« Et elle le vit, qu'il était bon » (Chemot 2,2) : Rabbi Meir dit « Bon est son nom ». Le Chla explique que l'intention de la création s'est achevée en Moché, but de la création, complet dès sa naissance en toutes les perfections. Quand la chose arrive à l'achèvement de son tikoun (réparation), il convient de l'appeler Bon : le nom indique alors la chose complète en essence. Moché est l'ensemble de la création ; le Midrach dit « Berechit, à cause de Moché ». Comme la création ne se maintient pas un instant sans la providence de D.ieu, la prophétie de Moché, perfection de la création, n'a cessé de dessus lui un seul instant.
Aussi : Toviah est son nom, aspeklaria (vision) qui éclaire sans interruption ; né circoncis, maison pleine de lumière ; « une femme craignant Hachem » : Noa'h, Hével et les trois rangs de la Torah, Torah orale épouse de Moché
ועתה אפרש. רבי מאיר אומר טוב שמו.
הכוונה, כי במשה נשלמה כוונת הבריאה והוא ע"ה היה תכליתו, ולזה היה שלם מיום שנולד בכל השלימות. ודעת רבי מאיר, כי לזה כיון הפסוק באומרו ותרא אותו כי טוב הוא, ופירש טוב שמו, כי כשהדבר בגמר תיקונו ראוי שיקרא בשם טוב, כי אחר שהוא טוב הוא שמו הראוי, כי הוא מורה על הדבר השלם בעצם.
ולהורות על זה, לא דרך בו הכתוב דרך קריאת שמות, כי על רוב לא יורה השם על הדבר הנקרא בו. אבל אמר ותרא אותו כי טוב הוא, כלומר נשלם הדבר הנרצה ובא אל גמר תקונו והרי הוא בטוביותו והוא שמו, נמצא משה רבינו ע"ה כלל הבריאה.
וכן אמרו במדרש (בר"ר א, ד), בראשית, בשביל משה שנאמר (דברים לג, כא) וירא ראשית לו:
Et maintenant j'expliquerai. Rabbi Meir dit : Bon est son nom.
L'intention : car en Moché s'est achevée l'intention de la création et lui, paix sur lui, en était le but, et pour cela il était complet dès le jour où il naquit en toutes les perfections. Et l'avis de Rabbi Meir est que c'est à ceci que le verset a visé en disant : et elle le vit, qu'il était bon (Shemot 2,2), et il a expliqué : Bon est son nom, car lorsque la chose est à l'achèvement de son tikoun il convient qu'elle soit appelée du nom Bon, car une fois qu'elle est bonne c'est son nom qui convient, car il indique la chose complète en essence.
Et pour enseigner ceci, l'Écriture n'a pas suivi en lui la voie de l'appel des noms, car la plupart du temps le nom n'indique pas la chose qui est appelée par lui. Mais il a dit : et elle le vit, qu'il était bon, c'est-à-dire : la chose voulue s'est achevée et est venue à l'achèvement de son tikoun et voici qu'elle est dans sa bonté et c'est son nom, il se trouve que Moché notre maître, paix sur lui, est l'ensemble de la création.
Et ainsi ont-ils dit dans le Midrach (Bereshit Rabba 1,4) : Bereshit, à cause de Moché, comme il est dit (Devarim 33,21) : et il a vu un commencement pour lui :
והנה הבריאה אי אפשר להתקיים רגע אחד כמימרא אם יסלק הש"י השגחתו ממנה, כי הוא יתברך מהווה את כולם ומחיה את כולם, ובהסתלק השגחתו רגע אז הכל היה כלא היה. כן נבואת משה רבינו ע"ה, שהוא שלימות הבריאה לא פסקה השגת הנבואה מעליו אפילו רגע אחד.
רבי יודא אומר טוביה שמו, לרמז נוסף על מעלת הטוב שהזכיר רבי מאיר, אלא טוביה שמו וכדפרישית סוד אספקלריא המאירה, כלומר בלי הפסק, כי נבואת משה דבוקה בשם יהו"ה כנודע, והיה רואה באספקלריא המאירה בלי אמצעי:
Et voici, la création ne peut se maintenir un seul instant, comme on dit, si le Nom, béni soit-Il, retire d'elle Sa providence, car Lui, béni soit-Il, fait être tous et fait vivre tous, et lorsque Sa providence se retire un instant alors tout serait comme s'il n'avait pas été. Ainsi la prophétie de Moché notre maître, paix sur lui, qui est la perfection de la création : l'atteinte de la prophétie n'a pas cessé de dessus lui même un seul instant.
Rabbi Yehuda dit : Toviah est son nom, pour une allusion ajoutée au rang du bon qu'a mentionné Rabbi Meir, seulement Toviah est son nom, et comme je l'ai expliqué le secret de l'aspeklaria qui éclaire, c'est-à-dire sans interruption, car la prophétie de Moché est attachée au Nom de ה' comme il est connu, et il voyait dans l'aspeklaria qui éclaire sans intermédiaire :
רבי נחמיה אומר, הגון זה לנבואה. כלומר, היום נקרא טוב כמו שנאמר (בראשית א, ה) וירא א-להים את האור כי טוב ויקרא א-להים לאור יום, וזהו ותרא אותו כי טוב הוא.
והנה אותו והוא כפל לשון הוא. אלא תיבת הוא רצה לומר השכינה, וכמו שפירש הזוהר על פסוק (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם, וראתה שהגון לנבואה ביום ולא בלילה:
Rabbi Nehemia dit : celui-ci est digne de prophétie. C'est-à-dire : le jour est appelé bon, comme il est dit (Bereshit 1,5) : et Elokim vit la lumière, qu'elle était bonne, et Elokim appela la lumière jour, et c'est : et elle le vit, qu'il était bon.
Et voici, celui-là et lui est un langage double. Seulement le mot הוא a voulu dire la Chekhina, et comme le Zohar a expliqué sur le verset (Bereshit 33,3) : et lui passa devant eux, et elle a vu qu'il était digne de prophétie de jour et non de nuit :
אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול, דהיא שלימות כח הגוף בלי התבטל כוחתיו ויחלשו. וכן מצינו דוגמא לזה באברהם, קודם שנימול כתיב (בראשית יז, יז) ויפול אברהם על פניו, אבל אחר שנימול לא.
ומשה רבינו עליו השלום שנולד מהול, לא נתבטל לגמרי ממנו שום כח והרגש:
D'autres disent qu'il est né déjà circoncis, et c'est la perfection de la force du corps sans que ses forces soient annulées et s'affaiblissent. Et ainsi nous trouvons un exemple de ceci en Avraham : avant qu'il fut circoncis il est écrit (Bereshit 17,17) : et Avraham tomba sur sa face, mais après qu'il fut circoncis, non.
Et Moché notre maître, paix sur lui, qui est né circoncis, aucune force ni sensation ne s'est annulée de lui tout à fait :
וחכמים אומרים נתמלא הבית כולה אורה, זו רומז על ארבע מעלות הנ"ל לנבואה מצד הנשמה מלא כל הבית שלו, והיה הכל אור סוד כתנות אור כמו שיהיה לו לעתיד קרן אור. ועתה נתמלא הבית אורה, להורות כי כל ביתו דהיינו הנשמה והגוף הכל אורה.
ונקרא גוף בית, כמו שנאמר (קהלת יב, ג) עד שלא יזועו שומרי הבית:
Et les Sages disent : toute la maison s'est remplie de lumière, ceci fait allusion aux quatre rangs susdits pour la prophétie du côté de la nechama : tout sa maison est plein, et tout était lumière, secret des tuniques de lumière comme il y aura pour lui dans le futur un rayon de lumière. Et maintenant la maison s'est remplie de lumière, pour enseigner que toute sa maison, c'est-à-dire la nechama et le corps, tout est lumière.
Et le corps est appelé maison, comme il est dit (Kohelet 12,3) : avant que ne tremblent les gardiens de la maison :
הרי מעלת משה רבינו עליו השלום. ולא קם כמשה והוא אדון הנביאים ע"ה, נתנה התורה על ידו עומד בין ה' ובינינו:
Voici le rang de Moché notre maître, paix sur lui. Et il n'en est pas surgi comme Moché et il est le maître des prophètes, paix sur lui, la Torah a été donnée par sa main, se tenant entre ה' et nous :
שקר החן והבל היופי וגו' (משלי לא, ל). במדרש ילקוט, שקר החן, זה נח, ונח מצא חן (בראשית ו, ה).
והבל היופי, הוא יופיו של אדם הראשון, עקיבו מכהה גלגל החמה. אשה יראת ה' היא תתהלל, זה משה רבינו עליו השלום כו'.
המדרש הזה אומר דרשוני:
Trompeur est le charme et vain est la beauté etc. (Mishlei 31,30).
Dans le Midrach Yalkut : trompeur est le charme, ceci est Noah, et Noah a trouvé grâce (Bereshit 6,8). Et vain est la beauté, c'est la beauté d'Adam le premier, son talon affaiblissait le globe du soleil.
Une femme craignant ה', elle sera louée, ceci est Moché notre maître, paix sur lui, etc. Ce Midrach dit : interprète-moi :
הענין, מתחלה היו שבע מצות ונקראות שבע מצות בני נח, ונח מצא חן עלה למעלה גדולה במה שמצא חן הוא אחיזה במטטרון שהוא גדול מעל כל השרים. והענין כמו שכתב הבחיי סוף פרשת בראשית, כי נח הוא חן מן חנוך, וחנוך הוא מטטרון מט"ט מן מטטרון עולה גם כן חן, עיין שם.
אבל שקר החן, כלומר אין זה עליית מעלה האמיתית. והבל היופי, הבל רצה לומר בן אדם הראשון, והבל הוא יופיו של אדם הראשון כי קין נולד מקינא דסאבותא, והבל היה דפוס של אדם הראשון ונתגלגל לשת, דכתיב (בראשית ד, כה) תחת הבל.
ומן שת למשה כנודע. ונשמתו של אדם הראשון כולל כל הנשמות, על כן אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה:
Le sujet : au commencement il y avait sept mitsvot et elles sont appelées les sept mitsvot des fils de Noah, et Noah a trouvé grâce, il est monté à un grand rang : en ce qu'il a trouvé grâce c'est une saisie en Metatron qui est plus grand que tous les princes. Et le sujet est comme l'a écrit le Ba'hya à la fin de la paracha Bereshit, que נח est חן de Hanokh, et Hanokh est Metatron, מט"ט de Metatron vaut aussi חן, vois là.
Mais trompeur est le charme, c'est-à-dire : ceci n'est pas la montée du rang véritable. Et vain est la beauté : Hevel a voulu dire le fils d'Adam le premier, et Hevel est la beauté d'Adam le premier, car Kayin est né du nid de l'impureté, et Hevel était le moule d'Adam le premier et s'est réincarné en Shet, comme il est écrit (Bereshit 4,25) : à la place de Hevel.
Et de Shet à Moché comme il est connu. Et la nechama d'Adam le premier inclut toutes les nechamot, pour cela une femme craignant ה', elle sera louée, ceci est Moché :
וכבר כתבתי למעלה רוחניות התורה היא כלל הנשמות. והנה התורה היא שלש מעלות, מארי מקרא, ואחר כך מארי משנה ותלמוד, ואח"כ מארי סתרי תורה היודעים שמו יתברך.
ונדקדק בשמא דגברא הבל, נגד מארי מקרא, כי התורה היא ה' חומשין, ומתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד הרי אותיות הב"ל, ולא איכא מידי בנביאים ובכתובים דלא רמוז בתורה (תענית ט, א). ש"ת מורה על משנה ותלמוד, שהם שית סדרי [משנה].
מש"ה אותיות השם זהו מארי סתרי תורה, כי דביקות נביאותו בשם יהו"ה הכולל כל האצילות. וכמו שבאצילות ניתן רשות לנו להביא משל על האצילות בערך המאציל שלהבת קשורה בגחלת, כן שלהבת קשורה במשה, כי שלהבת אותיות הב"ל ש"ת.
והקדוש ברוך הוא נגלה אליו בלבת אש שהוא סוד שלהבת העולה מאליה. גם ענין גדול יהו"ה א-להי ישראל עולה תרי"ג.
וכן משה רבינו עולה תרי"ג. ואמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יט, ט), הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם, והם ישראל, תצרף ע"ב לישראל עולה תרי"ג:
Et déjà j'ai écrit plus haut : la spiritualité de la Torah est l'ensemble des nechamot. Et voici la Torah est trois rangs : maîtres de l'Écriture, et ensuite maîtres de la Michna et du Talmud, et ensuite maîtres des secrets de la Torah qui connaissent Son Nom, béni soit-Il.
Et nous préciserons dans le nom de l'homme Hevel, en regard des maîtres de l'Écriture, car la Torah est cinq houmashim, et elle commence par בי"ת et s'achève par למ"ד, voici les lettres de הבל, et il n'y a rien dans les Prophètes et les Écrits qui ne soit allude dans la Torah (Taanit 9,a). שת indique la Michna et le Talmud, qui sont six ordres [de Michna]. משה, lettres du Nom, ceci est les maîtres des secrets de la Torah, car l'attache de sa prophétie est au Nom de ה' qui inclut tout l'Atsilout. Et comme dans l'Atsilout permission nous est donnée d'apporter une parabole sur l'Atsilout relativement à l'Émanateur : une flamme liée à la braise, ainsi une flamme est liée à Moché, car שלהבת ce sont les lettres de הבל שת.
Et le Saint, béni soit-Il, s'est révélé à lui dans une flamme de feu qui est le secret de la flamme qui monte d'elle-même. Aussi un grand sujet : ה' Elokei Israël vaut תרי"ג.
Et ainsi משה רבינו vaut תרי"ג. Et le Saint, béni soit-Il, a dit à Moché (Shemot 19,9) : voici Moi Je viens à toi dans l'épaisseur de la nuée afin que le peuple entende, et ils sont Israël : joins עב à Israël, cela vaut תרי"ג :
ובענין מה שאמר הבל הוא יפיו של אדם הראשון עקיבו מכהה גלגל חמה, כבר אמרו (ב"ב עה, א) פני משה כפני חמה. ואם תאמר מה מעליותא הלא עקיבו של אדם היה מכהה גלגל חמה, ומכל שכן פניו.
דע כי יש חילוק בין גלגל חמה לחמה עצמה. ופני משה כפני חמה רומז על שרשה למעלה גבוה על גבוה שהוא סוד תפארת:
Et au sujet de ce qu'il a dit : Hevel est la beauté d'Adam le premier, son talon affaiblissait le globe du soleil, déjà ils ont dit (Baba Batra 75,a) : le visage de Moché est comme le visage du soleil. Et si tu dis : quelle supériorité, n'est-ce pas le talon d'Adam affaiblissait le globe du soleil, et à plus forte raison son visage.
Sache qu'il y a une distinction entre le globe du soleil et le soleil lui-même. Et le visage de Moché comme le visage du soleil fait allusion à sa racine en haut, haut par-dessus haut, qui est le secret de Tiferet :
ודע, כי לפום רהיטא יש קושיות גדולות. ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה, והלא מעלת חמה עדיפא, והא ראיה משה נתעלה פניו כפני חמה.
איתא בזוהר, שהענין האומות מונין לחמה כעת סיבובה, כמו שנאמר (קהלת א, ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון, וכן הם הרשעים, כמו שכתב רש"י ז"ל בקהלת. אבל מעלת החמה בעמידה זהו מעלה גדולה לישראל, כמו שאמר יהושע (יהושע י, יב) שמש בגבעון דום וירח בעמק האילון.
ונראה דעל זה ירמוז כשגילה הקדוש ברוך הוא (במדבר יב, ו) שנבואת שאר נביאים בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה וגו' פה אל פה אדבר בו, פירש רש"י, פה אל פה דברתי אליו ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, כח). הנה זה יהי' רמז גדול למה שכתבתי, מאחר שנבואתך ביום ופניך הם פני חמה, ואיזה בחינה מהחמה, עמוד עמדי, דהיינו בחינת עמידתה ולא גלגולה:
Et sache que du premier abord il y a de grandes difficultés. Israël comptent selon la lune et les nations du monde selon le soleil, et n'est-ce pas le rang du soleil qui est supérieur, et la preuve : Moché a été élevé, son visage comme le visage du soleil.
Il est dans le Zohar que le sujet est : les nations comptent selon le soleil au temps de son circuit, comme il est dit (Kohelet 1,6) : allant vers le sud et tournant vers le nord, et ainsi sont les méchants, comme l'a écrit Rachi, de mémoire bénie, sur Kohelet. Mais le rang du soleil dans la station, ceci est un grand rang pour Israël, comme a dit Yehoshua (Yehoshua 10,12) : soleil à Givon, arrête-toi, et lune dans la vallée d'Ayalon.
Et il paraît que c'est à ceci qu'il fait allusion lorsque le Saint, béni soit-Il, a révélé (Bamidbar 12,6) que la prophétie des autres prophètes est en songe, Je parlerai en lui, il n'en est pas ainsi de Mon serviteur Moché etc., bouche à bouche Je parlerai en lui. Rachi a expliqué : bouche à bouche J'ai parlé à lui, et toi ici tiens-toi auprès de Moi (Devarim 5,28).
Voici ceci sera une grande allusion à ce que j'ai écrit : puisque ta prophétie est de jour et tes visages sont visage de soleil, et quel aspect du soleil : tiens-toi auprès de Moi, c'est-à-dire l'aspect de sa station et non de son circuit :
אמנם נשאר עלי לבאר למה קרא למשה שם אשה, שאמר אשה יראת ה' תתהלל. ויתן אל משה ככלותו (שמות לא, יח), אמרו במדרש (שמו"ר מא, ה) והבאתיו לעיל (במעלת לומדיה ד"ה קודם שאפרש) ככלתו, כללים מסר לו.
עוד אמרו במקום אחר (שם מא, ו), ככלותו, ככלתו כתיב, שנתנה לו ככלה. ואלו שני מדרשים הם ענין אחד, כללים מסר לו פירשתיו לעיל, כי רב גובריה דמשה הוה בהבנת דבר מתוך דבר ובפלפולא רבא בתלמוד, דהיינו לאחר שקיבל תורה שבעל פה והודיעו הקב"ה בעל פה פירוש המצות, אז היה מעין המתגבר בפלפולא, נמצא הוא מרא דתלמודא ונקראת זו התורה על שמו, כי מוצא תורת ה'.
ומצינו (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה. תורה שבכתב נקרא תורת ה' כפי תיבות אותיות ותגין ופתוחות וסתומות אשר נתן ה' לא הוסיף ח"ו ולא גרע.
ותורה שבעל פה שהוסיף מפלפולו דברי א-להים חיים נקראת על שמו. על כן כתיב זכרו תורת משה, כי היא צריכה לזכרון מאחר שלא נתנה ליכתב (גיטין ס, ב).
וכבר ידוע תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם תפארת ומלכות, והם נקראת איש ואשה. ויניקת נבואת משה רבינו ע"ה היתה מתפארת והוא מארי דתלמודא, וכביכול הוא איש א-להים ובעלה דמטרוניתא.
על כן התורה שבעל פה היא הכלה של משה. ומשה רבינו ע"ה פירש מאשתו הגשמיית, ולקח אשה זו:
Toutefois il me reste à expliquer pourquoi il a appelé Moché du nom de femme, en disant : une femme craignant ה' sera louée. Et Il donna à Moché lorsqu'Il acheva (Shemot 31,18), ils ont dit dans le Midrach (Shemot Rabba 41,5) et je l'ai apporté plus haut (au rang de ceux qui l'étudient, au mot : avant que j'explique) : ככלותו, Il lui a transmis des principes.
Encore ils ont dit ailleurs (la 41,6) : ככלותו, il est écrit ככלתו, qu'elle lui a été donnée comme une épouse. Et ces deux Midrashim sont un seul sujet : Il lui a transmis des principes, je l'ai expliqué plus haut, car la grandeur de la force de Moché était dans la compréhension d'une chose du sein d'une chose et dans le grand pilpoul du Talmud, c'est-à-dire après qu'il eut reçu la Torah orale et que le Saint, béni soit-Il, lui eut fait connaître de bouche l'explication des mitsvot, alors il était une source qui se renforce dans le pilpoul, il se trouve qu'il est le maître du Talmud et cette Torah est appelée de son nom.
Car on trouve Torah de ה'. Et nous trouvons (Malakhi 3,22) : souvenez-vous de la Torah de Moché.
La Torah écrite est appelée Torah de ה' selon les mots, les lettres et les couronnes et les ouvertes et les fermées que ה' a données : Il n'a pas ajouté, à D.ieu ne plaise, et n'a pas diminué. Et la Torah orale qu'il a ajoutée de son pilpoul, paroles d'Elokim vivant, est appelée de son nom.
Pour cela il est écrit : souvenez-vous de la Torah de Moché, car elle a besoin de mémoire puisqu'elle n'a pas été donnée à être écrite (Gittin 60,b). Et déjà il est connu : Torah écrite et Torah orale sont Tiferet et Malkhout, et elles sont appelées homme et femme.
Et l'allaitement de la prophétie de Moché notre maître, paix sur lui, était depuis Tiferet et il est le maître du Talmud, et pour ainsi dire il est homme d'Elokim et époux de la Matronita. Pour cela la Torah orale est l'épouse de Moché.
Et Moché notre maître, paix sur lui, s'est séparé de son épouse corporelle, et a pris cette femme :
ולפי מה שאמרתי שהתורה שבעל פה היא אשת משה, יתבאר פסוק (דברים ה, כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי. ואבאר גם כן פרשת (במדבר יב, א) כי אשה כושית לקח.
ונדקדק בתחלה קצת דיקדוקים. א' למה כתיב כי אשה כושית לקח, ולא כתיב גירש.
עוד קשה, קריאת הקדוש ברוך הוא שלשתן, וקריאת משה היה בכדי כי לא דיבר הקב"ה עמו מאומה. אמת שהטיב דברו קצת מהמפרשים שהיתה הקריאה למשה, כי באמציעותו חלה הנבואה על אהרן ומרים כי הם לא היו מוכנים, ובפרט שהיו עסוקים אז בדרך הארץ כמ"ש השם יתברך.
וזהו היה שבעים זקנים בפרשת בהעלותך (במדבר יא, כה) שבאמצעית משה הופיעה הנבואה עליהם, וזולת משה לא היו יכולים לקבל הנבואה. וזהו ענין התפעלות כעס יהושע על מתנבאים במחנה (שם כח), שהוא גאוה בזה במה שלא היו יכולים לעמוד תחת כנפי משה להראות שהנבואה שהגיע להם היא ממשה, רק קבעו מקום לעצמם כאלו היו נפרדים ממנו.
ובזה מתורץ מה שייכות היה עתה לנבואת משה מת יהושע מכניס כו' (סנהדרין יז, א). אלא שהענין גם בזה רמזו שיוכל להיות קבלת הנבואה זולת משה, שהרי ימות משה ויהושע יהיה במקומו.
ולזה אמר (במדבר יא, כח) אדני משה כלאם. ומשה עניו אמר, מי יתן וגו' יתן רוחו (שם ל), ולא מכוחי מאמצעותי, ודוק.
כך נוכל לתרץ על דרך הפשט:
Et selon ce que j'ai dit que la Torah orale est la femme de Moché, s'expliquera le verset (Devarim 5,26) : va, dis-leur, retournez-vous à vos tentes, et toi ici tiens-toi auprès de Moi. Et j'expliquerai aussi la section (Bamidbar 12,1) : car une femme koushite il a prise.
Et nous préciserons d'abord quelques précisions. 1.
Pourquoi est-il écrit : car une femme koushite il a prise, et il n'est pas écrit : il a renvoyé. Encore c'est difficile : l'appel du Saint, béni soit-Il, des trois, et l'appel de Moché était pour rien, car le Saint, béni soit-Il, n'a rien parlé avec lui.
Il est vrai que quelques commentateurs ont bien parlé : que l'appel était pour Moché, car par son intermédiaire la prophétie s'est posée sur Aharon et Miriam, car eux n'étaient pas prêts, et surtout qu'ils étaient alors occupés de la voie de la terre, comme l'a écrit le Nom, béni soit-Il. Et ceci était les soixante-dix anciens dans la paracha Behaalotekha (Bamidbar 11,25) : que par l'intermédiaire de Moché la prophétie a paru sur eux, et hors de Moché ils n'auraient pu recevoir la prophétie.
Et c'est le sujet de l'emportement de colère de Yehoshua contre ceux qui prophétisaient dans le camp (la 28), que c'est un orgueil en ceci : qu'ils n'ont pas pu se tenir sous les ailes de Moché pour montrer que la prophétie qui leur est parvenue est de Moché, seulement ils se sont fixé un lieu à eux comme s'ils étaient séparés de lui. Et par ceci est résolu quel rapport il y avait maintenant à la prophétie de Moché : Moché mourra, Yehoshua fera entrer etc.
(Sanhédrin 17,a). Seulement le sujet : aussi en ceci ils ont fait allusion qu'il pourra y avoir réception de la prophétie hors de Moché, car voici Moché mourra et Yehoshua sera à sa place.
Et pour cela il a dit (Bamidbar 11,28) : mon seigneur Moché, enferme-les. Et Moché, humble, a dit : qui donnera etc., Il mettra Son souffle (la 29), et non de ma force, de mon intermédiaire, et examine.
Ainsi nous pouvons résoudre selon la voie du simple :
עוד קשה, מה שפירש רש"י פה אל פה אדבר בו (במדבר יב, ח), פה אל פה דברתי עמו ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, כח), מה שייכות לזה הפסוק בכאן. או למה לא הניח כפשוטו:
Encore c'est difficile : ce qu'a expliqué Rachi, bouche à bouche Je parlerai en lui (Bamidbar 12,8) : bouche à bouche J'ai parlé avec lui et toi ici tiens-toi auprès de Moi (Devarim 5,28), quel rapport à ce verset ici. Ou pourquoi n'a-t-il pas laissé selon son simple :
ולבאר זה, אקדים מה שכתב רש"י (במדבר יב, א) האשה כושית, מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי, עד כאן לשונו. ובודאי התורה שכתבה בענין זה רומזה לאיזה סוד.
כן כתב בעל הטורים, הכושית, בגימטריא יפת מראה. כבר כתבתי שהתורה שבעל פה נקראת אשה והיא כושית וממנה יפת מראה, ודבר זה צריך ביאור:
Et pour expliquer ceci, je ferai précéder ce qu'a écrit Rachi (Bamidbar 12,1) : la femme koushite, il enseigne que tous s'accordent sur sa beauté, de même que tous s'accordent sur la noirceur du Koushi, jusqu-ici ses paroles. Et certainement la Torah qui a écrit sur ce sujet fait allusion à quelque secret.
Ainsi a écrit le Baal HaTourim : הכושית, en guematria יפת מראה. Déjà j'ai écrit que la Torah orale est appelée femme et elle est koushite et d'elle belle d'aspect, et cette chose a besoin d'explication :
מצינו שהתורה משמחת, כמו שכתוב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומצינו להיפך, נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו, ב).
אמרו רז"ל (ברכות סג, ב), וזאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד), שממית עצמו עליה. הענין, תורה שבכתב הן מצד נגלה שהן הסיפורין ודברים קלים להבינם, הן מצד נסתר השגת הסודות הגדולות, היא משמחת.
הדברים הפשוטים עליהם רמז (שמות יט, ח) וישב משה את דברי העם, דברים המיישבין דעת של אדם. וכן דברים הנסתרים משמחי לב, כי עוז וחדוה במקומו (דה"א טז, כז).
אבל מצדו חומר התלמוד והפילפול, הוא ויגד (שמות יט, ט), דברים הקשים כגידים, והם תושיה מתישים כוחו של אדם. קרוב לזה דרשו רז"ל במסכת שבת פרק ר' עקיבא דף פ"ז (א), וכן אמרו במסכת גיטין פרק הניזקין (ס, ב), והבאתי למעלה, על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות לד, כז), דתקיפי למגמרנהו, והם מתישים כוחו של אדם ולפום צערא אגרא (אבות ה, כב), כי התשת הכח היא בעצמה המעלה הנפלאה שמזדכך החומר להיותו רוחני:
Nous trouvons que la Torah réjouit, comme il est écrit (Psaumes 19,9) : les pekoudim de ה' sont droits, réjouissant le cœur. Et nous trouvons l'inverse : elle est appelée תושיה, qui affaiblit la force de l'homme (Sanhédrin 26,b).
Ont dit nos Sages (Berakhot 63,b) : et ceci est la Torah, un homme lorsqu'il mourra dans une tente (Bamidbar 19,14), qu'il se fait mourir sur elle. Le sujet : la Torah écrite, soit du côté du révélé qui sont les récits et choses légères à comprendre, soit du côté du caché, l'atteinte des grands secrets, elle réjouit.
Les choses simples, sur elles il a fait allusion (Shemot 19,8) : וישב, paroles qui établissent l'esprit de l'homme. Et ainsi les choses cachées réjouissent le cœur, car force et allégresse sont en Son lieu (Divrei HaYamim I 16,27).
Mais de son côté, la matière du Talmud et du pilpoul, c'est ויגד (Shemot 19,9), paroles dures comme des nerfs, et elles sont תושיה, affaiblissant la force de l'homme. Proche de ceci ont exposé nos Sages dans le traité Chabbat, chapitre Rabbi Akiva, folio 87 (a), et ainsi ont-ils dit dans le traité Gittin, chapitre HaNizakin (60,b), et je l'ai apporté plus haut : sur la bouche de ces paroles J'ai coupé avec toi une alliance (Shemot 34,27), celles qui sont dures à les apprendre, et elles affaiblissent la force de l'homme, et selon la peine le salaire (Avot 5,22), car l'affaiblissement de la force est lui-même le rang étonnant par lequel la matière se raffine pour devenir spirituelle :
ודבר זה נרמז במה שאמרו (קידושין מ, ב), תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, אשר הקשו המפרשים הלא תכלית הוא יותר טוב מהמוקדם לו. וביארתי דבר זה למעלה בדברי פשוט אמת.
אמנם דרך רמז נוכל לומר, כי אין הכוונה תלמוד מביא לידי מעשה על דרך (אבות ב, ה) לא עם הארת חסיד כו', דמוכח שלומד יודע מה לעשות. דהא עינינו רואות כמה עניינים שיודעים בני אדם שהוא אסור ועוברין עליו, כגון רכילות לשון הרע כו'.
אלא הכוונה, שהחטא בא מחמת החומר, ובהמעט החומר בהסתלק המסך בהתגברות הצורה, נמצא שמכיר באמת ופעולתו טוב מאד. והנה מכח התלמוד תושיה מתגבר השכל, וזהו סיבה שמוכן לבא לידי מעשה טוב, לכך תלמוד גדול מפני שהוא סיבה שממנו משתלשל המעשה.
וידוע שהסיבה גדולה מהמסובב והעילה מהעלול, ואז שקטה נחה הקושיא. כי הקושיא לא חלה רק כשנעריך תלמוד ומעשה לערך הקדמות הקודמות והתכלית.
אבל לפי דרכי הוא בערך סיבה ומסובב עילה ועלול, ודו"ק:
Et cette chose est alludée dans ce qu'ils ont dit (Kidoushin 40,b) : le Talmud est grand, car il amène à l'acte, ce que les commentateurs ont objecté : n'est-ce pas le but qui est meilleur que ce qui le précède. Et j'ai expliqué cette chose plus haut en paroles de simple vérité.
Toutefois par voie d'allusion nous pouvons dire que l'intention n'est pas : le Talmud amène à l'acte selon la voie de (Avot 2,5) : un ignorant n'est pas pieux etc., d'où il ressort que celui qui étudie sait quoi faire. Car nos yeux voient plusieurs sujets que les hommes savent être interdits et ils les transgressent, comme la médisance, la mauvaise langue, etc.
Seulement l'intention : la faute vient à cause de la matière, et lorsque la matière diminue, lorsque le voile se retire par le renforcement de la forme, il se trouve qu'il reconnaît en vérité et son action est très bonne. Et voici, par la force du Talmud, תושיה, l'intellect se renforce, et c'est une cause qu'il est prêt à en venir à un acte bon, pour cela le Talmud est grand parce qu'il est une cause dont se chaîne l'acte.
Et il est connu que la cause est plus grande que son effet, et le motif que ce qui en dérive, et alors la difficulté s'est apaisée et s'est reposée. Car la difficulté ne s'applique que lorsque nous évaluons Talmud et acte à la valeur des antécédents qui précèdent et du but.
Mais selon ma voie c'est à la valeur de cause et effet, motif et dérivé, et examine bien :