Ce passage poursuit le Midrach d’Yechaya et de Jérémie : après le reproche viennent « Venez donc et discutons » et « Je me suis souvenu pour toi de la bonté de ta jeunesse ». Pour le Chla, les souffrances sont à une fin d’amour : au temps de la colère est un temps de faveur. Les trois paraboles sont trois perfections au nom de Rechit ’Hokhma : demeure, le cœur ; kelim (ustensiles), le kli de l’acte ; femme, la nechama. Il rapporte de l’Ari Z"L le signe « Tu fais retourner l’homme jusqu’à la poussière », initiales demeure, kelim, femme. La maison gardée est le corps ; les lits dressés, les pensées du lit.
Aussi : la Tente d’assignation, construction et destruction, « kol » et « et » chez Rabbi Yo’hanan et Rech Lakich ; « Je n’ai pas chéri de créature plus que vous », drapeaux, haguédola et l’alef à l’avenir ; la malédiction est une berakha
וכן ישעי' אומר (ישעיה א, ב) שמעו שמים והאזינו ארץ וגו' הוי גוי חוטא. ומה כתיב (שם יח) אחריו לכו נא ונוכחה.
(שם טו) רחצו הזכו וגו'. למה הדבר דומה, לבן מלכים שאמר לו אביו לך לבית הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר מקללו ומשמיעו דברים רעים.
אח"כ אמר לו רחוץ ידיך ובא סעוד עמי. כך ישעיה אומר, בנים גדלתי וגו' ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר, לכו נא ונוכחה וגו'.
וכן ירמי' הקב"ה אמר לו מה אתה רואה ירמיה, ואמר (ירמיה א-יא, יג, יד) מקל שקד וגו', סיר נפוח, מצפון תפתח הרעה וכל הענין. מה אחריו (שם ב, א), הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'.
(שם ג) קודש ישראל וגומר. משל למלך שנטל אשה, היה אומר אין נאה הימנה, אין משובחת הימנה, אין מושבת הימנה.
נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנוולת הבית, אינה מכוונת המטות, אינן מוצעות, אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק, אין אותו השבח מעשה הללו. אמר השושבין, אם כשהיתה מנוולת כך הוא משבחה, אלו היית מתוקנת על אחת כמה וכמה.
כך דורו של ירמי' חוטאין והוא אומר להם זכרתי לך חסד נעוריך וגו'. אמר להם ירמי', הלואי אתם שומעין מה הוא אומר אליכם הלוך וקראת באזני ירושלים וגו', זכרתי לך חסד נעוריך וגו', קודש ישראל וגו', אמר אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם, כשהם עושים רצונו על אחת כמה וכמה.
אף כאן כי אתם לא עמי וגו', ומה אחריו והי' במקום וגו', עכ"ל:
Et ainsi Isaie dit (Isaie 1,2) : Cieux, entendez, et terre, prête l'oreille, etc., malheur, nation pecheuse. Et qu'est-il écrit après lui (ibid.
18) : Venez donc et discutons. (Ibid.
15) Lavez-vous, purifiez-vous, etc. À quoi la chose est-elle semblable ?
À un fils de rois à qui son père dit : va à l'école ; il s'en alla au marché et commença à jouer avec les garçons ; son père sut qu'il n'était pas allé à l'école, le maudit et lui fit entendre de dures paroles. Ensuite il lui dit : lave tes mains et viens dîner avec moi.
Ainsi Isaie dit : des fils J'ai élevé, etc., et lorsqu'il achève tout le sujet, que dit-il ? Venez donc et discutons, etc.
Et ainsi Jérémie : le Saint, béni soit-Il, lui dit : que vois-tu, Jérémie ? Et il dit (Jérémie 1,11.13.14) : un bâton d'amandier, etc., une marmite bouillante, du nord s'ouvrira le mal, et tout le sujet.
Qu'y a-t-il après (ibid. 2,1) : Va et crie aux oreilles de Jérusalem, etc.
(Ibid. 3) Sainteté d'Israël, etc.
Parabole d'un roi qui prit une femme : il disait, il n'y en a pas de plus belle qu'elle, pas de plus louée, pas de plus établie. Son ami de noce entra dans la maison, la vit enlaidissant la maison, elle n'arrange pas les lits, ils ne sont pas dressés ; l'ami de noce lui dit : si seulement tu entendais comme ton mari te louait au marché, cette louange n'est pas ces actes.
L'ami de noce dit : si lorsqu'elle était négligée ainsi il la loue, si tu étais en ordre, à plus forte raison. Ainsi la génération de Jérémie pèche, et il leur dit : Je me suis souvenu pour toi de la bonté de ta jeunesse, etc.
Jérémie leur dit : si seulement vous entendiez ce qu'Il vous dit : Va et crie aux oreilles de Jérusalem, etc., Je me suis souvenu pour toi de la bonté de ta jeunesse, etc., sainteté d'Israël, etc. Il dit : si à l'heure où ils pèchent ainsi Il les chérit, lorsqu'ils font Sa volonté, à plus forte raison.
De même ici : car vous n'êtes pas Mon peuple, etc., et qu'y a-t-il après : et il sera au lieu, etc. Jusqu-ici ses paroles.
דרך כלל היסורין לתכלית אהבה, על כן בעת הכעס עת רצון. ג' משלים שהביא, ג' שלמיות, דירה נאה, כלים נאים, אשה נאה (עי' ברכות נז, ב), שכתבתי בדרוש אחר (עי' פרשת קדושים ד"ה קדושת הגוף) בשם הראשית חכמה, דירה נאה, הלב.
כלים נאים, כלי המעשה. אשה נאה, הנשמה.
והאר"י נתן סימן (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ראשי תיבות *דירה *כלים *אשה. והנה במשל הראשון הזה בו כלים נאים, במשל השני לך אל בית הספר, דירה נאה.
המשל השלישי מבאשה, אשה נאה. ובית המשומר גוף האדם (כלי הנשמה) כמו שכתוב (עי' קהלת יב, ג) עד שלא יזועו שומרי הבית.
ומטות מוצעות, בשכבך תשמור, שידמה האדם מה יהי' בדעות מטה שלו. ועל הארץ תישן, רמז שיזכור הכל בארץ הזו:
D'une manière générale les souffrances sont à une fin d'amour, c'est pourquoi au temps de la colère est un temps de faveur. Trois paraboles qu'il a apportées, trois perfections : une belle demeure, de beaux kelim, une belle femme (voir Berakhot 57b), que j'ai écrit dans un autre discours (voir paracha Kedoshim, aux mots sainteté du corps) au nom de Reshit 'Hokhma : une belle demeure, le cœur.
De beaux kelim, le kli de l'acte. Une belle femme, la nechama.
Et le Ari a donné un signe (Psaumes 90,3) : Tu fais retourner l'homme jusqu'à la poussière (דכא), initiales *demeure *kelim *femme. Et voici, dans cette première parabole il y a de beaux kelim, dans la deuxième parabole va à l'école, une belle demeure.
La troisième parabole d'une femme, une belle femme. Et la maison gardée est le corps de l'homme (kli de la nechama) comme il est écrit (voir Ecclésiaste 12,3) avant que ne tremblent les gardiens de la maison.
Et des lits dressés : quand tu es couché tu garderas, que l'homme imagine ce qu'il en sera des pensées de son lit. Et sur la terre tu dormiras : allusion qu'il se souvienne de tout en cette terre.
ואז מתבאר המדרש הראשון במדבר סיני באוהל מועד. דיבר מאוהל מועד מבניינו ומחורבנו, על דרך (ויקרא א, א) ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאוהל מועד שפירש הזוהר דיבר ממנו מאוהל מועד מה יהי' בסופו.
כתיב ויקרא, וכתיב התם (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא וגו', ונעשה מדבר שממה. ורמז בשאו לישנא דמשתמע לתרי אפי, כי הכל הולך אל מקום אחד, (איכה ד, כב) תם עונך בת ציון.
וכתב את כל, רמז לב' עניינים הנ"ל כדפרישית:
Et alors s'explique le premier midrach : dans le désert de Sinaï, dans la Tente d'assignation. Il a parlé de la Tente d'assignation, de sa construction et de sa destruction, selon la voie de (Lévitique 1,1) : Et ה' appela Moché et lui parla de la Tente d'assignation, que le Zohar a expliqué : Il a parlé d'elle, de la Tente d'assignation, de ce qu'il en serait à sa fin.
Il est écrit Et Il appela, et il est écrit là (Isaie 22,12) : Et ה' Elokim Tsevaot appela en ce jour-là, etc., et il fut fait un désert de désolation. Et une allusion dans soulevez, langue qui s'entend de deux faces, car tout va vers un seul lieu, (Lamentations 4,22) : terminée est ta faute, fille de Sion.
Et il a écrit את כל, allusion aux deux sujets mentionnés ci-dessus comme je l'ai expliqué.
ורמז הפלא ופלא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש (ביצה ג, ב) כל שדרכו למנות שנינו, את שדרכו למנות שנינו. רומז למנין דפרשה, ואלו ואלו דברי א-להים חיים, כי את עדיף מכל, והקדים כל לאת:
Et une allusion prodigieuse entre toutes dans la discussion de Rabbi Yo'hanan et Resh Lakish (Beitsa 3b) : כל dont la voie est d'être compté, nous avons appris ; את dont la voie est d'être compté, nous avons appris. Cela fait allusion au dénombrement de la paracha, et ceux-ci et ceux-là sont paroles du Elokim vivant, car את est supérieur à כל, et il a fait précéder כל à את.
ובזה מתורץ מה שאמר לא חבבתי בריה יתירה מכם. רצה לומר, אף בחובב עמים ואתם בשפלות, אל יעלה דעתכם כי אני מחבבם יותר, רק הוא לטובתכם להתם חטאת, ודימיתי אתכם לי, כי אני עמכם בצרה.
ולעתיד כתיב ביום ההוא וגו', כן אתם לעתיד יגדל שמכם ושמי בכם. והביא במדרש זה פסוק לך ה' הגדולה, כי ברגלים שם ידו"ד כדפירשתי, והקב"ה בגלות לקח והסיר אותיות ו"ה כמו שכתוב (שמות יז, טז) כי יד על כס יה, ושם אותם הקב"ה בדגל שלו, וזהו הגדולה אותיות דגל ו"ה.
ועתיד יחזיר' גם האלף דנחסרה מכסא ויקויים ההבטחה לאברהם אבינו הוא הראש והמקור שלנו. (בראשית יב, ב) ואגדלה שמך, דהיינו אותיות דגל ו"ה א' כמו שנאמר (תהלים קלב, יג) או"ה למושב לו אמן כן יהי רצוןהגה"הענין המדרש דאמר ר' פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר כו'.
ר' פנחס מקשה הוא בעצמו קושייתי, וזוהי הקושיא, מה כתיב בראש הספר שאו ואיך פתח בלשון זה. ויהיה התירוץ הקללה היא ברכה, כענין שהארכתי בדרוש אחר, יתרון אור מכח החושך כי אז ההזדככות, תם עונך כו', ואז יותר אור.
ומה שגלינו בין האומות, ישא פרעה ראשך מעליך, זהו סיבת ישא פרעה ראשך התרוממות. ענין מאמר י' קרבנות נתנו לאומות ולעתיד כו', הארכתי במקום אחר::
Et par ceci se résout ce qu'il a dit : Je n'ai pas chéri de créature plus que vous. C'est-à-dire : même dans Il chérit les peuples (Deutéronome 33,3), et vous êtes dans l'abaissement, qu'il ne monte pas à votre esprit que Je les chéris davantage, seulement c'est pour votre bien afin de faire cesser le péché, et Je vous ai assimilés à Moi, car Je suis avec vous dans la détresse.
Et pour l'avenir il est écrit : en ce jour-là, etc., ainsi vous à l'avenir votre nom grandira et Mon Nom en vous. Et il a apporté dans ce midrach le verset À Toi ה' la grandeur (Chroniques I 29,11), car dans les drapeaux est le Nom ידו"ד comme je l'ai expliqué, et le Saint, béni soit-Il, dans l'exil a pris et a retiré les lettres vav-hé comme il est écrit (Exode 17,16) : car une main sur le trône de Yah, et le Saint, béni soit-Il, les a placées dans Son drapeau, et ceci est hagedola (הגדולה), lettres de דגל et vav-hé.
Et à l'avenir Il restituera aussi l'alef qui a manqué du trône, et s'accomplira la promesse à Avraham notre père, il est notre tête et notre source. (Genèse 12,2) Et Je rendrai grand ton nom, c'est-à-dire les lettres de דגל, vav-hé et alef, comme il est dit (Psaumes 132,13) ohé (אוה) pour siège à Lui.
Amen, ainsi soit-Il la volonté. Glose : le sujet du midrach où a dit Rabbi Pinhas bar Idi : qu'est-il écrit en tête du sefer, etc.
Rabbi Pinhas soulève lui-même ma difficulté, et voici la difficulté : qu'est-il écrit en tête du sefer : soulevez, et comment a-t-il ouvert par ce langage. Et la résolution sera : la malédiction est une berakha, comme le sujet où je me suis étendu dans un autre discours, l'avantage de la lumière par la force de l'obscurité, car alors est l'affinement, terminée est ta faute, etc., et alors plus de lumière.
Et ce que nous avons été exilés parmi les nations : Pharaon soulèvera ta tête de dessus toi, c'est la cause de Pharaon soulèvera ta tête, l'élévation. Le sujet du dit : dix offrandes ont été données aux nations et à l'avenir, etc., je me suis étendu ailleurs.