« Sois des disciples d'Aharon, pour poursuivre la paix » (Avot 1,12). Le Chla rapporte du Menorat HaMaor et du traité Kalla qu'Aharon allait chez chacun de deux qui se querellaient et disait que son compagnon l'avait envoyé pour l'apaiser, car il avait dit : malheur à moi, car j'ai offensé mon compagnon. Chacun s'avouait alors fautif, et ils se pardonnaient en chemin. À un mari en querelle avec sa femme, il disait qu'il est douteux qu'il en trouve une semblable s'il la divorce, et qu'une autre lui rappellerait la première. Toute la maison d'Israël le pleura, femmes et petits enfants ; quatre-vingt mille jeunes gens du nom d'Aharon sortirent derrière sa bière, de ceux qu'il avait ramenés.
Aussi : changer pour la paix, mais s'éloigner du mensonge si une invention apaise, comme Rav sans inverser au nom d'autrui ; la colère et le pardon de qui passe par-dessus ses mesures ; honorer les créatures, enseigner la Torah
תנן (אבות א, יב) הוי מתלמידיו של אהרן לרדוף שלום. במנורת המאור סוף דף ק"ה, במסכת כלה (פ"ג) וכן היה אומנותו של אהרן, שמע על שנים שהיו מריבין, הולך אצל האחד ואומר לו שלום עליך רבי.
והוא אומר לו, שלום עליך רבי ומורי, מה מבקש מורי כאן. והוא אומר, פלוני חברך שגרני אצלך לפייסך, מפני שאמר אוי לי שסרחתי על חברי.
מיד אותו האיש היה מהרהר בדעתו ואומר, וכי כזה הצדיק בא אלי לפייסני, והיה אומר לו רבי אני הוא שסרחתי עליו והולך אצל האחר ואומר לו כן. פגשו שניהם בדרך, זה אומר לזה ימחול לי מורי שאני סרחתי, וזה אומר לזה כן.
שמע על בעל ואשתו שעשו מריבה, הולך אצל הבעל ואומר לו בשביל ששמעתי שנתגרית עם אשתך, אם אתה מגרש אותה, ספק תמצא כמותה, ספק לא תמצא כמותה. ועוד אם אתה מוצא ומתנצית עמה, תחילת דבריה אומרת לך כך עשית לאותה אשה ראשונה, ועל זה היו כל ישראל אנשים ונשים אוהבים אותו.
תדע לך שכן הוא, שכיון שנפטר משה רבינו ע"ה מה כתיב ביה (דברים לד, ח), ויבכו בני ישראל את משה, ובאהרן כתיב (במדבר כ, כט) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, אפי' נשים. ולא נשים בלבד, אלא אפי' קטנים מתפלשים ובוכים, לקיים מה שנאמר ויבכו את אהרן וגו'.
תאנא שמנים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו, ממאן דהוה בעי לגרשה והדרה ואיעברה:
Nous avons appris (Avot 1,12) : sois des disciples d'Aharon, pour poursuivre la paix. Dans le Menorat HaMaor, fin du feuillet 105, dans le traité Kalla (chapitre 3) : et telle était l'occupation d'Aharon : il entendait parler de deux qui se querellaient, il va chez l'un et lui dit : paix sur toi, mon maître.
Et celui-ci lui dit : paix sur toi, mon maître et mon enseignant, que cherche mon enseignant ici. Et il dit : un tel, ton compagnon, m'a envoyé chez toi pour t'apaiser, parce qu'il a dit : malheur à moi, car j'ai offensé mon compagnon.
Aussitôt cet homme réfléchissait en son esprit et disait : un tsadik tel que celui-ci vient-il donc à moi pour m'apaiser, et il lui disait : mon maître, c'est moi qui l'ai offensé. Et il va chez l'autre et lui dit de même.
Ils se rencontrent tous deux en chemin, celui-ci dit à celui-là : que mon enseignant me pardonne, car c'est moi qui ai offensé, et celui-là dit à celui-ci de même. Il entendait parler d'un mari et de sa femme qui avaient fait une querelle, il va chez le mari et lui dit : parce que j'ai entendu que tu t'es querelle avec ta femme, si tu la divorces, il est douteux que tu en trouves une semblable, il est douteux que tu n'en trouves pas une semblable.
Et encore, si tu en trouves et que tu te querelles avec elle, le commencement de ses paroles te dira : ainsi as-tu fait à cette première femme. Et pour cela tout Israël, hommes et femmes, l'aimaient.
Sache qu'il en est ainsi, car dès que Moché notre maître, paix soit sur lui, s'en alla, qu'est-il écrit de lui (Devarim 34,8) : et les enfants d'Israël pleurèrent Moché, et d'Aharon il est écrit (Bamidbar 20,29) : et ils pleurèrent Aharon trente jours, toute la maison d'Israël, même les femmes. Et non les femmes seulement, mais même les petits enfants se roulent et pleurent, pour accomplir ce qu'il est dit : et ils pleurèrent Aharon, etc.
Il a été enseigné : quatre-vingt mille jeunes gens appelés du nom d'Aharon sortirent derrière sa bière, de ceux qui voulaient la divorcer, et il la ramena, et elle conçut :
זה לשון הרי"ף במסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות, אמר רב יודא הני תלת מילי עביד רבנן דמשני כו', עד דהנך רשו"ת, עד כאן לשונו, עיין עליו שם. ואעפ"י שמצוה לשנות מפני השלום, מכל מקום אם יוכל לעשות המצאה שיפוייס זה שכנגדו בלי לשנות, אזי מדבר שקר ירחק, וכדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס"ג) (א) רב הוה קא מצער ליה דביתהו כו' עד שקר העוה וגומר, עד כאן.
פירש רש"י, אפיך כו' עד דבר שקר, עד כאן לשונו. והא דהביא קרא דלמדו לשונם דבר, ולא הביא קראי אחרינא שלא לשקר ושלא לכזב, הענין הוא כי רב אמר לבנו אתה למדתני עצה באם יהיה חשקי לאכול חמצי, אזי אצוה לבשל טלופחי, ממילא תבשל חמצי כרצוני, וכן להיפך.
ואני לא מדבר שקר, כי אף שחשקי לחמצי ואני מדבר תבשל טלופחי, מה שייך בכאן שאני מדבר שקר. אבל אתה כשאני אומר לך תאמר לאמך לבשל חמצי, ואתה מהפך בשמי ותאמר לאמך אבי ציוה לבשל טלופחי, אז אתה מדבר שקר, אף שאמת כוונתך היא כדי שתעשה כפי אשר ציויתי.
אף שהענין אמת, מכל מקום הדיבור שקר, על כן לא הביא הפסוק של לא תשקרו, כי כוונתו אמת רק הדיבור שקר, וכתיב למדו לשונם דבר, אבל למדת אותי חכמה כי אין שקר בדיבורי וק"ל, וכן דייק לישנא דרש"י ודו"ק:
Voici les paroles du Rif (Rabbi Yitshak Alfasi) dans le traité Baba Metsia, chapitre Elu Metsiot : Rav Yehuda a dit : ces trois choses les rabbins font, qu'ils changent, etc., jusqu'à ces techouvot, jusqu-ici son langage, vois-y là. Et bien qu'il soit une mitsva de changer à cause de la paix, néanmoins s'il peut faire une invention pour que celui d'en face soit apaisé sans changer, alors d'une parole de mensonge il s'éloignera (Shemot 23,7), et comme il est dans le chapitre HaBa al Yevimto (Yevamot folio 63a) : Rav, sa femme le tourmentait, etc., jusqu'à : le mensonge, ils ont faussé (Yirmeyahou 9,4), etc., jusqu-ici.
Rachi a expliqué : inversé, etc., jusqu'à une parole de mensonge, jusqu-ici son langage. Et ce qu'il a apporté le verset : ils ont appris à leur langue une parole, et qu'il n'a pas apporté d'autres versets de ne pas mentir et de ne pas tromper, le sujet est que Rav a dit à son fils : tu m'as enseigné un conseil : si mon désir est de manger des pois chiches, alors j'ordonnerai de cuire des lentilles, de soi-même elle cuira les pois chiches selon ma volonté, et ainsi à l'inverse.
Et moi je ne dis pas de mensonge, car même si mon désir est pour les pois chiches et que je dis : cuis des lentilles, en quoi cela tient-il ici que je dise un mensonge. Mais toi, lorsque je te dis : tu diras à ta mère de cuire des pois chiches, et toi tu inverses en mon nom et tu dis à ta mère : mon père a ordonné de cuire des lentilles, alors tu dis un mensonge, même si la vérité de ton intention est afin qu'elle fasse selon ce que j'ai ordonné.
Même si le sujet est vrai, néanmoins la parole est mensonge ; c'est pourquoi il n'a pas apporté le verset de vous ne mentirez pas (Vayikra 19,11), car son intention est vraie, seulement la parole est mensonge, et il est écrit : ils ont appris à leur langue une parole. Mais tu m'as enseigné la sagesse, car il n'y a pas de mensonge dans mes paroles, et cela se comprend aisément ; et ainsi le langage de Rachi est précis, et approfondis :
בסוף פ"ק דברכות, אמר רב"ה ב"ר חננ"א סב"א משמיה דרב, כל שאפשר לו לבקש רחמים כו' עד בחלות"ם לבושי וגו', עד כאן. עיין עליו שם גודל הפגם של מחלוקות, ולהרחיק ממנו הרחקה יתירה עד שיתעלם מהעין מבואר בדברי רז"ל ובדברי המחברים.
גם אני זכרתי מזה לעיל באלפ"א ביתא (שער האותיות) באות ב' בריות שהיא אהבת הבריות, עיין עליו:
À la fin du premier chapitre de Berakhot, Rabba bar Rav Hanina l'Ancien a dit au nom de Rav : quiconque il lui est possible de demander miséricorde, etc., jusqu'à : dans leur maladie, mon vêtement (Tehilim 35,13), etc., jusqu-ici. Vois-y là la grandeur du défaut des querelles, et de s'en éloigner d'un éloignement extraordinaire jusqu'à ce qu'elle disparaisse de l'œil, cela est expliqué dans les paroles de nos Sages et dans les paroles des auteurs.
Moi aussi j'ai évoqué cela plus haut dans l'Alef Beit (Porte des lettres), à la lettre bet, beriyot, qui est l'amour des créatures, vois-y :
זה לשון מנורת המאור (בנר ששי חלק ראשון), גדול השלום, כל הרוצה לרדוף אחר השלום צריך לו להרחיק עצמו מכל הדברים המסבבים קטטה ומריבה שהוא היפך השלום. והסבה הרעועה מכולם היא הכעס, כי כל אדם שמושל עליו כעסו לא יהא עליו שלום מלמעלה ולא מלמטה, לפי שברוב כעסו יחטא לשמים וגם יריב עם בני אדם הרגילים עמו, על כן הזהירו רז"ל על הכעס, עד כאן.
וכך כתב שם בסוף הפרק, והמדה המשובחת לכל משכיל ובה יהיה לו שלום בעולם הזה ובעולם הבא, שלא יכעוס, ויסבול עלבונו, ויעביר על מדותיו וימחול למי שפשע לו, ובזה ימחלו עונותיו מן השמים כדגרסינן בפ"ק דראש השנה (דף י"ז (א)) אמר רבא, כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז, יח) נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון, למי שעובר על פשע, עד כאן לשונו:
Voici les paroles du Menorat HaMaor (à la sixième lampe, première partie) : grande est la paix ; quiconque veut poursuivre la paix doit s'éloigner de toutes les choses qui causent querelle et dispute, qui est le contraire de la paix. Et la cause la plus mauvaise de toutes est la colère, car tout homme sur qui sa colère domine, il n'y aura pas sur lui de paix d'en haut ni d'en bas, parce que dans l'abondance de sa colère il pèchera envers le Ciel et aussi se querellera avec les gens qui le fréquentent ; c'est pourquoi nos Sages ont averti au sujet de la colère, jusqu-ici.
Et ainsi a-t-il écrit là, à la fin du chapitre : et la qualité louée pour tout homme intelligent, et par elle il aura la paix en ce monde-ci et dans le monde à venir, c'est qu'il ne se mette pas en colère, et qu'il endure son humiliation, et qu'il passe par-dessus ses mesures et pardonne à celui qui a fauté envers lui, et par cela ses fautes lui seront pardonnées d'en haut, comme nous lisons au premier chapitre de Roch Hachana (folio 17a) : Rava a dit : quiconque passe par-dessus ses mesures, on passe pour lui par-dessus toutes ses transgressions, comme il est dit (Mikha 7,18) : Il porte l'iniquité et passe par-dessus la transgression ; à qui porte-t-Il l'iniquité ? à celui qui passe par-dessus la transgression. Jusqu-ici son langage :
בכלל השלום לכבד את הבריות. ואיזהו מכובד, המכבד את הבריות (אבות ד, א), הן בממונו הן בגופו.
ובמסכת ברכות (סוף דף מ"ו (ב)), תנו רבנן, אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות. וזה לשון התוס', אין מכבדים וכו', וא"ת והא אמרינן בשבת בפרק במה בהמה (שבת נא, ב) לוי ורב הונא בר חייא הוי קאזלי באורחא.
קדמיה חמריה דרב הונא לחמריה דלוי. בעא רב הונא לאפוקי מדעתיה דלוי כו', אלמא מכבדים בדרכים.
וי"ל כשיצאו לדרך כאחד, מכבדים בדרכים. אבל אם כל אחד ילך לדרכו ופגעו זה לזה ואירע להם דרך למקום אחד, אין מכבדין, עד כאן לשונם.
זהו שלימות שלום בגופו:
Dans l'ensemble de la paix : honorer les créatures. Et qui est honoré ?
Celui qui honore les créatures (Avot 4,1), soit par son argent soit par son corps. Et dans le traité Berakhot (fin du feuillet 46b), nos maîtres ont enseigné : on n'honore ni sur les chemins, ni sur les ponts, ni avec des mains sales.
Et voici le langage des Tossefot : on n'honore pas, etc., et si tu dis : mais nous disons dans Chabbat, au chapitre Bameh Behema (Chabbat 51b) : Levi et Rav Houna bar Hiyya allaient en chemin. L'âne de Rav Houna précéda l'âne de Levi.
Rav Houna voulut l'ôter de l'esprit de Levi, etc., donc on honore sur les chemins. Et l'on peut dire : lorsqu'ils sont sortis en chemin ensemble, on honore sur les chemins.
Mais si chacun va son chemin et qu'ils se rencontrent l'un l'autre et qu'il leur arrive un chemin vers un même lieu, on n'honore pas. Jusqu-ici leur langage.
Ceci est la complétude de la paix par son corps :
בשכלו כיצד, ילמד לחבירו ולבן חבירו תורה, והתורה היא השלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גם במילי דעלמא יתן עצות הגונות לחבירו להצילו מפגע ומנזק, ולחכמו ולהבינו מה הם תועליותיו וכיוצא בזה:
Par son intellect, comment : il enseignera à son compagnon et au fils de son compagnon la Torah, et la Torah est la paix, comme il est dit (Tehilim 29,11) : ה' donnera force à Son peuple, ה' bénira Son peuple dans la paix. Aussi dans les affaires du monde il donnera à son compagnon des conseils convenables pour le sauver d'un accident et d'un dommage, et pour le rendre sage et lui faire comprendre quels sont ses profits, et ainsi de suite :
נשלם פרק נר מצוה
Achevé le chapitre Ner Mitsva