« Ce maror que nous mangeons » : pourquoi la hazeret, hassa (laitue), est-elle mitsva de choix plus que les autres de la Michna, malgré moins d'amertume ? Le Chla rapporte au nom du Zohar que mevorakh, « que le Nom de Hachem soit béni », est le Nom de quarante-deux, attribut de jugement : Il pensa créer par le jugement, puis l'associa à la miséricorde. Tous les commencements sont durs, souffrances puis tranquillité pour les tsadikim, l'inverse pour les méchants. Pharaon asservit d'une bouche douce puis d'un joug dur ; Israël est digne de la dureté d'abord et de la douceur à la fin. C'est pourquoi l'essentiel de la mitsva est la hassa : Il châtie et ils rendent amer, ensuite la liberté.
Aussi : si D.ieu n'avait pas fait sortir les pères à cet instant, toutes les générations auraient été asservies ; « tenus » de rendre grâce par amour, contre « ont besoin » en HaRo'eh ; le repas du Séder joint le corporel au spirituel par quatre coupes
מרור זה שאנו אוכלין על שום כו'. רצה לומר המרור זה שהוא מצוה מן המובחר, דהיינו חזרת הנקראת חסא, למה הוא מצוה מן המובחר יותר משאר מיני מרור המוזכרים שם במשנה, אף על פי שאין בו מרירות כל כך כמו באינך.
אמר על שם וימררו את חייהם. אקדים מה שמצאתי בשם הזוהר, יהי שם ה' מברך, 'מברך' שם של מ"ב היוצא מבראשית הוא מדת הדין, ומתחילה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ואח"כ שתפו עם מדת הרחמים.
וזהו ענין כל התחלות קשות, וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, והרשעים להיפך מקדימין ברכה לקללה (ב"ר סו, ה). וזה רמז ויהפך לבב פרעה, שמתחלה שעבדם בפה רך ולבסוף בעול קשה, וישראל היו ראוין מתחלה בקשה ובסוף רך.
וזהו שנאמר (שמות א, יד) את כל עבודתם וגו' בפרך, רצה לומר נוסף על מה שעבר בראשונה ששיעבד בפה רך הוסיף וימררו בעבודה קשה. על כן עיקר המצוה בחזרת הנקרא חסא, כי חסא רחמנא עלן, כי הנהגת הקב"ה עמנו מהיפך מה שנוהג עם הרשעים, רק מתחילה מייסר וימררו ואח"כ החירות.
Ce maror que nous mangeons, à cause de quoi etc. Cela veut dire : ce maror-ci qui est une mitsva de choix, c'est-à-dire la hazeret qu'on appelle hassa (laitue), pourquoi est-elle une mitsva de choix plus que les autres espèces de maror mentionnées là dans la Michna, bien qu'il n'y ait pas en elle d'amertume autant que dans les autres.
Il a dit : au nom de et ils rendirent amères leurs vies (Exode 1,14). Je ferai précéder ce que j'ai trouvé au nom du Zohar : que le Nom de ה' soit béni (Psaumes 113,2), 'mevorakh' (מברך) Nom de מ"ב qui sort de Bereshit, il est l'attribut de jugement, et au commencement il monta dans la pensée de créer par l'attribut de jugement et ensuite Il l'associa à l'attribut de miséricorde.
Et c'est le sujet de : tous les commencements sont durs, et les tsadikim, leur commencement est souffrances et leur fin tranquilite, et les méchants à l'inverse font précéder la bénédiction à la malédiction (Bereshit Rabba 66,5). Et ceci est une allusion : et le cœur de Pharaon fut retourné (Exode 14,5), qu'au commencement il les asservit d'une bouche douce (בפה רך) et à la fin d'un joug dur, et Israël étaient dignes au commencement dans la dureté et à la fin dans la douceur.
Et c'est ce qui est dit (Exode 1,14) tout leur travail etc. dans le perekh, cela veut dire : en plus de ce qui était passé d'abord, qu'il asservit d'une bouche douce, il ajouta et ils rendirent amer par un travail dur. C'est pourquoi l'essentiel de la mitsva est dans la hazeret appelée hassa, car hassa Rahmana alan, que le Maître de miséricorde ait pitié de nous, car la conduite du Saint, béni soit-Il, avec nous est l'inverse de ce qu'Il conduit avec les méchants, seulement au commencement Il châtie et ils rendent amer et ensuite la liberté.
בכל דור ודור כו' עצמו יצא. והטעם כמו שכתבתי לעיל, כי אלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא אבותינו בזאת הרגע שהוציאם, הרי גם כל הדורות היו משועבדים.
En chaque génération et génération etc. lui-même est sorti. Et la raison est comme je l'ai écrit plus haut, car si le Saint, béni soit-Il, n'avait pas fait sortir nos pères en cet instant même où Il les fit sortir, voici que aussi toutes les générations auraient été asservies.
לפיכך אנחנו חייבים להודות. וקשה דבפרק הרואה (ברכות נד, ב) אמרו ד' צריכין להודות, למה אמר בכאן לישנא דחייבין ושם לישנא דצריכין.
אלא לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. שם מדבר על דרך שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואלו הדברים שחושב שם הם מנהגו של עולם, שצריכין לירד לים וגם שאר הדברים שכיחי, על כן צריכין להודות לצרכיהם, באם יחזור ויארע שלא יזוקו ויהיו ניצולין.
וכאן אמר חייבין בלי שום תקות צורך, וחשיב ארבעה שבחים נגד ארבעה רקיעים, ששידד הש"י מערכת השמים בשביל ישראל.
C'est pourquoi nous sommes tenus de rendre grâce. Et c'est difficile : car au chapitre HaRo'eh (Berakhot 54,b) ils ont dit : quatre ont besoin de rendre grâce, pourquoi a-t-il dit ici un langage de tenus et là un langage de ont besoin.
Seulement ce n'est pas difficile : ici par amour, là par crainte. Là il parle selon la voie que de ce qui n'est pas pour elle-même on vient à ce qui est pour elle-même, et ces choses qu'il compte là sont l'usage du monde, qu'ils ont besoin de descendre à la mer et aussi les autres choses sont fréquentes, c'est pourquoi ils ont besoin de rendre grâce pour leurs besoins, si cela revient et survient, qu'ils ne soient pas atteints et qu'ils soient sauvés.
Et ici il a dit tenus, sans aucun espoir de besoin, et il compte quatre louanges en regard de quatre firmaments, que le Saint, béni soit-Il, a bouleversé l'ordonnance des cieux pour Israël.
אחר כך אומרים הלל, וחולקין חצי הלל לפני הסעודה וחצי הלל לאחר הסעודה, והסכמתי שלא להפסיק באמצע בפירושי, על כן אכתוב הפירוש אשר חנני ה' במזמורי הלל ואצרפם ביחד. ואכתוב קצת מענין הסעודה הקדושה שבאמצע ההלל.
Ensuite on dit le Hallel, et l'on partage un demi-Hallel avant le repas et un demi-Hallel après le repas, et j'ai décidé de ne pas interrompre au milieu par mes commentaires, c'est pourquoi j'écrirai le commentaire que ה' m'a accordé sur les psaumes du Hallel et je les joindrai ensemble. Et j'écrirai un peu du sujet du repas saint qui est au milieu du Hallel.
יחשוב שהסעודה היא כמו סעודה רוחניות כעין מטעמי יצחק, ודוגמא ורמז לסעודות לויתן. על כן ישב הוא ובני ביתו כאוכל בפני המלך, וישבו בקדושה ובטהרה, לא ישמע קולם בשום שיחה בטילה בעולם בלתי לה' לבדו בסיפור יציאת מצרים לא זולתו.
ויחשוב כי התורה נחלקת לארבעה חלקים, כמוזכר בזוהר פרשת בהעלותך והעתקתיו במקום אחר. דהיינו לבושא וגופא שהם סיפורין דאורייתא וגופי ההלכות הנוגעים בתורת האדם לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואח"כ נשמתא, ונשמתא לנשמתא שהם תורת יהו"ה, רצה לומר סודות התורה הנגלות בעולם הזה לבני עליה ותלמידיהן, והם נקראים נשמת התורה וסודי סודות אור הגנוז, ויתגלה לעתיד להזוכים להם נשמה לנשמה.
על כן ב' כוסות לפני סעודה, והסעודה שהיא גשמיית כלולה מרוחניות היא באמצע מחברת הגשמיית ומזככו להתדבק ברוחניות, על כן אח"כ ב' כוסות מסוד יין המשומר אשר עליו נאמר (עירובין סה, א) המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו. נמצא ב' כוסות הראשונות בחינות ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ב' כוסות אחרונות בחינת ברוך הוא.
ב' כוסות הראשונות שנעשו ישראל על טהרת הקודש להבדיל בין ישראל לעמים בין קודש לחול כו' זהו כוס ראשון אשר בחר בנו כו' [וזהו ענין סיפורין של התורה, השומע סובר שהן סיפורין בעלמא לשון חול, אבל הם חולין הנעשין על טהרת הקודש]. וכוס שני עליו סיפורי יציאת מצרים, ומסיים בברכת אשר גאלנו כו' והוציאנו מאפילה לאורה, והיה לנו יתרון אור גדול מכח החשך, כי נתהפך הקללה לברכה כמו דם נדות המתהפך לחלב בדדים שהם במקום בינה, ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, וזהו חלק השני מהתורה שהוא סוד הגוף, עיין בדרוש מצורע לשבת הגדול.
Qu'il pense que le repas est comme un repas spirituel, à la manière des mets d'Yitshak, et un modèle et une allusion aux repas du Livyatan. C'est pourquoi il s'assiéra, lui et les gens de sa maison, comme celui qui mange devant le roi, et ils s'assiéront dans la sainteté et dans la pureté, que leur voix ne soit pas entendue en aucun propos oisif au monde sinon vers ה' seul, dans le récit de la sortie d'Égypte, pas autre chose.
Et qu'il pense que la Torah se partage en quatre parties, comme mentionné dans le Zohar paracha Behaalotkha, et je l'ai transcrit ailleurs. C'est-à-dire le vêtement et le corps, qui sont les récits de la Torah et les corps des halakhot qui touchent à la Torah de l'homme : écouter, apprendre et enseigner, garder et faire, et ensuite la nechama, et la nechama de la nechama, qui sont la Torah de ה', cela veut dire les secrets de la Torah révélés en ce monde aux fils de l'ascension et à leurs disciples, et ils sont appelés nechama de la Torah et secrets des secrets de la lumière cachée, et il se révélera à l'avenir à ceux qui les méritent, nechama à nechama.
C'est pourquoi deux coupes avant le repas, et le repas qui est corporel compris de spiritualité est au milieu, il joint le corporel et le raffine pour s'attacher au spirituel, c'est pourquoi ensuite deux coupes du secret du vin préservé, au sujet duquel il est dit (Erouvin 65,a) : celui qui se laisse persuader par son vin a en lui de l'esprit de son Créateur. Il en résulte que les deux premières coupes sont des aspects de : béni soit Celui qui a donné la Torah à Son peuple Israël, les deux dernières coupes aspect de : béni soit-Il.
Les deux premières coupes, que Israël furent faits sur la pureté du saint, pour distinguer entre Israël et les peuples, entre saint et profane etc., c'est la première coupe : qui nous a choisis etc. [et c'est le sujet des récits de la Torah : celui qui entend pense que ce sont des récits seulement, langage profane, mais ce sont des choses profanes faites sur la pureté du saint].
Et la deuxième coupe, sur elle les récits de la sortie d'Égypte, et l'on achève par la berakha qui nous a rachetés etc. et Il nous a fait sortir de l'obscurité à la lumière, et nous eûmes un surplus de grande lumière par la force des ténèbres, car la malédiction s'est inversée en bénédiction comme le sang de niddah qui s'inverse en lait dans les seins qui sont au lieu de Bina, et les ouvertures de niddah, elles sont elles-mêmes les corps des halakhot, et c'est la deuxième partie de la Torah qui est le secret du corps, vois dans le derush Metsora pour Chabbat haGadol.
לאחר הסעודה כוס ברכת המזון מזון רוחני לרמוז שנזונין מזיו השכינה, ועל שם זה נקרא התורה לחם, הרומז על לחם מן השמים הרוחנית. כוס רביעי הלל הגדול נשמת כל חי, סוד נשמתא לנשמתא.
ובאמצע פסח מצה ומרור רומזים לאהבה את ה' א-להיך וליראה אותו ולדבקה בו. מצה מורה על החירות, והיא לחם עוני בחינת אהבה כלול מיראה.
מרור חסא בחינת יראה כלול מאהבה. וסודם כי יראה מביא לידי אהבה ואהבה מביא לידי יראה כמבואר בארוכה אצלי בחלק עשרה מאמרות במאמר (שלישי).
פסח שהוא בטול כל א-להים אחרים, מורה כי הוא יתברך א-להי הא-להים וגו' ולהדבק בו ולא בזולתו. ופסח מצרים זרקו ג' טיפין על משקוף ושתי מזוזות, ג' טיפין רומזים על ג' יודין שבג' שמות 'י' בראש ו'י' בסוף ו'י' באמצע, הם י הו"ה אדנ" י אה י ה, רומזים היה הוה יהיה מלך מלך ימלוך.
משקוף אותיות 'שם' 'קוף', ובאותיות ר' עקיבא אומר קוף זה שמו של הקב"ה. הרי לך מחשבות קצרות דרך כלל, וברוך חונן לאדם דעת יהיה כל אחד שכל מוליד, יתפשט כל ניצוץ וניצוץ לכמה עניינים ויפה בעתו הכל מסוד גאולת מצרים.
Après le repas, la coupe de Birkat haMazon, nourriture spirituelle, pour faire allusion que l'on se nourrit de l'éclat de la Chekhina, et à cause de cela la Torah est appelée pain, qui fait allusion au pain venant des cieux, le spirituel. Quatrième coupe : le Grand Hallel, Nishmat kol haï, secret de la nechama de la nechama.
Et au milieu, pessa'h, matsa et maror font allusion à aimer ה' ton Elokim et à Le craindre et à s'attacher à Lui. La matsa indique la liberté, et elle est pain de pauvreté, aspect d'amour compris de crainte.
Le maror hassa, aspect de crainte compris d'amour. Et leur secret : car la crainte amène à l'amour et l'amour amène à la crainte, comme expliqué en longueur chez moi dans la partie Assara Maamarot au maamar (troisième).
Le pessa'h, qui est l'abolition de tous les autres dieux, indique que Lui, béni soit-Il, est Elokim des elokim etc. et à s'attacher à Lui et non à un autre. Et le pessa'h d'Égypte, ils jetèrent trois gouttes sur le linteau et les deux montants, trois gouttes font allusion à trois youdin dans trois Noms : 'י' en tête et 'י' à la fin et 'י' au milieu, ils sont י הו"ה אדנ"י אהיה, ils font allusion : Il était, Il est, Il sera, Il a régné, Il règne, Il régnera.
Le linteau (משקוף), lettres 'shem' 'kof', et dans Otiot Rabbi Akiva dit : kof, ceci est le Nom du Saint, béni soit-Il. Voici pour toi des pensées courtes par voie générale, et béni soit Celui qui accorde à l'homme la connaissance, que chacun soit un intellect qui engendre, que chaque étincelle s'étende à plusieurs sujets, et c'est beau en son temps, le tout du secret de la délivrance d'Égypte.
מצה. זה לשון תולעת יעקב לוקח מצה שלימה וחצי שהניח בין שתי השלימות, ומניח הפרוסה בתוך השלימות, ומברך המוציא על הפרוסה שהיא רמז על כנסת ישראל הנקרא לחם עוני, ואחר כך מברך על אכילת מצה על השלימה, שהיא רמז על אם הבנים מצה משומרת סוד הבינה.
ואחר כך לוקח מן המרור וטובל בחרוסת שהיא רמז לטיט היון שהוא במצולת ים כנרת [מלכות] שהיו ישראל טבועים בו, ועלו משם שנאמר (תהלים מ, ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון. ואח"כ לוקח המצה ג' ובוצע ממנה וכורכה עם המרור ואוכלן בבת אחת זכר למקדש כהלל, שהיה כורך פסח מצה ומרור ואוכל, וכוונת הקדוש רשב"י ע"ה לרמוז שהמצה העליונה נכרכה החסא ואז נגאלו ישראל, עכ"ל.
ומה שכתב לברך המוציא על הפרוסה ואכילת מצה על השלימה, זהו לדעתו. אבל לדעת הת"י הוא להיפך.
ואז הכונה כמו שכתב בהגהת ספר המוסר וזה לשונו יקח מצה שלימה והפרוסה שבקערה, ויברך על השלימה המוציא, לפי שמצה שלימה רומז לעולם הבא בינה שהיא שלימה בכל השלימות והוא עולם השלם, והוא מוציא לחם מן הארץ שהיא חכמה, הדא הוא דכתיב מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. ויברך על הפרוסה שרומז ללחם עוני על אכילת מצה.
ויאכלם שניהם ביחד, כדי לכלול המצה פרוסה שהיא מלכות עם הבינה, וכורכן ביחד ואוכלן בפעם אחת, כדי לחבר המלכות אם הבנים שמחה, עכ"ל. וכבר כתבתי בחלק נר מצוה שיאחז בשתיהן, בשלימה ובפרוסה, בשעה שמברך הברכה.
ויאכל מכל אחד כזית לצאת ידי שתיהן. ואפיקומן הנאכל באחרון בודאי מורה על עולם הבא.
והוא מורה על מצה שמורה, בודאי הוא בסוד יין המשומר. ונאכל על השובע, מי ששבע במצוה, כמו שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.
Matsa. Voici le langage de Tolaat Yaakov : il prend une matsa entière et une moitié qu'il a laissée entre les deux entières, et il place le morceau au-dedans des entières, et il bénit hamotsi sur le morceau, qui est une allusion à l'assemblée d'Israël appelée pain de pauvreté, et ensuite il bénit al akhilat matsa sur l'entière, qui est une allusion à la mère des enfants, matsa gardée, secret de Bina.
Et ensuite il prend du maror et trempe dans le haroset, qui est une allusion à la fange du bourbier qui est dans les profondeurs de la mer de Kinneret [Malkhout] où Israël étaient enfoncés, et ils montèrent de là, il est dit (Psaumes 40,3) : et Il m'a fait monter de la fosse du tumulte, de la fange du bourbier. Et ensuite il prend la matsa troisième et en rompt et l'enroule avec le maror et les mange d'un seul coup, souvenir du Temple comme Hillel, qui enroulait pessa'h, matsa et maror et mangeait, et l'intention du saint Rashbi, que la paix soit sur lui, est de faire allusion que la matsa supérieure, la hassa y fut enroulée, et alors Israël furent rachetés, jusqu-ici ses paroles.
Et ce qu'il a écrit de bénir hamotsi sur le morceau et akhilat matsa sur l'entière, ceci est selon son avis. Mais selon l'avis du Talmud Yerushalmi c'est l'inverse.
Et alors l'intention est comme il a écrit dans la glose du Sefer haMussar, et voici son langage : il prendra une matsa entière et le morceau qui est dans le plat, et il bénira sur l'entière hamotsi, parce qu'une matsa entière fait allusion au monde à venir, Bina, qui est entière en toutes les complétudes et c'est le monde complet, et Il fait sortir le pain de la terre qui est 'Hokhma, c'est ce qui est écrit : d'Acher son pain est gras et il donnera les délices du roi (Genèse 49,20). Et il bénira sur le morceau qui fait allusion au pain de pauvreté, al akhilat matsa.
Et il les mangera tous deux ensemble, afin d'inclure la matsa morceau qui est Malkhout avec Bina, et il les enroule ensemble et les mange en une seule fois, afin de joindre Malkhout, la mère des enfants est dans la joie, jusqu-ici ses paroles. Et j'ai déjà écrit dans la partie Ner Mitsva qu'il tienne les deux, l'entière et le morceau, à l'heure où il bénit la berakha.
Et qu'il mange de chacune un kezayit pour s'acquitter des deux. Et l'afikoman mangé en dernier indique certes le monde à venir.
Et il indique la matsa gardée, certes il est au secret du vin préservé. Et il se mange sur la satiété, celui qui est rassasié dans la mitsva, comme il est dit (Psaumes 17,15) : moi, dans la justice, je verrai Ta face, je me rassasierai au réveil de Ton image.
ועתה נבאר בעזה"י ביותר ענין מרור. מרור בגימטריא מות שהם הדינים הקשים.
וצריך ללועסו בל"ב שיניים שהם נגד ל"ב נתיבות חכמה, ובלועסן ימתק המרירות שבהן. ולכן בלע מרור לא יצא עד שילעיסנו וימתיקנו.
כן מצאתי בקונטרס דהאר"י ז"ל. ונודע כי החכמה מקור החיות, כמו שנאמר (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה את בעליה, ואז מות נתהפך לחי, סוד צדיקים במיתתן קרוין חיים.
וזה לשון תולעת יעקב חסא שהוא המרור אל הכינויים וארבע אותיות [רצה לומר ד' אותיות יהו"ה רומזים על הרחמים, והכינוי שהוא אדנ"י רומז על הדין, ונגד זה נקרא מרור רומז על הדין ונקרא חסא רומז על הרחמים]. ונקרא מרור שנאמר (רות א, כ) קראן לי מרה, שנתרחקה מן הדעת ונפלה בגלות עם בניה, וכשנזכרה נקראת חסא.
ואמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים (לט, א) מאי חסא, דחס רחמנא עלן ופרקינן. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, מאי תודיע תרחם, כמה דאיתמר וידע א-להים.
מאי וידע, משל למלך שהיה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, חבבם וגדלם. יצאו לתרבות רעה, שנאם ושנא אמם.
חזרה אמם עליהם, אמרה להם בני, למה אתם עושים כך שאביכם שונא אתכם ואותי, עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם ואהבם כבתחלה וזכר אמם, הדא הוא דכתיב וירא וידע, וכתיב (חבקוק ג, ב) בקרב שנים תודיע, עכ"ל.
Et maintenant nous expliquerons, avec l'aide de ה', davantage le sujet du maror. Maror en guematria est מות (mort), qui sont les jugements durs.
Et il faut le masticer avec trente-deux dents, qui sont en regard des trente-deux sentiers de 'Hokhma, et en les masticant on adoucit l'amertume qui est en eux. Et c'est pourquoi s'il a avalé le maror il ne s'est pas acquitté, jusqu'à ce qu'il le mastique et l'adoucisse.
Ainsi j'ai trouvé dans un cahier de l'Ari z"l. Et il est connu que 'Hokhma est la source de la vitalité, comme il est dit (Ecclésiaste 7,12) : et 'Hokhma fait vivre ses possesseurs, et alors mort s'inverse en vie, secret de : les tsadikim dans leur mort sont appelés vivants.
Et voici le langage de Tolaat Yaakov : hassa qui est le maror vers les appellations et les quatre lettres [cela veut dire : les quatre lettres de ה' font allusion aux miséricordes, et l'appellation qui est Adona-i fait allusion au jugement, et en regard de cela il est appelé maror, allusion au jugement, et il est appelé hassa, allusion aux miséricordes]. Et il est appelé maror, il est dit (Ruth 1,20) : appelez-moi Mara, qu'elle s'est éloignée de Daat et est tombée en exil avec ses fils, et lorsqu'elle est rappelée elle est appelée hassa.
Et Razal ont dit au chapitre Arvei Pesachim (39,a) : que signifie hassa, que le Maître de miséricorde a eu pitié de nous et nous a rachetés. Et dans le Midrach de Rabbi Nehounia ben HaKana : que signifie 'fais connaître, use de pitié', comme il est dit : et Elokim sut.
Que signifie et Il sut : une parabole d'un roi qui avait une femme belle et il établit d'elle des fils, il les chérit et les éleva. Ils sortirent vers une mauvaise conduite, il les hait et hait leur mère.
Leur mère revint vers eux, elle leur dit : mes fils, pourquoi faites-vous ainsi que votre père vous hait et me hait, jusqu'à ce qu'ils se repentirent et revinrent à faire la volonté de leur père et il les aima comme au commencement et se souvint de leur mère, c'est ce qui est écrit : et Il vit et Il sut (Exode 2,25), et il est écrit (Habaquq 3,2) : au milieu des années fais connaître, jusqu-ici ses paroles.
ועתה נבא לבאר בעה"י ההלל כיד ה' הטובה עלינו. כבר בארתי למעלה בארוכה שתכלית ענין מצרים היה גילוי שם יהו"ה שבו נתקנו ישראל, ונודע כי לשם יהו"ה ד' מילואין נגד ד' אותיות הכוללים ד' עולמות אבי"ע, אצילות בריאה יצירה עשיה, והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.
דהיינו 'יוד' 'הי' 'ויו' 'הי' עולה ע"ב, שם של ע"ב שהוא בחכמה חיות עולם האצילות. 'יוד' 'הי' 'ואו' 'הי' עולה ס"ג, שם של ס"ג שהוא בבינה חיות לעולם הבריאה, כי אמא מקננת בבריאה, בינה קו ירוק המקיף את העולם, דהיינו לכל האצילות מבחוץ, ונעשה מסך בין אצילות לבריאה, והאור המאיר מאצילות לבריאה על ידי האור ההוא.
'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא' עולה מ"ה, שם של מ"ה הוא בתפארת חיות לעולם היצירה, כי תפארת מקנן ביצירה, דהיינו תפארת שבעולם הנראה ונעשה מסך שעל ידו האור מתנוצץ לעולם היצירה. 'יוד' 'הה' 'וו' 'הה' עולה ב"ן, שם של ב"ן במלכות, כי מלכות מקננת בעולם העשיה, דהיינו המלכות שבעולם היצירה עובר בו האור ומאיר לעולם העשיה.
ונגד זה תורתינו הקדושה בד' חלקיה, שהם לבוש וגוף ונשמה ונשמה לנשמה שרמזתי למעלה, ויתבארו בארוכה בעזה"י לקמן במסכת שבועות. ועל זה יתבארו מזמורי הלל, ד' מזמורים הראשונים נגד ד' הנ"ל.
ואחר כך מזמור הקטן הללו את ה' כל גוים כו', זהו הודאה מהאומות על מעלת הדביקות של ישראל. ואחר כך מזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כו', כולל כל הד' הנ"ל, כעין משנה תורה חומש החמישי כולל ארבע חומשים הראשונים.
Et maintenant nous venons expliquer, avec l'aide de ה', le Hallel, selon la main de ה' bonne sur nous. J'ai déjà expliqué plus haut en longueur que la fin du sujet d'Égypte était la révélation du Nom ה' par lequel Israël furent réparés, et il est connu que le Nom ה' a quatre remplissages en regard des quatre lettres qui comprennent les quatre mondes ABIA, Atsilout Beria Yetsira Assia, et ils sont ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.
C'est-à-dire 'יוד' 'הי' 'ויו' 'הי' monte à ע"ב, Nom de ע"ב qui est en 'Hokhma, vitalité du monde de l'Atsilout. 'יוד' 'הי' 'ואו' 'הי' monte à ס"ג, Nom de ס"ג qui est en Bina, vitalité pour le monde de la Beria, car Ima niche dans la Beria, Bina trait vert qui entoure le monde, c'est-à-dire tout l'Atsilout par dehors, et il se fait un écran entre Atsilout et Beria, et la lumière qui éclaire d'Atsilout à Beria par cette lumière-là. 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא' monte à מ"ה, Nom de מ"ה il est en Tiferet, vitalité pour le monde de la Yetsira, car Tiferet niche dans la Yetsira, c'est-à-dire Tiferet du monde visible, et il se fait un écran par lequel la lumière étincelle vers le monde de la Yetsira. 'יוד' 'הה' 'וו' 'הה' monte à ב"ן, Nom de ב"ן en Malkhout, car Malkhout niche dans le monde de l'Assia, c'est-à-dire la Malkhout du monde de la Yetsira, la lumière passe en elle et éclaire le monde de l'Assia. Et en regard de cela notre sainte Torah en ses quatre parties, qui sont vêtement et corps et nechama et nechama de la nechama que j'ai alludées plus haut, et elles s'expliqueront en longueur, avec l'aide de ה', plus bas au traité Chavouot.
Et sur cela s'expliqueront les psaumes du Hallel : les quatre premiers psaumes en regard des quatre susdits. Et ensuite le petit psaume : louez ה' tous les peuples etc., ceci est une action de grâce des nations sur l'excellence de l'attachement d'Israël.
Et ensuite le psaume : rendez grâce à ה' car Il est bon, car à jamais Sa bonté etc., il comprend tous les quatre susdits, à la manière de Michne Torah, le cinquième houmach, qui comprend les quatre premiers houmachim.