« C'est l'ola (holocauste) sur son bûcher » (Vayikra 6,2) : nos Sages disent que quiconque s'enorgueillit est jugé par le feu. Le Chla y voit l'allusion : celui qui s'élève dans l'orgueil est jugé sur le bûcher. Il rapporte de Rabbi Menachem HaBavli qu'enlever les cendres enseigne qu'après le châtiment il faut ôter et faire oublier, et honorer la nechama après le fleuve Dinour (fleuve de feu), car celui qui fait techouva est digne d'honneur. Un feu perpétuel sur l'autel le sauve du feu de la Guehinnom et publie que l'amour d'Israël avec le Créateur, toutes les eaux mauvaises ne pourront l'éteindre.
Aussi : les kohanim mangent le reste de la minha, les propriétaires reçoivent le pardon ; les 'havitin du grand kohen expient une faute cachée ; la minha du pécheur pauvre n'a ni huile ni encens
היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב). אמרו רז"ל (ויק"ר ז, ו) כל המתגאה נידון באש.
זה הרמז העולה בגאות נידון על מוקדה:
C'est l'ola (holocauste) sur son bûcher (Lévitique 6,2). Ont dit nos Sages, de mémoire bénie (Vayikra Rabba 7,6) : quiconque s'enorgueillit est jugé par le feu.
Voici l'allusion : celui qui s'élève dans l'orgueil est jugé sur le bûcher:
להרים הדשן מעל המזבח (ויקרא ו, ב). זה לשון הר"ם הבבלי בעשיין סימן נ"ט, טעם מצוה זו להודיעך שאחרי שקבל החוטא ענשו והבשר אדום כלה ונעשה דשן, צריך להסיר ולהשכיח שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.
ורמז שהנשמה אחרי שקבלה עונשה בנהר דינור, ראוי לכבדה כי בת מלך היא, והבעל תשובה ראוי לכבוד, כך והרים את הדשן אשר תאכל האש ושמו אצל המזבח:
Enlever les cendres de dessus l'autel (Lévitique 6,2). Voici le langage de Rabbi Menachem HaBavli, dans les commandements positifs, siman 59 : la raison de cette mitsva est de te faire savoir qu'après que le pécheur a reçu son châtiment et que la chair rouge s'est consumée et est devenue cendre, il faut ôter et faire oublier, afin qu'on ne lui dise pas : souviens-toi de tes premiers actes.
Et une allusion : que la nechama, après avoir reçu son châtiment dans le fleuve Dinour (fleuve de feu), il convient de l'honorer car elle est fille de roi, et celui qui fait techouva est digne d'honneur ; ainsi : et il enlèvera les cendres que le feu a consumées et il les déposera à côté de l'autel:
להדליק אש תמיד על המזבח, שנאמר (שם ו) אש תמיד תוקד על המזבח. טעם מצוה זו, להורות שאש המזבח מצילו מאש של גיהנם, שהכחות נפרעים מקרבן אבר כנגד אבר והעון נפקע, ואש תמיד על המזבח לפרסם למקטרגים שאהבת ישראל עם יוצר כל, לא יוכלו לכבות כל מים הרעים שבעולם, אלא אש תמיד תוקד:
Allumer un feu perpétuel sur l'autel, comme il est dit (ibid. 6) : un feu perpétuel brûlera sur l'autel.
La raison de cette mitsva : enseigner que le feu de l'autel le sauve du feu de la Guehinnom, car les forces se paient du sacrifice, membre contre membre, et la faute se détache ; et un feu perpétuel sur l'autel, pour publier aux accusateurs que l'amour d'Israël avec le Créateur de tout, toutes les eaux mauvaises du monde ne pourront l'éteindre, mais un feu perpétuel brûlera:
לאכול הכהנים שירי מנחה, שנאמר (שם ט) והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו. טעם מצוה זו, להודיע שאע"פ שמנחת עני עשרון וקמץ הכהן ממנה מלא קמצו, רצה שיהנו הכהנים מהנותר ויברכוהו, שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים (פסחים נט, ב), ותתקרר דעתו שנהנו מקרבנו משרתי ה' ולא יפסיד הנשאר וילך לאבוד, זהו שאמר ממנה יאכלו אהרן ובניו:
Que les kohanim mangent les restes de la minha (offrande), comme il est dit (ibid. 9) : et ce qui en reste, Aharon et ses fils le mangeront.
La raison de cette mitsva : faire savoir que même si la minha du pauvre est un dixième et que le kohen en prélève une poignée pleine, Il a voulu que les kohanim jouissent du reste et le bénissent, car les kohanim mangent et les propriétaires reçoivent le pardon (Pessahim 59b), et son esprit s'apaisera de ce que les serviteurs de ה' ont joui de son sacrifice, et que le restant ne se perde pas et n'aille pas à l'abandon ; c'est ce qu'il a dit : Aharon et ses fils en mangeront:
להקריב כהן גדול מנחת חביתין בכל יום בבוקר ובערב, שנאמר (ויקרא ו, יג) זה קרבן אהרן ובניו וגו' ביום המשח אותו על מחבת בשמן תעשה. טעם מצוה זו, להיותו נושא תפלה בעד הכלל שמתכפרין על ידו, צריך לעורר כוונתו תמיד אל יוצרו לשום שלום בין ישראל לקונם, להכי מקבל הוא פני שכינה בכל יום להיותו מכופר כדי לכפר על אחרים, והזה הטהור על הטמא.
וחביתים לכפר על עון חבוי וטמון בחובו, לכך על מחבת בשמן תעשה, עד כאן דברי הרב הנ"ל:
Que le grand kohen offre la minha des 'havitin chaque jour, le matin et le soir, comme il est dit (Lévitique 6,13) : voici le sacrifice d'Aharon et de ses fils etc., au jour de son onction, tu le feras sur une poêle avec de l'huile. La raison de cette mitsva : étant celui qui porte la tefila pour la collectivité qui reçoit le pardon par lui, il doit éveiller sans cesse son intention vers son Créateur pour mettre la paix entre Israël et leur Maître ; c'est pourquoi il reçoit la face de la Chekhina chaque jour, afin d'être lui-même pardonné pour pardonner aux autres, et le pur aspergera sur l'impur (Nombres 19,19).
Et les 'havitim sont pour expier une faute cachée (חבוי) et ensevelie dans son sein ; c'est pourquoi : tu le feras sur une poêle avec de l'huile. Jusqu-ici les paroles du maître susdit:
עוד כתב בחלק לא תעשה סימן ע"א וזה לשונו, שלא ליתן לבונה שנאמר (שם ה, יא) לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. טעמי מצות אלו כמו שאיתא במנחות (ו, א), תניא א"ר שמעון, בדין הוא שתהיה מנחת חוטא עני טעונה שמן ולבונה ונסכים כדי שלא יהא חוטא נשכר.
ומפני מה אינה טעונה, שלא יהא קרבנו מהודר. והגאון אמר, חיסר הנוי והריח מן החוטא, כאלו יעירהו זה לתשובה, כמי שאמר לו, לגנות מעשיך היה קרבנך חסר מכלם, עד כאן לשונו.
כי לא נאה לכסיל כבוד (משלי כו, א), שהשמן עולה על כל המשקים, לפיכך העני החוטא שנתייסר בעונו אין לו עלייה אלא ירידה. לכך אמר לא יצוק עליה, ולא אמר בה, דהא אפילו לתוכה אסור ליתן שמן, אלא לאשמועינן שאין לה עלייה, לא ליצוק עליה שמן ולא ליתן עליה לבונה:
Il a encore écrit dans la partie des interdits, siman 71, et voici son langage : ne pas mettre d'encens, comme il est dit (ibid. 5,11) : il ne versera pas d'huile dessus et il n'y mettra pas d'encens.
Les raisons de ces mitsvot sont comme il est dans Menahot (6a) : il a été enseigné, à dit Rabbi Shimon : en droit, la minha du pécheur pauvre devrait exiger de l'huile, de l'encens et des libations, afin que le pécheur ne gagne pas. Et pourquoi n'en exige-t-elle pas ?
Afin que son sacrifice ne soit pas orné. Et le Gaon a dit : Il a retranché l'ornement et le parfum au pécheur, comme si cela l'éveillait à la techouva, comme quelqu'un qui lui dirait : pour avilir tes actes, ton sacrifice a été moindre que tous.
Jusqu-ici son langage. Car la gloire ne sied pas à l'insensé (Proverbes 26,1), car l'huile s'élève au-dessus de tous les liquides ; c'est pourquoi le pauvre pécheur qui a été châtié dans sa faute n'a pas d'élévation mais une descente.
C'est pourquoi il a dit : il ne versera pas עליה (dessus), et il n'a pas dit en elle : car même à l'intérieur il est interdit de mettre de l'huile, seulement pour nous enseigner qu'elle n'a pas d'élévation, ni verser d'huile dessus ni y mettre d'encens:
שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר (ויקרא ו, ו) לא תכבה. טעם מצוה זו, כדי שהבאים ליפרע מן הקרבן תמורת החוטא ימצאו תמיד שוחד ולא יקטרגו.
ועכשיו שולחנו של אדם במקום מזבח (ברכות נה, א), ואם לא אמר עליו דברי תורה אש של גיהנם שורפתו. זה שאמר אש של תורה תוקד תמיד על השלחן, ואם לאו, לא תכבה אש של גיהנם זעום ה' יפול שם.
ובהיות שהתורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל מים רעים שבעולם לא יוכלו לכבות את אש האהבה, אלא תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:
Ne pas éteindre le feu de dessus l'autel, comme il est dit (Lévitique 6,6) : tu ne l'éteindras pas. La raison de cette mitsva : afin que ceux qui viennent se payer du sacrifice à la place du pécheur trouvent toujours un pot-de-vin et n'accusent pas.
Et maintenant, la table de l'homme est à la place de l'autel (Berakhot 55a), et s'il n'a pas dit dessus des paroles de Torah, le feu de la Guehinnom le brûle. C'est ce qu'il a dit : le feu de la Torah brûlera toujours sur la table, et sinon, tu n'éteindras pas le feu de la Guehinnom ; le détesté de ה' y tombera (Proverbes 22,14).
Et puisque la Torah est pour l'ola, pour la minha, pour le 'hatat et pour l'acham, toutes les eaux mauvaises du monde ne pourront éteindre le feu de l'amour (Cantique 8,7), mais il brûlera toujours sur l'autel, tu ne l'éteindras pas:
שלא לעשות שירי מנחות חמץ, שנאמר (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ. טעם מצוה זו, דאין קטיגור נעשה סניגור (ר"ה כו, א), אחר שהחטא נגמר על ידו והוא המערער צריך לבערו מראשית עד כלה, ולא לאפותו כדי שלא יתעפש ויעמוד ימים רבים לפוקה ולאבן נגף.
ובגמרא (מנחות נה, א) אמרינן, לחייב על האפיה לבדה. לא תאפה חמץ, לא תהיה גרמא דנזקין, שהחמץ הוא המקטרג יתחזק ויתמלא אף וחימה.
הכי משמע קצת מדלא קאמר לא תעשה חמץ, וקאמר לא תאפה חמץ, עד כאן לשון הרב הנ"ל:
Ne pas faire les restes des minhot en 'hamets, comme il est dit (Lévitique 6,10) : tu ne cuiras pas en 'hamets. La raison de cette mitsva : car un accusateur ne devient pas défenseur (Roch Hachana 26a) ; après que la faute a été consommée par son moyen et qu'il est celui qui conteste, il faut le détruire du commencement jusqu'à la fin, et ne pas le cuire afin qu'il ne pourrisse pas et ne tienne de nombreux jours pour une chute et une pierre d'achoppement.
Et dans la Guemara (Menahot 55a) nous disons : pour rendre passible pour la cuisson seule. Tu ne cuiras pas en 'hamets : tu ne seras pas cause de dommages, car le 'hamets est l'accusateur, il se renforcera et se remplira de colère et de fureur.
Ainsi s'entend un peu du fait qu'il n'a pas dit : tu ne feras pas de 'hamets, et qu'il a dit : tu ne cuiras pas en 'hamets. Jusqu-ici le langage du maître susdit:
שלא לאכול כל חלב וכל דם (ויקרא ז, כג-כז). זה לשון הרב הנ"ל לא תעשה סי' ע"ט, לפני ששניהם כחו.
כאן חסר, וכך נמצא וכך היה, וחבל על דאבדין פה איזה דפים ולא משתכח:
Ne pas manger toute graisse et tout sang (Lévitique 7,23-27). Voici le langage du maître susdit, interdits, siman 79 : parce que tous deux sont sa force.
Ici il manque, et ainsi cela s'est trouvé et ainsi cela était ; malheur pour ce qui s'est perdu, ici quelques feuillets, et cela ne se retrouve pas: