענין הסוטה והרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין (סוטה ב, א), וזה תיקון לחטא אדם.
ואז חוזר ובא לברכה ע"י הכהן, כי אהרן הכהן הוא תיקון האדם, כמבואר לעיל בארוכה. ואמר כ"ה תברכו, רומז על בנין העולם שנברא כ"ה באלול כדעת רבי אליעזר (ר"ה י, ב), ועל כן בבראשית הבריאה נאמר (בראשית א, ג) יהי אור, יה"י עולה כ"ה:
Ensuite la section de la berakha des kohanim. J'ai déjà écrit que le monde à été créé par beit (בי"ת) qui est berakha, et par la force de maudit le serpent il s'est corrompu et elle s'est corrompue, d'où s'est étendu : un homme ou une femme lorsqu'ils feront de tout péché de l'adam (האד"ם), et le sujet de la sota, et celui qui voit une sota dans sa corruption s'abstiendra du vin (Sota 2a), et c'est un tikoun à la faute d'Adam.
Et alors il revient et vient à la berakha par le kohen, car Aharon le kohen est le tikoun de l'homme, comme expliqué plus haut en longueur. Et il a dit : ainsi vous bénirez (כ"ה), fait allusion à l'édifice du monde qui a été créé le 25 (כ"ה) Eloul selon l'avis de Rabbi Eliezer (Roch Hachana 10b), et c'est pourquoi au commencement de la création il a été dit (Genèse 1,3) : que la lumière soit, yehi (יה"י) monte à 25 (כ"ה) :
וחנוכת נשיאים את המשכן היה כחנוכת העולם, כי המשכן ציור העולם. וקרבנות י"ב נשיאים כנגד השתלשלות כל העולמות, נגד י"ב צירופי שם הוי"ה שהם עולים ע"ב, בכללות כל אחד משבעה, כמו שכתבתי לעיל בפרשת במדבר.
וכן בברכת כהנים ג' פעמים ידו"ד ידו"ד ידו"ד. וכתבו המקובלים שמכאן יוצא שם של י"ב שהוא גם כן ע"ב.
כיצד, צירוף כל שם ידו"ד עולה כ"ד, כמו כל תיבה בת ד' אותיות צירופה כ"ד, ואע"פ שאינו עולה אלא י"ב מאחר שהה"א כפולה, מכל מקום יש חילוק בין ה' לה', ותציר כאלו אחת ה' רבתא, ואחת ה' זעירא. עוד תמצא בסוף הפרדס דרך אחר, כי צריך לצרף אלו י"ב צירופים בכפל אחד זכרים ואחד נקבות, כי כן יש י"ב שעות ביום, וי"ב שעות בלילה, הרי ידו"ד צירופו כ"ד, וג' פעמים כ"ד עולה ע"ב.
זהו (במדבר ו, כז) שסיים ושמו את שמי ע"ל בנ"י ישראל, ראשי תיבות ע"ב, וע"ב עם ישראל תרי"ג:
Et l'inauguration des nesiim (princes) du Michkan était comme l'inauguration du monde, car le Michkan est le dessin du monde. Et les sacrifices des 12 nesiim en face de l'enchaînement de tous les mondes, en face des 12 tsiroufim (combinaisons) du Nom Havaya qui montent à 72 (ע"ב), dans l'inclusion de chacun de sept, comme j'ai écrit plus haut dans la paracha Bamidbar.
Et de même dans la berakha des kohanim 3 fois ידו"ד ידו"ד ידו"ד. Et ont écrit les kabbalistes que d'ici sort un Nom de 12 qui est aussi 72 (ע"ב).
Comment : la combinaison de chaque Nom ידו"ד monte à 24 (כ"ד), comme tout mot de 4 lettres sa combinaison est 24 (כ"ד), et bien qu'il ne monte qu'à 12 puisque le hé est double, néanmoins il y a différence entre hé et hé, et tu figureras comme si l'un est un hé grand, et l'un un hé petit. Encore tu trouveras à la fin du Pardes une autre voie, car il faut combiner ces 12 tsiroufim au double, uns mâles et uns femelles, car ainsi il y a 12 heures le jour, et 12 heures la nuit, voici ידו"ד sa combinaison est 24 (כ"ד), et 3 fois 24 (כ"ד) monte à 72 (ע"ב).
C'est (Nombres 6,27) ce qu'il a terminé : et ils mettront Mon Nom sur (ע"ל) les enfants (בנ"י) d'Israël, initiales 72 (ע"ב), et 72 (ע"ב) avec Israël : 613 (תרי"ג) :
והנה שורש ומקור הכל הוא ד' אותיות שם ידו"ד, ומשם נמשך ד' חיות הנושאות הכסא, ואח"כ ד' מחנות שכינה הרי י"ב. ואח"כ בעולם הגלגלים י"ב מזלות, ונגד כל זה י"ב שבטים.
וכמו שהמזלות הם י"ב, וששה שוקעים וששה עולים, כן הי' שש עגלות צב (הגה"ה, וכן ששה קצוות הם י"ב גבולי אלכסון), וי"ב בקר רומז על זה. נחשון שהוא נשיא הראשון שהקריב בראש חודש ניסן הוא בדוגמת טלה, וכתיב וקרבנו המורה חיבור, כי אין שייך בעצם ראשון בדבר העגול.
וקערת כסף רומז לכדור העולם, ק"ל משקלו נגד ק"ל שנה של אדם שהוליד כו', עיין ברש"י שכתב הרבה רמזים, וכולם רומזים על תיקון העולם וקיומו על ידי התורה. וכל י"ב נשיאים כל אחד היתה לו כוונה בפני עצמו כמו שתמצא ברבות (פרשה יג-יד), על כן מפרש קרבן של כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא אמרה בקצרה פלוני הקריב ג"כ כפלוני, וכל כוונתם לתיקון קיום העולם, ונגד האבות ואמהות שהם מעמידי העולם.
ואז בהוקם המשכן שלמטה במילואו וטובו, אז הוקם המשכן של מעלה לעומתו:
Et voici la racine et la source de tout sont les 4 lettres du Nom ידו"ד, et de là se sont étendues les 4 hayot portant le trône, et ensuite les 4 camps de la Chekhina, voici 12. Et ensuite dans le monde des galgalim (sphères) 12 signes, et en face de tout ceci 12 tribus.
Et comme les signes sont 12, et six descendent et six montent, ainsi il y avait six chariots couverts (note : et ainsi six extrémités sont 12 frontières diagonales), et 12 bœufs font allusion à ceci. Na'hshon qui est le premier nasi qui a offert au premier du mois de Nissan est à l'exemple du bélier, et il est écrit : et son offrande, qui indique une liaison, car il n'appartient pas, en essence, un premier dans une chose ronde.
Et une écuelle d'argent fait allusion à la sphère du monde, son poids 130 (ק"ל) en face des 130 (ק"ל) années d'Adam qui a engendré etc., vois dans Rachi qui a écrit beaucoup d'allusions, et toutes font allusion au tikoun du monde et à sa subsistence par la Torah. Et tous les 12 nesiim, chacun avait une intention à part, comme tu trouveras dans le Rabba (paracha 13-14), c'est pourquoi il expose le sacrifice de chacun et chacun à part, et elle n'a pas dit en bref : un tel a offert aussi comme un tel, et toute leur intention pour le tikoun de la subsistence du monde, et en face des pères et des mères qui sont les soutiens du monde.
Et alors, lorsque fut dressé le Michkan d'en bas dans sa plénitude et son bien, alors fut dressé le Michkan d'en haut en face de lui :
ובזה מבואר הפסוק (במדבר ז, י) זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו. קשה, מתחיל בלשון נקיבה זאת חנכת המזבח, ומסיים בלשון זכר המשח אותו, והוה ליה למימר זה חינוך המזבח ביום המשח אותו.
אלא המקדש של מטה מכוון נגד שלמעלה, ומקבל השפעה ממנו כמו אשה מבעלה, ולעתיד יהיה הכל זכר כמו שאמרו רז"ל בשיר חדש (שמו"ר כג, יא) כי ה' יבנה בית, ויוריד את המקדש מלמעלה להעמידו למטה, כמו שכתב הזוהר בפרשת פנחס שכן היה ראוי להיות כד נפקו ישראל ממצרים, שבקש הקב"ה לנחתא לון מגו שמיה רקיע, רק אח"כ חטאו כו', אבל לעתיד יהיה כן:
Et par ceci s'explique le verset (Nombres 7,10) : ceci est l'inauguration de l'autel au jour de son onction. Difficulté : il commence au féminin : ceci est l'inauguration de l'autel, et il termine au masculin : de son onction, et il aurait dû dire : ceci est l'inauguration de l'autel au jour de son onction.
Seulement le sanctuaire d'en bas est aligné en face de celui d'en haut, et reçoit l'influence de lui comme une femme de son mari, et à l'avenir tout sera masculin comme ont dit nos Sages sur chir ''hadach (chant nouveau) (Shemot Rabba 23,11), car ה' bâtira une maison, et Il fera descendre le sanctuaire d'en haut pour l'établir en bas, comme l'a écrit le Zohar dans la paracha Pin'has, qu'ainsi il était digne d'être lorsque Israël sortirent d'Égypte, que le Saint, béni soit-Il, a voulu le faire descendre pour eux du milieu du ciel, seulement ensuite ils ont fauté etc., mais à l'avenir il en sera ainsi :
הכלל העולה, כל ענין כונות י"ב נשיאים היה לקיום העולם ותיקונו, אף שיהיו נפרדים בכוונתם ובהשגתם כמו שכתבתי. ולכל אחד היה ענין בפני עצמו, מכל מקום כולם נשתוו לכלל ענין הזה:
La règle qui remonte : tout le sujet des intentions des 12 nesiim était pour la subsistence du monde et son tikoun, même qu'ils soient séparés dans leur intention et dans leur saisie comme j'ai écrit. Et à chacun il y avait un sujet à part, néanmoins tous se sont égales à l'ensemble de ce sujet :
ובזה מתורץ מה שכתוב זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו, וקשה איך אמר שנתחנך ביום המשח, והלא לא נתחנך אלא עד י"ב יום. אלא הענין, כולם נמשכו אחר מחשבת נחשון, רק שאין כל הנביאים עולים בסגנון אחד כמו י"ב צירופי שם הוי"ה ששרשם שם ידו"ד, וזהו מרומז במדרש רבה (יד, יב) שאמר, בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שוים וחביבים כולם כאחד לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב כאלו ביום הראשון הקריבו כולם כאחד, לקיים מה שנאמר (שה"ש ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום איך בך, עד כאן:
Et par ceci se résout ce qui est écrit : ceci est l'inauguration de l'autel au jour de son onction, et c'est difficile : comment a-t-il dit qu'il a été inauguré au jour de son onction, or il n'a été inauguré que jusqu'à 12 jours. Seulement le sujet : tous se sont étendus après la pensée de Na'hshon, seulement tous les prophètes ne montent pas dans un seul style, comme les 12 tsiroufim du Nom Havaya dont la racine est le Nom ידו"ד, et ceci est allude dans le Midrach Rabba (14,12) qui a dit : le verset est venu pour t'enseigner que toutes les tribus sont égales et chères toutes comme une devant le Saint, béni soit-Il, que le verset les a fait borné comme si au premier jour ils ont tous offert comme un, pour accomplir ce qui est dit (Cantique des Cantiques 4,7) : tu es toute belle, mon amie, et il n'y a pas de défaut en toi, jusqu-ici :
ואז כראות אהרן שהם חנכו את העולם, והוא במקום אדם ולא חנכו, היה מצטער כדאיתא במדרש (תנחומא תצוה ב) למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים, לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו כשלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר ליה הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב, עד כאן לשונו:
Et alors, lorsqu'Aharon vit qu'ils ont inauguré le monde, et lui est à la place d'Adam et ne l'a pas inauguré, il était affligé, comme il est dans le Midrach (Tan'houma Tetsave 2) : pourquoi a été rapprochée la section de la Menora à l'inauguration des nesiim, parce que lorsqu'Aharon vit l'inauguration des nesiim son esprit s'affaiblit de n'avoir pas été avec eux dans l'inauguration, ni lui ni sa tribu, le Saint, béni soit-Il, lui dit : par ta vie, la tienne est plus grande que la leur, car tu allumes et tu prépareras les lampes matin et soir, jusqu-ici ses paroles :