Ce passage poursuit la supériorité de ceux qui ont reçu la Torah, chacun sa part. Le Chla tient pour interdit l’avis du Rambam : une voix créée sans distinction de lettres à Israël, la parole à Moché seul. La voix est voix de Hachem, des cieux Il t’a fait entendre Sa voix. La foi qui se fondera à jamais : les Dix Paroles sont parvenues à Israël comme à Moché, tout Israël prophètes dans toute la Torah sans intermédiaire, racines des six cent treize mitsvot. Tous les ont d’abord entendues en une seule parole ; Anokhi et Lo yihyeh lekha de la bouche de la Guevoura dans leur perfection, sans explication de Moché.
Aussi : six cent vingt lettres des Dix Paroles en regard des luminaires de Keter ; Anokhi, secret de l’acceptation du Royaume des Cieux, racine de toutes les Paroles ; l’étude enfoncée dans le cœur à Anokhi, puis l’oubli après l’intermédiaire, pour l’avenir.
ולשלמות הענין הנ"ל, יש צורך להאריך ולהודיע מעלת מקבלי התורה ומעלת כל דור ודור שהיו שם וקיבל כל אחד חלקו. הרב המורה ז"ל בפרק ל"ג חלק ב' מספרו, שהקול ההוא העצם אשר השיגו ישראל בו נתנה התורה היה נברא כו'.
ואסור לשמוע הדברים, אלא הקול הוא קול ידו"ד מן השמים השמיעך את קולו. וכבר רמזתי ענין השמים שהוא תפארת ישראל סוד התורה שבכתב.
גם בענין שמיעת הקול במעמד הקדוש ההוא אם היה הקול המגיע למשה רבינו ע"ה מגיע לישראל, או לא. גם בזה לא דיבר הרמב"ם נכונה, כי דעתו כי הדיבור למשה לבדו, והברת הקול לבד לישראל, ולא השיגו דיבור כלל, כי אם הקול העצום ההוא הנברא בלא הבדל אותיות.
ומשה רבינו ע"ה משמיע לישראל מה ששמע. ואמר, כי זה מה שרצה הכתוב באמרו (דברים ה, ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם, ואמר גם כן (שמות יט, ט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול, וכתיב (שם ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך.
ואמר, כי זה מורה כי הדיבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום. אמר (דברים ה, יט) כשמעכם את הקול.
ואמר (שם ד, יב) קול דברים אתם שומעים. וכל מה שבא, משמע הדברים.
אמר, שהנרצה בו שמע הקול, ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם. ואמר, כי דעתו זה הוא הנראה מן התורה ומרוב דברי חכמים ז"ל.
וכשעמד בכותל בפניו אמרם ז"ל (מכות כד, א), אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, שהיה נראה מזה המאמר ששתים האלה הגיעו לישראל כמו שהגיעו למשה, ולא היה מניעה הוא אליהם, נטה לו ופנה מדרך הישר שהוא משמע הדברים כפשוטן ובקש חשבונות רבים. ואמר, שהכוונה בו מפי גבורות המופת כשאמר כי שני אלו השרשים, רצה לומר מציאות האל והיותו אחד, אמנם יושגו בעיון האנושי, וכל מה שיודע במופת משפט הנביא בו, וכל מי שידעהו שוה אין יתרון ולא יודעו שני השרשים האלו מצד הנבואה, לכך אמרה התורה (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת וגו', אלו דבריו.
וזהו כלל דעתו בהשגה ההיא ביום הקהל, והוא שהמגיע לישראל הוא קול לבד לא הבדל אותיות, ולמשה רבינו ע"ה היה מגיע הדיבור בהבדל אותיות והוא היה משמיע לישראל. ואמר, שלזה בא ספור עשרת הדברים כלו ספור היחיד הנפרד:
Et pour la perfection du sujet mentionné plus haut, il y a besoin de s'étendre et de faire savoir la supériorité de ceux qui ont reçu la Torah et la supériorité de chaque génération et génération qui étaient là, et chacun a reçu sa part. Le Rav haMoréh (Guide des égarés), de mémoire bénie, au chapitre 33 de la deuxième partie de son sefer, que cette voix-là, l'essence par laquelle Israël ont atteint, en elle a été donnée la Torah, était créée etc.
Et il est interdit d'entendre ces paroles, seulement la voix est voix de ה', des cieux Il t'a fait entendre Sa voix. Et déjà j'ai fait allusion au sujet des cieux, qu'il est Tiferet Israël, secret de la Torah écrite.
Aussi au sujet de l'écoute de la voix à ce stationnement saint-là, si la voix qui parvenait à Moché notre maître, paix sur lui, parvenait à Israël, ou non. Aussi en ceci le Rambam n'a pas parlé correctement, car son avis est que la parole était à Moché seul, et le son de la voix seulement à Israël, et ils n'ont atteint de parole du tout, sinon cette voix puissante-là, créée, sans distinction de lettres.
Et Moché notre maître, paix sur lui, fait entendre à Israël ce qu'il a entendu. Et il a dit que c'est ce qu'a voulu le verset en disant (Devarim 5,5) : moi je me tiens entre ה' et vous, et il a dit aussi (Shemot 19,9) : Moché parlera et Elokim lui répondra par une voix, et il est écrit (là, 9) : afin que le peuple entende lorsque Je parle avec toi.
Et il a dit que ceci enseigne que la parole était à lui, et eux ils entendront cette voix puissante-là. Il a dit (Devarim 5,19) : lorsque vous avez entendu la voix.
Et il a dit (là 4,12) : une voix de paroles vous entendez. Et tout ce qui est venu, l'entendu des paroles.
Il a dit que l'intention en cela est l'écoute de la voix, et Moché est celui qui entendra les paroles et les racontera à eux. Et il a dit que cet avis-là est ce qui paraît de la Torah et de la plupart des paroles des Sages, de mémoire bénie.
Et lorsqu'il s'est dressé un mur devant lui, ce qu'ont dit eux, de mémoire bénie (Makot 24,a) : Anokhi et Lo yihyeh lekha, de la bouche de la Guevoura nous les avons entendus, qu'il paraissait de cette parole que ces deux-là sont parvenues à Israël comme elles sont parvenues à Moché, et qu'il n'y avait pas empêchement d'elle à eux, il a incliné et s'est détourné du chemin droit qui est l'entendu des paroles selon leur simple, et il a cherché beaucoup de comptes. Et il a dit que l'intention en cela est de la bouche des guevourot de la preuve, lorsqu'il a dit que ces deux racines-là, c'est-à-dire l'existence de Dieu et qu'Il est Un, toutefois elles sont atteintes par l'examen humain, et tout ce qui est su par preuve, le jugement du prophète en cela, et quiconque le sait est égal, il n'y a pas de supériorité, et ces deux racines-là ne sont pas sues du côté de la prophétie, c'est pourquoi la Torah a dit (Devarim 4,35) : toi tu as été montré pour savoir etc., telles sont ses paroles.
Et c'est l'ensemble de son avis dans cette atteinte-là au jour de l'assemblée, et c'est que ce qui parvient à Israël est une voix seulement, sans distinction de lettres, et à Moché notre maître, paix sur lui, parvenait la parole avec distinction de lettres et lui faisait entendre à Israël. Et il a dit que pour cela est venu le récit des Dix Paroles tout entier, récit de l'individu séparé :
וכבר הכו על קדקדו חכמי האמת גם בזה. ועבודת הקדש האריך מאוד בסתירת דבריו.
והאמונה אשר תיכון לעד, והוא כי כל עשרת הדברות הגיעו לישראל כמו שהגיעו למשה רבינו ע"ה, כי הרצון היה לקיום האמונה שיהיו כל ישראל נביאים בכל התורה בכלל, ולא יצטרכו בה לשום אמצע. וזה כי עשרת הדברות כסוגים לכל תרי"ג מצות, והם כללים היוצאים מהם, והם שרשים ועיקרים לכל תרי"ג מצות, והם ענפים המתפשטים מהם, ולהורות על זה באו בהם תרי"ג אותיות עד אשר לרעך (שמות כ, יג) ולא עד בכלל:
Et déjà les sages de la vérité ont frappé sur son crâne aussi en ceci. Et Avodat hakodech s'est beaucoup étendu dans la réfutation de ses paroles.
Et la foi qui se fondera à jamais, et c'est que toutes les Dix Paroles sont parvenues à Israël comme elles sont parvenues à Moché notre maître, paix sur lui, car la volonté était pour l'établissement de la foi, que tout Israël soient prophètes dans toute la Torah en général, et qu'ils n'aient besoin en elle d'aucun intermédiaire. Et ceci, car les Dix Paroles sont comme des genres pour toutes les six cent treize mitsvot, et elles sont des principes qui sortent d'elles, et elles sont des racines et des fondements pour toutes les six cent treize mitsvot, et elles sont des branches qui se déploient d'elles, et pour indiquer ceci il est venu en elles six cent treize lettres jusqu'à lequel est à ton prochain (Shemot 20,13), et non jusqu'à inclus :
וכן האריך הסמ"ג בהקדמת העשיין, שהשמיע הקב"ה לכל ישראל, וכולן באו למדריגת הנבואה ושמעו בעצמם בלי אמצעי, כי צפה הקב"ה שעתידין לעמוד נביאי שקר ויטעו את העולם בדתות מזויפות, על כן השמיע הקב"ה בפומבי. וכל הנשמות היו שם, כדי שאם יבא איזה וירצה לשנות הדת, נאמר לו שקר אתה דובר, דאם חפץ הש"י בזה היה לו לומר לנו בפומבי כמו שהיה הפומבי בשעת מתן תורה שנתן לנו הש"י עשרת הדברות הכוללים תרי"ג מצות פומבי, והראם שמשה נביאו הנאמן כל מה שיאמר להם אח"כ בפרטי המצות שיאמינו לו.
וזהו (שמות יט, ט), הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, עיין שם באורך, והעתקתיו לעיל. ואם היה כדברי הרמב"ם שלא שמעו חיתוך אותיות רק קול בעלמא, א"כ לא היה ח"ו תועלת הנ"ל יוצא מזה.
ופשטי פסוקים סותרים דברי הרמב"ם שאמר (דברים ד, לג) השמע עם קול א-להים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, הרי מבואר בהדיא ששמעו הקול והדיבור:
Et ainsi s'est étendu le Sémag (Sefer Mitsvot Gadol) dans l'introduction des préceptes positifs, que le Saint, béni soit-Il, a fait entendre à tout Israël, et tous sont parvenus au degré de la prophétie et ont entendu par eux-mêmes sans intermédiaire, car le Saint, béni soit-Il, a vu qu'il est destiné que se lèvent des faux prophètes et qu'ils égarent le monde par des religions faussées, c'est pourquoi le Saint, béni soit-Il, a fait entendre en public. Et toutes les nechamot étaient là, afin que s'il vient quelqu'un et qu'il veuille changer la religion, on lui dise : tu parles mensonge, car si le Nom, béni soit-Il, le désirait, Il aurait dû nous le dire en public comme était le public au moment du don de la Torah, que le Nom, béni soit-Il, nous a donné les Dix Paroles qui comprennent les six cent treize mitsvot en public, et Il leur a montré que Moché Son prophète fidèle, tout ce qu'il leur dira ensuite dans les détails des mitsvot, qu'ils le croient.
Et c'est (Shemot 19,9) : voici Moi Je viens à toi dans l'épaisseur de la nuée afin que le peuple entende lorsque Je parle avec toi et aussi en toi ils croiront à jamais, vois là en longueur, et je l'ai copié plus haut. Et s'il était selon les paroles du Rambam qu'ils n'ont pas entendu le découpage des lettres, seulement une simple voix, s'il en est ainsi il n'y aurait pas, loin de nous, l'utilité mentionnée plus haut qui sorte de ceci.
Et les sens simples des versets contredisent les paroles du Rambam, qu'il est dit (Devarim 4,33) : un peuple a-t-il entendu la voix d'Elokim parlant du milieu du feu comme toi tu as entendu et a vécu, voici il est explicite clairement qu'ils ont entendu la voix et la parole :
וזה לשון עבודת הקודש, ולהורות עוד על זה, אמר אחר עשרת הדברות (דברים ה, יח) את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם, עד כאן לשונו. והנה מתחילה שמעו כולם עשרת הדברות נאמרים בדיבור אחד.
ואח"כ חזר שנית ופרט עשרת הדברות כל אחד בפני עצמו, ולא יכלו ישראל לסבול ביותר, ואמרו למשה רבינו ע"ה (שמות כ, טו) דבר אתה עמנו. ובחזרת שנית הדברות לא שמענו מפי הקב"ה רק אנכי ולא יהיה לך.
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד, א), אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. אבל מכל מקום שמעו כולם את עשרת הדברות כשנאמרו בדיבור אחד.
וכבר כתבתי לעיל טעמים על זה למה נאמרו בדיבור אחד:
Et voici le langage de Avodat hakodech : et pour indiquer encore ceci, Il a dit après les Dix Paroles (Devarim 5,18) : ces paroles-là, ה' les a dites à toute votre assemblée, jusqu-ici son langage. Et voici, au commencement tous ont entendu les Dix Paroles dites en une seule parole.
Et ensuite Il est revenu une seconde fois et a détaillé les Dix Paroles, chacune à part, et Israël n'ont pas pu supporter davantage, et ils ont dit à Moché notre maître, paix sur lui (Shemot 20,15) : parle toi avec nous. Et dans le second retour des Paroles nous n'avons entendu de la bouche du Saint, béni soit-Il, que Anokhi et Lo yihyeh lekha.
Et c'est ce qu'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie (Makot 24,a) : Anokhi et Lo yihyeh lekha, de la bouche de la Guevoura nous les avons entendus. Mais de toute manière tous ont entendu les Dix Paroles lorsqu'elles ont été dites en une seule parole.
Et déjà j'ai écrit plus haut des raisons sur ceci, pourquoi elles ont été dites en une seule parole :
וזה לשון ספר עבודת הקודש פרק ל"ד מחלק סתרי תורה, וממה שכתבתי יתבאר טעם נכון כי נבחרו אלו העשרה, לפי שהם כוללים כל התורה וכל המצות, להיותם עקרים ושרשים להם. ולזה היו עשרת הדברות יוצאים ומסתעפים מסוד עשר ספירות, שבהם נחתמו שמים וארץ, וכל הדברים בעליונים ובתחתונים מהם יוצאים ומהם נמשכים והם השרשים והעקרים לכל.
ולפיכך העשרת הדברות היו בדוגמתם שרשים ועקרים לכל המצות, ומהם יוצאות ומסתעפות. והנה המאור העליון מקור ההויה הוא העיקר והשורש לכל ההוייות, כי בו היו גנוזים וממנו נאצלות.
ובו תר"ך מאורות כמנין כת"ר, וכנגדן תר"ך אותיות בעשרת הדברות אשר משם נאצלה התורה העליונה הכוללת תרי"ג מצות, וכנגדן מסתעפות ויוצאות מעשרת הדברות. והשבעה הנשארים כנגד שבעה ימי בראשית.
ולזה באו הדברות חתומים בשם אהי"ה, שהרי תחילתן אל"ף וסופן כ', א"ך טוב לישראל (תהלים עג, א):
Et voici le langage du sefer Avodat hakodech, chapitre 34 de la partie Secrets de la Torah : et de ce que j'ai écrit s'expliquera une raison juste, que ces dix ont été choisies, parce qu'elles comprennent toute la Torah et toutes les mitsvot, étant des fondements et des racines pour elles. Et pour cela les Dix Paroles sortaient et se ramifiaient du secret des dix sefirot, en elles ont été scellés les cieux et la terre, et toutes les choses dans les supérieurs et dans les inférieurs sortent d'elles et se tirent d'elles, et elles sont les racines et les fondements de tout.
Et c'est pourquoi les Dix Paroles étaient à leur modèle des racines et des fondements pour toutes les mitsvot, et d'elles elles sortent et se ramifient. Et voici, le luminaire supérieur, source de l'être, il est le fondement et la racine de tous les êtres, car en lui ils étaient cachés et de lui ils sont émanes.
Et en lui six cent vingt luminaires selon le compte de Keter (כתר), et en regard d'eux six cent vingt lettres dans les Dix Paroles, d'où a été émanée la Torah supérieure qui comprend les six cent treize mitsvot, et en regard d'elles elles se ramifient et sortent des Dix Paroles. Et les sept qui restent en regard des sept jours de Bereshit.
Et pour cela les Paroles sont venues scellées du Nom Ehéyéh (אהיה), car leur début est alef et leur fin est kaf, akh (אך) bon pour Israël (Psaumes 73,1) :
וכן דבור אנכי כולל כל שאר הדברות והוא עקרם ושרשם, שהוא סוד קבלת מלכות שמים, והוא כלל כל העקרים שמהם נתחייבו כל חלקי התורה והמצות שהם בכלל עשרת הדברות, כי אנכי יורה על מציאותו, ומהמציאות נתחייבו החוקים שהם גזירת המלך, והוא החלק הגדול בתורת ידו"ד מורה על היותו מהוה הוייות כולם, והוא אשר חדשם והמציאם, והוא לבדו הקדמון האמיתי. ומזה העיקר נתחייבו הדיעות והאמונות האמיתיות הנקראות בתורה עדות אלקיך, המורה על ההנהגה וההשגחה.
ומזה העיקר נתחייב החלק בתורה הנקרא מצות אשר הוצאתיך מארץ מצרים, הוא פנת היכולת הבלתי בעל תכלית. וממנו נתחייב החלק הנקרא משפטים, הנה כי הדבור הנכבד הזה שורש ועיקר לכל הדברות כולם אשר הם כלל כל התורה, ועם שכל אלה העקרים מהם היו בידם קבלה מן האבות, ומהם מה שהשיגו בחוש ממה שראו במצרים, הנה עם כל זה רצה הקב"ה שיגיעו להם כולם ושישיגום בנבואה בענין שיתאמת להם אמונת חזק, הואיל והם העמודים הגדולים שכל האמונה תלויה ועומדת עליהם:
Et ainsi la parole Anokhi comprend toutes les autres Paroles et elle est leur fondement et leur racine, elle est le secret de l'acceptation du Royaume des Cieux, et elle est l'ensemble de tous les fondements d'où se sont obligés toutes les parties de la Torah et des mitsvot qui sont dans l'ensemble des Dix Paroles, car Anokhi enseigne sur Son existence, et de l'existence se sont obligés les décrets qui sont le décret du roi, et c'est la grande partie dans la Torah de ה' qui enseigne qu'Il fait être tous les êtres, et c'est Lui qui les a renouvelés et les a fait être, et Lui seul est le primordial véritable. Et de ce fondement se sont obligées les opinions et les croyances véritables appelées dans la Torah témoignages de ton Elokim, qui enseigne sur la conduite et la providence.
Et de ce fondement s'est obligée la partie dans la Torah appelée mitsvot, qui t'ai fait sortir du pays d'Égypte, elle est le coin de la puissance sans fin. Et de lui s'est obligée la partie appelée jugements, voici que cette parole honorée est racine et fondement pour toutes les Paroles toutes entières qui sont l'ensemble de toute la Torah, et bien que tous ces fondements, parmi eux il y avait en leur main une réception des pères, et parmi eux ce qu'ils ont atteint par le sens de ce qu'ils ont vu en Égypte, voici malgré tout le Saint, béni soit-Il, a voulu qu'ils leur parviennent tous et qu'ils les atteignent en prophétie, de sorte qu'il s'avère pour eux une foi forte, puisqu'ils sont les grands piliers sur lesquels toute la foi est suspendue et se tient :
והדיבור השני שהוא לא יהיה לך א-להים אחרים על פני שהוא המורה על היחוד, ובאמרו על פני הורה על כל אלה העקרים ממציאות וקדמות והשגה ויכולת שהוא אחד בהם והם פניו, כלומר פנימיים בו ואינם חוץ ממנו, הזהירם שלא יבקשו אלה הדברים מזולתו כי לא ימצאם בשום כח ולא בשום נברא כלל, כי כל אלה הם אחדים בו ואינם חוץ ממנו. ובכל כח זולתו הם אחרים להם, כי הם תלוים בו ואין להם מציאות וקיום כי אם ממנו.
ואלה השני שרשים הגיע להם לישראל בשלמותם מפי הגבורה להיותם עקרי האמונה, ולא הוצרכו בהם למשה שיפרש להם בהם שום דבר, כי עם שהגיעו להם כל הדברות מפי הגבורה, הנה הוצרכו אח"כ אל הפירוש מפי משה, וכענין שהתבאר למעלה, וזה בשמונה דברות. אבל באלה השנים הראשונים, הגיעו להם בשלמותם כמו שהגיעו למשה.
ולזה החליטו בהם הגזירה באמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולא בא זה הלשון למעט ולומר שלא שמעו אלא אלו, כי יסתור בזה כל הכתובים המעידים כי כל הדברות שמעו מפי הגבורה. אבל הכוונה, כי מנין תורה שהם תרי"א מצות הנכללות בשמונה דברות נאמרו למשה בסיני ביאורם ופירושם והם אשר ציוה לנו משה, כי כלל המצות נכללו בדברות וכולם השיגום ישראל בכלל, כמו שכתבתי.
אמנם פרטיהם ופירושם הוא אשר שמעו מפי משה, וזה בכל הדברות, זולת שנים הראשונים שלא הוצרכו בהם אל שום פירוש מפי משה כענין שהתבאר:
Et la seconde parole, qui est tu n'auras pas d'autres dieux devant Ma Face, elle est celle qui enseigne sur l'unité, et en disant devant Ma Face Il a enseigné sur tous ces fondements, de l'existence et de l'antériorité et de l'atteinte et de la puissance, qu'Il est Un en eux et qu'ils sont Sa Face, c'est-à-dire intérieurs en Lui et ne sont pas hors de Lui, Il les a avertis de ne pas chercher ces choses hors de Lui, car ils ne les trouveront en aucune force ni en aucun créé du tout, car toutes celles-ci sont unies en Lui et ne sont pas hors de Lui. Et en toute force hors de Lui elles leur sont autres, car elles dépendent de Lui et n'ont d'existence et de maintien que de Lui.
Et ces deux racines leur sont parvenues à Israël dans leur perfection de la bouche de la Guevoura, étant les fondements de la foi, et ils n'ont pas eu besoin en elles de Moché qu'il leur explique en elles aucune chose, car bien que toutes les Paroles leur soient parvenues de la bouche de la Guevoura, voici ils ont eu besoin ensuite de l'explication de la bouche de Moché, et selon le sujet qui s'est expliqué plus haut, et ceci dans les huit Paroles. Mais dans ces deux premières, elles leur sont parvenues dans leur perfection comme elles sont parvenues à Moché.
Et pour cela ils ont décidé en elles le décret en disant : Anokhi et Lo yihyeh lekha, de la bouche de la Guevoura nous les avons entendus, et ce langage n'est pas venu pour restreindre et dire qu'ils n'ont entendu que celles-ci, car il contredirait en ceci tous les versets qui témoignent que toutes les Paroles ils les ont entendues de la bouche de la Guevoura. Mais l'intention : car le compte de Torah (תורה), qui sont six cent onze mitsvot incluses dans les huit Paroles, leur éclaircissement et leur explication ont été dits à Moché au Sinaï, et ce sont celles que Moché nous a commandées, car l'ensemble des mitsvot ont été incluses dans les Paroles et toutes, Israël les ont atteintes en général, comme j'ai écrit.
Toutefois leurs détails et leur explication, c'est ce qu'ils ont entendu de la bouche de Moché, et ceci dans toutes les Paroles, hors les deux premières, en lesquelles ils n'ont pas eu besoin d'aucune explication de la bouche de Moché selon le sujet qui s'est expliqué :
ואף בכל שאר הדברות קבלו רז"ל שהשיגו פרטיותיה ודקדוקיה של תורה, וכמו שכתבתי למעלה, לכן יראה מכוונת פרטיותיה, כלומר הפירושים בכל דבור ודבור, וכן הדקדוקים שיהיו עתידים לדקדק בהם הנביאים והסופרים. ולא זה בלבד, כי גם סתריהם וסודותיהם וטעמיהם השיגו, וכן אמרו במדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ב פג, ב), וכן כל מלה ומלה הות מליא בכל אינון טעמין, וכל אינון מלין עדין ואגרין ועונשין רזין וסתרין כאסקופה דא, עד כאן.
וכבר כתבתי זה. ועוד שם (שם פא, ב), א"ר אליעזר, וכל העם רואים (שמות כ, יד), כמה דאמרין דחמו מנהירו דאינון קלין מה דלא חמו דרין אחרנין.
את הקולות, כמה דכתיב (ישעיה ו, א) ואראה את ה' וגומר. ואראה ה' לא כתיב, אלא את ה'.
אף הכא רואים את הקולות, רואים הקולות לא כתיב, אלא את הקולות. כגוונא דא, את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), אתיין דברייתא לאסתכלא בחכמתא אתיהיבו.
כבד את ה' (משלי ג, ט). כבד את אביך (שמות כ, יא).
וכלא לאסתכלא במלא אחרא. אוף הכא את הקולות מה דנפק מיניהו דביה חמון, ומסתכלין בחכמתא סגיאה, וכל רישי עמין ודרין בתרין דייתון לעלמא, עד כאן.
הרי דרשו את יתירה כי בא לרבות השגה שהשיגו בשלימות, כי כן ראוי להם אחר שעלו למעלות הנבואה לעלוי קבלת התורה שתהיה השגתן שלימה, והוא שהשיגו התורה בשלימותא תלמודא וחכמתא סודותיה וטעמיה, כי מן הקול ההוא שהשיגו יוצא ומתרבה כל זה, כי היה כלול מהכל:
Et même dans toutes les autres Paroles, nos Sages, de mémoire bénie, ont reçu qu'ils ont atteint ses détails et ses précisions de Torah, et comme j'ai écrit plus haut, c'est pourquoi il paraît de l'intention de ses détails, c'est-à-dire les explications dans chaque parole et parole, et ainsi les précisions que les prophètes et les scribes sont destinés à préciser en elles. Et non ceci seulement, car aussi leurs cachés et leurs secrets et leurs raisons, ils les ont atteints, et ainsi ont-ils dit dans le Midrach de Rabbi Shimon bar Yohai, paix sur lui (II 83,b) : et ainsi chaque mot et mot était plein de toutes ces raisons, et toutes ces paroles, ornements et salaires et châtiments, secrets et cachés, comme ce seuil-ci, jusqu-ici.
Et déjà j'ai écrit ceci. Et encore là (là 81,b) : a dit Rabbi Eliezer : et tout le peuple voient (Shemot 20,14), comme ils disent qu'ils ont vu de la radiance de ces voix ce que d'autres générations n'ont pas vu.
Les voix : comme il est écrit (Isaie 6,1) et je vis את ה' etc. Et je vis ה' n'est pas écrit, mais את ה'.
Aussi ici ils voient את les voix, ils voient les voix n'est pas écrit, mais את les voix. De cette manière, את les cieux et את la terre (Bereshit 1,1), les את de la création pour contempler dans la sagesse ont été donnés.
Honore את ה' (Mishlei 3,9). Honore את ton père (Shemot 20,11).
Et le tout est pour contempler dans une autre parole. Aussi ici את les voix, ce qui est sorti d'elles, en quoi ils ont vu, et ils contemplent dans une grande sagesse, et tous les chefs des peuples et les générations après eux qui viendront au monde, jusqu-ici.
Voici ils ont exposé le את de trop, car il est venu pour inclure une atteinte qu'ils ont atteinte dans la perfection, car ainsi il leur convient, après qu'ils sont montés aux degrés de la prophétie pour l'élévation de la réception de la Torah, que leur atteinte soit parfaite, et c'est qu'ils ont atteint la Torah dans la perfection, le Talmud et la sagesse, ses secrets et ses raisons, car de cette voix-là qu'ils ont atteinte sort et se multiplie tout ceci, car elle était comprise de tout :
ולהעיר אל אופן שלימות זאת ההשגה אמרו במדרש חזית (שהש"ר א, ד) בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' א-להיך, נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו שוכחים. באו אצל משה ואמרו, משה רבינו תעשה אתה פרוזביון שליט בינותינו, שנאמר (שמות כ, טו) דבר אתה עמנו ונשמעה ועתה למה נמות (דברים ה, כא), ומה הנייה יש באבידה שלנו.
חזרו להיות למדים ושוכחים. אמרו, מה משה בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר בידו.
חזרו ובאו להם אל משה. אמרו לו, משה רבינו לוואי יגלה לנו פעם שנייה, לוואי ישקני מנשיקות פיהו, לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה.
אמר להם, אין זו עכשיו, לעתיד לבא הוא, שנאמר (ירמיה לא, לב) נתתי תורתי בקרבם על לבם אכתבנה, עד כאן:
Et pour éveiller au mode de la perfection de cette atteinte, ils ont dit dans le Midrach Hazit (Shir haShirim Rabba 1,4) : à l'heure où Israël ont entendu Anokhi ה' ton Elokim, l'étude de la Torah s'est enfoncée dans leur cœur et ils étudiaient et n'oubliaient pas. Ils sont venus auprès de Moché et ont dit : Moché notre maître, fais toi un prozbion (intermédiaire) dominant parmi nous, il est dit (Shemot 20,15) : parle toi avec nous et nous entendrons, et maintenant pourquoi mourrions-nous (Devarim 5,21), et quel profit y a-t-il dans notre perte.
Ils sont revenus à être étudiants et oubliant. Ils ont dit : de même que Moché, chair et sang, passe, ainsi son étude passe en sa main.
Ils sont revenus et sont venus vers Moché. Ils lui ont dit : Moché notre maître, puisse-t-Il nous révéler une seconde fois, puisse-t-Il me baiser des baisers de Sa bouche, puisse-t-Il enfoncer l'étude de la Torah dans notre cœur comme elle était.
Il leur a dit : ceci n'est pas maintenant, c'est pour l'avenir, il est dit (Yirmeyahou 31,32) : J'ai mis Ma Torah au milieu d'eux, sur leur cœur Je l'écrirai, jusqu-ici :