Le sujet de cette paracha est sorti sur Yaakov et sur ceux qui sortent de ses reins : l'acte des pères est un signe pour les fils. Le Chla rapporte du Ramban et de Berechit Rabba que l'envoi de Yaakov vers Esaü fait allusion aux rois du Second Temple alliés aux Romains, cause de leur chute aux mains d'Édom, et que les guerres avec Esaü font allusion à l'avenir. Comme lui, notre force n'est que dans la bouche, prier le Nom au temps de détresse, et les intercesseurs s'emploient auprès du roi. Pour colonne de l'exil jusqu'au Messie, charité, tefila et techouva comme bouclier ; par leur mérite « je viendrai vers mon seigneur, à Séir ».
ודע שענין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא, כי אם על יוצאי חלציו ג"כ, כי מעשה אבות סימן לבנים, וכמו שהאריך הרמב"ן (בראשית לב, ד) וכתב כמו ששלח יעקב לעשו ואמרו רז"ל בב"ר (עה, ב) יעקב היה מחזיק באזני כלב. א"ל לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.
רומז לבניו בבית שני, כי ישראל התחילו נפילתם ביד אדום כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וכל מלחמות יעקב עם עשו רומז על העתיד כמוזכר בב"ר, ואמרו בב"ר (עו, ג) אם יבא עשו אל המחנה וגו', והכהו אלו אחינו שבדרום. והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה.
וכן אמרו (שם עז, ד) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו, אלו הם יוצאי יריכו:
Et sache que le sujet de cette paracha n'est pas sorti seulement sur Yaakov, mais aussi sur ceux qui sortent de ses reins, car l'acte des pères est un signe pour les fils, et comme le Ramban s'est étendu (Genèse 32,4) et a écrit: comme Yaakov envoya vers Esau, et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit dans Bereshit Rabbah (75,2): Yaakov tenait un chien par les oreilles. Il lui dit: il allait son chemin et tu envoyais auprès de lui et tu lui disais: ainsi a dit ton serviteur Yaakov.
Cela fait allusion à ses fils au Second Temple, car Israël commencèrent leur chute aux mains d'Edom, car les rois du Second Temple entrèrent en alliance avec les Romains, et parmi eux il y en eut qui vinrent à Rome, et c'est cela qui fut la cause de leur chute en leurs mains; et toutes les guerres de Yaakov avec Esau font allusion à l'avenir, comme mentionné dans Bereshit Rabbah; et ils ont dit dans Bereshit Rabbah (76,3): si Esau vient vers le camp, etc., et qu'il le frappe: ce sont nos frères qui sont au sud. Et le camp restant sera pour une échappée: ce sont nos frères qui sont en exil.
Et de même ils ont dit (ibid. 77,4): et il vit qu'il ne pouvait rien contre lui et il toucha le creux de sa hanche: ce sont ceux qui sortent de sa cuisse:
וכמו שנהג הוא לדורון ולתפלה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו ואין כוחינו אלא בפינו להתפלל להש"י בעת צרה. ומלחמה להלחם עם האומות לא שייך לנו, אך עניין המלחמה עמהם תוקף השתדלות שמחויבין השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך והשרים ולהשתדל עבור ישראל בכל כוחם אף שמראים להם פנים זועפות ודוחים אותם יחזרו וילכו וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזו הכל היא לדורות עד שיבא משיח צדקנו.
ובב"ר אמרו (עי' עח, טו), ר' ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא כו':
Et comme il s'est conduit pour le présent, pour la tefila et pour la guerre, ainsi nous nous conduisons dans notre génération envers les fils d'Esau, et notre force n'est que dans notre bouche, pour prier le Nom, béni soit-Il, au temps de détresse. Et une guerre pour combattre les nations ne nous appartient pas; mais le sujet de la guerre avec elles est la vigueur de l'effort auquel les intercesseurs d'Israël sont tenus: être hardis face au roi et aux princes et s'employer pour Israël de toute leur force, même si on leur montre des visages hostiles et qu'on les repousse, qu'ils reviennent et qu'ils aillent; et c'est le maintien et la colonne de l'exil, car cette paracha, tout en elle est pour les générations jusqu'à ce que vienne le Messie notre juste.
Et dans Bereshit Rabbah ils ont dit (voir 78,15): Rabbi Yanai, lorsqu'il montait vers le gouvernement, regardait cette paracha, etc.:
גם לעשות עמוד וקיום להגולה צריכין אנחנו להכין עצמינו לדורון ולתפלה ולמלחמה בעבודת הבורא יתברך שיצילנו, והם תשובה תפלה וצדקה. לדורון, היא הצדקה.
לתפלה, כמשמעה. למלחמה, היא התשובה (אבות ד, א) איזהו גבור הכובש את יצרו, ואז הוא בעל מלחמה גדול כשכובש מלך גדול כזה כרמוז בפסוק (קהלת ט, יד) עיר קטנה וגו' ובא מלך גדול, ואמרו רז"ל (עי' תנחומא בראשית לח) זה יצר הרע כו', ובעל מלחמה וצריך ללבוש תריס וזהו התשובה שהיא כתריס בפני הפרענות, ודבר זה ימשוך עד שיקויים (בראשית לג, יד) אבוא אל אדוני שעירה, וזה יהיה בימי המשיח ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא).
והוא בזכות ג' אלה, בזכות התשובה שנאמר (ישעיה נט כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע. בזכות הצדקה שנאמר (שם א, כז) ושביה בצדקה.
בתפלה שנאמר (שם נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, אמן:
Aussi, pour faire une colonne et un maintien à l'exil, nous devons nous préparer au présent, à la tefila et à la guerre dans le service du Créateur, béni soit-Il, qu'Il nous sauve, et ce sont techouva, tefila et charité. Pour le présent, c'est la charité.
Pour la tefila, selon son sens. Pour la guerre, c'est la techouva (Avot 4,1): qui est un fort, celui qui dompte son penchant; et alors il est un grand homme de guerre lorsqu'il soumet un grand roi tel que celui-ci, comme il est allusionne dans le verset (Ecclésiaste 9,14): une petite ville, etc., et un grand roi vint; et nos Sages ont dit (voir Tanhuma Bereshit 38): c'est le mauvais penchant, etc.; et un homme de guerre, et il faut revêtir un bouclier, et c'est la techouva qui est comme un bouclier devant le châtiment; et cette chose durera jusqu'à ce que s'accomplisse (Genèse 33,14): je viendrai vers mon seigneur, à Séir; et cela sera aux jours du Messie: et monteront des sauveurs sur le mont Sion pour juger le mont d'Esau (Abdias 1,21).
Et c'est par le mérite de ces trois: par le mérite de la techouva, comme il est dit (Isaie 59,20): et un rédempteur viendra à Sion et à ceux qui reviennent de la transgression. Par le mérite de la charité, comme il est dit (ibid.
1,27): et ceux qui en reviennent, par la charité. Par la tefila, comme il est dit (ibid.
56,7): et Je les amènerai à Ma montagne sainte et Je les réjouirai dans Ma maison de tefila. Amen: