Ce passage poursuit une autre allusion du yod écrit pleinement, au sujet des dimensions du monde. Selon le Chla, le point, formel ou non, est indiqué par le yod; le vav est une ligne, le dalet une surface. En haut, le hiyouli caché, le yod-point, est ''Hokhma, point unique du Nom; Keter est appelé ayin, et ''Hokhma l'être dont l'existence vient de Keter, indiqué par la pointe du yod. Dans le yod écrit pleinement se trouvent toutes les lettres du Nom: tout ce qui se trouve en bas dans l'œuvre de la Création existe pareillement dans sa racine en haut.
Aussi : la lumière déjà incluse dans l'air primordial; la nouveauté du monde seulement du côté des créatures, Lui et Son Nom seuls; le Nom de l'Essence, yehi et vayehi procédant du Nom
עוד מרומז ביו"ד במלואו ענין גדרי עולם בזה האופן, הר"ר יודא חייט כתב בספרו בשם הר"ר עזריאל, כל נקודה בא בג' קוטרים אורך ורוחב ועומק כו'. והקשה עליו הרר"י חייט והקוטרים הם בעלי הכמות והנקודה אין לה כמות.
ופירש הפרדס ריש שער טעם האצילות את דבריו וזה לשונו, הענין הוא כי כל גשם יש לה אורך ורוחב ועומק, ואין לך דבר גשמי בעולם שלא יהיו לו ג' אלו, כי הם גדרי הגוף. ואלו יצוייר ב' גדרי הגוף לבדם שהם האורך ורוחב בלא עומק, יקרא שטח.
וכאשר נצייר גדר הגוף אחד לבד שהוא האורך ולא הרוחב, יקרא קו, פירוש קו האורך משולל מהרוחב וכל שכן מהעומק. וכאשר נצייר שלילת שלשת גדרי הגוף, תקרא הענין ההוא נקודה, והענין שאין לה אורך ורוחב ולא עומק.
ולא מפני שיכולה להיות במציאות, אלא נקרא נקודה צוריית, רצה לומר ציור שלילת גדרי הגוף, ולא שיהיה במציאות. ועם הכוונה הזאת תובן כוונת ר' יודא שהשיג על ר' עזריאל שדבריו סותרים, שאמר נקודה בג' קוטרים, וזה אי אפשר, שלנקודה אין לה אורך ורוחב ולא עומק, אלא שהיא סוף הקו פירוש כמו שבארנו כי היא סוף הקו שהוא ג"כ שלילת האור, ונמצא כי הנקודה בלא קטרים כלל.
ואמרו שהוא סוף הקו אינו מוסכם בין בעלי התכונה, כי יש אומרים ששתי נקודות או יותר קיבוצם יעשה קו, עד כאן לשונו:
Une autre allusion se trouve dans le yod écrit pleinement, au sujet des dimensions du monde, de la manière suivante. Rabbi Yehouda Hayyat a écrit dans son livre au nom de Rabbi Azriel: Tout point comporte trois dimensions, longueur, largeur et profondeur, etc.
Rabbi Hayyat lui objecta: les dimensions ont une quantité, tandis qu'un point n'a pas de quantité. Le Pardes, au début de la porte du Sens de l'Atsilout (émanation), expliqua ses paroles ainsi: Toute chose corporelle a longueur, largeur et profondeur; il n'est aucune chose corporelle au monde qui n'ait ces trois éléments, car ce sont les dimensions du corps.
Si l'on se figure seulement deux dimensions du corps, la longueur et la largeur, sans profondeur, cela se nomme une surface. Si l'on se figure une seule dimension du corps, la longueur sans largeur, cela se nomme une ligne, c'est-à-dire une ligne de longueur privée de largeur, et à plus forte raison de profondeur.
Si l'on se figure la privation des trois dimensions du corps, cela se nomme un point, c'est-à-dire ce qui n'a ni longueur, ni largeur, ni profondeur. Non qu'il puisse exister dans la réalité, mais on l'appelle un point formel, c'est-à-dire la représentation de la privation des dimensions du corps, non une chose existant dans la réalité.
Dans cette intention, on comprend l'objection de Rabbi Hayyat à Rabbi Azriel, car ses paroles se contredisent: il dit qu'un point a trois dimensions, ce qui est impossible, puisqu'un point n'a ni longueur, ni largeur, ni profondeur; il est plutôt l'extrémité de la ligne, comme nous l'avons expliqué, et aussi la privation de la lumière. Il en résulte que le point n'a aucune dimension.
Dire qu'il est l'extrémité de la ligne ne fait pas l'unanimité parmi les savants de l'astronomie, car certains disent que le rassemblement de deux points ou davantage forme une ligne. Fin de ses paroles:
ויהיה הנקודה צוריית או לא צוריית נרמזה באות י', כי אפילו היא צוריית היא בבחינת צאתה לפועל להיות גשמיית. ואות ו' הוא קו.
ואות ד' שטח. כן למעלה בסוד הרוחניות הנעלם ההיולי הנעלם י' בסוד נקודה שהיא חכמה, והיא י' משם ידו"ד וקראה בזוהר (ח"א טו, א) נקודה חדא סתימאה עילאה.
וראשית המחשבה סוף המעשה, דהיינו מילוי יו"ד שהוא ו"ד סוד ד"ו פרצופין שהם תפארת ומלכות. כלל הבנין התפארת הוא קו ההתפשטות.
ומלכות שטח הבנין. ודרוש זה מבואר במקומו בארוכה.
ואלו ד"ו נתפשטו ע"י הבינה שהיא ה' ראשונה מהשם. וכן כשתכניס ו' לתוך ד' נעשית ה', כמבואר במקומו בארוכה:
Que le point soit formel ou non formel, il est indiqué par la lettre yod; car même s'il est formel, il est considéré lorsqu'il sort à l'acte pour devenir corporel. La lettre vav est une ligne, et la lettre dalet une surface.
Il en va de même en haut, dans le secret de la spiritualité cachée: le hiyouli (matière première) caché, le yod dans le secret du point, qui est 'Hokhma (sagesse). C'est le yod du Nom, noté ici ידו"ד, et le Zohar l'appelle un point unique, caché et supérieur (Zohar I, 15a).
Le commencement de la pensée est la fin de l'acte: c'est le remplissage du yod, vav-dalet (ו"ד), secret des deux partsoufim (configurations), Tiferet (harmonie) et Malkhout (royauté). La structure générale de Tiferet est la ligne de l'expansion, et Malkhout est la surface de la structure.
Cet enseignement est expliqué longuement à sa place. Ces deux lettres, vav et dalet, se sont étendues par Bina (intelligence), qui est le premier hé du Nom; de même, lorsque l'on introduit le vav dans le dalet, il devient un hé, comme cela est expliqué longuement à sa place:
והנה זאת י' חכמה שהוא נקודה הנה היא סוד יש מאין כנודע, כי כתר נקרא אין, וחכמה נקרא יש, והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב). כלומר מציאותה היא מכתר הנקרא אין הרומז בקוצו של י' שהיא י' נקודה ציורת להיות נקודת י' שהיא חכמה, כי שם אין בכתר לא יצדק בפשיטותו אלא בהצטרפות לחכמה והבינה.
והטעם, כי אין לא יצדק אלא על דבר שיושג חיוב מציאות השגה מקצת, ונשאל על השגה זו מה היא, וישיבו שהוא דבר בלתי מושג. אבל מה שלא השיג השכל כלל, איך יצדק ששאל עליה מה עניינה.
וחושב אין וכתר למיעוט השגה בה, שאין השגה לתחתונים בה כלל, לא יתחייב בה שום השגה בבחינתו אל המאציל אלא בבחינתו אל הנאצל שהוא שתופו עם החכמ"ה והבינ"ה נקרא אי"ן, כן כתב הפרדס פרק ד' משער סדר האצילות:
Voici ce yod, 'Hokhma qui est un point: il est le secret du yech me-ayin (être à partir du néant), comme on le sait. Keter (couronne) est appelé ayin (néant), et 'Hokhma est appelée yech; la 'Hokhma se trouve à partir de l'ayin (Job 28,12).
Cela signifie que son existence vient de Keter, appelé ayin, qui est indiqué par la pointe du yod: un yod-point formel, afin de devenir le point du yod, qui est 'Hokhma. Car l'appellation ayin ne convient pas à Keter dans son sens simple, sauf par rapport à 'Hokhma et à Bina.
La raison est qu'ayin ne convient qu'à une chose dont on saisit quelque peu l'existence; on demande ce qu'est cette saisie, et l'on répond que c'est une chose insaisissable. Mais de ce que l'intellect ne saisit absolument pas, comment pourrait-on demander quelle en est la nature?
Il appelle donc Keter ayin à cause de la faiblesse de la saisie qu'on en a: les êtres inférieurs n'en ont aucune saisie. Aucune saisie ne lui est attribuée par rapport à l'Émanateur, mais seulement par rapport à l'émané; c'est son association avec 'Hokhma et Bina qui est appelée ayin.
Ainsi l'a écrit le Pardes, chapitre 4 de la porte de l'Ordre de l'Atsilout:
עוד נתכוין כי שם הויה אשר במלואו יו"ד ה"י וי"ו ה"י סוד ג' י' הנכנסים ביו"ד אחת כמו שכתבתי לעיל, הנה הוא כולל ומתפשט. ואח"כ מתפשט במילואו והוא כדמות נקודה וקו ושטח.
כי המילוי יו"ד ה"י וי"ו ה"י נתפשט מידו"ד, וידו"ד נתפשט מיו"ד. כיצד, ידוע שיש שני מיני כתיבה לאות ה', וסימנך דודי.
יש בחינה להכניס ו' בתוך ד' כזה ה' ואז הוא אותיות ד"ו. ויש בחינה להכניס י' בתוך ד' כזה ייהה ואז הוא אותיות ד"י זהו דודי, והארכתי בזה במקום אחר.
נמצא באות יו"ד במילואו כל אותיות ידו"ד. כיצד, אותיות י"ו מידו"ד יש בו כפשוטו.
אח"כ נשאר ד', תכניס ו' לד' יהיה ה'. תכניס י' לד' היא ג"כ ה'.
והארכתי בזה במקום אחר במאוד, ועתה לא באתי רק להראות ענין ההיולי של בעשרה מאמרות סוד י' סוד נקודה, דכל מעשה בראשית מה שיש למטה בגשמיות, כן יש בשרשו למעלה בסוד הנעלם:
Il voulait encore dire que le Nom, dans son remplissage, est le secret des trois yod qui entrent dans un seul yod, comme je l'ai écrit plus haut: il contient et se déploie. Puis il se déploie dans son remplissage et prend la forme d'un point, d'une ligne et d'une surface.
Car ce remplissage se déploie de ידו"ד, et ידו"ד se déploie du yod. Comment?
On sait qu'il y a deux manières d'écrire la lettre hé, et le signe mnémotechnique est דודי. Il y a une manière d'introduire le vav dans le dalet, ainsi ה, et alors ce sont les lettres ד"ו.
Il y a une manière d'introduire le yod dans le dalet, ainsi ייהה, et alors ce sont les lettres ד"י: telle est la clé de דודי. J'ai longuement développé cela ailleurs.
Il se trouve donc que, dans le yod écrit pleinement, se trouvent toutes les lettres du Nom, noté ici ידו"ד. Comment?
Les lettres י"ו de ידו"ד s'y trouvent telles quelles. Il reste ensuite le dalet: introduis le vav dans le dalet, et il devient un hé; introduis le yod dans le dalet, et il devient également un hé.
J'ai encore beaucoup développé cela ailleurs; ici, je suis venu seulement montrer l'affaire hiyouli des Dix Paroles créatrices, le secret du yod, le secret du point: tout ce qui se trouve en bas dans la matérialité de l'œuvre de la Création existe pareillement dans sa racine en haut, dans le secret caché:
ובזוהר (ח"א טז, ב) והביאו הרקנט"י, יהי אור ויה"י או"ר (בראשית א, ג), אור דכבר הוה, דא רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאוירא עילאה סתימא. בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה, דהא אין סוף בקע מאוירא דיליה וגלי האי נקודה יו"ד, כיון דהאי יו"ד אתפשט, מאי דאשתאר אשתכח אור מההוא רזא דההוא אויר סתימא.
כד אשתכח מיניה נקודה קדמאה [י], אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי, כיון דאתפשט נפיק ואיהו הוא אור דאשתאיר מאויר, דהיינו אור דנברא הוה:
Dans le Zohar (I, 16b), cité par le Rekanati, il est dit: Que la lumière soit, et la lumière fut (Genèse 1,3), une lumière qui était déjà. Tel est le secret caché: un déploiement qui s'est déployé et s'est fendu, issu du secret caché de l'air supérieur et dissimulé.
Il s'est d'abord fendu et a produit, de son secret, un point caché; car l'Ein Sof (Sans Fin) a fendu son air et a révélé ce point, le yod. Lorsque ce yod s'est déployé, ce qui restait s'est trouvé être une lumière provenant du secret de cet air caché.
Lorsqu'on y trouva le premier point [yod], il se révéla ensuite sur lui en matti vélo matti (atteint sans atteindre); lorsqu'il se déploie, il sort, et il est la lumière qui demeure de l'air, c'est-à-dire la lumière qui avait été créée:
וכוונתם היא, כבר ידעת כי הספירה הראשונה נקראת האויר קדמון, ומלת אויר רצה לומר אור יו"ד, והיו"ד רמז לחכמה. והנה בהסתלק היו"ד מהאויר, ישאר אור, וזהו אור שכבר היה, רצה לומר כי אור נכלל באויר הקדמון.
ומה שאמר דההוא אור סתימאה כד אשתכח מיניה נקודה קדמאה, פירוש אויר סתימאה הוא הכתר כשנמצא ממנו הנקודה הראשונה שהיא החכמה, נתגלה עליה נוגע ואינו נוגע, כי האצילה החכמה ברצוא ושוב שלא גלתה בהחלט אלא התחלות התגלות קצת, ומכל מקום כיון דאתפשטא הנקודה הזאת מתוך האויר, נעשה אח"כ אור שהוא התפארת, והיינו שכבר היה כמוס בדפוס שהוא האויר הסתום:
Telle est leur intention. Tu sais déjà que la première sefira (émanation) est appelée l'air primordial.
Le mot avir se décompose en or et yod, c'est-à-dire lumière et yod; le yod fait allusion à 'Hokhma. Lorsque le yod est retiré de avir, il reste or, la lumière: c'est la lumière qui était déjà, car elle était incluse dans l'air primordial.
Quant à leur propos sur cette lumière cachée, lorsqu'il en est trouvé le premier point, l'air caché désigne Keter. Lorsque le premier point, qui est 'Hokhma, en est issu, apparaît à son sujet une modalité de matti vélo matti: 'Hokhma fut émanée en ratzoi vashov (aller-retour), sans révélation définitive, mais seulement par un commencement de révélation.
Toutefois, lorsque ce point s'étend hors de l'air, il devient ensuite lumière, à savoir Tiferet; cette lumière était déjà cachée dans la matrice, c'est-à-dire l'air dissimulé:
ועוד אגלה סוד י', וענין שם ידו"ד, וסוד יהי אור ויהי אור, ואז תבין שלא היה חידוש העולם התחדשות לפניו ברוך הוא להיות חידוש רצון, רק התחדשות מצד הנבראים שעלה הרצון הקדום שיתגלו הם. וזה רמז ר' אליעזר הגדול (פדר"א ג), קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד:
Je révélerai encore le secret du yod, le sujet du Nom, et le secret de Que la lumière soit et la lumière fut. Tu comprendras alors que la nouveauté du monde ne fut pas, pour Lui, qu'Il soit béni, une nouveauté sous la forme d'une volonté nouvelle; elle ne fut nouvelle que du côté des créatures, car la volonté primordiale portait sur leur révélation.
C'est l'allusion de Rabbi Eliezer le Grand (Pirkei de-Rabbi Eliezer 3): avant que le monde ne fût créé, Lui et Son Nom étaient seuls:
ואקדים מה שפירש בזה בספר גנת אגוז, הוא האריך מאוד, ואני אכתוב קוצר כוונתו. נודע נקרא שם ידו"ד שם העצם, כי השם מורה על עצם אמיתת הוייתו קודם שנברא העולם, וכשנברא, ואחר שנברא, היה הוה יהיה, מלך מלך ימלוך, אני ה' לא שניתי (מלאכי ג, ו).
ושאר השמות נתחדשו לו. כשחדש עולמו יתברך נקרא בשם א-להים, כי הוא קו המשפט, וכן כל שופטים באמת נקראו א-להים, כי שם זה מורה על מרכז הענין כפי מה שהוא, על כן הוא בגימטריא הטבע כמ"ש בזוהר, כי הטבע הוא ענין מסודר הכל בקו המשפט והראוי והנכון, וכן שאר השמות נתחדשו.
אמנם שם המיוחד שם העצם מורה על ההויה הקדומה בהחלק מחויב המציאות, כי השם הזה מאמת על היות הנמצא. נמצא מאחר שיש היותו נמצא, היה במוחלט המהווה כל הויה.
כי אם יעלה על הדעת שהוא אינו נמצא, אין לכל הנמצאים אפשרות מציאות והויה, כי מאחר שהוא אמיתית כל ההויה כל הנמצאים תלויים בו, וכל הנמצאים יתבטלו לבטולו, מפני שהוא יסוד אמיתת כל הויה ומציאתה. אמנם הוא לא יבטל לבטול הנמצאים כולם זולתו, כי הוא אמיתת ההויה והמציאות נתלה בדבר אחד:
J'introduirai d'abord ce qui est expliqué à ce sujet dans le livre Ginat Egoz. Il s'y étend longuement; j'en écrirai brièvement l'intention.
Il est connu que le Nom est appelé le Nom de l'Essence, car il désigne la réalité de Son être avant la création du monde, lors de sa création et après elle: Il était, Il est et Il sera; Il a régné, Il règne et Il régnera; Moi, le Nom, Je n'ai pas changé (Malachie 3,6). Les autres Noms furent nouvellement attribués.
Lorsqu'Il renouvela Son monde, qu'Il soit béni, Il fut appelé Elo-kim, car ce Nom est la ligne du jugement; de même, les juges véridiques sont appelés elo-kim. Ce Nom indique le centre de la chose telle qu'elle est; c'est pourquoi sa guematria (valeur numérique) est celle de ha-teva, la nature, comme il est dit dans le Zohar.
La nature est une réalité ordonnée, où tout est règle selon la ligne du jugement, selon ce qui convient et ce qui est juste; les autres Noms furent également renouvelles. Mais le Nom particulier, le Nom de l'Essence, indique l'être primordial sous l'aspect de l'Existence nécessaire, car il atteste l'être de l'existant.
Il s'ensuit que, puisque Son être existe, Il est de façon absolue Celui qui fait être tout être. Car si l'on imaginait qu'Il n'existe pas, nul être ne pourrait exister ni recevoir l'être: Il est la réalité de tout être, tous les étants dépendent de Lui, et tous seraient annulés s'Il était annulé, car Il est le fondement de la réalité et de l'existence de chaque être.
Mais Lui ne serait pas annulé par l'annulation de tous les étants autres que Lui, car Il est la réalité de l'être, et l'existence dépend d'une seule chose:
ואחר שכן, הרי לך סוד שם המיוחד לו יתברך, שהוא שם ההויה קודם לכל הנמצאים להמצאות, ומכח מציאותו הם נמצאים, ובלתי שם ההויה לא יצאו כל ההויות למציאות הויה. ומה שאנו אומרים שמו, לא צורת האותיות, כי אם אמיתית מהוה הויה.
הרי לך כי בהיותו יתברך בשם הויה מורה כי הוא הגורם לאמיתת כל ההויות כולם, ואלו יתבטלו כולם הוא אינו מתבטל, שאין שם הויה זולתו שהיא גורמת להויותו. ועל זה רמז ר"א הגדול, היה הוא ושמו כו'.
ובמה שאמר היה, רצה לומר מחוייב המציאות, וזהו היה הוא ושמו. ואין רצה לומר צורת האותיות של שם הויה ח"ו, כי אם אמיתת ההויה.
אמנם בהתחדש העולם ונתחדשו צורת האותיות, הרי ההויה חלה על צורת האותיות, שאם אין שם הויה אין שם צורת האותיות, ובהתחדש האותיות נתחדש כל שאר השמות, כי מתוך צורת האותיות הויה נכנס לחקירת שאר השמות על היותם נמשכים אחר ההויה, לא מתוך ההויה שאינו שורה על דבר זולתי אמתת מה שהיא לו הויה כמותו יתברך, ולפיכך בהתחדש צורת האותיות ונתחדש העולם נתחדשו לו יתברך שאר כל השמות הנמשכים אחר ההויה. ומאחר שנמשך הכל ונתהוה מההויה, תמצא בלשון הויה, להורות כי נתהוה הכל מעצם ההויה.
וזהו יה"י אור, ויה"י אור, ויה"י ערב, ויה"י בקר, יה"י רקיע, ויה"י מבדיל, ויה"י כן, יה"י מאורות, וחותם ויה"י נאמר בכל יום ויה"י ערב ויה"י בקר:
Puisqu'il en est ainsi, voici le secret de Son Nom particulier, le Nom de l'Être, qui précède l'entrée de tous les étants dans l'existence. C'est par la force de Son existence qu'ils existent, et sans le Nom de l'Être aucune existence ne sortirait vers la réalité de l'être.
Lorsque nous disons Son Nom, nous ne parlons pas de la forme des lettres, mais de la réalité véritable de Celui qui fait être l'être. Ainsi, le fait qu'Il soit désigné par le Nom de l'Être indique qu'Il est la cause de la réalité de tous les êtres.
Fussent-ils tous annulés, Lui ne serait pas annulé, car il n'est pas d'autre Nom de l'Être, en dehors de Lui, qui produise leurs existences. C'est à cela que Rabbi Eliezer le Grand fit allusion en disant: Lui et Son Nom étaient.
Par étaient, il entend l'Existence nécessaire. Il ne veut pas dire, à D.ieu ne plaise, la forme des lettres du Nom de l'Être, mais la réalité véritable de l'être.
En revanche, quand le monde fut renouvelé et que les formes des lettres le furent aussi, le Nom de l'Être s'appliqua aux formes des lettres: sans Nom de l'Être, il n'y a pas de formes de lettres. Avec le renouvellement des lettres, tous les autres Noms furent eux aussi renouvelles, car c'est par les formes des lettres que l'on entre dans l'examen des autres Noms, puisqu'ils découlent de l'être; ce n'est pas le cas du Nom de l'Être lui-même, qui ne s'applique à rien d'autre qu'à la réalité de ce qui possède l'être par soi, comme Lui, qu'Il soit béni.
C'est pourquoi, lorsque les formes des lettres et le monde furent renouvelles, tous les autres Noms qui découlent de l'être furent renouvelles pour Lui. Et puisque tout découle de l'être et vient à l'être par lui, on trouve les formules Que la lumière soit et la lumière fut, il y eut soir et il y eut matin, qu'il y ait un firmament, il y eut une séparation, il en fut ainsi, qu'il y ait des luminaires, afin d'enseigner que tout fut produit à partir de l'essence de l'être (Genèse 1,3-5; 1,6-7; 1,14).
Chaque jour est scellé par il y eut soir et il y eut matin:
וכגון דא צריך להודיע, דע כי כמו ששם ההויה עולה ע"ב במילואו כמו שכתבתי לעיל, כן עולה בגלגולו כזה, ידו"ד יד"ו י"ה י' עולה הכל ביחד ע"ב. הנה השם המיוחד שהוא ידו"ד, מורה על ההויה הקדמוניות, שהוא סוד הוייתו יתברך.
והשם השני שהוא יה"ו, מורה על חידוש העולם ועל הוייתו, ועל זה יורה שם אהיה שהוא מנין שם יה"ו, כי אהי"ה לשון עתיד המורה שעתיד להתגלות. גם מצינו אהיה לשון עבר ותופ' לפנים אהיה.
כי שם יד"ו שהוא אהיה, יוצא מהויה קדמונית כדי להתגלות ולהוות. ושם י"ה, מורה על הנהגות יותר את ההויה, שיהווה להנהיגה בשכר ועונש.
בעונש כמו שכתוב (תהלים קל, ג) אם עונות תשמר י"ה, יסור יסרני י"ה (שם קיח, יח). וכן להנהגת השכר, כתיב (שמות טו, ב) עזי וזמרת י"ה, מן המיצר קראתי י"ה (תהלים קיח, ה):
Il faut encore faire connaître ceci. De même que le Nom, dans son remplissage, vaut soixante-douze, comme je l'ai écrit plus haut, il vaut aussi soixante-douze dans son gilgoul (cycle), ainsi: ידו"ד, יד"ו, י"ה, י', qui font ensemble soixante-douze.
Le Nom particulier, ידו"ד, indique l'être primordial, qui est le secret de Son être, qu'Il soit béni. Le second nom, יה"ו, indique la nouveauté du monde et son existence.
C'est aussi ce qu'indique le nom Ehyeh (אהי"ה), qui a la même valeur numérique que יה"ו: Ehyeh est au futur et indique ce qui doit se révéler. On trouve aussi Ehyeh au passé, comme dans j'étais jadis une raillerie (Job 17,6).
Car le nom יד"ו, qui est Ehyeh, sort de l'être primordial afin de se révéler et de faire être. Le nom י"ה indique les modes de gouvernement de l'existence: Il la fait être afin de la conduire par récompense et châtiment.
Pour le châtiment, il est écrit: Si Tu gardes les fautes, le Nom, qui subsistera? (Psaumes 130,3), et: Le Nom m'a durement châtié (Psaumes 118,18).
Pour la conduite de la récompense, il est écrit: Ma force et mon chant sont le Nom (Exode 15,2), et: Du détroit j'ai appelé le Nom (Psaumes 118,5):
והכלל העולה, ידו"ד הויה הקדמונית, יד"ו הוי"ה המחודשות, י"ה הויה היומית לתת לאיש כדרכיו. נשאר אות י' אין לה שימוש תיבה בפני עצמה, רק רמוזה כענין התהוות כמו שנפרש, ומזה נתבונן לענין מעשה בראשית לא נזכר שם ידו"ד, רק הנמשך משם ידו"ד, וזהו התחדשות הוי"ה להתגלות:
En somme, ידו"ד est l'être primordial; יד"ו, les existences renouvelées; י"ה, l'existence quotidienne, afin de donner à chacun selon ses voies. Il reste la lettre yod: elle ne s'emploie pas comme un mot à part entière, mais n'est qu'indiquée dans la notion du devenir, comme nous l'expliquerons.
On en comprendra que, dans l'œuvre de la Création, le Nom n'est pas mentionné: seul ce qui en procède est mentionné, à savoir le renouvellement de l'existence en vue de sa révélation:
וזהו ענין יה"י ויה"י, כי הם נמשכות משם ידו"ד. כיצד, כדרך שכתבתי, ידו"ד ידו"ו י"ה י', הרי תיבת יה"י הם ג' אותיות אחרונות, ותיבת ויה"י הם ד' אותיות אחרונות, כל זה נמשך ונתהווה משם ידו"ד.
אבל שם ידו"ד רומז להויה הקדמונית והוא נבדל מהכל, יה"ו י"ה י' נאחזים במרכבה, ושם ידו"ד נבדל מהמרכבה. כיצד, דע כי אות האחרון אשר בשמוש השם הוא סוד המרכבה ממש בדרך זה.
י', סודו אבג"ד. י"ה, סודו אבגד"ה.
יה"ו, סודו אבגדה"ו. הרי לך ג' שמושים האחרונים שבשם המיוחד תקועים במרכבה בהיותם מורים.
הויות החידוש ושם ידו"ד לא תמצא בכלל במרכבה שהוא אבג"ד, ותמצאהו חוצה לה בסוד ה"ו ז"ח עולה כ"ו כמנין ידו"ד, ואלו האותיות חוץ למרכבה שאינם מעורבים עם אבג"ד כשאר שמוש השם שנערב עם אבג"ד. הרי ידו"ד יד"ו י"ה י' סודם ה"ו ז"ח אבגדה"ו אבגד"ה אבג"ד:
Tel est le sens de yehi, qu'il soit, et de vayehi, et il fut, car ils procèdent du Nom. Comment?
Comme je l'ai écrit: ידו"ד, ידו"ו, י"ה, י'. Le mot יה"י en rassemble les trois dernières lettres, et le mot ויה"י les quatre dernières; tout cela procède et vient à l'être de ידו"ד.
Mais ידו"ד renvoie à l'être primordial et est distinct de tout; יה"ו, י"ה et י' sont rattachés à la Merkava (char divin), tandis que ידו"ד en est distinct. Comment?
Sache que la dernière lettre de ces emplois du Nom est précisément le secret de la Merkava, ainsi: yod a pour secret אבג"ד; yod-hé, אבגד"ה; yod-hé-vav, אבגדה"ו. Voici donc les trois derniers emplois du Nom propre, fixés dans la Merkava parce qu'ils indiquent les existences renouvelées.
Mais ידו"ד ne se trouve nullement dans la Merkava, qui est אבג"ד; on le trouve hors d'elle, dans le secret de ה"ו ז"ח, dont la valeur est vingt-six, comme celle de ידו"ד. Ces lettres sont hors de la Merkava et ne se mélangent pas à אבג"ד, à la différence des autres emplois du Nom, qui s'y mélangent.
Ainsi, le secret de ידו"ד, de יד"ו, de י"ה et de י' est respectivement: ה"ו ז"ח, אבגדה"ו, אבגד"ה, אבג"ד:
התבונן ותראה שם ידו"ד שהוא ראשון מכוון נגד ה"ו ז"ח, והוא מורה על היותו יתברך נבדל מן אבג"ד שהוא סוד המרכבה, ותמצא יה"ו סמוך לשם ידו"ד קדמון כנגד אבגדה"ו שהוא סמוך אצל ה"ו ז"ח, ותמצא י"ה הגה"הובשם י"ה אמרו רז"ל (מנחות כט, ב) נתהוו עולם הזה ועולם הבא. עולם הבא ביו"ד, ועולם הזה בה"א, הרי ו' אותיות הנמשכות ומתהוות מן ידו"ד, דהיינו יה"י שהוא בכלל ויה"י ד' אותיות אחרונות, לפניהם אותיות י"ה, ושם ידו"ד בעצמו רומז להויה קדמונית:
שהוא סמוך לשם יה"ו מכוון כנגד אבגד"ה. וכן תמצא י' שהוא תכלית שמוש השם מכוון כנגד א"ב ג"ד:
Considère et tu verras que ידו"ד, le premier, correspond à ה"ו ז"ח; il indique qu'Il, béni soit-Il, est distinct de אבג"ד, le secret de la Merkava. Tu trouveras יה"ו, voisin de ידו"ד primordial, correspondant à אבגדה"ו, lui-même voisin de ה"ו ז"ח.
Tu trouveras aussi י"ה. Note: au sujet de י"ה, nos maîtres de mémoire bénie ont dit (Menahot 29b): par י"ה furent formés ce monde-ci et le monde à venir; le monde à venir par yod et ce monde-ci par hé.
Voici donc six lettres qui procèdent et se forment à partir de ידו"ד: יה"י, comprise dans ויה"י, ses quatre dernières lettres, et devant elles les lettres י"ה. ידו"ד lui-même renvoie à l'être primordial. Le nom י"ה, voisin de יה"ו, correspond à אבגד"ה.
De même, yod, terme de l'emploi du Nom, correspond à אבג"ד:
הכלל העולה, שם יה"ו שהוא אהי"ה הרומז להוי"ה המחודשת נמשך מזה הויה הקדמונית, והוא נרמז בראשית כל המחודשים שהם א"ב ג"ד ה"ו. ועל זה רומז (משלי ח, כב) ידו"ד קנני ראשית דרכו.
והרי תמצא, כי אמתת מציאות אבגדה"ו שהוא אהי"ה נמשך מאמתת שם ידו"ד, ואבגדה"ו ראשית דרכו הנקנה מידו"ד, ובאותו ענין כתיב ואהיה אצלו אמון. ותוספות ו' מורה, כי ראשית דרכו דהיינו אותיות ראשונות עד ו', הוא אהיה בסוד אבגדה"ו:
En conclusion, יה"ו, qui est Ehyeh et renvoie à l'existence renouvelée, procède de cette existence primordiale. Il est indiqué au commencement de toutes les réalités renouvelées, à savoir אבגדה"ו.
C'est à cela que renvoie le verset: Le Nom m'a acquise au commencement de Sa voie (Proverbes 8,22). Tu constateras ainsi que la véritable existence de אבגדה"ו, qui est Ehyeh, procède de la véritable existence de ידו"ד; אבגדה"ו est le commencement de Sa voie, acquis de ידו"ד.
Dans le même sens, il est écrit: J'étais auprès de Lui comme maître d'œuvre (Proverbes 8,30). L'ajout du vav indique que le commencement de Sa voie, c'est-à-dire les premières lettres jusqu'au vav, est Ehyeh, selon le secret de אבגדה"ו: