« Sauve-moi donc de la main de mon frère, de la main d'Ésaü » (Berechit 32,12). Le Zohar a écrit : celui qui prie une tefila doit expliquer ses paroles comme il convient, c'est pourquoi Yaakov a expliqué « de la main de mon frère, de la main d'Ésaü ». Que l'on ne pense pas que le Saint, béni soit-Il, sonde les cœurs et comprend l'intention : seulement il faut expliquer. La raison apparaît au Chla : les mots de la tefila formés de lettres saintes montent en haut et percent les firmaments.
Aussi : les trois intégrités de Yaakov, corps, bien et Torah ; la pudeur requise même d'une fille non mariée, comme Dina ; ôter de sa maison toute chose interdite, car les abominations portent le nom d'idolâtrie
הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב, יב). כתב הזוהר (ח"א קסט, א), מכאן מאן דצלי צלותא דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות, על כן היה פירש מיד אחי מיד עשו, ולא יחשוב הלא הקב"ה בוחן לבות והיא יתברך מבין כוונתו, אלא צריך לפרוש.
והטעם נראה לי, כי התיבות של התפלה המתהוות מאותיות קדושות עולות למעלה ובוקעות הרקיעים:
Sauve-moi donc de la main de mon frère, de la main d'Esau (Genèse 32,12). Le Zohar a écrit (I, 169a): d'ici, celui qui prie une tefila doit expliquer ses paroles comme il convient; c'est pourquoi il a expliqué: de la main de mon frère, de la main d'Esau; et que l'on ne pense pas: n'est-ce pas le Saint, béni soit-Il, qui sonde les cœurs, et Lui, béni soit-Il, comprend son intention; seulement il faut expliquer.
Et la raison m'apparaît: car les mots de la tefila qui se forment de lettres saintes montent en haut et percent les firmaments:
קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא). יעקב אבינו היה ירא שנתמעטו זכיותיו מחמת שקיבל מהש"י כמה חסדים, א"כ מה יחשוב הדיוט חוטא כשהקב"ה משפיע לו טובה, אף אם יש בידו איזה זכיות הלא נחשבו לכלום וכבר אכל אותם.
על כן יצטער במאוד ואל יהנה הרבה מעולם הזה, ויעשה צדקה וגמילות חסד ויהיה נכנע במאוד מאוד וכולי האי ואולי:
Je suis devenu petit de toutes les bontés (Genèse 32,11). Yaakov notre père craignait que ses mérites se fussent diminués parce qu'il avait reçu du Nom, béni soit-Il, plusieurs bontés; s'il en est ainsi, que pensera un homme simple, pécheur, lorsque le Saint, béni soit-Il, lui fait affluer un bien, même s'il a en sa main quelques mérites: ne sont-ils pas comptés pour rien, et il les a déjà mangés.
C'est pourquoi qu'il s'afflige beaucoup et qu'il ne jouisse pas beaucoup de ce monde, et qu'il fasse la charité et la bienfaisance, et qu'il soit très, très humble, et avec tout cela, peut-être:
והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם ט). בבראשית רבה (עו, ג) למדך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחד:
Et le camp restant sera pour une échappée (ibid. 9).
Dans Bereshit Rabbah (76,3) la Torah t'a enseigné une conduite: qu'un homme ne laisse pas tout son bien dans un seul coin:
ויותר יעקב לבדו (בראשית לב, כה). בפרק גיד הנשה (חולין צא, א), א"ר אליעזר שנשתייר יעקב על פכים קטנים.
מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל:
Et Yaakov resta seul (Genèse 32,25). Au chapitre du guid hanashe (Houlin 91a), Rabbi Eliezer a dit que Yaakov était resté pour de petits pots.
D'ici, pour les tsadikim, leur bien leur est plus cher que leur corps; et pourquoi tant? Parce qu'ils ne tendent pas la main au vol:
ויאבק איש עמו עד עלות השחר (בראשית שם). א"ר יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה (חולין שם):
Et un homme lutta avec lui jusqu'à la montée de l'aube (Genèse ibid.). Rabbi Yitshak a dit: d'ici, qu'un disciple sage ne sorte pas seul la nuit (Houlin ibid.):
ויחן את פני העיר (בראשית לג, יח). במסכת שבת פרק במה מדליקין (שבת לג, א), ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם.
ושמואל אמר, שווקים תיקן להם. ור' יוחנן אמר, מרחצאות תיקן להם.
מר דרש ויחן לשון חן והיא יופי מרחצאות. ומר דרש לשון פני.
ובמדרש (בר"ר צא, ה) אמרו, והרעב היה על פני הארץ (בראשית מא, נו), אלו העשירים הם נקראים פנים, לכך דרש פני על מטבע תיקן להם. ומר דרש תיבת העיר שתיקן להם שווקים.
ויש כמה פירושים על זה, אמנם העיקר ליראת שמים הוא שיהיה האדם שלם בג' שלימות הנרמז בויבא יעקב שלם. שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, דהיינו שלמות הגוף, ושלמות הממון, ושלמות הנפש העולה על כולם:
Et il campa face à la ville (Genèse 33,18). Dans le traité Chabbat, chapitre Avec quoi allume-t-on (Chabbat 33a): et il campa face à la ville, Rav a dit: il institua pour eux une monnaie.
Et Chemouel a dit: il institua pour eux des marchés. Et Rabbi Yo'hanan a dit: il institua pour eux des bains.
L'un exposa ויחן comme langue de grâce, et c'est la beauté: les bains. Et l'un exposa comme langue de face.
Et dans le Midrach (Bereshit Rabbah 91,5) ils ont dit: et la famine était sur la face de la terre (Genèse 41,56), ce sont les riches, ils sont appelés faces; c'est pourquoi il exposa 'face' sur: il institua pour eux une monnaie. Et l'un exposa le mot 'la ville': qu'il institua pour eux des marchés.
Et il y a plusieurs interprétations sur cela; cependant l'essentiel pour la crainte du Ciel est que l'homme soit entier dans les trois intégrités alludées dans: et Yaakov vint entier (Genèse 33,18). Entier dans son corps, entier dans son bien, entier dans sa Torah, c'est-à-dire intégrité du corps, et intégrité du bien, et intégrité de l'âme qui s'élève au-dessus de toutes:
וענין מרחצאות, נקיון הגוף הגשמי באיש משכיל ומבין, יחשוב ויתעורר שיהיה הגוף נקי מכל מעשה עבירה, נקי כפים ובר לבב:
Et le sujet des bains: la propreté du corps matériel; en un homme intelligent et comprenant, qu'il pense et s'éveille à ce que le corps soit propre de tout acte de transgression, propres les mains et pur le cœur (Psaumes 24,4):
בענין מטבע תיקן להם, הוא ענין משא ומתן שהיא השאלה הראשונה ששואלין לאדם (שבת לא, א) נשאת ונתת באמונה:
Au sujet de: il institua pour eux une monnaie, c'est le sujet de l'achat et de la vente, qui est la première question que l'on pose à l'homme (Chabbat 31a): as-tu négocié en fidélité:
ענין השווקים, היא חכמה בחוץ תרונה (משלי א, כ), וגם השווקים מקום הסוחרים. וכפי מעלת התורה שהיא שלימות הנפש, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (שם לא, יד), ובאלו העניינים היה יעקב שלם בתכלית השלימות, ואח"כ עשה תקנות לאחרים.
ככה יעשה האדם. וגם מפשוטו לא תצא, כל מה שאדם יכול לתקן צרכי העיר מצוה גדולה היא:
Le sujet des marchés: c'est la sagesse crie au-dehors (Proverbes 1,20), et aussi les marchés sont le lieu des marchands. Et selon le rang de la Torah qui est l'intégrité de l'âme, elle était comme les navires du marchand, de loin elle apporte son pain (ibid.
31,14). Et en ces sujets Yaakov était entier au comble de l'intégrité, et ensuite il fit des ordonnances pour les autres.
Ainsi fera l'homme. Et aussi de son sens simple tu ne sortiras pas: tout ce qu'un homme peut réparer des besoins de la ville, c'est une grande mitsva:
ותצא דינה בת לאה (בראשית לד, א). מאוד מאוד צריכה אשה להיות צנועה כל כבודה פנימה, לא מבעיא אשת איש, אפילו פנויה שלא היתה לאיש.
צא ולמד מה קרה לדינה שהיתה זרע יעקב אבינו וזרע לאה אמנו, על כל זאת אירע לה מה שאירע לה, א"כ צריכין שמירה יתירה בנות דעלמא:
Et Dina, fille de Léa, sortit (Genèse 34,1). Très, très, une femme doit être pudique, toute sa gloire est au-dedans (Psaumes 45,14); il n'est pas besoin de le dire d'une femme mariée, même une fille non mariée qui n'a pas été à un homme.
Va et apprends ce qui arriva à Dina qui était semence de Yaakov notre père et semence de Léa notre mère: malgré tout cela il lui arriva ce qui lui arriva; s'il en est ainsi, les filles du monde ont besoin d'une garde plus grande:
ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר.
וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה:
Et néanmoins il n'y a pas à s'interroger sur Yaakov et Léa, comment est sorti cet obstacle de Dina. Sache que la nature de Dina était une nature mâle, qui sort au champ; c'est pourquoi elle était une qui sortait.
Et le sujet est comme l'ont dit nos Sages, de mémoire bénie (Bereshit Rabbah 72,6): que Dina était mâle dans le ventre de sa mère et Joseph était femelle dans le ventre de sa mère, et Léa pria sur cela et tous deux furent renversés; néanmoins il y avait en elle la nature du mâle. Et c'est ce qu'il a dit: fille de Léa, car ce qu'elle fut faite fille et non fils, cela était par la force de la tefila de Léa:
ותדבק נפשו בדינה וגו' (בראשית לד, ג). במדרש רבה (פ, ו) ר"ל אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה, בחשיקה, בחפיצה.
בדביקה, (דברים ד, ד) ואתם הדברים בה'. בחשיקה, (שם ז, ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם.
ובחפיצה, (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל הגוים וגו', ואנו למדים אותו מפרשתו של אותו הרשע כו', עיין שם. כלומר אם הרשע הזה שהיתה כוונתו להנאות עצמו עולם הזה, רצה להשיגו בדביקה בחשיקה ובחפיצה, ומה יעשה האדם הרוצה להשיג מענין עולם הבא ואיך וכמה צריך וצריך לדביקה וחשיקה וחפיצה:
Et son âme s'attacha à Dina, etc. (Genèse 34,3).
Dans le Midrach Rabbah (80,6) Resh Lakish a dit: en trois langues d'affection le Saint, béni soit-Il, a chéri Israël: par l'attachement, par le désir, par la complaisance. Par l'attachement: (Deutéronome 4,4) et vous qui êtes attachés à ה'.
Par le désir: (ibid. 7,7) ce n'est pas à cause de votre grand nombre parmi tous les peuples que ה' vous a désirés.
Et par la complaisance: (Malachie 3,12) et toutes les nations vous diront heureux, etc. Et nous l'apprenons de la section de ce méchant-là, etc., vois là.
C'est-à-dire: si ce méchant dont l'intention était de se donner du plaisir de ce monde à voulu l'atteindre par l'attachement, par le désir et par la complaisance, que fera l'homme qui veut atteindre du sujet du monde à venir, et comment et combien il faut et il faut d'attachement et de désir et de complaisance:
עוד יש בזה המאמר עניינים גדולים המעוררים לעבודת הש"י, הארכתי מאוד במקום אחר (עי' במאמר שלישי רביעי מי' מאמרות ד"ה ועל ענין אהבה זו), מזה יראו עיניך וישמח לבך:
Il y a encore dans cette parole de grands sujets qui éveillent au service du Nom, béni soit-Il; je me suis beaucoup étendu ailleurs (voir au troisième et au quatrième discours des Dix Discours, commençant par: et sur le sujet de cet amour); de cela tes yeux verront et ton cœur se réjouira:
הסירו את א-להי הנכר וגו' (בראשית לה, ב). ראוי לאדם שישוב אל הש"י בכל עת, ויסיר מביתו כל דבר איסור וכל דבר מגונה כי כל התועבות נקראות בשם עבודה זרה, ויהי ביתו נקי מכל נגע ומכל סיג והיה מחניך קדוש:
Ôtez les dieux étrangers, etc. (Genèse 35,2).
Il convient à l'homme de revenir au Nom, béni soit-Il, en tout temps, et d'ôter de sa maison toute chose interdite et toute chose honteuse, car toutes les abominations sont appelées du nom d'idolâtrie; et que sa maison soit propre de toute plaie et de toute scorie; et ton camp sera saint (Deutéronome 23,15):