Ce passage poursuit le mot « car » (ki), que Rabbenou Ba'hya lit « bien que », et le croisement des mains de Yaakov pour Éphraïm et Menaché. La Guemara et le Zohar objectent : Yaakov meurt hors de la terre ; à quoi lui sert l'enterrement en terre d'Israël ? Le Chla résout : là où toute la semence d'Israël est ensemble, là est l'air de la terre d'Israël, comme le Michkan dans le désert ; Yaakov et Joseph meurent dans cet air, et « je me coucherai avec mes pères » l'allude. Yaakov meurt en lieu saint, la Che'hina ne s'écarte pas de lui, et le camp très lourd est le camp de la Che'hina, Tiferet au nombre de vingt-six.
Aussi : les tefilin de la main, la droite qui lie ; « Israël, en toi Je Me glorifie » et « et את Chadaï » pour Joseph ; douze coutures et douze portes des tefilot selon l'Ari Z"L
והנה בתיבת כי נדחקו המפרשים, ורבינו בחיי פירש על דרך (תהלים מא, ה) רפאה נפשי כי חטאתי לך, סלח לנו אבינו כי חטאנו, דפירושם של כי אלו הוא אף על פי:
Et voici, sur le mot כי les commentateurs ont été serrés, et Rabbenou Ba'hya a expliqué à la manière de (Psaumes 41,5) guéris mon âme car j'ai fauté contre Toi, pardonne-nous notre Père car nous avons fauté, car l'explication de ces כי est : bien que :
אבל לי נראה לפרש כי בפשוטו, וזה כי יעקב רצה לתת יתר שאת כבוד לאפרים על מנשה, מכל מקום חלק כבוד ג"כ למנשה מאחר שהוא הבכור, על כן החכים יעקב לתת גדולה לשניהם אף שהרבה לאפרים. מה עשה, שכל את ידיו, עשה חכמה גדולה בידיו והניח את מנשה בימין, ואת אפרים בשמאל, רק שפשט ידיו באלכסון הימין על ראש אפרים, והשמאל על ראש מנשה, ולא צוה להעמיד את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו, כי מנשה הבכור, כלומר מאחר שהוא הבכור ולא רצה כולי האי לזלזל בכבודו:
Mais il m'apparaît d'expliquer כי dans son sens simple, et c'est que Yaakov voulait donner un surplus d'élévation, un honneur, à Ephraim sur Menashé, toutefois il partagea aussi l'honneur à Menashé puisqu'il est l'aîné, c'est pourquoi Yaakov usa de sagesse pour donner grandeur aux deux même s'il en donna davantage à Ephraim. Que fit-il, il croisa ses mains, il fit une grande sagesse avec ses mains et laissa Menashé à droite, et Ephraim à gauche, seulement il étendit ses mains en diagonale, la droite sur la tête d'Ephraim, et la gauche sur la tête de Menashé, et il n'ordonna pas de placer Ephraim à sa droite et Menashé à sa gauche, car Menashé est l'aîné, c'est-à-dire puisqu'il est l'aîné et il ne voulut pas à ce point rabaisser son honneur :
כן הענין בתפילין של יד. הגם כי יד השמאל זכתה להיות מקום תפילין, מכל מקום הימין אינה נדחית כי היא הקושרת, ובימין שהוא כותב הוא קושר כמו שכתוב (דברים ו, ח) וקשרתם וכתבתם (שם ט):
Ainsi est le sujet dans les tefilin de la main. Bien que la main gauche ait mérité d'être le lieu des tefilin, toutefois la droite n'est pas écartée car c'est elle qui lie, et de la droite, celle qui écrit, il lie, comme il est écrit (Deutéronome 6,8) et tu les lieras, et tu écriras (la 9) :
ועל עניינים האלו בא הרמז (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, כי יעקב בסוד ישראל סבא הוא המניח תפילין של ראש והם נקראים פאר כנודע. וכבר כתבתי שכל התורה הוקשה לתפילין (מכות יא, א), והתורה נכללת בתיבת א"ת כמו שאמרו רז"ל בפרק במה בהמה (שבת נה, ב) א"ת אלו בני אדם שמקיימין התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו, וזהו סוד את פא"ר, פאר הם התפילין, את הנוסף על פאר רומז על התורה כולה שהוקשה לתפילין:
Et sur ces sujets vient l'allusion (Isaie 49,3) Israël, en toi Je Me glorifie, אתפאר, car Yaakov dans le secret d'Israël Saba (l'Ancien) est celui qui pose les tefilin de tête et ils sont appelés פאר comme il est connu. Et j'ai déjà écrit que toute la Torah a été comparée aux tefilin (Makkot 11a), et la Torah est comprise dans le mot א"ת comme ont dit nos Sages au chapitre Bameh Behema (Chabbat 55b) : א"ת, ce sont les fils de l'homme qui accomplissent toute la Torah de אל"ף jusqu'à תי"ו, et ceci est le secret de את פא"ר, פאר ce sont les tefilin, את qui s'ajoute à פאר fait allusion à toute la Torah qui a été comparée aux tefilin :
ובזה מתורץ בברכת יעקב ליוסף כתיב (בראשית מט, כה) מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך. והקשה הזוהר (ח"א רמז, א) ואל שדי היה לו לומר, מאי ואת שדי.
והזוהר כתב מה שכתב. ולפי ענייני רומז כי יוסף הוא ג"כ בסוד תפילין, אבל הוא והנמשך ממנו בסוד תפילין של יד ששם נגמר שם שד"י כנודע, והתורה הנרמזת בתיבת את הוקשה לתפילין, על כן כמו שהוסיף תיבת את אצל פאר וכתיב אתפאר, כן כתב בכאן וא"ת שד"י ויברכך:
Et par ceci se résout, dans la berakha de Yaakov à Joseph il est écrit (Genèse 49,25) de El ton père et Il t'aidera, et ואת Shadaï et Il te bénira. Et le Zohar a objecté (tome I, 247a) : et El Shadaï il aurait dû dire, qu'est-ce que ואת שדי.
Et le Zohar a écrit ce qu'il a écrit. Et selon mon sujet cela fait allusion que Joseph est aussi dans le secret des tefilin, mais lui et ce qui se prolonge de lui sont dans le secret des tefilin de la main, où se complète le Nom שד"י comme il est connu, et la Torah alludée dans le mot את a été comparée aux tefilin, c'est pourquoi comme il a ajouté le mot את auprès de פאר et il est écrit אתפאר, ainsi il a écrit ici וא"ת שד"י et Il te bénira :
נחזור לענין, י"ב תפירות ועשרת תפירות. מכל מקום לכתחילה נהגו לעשות י"ב תפירות, כי זהו הדרך הממוצע י"ב שבטי יה הוא הרגיל והוא רובא דרובא.
וארץ ישראל שלמטה נתחלק לי"ב גבולין דוגמת ארץ ישראל שלמעלה אשר רמז עליה יחזקאל (עי' מח, לה), שם העיר היא ידו"ד, ושם י"ב גבולי אלכסון:
Revenons au sujet, douze coutures et dix coutures. Toutefois a priori on a l'usage de faire douze coutures, car c'est la voie moyenne, douze tribus de Y"H, c'est le habituel et c'est la grande majorité.
Et la terre d'Israël d'en bas a été partagée en douze frontières à l'image de la terre d'Israël d'en haut sur laquelle Ezechiel a fait allusion (voir 48,35), le nom de la ville est ידו"ד, et là il y a douze frontières en diagonale :
והאלדי האר"י ז"ל הוא היה אומר בשרשי המנהגים שיש חלוקים רבים בין אשכנז וספרד וקטלוניא ואיטליא וכיוצא בהם, שהם מנהג קדמונים שלהם בסידורי התפילות שהם מחולקים בשרשי התפילות לפי הדין. והיה אומר שהם י"ב שערים ברקיע כנגד שנים עשר שבטים, וכל אחד עולה דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים בשלהי יחזקאלהגה"הוזהו ענין (בראשית מט, כח) איש אשר כברכתו בירך אותו, כלומר כפי הצנור שיש לזה השבט למעלה, כך משך לו ברכה.
וזהו שאמר (שם) כל אלה שבטי בני ישראל י"ב, כלומר י"ב למעלה וי"ב למטה, ואלה מכוונים נגד אלה:. ואמר שודאי שלא היו השערים שוים, ודרכי השערים ג"כ לא היו שוים וכל אחד משונה מחבירו, ולכן ג"כ התפילות משונות.
ולכן כל אחד צריך להתחזק כמנהג תפלתו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפלתו עולה אלא על הסדר ההוא. אך מה שהוא דינין מפורשים בגמרא, זה שוה לכל השבטים, עד כאן לשון האר"י ז"ל:
Et le divin Ari, de mémoire bénie, disait dans les racines des usages qu'il y a beaucoup de divisions entre Achkenaz et Sefarad et la Catalogne et l'Italie et semblables, que ce sont leurs usages anciens dans les sidourim des tefilot qui sont divisés dans les racines des tefilot selon la halakha. Et il disait qu'ils sont douze portes au firmament contre les douze tribus, et chacun monte par une porte, et ce sont les portes mentionnées à la fin d'Ezechiel.
Glose : et ceci est le sujet (Genèse 49,28) chacun selon sa berakha il le bénit, c'est-à-dire selon le conduit qu'a cette tribu en haut, ainsi il tira pour lui une berakha. Et ceci est ce qu'il a dit (là) toutes celles-ci sont les tribus des fils d'Israël, douze, c'est-à-dire douze en haut et douze en bas, et celles-ci sont alignées contre celles-ci.
Et il a dit que certainement les portes n'étaient pas égales, et les voies des portes aussi n'étaient pas égales et chacune est différente de sa voisine, et c'est pourquoi aussi les tefilot sont différentes. Et c'est pourquoi chacun doit se tenir ferme dans l'usage de sa tefila, car qui sait s'il est de cette tribu-là et que sa tefila ne monte que selon cet ordre-là.
Mais ce qui est des lois explicites dans la Guemara, cela est égal pour toutes les tribus, jusqu-ici le langage du Ari, de mémoire bénie :
וכל הענין סובב על מעלות ארץ ישראל. וענין היכל ה' ג' פעמים, על כן כאשר קרבו ימי ישראל למות שלח אחר יוסף ובקש להתעסק עמו בקבורת ארץ ישראל.
והנה אמר (בראשית מז, ל) ושכבתי עם אבותי, יעקב אבינו רצה לתרץ קושיא אחת שהיה לכאורה קשה עליו בבקשה זו להיותו נקבר בארץ ישראל, והיא זאת שאמרו רז"ל בסוף מסכת כתובות (קיא, א), אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. דאיתא שם, עולא דהוה רגיל דהוא סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ.
אתו אמרו ליה לרבי אליעזר. אמר, אנת עולא על אדמה טמאה תמות.
אמרו ליה, ארונו בא. אמר להו, אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מותו, עד כאן.
אם כן יעקב אבינו שמת בחוץ לארץ מאי אהני לי' שנקבר בארץ ישראל:
Et tout le sujet tourne sur les degrés de la terre d'Israël. Et le sujet du heikhal de ה' trois fois, c'est pourquoi lorsque s'approchèrent les jours d'Israël de mourir il envoya chercher Joseph et demanda de s'occuper avec lui de l'enterrement en terre d'Israël.
Et voici il a dit (Genèse 47,30) et je me coucherai avec mes pères, Yaakov notre père voulut résoudre une difficulté qui était apparemment difficile contre lui dans cette demande d'être enterré en terre d'Israël, et c'est ceci que nos Sages ont dit à la fin du traité Ketouvot (111a), ce n'est pas comparable celui que la terre accueille de son vivant à celui qu'elle accueille après la mort. Car il est là : Oula qui avait l'habitude de monter en terre d'Israël, son âme se reposa hors de la terre.
Ils vinrent et le dirent à Rabbi Eliezer. Il dit : toi, Oula, sur une terre impure tu mourras.
Ils lui dirent : son cercueil vient. Il leur dit : ce n'est pas comparable celui qu'elle accueille de son vivant à celui qu'elle accueille après sa mort, jusqu-ici.
S'il en est ainsi, Yaakov notre père qui est mort hors de la terre, à quoi lui a-t-il profité d'être enterré en terre d'Israël :
וכן התעוררו בזוהר בפרשה זו, והכי איתא שם (ח"א רכה, ב), א"ר יודא יעקב אמר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, תמן תנינן מאן דנפיק נשמתא ברשותא אחרא וגופא דיליה אתקבר בארעה קדישא עליו כתיב (ירמיה ב, ז) ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. ויעקב אמר וקברתני בקבורתם, ונשמתיה נפק ברשותא אחרא.
א"ר יודא, שאני יעקב דשכינה הוה אחידת ואתדבקת ביה, הדא הוא דכתיב (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה, לדיירא בגלותא. ואנכי אעלך גם עלה, לאזדווגא בי נשמתך ולאתקבר גופך בקברי אבהתך.
מאי קא מיירי, אע"ג דקא נפקת נשמתיה ברשותא אחרא כו', עד כאן לשונו:
Et de même ils se sont éveillés dans le Zohar dans cette paracha, et ainsi il est là (tome I, 225b), Rabbi Yehouda a dit : Yaakov a dit et je me coucherai avec mes pères et tu me porteras hors d'Égypte et tu m'entereras dans leur tombeau, là nous avons appris : celui dont l'âme sort sous une autre autorité et dont le corps est enterré dans la terre sainte, sur lui il est écrit (Jérémie 2,7) et vous êtes venus et vous avez souillé Ma terre et Mon héritage vous l'avez mis en abomination. Et Yaakov a dit et tu m'entereras dans leur tombeau, et son âme est sortie sous une autre autorité.
Rabbi Yehouda a dit : Yaakov est différent, car la Chekhina (Présence) était saisie et attachée à lui, c'est ce qui est écrit (Genèse 46,4) Moi Je descendrai avec toi en Égypte, pour habiter dans l'exil. Et Moi Je te ferai aussi monter, pour que ton âme s'unisse à Moi et que ton corps soit enterré dans le tombeau de tes pères.
De quoi parle-t-il, même si son âme est sortie sous une autre autorité etc., jusqu-ici son langage :
אבל עדיין יש להקשות קושיא זו לגבי יוסף שמת בארץ טמאה והועלה אח"כ להיות נקבר בארץ ישראל. ואפשר שגם יוסף מתורץ בענין ההוא, והוא לפי מה שכתב הזוהר במקום אחר כי סבת גלגול יוסף למצרים קודם אביו ואחיו וביתם הוא שיהיה מדור לשכינה שתרד עמהם בגלות, כי בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם (מגילה כט, א), ואם כן ג"כ ביוסף נאמר שהשכינה הזדווגא בה נשמת יוסף:
Mais encore il y a à poser cette difficulté concernant Joseph qui est mort dans une terre impure et a été ensuite fait monter pour être enterré en terre d'Israël. Et il est possible que Joseph aussi soit résolu par cette affaire-là, et c'est selon ce qu'a écrit le Zohar ailleurs, que la cause de la descente de Joseph en Égypte avant son père et ses frères et leur maison est qu'il soit une demeure pour la Chekhina qui descendrait avec eux en exil, car en tout lieu où Israël ont été exilés, la Chekhina a été exilée avec eux (Meguila 29a), et s'il en est ainsi, aussi pour Joseph on dira que la Chekhina s'est unie à l'âme de Joseph :
אמנם אנכי תירצתי בענין אחר והיא זאת. הנה בכל מקום שהם ביחד כל זרע ישראל שם הוא אוירא דארץ ישראל ושם מותר להקריב לה', וכמו שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה שהקימו את המשכן והקריבו קרבנות ולא נקרא שחוטי חוץ ח"ו אף על פי שלא הי' ארץ ישראל, מכל מקום באותו פעם שהיו שם כל ישראל ביחד היה שם אוירא דארץ ישראל.
נמצא יעקב ויוסף שמתו והיו מכונסים כל ישראל ביחד היו מתים באויר ארץ ישראל, ואחר שיצאו ישראל ממצרים אז נסתלק משם אויר דארץ ישראל ונשאר הארץ בטומאתה, על כן לא רצה להקבר שם. ומעלת ארץ ישראל היא אע"פ שאין מכונסים בה כל ישראל רק מקצת מהם, מכל מקום אויר ארץ ישראל הוא.
על זה אמר יעקב ליוסף ושכבתי עם אבותי, ורמז לו הענין כלומר אל תחשוב שאני מת בארץ טמאה ח"ו, רק שוכב עם אבותי שהם בארץ ישראל כי עתה בכאן אוירא דארץ ישראל:
Toutefois moi j'ai résolu d'une autre manière et c'est ceci. Voici, en tout lieu où ils sont ensemble, toute la semence d'Israël, là c'est l'air de la terre d'Israël et là il est permis d'offrir à ה', et comme ont fait Israël dans le désert quarante ans, qu'ils ont dressé le Michkan et ont offert des sacrifices et cela n'a pas été appelé abattus hors du Sanctuaire, à D.ieu ne plaise, bien que ce ne fût pas la terre d'Israël, toutefois à ce moment-là où tout Israël était là ensemble, il y avait là l'air de la terre d'Israël.
Il en résulte que Yaakov et Joseph qui sont morts alors que tout Israël était rassemblé ensemble mouraient dans l'air de la terre d'Israël, et après qu'Israël sont sortis d'Égypte alors s'est retiré de là l'air de la terre d'Israël et la terre est restée dans son impureté, c'est pourquoi il n'a pas voulu y être enterré. Et le degré de la terre d'Israël est que bien que tout Israël n'y soit pas rassemblé, seulement une partie d'entre eux, toutefois c'est l'air de la terre d'Israël.
Sur ceci Yaakov a dit à Joseph et je me coucherai avec mes pères, et il lui a fait allusion au sujet, c'est-à-dire ne pense pas que je meurs dans une terre impure, à D.ieu ne plaise, seulement je me couche avec mes pères qui sont en terre d'Israël, car maintenant ici c'est l'air de la terre d'Israël :
והנה התירוץ הזה שכתבתי כמדומה לי שלמדתיו מתוך דברי הזוהר במקום אחר, אבל איני יודע איה מקום כבודו. ואחר כתבי זה מצאתי קרוב לזה בזוהר בסוף פרשה זו (ח"א רנ, ב) וזה לשונו, א"ר שמעון תא חזי דיעקב אע"ג דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשות אחרא נפקת, מאי טעמא כמה דאיתמר דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלמתא כההוא ערסא דיעקב בשעתא דהוה סליק מעלמא ונשמתיה מיד אתקשר באתריה והא אוקימנא, עד כאן לשונו:
Et voici, cette résolution que j'ai écrite, il me semble que je l'ai apprise des paroles du Zohar ailleurs, mais je ne sais pas où est le lieu de son honneur. Et après avoir écrit ceci j'ai trouvé proche de ceci dans le Zohar à la fin de cette paracha (tome I, 250b) et ceci est son langage, Rabbi Shimon a dit : viens et vois, que Yaakov, bien que son âme soit sortie en Égypte, elle n'est pas sortie sous une autre autorité, quelle en est la raison, comme il a été dit, que depuis le jour où le monde à été créé il n'y a pas eu de couche complète comme cette couche de Yaakov à l'heure où il montait hors du monde, et son âme aussitôt s'est liée à son lieu, et nous l'avons déjà établi, jusqu-ici son langage :
מבואר הענין שיעקב אבינו מת במקום קדוש והשכינה לא זזה ממנו, והוא גוף קדוש אשר גם מדתו גוף הבנין כמו שכתבתי לעיל, ונכנס לארץ הקדושה בעלה דמטרוניתא אשה קרקע עולם והוא ארץ חפץ. וכתיב (בראשית נ, ט) ויהי המחנה כבד מאד, בודאי המחנה הזה מחנה שכינה כמו שאמר לו הש"י (שם מו, ד) אנכי אעלך גם עלה, ומדתו תפאר"ת סוד שם ידו"ד, זהו כבד מאוד כבר עולה כ"ו כמנין ידו"ד.
מא"ד סוד אדם, כי יעקב משופריה דאדם, ושם ידו"ד במלואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה אד"ם, ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
Le sujet est clair : Yaakov notre père est mort dans un lieu saint et la Chekhina ne s'est pas écartée de lui, et il est un corps saint dont l'attribut aussi est le corps de l'édifice comme je l'ai écrit plus haut, et il est entré dans la terre sainte, époux de la Matronita, femme, sol du monde, et elle est terre de désir. Et il est écrit (Genèse 50,9) et le camp était très lourd, certainement ce camp est le camp de la Chekhina comme le Saint, béni soit-Il, lui a dit (là 46,4) Moi Je te ferai aussi monter, et son attribut est Tiferet, secret du Nom ידו"ד, ceci est כבד מאוד, כבד monté à vingt-six, au nombre de ידו"ד. מא"ד est le secret d'Adam, car Yaakov est de la beauté d'Adam, et le Nom ידו"ד en son plein, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, monte à אד"ם, béni soit ה' à jamais, amen et amen :