Ce passage poursuit l'accord avec le Zohar : ils s'éveillent à aller au pays de Canaan, et aussitôt « le Nom dit à Abram : Va pour toi », car l'éveil d'en bas précède celui d'en haut. Le Chla rapporte Rabbi Elazar : Avraham pèse les régions et leurs forces, n'attache pas sa pensée au point central, et demeure à Haran. Voyant son désir, le Saint, béni soit-Il, lui dit de quitter son pays, la sagesse de sa naissance et la maison de son père, vers le pays caché. Avraham rejette les forces d'en haut et des nations ; ce point est la Terre d'Israël, palais en feu dirigé sans intermédiaire, et les Pères deviennent une merkava (char).
Aussi : dix-huit bénédictions et Ketoubot 110b selon la devekout ; « Il le fit sortir dehors » et les bénédictions de « Va pour toi » jusqu'au Bouclier d'Avraham ; la merkava d'ARGAMAN et les quatre camps de la Che'hina
על כן נראה בעיני פשוט, שזה המאמר מכוון ממש למה שכתב הזוהר בפרשה זו (ח"א עז, ב) וזה לשונו, כתיב ללכת ארצה כנען, דערותא דלהון הוה למיהך תמן. מכאן אוליפנא, כל מאן דאתער לאתדכאה, מסייעין ליה.
תא חזי, דהכי הוא דכיון דכתיב ללכת ארצה כנען, מיד ויאמר ה' אל אברם לך לך, ועד דההוא אתערו בקדמיתא לא כתיב [לך לך]. ותא חזי, מלה דלעילא לא אתער עד דאתער לתתא בקדמיתא, על מה דתשרי [ההיא דלעילא].
ורזא דמלה נהורא אוכמא לא אתייחדא בנהורא חיוורא, עד דאיהי אתערת בקדמיתא. כיון דאיהי אתערת בקדמיתא, מיד נהורא חוורא שריא עלה, ועל דא כתיב (תהלים פג, ב) א-להים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט, אל בגין דלא יסתפק נהורא חוורא מעלהא (ס"א מעלמא) לעלמין.
וכן (ישעיה סב, ו) המזכירים את ה' אל דמי לכם, בגין לאתערא לתתא במה דישרי אתערותא דלעילא. וכן כיון דאתער בר נש אתערותא בקדמיתא, כדין אתער אתערותא דלעילאהגה"הולכן הנביאים יתעוררו למטה תחלה, ואחר כך יעורר עליהם רוח הקודש מלמעלה:.
תא חזי, כיון דכתיב (בראשית יא, לא) ויצאו אתם מאור כשדים וגומר, מיד (שם יב, א) ויאמר ה' אל אברם:
Il me semble donc simple que cet enseignement correspond exactement à ce qu'a écrit le Zohar dans cette section (Zohar I, 77b), et voici ses paroles: Il est écrit: "pour aller au pays de Canaan"; telle était leur volonté, aller là-bas. Nous apprenons d'ici que quiconque s'éveille à se purifier reçoit de l'aide.
Viens et vois: il en est ainsi. Puisqu'il est écrit: "pour aller au pays de Canaan", aussitôt: "le Nom dit à Abram: Va pour toi" (Genèse 12,1).
Avant qu'ils ne se soient éveillés les premiers, il n'est pas écrit: "Va pour toi". Viens et vois: la parole d'en haut ne s'éveille pas avant qu'il y ait d'abord un éveil en bas, sur ce sur quoi repose celle d'en haut.
Le secret de la chose est que la lumière noire ne s'unit pas à la lumière blanche avant de s'être éveillée la première. Dès qu'elle s'éveille la première, la lumière blanche repose aussitôt sur elle.
C'est pourquoi il est écrit: "É-lokim, ne demeure pas silencieux; ne te tais pas et ne reste pas immobile, Ô É-lokim" (Psaumes 83,2), afin que la lumière blanche ne se retire pas d'elle (variante: du monde) à jamais. De même: "Vous qui rappelez le Nom, ne gardez pas le silence" (Isaie 62,6), afin d'éveiller en bas ce sur quoi reposera l'éveil d'en haut.
De même, lorsqu'un homme éveille d'abord un éveil, l'éveil d'en haut s'éveille alors. Note: les prophètes s'éveilleront d'abord en bas, puis l'Esprit saint s'éveillera sur eux d'en haut.
Viens et vois: puisqu'il est écrit: "Ils sortirent avec eux d'Our des Chaldéens..." (Genèse 11,31), aussitôt: "le Nom dit à Abram" (ibid. 12,1).
ויאמר ה' אל אברם לך לך. א"ר אלעזר, לך לך לגרמך, לאתקנא גרמך, לאתקנא דרגא דילך.
לך לך, דהא הקדוש ב"ה יהיב לאברהם רוחא דחכמתא, והוה ידע ומצרף סיטרי דישובי עלמא, ואסתכל בהו ואתקל בתקלא וידע חילין די ממנן על סטרי ישובא. כד מטא לגו נקודה דאמצעיתא דישובא, תקיל בתקלא ולא הוה סליק בידיה, אשגח למנדע חילא די ממנא עלה, ולא יכיל לאדבקא ברעותא.
תקיל כמה זמנין, וחמא דהא מתמן אשתיל כל עלמא. אשגח וצרף לתקן למנדע, וחמא דהא חילא דעלה לית לה שיעורא עמיק וסתים, ולאו איהו כגוונא דסטרי דרגא דישובא.
אשגח ותיקן וידע, דהא כמה דמההיא נקודה דאמצעית דישיבא מיניה אשתיל עלמא לכל סטרי, הכי נמי ידע דהא חילא דשרי עלה, מתמן נפקי כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא, וכלהו ביה אחידן. כדין ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען:
"Le Nom dit à Abram: Va pour toi." Rabbi Elazar dit: "Va pour toi", pour toi-même, afin de te parfaire et de parfaire ton degré. "Va pour toi", car le Saint, béni soit-Il, donna à Abraham un esprit de sagesse.
Il connaissait et examinait les régions du monde habité; il les considérait et les pesait à la balance, et il connaissait les forces préposées aux régions habitées. Lorsqu'il parvint au point central du monde habité, il le pesa à la balance, mais cela ne réussit pas dans sa main; il s'appliqua à connaître la force préposée sur lui, mais ne put y attacher sa pensée.
Il le pesa plusieurs fois et vit que le monde entier se déployait à partir de là. Il observa et examina avec justesse pour connaître, et vit que la force qui reposait sur lui était sans mesure, profonde et cachée; elle n'était pas semblable aux régions et aux degrés du monde habité.
Il observa, examina et sut que, de même que le monde se déploie dans toutes les directions à partir de ce point central du monde habité, de même de la force qui repose sur lui sortent toutes les autres forces préposées à toutes les régions du monde, et toutes lui sont attachées. Alors: "Ils sortirent avec eux d'Our des Chaldéens pour aller au pays de Canaan" (Genèse 11,31).
עוד אשגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא דמלה דההוא אתר, ולא הוה ידע ולא יכיל לאתדבקא. כיון דחמא תוקפא דהאי אתר ולא יכיל למיקם עליה, מיד (שם יא, לא) ויבא עד חרן וישבו שם.
מאי טעמא דאברהם, אלא דאיהו הוה ידע וצריף בכל אינון שלטנין מדברי עלמא בכל סטר דישובא, והוה תקיל וצריף אינון דשלטאן בסטרי דישובא, מדברי ככביא ומזליהון, מאן אינון תקיפין אילין על אילין, והוה תקיל (ס"א תקיף) כל ישובי דעלמא ולא סליק בידיה. וכד מטא להאי אתר, חמא תקיפו דעמיקין דלא יכול למיקם ביה:
Il continua à observer, à peser et à examiner afin de parvenir à la clarification de la chose de ce lieu, mais il ne savait pas et ne pouvait s'y attacher. Lorsqu'il vit la puissance de ce lieu et ne put s'y tenir, aussitôt il est écrit: "Ils arrivèrent jusqu'à Haran et y demeurèrent" (ibid.
11,31). Quelle en fut la raison pour Abraham?
C'est qu'il connaissait et examinait tous ces gouverneurs qui dirigent le monde dans chaque région du monde habité. Il pesait et examinait ceux qui dominent les régions du monde habité, les gouverneurs des étoiles et de leurs constellations, pour savoir lesquels étaient les plus puissants les uns par rapport aux autres.
Il pesait (variante: dominait) tous les lieux habités du monde, mais cela ne réussit pas dans sa main. Lorsqu'il parvint à ce lieu, il vit une puissance profonde dans laquelle il ne pouvait se tenir.
כיון דחמא קב"ה אתערותא דיליה ותיאובתיה דיליה, מיד אתגלי ואמר ליה לך לך, למגדע לך, ולאתקנא גרמך. מארצך, מההוא סטר דישובא דהות מתדבק ביה.
וממולדתך, מההוא חכמה דאנת אשגח ותקיל תולדות דילך, ורגע ושעתא וזימנא דאיתלדת ביה, ובההוא ככבא ובההוא מזלא. ומבית אביך, דלא תשגח בביתא דאבוך, אית לך שרשא לאצלחא בעלמא מביתא דאבוך.
בגין כך, לך לך מחכמה דא ומאשגחותא דא. תא חזי, דהכי הוא דהא נפקי מאור כשדים והוו בחרן, אמאי יימא ליה לך לך מארצך וממולדתך.
אלא עקרא דמלתא כמה דאתמר. אל הארץ אשר אראך, מה דלא יכולת למיקם עליה, ולא יכילת למנדע חילא דההוא ארעא דאיהו עמיק וסתים, עד כאן לשונו:
Lorsque le Saint, béni soit-Il, vit son éveil et son désir, Il se révéla aussitôt et lui dit: "Va pour toi", afin de te détacher et de te parfaire. "De ton pays": de cette région du monde habité à laquelle tu étais attaché.
"De ton lieu de naissance": de cette sagesse par laquelle tu observais et pesais ta propre naissance, le moment, l'heure et le temps auxquels tu étais né, ainsi que l'étoile et la constellation sous lesquelles tu étais né. "De la maison de ton père": ne regarde pas la maison de ton père en pensant que tu y possèdes une racine pour réussir dans le monde.
C'est pourquoi, "Va pour toi": éloigne-toi de cette sagesse et de cette observation. Viens et vois: il en est bien ainsi.
Ils étaient sortis d'Our des Chaldéens et se trouvaient à Haran; pourquoi donc lui dire: "Va pour toi, de ton pays et de ton lieu de naissance"? Mais l'essentiel de la chose est comme il a été dit.
"Vers le pays que Je te montrerai" (Genèse 12,1): ce sur quoi tu ne pouvais te tenir et dont tu ne pouvais connaître la force, celle de ce pays profond et caché. Jusqu'ici ses paroles.
כלל הענין, שמתחילה היה הולך אברהם אבינו מהשגה להשגה, עד שהשליך כל כוחות שלמעלה דהיינו צבא השמים וחייליהם, והכחות של השדים הממונים על היישוב דהיינו כל ארץ העמים, וידע שיש נקודה אמצעית של הישוב דהיינו ארץ ישראל, כי הבין קדושת הארץ כי זה חמש שנים שהבטיחו הש"י לו ולזרעו על זאת הארץ א"כ בודאי היא קדושה ביותר. אע"פ שהיא חומריית כשאר ארצות והיא בעולם הזה השפל, על כל זאת בודאי קדושה שורה בה.
וזהו שקרא לה שם (בר"ר לט, א) בירה דולקת, כי האירה מכבודו יתברךהגה"הוהזכיר במאמר הזה לשון בירה כי כן נקרא בית המקדש, דכתיב בדברי הימים (דה"א כט, א), כי לא לאדם הבירה כי לה' א-להינו:, ורצה להשיג הקדושה יתירא השורה בארץ ההיא וטרח הרבה ולא עלתה בידו, כי הקב"ה בעצמו בלי שום אמצעי הוא מנהיג הארץ הלזו:
En résumé, notre père Abraham allait d'une appréhension à l'autre, jusqu'à rejeter toutes les forces d'en haut, c'est-à-dire l'armée céleste et ses troupes, ainsi que les forces des démons préposés au monde habité, c'est-à-dire à toutes les terres des nations. Il sut qu'il y a un point central du monde habité, à savoir la Terre d'Israël, car il en comprit la sainteté: depuis cinq ans, le Nom lui avait promis cette terre, à lui et à sa descendance; elle était donc certainement très sainte.
Bien qu'elle soit matérielle comme les autres terres et se trouve dans ce monde bas, la sainteté y repose néanmoins certainement. C'est ce qu'il appela là-bas (Bereshit Rabba 39,1) un "palais en feu", car elle était éclairée de Sa gloire, béni soit-Il.
Note: il emploie ici le mot "palais", car c'est ainsi que le Temple est appelé, comme il est écrit: "Car le palais n'est pas pour un homme, mais pour le Nom notre É-lokim" (I Chroniques 29,1). Il voulut atteindre la sainteté supplémentaire qui repose sur cette terre et s'efforça beaucoup, mais n'y parvint pas, car le Saint, béni soit-Il, dirige Lui-même cette terre sans aucun intermédiaire.
ואחר שראה הקב"ה שהוא מתעורר עצמו ללכת ארצה כנען, כלומר להשיג סודה, אז נגלה עליו מלך מלכי המלכים הקב"ה ואמר אני בעל הבירה, וגילה סודו לעבדו הנאמן והחכימו בסוד א-להי כמה דאפשר, עד שנעשה מרכבה הוא וזרעו וזרע זרעו להיותן דביקים בו בסוד מרכבה והשגה באלהות מה דאפשר, והאלהות שורה עליהם:
Après que le Saint, béni soit-Il, vit qu'il s'éveillait de lui-même à aller au pays de Canaan, c'est-à-dire à en atteindre le secret, alors le Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il, se révéla à lui et dit: "Je suis le maître du palais." Il révéla son secret à son fidèle serviteur et le rendit sage dans le secret divin, autant que possible, jusqu'à ce que lui, sa descendance et la descendance de sa descendance deviennent une merkava (char), afin qu'ils soient attachés à Lui dans le secret de la merkava et dans la connaissance du Divin, autant que possible; et la Divinité repose sur eux.
וזהו שאנו אומרים (בתפילת שמו"ע) א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב, ולפום ריהטא קשה הלא הש"י א-להי כל העולם הוא. אלא הענין הוא, א-להי אבות בסוד המרכבה שהם כסא לשריית כבודו יתברך עליהם:
C'est ce que nous disons dans la prière des Dix-huit bénédictions (Shemoneh Esreh): "É-lokim d'Abraham, É-lokim d'Its'hak et É-lokim de Yaakov." À première vue, cela est difficile: le Nom n'est-Il pas l'É-lokim du monde entier? Mais le sens est: É-lokim des Pères, selon le secret de la merkava, car ils sont un trône pour que Sa gloire, béni soit-Il, repose sur eux.
ובזה מתורץ מה שאמרו (כתובות קי, ב), [כל] הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, והדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה. וקשה ח"ו מה זה בהדר בארץ ישראל שהוא דומה לשיש לו אלוה, הלא הוא א-להים יתברך.
בשלמא ברישא לא קשה שהדר בחוצה לארץ שאמר דומה כמי שאין לו אלוה, ששם לשון דומה ניחא, כי באמת יש לו אלוה, רק שהוא דומה כמי שאין לו. אבל בסיפא קשה.
אלא הענין הוא כמו שכתבתי, דמי שדר בארץ ישראל חלק ה' דומה כמי שיש לו אלוה, כלומר בסוד הדביקות כאלו היה מרכבה כנ"ל:
Par cela se résout ce qu'ils ont dit (Ketoubot 110b): "[Quiconque] habite hors de la Terre d'Israël est semblable à celui qui n'a pas d'É-lokim, tandis que celui qui habite en Terre d'Israël est semblable à celui qui a un É-lokim." La difficulté est la suivante, à Dieu ne plaise: en quoi celui qui habite en Terre d'Israël est-il seulement semblable à celui qui a un É-lokim, puisque le Nom, béni soit-Il, est bien son É-lokim? Dans la première partie, en revanche, il n'y a pas de difficulté: à propos de celui qui habite hors de la Terre d'Israël, il est dit "semblable à celui qui n'a pas d'É-lokim"; le terme "semblable" convient ici, car en vérité il a un É-lokim, mais il ressemble à quelqu'un qui n'en a pas.
Mais la seconde partie est difficile. Le sens est plutôt celui que j'ai écrit: celui qui habite en Terre d'Israël, part du Nom, est semblable à celui qui a un É-lokim; c'est-à-dire, dans le secret de la devekout (attachement), comme s'il était une merkava, ainsi qu'il a été dit plus haut.
ואמר לו הש"י, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, היא החכמה שכבר השיג אברהם סטרי ישובא וכוחותיה ושריה כמו שכתב הזוהר. ויוצא אותו החוצה, רצה לומר, שהוציאו הש"י מחכמה חיצונית ההם, והכניסו פנימה, זהו אל הארץ אשר אראך, דלא יכולת למיקם עלה וכו'.
ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים א-להי אברהם. ואברכך, זהו שאומרים א-להי יצחק.
ואגדלה שמך, זהו שאומרים א-להי יעקב. והיה ברכה, בך חותמין (פסחים קיז, ב), והחתימה היא מגן אברהם:
Et le Nom lui dit: "Va pour toi, de ton pays, de ton lieu de naissance et de la maison de ton père" (Genèse 12,1): c'est la sagesse par laquelle Abraham avait déjà perçu les régions du monde habité, leurs forces et leurs princes, comme l'a écrit le Zohar. "Il le fit sortir dehors" (Genèse 15,5) signifie que le Nom le fit sortir de ces sagesses extérieures et le fit entrer à l'intérieur; tel est le sens de "vers le pays que Je te montrerai", pays sur lequel tu ne pouvais te tenir, etc.
"Je ferai de toi une grande nation" (Genèse 12,2): c'est ce que nous disons, "É-lokim d'Abraham". "Je te bénirai": c'est ce que nous disons, "É-lokim d'Its'hak".
"Je rendrai ton nom grand": c'est ce que nous disons, "É-lokim de Yaakov". "Tu seras une bénédiction": c'est par toi que l'on conclut (Pessahim 117b), et la conclusion est "Bouclier d'Abraham".
דע כי יש מרכבה למעלה מרכבו, כתיב (שה"ש ג, י) מרכבו ארגמן, וכתיב (שם ו, יב) מרכבות עמי נדיב. ועתה נפרש מרכבה דארגמן, ולקמן אי"ה נפרש מרכבות נדיב.
הנה ארץ ישראל ומקדש שלמטה מכוון נגד שלמעלה, וכמו שמקדש קודש, ויש בו קודש קדשים, ויש מזבח החיצון, ויש מזבח הפנימי קרוב לקודש קדשים. וכל מזבח היה מרובע, וכתיב בו (שמות כז, א) רבוע יהיה שהוא יתור, כי אחר שנתן המדה של אורך ורוחב, הרי אנו רואים שהוא מרובע, ולמה צריך לכתוב רבוע יהיה.
אלא רומז אל מזבחות עליונות, שכל אחד רבוע ד' מחנות שכינה, וזה למעלה מזה, דהיינו ד' מתנות שכינה *רפאל *גבריאל *מיכאל *נוריאל ראשי תיבות ארגמ"ן, וא' של ארגמן הוא האחד יחיד ומיוחד יתברך הרוכב על מרכבתו:
Sache qu'il existe une merkava en haut. Il est écrit: "Son char est de pourpre" (Cantique des cantiques 3,10), et il est écrit: "les chars de mon peuple généreux" (ibid.
6,12). Nous allons maintenant expliquer la merkava d'ARGAMAN (ארגמן) et, plus loin, avec l'aide du Nom, les chars du peuple généreux.
La Terre d'Israël et le Sanctuaire d'en bas correspondent à ceux d'en haut. De même que le Sanctuaire est saint et comporte un Saint des saints, il y a un autel extérieur et un autel intérieur, proche du Saint des saints.
Chaque autel était carré, et il est écrit à son sujet: "Il sera carré" (Exode 27,1), ce qui est superflu, car une fois données ses mesures de longueur et de largeur, il apparaît déjà qu'il est carré. Pourquoi donc écrire: "Il sera carré"?
Cela fait allusion aux autels supérieurs: chacun est carré selon les quatre camps de la Chekhina (Présence divine), l'un au-dessus de l'autre, à savoir Raphaël, Gavriel, Mikhael et Nouriel, dont les initiales forment ARGAMAN. L'aleph d'ARGAMAN est l'Un, unique et sans pareil, béni soit-Il, qui chevauche Sa merkava.
והנה נודע מיכאל שר החסד ששם עלה אברהם, כמו שכתוב (מיכה ז, כ) חסד לאברהם. וגבריאל שר הגבורה ששם עלה יצחק, וכמו שכתוב (בראשית לא, מב) פחד יצחק.
נוריאל שמו אוריאל כמו שאמרו המקובלים, הוא שר התפארת הכלול מחסד וגבורה. מאור החסד נקרא אוריאל מלשון אור.
ומצד הגבורה נקרא נוריאל לשון נור (עי' דניאל ז, ט), כי ה' א-להיך אש אוכלה מצד הגבורה. על כן יש מפרשים כי א' דארגמן הוא אוריאל, ואלו ה' אותיות של ארגמן הם ד' מחנות רפאל שר המלכות המקבלת מג' הנ"ל, הרי פירושו של ארגמן:
Il est connu que Mikhael est le prince du 'hessed (bonté), degré auquel Abraham s'est élevé, comme il est écrit: "'hessed pour Abraham" (Michee 7,20). Gavriel est le prince de la guevoura (rigueur), degré auquel Its'hak s'est élevé, comme il est écrit: "la crainte d'Its'hak" (Genèse 31,42).
Nouriel, appelé Ouriel selon les mekoubalim, est le prince de Tiferet (harmonie), qui comprend 'hessed et guevoura. Du côté de la lumière du 'hessed, il est appelé Ouriel, du mot or, "lumière"; du côté de la guevoura, il est appelé Nouriel, du mot nour (voir Daniel 7,9), car le Nom, ton É-lokim, est un feu dévorant du côté de la guevoura.
C'est pourquoi certains expliquent que l'aleph d'ARGAMAN est Ouriel. Ces cinq lettres d'ARGAMAN correspondent ainsi aux quatre camps; Raphaël est le prince de Malkhout (royauté), qui reçoit des trois susmentionnés.
Tel est le sens d'ARGAMAN.