« Et tu feras avec moi ''hessed et vérité » (Berechit 47,29). Pour le Chla, l'essentiel du ''hessed est de le faire afin de ne pas recevoir de salaire : on est alors appelé généreux ; celui qui le fait pour recevoir aussi un profit est appelé marchand. L'homme s'habituera au ''hessed de vérité avec les morts et avec les vivants, et va dans les voies de D.ieu, qui fait un ''hessed gratuit. « Car bon est Ton ''hessed plus que la vie, mes lèvres Te loueront » (Tehilim 69,17) : Son ''hessed véritable est des vivants, dans notre vie, car quel salaire Lui payons-nous ; seulement les lèvres Le louent.
Aussi : Yaakov fortifié sur le lit par des fils honnêtes ; l'éveil de bas en haut, marcher devant Lui ; le sceptre de Yehouda jusqu'à Chilo face aux hérétiques.
ועשית עמדי חסד ואמת (בראשית מז, כט). עיקר החסד הוא כשעושה על מנת שלא לקבל פרס, ואז נקרא עושה חסד, ונקרא נדיב.
אבל העושה על מנת לקבל גם ממנו הנאה, נקרא סוחר ולא נדיב, ואין לך מדה גדולה ממדת החסד. על כן ירגיל אדם את עצמו בחסד של אמת.
לא מבעיא לעשות עם מתים, אלא אפילו עם החיים יעשה כן, ואז הולך בדרכי ה' ומתלבש במדותיו ברוך הוא כי הוא יתברך עושה חסד חנם. ועל זה אמר (תהלים סט, יז) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך, רצה לומר דרכי של בני אדם לעשות חסד של אמת עם המתים ולא עם החיים.
אבל חסדך האמתי הוא מחיים, מה שאתה עושה לנו בחיים חיותינו, כי מה גמול אנחנו משלמים לו. רק שפתי ישבחונך, הקב"ה בחסדו הגדול עושה נסים ואין לנו לעשות רק להודות לו כמו שאמרו רז"ל (ברכות נד, ב) ד' צריכים להודות, זהו שפתי ישבחונך.
וכן הקב"ה ממציא לנו מזון וטרף בחסדו הגדול, ואנו אין לנו אלא לברך, וכמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, זהו שפתי ישבחונך:
Et tu feras avec moi 'hessed et vérité (Genèse 47,29). L'essentiel du 'hessed est lorsqu'on le fait afin de ne pas recevoir de salaire, et alors on est appelé celui qui fait 'hessed, et on est appelé généreux.
Mais celui qui le fait afin de recevoir aussi de lui un profit est appelé marchand et non généreux, et tu n'as pas de mesure plus grande que la mesure du 'hessed. C'est pourquoi l'homme s'habituera lui-même au 'hessed de vérité.
Non seulement de le faire avec les morts, mais même avec les vivants il fera ainsi, et alors il va dans les voies de ה' et se revêt de Ses mesures, béni soit-Il, car Lui, béni soit-Il, fait un 'hessed gratuit. Et sur cela il a dit (Psaumes 69,17) : car bon est Ton 'hessed plus que la vie, mes lèvres Te loueront, c'est-à-dire : les voies des fils de l'homme sont de faire un 'hessed de vérité avec les morts et non avec les vivants.
Mais Ton 'hessed véritable est des vivants, ce que Tu nous fais dans la vie de notre vivant, car quel salaire Lui payons-nous. Seulement mes lèvres Te loueront : le Saint, béni soit-Il, dans Son grand 'hessed, fait des miracles et nous n'avons à faire que de Lui rendre grâce, comme ont dit Razal (nos Sages, de mémoire bénie) (Berakhot 54b) : quatre doivent rendre grâce, c'est : mes lèvres Te loueront.
Et ainsi le Saint, béni soit-Il, nous procure nourriture et provision dans Son grand 'hessed, et nous n'avons qu'à bénir, et comme l'a écrit Rachi sur le verset (Genèse 49,21) : Naftali est une biche lâchée, qui donne de belles paroles, c'est : mes lèvres Te loueront :
ויתחזק ישראל וישב על המטה (בראשית מח, ב). חיזוקו ומושבו האיתן היה עבור המטה שהיתה מטתו שלימה, ואשרי מי שזוכה לזה.
ועל זה יתפלל כל חסיד עולמו עד שלא נמצא פסול בזרעו וזרע זרעו עד עולם, כי אין לו לאדם בעולמו אלא כשמניח בנים הגונים. זהו ענין כשבירך יעקב את בני יוסף כתיב (שם טו) ויברך את יוסף, כי ברכת הבנים ומעלתן היא ברכת יוסף:
Et Israël se fortifia et s'assit sur le lit (Genèse 48,2). Son renforcement et son assise ferme étaient à cause du lit, car sa couche était complète, et heureux qui mérite cela.
Et sur cela tout pieux priera tout le temps de son monde, qu'il ne se trouve pas de défaut dans sa descendance et dans la descendance de sa descendance à jamais, car l'homme n'a dans son monde que lorsqu'il laisse des fils honnêtes. C'est le sujet : lorsque Yaakov bénit les fils de Joseph, il est écrit (là 15) : et il bénit Joseph, car la bénédiction des fils et leur élévation, c'est la bénédiction de Joseph :
וזה רמז (שם ו) ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. כלומר אם תוליד עוד בנים ויהיו הגונים כמו אלו.
וזהו אחריהם, שילכו אחר מדותיהם לך יהיו, למי כל חמדה הלא לך כי אשרי לאב המניח בנים הגונים זרע כשר:
Et c'est l'allusion (la 6) : et ta descendance que tu engendreras après eux, ils seront à toi. C'est-à-dire : si tu engendres encore des fils et qu'ils soient honnêtes comme ceux-ci.
Et c'est : après eux, qu'ils aillent après leurs mesures, ils seront à toi : à qui toute désirabilité, n'est-ce pas à toi, car heureux le père qui laisse des fils honnêtes, une semence kasher :
ויברך את יוסף ויאמר הא-להים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח, טו). ההליכה לפניו רומזת על התעוררות מלמטה למעלה שהיא המעלה העליונה כשמתחיל אדם להתעורר מלמטה ואז מושך קדושה על עצמו מלמעלה, והארכתי בדרוש הזה בפרשת נח (תורה אור ד"ה כבר הזכירו), וזה סוד ההליכה לפניו, רצה לומר קודם לו יתברך, דכשאין התעוררות מלמטה למעלה מצד המעשים, רק בא מלמעלה למטה מצד החסד והחנינה זהו מועט:
Et il bénit Joseph et dit : l'Elokim devant qui ont marché mes pères (Genèse 48,15). La marche devant Lui fait allusion à l'éveil de bas en haut, qui est le degré supérieur, lorsque l'homme commence à s'éveiller d'en bas et alors il attire sur lui la sainteté d'en haut, et je me suis étendu dans ce drush (exposé) dans la paracha Noah (Torah Ohr, s.v. déjà ils ont mentionné), et c'est le secret de la marche devant Lui, c'est-à-dire avant Lui, béni soit-Il : car lorsqu'il n'y a pas d'éveil de bas en haut du côté des actes, seulement cela vient d'en haut en bas du côté du 'hessed et de la grâce, cela est peu :
ובב"ר (צז, ב) ויברך את יוסף ויאמר, רבי ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן, וריש לקיש. ר' יוחנן אמר, לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו.
ריש לקיש אמר, לנשיא מהלך והזקנים לפניו. על דעתיה דר' יוחנן, אנו צריכים לכבודו.
על דעתיה דריש לקיש, הוא צריך לכבודינו, עד כאן. המאמר צריך ביאור:
Et dans Bereshit Rabbah (97,2) : et il bénit Joseph et dit. Rabbi Berekhya, et certains le disent au nom de Rabbi Yo'hanan et de Reish Lakish.
Rabbi Yo'hanan a dit : à un berger qui se tenait et regardait son troupeau. Reish Lakish a dit : à un prince qui marche et les anciens devant lui.
Selon l'avis de Rabbi Yo'hanan, nous avons besoin de Son honneur. Selon l'avis de Reish Lakish, Il a besoin de notre honneur.
Jusqu-ici. Le dire à besoin d'explication :
עוד יש לדקדק, רבי ברכיה ואמרי לה כו', סתם ולא פירש מה אמר רבי ברכיה, אם כדברי ר' יוחנן, או כדברי ריש לקיש. עוד קשה מאי טעמא בדברי ר' יוחנן אומר לישנא דעומד, שאמר עומד ומביט.
ובדברי ריש לקיש מזכיר לשון הליכה, שאמר ונשיא מהלך:
Encore il y a à préciser : Rabbi Berekhya et certains le disent etc., il a laissé en suspens et n'a pas expliqué ce qu'a dit Rabbi Berekhya, s'il est comme les paroles de Rabbi Yo'hanan, ou comme les paroles de Reish Lakish. Encore il est difficile : pour quelle raison dans les paroles de Rabbi Yo'hanan dit-il le langage de se tenir, qu'il a dit : se tenait et regardait.
Et dans les paroles de Reish Lakish il mentionne le langage de marche, qu'il a dit : et un prince qui marche :
כבר הארכתי בענין זה פרשת נח (תורה אור ד"ה כבר הזכירו) וגם במקומות אחרים גודל ענין התעוררוות מלמטה למעלה, דהיינו ממעשינו ומעבודתינו. כי העבודה צורך גבוה כביכול, והוא דרוש נכבד מאוד נתבאר במקומו.
וזה ענין ריש לקיש שהמשיל לנשיא מהלך, וזה מורה על רוב התקרבות ע"כ כמעט מתדמין, כי מעלת זקנים מושך שייכי בנשיא. כן הענין בקיום הלוך לפניו יתברך דהיינו הקדמת התעוררות ממעשינו, ואז נתוסף כביכול כח בגבורה שלמעלה כמו שאמרו רז"ל כשעושין רצונו מוסיפין כח בגבורה של מעלה ואז העבודה צורך גבוה.
זהו מה שאמר על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודינו:
Je me suis déjà étendu sur ce sujet dans la paracha Noah (Torah Ohr, s.v. déjà ils ont mentionné) et aussi en d'autres lieux, la grandeur du sujet de l'éveil de bas en haut, c'est-à-dire de nos actes et de notre service. Car le service est un besoin d'en haut, pour ainsi dire, et c'est un exposé très honorable, expliqué à sa place.
Et c'est le sujet de Reish Lakish qui a comparé à un prince qui marche, et cela indique une grande proximité, c'est pourquoi ils se ressemblent presque, car le degré des anciens attire l'appartenance au prince. Ainsi le sujet dans l'accomplissement de marcher devant Lui, béni soit-Il, c'est-à-dire de faire précéder l'éveil de nos actes, et alors s'ajoute, pour ainsi dire, une force dans la guevoura d'en haut, comme ont dit Razal : lorsqu'ils font Sa volonté, ils ajoutent une force dans la guevoura d'en haut, et alors le service est un besoin d'en haut.
C'est ce qu'il a dit : selon l'avis de Reish Lakish, Il a besoin de notre honneur :
ור' יוחנן מדבר כשאין התעוררות מלמטה רק מלמעלה על דרך (שמות לג, יט) וחנותי את אשר אחון, ליתן מתנות חנם אף מי שאינו מתעורר, זהו אנו צריכין לכבודו שיעשה מצד רחמיו וחסדיו המרובים חסד חנם. ואז ממשיל לרועה ומביט בצאנו, כי נמשל לבהמות נדמה, ואמר לשון הבטה, כי כל הבטה היא מלמעלה למטה כמו שכתב רש"י בפרשת לך לך בפסוק (בראשית טו, ה) הבט נא השמימה, כי אז התעוררות מלמעלה למטה וההבטה היא מרחוק.
והוא ענין (תהלים י, א) למה ה' תעמוד מרחוק. אבל כשהתעוררות מלמטה למעלה, אז מהלך הש"י למטה כמו שכתוב (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם:
Et Rabbi Yo'hanan parle lorsqu'il n'y a pas d'éveil d'en bas, seulement d'en haut, selon la voie de (Exode 33,19) : et Je ferai grâce à qui Je ferai grâce, pour donner des dons gratuits même à celui qui ne s'éveille pas, c'est : nous avons besoin de Son honneur, qu'Il fasse du côté de Ses nombreuses miséricordes et de Ses hassadim un 'hessed gratuit. Et alors il compare à un berger et il regarde son troupeau, car nous sommes comparés, semblables à des bêtes, et il a dit le langage de regard, car tout regard est d'en haut en bas, comme l'a écrit Rachi dans la paracha Lekh Lekha sur le verset (Genèse 15,5) : regarde donc vers le ciel, car alors l'éveil est d'en haut en bas et le regard est de loin.
Et c'est le sujet de (Psaumes 10,1) : pourquoi, ה', Te tiens-Tu de loin. Mais lorsque l'éveil est de bas en haut, alors le Nom, béni soit-Il, marche en bas, comme il est écrit (Lévitique 26,12) : et Je marcherai au milieu de vous :
נמצא ר' יוחנן וריש לקיש לא פליגי, אלא מר אמר חדא, ומר אמר חדא. מר מדבר מהתעוררות מלמעלה למטה.
ומר מדבר מהתעוררות מלמטה למעלה. ואז מובן מה שאמר רבי ברכיה, ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש.
ר' ברכיה רצה לומר אמר דברי שניהם, כי שניהם דברי אמת וצדק, ומזה יש ללמוד כמה גדול כח התעוררות מלמטה למעלה וכמו שאמרו רז"ל (יומא לט, א) אדם מקדש עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, כי לפי ההכנה שמכין אדם את עצמו כן שורה עליו רוחניות, כי מוצא כסא מוכן למטה. וזהו ענין (דניאל ב, כא) יהיב חכמה לחכימין:
Il se trouve que Rabbi Yo'hanan et Reish Lakish ne sont pas en désaccord, seulement l'un a dit une chose et l'autre a dit une chose. L'un parle de l'éveil d'en haut en bas.
Et l'autre parle de l'éveil de bas en haut. Et alors se comprend ce qu'a dit Rabbi Berekhya, et certains le disent au nom de Rabbi Yo'hanan et de Reish Lakish.
Rabbi Berekhya a voulu dire : il a dit les paroles des deux, car les deux sont paroles de vérité et de justice, et de cela il y a à apprendre combien est grande la force de l'éveil de bas en haut, et comme ont dit Razal (Yoma 39a) : l'homme se sanctifie un peu d'en bas, on le sanctifie beaucoup d'en haut, car selon la préparation dont l'homme se prépare, ainsi repose sur lui la spiritualité, car Il trouve un trône prêt en bas. Et c'est le sujet de (Daniel 2,21) : Il donne sagesse aux sages :
ומזה יתבאר מאמר בבראשית רבה בפרשה זו (צז, א). א"ר עזריא בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף, יצא ופניו מצהילות והשבטים אומרים דין כל עמא עם קיימא, בשביל שהוא מלך, עם מאן דקיימן קיימין.
אמר להם יעקב אבינו, יראו את ה' קדושיו, אנא מספקא לכוליה, עד כאן:
Et de cela s'expliquera un dire dans Bereshit Rabbah dans cette paracha (97,1). Rabbi Azarya a dit : à l'heure où Yaakov notre père bénit Joseph, il sortit et son visage rayonnait, et les tribus disent : le jugement de tout le peuple est avec celui qui se tient, parce qu'il est roi ; avec ceux qui se tiennent, ils se tiennent.
Yaakov notre père leur dit : craignez ה', Ses saints, moi je pourvois à tous. Jusqu-ici :
קשה איך ח"ו יעלה על לבם לחשוד את אביהם יעקב אשר צורתו חקוקה בכסא כבוד להיות בו מדת החנופה, כי לא לפניו חנף יבא, וכי החנופה היא הרעה הגדולה שביותר הרעות. עוד קשה הכפל והאריכות לשון, עם קיימא בשביל שהוא מלך עם מאן דקיימין קיימין:
Il est difficile : comment, loin de nous, monterait-il sur leur cœur de soupçonner leur père Yaakov, dont la forme est gravée dans le Trône de Gloire, qu'il y ait en lui la mesure de la flatterie, car le flatteur ne viendra pas devant Lui, et la flatterie est le mal le plus grand parmi les plus grands maux. Encore il est difficile : la répétition et la longueur du langage : avec celui qui se tient, parce qu'il est roi, avec ceux qui se tiennent, ils se tiennent :
הענין ראו פניו מצהילות, כי חכמת אדם תאיר פניו מלמעלה למטה וקיבל רוח קודש הנאצל עליו מאביו, אז השבטים קנאו בו לשם שמים על דרך (ב"ב כא, א) קנאת סופרים, ואמרם ח"ו דמה שהי' מצהילות פניו יוסף הוא משום שהחניף לו אבינו ביתר שאת, כי דין כל עמא שאצליהם חנופה, אבל חלילה לאבינו כי אינו מכל עמא, רק הוא מבני עליה. אלא ענין פניו מצהילין הוא עם מאן דקיימין קיימין, כי יוסף כבר הכין את עצמו לחכמה ונשפע לו חכמה מרובה כמו שכתוב יהיב חכמה לחכימין:
Le sujet : ils virent son visage rayonnant, car la sagesse de l'homme éclaire son visage, d'en haut en bas, et il reçut un esprit saint émanant sur lui de son père, alors les tribus furent jalouses de lui pour le Nom des cieux, selon la voie de (Baba Batra 21a) la jalousie des scribes, et leurs paroles, loin de nous : que ce que le visage de Joseph rayonnait était parce que notre père l'avait flatté d'un degré plus élevé, car le jugement de tout le peuple, chez eux c'est la flatterie, mais loin de notre père, car il n'est pas de tout le peuple, seulement il est des fils de l'élévation. Seulement le sujet de son visage rayonnant est : avec ceux qui se tiennent, ils se tiennent, car Joseph s'était déjà préparé à la sagesse et une sagesse abondante lui fut déversée, comme il est écrit : Il donne sagesse aux sages :
ויעקב אבינו ע"ה השיב להם, אתם זרע קודש תהיה יראת ה' על פניכם, תכינו עצמיכם ג"כ אז תמשיכו ג"כ ההשפעה העליונה עליכם כי אין מחסור, אף שהמשיך יוסף על עצמו לא נחסר כלום מלמעלה, כמדליק נר מנר ואין הנר הראשון חסר כלום כמ"ש בפרשת בהעלותך. וזהו ענין שרמז להם יוסף עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, ואיך נר אחד יכבה י' נרות כמוזכר ברש"י בסוף הפרשה (בראשית נ, כב):
Et Yaakov notre père, paix sur lui, leur répondit : vous, semence sainte, que la crainte de ה' soit sur vos visages, préparez-vous aussi, alors vous attirerez aussi l'influence supérieure sur vous, car il n'y a pas de manque : bien que Joseph ait attiré sur lui, rien n'a manqué d'en haut, comme celui qui allume une lampe d'une lampe et la première lampe ne manque de rien, comme il est écrit dans la paracha Behaalotkha. Et c'est le sujet dont Joseph leur fit allusion : dix lampes n'ont pas pu éteindre une lampe, et comment une lampe éteindrait-elle dix lampes, comme mentionné dans Rachi à la fin de la paracha (Genèse 50,22) :
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט, א). ביקש לגלות להם את הקץ, על כן אמר לשון האספו, כי אי אפשר להקץ שיבא כשיש ביניכם שנאת חנם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת ובאגודה אחת:
Assemblez-vous et je vous raconterai ce qui vous arrivera à la fin des jours (Genèse 49,1). Il voulut leur révéler la fin, c'est pourquoi il a dit le langage : assemblez-vous, car il est impossible que la fin vienne lorsqu'il y a parmi vous une haine gratuite, seulement vous devez être tous en un seul rassemblement et en un seul faisceau :
גם רמז להם תוכחת מוסר על לשון הרע, מלשון ואסף את המצורע הבא מכח לשון הרע, והמוסר הזה רמז להם מחמת דברי ריבות שהיה ביניהם מכח (שם לז, ב) ויבא דבתם רעה כו':
Aussi il leur fit allusion à une réprimande de morale sur la méchante langue, du langage : et il rassemblera le metzora (lépreux), qui vient de la force de la méchante langue, et cette morale, il leur en fit allusion à cause des paroles de querelles qu'il y avait entre eux, de la force de (là 37,2) : et il apporta leur mauvais rapport etc. :
וזהו מה שאמרו (שם נ, טז) אביך צוה לפני מותו לאמר, וקשה היכן מצינו שצוה כן, ורש"י כתב מה שכתב. אבל כוונתם שאמרו לו שכך היה כוונת אבינו במה שאמר האספו ואגידה לכם כו', שלא יהא בינינו לשון הרע ונהיה כולנו באגודה אחת ובאהבת עולם ובאהבה רבה:
Et c'est ce qu'ils ont dit (là 50,16) : ton père a ordonné avant sa mort, en disant. Et il est difficile : où trouvons-nous qu'il ait ordonné ainsi, et Rachi a écrit ce qu'il a écrit.
Mais leur intention : ils lui dirent que telle était l'intention de notre père en ce qu'il dit : assemblez-vous et je vous raconterai etc., qu'il n'y ait pas parmi nous de méchante langue et que nous soyons tous en un seul faisceau et dans un amour éternel et dans un grand amour :
אמרו ז"ל (בר"ר צח, ב) בשעה שרצה יעקב לגלות את הקץ, נסתלקה ממנו שכינה. אמר יעקב שמא יש בכם פסול כו', אמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד.
ומה שאמרו שמע ישראל רצו לומר שמע ישראל אבינו כו':
Ils ont dit, de mémoire bénie (Bereshit Rabbah 98,2) : à l'heure où Yaakov voulut révéler la fin, la Chekhina (Présence) se retira de lui. Yaakov dit : peut-être y a-t-il parmi vous un défaut etc.
Ils dirent : écoute Israël, ה' notre Elokim, ה' est Un. De même qu'il n'y a dans ton cœur qu'Un, ainsi il n'y a dans notre cœur qu'Un.
Et ce qu'ils ont dit : écoute Israël, ils ont voulu dire : écoute Israël notre père etc. :
וקשה לכאורה איך קראו את אביהם בשמו. ואין זה קושיא, כי שם ישראל מורה על גדולה ושררה, וכשקראו אותו ישראל הוא כאלו קראו אותו אדונינו.
ומכאן נראה למי שיש לו אב והוא רבו יותר מעלה שיקראנו בשם רבי ממה שיקראנו בשם אבא. וגם כי כבוד רבו קודם לכבוד אביו (כריתות פ"ו מ"ט) על כן יקראנו בשם רבי:
Et il est difficile apparemment : comment ont-ils appelé leur père par son nom. Et ce n'est pas une difficulté, car le nom Israël indique grandeur et autorité, et lorsqu'ils l'appelèrent Israël, c'est comme s'ils l'avaient appelé notre seigneur.
Et de là il apparaît : à qui a un père et qu'il est son maître, il est d'un plus haut degré de l'appeler du nom de Rabbi que de l'appeler du nom de père. Et aussi, car l'honneur de son maître précède l'honneur de son père (Keritot chapitre 6, michna 9), c'est pourquoi il l'appellera du nom de Rabbi :
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה (בראשית מט, י). מצוה לידע פירוש זה הפסוק, בשביל להקהות שיני הפוקרים אשר פוקרים בזה הפסוק.
וזה לשון הרמב"ן, לא יסור שבט מיהודה, אין עניינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה אין להם עוד מלך ושרים, וימים רבים אין מלך בישראל, והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל עניינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו.
וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל ולו חותם המלכות עד כי יבא בנו. ולו יקהת כל העמים לעשות בכלם כרצונו וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת עמים, עד כאן לשונו:
Le sceptre ne s'écartera pas de Yehouda, ni le législateur d'entre ses pieds, jusqu'à ce que vienne Shilo (Genèse 49,10). C'est une mitsva de connaître l'explication de ce verset, afin d'émousser les dents des hérétiques qui hérésient par ce verset.
Et voici le langage du Ramban : le sceptre ne s'écartera pas de Yehouda, son sujet n'est pas qu'il ne s'écartera jamais, car il est écrit (Deutéronome 28,36) : ה' te fera aller, toi et ton roi que tu auras établi sur toi, vers une nation que tu n'as pas connue, toi et tes pères, et voici eux et leur roi en exil, ils n'ont plus de roi ni de princes, et de nombreux jours il n'y a pas de roi en Israël, et le prophète n'assurera pas Israël qu'ils n'iront pas en captivité en aucune manière afin que Yehouda règne sur eux. Mais son sujet : que le sceptre ne s'écartera pas de Yehouda vers l'un de ses frères, car la royauté d'Israël qui gouverne sur eux sera de lui, et l'un de ses frères ne gouvernera pas sur lui.
Et ainsi le législateur ne s'écartera pas d'entre ses pieds : que tout législateur en Israël qui a en sa main l'anneau du roi sera de lui, car il gouvernera et commandera dans tout Israël et à lui le sceau de la royauté, jusqu'à ce que vienne son fils. Et à lui l'obéissance de tous les peuples, pour faire en eux tous selon sa volonté, et c'est le Messie, car le sceptre fera allusion à David qui est le premier roi à qui est le sceptre de royauté, et Shilo est son fils à qui est l'obéissance des peuples.
Jusqu-ici ses paroles :
ורבינו בחיי כתב וזה לשונו, ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל, כי מלת עד במקום הזה כמו לעד ועל כן בא הטעם בעד להורות שאיננו נמשך אחר כי יבא שילה, ומזה תרגום אונקלוס עד עלמא, ותירגם כי יבא שילה דייתי משיחא, והמתרגם עד דייתי משיחא טועה. וענין הכתוב כי בבא המשיח לא תפסוק המלכות מיודא לעד לעולם, והוא כלשון האמור בדניאל (דניאל ב, מד) די לעלמין לא תתחבל, עד כאן לשונו:
Et Rabbenou Ba'hya a écrit, et voici son langage : et a expliqué le maître, mon maître Rabbi Shelomo, de mémoire bénie, que le mot עד en cet endroit est comme לעד, à jamais, et c'est pourquoi le taam (accent) est venu sur עד pour indiquer qu'il n'est pas attaché à : car Shilo viendra, et de cela le Targoum Onkelos : עד עלמא, et il a traduit : car Shilo viendra, דייתי משיחא, et celui qui traduit עד דייתי משיחא se trompe. Et le sujet du verset : qu'à la venue du Messie, la royauté ne cessera pas de Yehouda à jamais, pour toujours, et c'est comme le langage dit dans Daniel (Daniel 2,44) : qui pour les siècles ne sera pas détruit.
Jusqu-ici ses paroles :
ודרך רש"י ז"ל על פי רז"ל הוא, לא יסור שבט מיהודה, מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות. ומחוקק מבין רגליו, אלו נשיאי ארץ ישראל, עד כאן:
Et la voie de Rachi, de mémoire bénie, selon Razal, est : le sceptre ne s'écartera pas de Yehouda, depuis David et ensuite, ce sont les chefs des exils de Babylone qui gouvernent le peuple par le sceptre, qui sont nommés par la royauté. Et le législateur d'entre ses pieds, ce sont les princes de la terre d'Israël.
Jusqu-ici :
והפוקרים אשר פוקרים ואומרים הלא אין לכם אף זו, דהיינו ראשי גליות ונשיאים, הם לא מבינים דברי רז"ל דברי חכמים וחידותם ומשליהם הנעימים, כי עניינם הוא שענין שבט וענין מחוקק מורים על אנשים גדולים וחשובים, ובדור חכמינו ז"ל שהיה רבן גמליאל נשיא הראה באצבע אלו הם שנתקיים בהם לא יסור וגו'. ואח"כ בכל דור ודור הנמצא לפעמים באיזה מדינה ומדינה אנשים חשובים בחצר המלך ונושאים חן בעיני המלך והשרים, אזי נאמר בודאי אלו הם מיודא ובהם נתקיים לא יסור, וכן הוא בכל דור ודור לא ימנע אנשים חשובים מיודא, ואם אינם במלכות זה, הם במלכות אחר.
ואף בעו"ה שנעלם ממנו להכיר את כל אחד מאיזה שבט הוא, מכל מקום ברוך הוא היודע והמקיים את דבריו. וכלל הענין, שלא תפסוק מיודא ממשלה, יהיה ממשלה גדולה או קטנה.
ודבר זה יהיה נוהג עד שיבא משיח ואז אליו יקהתו כל העמים וימלוך בכיפה עולמי עד. ורז"ל שאמרו (עי' סנהדרין ה, א) אלו נשיאי וכו' ורבן גמליאל כו', אמרו לפי דורם, וכאלה רבים בדברי רז"ל:
Et les hérétiques qui hérésient et disent : n'avez-vous pas même cela, c'est-à-dire les chefs des exils et les princes, ils ne comprennent pas les paroles de Razal, paroles des sages et leurs énigmes et leurs paraboles agréables, car leur sujet est que le sujet du sceptre et le sujet du législateur indiquent des hommes grands et importants, et dans la génération de nos sages, de mémoire bénie, où Rabban Gamliel était prince, il montra du doigt : ceux-ci sont ceux en qui s'est accompli : il ne s'écartera pas etc. Et ensuite, en chaque génération et génération, il se trouve parfois en tel et tel pays des hommes importants à la cour du roi et qui trouvent grâce aux yeux du roi et des princes, alors on dira certainement : ceux-ci sont de Yehouda et en eux s'est accompli : il ne s'écartera pas, et ainsi il est en chaque génération et génération, il ne manquera pas d'hommes importants de Yehouda, et s'ils ne sont pas dans ce royaume, ils sont dans un autre royaume.
Et même, par nos nombreuses fautes, qu'il nous soit caché de reconnaître chacun de quelle tribu il est, toutefois, béni soit-Il, Il sait et Il accomplit Ses paroles. Et le principe du sujet : que ne cessera pas de Yehouda une domination, que ce soit une domination grande ou petite.
Et cette chose se pratiquera jusqu'à ce que vienne le Messie, et alors vers lui s'inclineront tous les peuples et il régnera sur la voûte à jamais. Et Razal qui ont dit (voir Sanhédrin 5a) : ce sont les princes etc. et Rabban Gamliel etc., ils ont dit selon leur génération, et de telles choses sont nombreuses dans les paroles de Razal :
הנה כתיב בנתוץ נבוכדנצר את ירושלים כתיב (מל"ב כה, ט) (וכל הבית הגדול) [ואת כל בית גדול], ובמדרש איכה (פתיחתא יב) אמרו זה ביתו של רבן יוחנן בן זכאי, וכי הפסוק מדבר מרבן יוחנן בן זכאי. אלא הכוונה שבביתו של רבן יוחנן בן זכאי נתקיים ג"כ ואת כל הבית הגדול, אבל היו כהנה וכהנה לרוב, וכהנה רבות במדרש איכה.
ובפרק קמא דבבא בתרא (ח, ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל יב, ג), זהו רב שמואל בר שילת. וכי קרא ברב שמואל בר שילת משתעי.
אלא רצה לומר שגם ברב שמואל בר שילת מתקיים מה שאמר קרא, שמצדיקי הרבים הם ככוכבים לעולם ועד:
Voici, il est écrit, lorsque Néboukadnetsar détruisit Jérusalem, il est écrit (II Rois 25,9) : (et toute la grande maison) [et toute grande maison], et dans le Midrach Eikha (ouverture 12) ils ont dit : c'est la maison de Rabban Yo'hanan ben Zakkai. Est-ce que le verset parle de Rabban Yo'hanan ben Zakkai ?
Seulement l'intention : que dans la maison de Rabban Yo'hanan ben Zakkai s'est accompli aussi : et toute la grande maison, mais il y en avait de telles et de telles en grand nombre, et de telles nombreuses dans le Midrach Eikha. Et au premier chapitre de Baba Batra (8b) : et ceux qui justifient les multitudes comme les étoiles à jamais (Daniel 12,3), c'est Rav Shemouel bar Shilat.
Est-ce que le verset parle de Rav Shemouel bar Shilat ? Seulement il a voulu dire que aussi en Rav Shemouel bar Shilat s'accomplit ce qu'a dit le verset, que ceux qui justifient les multitudes sont comme les étoiles à jamais :