Ce passage poursuit beaucoup qui se lèvent de bon matin, disent Tehilim et des requêtes, puis répondent Al Netilat Yadayim après le chalia'h tsibour. Selon le Chla, cette bera'ha n'est pas selon le droit : on bénit avant l'acte, et l'on n'a permis de bénir le lavage après que parce que les mains ne sont pas propres du sommeil, donc tout près. Les derniers se sont étonnés même de la marche à la synagogue ; le Tour ne l'a permise que s'il va aussitôt, pour que les gens du commun répondent amen. Dire Tehilim entre le lavage et la bera'ha interrompt sans besoin et détourne l'esprit.
Aussi : celui qui bénit Al Netilat Yadayim le matin et ne bénit pas à la synagogue fait bien, selon l'Agour ; on n'a pas distingué même s'il n'y a là personne qui n'est pas habile, comme pour Yiru Eineinu.
ולא כמו שראיתי רבים קמים בהשכמה לבית הכנסת, ואומרים תחינות ובקשות ותהילים, ואח"כ כשאומר ש"ץ ברכת על נטילת ידים בקול רם כדי להוציא מי שאינו בקי, (כמו שכתב הטור בסימן מ"ו, עיין לקמן בסמוך מה שהובא בשם האגור), גם הם עונים אחריו ברכת נטילת ידים בקול רם. ונראה לעניות דעתי דממה נפשך מברכין האנשים האלה ברכה זו שלא כדין.
דאי לא ברכו ברכת על נטילת ידים מיד אחר הנטילה, ועכשיו אחר שאמרו תחינות ובקשות ותהילים מברכין אותה אחר ברכת הש"צ, לא לרצון תהיה הברכה הזאת לדעתי, מאחר שהפסיקו כל כך בין הנטילה לברכה, שהרי זה הכלל הגדול בדין ברכות לברך עליהם קודם עשייתן, ולא התירו בנטילת ידים לברך אחריו אלא משום דאין ידיו נקיות משינת הלילה ואין יכול לברך קודם, הלכך תקנו שיברך אח"כ כמו שכתב הרא"ש בסוף פרק הרואה, והביאו הטור סימן מ"ו ובסימן קנ"ח, אבל ודאי הדין נותן שיברך בסמוך אליה כל מה שאפשר, ולא נפסיק בכדי:
Et non comme j'ai vu beaucoup qui se lèvent de bon matin pour la synagogue, et disent des supplications et des requêtes et Tehilim, et ensuite lorsque le chalia'h tsibour (officiant) dit la berakha Al Netilat Yadayim à voix haute afin d'acquitter celui qui n'est pas habile, (comme a écrit le Tour au siman 46, vois plus bas tout près ce qui a été apporté au nom de l'Agour), eux aussi répondent après lui la berakha du lavage des mains à voix haute. Et il paraît à mon humble avis que de toute façon ces hommes-là bénissent cette berakha pas selon le droit.
Car s'ils n'ont pas béni la berakha Al Netilat Yadayim aussitôt après le lavage, et maintenant après qu'ils ont dit des supplications et des requêtes et Tehilim ils la bénissent après la berakha du chalia'h tsibour, cette berakha-ci ne sera pas pour agrément à mon avis, puisqu'ils ont interrompu tant entre le lavage et la berakha, car voici c'est la grande règle dans le droit des berakhot de bénir sur elles avant leur accomplissement, et l'on n'a permis pour le lavage des mains de bénir après que parce que ses mains ne sont pas propres du sommeil de la nuit et qu'il ne peut bénir auparavant, c'est pourquoi ils ont institué qu'il bénisse ensuite comme a écrit le Roch (Rabbenou Acher) à la fin du chapitre HaRoé, et le Tour l'a apporté au siman 46 et au siman 158, mais certainement le droit veut qu'il bénisse tout près d'elle autant que possible, et que nous n'interrompons pas pour rien.
וכן הוא משמע בבירור ממה שהביא הבית יוסף על מה שכתב הטור, ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך על נטילת ידים עד בואו לבית הכנסת וכו', כדהבאנו לעיל בסמוך. וזה לשון בית יוסף שם, כבר כתבתי בסימן ד' בשם הר"ם שאינו מברך על נטילת ידים כשנוטל ידיו עד בואו לבית הכנסת, ורבינו כותב כאן שברצונו תלוי הדבר, שאם רצה מברך מיד, ואם רצה ממתין עד בואו לבית הכנסת.
וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שכן כתב בסמ"ק, וכתב על זה שיש לפקפק בו, שמאחר שכל המצות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן, ולא התירו בנטילה אלא לפי שלא היה ראוי לברך קודם לפי שהידים מטונפות, א"כ להאי טעמא כיון שמברך קודם ניגוב הוה ליה כקודם נטילה, א"כ מן הדין הוא שנברך בסמוך כל מה שאפשר. ואולי דעתו בזה, שמאחר שאלו הברכות של שחרית אנו מברכין אותם בבית הכנסת, א"כ ברכת נטילה גם כן אם ירצה לחבר אותה עם האחרות, אעפ"י שלא יהיה במקומה יכול לעשות, אע"פ שיש לחלק בזה שברכת נטילת ידים היא ברכת המצוה שלעולם צריך להקדימה, והאחרות הם ברכת השבח שיכול לאמרם אחר עשייתן כמו שכתבו הפוסקים על זה, וגם הרא"ש בסוף ברכות:
Et ainsi cela s'entend clairement de ce qu'a apporté le Beit Yossef sur ce qu'a écrit le Tour, et s'il va aussitôt à la synagogue et veut attendre de bénir Al Netilat Yadayim jusqu'à sa venue à la synagogue etc., comme nous avons apporté plus haut tout près. Et voici le langage du Beit Yossef la : j'ai déjà écrit au siman 4 au nom du Ram (Maharam) qu'il ne bénit pas Al Netilat Yadayim lorsqu'il lave ses mains jusqu'à sa venue à la synagogue, et notre maître écrit ici que la chose dépend de sa volonté, que s'il veut il bénit aussitôt, et s'il veut il attend jusqu'à sa venue à la synagogue.
Et a écrit notre grand maître Mahar"i Abuhav (notre maître Rabbi Yitshak Abuhav), de mémoire bénie, que ainsi il a écrit dans le Semak (Sefer Mitsvot Katan), et il a écrit sur cela qu'il y a à en douter, puisque toutes les mitsvot il faut bénir sur elles avant leur accomplissement, et l'on n'a permis pour le lavage que parce qu'il n'était pas convenable de bénir auparavant parce que les mains sont souillées, s'il en est ainsi pour cette raison, puisqu'il bénit avant le séchage cela lui est comme avant le lavage, s'il en est ainsi c'est du droit que nous bénissions tout près autant que possible. Et peut-être son avis en ceci : puisque ces berakhot du matin nous les bénissons à la synagogue, s'il en est ainsi la berakha du lavage aussi, s'il veut la joindre aux autres, bien qu'elle ne soit pas à sa place il peut le faire, bien qu'il y ait à distinguer en ceci que la berakha Al Netilat Yadayim est une berakha de la mitsva qu'il faut toujours faire précéder, et les autres sont des berakhot de louange qu'on peut dire après leur accomplissement comme ont écrit les décideurs là-dessus, et aussi le Roch à la fin de Berakhot.
ועוד דהא ניחא לההוא טעמא שכתב הרב לקמן (רצה לומר הטור אורח חיים בסימן מ"ו), שמה שאנו מסדרים אותם בבית הכנסת הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים אותם ויענו אמן. אבל לההוא טעמא שכתב שאנו עושים זה בשביל שאין הידים נקיות, אין ראוי לעשות זה.
אלא שיש להשיב בזה, שמאחר שהברכות האחרות אין אנו מברכין אותם מיד סמוך לנטילה, ואנו מניחין אותם לבית הכנסת, זאת ג"כ תדחה עמהם שאין לחלק, עד כאן לשונו:
Et encore, voici cela va bien pour cette raison-là qu'a écrite le rav plus bas (il veut dire le Tour Orah 'Hayim au siman 46), que ce que nous les ordonnons à la synagogue c'est pour les gens du commun qui ne les savent pas et ils répondront amen. Mais pour cette raison-là qu'il a écrite que nous faisons cela parce que les mains ne sont pas propres, il n'est pas convenable de faire cela.
Seulement il y a à répondre en ceci, puisque les autres berakhot nous ne les bénissons pas aussitôt tout près du lavage, et nous les réservons pour la synagogue, celle-ci aussi sera reculée avec elles car il n'y a pas à distinguer, jusqu-ici son langage.
והאגור כתב שנשאל מהר"י מולן, איך יתכן שהאדם נוטל ידיו שחרית וממתין לברך על נטילת ידים עד בית הכנסת, והלא הפסק הוא, (פירוש שינוי מקום הוי הפסק, אפילו לא שח בנתיים). והשיב, שאין לו כל כך טעם מפורסם.
אבל נראה לי שדבר זה נתקן שימתין לסדרן בבית הכנסת כדי שישמעו עמי הארץ ויענו אמן ויצאו בברכתו. ואע"פ שלפעמים מברכין בבית הכנסת אעפ"י שאין שם מי שאינו בקי, מכל מקום לא חלקו.
(כמו שמצינו בברכות יראו עינינו שנתקנה בשביל הראשונים שבתי כנסיות שלהן היו בשדות, אעפ"י שעתה אין הטעם, מכל מקום הברכה לא זזה ממקומה). ולי המחבר נראה, שמי שמברך שחרית על נטילת ידים, ואחר כך בבית הכנסת לא מברך, יפה עושה, עד כאן לשון האגור, עד כאן לשון בית יוסף:
Et l'Agour a écrit que l'on a demandé à Mahar"i Molin (Maharil), comment se peut-il que l'homme lave ses mains le matin et attende de bénir Al Netilat Yadayim jusqu'à la synagogue, et n'est-ce pas une interruption, (explication : un changement de lieu est une interruption, même s'il n'a pas conversé entre-temps). Et il a répondu, qu'il n'a pas un motif si connu.
Mais il m'apparaît que cette chose a été instituée qu'il attende de les ordonner à la synagogue afin que les gens du commun entendent et répondent amen et s'acquittent par sa berakha. Et bien que parfois l'on bénisse à la synagogue bien qu'il n'y ait là personne qui n'est pas habile, néanmoins ils n'ont pas distingué.
(comme nous trouvons pour la berakha Yiru Eineinu qui a été instituée pour les premiers dont les synagogues étaient dans les champs, bien que maintenant le motif n'y soit plus, néanmoins la berakha n'a pas bougé de sa place). Et à moi l'auteur il apparaît, que celui qui bénit le matin Al Netilat Yadayim, et ensuite à la synagogue ne bénit pas, fait bien, jusqu-ici le langage de l'Agour, jusqu-ici le langage du Beit Yossef.
עיניכם הרואות את אשר תמהו גדולי האחרונים ז"ל, אפילו על הליכה גרידא שהולך האדם לבית הכנסת בין הנטילה שעשאה בביתו, ובין ברכת על נטילת ידים שמברך אותה בבית הכנסת, ואפי' לא הפסיק בשיחה בטילה בנתיים, ודחקו עצמם לחפש טעמים על זה למה אנו עושין כן שממתינין בברכתו עד בואנו לבית הכנסת, ולא יכלו למצוא טעם לדבר זה, רק כדי שישמעו עמי הארץ ויענו אמן ויצאו בברכתו כדלעיל, (כי נוכל להפסיק לכתחלה בין הנטילה לברכתה אם ההפסק הוא לשום תועלת כנזכר בסמוך בהגהתי, וההליכה זו היא לתועלת עמי הארץ כנזכר כאן בפנים), הא לאו הכי לא יכול להפסיק בין הנטילה לברכתה, א"כ איך מפסיקין באמירת תהילים בין הנטילה ובין הברכה, והלא הפסק הוא (ופשוט הוא דבכל מקום שאסור לספר, אסור לדבר אף בלשון הקודש, כמו שכתבו התוספות והמרדכי בריש היה קורא, והכלבו בסימן ד', והתשב"ץ בהלכות תפלה סימן ר"ה) בלי טעם, כי יוכלו לאחר אמירת תהילים עד אחר גמר ברכות שחרית, או עד אחר גמר כל התפלה, ומה ראו לאומרה בין הנטילה וברכתה להפריד בין הדבקים, למה זה ועל מה, והלא אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח, ב). דעד כאן לא קאמר הטור בסימן ו' דיכול להפסיק בין נטילת שחרית לברכתה כדלעיל, אלא דוקא בהפסק הליכא כמו שכתב ואם הולך מיד לבית הכנסת וכו', אבל בהפסקות דברים בנתיים מי אמר:
Vos yeux voient ce dont se sont étonnés les grands des derniers, de mémoire bénie, même sur la marche seule que l'homme marche à la synagogue entre le lavage qu'il a fait dans sa maison, et la berakha Al Netilat Yadayim qu'il bénit à la synagogue, et même s'il n'a pas interrompu par une conversation oiseuse entre-temps, et ils se sont forces à chercher des motifs là-dessus pourquoi nous faisons ainsi que nous attendons sa berakha jusqu'à notre venue à la synagogue, et ils n'ont pu trouver de motif à cette chose, seulement afin que les gens du commun entendent et répondent amen et s'acquittent par sa berakha comme plus haut, (car nous pouvons interrompre d'emblée entre le lavage et sa berakha si l'interruption est pour quelque utilité comme mentionné tout près dans ma glose, et cette marche-ci est pour l'utilité des gens du commun comme mentionné ici dans le corps), sinon il ne peut interrompre entre le lavage et sa berakha, s'il en est ainsi comment interrompt-on par le dire de Tehilim entre le lavage et la berakha, et n'est-ce pas une interruption (et il est simple qu'en tout lieu où il est interdit de converser, il est interdit de parler même en langue sainte, comme ont écrit les Tossefot et le Mordekhai au début de Haya Kore, et le Kolbo au siman 4, et le Tashbets (Techouvot Shimshon bar Tsadok) aux lois de la tefila siman 205) sans motif, car ils pourraient retarder le dire de Tehilim jusqu'après l'achèvement des berakhot du matin, ou jusqu'après l'achèvement de toute la tefila, et qu'ont-ils vu pour le dire entre le lavage et sa berakha pour séparer ceux qui sont joints, pourquoi ceci et sur quoi, et n'est-ce pas qu'aucune royauté ne touche sa compagne même de l'épaisseur d'un cheveu (Yoma 38b). Car le Tour au siman 6 n'a dit que l'on peut interrompre entre le lavage du matin et sa berakha comme plus haut, que précisément pour une interruption de marche comme il a écrit et s'il va aussitôt à la synagogue etc., mais pour des interruptions de paroles entre-temps, qui l'a dit.
ואם תאמר מהיכי תיתי לחלק בין אלו שתי ההפסקות, רצה לומר בין הפסקות ההליכה ובין הפסקת הדברים, והלא אידי ואידי הפסק הוא, (רצה לומר דשינוי מקום לחוד מיקרי הפסק, אפילו לא שח בנתיים, כדלעיל בשם האגור) :
Et si tu dis d'où viendrait-on a distinguer entre ces deux interruptions, c'est-à-dire entre les interruptions de la marche et l'interruption des paroles, et n'est-ce pas que ceci et cela est une interruption, (c'est-à-dire qu'un changement de lieu à lui seul est appelé interruption, même s'il n'a pas conversé entre-temps, comme plus haut au nom de l'Agour) :
ויש לומר, דיש לחלק ביניהם בנדון בשני פנים. הפן האחד, כי הטור לא התיר הפסק הליכה בין הנטילה וברכתה כי אם מביתו לבית הכנסת, כמבואר בדבריו המובאים לעיל בסמוך כמו שכתב בסימן הנזכר וזה לשונו, ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך על נטילת ידים עד בואו לבית הכנסת וכו', וטעמא רבה אית ביה, כדי להוציא עמי הארץ כנזכר בדבריו בסימן מ"ו.הגה"הואעפ"י שלא כתב הטור כאן זה הטעם בפירוש, מכל מקום רמז עליו בייתור לשונו שכתב בסימן ו' הנזכר בזה הלשון, ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך על נטילת ידים עד בואו לבית הכנסת שיסדר אותם עם שאר ברכות, הרשות בידו, עד כאן.
דלמה ליה למימר שיסדר אותה עם שאר ברכות, כי במה שאמר ורוצה להמתין וכו' עד בואו לבית הכנסת הרשות בידו הוי סגי, אם לא לאוריי לן על התועלת הנמשך מהמתנת ברכת על נטילת ידים עד בית הכנסת, והוא שמזכה בזה רבים מעמי הארצות שאינם יודעים לברכה ויענו אמן אחריה ויצאו ידי חובתם, כמו שמצינו גבי שאר ברכות שחרית שתקנו לסדרם בבית הכנסת מטעם זה, כמו שכתב הטור בסימן מ"ו זה לשונו שם, ולפי סדר הגמרא היה ראוי לברך על כל אחת ואחת בשעתה. ולפי שאין הידים נקיות, תקנו לסדרם בבית הכנסת.
וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאינם יודעים אותו, תקנו שיסדרם בבית הכנסת, ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי חובתם, עד כאן לשונו שם. הרי שכתב הטור כאן שתקנו לומר ברכות שחרית בבית הכנסת כדי לזכות בהם עמי הארץ, אף היא, רצה לומר ברכת על נטילת ידים דשל שחרית בכלל זה, ולא הוצרך הטור לכתוב זה הדבר בסימן ו' הנזכר בהדיא מפורש דסמך על מה שכתב בסימן מ"ו כנזכר בסמוך, עד כאן הג"ה:
כי מאחר שגם עליהם חל חובת הברכה, צריכין אנו למצוא להם תקנה להוציאם ידי חובתם, כי כל ישראל ערבים זה בזה. מה שאין כן בהפסקת שאר הליכה, או אפילו הפסקת אמירת תהילים שאין חובה לאומרה עתה, אלא יכול לאומרו לאחר זמן כדלעיל בסמוך, ואם כן הויא הפסקת תהילים הפסקה שלא לצורך:
Et il y a à dire, qu'il y a à distinguer entre elles dans le cas en deux aspects. Le premier aspect, que le Tour n'a permis l'interruption de marche entre le lavage et sa berakha que de sa maison à la synagogue, comme il est expliqué dans ses paroles apportées plus haut tout près comme il a écrit au siman mentionné et voici son langage, et s'il va aussitôt à la synagogue et veut attendre de bénir Al Netilat Yadayim jusqu'à sa venue à la synagogue etc., et il y a en cela un grand motif, afin d'acquitter les gens du commun comme mentionné dans ses paroles au siman 46.
Glose : et bien que le Tour n'ait pas écrit ici ce motif explicitement, néanmoins il y a fait allusion par le superflu de son langage qu'il a écrit au siman 6 mentionné en ce langage, et s'il va aussitôt à la synagogue et veut attendre de bénir Al Netilat Yadayim jusqu'à sa venue à la synagogue afin de les ordonner avec le reste des berakhot, la permission est en sa main, jusqu-ici. Car pourquoi lui faut-il dire afin de l'ordonner avec le reste des berakhot, car par ce qu'il a dit et il veut attendre etc. jusqu'à sa venue à la synagogue la permission est en sa main cela suffirait, si ce n'est pour nous enseigner sur l'utilité qui s'ensuit de l'attente de la berakha Al Netilat Yadayim jusqu'à la synagogue, et c'est qu'il fait mériter par cela beaucoup des gens du commun qui ne savent pas la bénir et ils répondront amen après elle et s'acquitteront de leur obligation, comme nous trouvons au sujet des autres berakhot du matin qu'ils ont institué de les ordonner à la synagogue pour ce motif, comme a écrit le Tour au siman 46 voici son langage là, et selon l'ordre de la Guemara il était convenable de bénir sur chacune à son heure.
Et parce que les mains ne sont pas propres, ils ont institué de les ordonner à la synagogue. Et aussi parce que beaucoup des gens du commun ne le savent pas, ils ont institué qu'il les ordonne à la synagogue, et ils répondront amen après elles et s'acquitteront de leur obligation, jusqu-ici son langage là.
Voici que le Tour a écrit ici qu'ils ont institué de dire les berakhot du matin à la synagogue afin de faire mériter par elles les gens du commun, elle aussi, c'est-à-dire la berakha Al Netilat Yadayim du matin est comprise en ceci, et le Tour n'a pas eu besoin d'écrire cette chose au siman 6 mentionné de façon explicite car il s'est appuyé sur ce qu'il a écrit au siman 46 comme mentionné tout près, jusqu-ici la glose : car puisque aussi sur eux pèse l'obligation de la berakha, nous devons leur trouver un remède pour les acquitter de leur obligation, car tout Israël sont garants l'un de l'autre. Ce qui n'est pas ainsi pour l'interruption d'une autre marche, ou même l'interruption du dire de Tehilim qu'il n'y a pas obligation de le dire maintenant, mais il peut le dire plus tard comme plus haut tout près, et s'il en est ainsi l'interruption de Tehilim est une interruption sans besoin.
הפן השני דעד כאן לא התיר הטור הפסקת הליכה דבין נטילה לברכה, אלא כגון זו שאין בה היסח הדעת מהנטילה שנטל כבר, דהיינו שילך מביתו לבית הכנסת בלי שום עיכוב כלל כמו שנזכר בלשונו בהדיא, שכתב ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין וכו', ולשון מיד הוא פשוט בלי הפסק משמע, ואז משעת הנטילה עד ביאתו לבית הכנסת דעתיה על הנטילה וליכא היסח הדעת, דכשדעת האדם על דבר אחד לא חשוב הפסק, (וזה מבואר לעיל בחלק א' בעשרה דברים כלל ז'). אבל אם שאינו הולך מיד לבית הכנסת אחר הנטילה, רק מפסיק בנתיים באיזה ענין, או הולך ואינו עושה הברכה מיד רק שאומר תחינות ובקשות או תהילים אחר בואו לבית הכנסת קודם ברכת על נטילת ידים, אימא מודה הטור דאין נכון לעשות כן משום הפסק והיסח הדעת, דלא נוכל לומר דעתיה על הנטילה, הואיל והפסיק כל כך בנתיים לא זכר הדבר וישכחהו:
Le second aspect : que le Tour n'a permis l'interruption de marche entre le lavage et la berakha que telle que celle-ci en laquelle il n'y a pas de détournement de l'esprit du lavage qu'il a déjà lavé, c'est-à-dire qu'il aille de sa maison à la synagogue sans aucun retard du tout comme il est mentionné dans son langage explicitement, qu'il a écrit et s'il va aussitôt à la synagogue et veut attendre etc., et le langage aussitôt est simple, il s'entend sans interruption, et alors depuis l'heure du lavage jusqu'à sa venue à la synagogue son esprit est sur le lavage et il n'y a pas de détournement de l'esprit, car lorsque l'esprit de l'homme est sur une chose cela n'est pas considéré comme une interruption, (et ceci est expliqué plus haut dans la partie 1 aux dix choses, règle 7). Mais s'il n'est pas qu'il va aussitôt à la synagogue après le lavage, seulement il interrompt entre-temps par quelque affaire, ou il va et ne fait pas la berakha aussitôt seulement il dit des supplications et des requêtes ou Tehilim après sa venue à la synagogue avant la berakha Al Netilat Yadayim, je dirais que le Tour convient qu'il n'est pas convenable de faire ainsi à cause de l'interruption et du détournement de l'esprit, car nous ne pouvons pas dire que son esprit est sur le lavage, puisqu'il a interrompu tant entre-temps il n'a plus eu souvenir de la chose et il l'oubliera.