Ce passage poursuit : les deux meules sont mentionnées afin de rendre passible pour chacune séparément, même ensemble, et le surplus lève le doute à l'image des incisions. Le Chla retient de l'intention du Rav, de mémoire bénie, trois sortes d'interdits généraux. Pour la première, aucune flagellation, comme « Vous ne mangerez pas sur le sang » (Vayikra 19,26) et « Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle » (Vayikra 19,14), dont se tirent des interdictions non explicitées. Pour la deuxième, une seule flagellation pour tous les détails, comme le cru et le cuit : un seul commandement. Pour la troisième, autant de flagellations que de détails, comme le pépin et la peau de raisin : chacun est un commandement distinct.
אבל רחים ורכב למה הוצרכו שניהם, יאמר הרכב וה"ה לרחים. או יאמר אחד מהם והוא הדין לחבירו וכדלעיל.
אלא ודאי לכך כתב שניהם יחד, לחייב על כל אחד מהם בפני עצמו אפילו בהיותם יחד. ואע"פ שאין המלאכה נגמרת אלא ע"י שניהם, ואע"פ שלוקין על שניהם יחד שתים, בזג וחרצן אינם נמנים שתי מצות כזג וחרצן, לפי שיש בהם לאו יתר בזג וחרצן:
Mais pourquoi la meule inférieure et la meule supérieure ont-elles été toutes deux mentionnées ? Que le verset dise la meule supérieure, et la même règle vaut pour la meule inférieure; ou qu'il en dise une seule, l'autre relevant du même jugement, comme plus haut.
Il est donc certain que les deux furent mentionnées ensemble afin de rendre passible pour chacune d'elles séparément, même lorsqu'elles sont ensemble. Bien que le travail ne s'accomplisse que par les deux, et bien que l'on reçoive deux peines de flagellation pour les deux ensemble, la meule inférieure et la meule supérieure ne sont pas comptées comme deux commandements, à la façon de la peau de raisin et du pépin de raisin, car pour ces derniers il y a un interdit supplémentaire:
וליכא למימר שבא יתור הפסוק דרחים ורכב לחלק הלאו על כל אחד מהם, וכדאמרינן בלחם וקל וכרמל שבא היתור בהם לחלק ולומר שהלאו חוזר על כל אחד ואחד מהם, דהוי כאלו הלאו כתוב בכל אחד ואחד מהם. דהתם אין ספק לספוקי, ולכן אמר שבא היתור לחלק לכל אחד ואחד לחלק מהם.
אבל הכא דאיכא ספק לספוקי, אנו אומרים שבא היתור להסיר הספק דומיא דיתור דשרטת. ומכל מה שכתבנו עיניך תחזינה מישרים שמסולקים כל ההשגות של הסמ"ג:
Et l'on ne peut pas dire que le surplus du verset, dans le cas de la meule inférieure et de la meule supérieure, soit venu répartir l'interdit sur chacune d'elles, comme nous le disons pour le pain, le grain grillé et le grain frais, où le surplus est venu les distinguer et dire que l'interdit s'applique à chacune d'elles, comme s'il était écrit pour chacune d'elles. Car là-bas aucun doute n'est à envisager, et c'est pourquoi l'on dit que le surplus est venu distinguer chacun d'eux.
Mais ici, puisqu'il y a un doute à envisager, nous disons que le surplus est venu lever le doute, à l'image du surplus dans le cas des incisions. De tout ce que nous avons écrit, tes yeux verront ce qui est droit: toutes les objections du Sémag (Sefer Mitsvot Gadol, Grand Livre des Commandements) sont écartées:
והכלל העולה מכוונת הרב ז"ל, שהלאו שבכללות נחלקים לג' מינין. המין האחד הוא הלאו שבכללות שאין לוקין על שום אחד מפרטי אסוריו כלל, אלא שעוברים לבד אלאו.
המין אסוריו השני הוא, שלוקין על כל פרטי אסורין מלקות אחד לבד, בין בהתחלקותם בין בהצטרפותם. המין הג' הוא, שלוקין כל כך מלקיות כפי פרטי האסורין בין בהתחלקות בין בהצטרפות:
Le principe qui ressort de l'intention du Rav, de mémoire bénie, est que les interdits généraux se divisent en trois sortes. La première sorte est l'interdit général pour lequel on ne flagellé absolument pour aucun de ses détails interdits; on ne fait que transgresser l'interdit.
La deuxième est celle pour laquelle on inflige une seule peine de flagellation pour tous les détails interdits, qu'ils soient commis séparément ou ensemble. La troisième est celle pour laquelle on inflige autant de peines de flagellation qu'il y a de détails interdits, qu'ils soient commis séparément ou ensemble:
ודמיון המין הא' הלאו שלא תאכלו על הדם שפירש הרב כל פרטי אסוריו כדלעיל. וכן הוא מאותו המין לאו דלפני עיור לא תתן מכשול שנפרטים ממנו אסורים רבים.
אמרו רז"ל (ספרא קדושים) ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י, יד), לפני סומא בדבר כו', היה שואל עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת. ותניא ר' נתן אומר, מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, שנאמר ולפני עור וגו', כדאיתא בע"ז פ"ק (ו, ב), ובמציעא פ"ק (צ"ל דף עה, ב) אמר רב יודא אמר רב, כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים, עובר משום ולפני עיור וגו'.
ובפרק אלו מגלחין (מו"ק יז, א), אמתיה דר' חזיא לההוא גברא דהוה מחי בנו הגדול. אמרה, להוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום לפני עיור וגו'.
הרי שנפרטים הרבה אסורים מלאו הזה ואינם מפורשים בפסוק כלל, רצוני לומר דלא מפרש בקרא דמיירי משיא עצה שאינה הוגנת, ולא שמושיט כוס לנזיר כו', ולא שמלוה בלא עדים, ולא שמכה בנו הגדול, אלא שיצאו מזה הלאו כל אלו האסורים ולא פירשו בפסוק, ואין לוקין על שום אחד מפרטי אסורים ואפילו עשאן כולן בבת אחת אינו לוקה כלל. וכן לאו דלא תאכלו על הדם, הוא כמוהו.
וכן בכיוצא בהן הוא לאו שבכללות שאין לוקין עליו כלל:
Un exemple de la première sorte est l'interdit: Vous ne mangerez pas sur le sang (Lévitique 19,26), dont le Rav a expliqué plus haut tous les détails interdits. De cette sorte est aussi l'interdit: Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle (Lévitique 19,14), duquel se tirent de nombreuses interdictions.
Nos Sages, de mémoire bénie, ont dit dans le Sifra Kedochim (recueil halakhique): Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle (Lévitique 19,14), c'est-à-dire: devant celui qui est aveugle dans une affaire, etc.; s'il te demandait conseil, ne lui donne pas un conseil qui ne convient pas. Il est enseigné: Rabbi Nathan dit: D'où sait-on qu'un homme ne doit pas tendre une coupe de vin à un nazir (personne vouée à l'abstinence de vin), ni un membre d'un animal vivant aux fils de Noé ?
Car il est dit: Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle, etc., comme il est rapporté dans Avoda Zara, premier chapitre (6b). Et dans Bava Metsia, premier chapitre (il faut lire: folio 75b), Rav Yehouda dit au nom de Rav: quiconque a de l'argent et le prête sans témoins transgresse l'interdit: Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle, etc.
Et dans le chapitre Ceux qui se coupent les cheveux de Moed Katan (17a), la servante de Rabbi vit un homme qui frappait son fils adulte. Elle dit: Que cet homme soit mis au ban, car il transgresse l'interdit: Devant un aveugle tu ne placeras pas d'obstacle, etc.
Il est ainsi manifeste que de cet interdit se tirent de nombreuses interdictions, qui ne sont nullement explicitées dans le verset. Je veux dire que le verset ne précise pas qu'il traite de celui qui donne un conseil qui ne convient pas, ni de celui qui tend une coupe à un nazir, etc., ni de celui qui prête sans témoins, ni de celui qui frappe son fils adulte; toutes ces interdictions sortent de cet interdit et ne sont pas explicitées dans le verset.
Et l'on ne flagellé pour aucun de ces détails interdits; même s'il les commet tous à la fois, il ne reçoit aucune flagellation. Il en est de même de l'interdit: Vous ne mangerez pas sur le sang.
Et, dans les cas semblables, tel est l'interdit général pour lequel on ne flagellé jamais:
המין השני מהלאו שלוקין על כל פרטי אסוריו מלקות א' לבד בין בהתחלקותם בין בהצטרפותם, הם הלאוין שפירשו בהן האסורין ויש יתור בפרטי האסורים לחייב מלקות על כל פרט מהם, כגון נא ומבושל ושאור ודבש שאין בהם לאו יתר כי אם לאו אחד. וכן אתנן ומחיר, יתום ואלמנה, עמוני ומואבי ודומיהם.
ובזה המין ג"כ אין מונין כל פרטי האסורים שבלאו אחד ממנו כי אם מצוה אחת, כיון שאין לאו בפסוק:
Le deuxième type, dans lequel on inflige pour tous les détails interdits une seule peine de flagellation, qu'ils soient commis séparément ou ensemble, comprend les interdits dont les choses interdites sont explicitement précisées et dans les détails desquels se trouve un surplus, afin de rendre passible de flagellation pour chaque détail, tels que le cru et le cuit, le levain et le miel, dans lesquels il n'y a pas d'interdit supplémentaire, mais un seul interdit. Il en va de même du salaire de la prostituée et du prix du chien, de l'orphelin et de la veuve, de l'Ammonite et du Moabite, et de leurs semblables.
Dans ce type aussi, tous les détails interdits d'un seul interdit ne sont comptés que comme un seul commandement, puisqu'il n'y a pas d'interdit supplémentaire dans le verset:
המין השלישי הוא שלוקין כל כך מלקיות כפי פרטי האסורים, בין בהתחלקות בין בהצטרפות, כגון חרצן וזג וכל פרטי האסורים שבנזיר, וכל פרט מאלו נמנה מצוה אחת, לפי שיש בפסוק לאוין יתירים, ומזה המין הוא מעשר דגן תירוש ויצהר שכל פרט מהם נמנה למצוה אחת, לפי שהוכפלו הפרטים בפסוק לומר שלוקין על כל אחד מהם. וכן מעונן ומנחש כו' וכן לחם קלי וכרמל, וכן אלמנה וגרושה וחללה זונה, בכל אלו הוכפלו הפרטים בהם לומר שלוקין על כל אחד מהם, וכל אחד מהם נמנה מצוה בפני עצמו:
Le troisième type est celui dans lequel on inflige autant de peines de flagellation qu'il y a de détails interdits, qu'ils soient commis séparément ou ensemble; par exemple, le pépin et la peau de raisin, ainsi que tous les détails des interdits du nazir (personne vouée à l'abstinence), dont chaque détail est compté comme un commandement, parce qu'il y a dans le verset des interdits supplémentaires. De ce type est aussi le maasser (dîme) du grain, du vin nouveau et de l'huile, dont chaque détail est compté comme un commandement parce que les détails sont répétés dans le verset pour dire que l'on inflige une flagellation pour chacun.
Il en est de même de l'augure et de la divination, etc., du pain, du grain grillé et du grain frais, ainsi que de la veuve, de la divorcée, de la halala (femme disqualifiée du statut sacerdotal) et de la zona (femme relevant de l'interdit de prostitution). Dans tous ces cas, les détails ont été répétés afin de dire que l'on inflige une flagellation pour chacun, et chacun est compté comme un commandement distinct:
הנה נתבארו כל דברי הרב ז"ל באר היטב במנין המצות, ולא נפל דבר ארצה מכל דבריו, כולם נכוחים אמתיים. על כן נלך בעקבותיו בחקותיו ותורותיו ולא נטה ימין ושמאל מארחותיו, כי דרכיו נעימים וכל נתיבותיו:
Voici que toutes les paroles du Rav, de mémoire bénie, ont été parfaitement éclaircies dans le compte des commandements; rien de toutes ses paroles n'est tombé à terre, toutes sont justes et vraies. Aussi suivrons-nous ses traces, ses statuts et ses enseignements, et nous ne nous écarterons ni à droite ni à gauche de ses voies, car ses voies sont agréables et tous ses sentiers...
(Proverbes 3,17)
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'
Heureux ceux dont la voie est sans reproche, qui marchent dans la Torah du Nom (Psaumes 119,1).