« Je rappelle aujourd'hui mes péchés » (Berechit 41,9) : le chef des échansons, gentil impur, verse son âme à la mort pour avouer ses péchés pour l'utilité de Pharaon. La mesure de la chair et du sang : lorsqu'il avoue ses péchés, malheur à lui ; malgré tout cela il verse son âme à la mort et avoue. Heureux l'homme qui avoue et abandonne, il sera pris en pitié. Le Chla dit qu'à plus forte raison il soit attentif aux aveux en tout temps et à toute heure, pour l'honneur du Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il, à condition d'avouer et d'abandonner, et de jeter tous ses péchés dans les abîmes de la mer.
Aussi : joseph met le Nom des cieux dans sa bouche et loue son Créateur en tout ; s'unir interdit l'année de famine, s'affliger avec le public ; pensées humaines vanité, la vente fait Joseph roi, sois intègre avec Hachem
את חטאי אני מזכיר היום (בראשית מא, ט). הנה שר המשקים היה גוי טמא, והערה נפשו למות להודות את חטאיו בשביל תועלת פרעה.
ומדת בשר ודם כשמודה על חטאיו אזי אוי לו, על כל זאת הערה נפשו למות והודה. ומה יעשה בשר ודם אשרי איש מודה על חטאיו ירוחם כמו שכתוב (משלי כח, יג) ומודה ועזוב ירוחם, ק"ו שיהיה נזהר בוידויים בכל עת ובכל שעה לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובתנאי שיהיה מודה ועוזב וישליך במצולות ים כל חטאיו:
Je rappelle aujourd'hui mes péchés (Genèse 41,9). Voici, le chef des échansons était un gentil impur, et il versa son âme à la mort pour avouer ses péchés pour l'utilité de Pharaon.
Et la mesure de la chair et du sang : lorsqu'il avoue ses péchés, alors malheur à lui ; malgré tout cela il versa son âme à la mort et avoua. Et que fera la chair et le sang ?
Heureux l'homme qui avoue ses péchés, il sera pris en pitié, comme il est écrit (Proverbes 28,13) : et celui qui avoue et abandonne sera pris en pitié. À plus forte raison qu'il soit attentif aux aveux en tout temps et à toute heure, pour l'honneur du Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il, et à condition qu'il soit celui qui avoue et abandonne, et qu'il jette dans les abîmes de la mer tous ses péchés :
בלעדי א-להים יענה את שלום פרעה וגו' את אשר א-להים עושה וגו' (בראשית מא, כה). ראה איך שם שמים שגור בפי יוסף הצדיק לתלות הגדולה בהש"י, ואמר מה אני ומה חיי כי אם מה שחולק הש"י מכבודו לי.
וזה מוסר גדול שהאדם בכל פעולותיו יודה וישבח לקונו יתברך כי לו הגדולה והכח והממשלה בכל מכל כל ובמצבייה עביד הכל:
Hors de moi, Elokim répondra de la paix de Pharaon etc., ce qu'Elokim fait etc. (Genèse 41,25).
Vois comment le Nom des cieux est courant dans la bouche de Joseph le tsadik, pour faire dépendre la grandeur du Nom, béni soit-Il, et il a dit : que suis-je et qu'est ma vie, sinon ce que le Nom, béni soit-Il, partage de Son honneur à moi. Et c'est une grande morale : que l'homme, dans toutes ses actions, rende grâce et loue son Créateur, béni soit-Il, car à Lui la grandeur et la force et la domination, en tout, de tout, tout, et par Sa volonté Il fait le tout :
ובטרם תבא שנת הרעב (שם מא, נ). מכאן למדו רז"ל (תענית יא, א) שאסור לשמש בשנת רעבון.
עוד אמרו (שם) שמחויב אדם לצער עם הציבור בכל צרותיהן, אע"פ שהוא יושב בריוח צריך להשתתף בצרות הציבור כאשר האריכו רז"ל בזה:
Et avant que vienne l'année de la famine (la 41,50). De là, nos Sages, de mémoire bénie, ont appris (Taanit 11a) qu'il est interdit de s'unir dans une année de famine.
Ils ont encore dit (là) qu'un homme est tenu de s'affliger avec le public dans toutes leurs détresses ; bien qu'il siège dans l'aisance, il doit partager les détresses du public, comme nos Sages se sont étendus là-dessus :
ויוסף הוא השליט (בראשית מב, ו). אמר הנביא (ישעיה נה, ח) בשם הש"י, כי לא מחשבותי מחשבותיכם, כי מחשבת אדם הכל המה הבל הבלים והבלים בלי מספר, האדם חושב ענין זה הוא טובה ובאמת הוא רע.
וכן חושב ענין לרעה, והא-להים חשבה לטובה. ראה מחשבת השבטים היה לעבד נמכר יוסף להיותו עבד לאבד זכרו, וזה הדבר בעצמו היה סבה שנעשה למלך.
על כן תמים תהיה עם ה' ובטל רצונך מפני רצונו:
Et Joseph, c'est lui le dominateur (Genèse 42,6). Le prophète a dit (Isaie 55,8) au nom du Nom, béni soit-Il : car Mes pensées ne sont pas vos pensées.
Car la pensée de l'homme, toutes sont vanité des vanités, et des vanités sans nombre : l'homme pense que telle affaire est un bien, et en vérité c'est un mal. Et de même il pense une affaire pour le mal, et Elokim l'a pensée pour le bien.
Vois : la pensée des tribus était que Joseph fût vendu comme esclave, pour qu'il soit esclave afin d'effacer son souvenir, et cette chose même fut la cause qu'il fut fait roi. C'est pourquoi tu seras intègre avec ה', et annule ta volonté devant Sa volonté :
למה תתראו (בראשית מב, א). זה לשון הזוהר (ח"א קצז, ב), ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, בגין דלא תחמון גופייכו אלא ברעבון כגוברין דלית לון שובעה.
אמר רבי חזקיה ודאי רזא הכי דהא בכל זמנא דצערא איהו בעלמא לא בעי בר נש לאחזאה בשוקא בגין דלא יתפוש בחוביה, ועל דא אמר למה תתראו, והא אתמר כו' עד כאן לשונו. ומה שאמרו רז"ל (תענית י, ב) והביא רש"י דבריהם למה תראו עצמיכם בפני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים כו', דברי רז"ל הם רמיזות והם רומזים על כוחותיהם של מעלה והם המה המקטרגים בר מינן:
Pourquoi vous montrerez-vous (Genèse 42,1). Voici le langage du Zohar (tome I, 197b) : et Yaakov dit à ses fils, pourquoi vous montrerez-vous, afin que vous ne fassiez voir vos corps que dans la famine, comme des hommes qui n'ont pas de satiété.
Rabbi Hizkiya a dit : certainement le secret est ainsi, car en tout temps où il y a détresse dans le monde, l'homme ne doit pas se montrer sur la place, afin qu'il ne soit pas saisi par son péché ; et sur cela il a dit : pourquoi vous montrerez-vous, et cela a été dit etc. Jusqu-ici son langage.
Et ce qu'ont dit nos Sages (Taanit 10b), et Rachi a apporté leurs paroles : pourquoi vous montrerez-vous devant Yichmael et les fils d'Esau comme si vous étiez rassasiés etc., les paroles de nos Sages sont des allusions, et elles font allusion à leurs forces d'en haut, et ce sont elles les accusateurs, loin de nous :
איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו' (בראשית מב, כא). התודו על עונם ופרטו את עונתם, כי צריך לפרט החטא.
ואף למ"ד דסבירא ליה אין צריך לפרט, מכל מקום יותר מן המובחר הוא לפרט על החטא, ופרטו בדבריהם אשר ראינו צרת נפשו, ונוסף על זה חטא כי התחנן לפנינו ולא שמענו כו'. וכך ינהוג האדם לפרט חטאיו תמיד בפני קונו ויבכה ויתחנן ויתאבל, וזהו לשון אבל אשמים אנחנו.
אבל לשון אבילות, כי על דא בכינו ומתאבלין אנחנו:
L'un à son frère : mais nous sommes coupables etc. (Genèse 42,21).
Ils ont avoué leur faute et ont détaillé leurs fautes, car il faut détailler le péché. Et même selon l'opinion qui tient qu'il n'est pas nécessaire de détailler, toutefois le plus choisi est de détailler le péché.
Et ils ont détaillé dans leurs paroles : que nous avons vu la détresse de son âme, et s'est ajouté à cela un péché : car il s'est supplié devant nous et nous n'avons pas entendu etc. Et ainsi l'homme se conduira : détailler toujours ses péchés devant son Créateur, et il pleurera et suppliera et prendra le deuil, et c'est le langage : אבל nous sommes coupables. אבל, langage de deuil, car sur cela nous avons pleuré et nous prenons le deuil :
ודע כי הקליפה שהוא היצה"ר בכלל הוא כמה פרטים מתפשט בכל צד ופונה בכל אשר ימצא, על כן צריך לפרט החטא ולהתחרט כדי לבטל פרטיו, ודבר זה הוא כל זמן עמידת העולם וששת אלפים הוה עלמא כו', וכבר בעונותינו הרבים התפשט גם באלף השישי והממשלה בידו עד שיבא משיח צדקינו תשועת ה' כהרף עין. ועל זה נרמזו בכאן ששה אלפין *איש *אל *אחיו *אבל *אשמים *אנחנו:
Et sache que la kelipa (écorce), qui est le mauvais penchant en général, elle est plusieurs détails, elle s'étend de tout côté et se tourne vers tout ce qu'elle trouve. C'est pourquoi il faut détailler le péché et s'en repentir afin d'annuler ses détails.
Et cette chose est tout le temps de la durée du monde, et six mille le monde existe etc. Et déjà, par nos nombreuses fautes, il s'est étendu aussi dans le sixième millénaire, et la domination est en sa main jusqu'à ce que vienne notre Messie de justice, le salut de ה' en un clin d'œil.
Et sur cela ont été alludés ici six alfin (milliers) : *איש *אל *אחיו *אבל *אשמים *אנחנו :
ויפתח האחד את שקו וגו' והנה הוא בפי אמתחתו. ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי וגו' ויחרדו איש אל אחיו וגו' מה זאת עשה א-להים לנו (שם מב, כז-כח):
Et l'un ouvrit son sac etc., et voici il était à la bouche de son sac. Et il dit à son frère : mon argent a été rendu, et voici aussi il est dans mon sac etc.
Et ils tremblèrent l'un vers l'autre etc. : que nous a fait Elokim ceci (la 42,27-28) :
צא ולמד איך משלם הקב"ה מדה כנגד מדה, ביעקב נאמר (שם כז, טז) ואת עורות גדיי העזים הלבישה, כנגד זה ויטבול את הכתונת בדם (שם לז, לא) להכחישו. הוא גרם ויחרד יצחק חרדה גדולה (שם כז, לג), כנגד זה חרד גם כן חרדה גדולה בשעה שאמר הכר נא וגו' (שם לז, לב).
וכן יהודה רימה אותו תמר בעור בגדי עזים, וכן ויכר יהודה (שם לח, כו). יהודה אמר לאביו הכר נא הכתונת בנך, כנגד זה נענש ויכר יהודה.
וכן עתה היו מתודים ויפתח האחד את שקו, הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו כדפירש רש"י (בראשית מב, כז), ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו', וזה היה שמעון ולוי. עתה התודה הנה זה הוא באמתחתי, כלומר חטא הנח בעל החלומות והשבטים כולם התודו על תיבת זאת שחטאו ושלחו לאביהם.
ויאמרו זאת מצאנו, וזהו מה זאת עשה לנו א-להים, כלומר מה גדול כח העבירה שעשינו עם תיבת זאת. ובזה מתורצים כמה יתורים באלו הפסוקים מבוארים למדקדק, למדתי זאת מדברי ספר דברי שלום:
Sors et apprends comment le Saint, béni soit-Il, paie mesure pour mesure. Sur Yaakov il est dit (la 27,16) : et les peaux des chevreaux des chèvres, elle les lui mit ; en face de cela : et il trempa la tunique dans le sang (la 37,31) pour le démentir.
Lui, il causa : et Its'hak trembla d'un grand tremblement (la 27,33) ; en face de cela il trembla aussi d'un grand tremblement à l'heure où il dit : reconnais donc etc. (la 37,32).
Et de même Yehouda, Tamar le trompa par une peau de vêtements de chèvre, et de même : et Yehouda reconnut (la 38,26). Yehouda dit à son père : reconnais donc, la tunique de ton fils ; en face de cela il fut puni : et Yehouda reconnut.
Et de même maintenant ils s'avouaient : et l'un ouvrit son sac, c'est Levi qui resta seul de Shimon son compagnon, comme l'a expliqué Rachi (Genèse 42,27). Et ils dirent l'un à son frère : voici le maître des songes etc., et c'était Shimon et Levi.
Maintenant il avoua : voici ceci est dans mon sac, c'est-à-dire le péché de : voici le maître des songes, et toutes les tribus avouèrent sur le mot זאת qu'ils ont fauté et qu'ils ont envoyé à leur père. Et ils dirent : ceci, nous l'avons trouvé, et c'est : que nous a fait Elokim ceci, c'est-à-dire combien est grande la force de la transgression que nous avons faite avec le mot זאת.
Et par cela se résolvent plusieurs surplus dans ces versets, clairs pour celui qui précise. J'ai appris cela des paroles du sefer Divrei Shalom :
מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק הא-להים מצא עון עבדיך (שם מד, טז). אם התודו הם בפני בשר ודם אף כי ידעו כי צדקו הם במעשה הזה, ומה יעשה קרוץ מחומר המלא עונות ומרד במלך מלכי המלכים הקב"ה איך ימלא פיו בוידוים ותחנונים כולי האי ואולי:
Que dirons-nous à mon seigneur, que parlerons-nous et comment nous justifierons-nous : Elokim a trouvé la faute de tes serviteurs (la 44,16). S'ils ont avoué eux devant la chair et le sang, bien qu'ils sussent qu'ils étaient justes dans cet acte, et que fera celui qui est pécine d'argile, plein de fautes et qui s'est rebelé contre le Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il : comment remplira-t-il sa bouche d'aveux et de supplications, à tant que cela, et peut-être :