« Et vous le verrez et vous vous souviendrez de toutes les mitsvot de Hachem » (Bamidbar 15,39) : la mitsva de tsitsit est pesée contre toutes les mitsvot. Le Tour rapporte : seulement s'il veut se couvrir d'un talith de quatre coins, l'homme est tenu d'y mettre des tsitsit ; il est bon de porter un petit vêtement à tsitsit tout le jour, car l'essentiel est le souvenir à toute heure. Un ange a dit à Rav Ketina qu'au temps de la colère on punit pour un commandement positif. Le Chla exige une grande attention : être vêtu d'un vêtement de quatre coins arrangé en tsitsit.
Aussi : un talith de laine pour sortir quitte de tous les avis ; la mesure du petit talith, un enfant sans garde ; les enroulements 7, 8, 11 et 13, compte de 39
ענין הציצית , בפרק התכלת (מנחות מג, ב) גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. וזה לשון טור אורח חיים סימן כ"ד, אעפ"י שאין אדם חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ד' כנפות, חייב להטיל בה ציצית.
מכל מקום, טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום, כי עיקר מצוותו על זכירת המצות, ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך. דוגמא לדבר, כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד, שקושר קשר באזורו כדי שיזכר.
ועל כן יש ה' קשרים, כנגד ה' חומשי התורה. וארבע כנפים בכל צד שיפנה יזכור.
וגדול עונש המבטל עתה, ממה שהיה בזמן שהיה תכלת מצוי, שאז לא היתה מצויה כל כך ולא היה יכול כל אדם לחזור עליה, מה שאין כן עתה, עד כאן לשונו:
Le sujet des tsitsit. Dans le chapitre haTekhelet (Menahot 43b), grande est la mitsva de tsitsit, car elle est pesée contre toutes les mitsvot, il est écrit (Nombres 15,39) : et vous le verrez et vous vous souviendrez de toutes les mitsvot de ה'.
Et voici le langage du Tour Orah 'Hayim siman 24 : bien qu'un homme ne soit pas tenu d'acheter un talith de quatre coins afin de se tenir aux tsitsit, seulement s'il veut se couvrir d'un talith de quatre coins, il est tenu d'y mettre des tsitsit. Néanmoins, il est bon et convenable que tout homme soit attentif et diligent dans la mitsva de tsitsit, qu'il ait un petit vêtement à tsitsit qu'il revêtira tout le jour, car l'essentiel de sa mitsva porte sur le souvenir des mitsvot, et à toute heure et à tout instant on en a besoin.
Un exemple pour la chose : comme un homme qui avertit son compagnon sur une affaire, qui noue un nœud à sa ceinture afin qu'il se souvienne. Et pour cela il y a cinq nœuds, contre les cinq livres de la Torah.
Et quatre coins, de tout côté qu'il se tourne il se souviendra. Et grand est le châtiment de celui qui l'annule maintenant, plus que ce qu'il était au temps où le tekhelet (laine bleue) se trouvait, car alors il n'était pas si trouvé et tout homme ne pouvait pas le rechercher, ce qui n'est pas ainsi maintenant, jusqu-ici son langage :
ובפרק התכלת (מנחות מא, א), מלאכא אשכחיה לרב קטינא. אמר ליה, סדינא בקייטא, סרבלא בסיתוא, ציצית [של תכלת] מה תהא עליה.
אמר ליה, ענשיתו אעשה. אמר ליה, בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.
וכתב המרדכי בשם תוספת שנ"ץ, פירוש מי שיש לו טלית בת ד' כנפות, ומחזר עלילות כדי להפטר מן המצות, נענש. ודווקא בימיהם שהיו רגילין בטליתות בת ד' כנפים.
אבל אנחנו אין דרכינו בבגדים ד' כנפים, אפילו בעידן ריתחא לא מיענשי, ומיהו מצוה מן המובחר היא, כדאמרינן (סוטה יד, א) לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה. ומתן שכרה מרובה, כדאמרינן (מנחות מג, ב) ששקולה כנגד כל המצות, עד כאן לשונו.
וכן כתוב בסמ"ג:
Et dans le chapitre haTekhelet (Menahot 41a), un ange a trouvé Rav Ketina. Il lui a dit : un drap en été, un manteau en hiver, les tsitsit [de tekhelet], qu'en sera-t-il.
Il lui a dit : punissez-vous pour un commandement positif. Il lui a dit : au temps où il y a de la colère, nous punissons.
Et le Mordekhai a écrit au nom des Tossafot Shants (Tossafot de Sens) : l'explication est, celui qui a un talith de quatre coins, et qui cherche des prétextes afin de s'exempter des mitsvot, est puni. Et précisément en leurs jours, où l'on était habitué aux talithot de quatre coins.
Mais nous, notre voie n'est pas dans les vêtements de quatre coins, même au temps de la colère on n'est pas puni ; toutefois c'est une mitsva de la plus choisie, comme nous disons (Sota 14a) : Moché n'a pas désiré entrer dans le pays à cause de ses fruits, seulement afin d'accomplir les mitsvot qui en dépendent. Et le don de son salaire est abondant, comme nous disons (Menahot 43b) qu'elle est pesée contre toutes les mitsvot, jusqu-ici son langage.
Et ainsi est-il écrit dans le Semag (Sefer Mitsvot Gadol) :
אמנם בתוספות פרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ג) (ב, ד"ה ואין לו בנים) משמע, דלפי הך ראיה דמשה היה תאב לכנוס לארץ ישראל כדי לקיים מצותיה, יהיה מן הראוי לענש בעידן ריתחא, שהרי הוא כמנודה לשמים. וזה לשון הברייתא שם, שבעה הם כמנודין לשמים כו' מי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו וכו'.
וזה לשון התוספות שם בדיבור המתחיל ואין לו בנים, ומי שאין לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו, מיירי בשיש לו ואינו מניחן. אי נמי, אפילו אין לו, יש לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב, כדאשכחן במשה שהיה תאב לכנוס לארץ ישראל כדי שיקיים מצות שבה, עד כאן.
הרי לפי האי נמי כשאינו מביא את עצמו לידי חיוב הוא כמנודה לשמים, ובודאי בעידן ריתחא ענוש יענש:
Toutefois dans les Tossefot du chapitre Arvei Pessahim (Pessahim folio 113) (b, dibour ha-mathil et il n'a pas de fils) il ressort que, selon cette preuve que Moché désirait entrer au pays d'Israël afin d'accomplir ses mitsvot, il serait convenable de punir au temps de la colère, car voici il est comme un banni des Cieux. Et voici le langage de la baraita là : sept sont comme bannis des Cieux, etc., celui qui n'a pas de tefilin à sa tête et de tefilin à son bras, et de tsitsit à son vêtement, etc.
Et voici le langage des Tossefot là au dibour ha-mathil et il n'a pas de fils : et celui qui n'a pas de tefilin à sa tête et à son bras et de tsitsit à son vêtement, il s'agit de celui qui les a et ne les pose pas. Ou encore, même s'il ne les a pas, il faut rechercher et s'amener soi-même à l'obligation, comme nous avons trouvé chez Moché qui désirait entrer au pays d'Israël afin d'accomplir les mitsvot qui y sont, jusqu-ici.
Voici, selon cet ou encore, lorsqu'il ne s'amène pas à l'obligation il est comme un banni des Cieux, et certainement au temps de la colère il sera puni, il sera puni :
והבית יוסף סימן כ"ד כתב וזה לשונו, ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג, ב) תנו רבנן, ז' כמנודין לשמים וחד מינייהו מי שאין לו ציצית בבגדו. ובפרק ג' שאכלו (ברכות מז, ב) קורא אותו עם הארץ.
ונראה לי, דווקא בשיש לו בגד של ארבע כנפות ואין בו ציצית, עד כאן לשונו. בודאי הבית יוסף לא ראה דברי התוספות ההם.
וכן מצאתי כתוב בשם הרב רבינו יונה זה לשונו, אמרו רז"ל ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פנים דבר חיוב עליו, עד כאן לשונו. על כן צריך זהירות גדולה וחק לא יעבור שיהיה לבוש מלבוש של ד' כנפות מתוקן בציצית:
Et le Beit Yossef siman 24 a écrit, et voici son langage : et dans le chapitre Arvei Pessahim (Pessahim 113b) nos rabbins ont enseigné : sept sont comme bannis des Cieux, et l'un d'eux est celui qui n'a pas de tsitsit à son vêtement. Et dans le chapitre Trois qui ont mangé (Berakhot 47b) il l'appelle un ignorant.
Et il m'apparaît, précisément lorsqu'il a un vêtement de quatre coins et qu'il n'y a pas de tsitsit, jusqu-ici son langage. Certainement le Beit Yossef n'a pas vu ces paroles des Tossefot.
Et ainsi j'ai trouvé écrit au nom du rav Rabbenou Yona, voici son langage : Razal ont dit, il sera puni, il sera puni aux temps de détresse, pour la chose qu'il n'a pas désirée dans son cœur, la beauté de la mitsva et son salaire, afin de faire venir sur lui une affaire d'obligation, jusqu-ici son langage. C'est pourquoi il faut une grande attention et un statut qui ne passera pas, qu'il soit vêtu d'un vêtement de quatre coins arrangé en tsitsit :
ומאחר שמצוה זו חביבה במאוד, יעשה מצוה מהמובחר שיבא עצמו לידי חיוב דאורייתא אליבא דכולי עלמא. דהרי"ף והרמב"ם (הל' ציצית ג, א) פסקו דאין חיוב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינין אין חייבין בציצית אלא מדרבנן, וכוותייהו פסק הבית יוסף סימן ט'.
אע"ג דהתוספות (שבת כז, ב ד"ה סד"א) הרא"ש וסמ"ג ומרדכי סבירא להו דכולהו חייבין מדאורייתא, וכוותייהו פסק רמ"א בהגה"ה שלחן ערוך סימן ט' (סעיף א), מכל מקום ירא שמים יוצא ידי כולם. וכן כתב האגור בשם מהר"י מולין שנשאל על טלית של משי מאיזה מין נוהגים לעשות הציצית, והטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן מה דינו.
וסוף דבריו, צא ולמד ממנהג אשכנזים שנהגו איסור גמור לעשות טלית מבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפן, ולכן הירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר, עד כאן. ועל הטליתות של משי כתב האגודה בפרק התכלת, שנהגו העולם שאין מברכין עליו, אלא מברכין על של צמר, ואח"כ מסירין אותו ומניח של משי, כי הרי"ף והרמב"ם פסקו דשל משי אינו חייב בציצית.
והמדקדקים נהגו לברך תחילה על טלית קטן, ואח"כ מניח הטלית של משי:
Et puisque cette mitsva est très chère, qu'il fasse une mitsva de la plus choisie, qu'il s'amène à une obligation de la Torah selon tous les avis. Car le Rif (Rabbi Yitshak Alfasi) et le Rambam (lois des tsitsit 3,1) ont décidé qu'il n'y a d'obligation de tsitsit de la Torah que pour un vêtement de lin ou de laine de brebis, mais les vêtements des autres espèces ne sont tenus aux tsitsit que des rabbins, et comme eux a décidé le Beit Yossef siman 9.
Bien que les Tossefot (Chabbat 27b, dibour ha-mathil on aurait pu penser), le Roch (Rabbenou Acher) et le Semag et le Mordekhai tiennent que tous sont tenus de la Torah, et comme eux a décidé le Rema (Rabbi Moché Isserles) dans la glose du Choulhan Aroukh siman 9 (alinéa 1), néanmoins celui qui craint le Ciel sort quitte de tous. Et ainsi a écrit l'Agour au nom de Mahari Molin (le Maharil) à qui l'on a demandé, sur un talith de soie, de quelle espèce l'on a coutume de faire les tsitsit, et le talith dont la chaîne est de lin et la trame de coton, quelle est sa loi.
Et la fin de ses paroles : sors et apprends de la coutume des Achkenazim qui ont pratiqué un interdit complet de faire un talith d'un vêtement mêlé de lin et de coton, et c'est pourquoi celui qui craint le Ciel sortira son âme de la controverse et ne fera un talith que de laine, jusqu-ici. Et sur les talithot de soie l'Agouda a écrit dans le chapitre haTekhelet, que le monde à coutume de ne pas bénir dessus, seulement on bénit sur celui de laine, et ensuite on l'ôte et l'on pose celui de soie, car le Rif et le Rambam ont décidé que celui de soie n'est pas tenu aux tsitsit.
Et les scrupuleux ont coutume de bénir d'abord sur un petit talith, et ensuite il pose le talith de soie :
הטלית קטן שלובשין לילך בו תדיר צריך לראות שיהיה כשיעור טלית שחייב בציצית, דהיינו שיהיה גדול כ"כ, שיוכל להתכסות באורך וברוחב ראשו ורובו קטן ההולך בשוק לבדו ואין צריך לאחר לשמרו. והטור אורח חיים סימן י"ו כתב, כל קטן בן ט' שנה כו'.
נתן קצבה שיספיק לראשו ורובו של קטן בן ט' שנים. אמנם שאר פוסקים לא נתנו קצבה לשנים, רק סתם שיעורו בקטן שאין צריך שמירה.
וכן בשלחן ערוך (סימן טז) כתב סתם. ובספר חינוך בפרשת שלח לך כתב וזה לשונו, ויהיה שיעורו גדול כדי שיוכל לכסות בו ראשו ורובו גופו של קטן המהלך בשוק לבדו בלא שומר.
ולפי הדומה, שזמן זה הוא כבר שית או כבר שבע, עד כאן לשונו:
Le petit talith que l'on porte pour y aller constamment, il faut voir qu'il soit de la mesure d'un talith tenu aux tsitsit, c'est-à-dire qu'il soit si grand qu'on puisse s'y couvrir, en longueur et en largeur, de la tête et de la plus grande part d'un petit enfant qui va au marché seul et n'a pas besoin d'un autre pour le garder. Et le Tour Orah 'Hayim siman 16 a écrit : tout petit enfant de neuf ans, etc.
Il a donné une limite qu'il suffise à la tête et à la plus grande part d'un petit enfant de neuf ans. Toutefois les autres décideurs n'ont pas donné de limite d'années, seulement en général sa mesure est un petit enfant qui n'a pas besoin de garde.
Et ainsi dans le Choulhan Aroukh (siman 16) il a écrit en général. Et dans le sefer Hinoukh dans la paracha Shelah lekha il a écrit, et voici son langage : et sa mesure sera grande afin qu'il puisse y couvrir la tête et la plus grande part du corps d'un petit enfant qui marche au marché seul sans gardien.
Et selon ce qui paraît, ce temps est déjà six ou déjà sept, jusqu-ici son langage :
והבית יוסף סימן ח' הביא את תרומן הדשן שכתב וזה לשונו, והנוהג בטלית שיש לו בית צואר, יעשנו קצת גדול שיוכל לכסות בו ראשו ורובו מאחריו, ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו ויעמוד מעוטף כך לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו שיהיה נתלה בצוארו בבית הצואר של הטלית כו'. זה לשון הבית יוסף סימן י', ומתוך מה שכתב רבינו או שיש לו ציצית בחלוקו, נראה שדרך טלית קטן ללבשו תחת בגדיו.
אבל ממה שכתב בסימן כ"ד כי עיקר מצותה על זכירת המצות, ובכל שעה ורגע צריך, נראה שעיקר מצות טלית קטן ללבשו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות, וכך כתב נימוקי יוסף בשם הריטב"א, עד כאן לשונו:
Et le Beit Yossef siman 8 a apporté le Teroumat haDeshen qui a écrit, et voici son langage : et celui qui pratique avec un talith qui a une ouverture de cou, qu'il le fasse un peu grand afin de pouvoir y couvrir sa tête et sa plus grande part par derrière, et à l'heure de la berakha qu'il l'enveloppe sur sa tête et le rabatte derrière lui et se tienne enveloppé ainsi au moins le temps d'une marche de quatre amot (coudées), et ensuite qu'il le tire de dessus sa tête vers l'avant afin qu'il pende à son cou dans l'ouverture de cou du talith, etc. Voici le langage du Beit Yossef siman 10 : et d'après ce qu'a écrit notre maître, ou qu'il a des tsitsit à sa chemise, il paraît que la voie du petit talith est de le porter sous ses vêtements.
Mais d'après ce qu'il a écrit au siman 24, que l'essentiel de sa mitsva porte sur le souvenir des mitsvot, et qu'à toute heure et à tout instant on en a besoin, il paraît que l'essentiel de la mitsva du petit talith est de le porter afin qu'il le voie toujours et se souvienne des mitsvot, et ainsi a écrit le Nimoukei Yossef au nom du Ritva (Rabbenou Yom Tov ben Avraham), jusqu-ici son langage :
וזה לשון הזוהר בפרק שלח לך (קעד, ב), כל בר נש דלא זכי בההוא עלמא להתעטפא בעטיפא דמצוה ולהתלבשא במלבושא דמצוה, כד עייל בההוא עלמא קאים במלבושא דטינופא דלא אצטרך וקאים בדינא עליה. תא חזי כמא לבושין מזדמנין בההוא עלמא, וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבוש דמצוה, מלבשין ביה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם, ווי למאן דאתלביש ביה, דהא כמה גרדיני נימוסון זמינין לאחדא ביה ועיילון ליה לגיהנם, ושלמה מלכא צווח ואמר (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, עד כאן לשונו:
Et voici le langage du Zohar dans le chapitre Shelah lekha (174b) : tout homme qui n'a pas mérité dans ce monde-là de s'envelopper de l'enveloppe de mitsva et de se vêtir du vêtement de mitsva, lorsqu'il entre dans ce monde-là il se tient dans un vêtement de souillure qui n'est pas requis et le jugement se tient sur lui. Viens et vois combien de vêtements sont préparés dans ce monde-là, et cet homme qui n'a pas mérité dans ce monde-ci d'un vêtement de mitsva, on le vêt d'un vêtement qui est reconnu auprès des maîtres de la géhenne ; malheur à celui qui en est vêtu, car voici plusieurs officiers du châtiment sont prêts à le saisir et ils l'introduisent dans la géhenne, et Shelomo le roi a crié et a dit (Kohelet 9,8) : en tout temps tes vêtements seront blancs, jusqu-ici son langage :
אתה הראת לדעת שהבלתי זהיר במצות ציצית קטן וגדול, שזה רמז באומר להתעטפא בעטופא דמצוה שרמז על הגדול שאין עטיפא אלא בראש, ובאמרו ולאתלבשא בלבושא דמצוה רמז על הקטן, שיעמוד למעלה בלבוש מטונף, ויעמוד בדין על זה:
Tu as été montré pour savoir (Deutéronome 4,35) que celui qui n'est pas attentif à la mitsva de tsitsit, petit et grand, car ceci il a fait allusion en disant de s'envelopper de l'enveloppe de mitsva, il a fait allusion au grand, car il n'y a d'enveloppe que sur la tête, et en disant et de se vêtir du vêtement de mitsva il a fait allusion au petit, qu'il se tiendra en haut dans un vêtement souillé, et il se tiendra en jugement pour cela :
והנה הזוהר לא זכר בסיפא עטיפא ולבושא כמו ברישא, כי עיקר העונש הוא על בלתי זהיר בטלית קטן אשר הוא לבוש בכל עת, ולא בשעת התפילה לחוד, וזהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וטעם הדבר ההוא, לקיים תמיד (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם וגומר.
והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבוש, ומכל מקום אני לוקח השתי ציצית שהם לפנים ומשים אותם חוצה בין קרסי המלבוש, ואני רואה אותם תמיד, וכן ראוי לנהוג:הגה"הובפרק כל כתבי (שבת קיח, ב), אמר רב נחמן, תיתי לי דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רבי יוסי לרב יוסף בריה דרבה, אבוך במאי זהיר טפי.
אמר ליה בציצית, יום אחד הוה קא סליק בדרגא, איפסק ליה חוטא, ולא נחית ואתא כמה דלא רמיא:
Et voici, le Zohar n'a pas mentionné à la fin enveloppe et vêtement comme au début, car l'essentiel du châtiment est sur celui qui n'est pas attentif au petit talith qui est un vêtement en tout temps, et non à l'heure de la tefila seulement, et ceci est : en tout temps tes vêtements seront blancs. Et la raison de cette chose, pour accomplir toujours (Nombres 15,39) : et vous le verrez et vous vous souviendrez, etc.
Et voici, à cause des railleurs moi aussi je porte le petit talith sous le vêtement, et néanmoins je prends les deux tsitsit qui sont devant et je les mets dehors entre les agrafes du vêtement, et je les vois toujours, et ainsi il convient de pratiquer. Glose.
Et dans le chapitre Kol Kitvei (Chabbat 118b), Rav Nahman a dit : qu'il me vienne d'avoir accompli la mitsva de tsitsit. Rabbi Yose a dit à Rav Yossef fils de Rabba : ton père, en quoi était-il le plus attentif.
Il lui a dit : aux tsitsit. Un jour il montait un degré, un fil se rompit pour lui, et il ne descendit et ne vint pas tant qu'il ne l'avait pas placé :
מקום עשיית הציצית בכנף, יהיה רחוק מהכנף הן באורך הטלית הן ברוחב הטלית כמלא קשר אגודל. ולא יהיו יותר משלשה אצבעות של גודלין, כי אם יהיה יותר, לא מקרי תו כנף, ואם היה פחות מקשר אגודל היה תחת הכנף, והתורה אמרה על הכנף.
וקצת המוניים אינם נזהרים על זה, על כן באתי מזכיר ומזהיר:
Le lieu de la confection des tsitsit au coin sera éloigné du coin, tant dans la longueur du talith que dans la largeur du talith, la pleine mesure d'un nœud de pouce. Et ils ne seront pas plus de trois doigts de pouces, car s'il est davantage, on ne l'appelle plus un coin, et s'il était moins d'un nœud de pouce il serait sous le coin, et la Torah a dit sur le coin.
Et quelques-uns du commun ne prennent pas garde à ceci, c'est pourquoi je suis venu rappeler et avertir :
זה לשון הבית יוסף סימן סימן י"א דף ט"ו, כתב בכלבו ובאורחות חיים, וצריך לתלות הציצית באורך הטלית ולא ברחבו, וכן כתב הרוקח. ובהגהות מיימון כתב וזה לשונו, כתב רא"ם, וצריך לתת הציצית לאורך הטלית ולא לרחבו, דבעינן שתהא נוטפת על הכנף, פירוש תלוי על הקרן, ואי הוה ברחבו לא הוה נוטף, שהרי כלפי הקרקע הוא תלוי.
וכן הנהיג מהר"ם לדקדק בו בטלית שיהא הציצית נוטף על הכנף בשעה שמעוטף בו האדם, ויש כנף שהוא תולה הציצית בארכו, ויש ברחבו, הכל לפי מה שמתעטפים בו. ושוב חזר בו ואמר, דהכל נקרא נוטף על הכנף, ולא אמעיט אלא שלא יהא הציצית תלוי באלכסון קרן זויות.
ורש"י (מנחות מב, א ד"ה שתהא נוטפת) פירש, הא שתהא נוטפת על הקרן, שתהא תולה ומכה על הקרן, פירוש שיגביה למעלה מן השפה כדי שתהא תלויה ונוגעת התלויה בקרן, עד כאן לשונו. אמנם גם מהר"י סג"ל כתב דאין לתלות הציצית למטה לצד הארץ, אלא על צד הכנף, שנאמר (במדבר טו, לח) על כנפי בגדיהם, ואין לשנות:
Voici le langage du Beit Yossef siman 11 folio 15 : il a écrit dans le Kolbo et dans les Orhot Haim, et il faut suspendre les tsitsit dans la longueur du talith et non dans sa largeur, et ainsi a écrit le Rokeah. Et dans les Hagaot Maïmoniot il a écrit, et voici son langage : Raem (Rabbi Eliezer de Metz) a écrit, et il faut mettre les tsitsit à la longueur du talith et non à sa largeur, car nous requérons qu'elle dégoutte sur le coin, c'est-à-dire suspendue sur la corne, et si c'était dans sa largeur elle ne dégoutterait pas, car voici vers le sol elle est suspendue.
Et ainsi a pratiqué Maharam (de Rothenbourg) d'y être précis dans le talith, que les tsitsit dégouttent sur le coin à l'heure où l'homme s'en enveloppe, et il y a un coin où l'on suspend les tsitsit dans sa longueur, et il y en a dans sa largeur, le tout selon la manière dont on s'en enveloppe. Et ensuite il est revenu et a dit que tout est appelé dégouttant sur le coin, et l'on n'a exclu que le tsitsit ne soit pas suspendu en diagonale de l'angle du coin.
Et Rachi (Menahot 42a, dibour ha-mathil qu'elle dégoutte) a expliqué : ceci qu'elle dégoutte sur la corne, qu'elle soit suspendue et frappe sur la corne, c'est-à-dire qu'il l'élève au-dessus du bord afin qu'elle soit suspendue et que la partie suspendue touche la corne, jusqu-ici son langage. Toutefois aussi Mahari Segal (le Maharil) a écrit qu'il ne faut pas suspendre les tsitsit en bas vers la terre, seulement sur le côté du coin, il est écrit (Nombres 15,38) : sur les coins de leurs vêtements, et il n'y a pas à changer :
מנהג הכריכות, כתב הבית יוסף שראה נוהג לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובג' י"א, ובד' י"ג, שעולים כל הכריכות מ' כמנין ידוד אח"ד שעולה ל"ט, ועם השם עולה ארבעים, עד כאן:
La coutume des enroulements : le Beit Yossef a écrit qu'il a vu la pratique d'enrouler dans le premier espace 7 enroulements, et au deuxième 9, et au troisième 11, et au quatrième 13, que tous les enroulements montent à 40, comme le compte de ידוד אחד qui monte à 39, et avec le Nom cela monte à quarante, jusqu-ici :
אמנם יש מנהג מובחר מזה, דהיינו בפעם ראשון ז', ובב' ח', ובג' י"א, ובד' י"ג, ואז הכל ביחד ל"ט כמנין ידו"ד אח"ד, ומה לי להוסיף אחד נגד השם אשר כבר הוא מרומז. גם השם במילואו עולה ט"ל.
כיצד, אותיות השם אינם אלא ג', כי הה"א היא כפולה, ואלו הג' אותיות במילואם כזה יו"ד ה"א וא"ו עולים ט"ל. גם תמורת השם כוז"ו עולה ט"ל.
ומהרש"ל ז"ל נתן סימן לזה (ישעיה כו, יט) ט"ל אורות טליך, טליך הוא הטלית שבו תולין ציצית, כי אורות בגימטריא תרי"ג כמו ציצית עם ח' חוטין וה' קשרים, והכריכות יהיו מנין ט"ל, זהו טל אורות טליך. גם יכוין בשני כריכות הראשונים שהם ז' וח' עולים ט"ו כנגד אותיות י"ה מן השם, וכריכות ג' י"א כנגד אותיות ו"ה מהשם, ואחר כך י"ג כמנין אחד.
וכן חוטי הציצית עם הקשרים עולים כ"ו כמנין יהו"ה. כיצד, ח' חוטין תלוים למטה מהגדיל, וכן הם ח' חוטין בכנף למעלה מהגדיל הרי י"ו.
ואחר כך ה' קשרים, וכל קשר כפול, הרי מקיים וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי. כי וראיתם אותו קאי על הקב"ה, כדאיתא בפרק התכלת (מא, ב) רשב"י אומר כל הזהיר בציצית זוכה ורואה פני שכינה.
כתיב הכא, וראיתם אותו. וכתיב התם (דברים ו, יג) את ה' א-להיך תירא ואותו תעבוד, עד כאן:
Toutefois il y a une coutume plus choisie que celle-ci, à savoir la première fois 7, et à la 2e 8, et à la 3e 11, et à la 4e 13, et alors le tout ensemble 39 comme le compte de ידו"ד אח"ד, et que m'importe d'ajouter un contre le Nom qui est déjà allusif. Aussi le Nom épelé en toutes lettres monte à 39 (טל).
Comment : les lettres du Nom ne sont que 3, car le hé est double, et ces 3 lettres dans leur épellation pleine ainsi יו"ד ה"א וא"ו montent à 39. Aussi la permutation du Nom כוז"ו monte à 39.
Et Maharshal (Rabbi Chelomo Louria) de mémoire bénie a donné un signe pour ceci (Isaie 26,19) : une rosée (טל) de lumières est ta rosée ; טליך c'est le talith dans lequel on suspend les tsitsit, car אורות en guematria est 613 comme tsitsit avec 8 fils et 5 nœuds, et les enroulements seront le compte de 39 (טל), ceci est une rosée de lumières est ta rosée. Aussi qu'il vise dans les deux premiers enroulements qui sont 7 et 8, ils montent à 15 contre les lettres י"ה du Nom, et les enroulements de la 3e, 11, contre les lettres ו"ה du Nom, et ensuite 13 comme le compte de אחד.
Et ainsi les fils des tsitsit avec les nœuds montent à 26 comme le compte de יהו"ה. Comment : 8 fils suspendus au-dessous de la tresse, et de même ils sont 8 fils au coin au-dessus de la tresse, voici 16.
Et ensuite 5 nœuds, et chaque nœud est double, voici il accomplit : et vous Le verrez et vous vous souviendrez de toutes les mitsvot de ה'. Car et vous Le verrez se rapporte au Saint, béni soit-Il, comme il est dans le chapitre haTekhelet (41b) : Rabbi Shimon bar Yohai dit, quiconque est attentif aux tsitsit mérite et voit la face de la Chekhina.
Il est écrit ici : et vous Le verrez. Et il est écrit là (Deutéronome 6,13) : ה' ton Elokim tu craindras, et Lui tu serviras, jusqu-ici :
הבית יוסף סימן כ"ד כתב בשם תשובת ריב"ש, שראוי להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך. כתב הטור סוף סימן י"א, ויהא זהיר לחתוך ראשי החוטין לעשותן שמונה קודם שיכרוך, שאם כרכן ואח"כ חתך ראשי החוטין, פסולין.
גם בזה צריך להזהיר ההמוניים שאינם נזהרין. מצאתי, ואל יחתוך ראשי החוטין בסכין שנאמר (דברים כז, ה) לא תניף עליו ברזל, ויפסוק אותם בשיניים שהם ל"ב, ויפסקו בחוטין שהם ל"ב, בשם ר' דוד בר מנחם ז"ל:
Le Beit Yossef siman 24 a écrit au nom d'une réponse du Rivash (Rabbi Yitshak ben Sheshet), qu'il convient de regarder les tsitsit à l'heure de l'enveloppe lorsqu'il bénit. Le Tour a écrit à la fin du siman 11 : et qu'il soit attentif à couper les bouts des fils pour les faire huit avant qu'il enroule, car s'il les a enroulés et ensuite à coupé les bouts des fils, ils sont invalides.
Aussi en ceci il faut avertir le commun qui n'y prend pas garde. J'ai trouvé : et qu'il ne coupe pas les bouts des fils avec un couteau, il est écrit (Deutéronome 27,5) : tu ne lèveras pas sur lui de fer, et qu'il les tranche avec les dents qui sont 32 (לב), et ils seront tranchés aux fils qui sont 32, au nom de Rabbi David bar Menahem de mémoire bénie :