Ce passage poursuit : « vous n'allumerez pas de feu » et « un feu perpétuel brûlera » sont un témoignage accordé, comme Rav devant les témoins et comme l'écoute du prophète le Chabbat, hors le culte des idoles. Pour le Chla, même un particulier qui dit Vayekhulu en priant la veille du Chabbat est compté comme associé au Saint béni soit-Il dans l'œuvre de Berechit, car il cause le maintien du monde. On le dit à la synagogue, chômage de l'ouvrage, et au kiddouch, table et lampe comme le feu de l'autel. La lampe indique le Créateur qui renouvelle, et les trois « septième » font allusion au Chabbat de Berechit, au don de la Torah et au futur.
Aussi : deux anges lui disent « ton iniquité s'écartera » car il n'étouffe pas le témoignage ; le jugement vrai associe de même à l'œuvre de Berechit ; Vayekhulu après la tefila pour le Yom Tov, deux ou trois témoins
ואיתא בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ז יז, ב) והובא בחשן משפט סימן כ"ח, רב כד הוה חמי סהדי, הכין והכין היה מכוון. כן אני אומר לעבודת השם יתברך לעבדו בכל הפנים, וכענין שכתב הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים וזה לשונו, איש נביא שנתבררה אצלינו נבואתו כמו שאמרנו, אמור לנו ביום שבת שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש, ונתקן בה כלי מלחמה ונחגור איש את כלי מלחמתו ונלחם עם אנשי מקום פלוני ביום זה שהוא יום השבת, ונשלול שללם ונכבוש נשיהם.
היה חובה עלינו אנחנו המצטוים בתורת משה לקום מיד ואל נתעכב כאשר צונו ונעשה כל מה שצוה בזריזות ובחיבה יתירה בלא ספק ובלא עיכוב, ונאמין בכל מה שנעשה ביום ההוא, ואף על פי שהוא יום שבת מהדלקת האש ועשיית המלאכות וההריגה והמלחמה שהוא מצוה, ונקוה עליה גמול טוב מהקדוש ברוך הוא בשביל שעשינו מצות הנביא שהיא מצות עשה לעשות דברו, כמו שנאמר ע"י משה (דברים יח, טו) נביא כמוני יקים לך יי' א-להיך אליו תשמעון. ובא הקבלה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודת אלילים.
כגון, אם יאמר לנו עבדו היום הזה בלבד זה הצלם, או הקטירו לזה הכוכב בשעה זאת לבדה, יהרג ואין לשמוע ממנו. ואם יחשוב בלבו שהוא צדיק וירא שמים ויהיה זקן בא בימים ויאמר, הנה אני זקנתי באתי בימים ולי שנים כך וכך ולא עברתי בהם על מצוה מכל המצוה לעולם, ואיך אקום ביום זה שהוא יום שבת ואעבור איסור סקילה, ואלך להלחם, ואני אין בי יכולת לעשות טובה או רעה וימצאו אחרים במקומי ובני אדם רבים לעשות הדבר הזה.
האיש ההוא מורה ועובר על דברי האל, והוא חייב מיתה בידי שמים מפני שעבר על אשר צוה הנביא. ומי שצוה השבת, הוא צוה לשמוע אל דברי הנביא וכו', עד כאן לשונו.
כן בענין הזה, לא תבערו אש ואש תמיד תוקד הוא עדות מכוונת:
Et il est dans le Yerouchalmi (Sanhédrin chapitre 3, halakha 7, 17,b) et il a été apporté dans Hoshen Mishpat siman 28 : Rav, lorsqu'il voyait des témoins, ainsi et ainsi il était accordé. Ainsi je dis pour le service du Nom béni soit-Il, de Le servir sous toutes les faces, et selon le sujet qu'a écrit le Rambam dans l'introduction de Seder Zeraim et voici son langage : un homme prophète dont la prophétie s'est clarifiée chez nous comme nous avons dit, nous dit au jour du Chabbat que nous nous levions tous, femmes et hommes, et que nous allumions un feu, et que nous préparions par lui des armes de guerre, et que chaque homme ceigne ses armes de guerre, et que nous combattions les gens d'un tel lieu en ce jour qui est le jour du Chabbat, et que nous pillions leur butin et que nous capturions leurs femmes.
Ce serait une obligation sur nous, nous qui sommes commandés dans la Torah de Moche, de nous lever aussitôt et de ne pas tarder comme il nous a commandé, et de faire tout ce qu'il a commandé avec zèle et avec un amour extraordinaire, sans doute et sans retard, et de croire en tout ce que nous ferons en ce jour, et bien que ce soit un jour de Chabbat, de l'allumage du feu et du faire des ouvrages et du tuer et de la guerre, que c'est une mitsva, et nous espérerons sur elle une bonne récompense du Saint béni soit-Il, parce que nous avons fait la mitsva du prophète, qui est une mitsva positive de faire sa parole, il est écrit par Moche (Deutéronome 18,15) un prophète comme moi ה' ton Elokim te suscitera, c'est lui que vous écouterez. Et la tradition est venue en tout : si le prophète te dit, transgresse les paroles de la Torah, écoute-le, hors le culte des idoles.
Par exemple, s'il nous dit : servez aujourd'hui seulement cette idole, ou offrez de l'encens à cette étoile en cette heure seulement, il est tué et l'on n'écoute pas de lui. Et s'il pense dans son cœur qu'il est un tsadik et craignant le Ciel, et qu'il soit un vieillard avancé en jours, et qu'il dise : voici je me suis vieilli, je suis avancé en jours, et j'ai telles et telles années, et je n'ai pas transgressé en elles une mitsva de toute la mitsva à jamais, et comment me lèverai-je en ce jour qui est jour de Chabbat et transgresserai-je un interdit de lapidation, et irai-je combattre, et moi je n'ai en moi la capacité de faire le bien ou le mal, et d'autres se trouveront à ma place et beaucoup d'hommes pour faire cette chose.
Cet homme-là désobéit et transgresse les paroles du Él, et il est passible de mort par les mains des cieux parce qu'il a transgressé ce qu'a commandé le prophète. Et Celui qui a commandé le Chabbat, c'est Lui qui a commandé d'écouter les paroles du prophète etc., jusqu-ici son langage.
Ainsi en ce sujet, vous n'allumerez pas de feu et un feu perpétuel brûlera, c'est un témoignage accordé :
ובפרק כל כתבי הקודש (שבת) דף ק"כ (צ"ל קיט, ב), אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי, אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא, כל האומר ויכלו כשהוא מתפלל, מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר (בראשית ב, א) ויכלו, אל תקרי ויכולו, אלא ויכלו.הגה"הפירוש המאמר אל תקרי וַיְכֻלוּ אלא וַיִִכְלוּ, וַיְכַל לשון יחיד, וַיִִכְלוּ לשון רבים.
ומה שאמר אפילו יחיד המתפלל ואומר ויכלו, רצה לומר ויכלו שאומר בתפלה, ולא מיירי עתה מויכלו שאחר התפלה, שזה אינו אלא משום יום טוב שחל בשבת כמו שאכתוב בסמוך:ובתולעת יעקב מפרש, כל המתפלל ואומר ויכלו, פירוש אחר תפלתו, מעלה עליו הכתוב כו'. ולא נהירא, דהוה ליה למימר כל שהתפלל, ולא המתפלל, דמשמע דמיירי בתוך התפלה.
ונראה דלשון אפילו יחיד דחקיה לפרש כן, דשליח ציבור רגיל לחזור אחר התפלה מה שהתפללו כבר, מה שאין כן יחיד, על כן אמר אפילו יחיד, אבל זה אינו. ומה שאמר אפילו יחיד, כלומר שהטעם של ויכלו הוא שמעיד עדות על הבריאה, ובעלמא אין עדות היחיד כלום, אבל בכאן כאלו נעשה שותף:ובענין נעשה שותף יש מקשין, מה מעליותא הוא זה, אדרבא המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מהעולם (סנהדרין סג, א).
על כן צריך שתדע דהכוונה היא, מי שמאמין כך, הוא גורם קיום מעשה בראשית אשר השבת שורש של ימים הנכנסים ויוצאים, ונמצא הוא שותף בקיום העולם, כי מעשיו גורמים. וכדמות זה כתב בתולעת יעקב וזה לשונו, והכוונה להם ע"ה, כי על ידי השלמת זה שהוא קשר המעלות וייחודן, הדברים שמחים ורוח דעת ויראת ה' מתיחדים כענין שהיה במעשה בראשית.
והנה המשלים זה נמצא (שבת י, א) שנעשה שותף להקב"ה בדבר שהוא מעשה בראשית, עד כאן לשונו:וכן בהדן דין אמת לאמתו אמרו רבותינו ז"ל (שבת י, א) כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים ד) וגורם השפעת חסד ורחמים שהוא קיום מעשה בראשית, וכן הוא בויכלו. והמקיים אלו, זוכה להיות הוא העד הוא הדיין, כלומר בעדות ויכלו, ובדין אמת גורם זה וכו' עד בגי' דיין:
א"ר חסדא אמר מר עוקבא המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי שרת המלוים לו לאדם מניחים את ידיהם על ראשו ואומרים לו (ישעיה ו, ז) וסר עונך וחטאתך תכופר:
Et au chapitre Kol Kitvei hakodech (Chabbat) folio 120 (il faut lire 119,b), Rava a dit, et certains disent Rabbi Yehoshua ben Levi : même un particulier qui prie la veille du Chabbat doit dire Vayekhulu. Car Rav Hamnuna a dit : quiconque dit Vayekhulu lorsqu'il prie, l'Écriture lui compte comme s'il était devenu associé au Saint béni soit-Il dans l'œuvre de Bereshit, il est écrit (Genèse 2,1) Vayekhulu, ne lis pas vayekhulu, mais vayikhlu.
Glose : l'explication du dictum, ne lis pas וַיְכֻלוּ mais וַיִכְלוּ, וַיְכַל langage du singulier, וַיִכְלוּ langage du pluriel. Et ce qu'il a dit, même un particulier qui prie et dit Vayekhulu, il a voulu dire Vayekhulu que l'on dit dans la tefila, et il ne traite pas maintenant de Vayekhulu qui est après la tefila, car celui-ci n'est que à cause de Yom Tov qui tombe le Chabbat, comme j'écrirai tout près : Et dans Tolaat Yaakov il explique : quiconque prie et dit Vayekhulu, explication : après sa tefila, l'Écriture lui compte etc.
Et cela n'est pas clair, car il lui aurait fallu dire quiconque a prié, et non qui prie, qui s'entend qu'il traite au-dedans de la tefila. Et il paraît que le langage même un particulier l'a forcé à expliquer ainsi, car l'envoyé de la communauté a l'habitude de répéter après la tefila ce qu'ils ont déjà prié, ce qui n'est pas ainsi pour un particulier, c'est pourquoi il a dit même un particulier, mais ceci n'est pas.
Et ce qu'il a dit même un particulier, c'est-à-dire que la raison de Vayekhulu est qu'il témoigne un témoignage sur la création, et en général le témoignage du particulier n'est rien, mais ici c'est comme s'il était devenu associé : Et au sujet de il est devenu associé, il y a qui objectent : quel avantage est-ce, au contraire celui qui associe le Nom des cieux et une autre chose est déraciné du monde (Sanhédrin 63,a). C'est pourquoi tu dois savoir que l'intention est : celui qui croit ainsi, il cause le maintien de l'œuvre de Bereshit dont le Chabbat est la racine des jours qui entrent et sortent, et il se trouve qu'il est associé au maintien du monde, car ses actes causent.
Et à la ressemblance de cela il a écrit dans Tolaat Yaakov et voici son langage : et l'intention pour eux, paix sur eux, c'est que par l'achèvement de ceci qui est le lien des degrés et leur unification, les choses se réjouissent et un esprit de connaissance et de crainte de ה' s'unissent selon le sujet qui était dans l'œuvre de Bereshit. Et voici, celui qui achève ceci se trouve (Chabbat 10,a) qu'il est devenu associé au Saint béni soit-Il dans une chose qui est l'œuvre de Bereshit, jusqu-ici son langage : Et de même dans le juger un jugement vrai selon sa vérité ont dit nos Sages (Chabbat 10,a) comme s'il était devenu associé au Saint béni soit-Il dans l'œuvre de Bereshit, car lorsqu'il y a un jugement en bas il n'y a pas de jugement en haut (Tanhuma Mishpatim 4) et il cause l'influence de grâce et de miséricorde qui est le maintien de l'œuvre de Bereshit, et ainsi est-il dans Vayekhulu.
Et celui qui accomplit ceux-ci mérite d'être lui le témoin, lui le juge, c'est-à-dire dans le témoignage de Vayekhulu, et dans le jugement vrai il cause cela etc., עד (témoin) en guematria דיין (juge) : Rav Hisda a dit, Mar Oukva a dit : celui qui prie la veille du Chabbat et dit Vayekhulu, deux anges de service qui accompagnent l'homme posent leurs mains sur sa tête et lui disent (Isaie 6,7) et ton iniquité s'écartera et ton péché sera expié :
וכתב בשלטי הגבורים וזה לשונו, יש לשאול מה ענין וסר עונך וחטאתך תכופר אצל ויכלו. ויש לומר, מפני שכשאומר ויכולו הוא מעיד על מעשה בראשית, דמשום הכי אמרו מעומד כדין הגדת עדות דכתיב (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים, ואלו לא היה אומר ויכולו היה מכובשי עדות ועובר על לאו (ויקרא ה, א) דלא יגיד.
ומשום הכי כשאומר ויכלו, אומרים לו וסר עונך שלא היית מכובשי עדות:
Et il a écrit dans Shiltei haGibborim et voici son langage : il y a à demander quel est le sujet de et ton iniquité s'écartera et ton péché sera expié auprès de Vayekhulu. Et l'on peut dire : parce que lorsqu'il dit Vayekhulu il témoigne sur l'œuvre de Bereshit, et à cause de cela ils ont dit debout, selon la loi de l'énonciation du témoignage, car il est écrit (Deutéronome 19,17) et les deux hommes se tiendront, et s'il n'avait pas dit Vayekhulu il serait de ceux qui étouffent le témoignage et il transgresse un interdit (Lévitique 5,1) de il ne déclarera pas.
Et à cause de cela, lorsqu'il dit Vayekhulu, ils lui disent et ton iniquité s'écartera, que tu n'étais pas de ceux qui étouffent le témoignage :
ואז מבואר הטעם שמחוייבין לומר ויכלו בבית הכנסת בתפלה, ואחר כך ויכלו בביתו בשעת הקידוש. וכבר נתבאר (לעיל פרק נר מצוה ד"ה נוסח הקידוש), שאז צריך ליתן עיניו בנרות של שבת, כי ויכלו הוא עדות על חידוש העולם.
ומה שאומרים בבית הכנסת ששובתין מכל מלאכה, זה העדות הוא כמו לא תבערו אש וגו', שהיא שביתת מלאכה. וכשבא לביתו ומצא שלחן ערוך ונר דלוק, וכבר ידוע מאמרם ז"ל (חגיגה כז, א) ששלחנו של אדם במקום מזבח וכמו שהארכתי לעיל באות ק' קדושה בענין קדושת המאכלים, ומכל שכן שלחן ערוך של שבת והנר דלוק עליו הוא כמו האש על המזבח, זהו העדות של העבודה, על זה מרמזים ב' פעמים ויכלו, אחד בתפלה ואחד בקידוש:
Et alors est expliqué la raison que l'on est tenu de dire Vayekhulu à la synagogue dans la tefila, et ensuite Vayekhulu dans sa maison à l'heure du kiddouch. Et déjà il a été expliqué (plus haut chapitre Ner Mitsva, aux paroles commençant formule du kiddouch) qu'alors il faut poser ses yeux sur les lampes du Chabbat, car Vayekhulu est un témoignage sur le renouvellement du monde.
Et ce que l'on dit à la synagogue, que l'on chôme de tout ouvrage, ce témoignage est comme vous n'allumerez pas de feu etc., qui est le chômage de l'ouvrage. Et lorsqu'il vient à sa maison et trouve une table dressée et une lampe allumée, et déjà est connu leur dit, de mémoire bénie (Haguiga 27,a) que la table de l'homme est à la place de l'autel, et comme je me suis étendu plus haut à la lettre Kouf, Kedoucha, au sujet de la sainteté des aliments, et à plus forte raison une table dressée du Chabbat et la lampe allumée dessus est comme le feu sur l'autel, c'est le témoignage du service, sur cela font allusion deux fois Vayekhulu, l'un dans la tefila et l'un dans le kiddouch :
ומה שאומרים ויכלו אחר התפלה, כתבו הרא"ש והמרדכי והטור שתקנו כן מפני יום טוב שחל בשבת שאין אומרים ויכלו בתפלה, וצריך האדם לומר ב' פעמים ויכלו, כי אין העדות מתקיימים אלא על פי שנים, לא רצו לשנות אף בשבתות דעלמא לאומרו אחר התפלה בשביל יום טוב לא פלוג. ואע"פ שאז הם ג' עדיות, רמז לדבר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים.
ויהיה הרמז אז על סוד קרבן מוסף, כדלעיל:
Et ce que l'on dit Vayekhulu après la tefila, ont écrit le Roch (Rabbenou Acher) et le Mordekhai et le Tour qu'ils ont institué ainsi à cause de Yom Tov qui tombe le Chabbat, que l'on ne dit pas Vayekhulu dans la tefila, et l'homme doit dire deux fois Vayekhulu, car les témoignages ne se tiennent que d'après deux, ils n'ont pas voulu changer même aux Chabbats ordinaires, de le dire après la tefila à cause de Yom Tov, ils n'ont pas distingué. Et bien qu'alors ils soient 3 témoignages, allusion à la chose (Deutéronome 17,6) d'après deux témoins ou trois témoins.
Et l'allusion alors sera sur le secret de l'offrande additionnelle, comme plus haut :
ואז מבואר כי בהכנסת שבת המצוה באור הנר, להורות כי הוא יתברך ברא אור הנר (בראשית א, ג) יהי אור הכולל כל הבריאה, והשבת מורה שהוא הבורא המחדש. וכן במוצאי שבת מברכין על הנר, כי אז התחלת ימי המעשה (שם ד) ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור, ומברכים להש"י ומודים כי הוא הבורא.
ואז כשמברך ומבדיל, מותר אח"כ במלאכה בסוד כל ברכת הנהנין, שאחר שבירך על הדבר מותר להנות (עי' ברכות לה, א):
Et alors est expliqué que à l'entrée du Chabbat la mitsva est dans la lumière de la lampe, pour indiquer que Lui, béni soit-Il, a créé la lumière de la lampe (Genèse 1,3) que soit lumière, qui comprend toute la création, et le Chabbat indique qu'Il est le Créateur qui renouvelle. Et de même à la sortie du Chabbat l'on bénit sur la lampe, car alors est le commencement des jours de l'œuvre (la 4) et Elokim dit que soit lumière et il y eut lumière, et l'on bénit le Nom béni soit-Il et l'on reconnaît qu'Il est le Créateur.
Et alors lorsqu'il bénit et sépare, ensuite l'ouvrage est permis, au secret de toute berakha des jouissances, qu'après qu'il a béni sur la chose il est permis de jouir (vois Berakhot 35,a) :
וזהו רמז (בראשית א, ג-ד) ויאמר א-להים יהי אור. ויבדל.
יהי אור, בליל שבת. ויבדל, במוצאי שבת.
ובמוצאי שבת שבירך ברוך שברא מאורי האש, רמז על תחילת הבריאה של אור, על כן אמר ברא, שאין פירושו אלא כבר ברא. ואנן קיימא לן כבית הלל (ברכות נא, ב) בורא מאורי האש, ובורא פירושו, ברא כבר ובורא עוד היום, והוא סוד חזרת חלילה של ו' ימי בראשית המחדש בטובו בכל יום תמיד, ובאמת אינם מחודשים, רק הם מעשה בראשית נכנסים ויוצאים חוזרים חלילה.
על זה אמר בכל יום תמיד, רצה לומר התמדתם נשארת, כמו שפירשתי אש תמיד תוקד, על כן מאורי בלשון רבים. הרי השבת מורה על חידוש העולם המורה אשורש האמונה (ישעיה כו, ד) כי ביה ה' צור עולמים, והוא היווה כל הוי"ה, והוא היה הוה ויהיה:
Et ceci est l'allusion (Genèse 1,3-4) : et Elokim dit que soit lumière. Et Il sépara.
Que soit lumière, le vendredi soir. Et Il sépara, à la sortie du Chabbat.
Et à la sortie du Chabbat qu'il a béni : béni qui a créé les lumières du feu, allusion au commencement de la création de la lumière, c'est pourquoi il a dit bara, dont le sens n'est que : Il a déjà créé. Et nous tenons comme Beit Hillel (Berakhot 51,b) Bore meorei haesh (qui crée les lumières du feu), et bore, son sens est : Il a créé déjà et Il crée encore aujourd'hui, et c'est le secret du retour en cycle des 6 jours de Bereshit, qui renouvelle dans Sa bonté chaque jour toujours, et en vérité ils ne sont pas renouvelés, seulement ils sont l'œuvre de Bereshit qui entrent et sortent, revenant en cycle.
Sur cela il a dit chaque jour toujours, il a voulu dire que leur continuité demeure, comme j'ai expliqué un feu perpétuel brûlera, c'est pourquoi meorei en langage du pluriel. Voici le Chabbat indique le renouvellement du monde qui indique la racine de la foi (Isaie 26,4) car en ביה ה' est le Rocher des mondes, et Lui a fait être toute havayah (existence), et Il était, est et sera :
ולעומתם רמז שבת הרומז לג' שבתות, שבת בראשית, ושבת מתן תורה, ושבת שלעתיד כמו שכתבתי לעיל (בתחילת הפרק ד"ה גם באמונת). וזה רמוז בג' פעמים שביעית המוזכר בויכלו (בראשית ב, ב-ג), ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, זהו שבת בראשית.
וישבות [ביום השביעי] מכל מלאכתו אשר עשה, זה שבת מתן תורה, על כן הוסיף תיבת כל, כי בקבלת התורה נגמרה מלאכת בריאת שמים וארץ כמו שאמרו רז"ל בפרק רבי עקיבא (שבת פח, א), תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו התורה מוטב. ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א-להים לעשות, זהו נגד שבת שלעתיד, כי הששת ימים הם נגד (ע"ז ט, א) ששת אלפים הוי עלמא.
ויום השביעי נגד העולם הבא שכולו שבת וכולו עונג לקבל שכר, ואז תהיה השביתה הגמורה מהמלאכות אשר ברא א-להים לעשות, דהיינו מעשה מצות, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כב, א), שהוא התענוג הרוחניי לעולם שכולו שבת, וקראת לשבת עונג (ישעיה נח, יג):
Et en face d'eux, l'allusion du Chabbat qui fait allusion à 3 Chabbats : Chabbat de Bereshit, et Chabbat du don de la Torah, et Chabbat du futur, comme j'ai écrit plus haut (au début du chapitre, aux paroles commençant aussi dans la foi). Et ceci est allude dans les 3 fois septième mentionné dans Vayekhulu (Genèse 2,2-3) : et Elokim acheva au septième jour Son œuvre qu'Il avait faite, ceci est Chabbat de Bereshit.
Et Il chôma [au septième jour] de toute Son œuvre qu'Il avait faite, ceci est Chabbat du don de la Torah, c'est pourquoi Il a ajouté le mot tout, car dans la réception de la Torah s'est achevée l'œuvre de la création des cieux et de la terre, comme ont dit nos Sages au chapitre Rabbi Akiva (Chabbat 88,a), le Saint béni soit-Il a posé une condition à l'œuvre de Bereshit : s'ils reçoivent la Torah, c'est bien. Et Elokim béni le septième jour et le sanctifia, car en lui Il a chômé de toute Son œuvre qu'Elokim a créée pour faire, ceci est en regard du Chabbat du futur, car les six jours sont en regard de (Avoda Zara 9,a) six mille le monde existe.
Et le septième jour en regard du monde à venir qui est tout entier Chabbat et tout entier délice pour recevoir le salaire, et alors sera le chômage complet des ouvrages qu'Elokim a créés pour faire, c'est-à-dire le faire des mitsvot, aujourd'hui pour les faire et demain pour recevoir leur salaire (Erouvin 22,a), qui est le délice spirituel pour un monde tout entier Chabbat, et tu appelleras le Chabbat délice (Isaie 58,13) :