Ce passage poursuit le lavage des mains du matin : les kabbalistes ont écrit que, lorsque l'homme dort, la nechama sort et un esprit d'impureté repose sur ses mains, en regard des bras du monde. Marcher quatre coudées avec des mains impures est passible de mort envers le Ciel, et l'Écriture dit « les tentes des pillards sont tranquilles », pour celui qui a apporté un dieu dans sa main. Il faut deux kelim (vases), trois versements, et que celui qui verse ait déjà lavé, « et le pur aspergera sur l'impur ». Le Chla juge qu'aussitôt éveillé, même encore couché, il lave, la nechama sainte lui ayant été rendue, afin de ne pas donner de place à l'impureté.
Aussi : ne pas se lever nu ni retourner la chemise ; chausser droite puis gauche et nouer comme les tefilin ; s'examiner avant la tefila ; s'essuyer de la gauche sans le majeur ; ordonner les berakhot dès les mains nettes.
והענין כתבו המקובלים, כשאדם ישן בלילה הנשמה יוצאה מגופו ומיד שורה רוח הטומאה על ידיו, ומאי טעמא על ידיו, לפי שהם כנגד זרועות עולם אשר משם נאחזים כוחות הטומאה, ולפיכך שורה על הידים. וההולך ד' אמות בידים טמאות, חייב מיתה לשמים, לפי שמביא עצבים בידיו, ועליו הכתוב אומר (איוב יב, ו) ישליו אוהלים לשודדים ובטיחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו.
מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים עצבים בידיהם. ולפיכך יתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ויתרחק מצד הטומאה כדי שישרה עליו צד הקדושה והטהרה.
ומים הללו צריכים ב' כלים (או"ח ד, ח), כלי עליון להתקדש ממנו, ירמוז לעולם הקדושה. וכלי התחתון לקבל המים הטמאים ההם, והוא רמז לקליפה לעולם הקליפה שהוא צד הטומאה.
ולפי שהאדם עד שלא נטל ידיו הוא טמא, לפיכך צריך שלא יטול ידיו אלא ממי שנטל, שנאמר (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא וגומר. ואסור להעביר ידיו על עיניו (או"ח ד, ד), לפי ששורה עליהם רוח הטומאה והם ג' רוחות, ולפיכך צריך לערות עליהם ג' פעמים להעבירם (שם סעיף ג).
ואסור לעשות שום דבר במים ההם (שם סעיף ט), ואסור לשפכם אלא במקום מדרון, כדי שלא ידרכו בני אדם עליהם שלא יריעו לעולם (שם):
Et le sujet, les kabbalistes l'ont écrit : lorsque l'homme dort la nuit, la nechama sort de son corps et aussitôt un esprit d'impureté repose sur ses mains. Et quelle est la raison, sur ses mains : parce qu'elles sont en regard des bras du monde, d'où s'accrochent les forces de l'impureté, et c'est pourquoi il repose sur les mains.
Et celui qui marche 4 coudées avec des mains impures est passible de mort envers le Ciel, parce qu'il apporte des idoles dans ses mains, et sur lui l'Écriture dit (Job 12,6) les tentes des pillards sont tranquilles et il y a sécurité pour ceux qui irritent El, pour celui qui a apporté un dieu dans sa main. Qui sont ceux qui irritent El, ceux qui apportent des idoles dans leurs mains.
C'est pourquoi qu'il s'éloigne de la laideur et de ce qui lui ressemble, et qu'il s'éloigne du côté de l'impureté afin que repose sur lui le côté de la sainteté et de la pureté. Et ces eaux ont besoin de 2 kelim (vases) (Orah 'Hayim 4,8), un keli supérieur pour s'en sanctifier, il fait allusion au monde de la sainteté.
Et le keli inférieur pour recevoir ces eaux impures, et c'est une allusion à la kelipa (écorce), au monde de la kelipa qui est le côté de l'impureté. Et parce que l'homme, tant qu'il n'a pas lavé ses mains, est impur, c'est pourquoi il faut qu'il ne lave ses mains que de celui qui a lavé, il est écrit (Nombres 19,19) et le pur aspergera sur l'impur etc.
Et il est interdit de passer ses mains sur ses yeux (Orah 'Hayim 4,4), parce que l'esprit d'impureté repose sur eux et ils sont 3 esprits, c'est pourquoi il faut verser sur eux 3 fois pour les écarter (là, alinéa 3). Et il est interdit de faire quoi que ce soit avec ces eaux (là, alinéa 9), et il est interdit de les verser sinon dans un endroit en pente, afin que les hommes ne marchent pas dessus, afin qu'ils ne fassent pas de mal au monde (là):
וזה לשון סדר היום, ואם נוטל ידיו מאיש אחר בין קטן ובין גדול, יטול המטיל תחילה, ואח"כ יטול ממנו, רמז לזה (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא. כי כיצד יעביר מעל חבירו רוח הטומאה, והוא נדבק בו עדיין.
אלא יטהר עצמו, ואח"כ יטהר אחרים, כענין התקוששו וקושו (ב"מ ס, ב). ואין קפידא בזה כי אם דוקא בנטילת ידים שחרית מן הטעם שזכרנו, אבל בשאר היום בנטילות אחרות אין להקפיד, וכל המקפיד אינו אלא מן המתמיהין.
ואם תאמר איך הימין מקבל מים מן השמאל, והרי הוא טמא. יש לומר דלא דמי, דהכא הוא חפץ ומבקש להעביר הטומאה ממנו כיצד יעשה, אלא שמפני מעלת הימין שלא ישמש לשמאל, התחיל בו תחילה.
אבל הרי הוא חוזר עליו להעבירו, ולא אפשר בלא"ה, ואדרבא מכחו ומצדו בא עליו להעבירו. אבל אדם שלא נטהר עדיין והרי הוא חפץ בטומאתו, אין כח בידיו להעביר טומאה אחרת עד שיטהר:
Et voici le langage de Seder haYom : et s'il lave ses mains d'un autre homme, que ce soit un petit ou un grand, que celui qui verse lave d'abord, et ensuite il lavera de lui, allusion à ceci (Nombres 19,19) et le pur aspergera sur l'impur. Car comment écartera-t-il de dessus son compagnon l'esprit d'impureté, alors qu'il y est encore attaché.
Seulement qu'il se purifie lui-même, et ensuite il purifiera les autres, selon le sujet de parez-vous et parez (Bava Metsia 60b). Et il n'y a de scrupule en ceci que précisément dans le lavage des mains du matin, pour la raison que nous avons mentionnée, mais le reste du jour, dans les autres lavages, il n'y a pas à être scrupuleux, et quiconque est scrupuleux n'est que parmi les étonnants.
Et si tu dis : comment la droite reçoit de l'eau de la gauche, or elle est impure. Il y a à dire que ce n'est pas comparable, car ici il désire et cherche à écarter l'impureté de lui, comment fera-t-il, seulement, à cause de l'éminence de la droite afin qu'elle ne serve pas à la gauche, il a commencé par elle d'abord.
Mais voici il revient sur elle pour l'écarter, et ce n'est pas possible autrement, et au contraire c'est de sa force et de son côté qu'il vient sur elle pour l'écarter. Mais un homme qui ne s'est pas encore purifié et voici il désire son impureté, il n'a pas de force dans ses mains pour écarter une autre impureté jusqu'à ce qu'il se purifie:
ובעל נפש צריך ליזהר הרבה מאוד שלא ילך ד' אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה הנותן כח לטומאה לשלוט עליו, ועל זה נאמר (תהלים פא, י), לא יהיה בך אל זר. והענין הוא כאשר כתבנו, כי אין ראוי ליתן לו כח ושולטנות אפילו רגע אחד, משום (דברים יג, יח) ולא ידבק וגומר.
וכן הענין בכל דבר שצריך נטילת ידים כשיוצא מבית הכסא, שירחץ ידיו תכף ומיד. ואע"פ שאין צריך בזה לערות ג' פעמים, אפילו הכי משום רוח טומאה נגעו בה.
ואיתא בזוהר, שיזהר האדם כשיוצא מבית הכסא שלא ישמש מטתו כל אותה שעה, משום דמדבק בו שד דבית הכסא, ופוגם אותו זיוג. נראה שהטעם משום רוח הטומאה, עד כאן לשונו:
Et un homme scrupuleux doit prendre garde beaucoup, extrêmement, de ne pas marcher 4 coudées avec des mains souillées de la souillure du serpent qui a reposé sur elles la nuit, qui donne force à l'impureté pour dominer sur lui, et sur ceci il est dit (Psaumes 81,10) qu'il n'y ait pas en toi d'el zar (dieu étranger). Et le sujet est comme nous l'avons écrit, car il n'est pas convenable de lui donner force et domination même un seul instant, à cause de (Deutéronome 13,18) et qu'il n'adhère pas etc.
Et de même le sujet en toute chose qui demande un lavage des mains lorsqu'il sort des latrines, qu'il lave ses mains aussitôt et immédiatement. Et bien qu'il ne faille pas en ceci verser 3 fois, même ainsi c'est à cause d'un esprit d'impureté qu'ils y ont touché.
Et il est dans le Zohar que l'homme prenne garde, lorsqu'il sort des latrines, de ne pas user de son lit toute cette heure, parce que s'attache à lui le démon des latrines, et il endommage cet accouplement. Il paraît que la raison est à cause de l'esprit d'impureté, jusqu-ici son langage:
ונראה בעיני מיד כשנעור ואינו רוצה לישן, אף שעדיין אינו עומד ממטתו רק נשאר מושכב, יטול ידיו כדי שילך ממנו רוח הטומאה, מאחר שהוחזרה הנשמה הקדושה אליו לא יתן מקום לטומאה. וכן מצאתי שמשמע קצת כן בזוהר בראשית, שצריך ליטול מיד כשניער, אע"פ שאין רצונו לקום עדיין.
(אבל אסור להיות ער על מטתו ושוכב, אלא אם כן יהרהר בדברי תורה. וכבר כתבתי שמהרהר בד"ת אין צריך לברך) :
Et il paraît à mes yeux qu'aussitôt qu'il s'éveille et qu'il ne veut pas dormir, même s'il ne se lève pas encore de son lit mais reste couché, qu'il lave ses mains afin que s'en aille de lui l'esprit d'impureté, puisque la nechama sainte lui a été rendue, qu'il ne donne pas de place à l'impureté. Et ainsi j'ai trouvé qu'il s'entend un peu ainsi dans le Zohar Bereshit, qu'il faut laver aussitôt qu'il s'est éveillé, bien qu'il n'ait pas encore le désir de se lever.
(Mais il est interdit d'être éveillé sur son lit et couché, sinon s'il rumine des paroles de Torah. Et j'ai déjà écrit que celui qui rumine des paroles de Torah n'a pas besoin de bénir) :
ואל יעמוד ממטתו ערום, ולא ילבש חלוקו מיושב. אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודו שוכב, ואז בקומו יהיה מכוסה (או"ח ב, א), כמו שהיה מתפאר ר' יוסי (שבת קיח, ב) מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי.
ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אופל, מי רואני ומי יעידני, כי מלא כל הארץ כבודו (או"ח ב, ב), אשר לפניו חשיכה כאורה אמן.הגה"הואין להקשות מהא דאיתא בפרק כירה (שבת) דף מ"א (א), דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, כל המניח ידיו כנגד פניו שלמטה, כאלו כפר בבריתו של אברהם אבינו. ומקשה שם, ומסיק לא קשיא, הא כי נחית, הא כי סליק.
ופירש רש"י, כי נחית לנהר פניו כלפי נהר ואין כאן משום צניעות, אסור לכסותו. כי סליק ופניו כלפי העם, מותר משום צניעות, עד כאן.
ואם כן למה הזהירו בחדרי חדרים במקום אין רואה שיהיה מחוייב לכסות את עצמו. ויש לומר דלעולם צריך לאחוז במידות צניעות אפילו במקום אין רואה, כי מלך מלכי המלכים הקב"ה מלא כל הארץ כבודו כחשיכה כאורה, וכשאוחז במידת צניעות ומכסה את עצמו אינו ככופר בבריתו של אברהם אבינו, מחמת שאין עושה זה אלא בשביל צניעות, ולא יש לו שום עיכוב מזה במה שמכסה את עצמו.
אבל אם עוסק בענין שמוכרח לגלות את עצמו, דהיינו שרוצה לרחוץ, ועיקר הרחיצה היא שיהיה כל בשרו ערום, על כל זאת בהליכתו לנהר מכסה את עצמו נראה ככופר בבריתו של אברהם אבינו, שהרי תכלית הליכה זו להיותה מגולה, ועל כל זאת דוחק ומכסה. מה שאין כן כשאינו צריך לגילוי, והוא מכסה את עצמו, אין זה אלא בשביל צניעות יתירה ואז טוב לו:
הטעם לזה, כי אברי האדם רומזים לדברים עליונים כמו שאמר איוב (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלוה, אף כי הברית הקדוש, ולכן אין ראוי לגלותם כי כבוד א-להים הסתר אבריו, עד כאן:
Et qu'il ne se lève pas de son lit nu, et qu'il ne revête pas sa chemise assis. Mais qu'il prenne sa chemise et y fasse entrer sa tête et ses bras tandis qu'il est encore couché, et alors en se levant il sera couvert (Orah 'Hayim 2,1), comme se vantait Rabbi Yosse (Chabbat 118b) jamais les poutres de ma maison n'ont vu le bord de ma chemise.
Et qu'il ne dise pas : me voici dans les chambres intérieures, dans une maison obscure, qui me voit et qui témoignera de moi, car toute la terre est pleine de Sa gloire (Orah 'Hayim 2,2), Lui devant Qui l'obscurité est comme la lumière, amen. Glose : et qu'on ne soulève pas de difficulté de ce qui est au chapitre Kira (Chabbat) folio 41a, qu'a dit Rabbi Abba a dit Rav Houna a dit Rav : quiconque place ses mains en face de son visage d'en bas, c'est comme s'il avait nié l'alliance de notre père Avraham.
Et l'on soulève une difficulté là, et l'on conclut : ce n'est pas une difficulté, ceci lorsqu'il descend, ceci lorsqu'il monte. Et Rachi a expliqué : lorsqu'il descend au fleuve, son visage vers le fleuve et il n'y a pas ici de modestie, il est interdit de le couvrir.
Lorsqu'il monte et que son visage est vers le peuple, c'est permis à cause de la modestie, jusqu-ici. Et s'il en est ainsi, pourquoi a-t-on averti dans les chambres intérieures, dans un lieu où personne ne voit, qu'il soit tenu de se couvrir.
Et il y a à dire que toujours il faut tenir aux traits de modestie même dans un lieu où personne ne voit, car le Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il, toute la terre est pleine de Sa gloire, comme l'obscurité comme la lumière, et lorsqu'il tient au trait de modestie et se couvre, il n'est pas comme celui qui nie l'alliance de notre père Avraham, parce qu'il ne fait ceci que pour la modestie, et il n'a aucun empêchement de ceci dans ce qu'il se couvre. Mais s'il s'occupe d'une affaire où il est contraint de se découvrir, c'est-à-dire qu'il veut se laver, et l'essentiel du lavage est que toute sa chair soit nue, malgré cela, dans sa marche vers le fleuve s'il se couvre, il paraît comme celui qui nie l'alliance de notre père Avraham, car le but de cette marche est d'être découvert, et malgré cela il insiste et se couvre.
Ce qui n'est pas ainsi lorsqu'il n'a pas besoin de découvrir, et il se couvre, ceci n'est que pour une modestie supplémentaire et alors c'est bon pour lui. La raison de ceci : car les membres de l'homme font allusion à des choses supérieures, comme a dit Iyov (Job 19,26) et de ma chair je contemplerai Eloka, à plus forte raison l'alliance sainte, c'est pourquoi il n'est pas convenable de les découvrir, car la gloire d'Elokim est de cacher Ses membres, jusqu-ici:
וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ (או"ח ב, ג), כדאמר רבי יוחנן (שבת קיד, א), איזה תלמיד חכם, המדקדק בחלוקו. גם הטעם בזה הוא, כי היא כיסוי הגוף הקדוש כמו שכתבתי, והפנימי הוא טהור ונקי, אך הצד החיצון מקבל טומאה, ולכן אין ראוי שיעשה הפנימי חיצון והחיצון פנימי, עד כאן:
Et qu'il soit précis dans sa chemise pour la revêtir comme son usage, qu'il ne retourne pas le dedans vers le dehors (Orah 'Hayim 2,3), comme a dit Rabbi Yo'hanan (Chabbat 114a) : quel est un disciple des sages, celui qui est précis dans sa chemise. Aussi la raison en ceci est que c'est la couverture du corps saint comme je l'ai écrit, et le dedans est pur et net, mais le côté extérieur reçoit l'impureté, c'est pourquoi il n'est pas convenable qu'il fasse le dedans extérieur et l'extérieur dedans, jusqu-ici:
וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחילה ולא יקשרנו, וינעול של שמאל ויקשרנו, ואחר כך יקשור של ימין (או"ח ב, ד), דגרסינן בפרק במה אשה (שבת סא, א), אמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלין כו'. מיתיבי נועל של ימין תחלה כו'.
אמר רב נחמן בר יצחק, ירא שמים יוצא ידי שניהם, ומנו מר בריה דרבינא. היכי עביד, סיים דימיניה ולא קטיר, וסיים דשמאליה וקטיר, והדר קטיר דימינא.
ופירש בספר קנה, וטעם ר' יוחנן, לפי שכשם שהתפילין מניח של שמאל תחילה כדי שלא ימצאו תפילין של ראש בראש, והיא רצה לומר כנסת ישראל אינו לשם. על כן צריך להניח של יד שהיא כנגד מלכות, וכי בא להניח של ראש אז האשה בביתה ומברכה ואומר (רות ג, י) ברוכה את לה' בתי.
וכן המנעל, נועל של שמאל תחלה כתפילין, פן ינעול של ימין ולא ימצא של שמאל ברגלו. וטעם הברייתא שאמרה של ימין תחלה, לפי שהתפילין של יד יש להם יו"ד שמורה רחמים, ובעבור שרוצה לעלות אל המלך נוטל רשות מהשוער, ולכן מניח של יד תחלה, מכל מקום איני צריך הכנה, כי היו"ד עמו.
אך המנעל אשר הוא רגל שמאל ומנעל שמאל, תכין לך הדרך ותנעול של ימין תחלה ואחר כך של שמאל. וכדי לצאת ידי שניהם, נועל של ימין תחלה ואינו קושרו והכין מקצת, ואחר כך נועל של שמאל וקושר, והנה הוא רוצה לעלות ולעשות קשר וחיבור בימין והכל אחד:
Et lorsqu'il chausse ses souliers, qu'il chausse celui de droite d'abord et qu'il ne le noue pas, et qu'il chausse celui de gauche et le noue, et ensuite qu'il noue celui de droite (Orah 'Hayim 2,4), car nous apprenons au chapitre Bame Isha (Chabbat 61a), a dit Rabbi Yo'hanan : comme les tefilin ainsi les souliers etc. On a objecté : il chausse celui de droite d'abord etc.
A dit Rav Nahman bar Yitshak : un craignant le Ciel s'acquitte des deux, et qui est-ce, Mar fils de Ravina. Comment faisait-il : il chaussait celui de droite et ne nouait pas, et il chaussait celui de gauche et nouait, et ensuite il nouait celui de droite.
Et il a expliqué dans Sefer Kana, et la raison de Rabbi Yo'hanan : parce que de même que les tefilin, on pose celui de gauche d'abord afin que les tefilin de tête ne se trouvent pas sur la tête, et elle veut dire : Kenesset Israël n'est pas là. C'est pourquoi il faut poser celui du bras qui est en regard de Malkhout, et lorsqu'il vient poser celui de tête alors la femme est dans sa maison et bénit et dit (Ruth 3,10) sois bénie à ה', ma fille.
Et de même le soulier, il chausse celui de gauche d'abord comme les tefilin, de peur qu'il chausse celui de droite et ne trouve pas celui de gauche à son pied. Et la raison de la beraita (enseignement tannaitique) qui a dit celui de droite d'abord : parce que les tefilin du bras ont un yod qui indique la miséricorde, et parce qu'il veut monter vers le roi il prend permission du portier, c'est pourquoi il pose celui du bras d'abord, toutefois je n'ai pas besoin de préparation, car le yod est avec lui.
Mais le soulier qui est le pied gauche et le soulier gauche, prépare-toi le chemin et chausse celui de droite d'abord et ensuite celui de gauche. Et afin de s'acquitter des deux, il chausse celui de droite d'abord et ne le noue pas, et il a préparé une part, et ensuite il chausse celui de gauche et noue, et voici il veut monter et faire un nœud et une liaison dans la droite et le tout est un:
והיודע סוד מנעל (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים, יתברר לו הענין ביותר, ויתבאר אם ירצה השם בסוד איסור נעילת סנדל דיום כפורים (מסכת יומא פרק תורה אור), ושם יתבאר גם כן שייכת ברכת שעשה לי כל צרכי לכשנועל מנעליו:
Et celui qui connaît le secret du soulier (Cantique 7,2) que tes pas sont beaux dans les souliers, la chose lui sera davantage éclaircie, et cela s'expliquera si le Nom le veut dans le secret de l'interdiction de chausser le sandal de Kippour (traité Yoma, chapitre Torah Or), et là s'expliquera aussi l'appartenance de la berakha Qui m'a fait tout mon besoin lorsqu'il chausse ses souliers:
ויבדוק עצמו, משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת א-להיך ישראל, לפי שאין כבודו של מלך לבא לפניו בכרס מלא טינוף. ועל דרך האמת, הפסולת הזה באדם הוא דוגמת הפסולת הידוע, והוא כסיג היוצא מן הכסף, וצריך לפנות עצמו ממנו שלא לעורר דוגמתו לתת חלק לו בתפילה, כי חלקו בה דבר ידוע, ועוד יתבאר.
וזהו הכון לקראת א-להיך, ולא לקראת דבר אחר. ואמרו רז"ל (מכות טז, ב), המשהה נקביו עובר בלאו, שנאמר (ויקרא יא, מג) אל תקצו את נפשותיכם, כי עליו נאמר (דברים ז, כו) שקץ תשקצנו וגו', נפשותיכם דייקא:
Et qu'il s'examine, parce qu'il est dit (Amos 4,12) prépare-toi à la rencontre de ton Elokim, Israël, parce que ce n'est pas l'honneur d'un roi de venir devant lui le ventre plein d'ordure. Et selon la voie de la vérité, ce déchet dans l'homme est à l'image du déchet connu, et il est comme la scorie qui sort de l'argent, et il faut se vider de lui afin de ne pas éveiller son image pour lui donner une part dans la tefila, car sa part en elle est une chose connue, et cela s'expliquera encore.
Et ceci est préparé-toi à la rencontre de ton Elokim, et non à la rencontre d'autre chose. Et ont dit Razal (Makot 16b), celui qui retient ses besoins transgresse un interdit, il est écrit (Lévitique 11,43) ne rendez pas abominables vos âmes, car sur lui il est dit (Deutéronome 7,26) tu l'auras en abomination etc., vos âmes, précisément:
ובמסכת ברכות (ח, א), על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא (תהלים לב, ו), זו בית הכסא. רצו לומר, כשיתפלל האדם יפנה.
ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים קג, א), ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, אפילו קרביים של בני אדם ובני מעיים צריכין לברך את ה'. לפיכך צריך לבדוק עצמו יפה כשבא להתפלל, ואין להביא בטן מלא צואה לפני הקב"ה לברכו.
(נראה דעל זה אמר ר"י (ברכות יד, ב), הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה כו'. רצה לומר, שבכל גופו תמים יקבל עול מלכות שמים, מה שאין כן כשבטנו מליאה צואה, שאז אינו מקבל עליו בבטנו, ונמצא שלא קיבל העול עליו בשלימות אלא בחסרון, וק"ל).
ויהי' צנוע בבית הכסא, ונתבאר לעיל בארוכה באות צ' צנוע:
Et dans le traité Berakhot (8a), pour ceci priera tout hasid au temps de trouver (Psaumes 32,6), ceci les latrines. Ils ont voulu dire : lorsque l'homme prie, qu'il se vide.
Et David le roi, que la paix soit sur lui, a dit (Psaumes 103,1) bénis, mon âme, ה', et tous mes entrailles le Nom de Sa sainteté, même les entrailles des hommes et les viscères doivent bénir ה'. C'est pourquoi il faut s'examiner bien lorsqu'il vient prier, et il ne faut pas apporter un ventre plein d'excrément devant le Saint, béni soit-Il, pour Le bénir.
(Il paraît que sur ceci a dit Rabbi Yo'hanan (Berakhot 14b), celui qui veut recevoir sur lui le joug de la royauté des cieux complète, qu'il se vide etc. Il a voulu dire : qu'en tout son corps, intègre, il reçoive le joug de la royauté des cieux, ce qui n'est pas ainsi lorsque son ventre est plein d'excrément, qu'alors il ne reçoit pas sur lui dans son ventre, et il se trouve qu'il n'a pas reçu le joug sur lui dans la perfection mais dans un manque, et c'est facile.) Et qu'il soit pudique dans les latrines, et cela a été expliqué plus haut en long à la lettre tsadi, pudique:
וכשיקנח עצמו, אמרו בברכות פרק הרואה (סב, א) שיקנח בשמאל ולא בימין, לפי שבא מראה טעמי תורה ואוכל בה. ונלע"ד שאף בשמאל לא יקנח בכל האצבעות, דהיינו לא יקנח באמצעי, לפי שבו כורך רצועה של תפילין של יד, והוא בסוד קידושין עליונין כמבואר למעלה בסוד התפילין (ריש פרק תורה אור), וצריך לעשות כריכין אלו בעמידה כמבואר שם, ואיך יקנח עצמו בדבר שהוא מרכבה לקדושה, ונלמד מק"ו שאין מקנחין בימין, לפי שבה מראה טעמי תורה, ובזה האצבע האמצעי בו בעצמו מעשה המצוה והתורה:
Et lorsqu'il s'essuie, ils ont dit dans Berakhot chapitre HaRoé (62a) qu'il s'essuie de la gauche et non de la droite, parce qu'il montre avec elle les accents de la Torah et il mange avec elle. Et il me semble selon mon humble avis que même de la gauche il ne s'essuiera pas avec tous les doigts, c'est-à-dire qu'il ne s'essuiera pas avec le majeur, parce qu'avec lui on enroule la lanière des tefilin du bras, et c'est au secret des kiddoushin supérieurs comme il est expliqué plus haut dans le secret des tefilin (début du chapitre Torah Or), et il faut faire ces enroulements debout comme il est expliqué là, et comment s'essuierait-il avec une chose qui est une merchava (char) pour la sainteté, et nous apprenons à plus forte raison qu'on ne s'essuie pas de la droite, parce qu'avec elle on montre les accents de la Torah, et en ceci le doigt majeur, en lui-même l'acte de la mitsva et de la Torah:
אח"כ כשנטל ידיו, יסדר תכף הברכות זו אחר זו, כי מן הדין היה ראוי לסדרם תכף כשיעור משנתו כל ברכה על עניינה, דהיינו המעשה אשר עושה שעליה נתקנה הברכה, וכן עשו חכמי התלמוד בפרק הרואה (ס, ב), וכן איתא בזוהר, אך שאנחנו ממתינים עד שיהיו ידינו נקיים, מכל מקום תכף ומיד בנקיות צריך לסדרם:
Ensuite, lorsqu'il a lavé ses mains, qu'il ordonne aussitôt les berakhot l'une après l'autre, car selon la loi il était convenable de les ordonner aussitôt lorsqu'il s'éveille de son sommeil, chaque berakha sur son sujet, c'est-à-dire l'acte qu'il fait pour lequel la berakha a été instituée, et ainsi ont fait les sages du Talmud au chapitre HaRoé (60b), et ainsi est-il dans le Zohar, mais nous attendons jusqu'à ce que nos mains soient nettes, toutefois aussitôt et immédiatement dans la netteté il faut les ordonner:
ויען כי יש הרבה דקדוקים וענינים וכמה דינין בענין הפסקות הברכות, אעתיק כל מה שכתוב בספר עמק ברכה דאבא מורי זלה"ה עם הגה"ה שלי מסימן ז' עד סוף סימן י', וכמה מילי מעלייתא נילף מינייהו. וזה לשונו שם דף כ"ח:
Et parce qu'il y a beaucoup de précisions et de sujets et plusieurs lois au sujet des interruptions des berakhot, je copierai tout ce qui est écrit dans le sefer Emek haBerakha de mon père mon maître, que sa mémoire soit une bénédiction pour la vie du monde à venir, avec ma glose, du siman 7 jusqu'à la fin du siman 10, et plusieurs excellentes paroles nous apprendrons d'elles. Et voici son langage là, folio 28:
עמק הברכה
Emek haBerakha
כתב הטור בסימן ו' וזה לשונו, ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך על נטילת ידים עד בואו לבית הכנסת שיסדר אותה עם שאר ברכות, הרשות בידו, עד כאן. האמנם אלם יעשה עצמו כאלם עד בואו שמה, ולא יפסיק לכתחילה בין נטילה לברכה בשום דבר ודבור.
(אבל בדיעבד אם הפסיק בדברים בין הנטילה לברכה, לא חשוב הפסק לחזור וליטול ידיו שנית. ואפי' לכתחילה יכול להפסיק כשיצטרך לדבר בדרך, כגון לומר לחבירו צפרא דמרא טב, או לשאול שלום מפני הכבוד, ולהשיב שלום לכל האדם בפגעו בו באקראי בעלמא, ובפרט שזה ההפסק הוי דבר מעוט ואינו מסיח דעתו מן הנטילה כיון שדבריו מועטים):
A écrit le Tour au siman 6, et voici son langage : et s'il va aussitôt à la synagogue et veut attendre de bénir sur le lavage des mains jusqu'à son arrivée à la synagogue afin de l'ordonner avec le reste des berakhot, la permission est en sa main, jusqu-ici. Toutefois qu'il se fasse muet comme un muet jusqu'à son arrivée là, et qu'il n'interrompe pas d'emblée entre le lavage et la berakha par aucune chose ni parole.
(Mais a posteriori, s'il a interrompu par des paroles entre le lavage et la berakha, cela n'est pas considéré comme une interruption pour revenir et laver ses mains une seconde fois. Et même d'emblée il peut interrompre lorsqu'il aura besoin de parler en chemin, par exemple pour dire à son compagnon tsafra demara tav (bonjour à mon maître), ou pour demander le salut à cause de l'honneur, et pour rendre le salut à tout homme lorsqu'il le rencontre par hasard seulement, et en particulier que cette interruption est une chose mince et qu'il ne détourne pas son esprit du lavage puisque ses paroles sont peu nombreuses):