Pourquoi la bénédiction et le commandement de fructifier furent-ils donnés deux fois, à Adam et à Noach ? Le Chla explique : ils ont dit (Yevamot 63b) : « Celui qui ne s'occupe pas de procréation est comme s'il diminuait la demout (ressemblance) », alors que le verset porte tselem (image) ; ce sont deux choses, tselem du côté de l'âme, demout du côté du corps. Il rapporte du Zohar que, si Adam n'avait pas fauté, il aurait engendré du côté du roua'h kadisha (esprit saint) ; après la faute, les descendants n'ont pas de permanence jusqu'à l'arche de Noach. Alors il vivait à jamais, corps et âme, chaque individu demeurant, et la procréation aurait suivi l'hichtalchelout (émanation en chaîne).
Aussi : le monde créé pour l'homme, l'Adam d'en bas à la ressemblance de l'Adam d'en haut ; les tuniques de lumière, or avec aleph ; si Adam et 'Hava n'avaient pas corrompu, la goutte n'aurait pas été fétide
צריך ליתן טעם למה באה ברכה וציווי דפריה ורביה כפל דהיינו לאדם ונח, והנני מבאר כיד ה' הטובה עלי, ואגב יתבארו איזה סודות במבול ובאות קשת ובהפלגה. וגם יהיה מתורץ בענין היקישא דפריה ורביה שהעתקתיו לעיל בפרשת בראשית, שאמרו (יבמות סג, ב) מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו ממעט את הדמות, ומייתי לה מדסמיך ליה לקרא (בראשית ט, ו) כי בצלם א-להים עשה את האדם, למה שינה מלשון דקרא שאמר צלם, והם זכרו דמות, וע"כ שני עניינים הם, דהא כתיב בצלם ודמות:
Il faut donner une raison pour laquelle la bénédiction et le commandement de fructifier et de multiplier furent donnés deux fois, c'est-à-dire à Adam et à Noach. Je vais l'expliquer selon la bonne main de ה' sur moi; et, par incident, certains secrets du Déluge, du signe de l'arc-en-ciel et de la dispersion seront éclaircis.
Sera aussi résolu le sujet du hekesh (rapprochement scripturaire) relatif à la procréation, que j'ai rapporté plus haut dans la section Bereshit : ils ont dit (Yevamot 63b) : 'Celui qui ne s'occupe pas de procréation est comme s'il diminuait la demout (ressemblance).' Ils l'apprennent de la juxtaposition avec le verset : 'Car selon le tselem (image) d'Elokim Il a fait l'homme' (Genèse 9,6). Pourquoi ont-ils changé la formulation du verset, qui dit tselem, alors qu'ils ont mentionné demout ?
Il en résulte que ce sont deux choses, car l'Écriture porte tselem et demout :
איתא בזוהר בפרשה זו (ח"א סא, א), אלמלא לא חטא אדם, לא עבד תולדות כגוונא דא מסיטרא דיצר הרע, אבל עבד תולדות מסיטרא דרוח קדישא, דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצה"ר. ובגין דכל תולדות דבני נשא כולו בסטרא דיצה"ר, בגין כך ליתן לון קיום.
אבל אלמלא לא חטא אדם ולא אתתרך מגינתא דעדן, עביד תולדות מסיטרא דרוח קדישא דקדישין כמלאכי עלאין קיימו לדרי דרין כגוונא דלעילא. כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגינתא דעדן, ולא זכה לאפקא לון מגינתא, לא אתקיימא אפילו לאשתרשא בעלמא דא.
עד דאתא נח ועאל בתיבה, ומן תיבה נפקו כל דרין דעלמא, עכ"ל. מי שיש לו עינים לראות ויורד בעומקו של מאמר הזה, יתגלו לו כמה עניינים:
Il est rapporté dans le Zohar (ouvrage kabbalistique), dans cette section (I, 61a) : 'Si Adam n'avait pas fauté, il n'aurait pas engendré des descendants de cette manière, du côté du yetser ha-ra (mauvais penchant); il aurait engendré des descendants du côté du roua'h kadisha (esprit saint). Car maintenant il n'engendre des descendants que du côté du yetser ha-ra.
Puisque tous les descendants des hommes sont entièrement du côté du yetser ha-ra, ils n'ont donc pas de permanence. Mais, si Adam n'avait pas fauté et n'avait pas été chassé du jardin d'Éden, il aurait engendré des descendants du côté du roua'h kadisha, saints comme les anges supérieurs, subsistant de génération en génération à la manière d'en haut.
Lorsqu'il a fauté et a engendré des fils hors du jardin d'Éden, sans avoir mérité de les engendrer dans le jardin, ils ne purent subsister, pas même s'enraciner dans ce monde, jusqu'à ce que Noach vienne et entre dans l'arche; de l'arche sortirent toutes les générations du monde.' Fin de la citation. Celui qui a des yeux pour voir et descend dans la profondeur de cet enseignement y découvrira plusieurs sujets :
ראשית דבר, העולם נברא בשביל האדם שנעשה בצלם ודמות כביכול אדם התחתון כדוגמת אדם העליוןהגה"הוכמו שפירשו בזוהר (עי' ח"א נה, ב) אלה תולדות השמים וארץ, ואמר תולדות שמים וארץ ולא אמר אלה שמים וארץ וגו'. אבל אמר אלה תולדות לרמוז על אדם וחוה שהם תולדות שמים וארץ, ולא תולדות בני אדם כי אם יצירתן משמים וארץ כו':.
והיה הוא ותמורתו קודש, דהיינו תיק הספר עם הספר, וזהו הגוף והנשמה, כי אז קדוש יאמר לו כשהוא בבחינת יהי אור כתנות אור באל"ף, והנשמה קודש הקדשים. וזהו סוד צלם ודמות, צלם מצד הנשמה, דמות מצד הגוף, כאשר רמזתי למעלה בפרשת בראשית, והארכתי בהקדמת תולדות אדם, ואז היה חי לעולם בגוף ונפש.
וענין תולדותיו להיותן קיים באיש ולא במין לבד הפריה ורביה היתה בסוד השתלשלות כמלאכי עליון המשתלשלים זה מזה כי אין להם הפסק ומתפשט כמדליק נר מנר, והיה צלם א-להים מתפשט ומתרבה, ואף בהתפשטות היה נשאר סוד הצלם. אף שמאדם וחוה ואילך היה חילוק שנולדו מטיפה, מכל מקום אלו לא קלקלו לא היה טיפה סרוחה:
Tout d'abord, le monde fut créé pour l'homme, qui fut fait en tselem (image) et demout (ressemblance), c'est-à-dire l'Adam d'en bas à la ressemblance de l'Adam d'en haut, pour ainsi dire. (Note : ainsi qu'ils l'ont expliqué dans le Zohar, voir I, 55b : 'Voici les générations des cieux et de la terre' (Genèse 2,4).
Il dit 'les générations des cieux et de la terre', et non 'Voici les cieux et la terre', etc. Il dit plutôt 'Voici les générations' afin de faire allusion à Adam et Ève, qui sont les générations des cieux et de la terre, et non les générations des hommes, car leur formation provient des cieux et de la terre, etc.) Lui et son substitut étaient saints (Lévitique 27,10), c'est-à-dire l'étui du livre avec le livre : le corps et l'âme.
Car alors on l'appelait saint, lorsqu'il était dans l'aspect de 'Que la lumière soit' (Genèse 1,3), avec des tuniques de lumière, אור avec aleph; l'âme était le Saint des saints. Tel est le mystère du tselem et de la demout : le tselem du côté de l'âme, la demout du côté du corps.
Je l'ai déjà esquissé plus haut dans la section Bereshit et l'ai longuement développé dans l'introduction de Toledot Adam. Alors, il vivait à jamais, corps et âme.
La permanence de ses générations était celle de chaque individu, et non seulement de l'espèce. La procréation aurait suivi le mystère de l'hishtalshelout (émanation en chaîne), comme les anges supérieurs qui émanent l'un de l'autre, car ils ne connaissent pas d'interruption, et se propagent comme on allume une bougie à partir d'une autre.
Le tselem Elokim se répandrait et se multiplierait, et, même dans cette propagation, le mystère du tselem demeurerait. Bien qu'à partir d'Adam et Ève il y eût une différence, car ils naîtraient d'une goutte, néanmoins, s'ils n'avaient pas corrompu, la goutte ne serait pas fétide :