Chez le hassid, l'amour de D.ieu ne dépend d'aucune chose extérieure et n'a pas pour but de recevoir une récompense. Le Chla rapporte de Rabbenou Tam que l'amour se compose des qualités de celui qui aime et de l'aimé, et que de l'amour sort la crainte. Il suit ensuite sa voie : de l'amour intérieur, embrasement du cœur et service doux, sort la crainte la plus intérieure. L'homme attaché au Nom devient un char de la Présence et opère le tikoun (réparation) du Nom, union de Tiferet et de Mal'hout ; la faute porte atteinte aux mondes, tenus pour en équilibre, et l'on ajoute une garde pour la garde afin d'unir le Roi dans Sa gloire.
Aussi : la bonne intelligence et l'âme pure, miroir qui voit le Créateur ; « que ta sortie soit sans faute » comprend aussi le manque des mitsvot positives ; Israël comme une brebis, et l'homme qui perce le bateau.
המדה הי', כי החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס, ובעבור שלא בקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך (בראשית טו, א) שכרך הרבה מאוד, כי כן מנהג האל יתברך עם חסידיו בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך ע"ה (מל"א ג, יא) יען אשר לא שאלת עושר, וכתיב אחריו (שם יג) גם אשר לא שאלת אתן לך גם עושר גם כבוד, ואלה הם יסודות האהבה. וכל שיהיו בו י' מדות הללו נקראה אהבתו אהבה גמורה, ועל אלה המדות נאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, עד כאן לשון רבינו תם:
La dixième qualité : chez le hassid (l'homme de piété), l'amour de Dieu béni soit-Il ne dépend d'aucune chose extérieure et n'a pas pour but de recevoir une récompense. Et parce qu'Abraham n'a pas demandé de salaire pour son service, Dieu béni soit-Il lui a dit (Genèse 15,1) : ta récompense est très grande.
Car telle est la conduite de Dieu béni soit-Il avec Ses hassidim : lorsqu'ils Le servent sans intention de recevoir de récompense, Il double leur salaire et leur donne un bien double, comme Il l'a dit à Salomon le roi, la paix soit sur lui (I Rois 3,11) : puisque tu n'as pas demandé la richesse, et il est écrit ensuite (ibid. 13) : même ce que tu n'as pas demandé Je te le donnerai, et la richesse et l'honneur.
Tels sont les fondements de l'amour. Et chez quiconque possède ces dix qualités, son amour est appelé un amour parfait ; et c'est sur ces qualités qu'il est dit (Deutéronome 6,5) : tu aimeras ה' ton Dieu de tout ton cœur, de toute ton âme et de tout ton pouvoir.
Jusqu-ici les paroles de Rabbenou Tam.
עוד כתב ר"ת בספר הישר בשער החמישי וזה לשונו, דע כי האהבה תתחבר משני חלקים. הא' ממדות האוהב.
והב' ממדת האהוב. וכפי טעם מדת האוהב, תהיה תוקף אהבתו במדות הטובות אשר באוהבו:
Rabbenou Tam a encore écrit dans le Sefer haYachar, dans la cinquième porte, et voici ses paroles : sache que l'amour se compose de deux parties. La première vient des qualités de celui qui aime, la seconde de la qualité de l'aime.
Et selon la mesure des qualités de celui qui aime, telle sera la force de son amour pour les bonnes qualités qui se trouvent en celui qu'il aime.
ועתה אפרש מדות האוהב, ואומר כי מדת האוהב הם השכל הטוב והנפש הזכה הצחה, וכשיהיה באוהב קצת מאלו המדות יהיה נמשך לאהוב לכל אשר נמצא בו במדות האלה בעבור כי כל מין יסוד למינו וירחק מהפכו, ובעבור זה ימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל, בעבור כי הבורא הם בו המדות הישרות והטובות הכלליות האמתיות, ועל כן כשימשך האדם לעבודתו היא לאות כי יש בו ממדות הבורא יתברך וע"כ ימשך אחריו, כאשר משך המשכיל לחברת המשכילים וכל חכם לחברת החכמים וכל כסיל לחברת הכסילים והנער לחברת הנערים והזקן לחברת הזקינים וכל איש לחברת חבירו ועוף השמים למינו. ועל כן כשתראה אדם מתרחק מעבודת האל יתברך, דע כי אין בו ממדות האל יתברך כלום, אלא הפכה, על כן ירחיק מהם.
כי אלו יהיה בו שכל או קדושה או תמימות או יושר נודע כי אלו המדות הם מדות הבורא יתברך, וכשיהיה לאדם מהם שמץ דבר ימשכהו לבו לא-להים כאשר תמשוך נפש החכמה גוף האדם למעלה והעמידה אותו בקומה זקופה מפני שהיא נמשכת למקום השכל אשר היא ממנו, וכאשר תמשוך נפש הבהמה לארץ עד אשר כפפה אותה והלכה בקומה כפופה מפני נפשה אשר היא מעפר והיא נמשכת לשרשה:
Et maintenant j'expliquerai les qualités de celui qui aime, et je dis que les qualités de celui qui aime sont la bonne intelligence et l'âme pure et limpide. Lorsqu'il y a en celui qui aime une part de ces qualités, il est entraîné à aimer tout ce en quoi se trouvent ces mêmes qualités, car chaque espèce est un fondement pour son espèce et s'éloigne de son contraire.
C'est pourquoi tout homme doué d'une bonne intelligence et d'une âme pure est entraîné à l'amour de Dieu, car le Créateur possède les qualités droites et bonnes, universelles et véritables. Aussi, lorsqu'un homme est attiré vers Son service, c'est le signe qu'il y a en lui quelque chose des qualités du Créateur béni soit-Il, et c'est pour cela qu'il est attiré après Lui, de même que l'homme intelligent est attiré vers la compagnie des intelligents, tout sage vers la compagnie des sages, tout sot vers la compagnie des sots, le jeune vers la compagnie des jeunes, le vieillard vers la compagnie des vieillards, chaque homme vers la compagnie de son semblable, et l'oiseau du ciel vers son espèce.
C'est pourquoi, lorsque tu vois un homme s'éloigner du service de Dieu béni soit-Il, sache qu'il n'y a en lui rien des qualités de Dieu béni soit-Il, mais leur contraire, et c'est pour cela qu'il s'en éloigne. Car s'il y avait en lui de l'intelligence, ou de la sainteté, ou de l'intégrité, ou de la droiture, on sait que ces qualités sont les qualités du Créateur béni soit-Il ; et lorsqu'un homme en possède la moindre trace, son cœur l'entraîne vers Dieu, de même que l'âme de la sagesse tire le corps de l'homme vers le haut et le dresse en une stature droite, parce qu'elle est attirée vers le lieu de l'intellect dont elle provient, et de même que l'âme de l'animal le tire vers la terre jusqu'à l'avoir courbé, de sorte qu'il marche en une stature courbée, à cause de son âme qui vient de la poussière et qui est attirée vers sa racine.
ועל כן נדע כי השכל הטוב אשר באדם היא יעירהו לבקש תוספות על מדותיו והנפש הזכה אשר היא לו כראי מוצק מגלה לו מה שנעלם מסודות א-להים. כי בהיות הנפש לטושה וזכה יראה האדם ממנה אל הבורא יתברך ואחדותו ומציאותו ושאר כחותיו המושגים בשכל כאשר יראה האדם כראי מוצק מה שנעלם ממנו, ואם לא תהיה הנפש זכה וצחה לא יוכל לידע התעלומות מבלעדה כי הגוף אפל, וגם לא יוכל הרואה לראות מה שיהיה לאחריו אם לא יהיה הראי זך ודק שיעבור בו הראות, ועל כן בהיות זכה יעבור הראות השכל ותראה מה שלאחריה ואין אחרי הנפש כי אם הבורא יתברך.
ועל כן אמרתי בהיות לאדם שתי אלה המדות והם שכל טוב ונפש זכה, תתעורר מן האדם אהבה גמורה לבורא יתברך. וכאשר האהבה גמורה באל יתברך תצמח מן האהבה ההוא היראה, כי אנו רואים כל מי שיאהב לאדם אחד בעבור מדות טובות שיש בו, תהיה האהבה עול על צוארו ותכניעהו לבקש רצון האהבה ולא ימצא מנוחה רק בעת יגיעתו בעסק האהוב ותמתק לחכו היגיעה יותר מהמנוחה, ובעת יעשה האוהב להאהוב דבר אשר ייטב בעיניו, אז תיקר נפש האוהב בעיניו מפני אשר יכול למצוא חן בעיני אהובו לעשות דבר אשר ייטב בעיניו.
ואם יזדמן לו דבר חטא או שגגה, או יעשה דבר אשר לא ייטב לאוהבו, יהיה האוהב משתומם ונכלם ויתגנב כאשר יתגנבו העם הנכלמים, וזה הדבר מכח האהבה אשר היא כעול ברזל עליו להכניע האוהב לאהוב, כאשר אמר הכתוב (שה"ש ח, ו) כי עזה כמות אהבה וגו':
Nous savons ainsi que la bonne intelligence qui est dans l'homme l'éveille à rechercher un surcroît dans ses qualités, et que l'âme pure qui est en lui, comme un miroir de métal poli, lui dévoile ce qui est caché des secrets de Dieu. Car lorsque l'âme est polie et pure, l'homme voit par elle le Créateur béni soit-Il, Son unité, Son existence et le reste de Ses puissances saisies par l'intellect, de même que l'homme voit dans un miroir de métal poli ce qui lui est caché.
Et si l'âme n'est pas pure et limpide, il ne peut connaître les mystères sans elle, car le corps est obscur ; de même celui qui regarde ne peut voir ce qui est derrière lui si le miroir n'est pas pur et fin au point que la vue le traverse. C'est pourquoi, lorsqu'elle est pure, la vue de l'intellect la traverse et elle voit ce qui est derrière elle, et derrière l'âme il n'y a que le Créateur béni soit-Il.
C'est pourquoi j'ai dit que lorsque l'homme possède ces deux qualités, à savoir une bonne intelligence et une âme pure, s'éveille en lui un amour parfait pour le Créateur béni soit-Il. Et lorsque l'amour de Dieu béni soit-Il est parfait, de cet amour germe la crainte.
Car nous voyons que quiconque aime un homme à cause des bonnes qualités qui sont en lui, cet amour devient un joug sur sa nuque et le soumet à rechercher la volonté de celui qu'il aime ; il ne trouve de repos qu'au moment où il peine pour l'affaire de l'aime, et cette peine est plus douce à son palais que le repos. Et lorsque celui qui aime fait pour l'aime une chose qui soit bonne à ses yeux, alors l'âme de celui qui aime devient précieuse à ses propres yeux, parce qu'il a pu trouver grâce aux yeux de son aimé en faisant une chose qui lui plaise.
Et s'il lui arrive une faute ou une erreur, ou qu'il fasse une chose qui ne plaise pas à celui qu'il aime, celui qui aime demeure stupéfait et confus, et il se dérobe comme se dérobent les gens couverts de honte. Et cela vient de la force de l'amour, qui est sur lui comme un joug de fer pour soumettre celui qui aime à l'aime, comme le dit le verset (Cantique des cantiques 8,6) : car l'amour est fort comme la mort, etc.
ואחרי אשר האוהב תכניעהו האהבה לאוהבו לבא בכפל רצונו, יש לנו לפרש מדוע יש באהבה הכח הזה. ונאמר כי אהבת האוהב לאהובו תהיה בשביל המדות הטובות אשר באהוב, ונפש האוהב יש לה ג"כ קצת מדות טובות, ועל כן זה המעט אשר יש באוהב ממדות הטובות ימשכהו הרבה כאשר ימשך כל מין אל מינו, והוא לאות על בעל נפש נדיבה שהוא נמשך לכל דבר נכבד וזאת היא האהבה.
אבל ההכנעה אשר היא בהאוהב להשלים רצון האהוב הוא מפני שיכיר האוהב יתרון האהוב עליו, כאשר יכיר התלמוד יתרון רבו והעבד יתרון אדוניו. ועל כן יכנע לאהובו בהכירו יתרונו עליו, וזה הדבר יירא האוהב לאהוב כאשר יירא העבד מאדוניו והתלמיד מרבו מפני היתרון אשר לו עליו.
ועוד שיקוה תמיד ללמוד ממדות הרב ומחכמתו וממוסרו, ואלה המדות יכריחו שיהיה האוהב ירא מאהובו. א"כ נתבאר כי מאהבה תצא היראה, עד כאן לשונו:
Et après que l'amour a soumis celui qui aime à son aimé au point d'accomplir au double sa volonté, il nous reste à expliquer pourquoi l'amour possède cette force. Nous dirons que l'amour de celui qui aime pour son aimé tient aux bonnes qualités qui sont dans l'aime, et que l'âme de celui qui aime possède elle aussi une part de bonnes qualités ; c'est pourquoi ce peu de bonnes qualités qui est en celui qui aime l'attire fortement, comme chaque espèce est attirée vers son espèce.
Et c'est le signe d'un homme à l'âme généreuse qu'il soit attiré vers toute chose noble : voilà l'amour. Mais la soumission qui est en celui qui aime, pour accomplir la volonté de l'aime, vient de ce qu'il reconnaît la supériorité de l'aime sur lui, comme l'élève reconnaît la supériorité de son maître et le serviteur celle de son maître.
C'est pourquoi il se soumet à son aimé en reconnaissant sa supériorité sur lui ; et de ce fait celui qui aime craint son aimé comme le serviteur craint son maître et l'élève son maître, à cause de la supériorité qu'il a sur lui. De plus, il espère sans cesse apprendre des qualités du maître, de sa sagesse et de sa discipline morale.
Ces qualités contraignent celui qui aime à craindre celui qu'il aime. Il est donc expliqué que de l'amour sort la crainte.
Jusqu-ici ses paroles.
הרי מבואר מכל מה שזכרתי היראה פנימית והאהבה פנימית, ואיך האהבה יוצאת מהיראה:
Voilà donc expliqué, par tout ce que j'ai rapporté, ce qu'est la crainte intérieure et l'amour intérieur, et comment l'amour sort de la crainte.
ועתה אבאר היראה שהיא לפני ולפנים, והיראה זה היא יוצאת מאהבה הפנימית, אף שזכר ר"ת מזה בהדברים שהעתקתי, מכל מקום אני אלך לפני ענייני בעומק הענין:
Et maintenant j'expliquerai la crainte qui est la plus intérieure de toutes, et cette crainte-là sort de l'amour intérieur. Bien que Rabbenou Tam ait mentionné cela dans les propos que j'ai recopiés, je suivrai néanmoins ma propre voie dans la profondeur du sujet.
הנה אם זוכה האדם לאהבה פנימית שהוא התלהבות הלב ולעבוד את הש"י עבודה מתוקה ובדביקה וחשיקה וחפיצה, ואז הוא דבק בה' וגם ה' חושק בו כדפירשתי, ואז מתאחדים כביכול נעשה אז בצלם ובדמות אדם התחתון מכוון נגד האדם היושב על הכסא כאשר הארכתי בהקדמת תולדות אדם, ומזה נמשך העבודה צורך גבוה, רצה לומר שלא די שעושה ומקיים ועובד את הש"י בכל אשר ציווהו בשמחה ובטוב לבב, נוסף הוא להיות מרכבה ולגרום שמעבודה ימשך צורך גבוה להיות השם מתוקן שיתיחד המלך בכבודו בסוד ייחוד זיווג תפאר"ת ומלכות כמו שהארכתי לעיל, כי זהו תכלית העבודה בשביל צורך גבוה, כי יש ויש הכח ביד האדם השלם לעשות התקון הזה, על כן כשנתדבק ונתקשר בהש"י בדביקה ובחשיקה ובחפיצה אז בא לענין הזה לתקן השם, ואז מוסיף ביראה ונעשה ירא חטא:
Voici : si l'homme mérite l'amour intérieur, qui est l'embrasement du cœur et le fait de servir le Nom béni soit-Il d'un service doux, avec attachement, désir ardent et élan de volonté, alors il est attaché à ה' et ה' aussi le désire, comme je l'ai expliqué. Alors ils s'unissent, pour ainsi dire, et l'homme d'en bas est fait à l'image et à la ressemblance, placé exactement en face de l'Homme assis sur le Trône, comme je l'ai développé longuement dans l'introduction Toledot Adam.
De là découle le service accompli pour le besoin d'en haut, c'est-à-dire qu'il ne suffit pas qu'il fasse, accomplisse et serve le Nom béni soit-Il en tout ce qu'Il lui a ordonné, avec joie et bon cœur : il y a plus, il devient un char de la Présence et il fait que de son service découle un besoin d'en haut, à savoir que le Nom soit réparé et que le Roi s'unisse dans Sa gloire, dans le secret de l'union et de l'accouplement de Tiferet et Malkhout, comme je l'ai développé plus haut. Car tel est le but du service : le besoin d'en haut, car il est bel et bien au pouvoir de l'homme accompli d'opérer ce tikoun (réparation).
C'est pourquoi, lorsqu'il s'attache et se lie au Nom béni soit-Il avec attachement, désir ardent et élan de volonté, il parvient alors à cette chose même, réparer le Nom ; et alors il croît en crainte et devient un homme qui craint la faute.
וקודם שאפרש ענין ירא חטא אקדים, הנה כבר הארכתי למעלה כי בעבודה האמיתיית אז מתקן העובד השם בכבודו, וכשהשם שלם אז כל העולמות בשלימות ושלם וברכה בכולם, וזהו חפץ ורצון הש"י כי אז (תהלים קד, לא) ישמח ה' במעשיו, כי הכל ברא לכבודו וברא את הברואים שיכירו כבודו, ואז יהיו מבורכים בתכלית הברכה כי כן רצונו מצד טובו וחסדו הגדול. אבל החוטא קוצץ ומהרס ופוגם בכל העולמות:
Avant d'expliquer la notion de crainte de la faute, je poserai un préambule. J'ai déjà développé plus haut que dans le service véritable celui qui sert répare le Nom dans Sa gloire, et que lorsque le Nom est complet, alors tous les mondes sont dans la perfection, et il y a plénitude et bénédiction en eux tous.
Telle est la volonté et le désir du Nom béni soit-Il, car alors (Psaumes 104,31) ה' se réjouit de Ses œuvres. Car Il a tout créé pour Sa gloire, et Il a créé les créatures pour qu'elles reconnaissent Sa gloire, et alors elles seront bénies de la bénédiction la plus haute, car telle est Sa volonté, du côté de Sa bonté et de Sa grande bienveillance.
Mais celui qui faute tranche, détruit et porte atteinte à tous les mondes.
וענין הפגמות אין להם ערך ושיעור הזכיר הרבה מהם בראשית חכמה שער היראה עיין שם, ואני לא אזכיר רק הפגם שהאדם גורם בכל עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. הנה פוגם בעולם עשיה כשמכריע את כל העולם לכף חובה, על כן צריך האדם להיות ירא וחרד באיזה ענין שיקרה לידו, הן לא תעשה הן עשה, הן חמור הן קל, יחשוב כל העולם שקול ממש ודבר קטן יכריע, ומכח יראה זו ירא וחרד שלא יעבור על חטא קטן שבקטנות ואף נדנוד חטא כדי שלא יכריע הכף חובה.
וכן להיפך יהדר בכל עת ובכל רגע ויחזור אחר קיום מצות ועשות חסד וצדקה כדי להכריע את העולם לכף זכות, ככה בכל עת יחשוב תמיד, אף שעשה הרבה מצות יחשוב תמיד אולי עתה העולם מחצה על מחצה, ויהיה נזהר מהכרעת כף חובה וירוץ להכריע הכף זכות. וזה הכל נכלל ביראת חטא, כי העובר עבירה נקרא חוטא, וכן מי שלא קיים מצוה נקרא ג"כ חוטא, כי אז חסר שלימות ומצינו חטא פירושו חסרון כמו שכתוב (מל"א א, כא) ואני ובני שלמה חטאים, פירוש חסירים:
Quant aux atteintes, elles n'ont ni mesure ni limite ; le Rechit 'Hokhma en a mentionné beaucoup dans la Porte de la crainte, vois-y. Pour ma part, je ne mentionnerai que l'atteinte que l'homme cause dans tous les mondes d'Atsilout, Beria, Yetsira et Assia (les quatre mondes, du plus élevé au plus bas).
Voici : il porte atteinte au monde d'Assia lorsqu'il fait pencher le monde entier du côté de la culpabilité. C'est pourquoi l'homme doit être craintif et tremblant devant toute affaire qui se présente à lui, qu'elle relève d'une interdiction ou d'une prescription, qu'elle soit grave ou légère ; qu'il considère le monde entier comme réellement en équilibre et qu'une petite chose le fera pencher.
Par la force de cette crainte, il craindra et tremblera de transgresser même la plus petite des petites fautes, et même l'ombre d'une faute, afin de ne pas faire pencher le plateau de la culpabilité. Et de même à l'inverse : il s'empressera à tout instant et à tout moment de rechercher l'accomplissement des mitsvot, la pratique de la bonté et de la charité, afin de faire pencher le monde du côté du mérite.
Ainsi pensera-t-il constamment, en tout temps : même s'il a accompli de nombreuses mitsvot, qu'il pense toujours que peut-être maintenant le monde est moitié-moitié ; qu'il se garde de faire pencher le plateau de la culpabilité et qu'il coure faire pencher le plateau du mérite. Tout cela est compris dans la crainte de la faute, car celui qui transgresse une interdiction est appelé fauteur, et de même celui qui n'a pas accompli une mitsva est lui aussi appelé fauteur, car il lui manque alors la perfection ; et nous trouvons que le mot faute a le sens de manque, comme il est écrit (I Rois 1,21) : moi et mon fils Salomon serons hataim (חטאים), c'est-à-dire manquants.
ומזה מבואר מה שאמרו רז"ל (ב"מ קז, א) ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך (דברים כח, ו), שתהא יציאתך מהעולם בלא חטא, כביאתך. וקשה אם בגפו יבא ובגפו יצא, רצוני לומר שלא חטא מה הרויח בביאתו לזה העולם, הלא מעולם היה בלא חטא.
אלא על כרחך מרויח קיום מצוות עשה שמקיים בקום ועשה. נמצא מה שאמרו יציאתך מהעולם בלא חטא, רצו לומר ג"כ שלא תהי' חסר מקיום המצות עשה, נוסף על שלא עברת על לא תעשה, והכל נכלל ביראת חטא:
De là s'explique ce qu'ont dit nos maîtres (Baba Metsia 107a) sur le verset : béni sois-tu à ton entrée et béni sois-tu à ta sortie (Deutéronome 28,6), que ta sortie du monde soit sans faute comme ton entrée. Or cela fait difficulté : s'il entre les mains vides et sort les mains vides, je veux dire s'il n'a pas fauté, qu'a-t-il gagne à venir dans ce monde ?
N'était-il pas depuis toujours sans faute ? Force est donc de dire qu'il gagne l'accomplissement des commandements positifs qu'il accomplit par un acte.
Il en ressort que lorsqu'ils ont dit : que ta sortie du monde soit sans faute, ils ont voulu dire aussi que tu ne sois pas dépourvu de l'accomplissement des commandements positifs, en plus de n'avoir pas transgressé d'interdiction. Et tout cela est compris dans la crainte de la faute.
וזוהי עצה נפלאה שבכל רגע מחיי אדם יזכור כנ"ל שהעולם מחצה על מחצה, ואז ימנע מהחטא ויהדר אחר מצוה, וכדאיתא בקדושין (מ, ב) תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות.
עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) וחוטא אחד יאבד טובה, הרבה בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו טובה הרבה. ר' אליעזר בר ר' שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו.
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומן העולם טובה הרבה, עכ"ל.
הרי כשמכריע פוגם בכל העולם:
Et voici un conseil merveilleux : qu'à chaque instant de sa vie l'homme se souvienne, comme il a été dit, que le monde est moitié-moitié, et alors il s'abstiendra de la faute et recherchera la mitsva. Ainsi qu'il est enseigné dans Kidouchin (40b) : nos maîtres ont enseigné : que l'homme se considère toujours lui-même comme à moitié innocent et à moitié coupable.
A-t-il accompli une seule mitsva, heureux est-il, car il s'est fait pencher lui-même du côté du mérite. A-t-il transgressé une seule fois, malheur à lui, car il s'est fait pencher lui-même du côté de la culpabilité, ainsi qu'il est dit (Ecclésiaste 9,18) : un seul fauteur fait perdre beaucoup de bien ; à cause d'une seule faute qu'il a commise, celui-ci a perdu beaucoup de bien.
Rabbi Eliezer fils de Rabbi Chimon dit : puisque le monde est jugé d'après sa majorité et que l'individu est jugé d'après sa majorité, a-t-il accompli une seule mitsva, heureux est-il, car il s'est fait pencher lui-même et le monde entier du côté du mérite ; a-t-il transgressé une seule fois, malheur à lui, car il s'est fait pencher lui-même et le monde entier du côté de la culpabilité, ainsi qu'il est dit : un seul fauteur fait perdre beaucoup de bien ; à cause d'une seule faute qu'il a commise, il a fait perdre à lui-même et au monde beaucoup de bien. Jusqu-ici leurs paroles.
Voilà donc que, lorsqu'il fait pencher la balance, il porte atteinte au monde entier.
וכן במדרש ויקרא רבה (ד, ו) זה לשונם, שה פזורה ישראל (ירמיה נ, יז), ישראל נמשלו לשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכלם מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכלם נענשים. תני רשב"י משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חביריו למה אתה עושה כך. אמר להם מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח.
אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה. אף איוב אמר כן (איוב יט, ד) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי.
אמרו לו חביריו (שם לד, לז) כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק עלינו את עונותינו, עכ"ל:
De même dans le Midrach Vayikra Rabba (4,6), voici leurs paroles : Israël est une brebis égarée (Jérémie 50,17), Israël est comparé à une brebis : de même que la brebis, frappée en l'un de ses membres, les ressent tous, ainsi en Israël un seul faute et tous sont punis. Rabbi Chimon bar Yohai a enseigné une parabole : deux hommes se trouvaient dans un bateau.
L'un d'eux prit une vrille et se mit à percer sous lui. Ses compagnons lui dirent : pourquoi fais-tu cela ?
Il leur dit : que vous importe ? N'est-ce pas sous moi que je perce ?
Ils lui dirent : parce que tu fais monter l'eau sur nous et couler le bateau. Job aussi a parlé ainsi (Job 19,4) : et même s'il est vrai que j'ai erré, mon erreur demeure avec moi.
Ses compagnons lui dirent (ibid. 34,37) : car il ajoute à sa faute une transgression, il bat des mains parmi nous ; tu fais retomber sur nous nos propres fautes.
Jusqu-ici leurs paroles.
עוד מגיע הפגם לשמים, כמו שכתוב (ישעיה נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. עוד עולה הפגם להמלאכים, כמו שכתוב (שם לג, ז) מלאכי שלום מר יבכיון.
עוד עולה הפגם להכסא, שאין הכסא שלם כמו שאמרו רז"ל. עוד הפגם לשמו כביכול, שאין השם שלם, וחסר כביכול אותיו"ת ו"ה מהשם, דהיינו חיבור יהו"ה בהיכ"ל קדשו.
אבל העובד האמיתי, יחזיק במעוזו ושלום עשה לו ושלום בפמליא של מעלה ושל מטה:
En outre, l'atteinte parvient jusqu'aux cieux, comme il est écrit (Isaie 50,3) : je revêts les cieux de noirceur et je fais du sac leur couverture. L'atteinte monte encore jusqu'aux anges, comme il est écrit (ibid.
33,7) : les anges de paix pleurent amèrement. L'atteinte monte encore jusqu'au Trône, car le Trône n'est pas complet, comme l'ont dit nos maîtres.
L'atteinte va encore jusqu'à Son Nom, pour ainsi dire, car le Nom n'est pas complet et il manque au Nom, pour ainsi dire, les lettres ו"ה, c'est-à-dire l'union de יהו"ה avec היכ"ל, Son sanctuaire. Mais celui qui sert véritablement s'attache à Sa forteresse, et Il fait la paix avec lui, la paix dans la famille d'en haut et dans celle d'en bas.
הרי יראה גדולה הנוגעת בכבוד צרכי גבוה בעצמו כביכול שלא יפגום, וזהו פירושו של יראת חטא. על דרך משל, כמו שהאדם אשר יש לו עושר ירא מהשודדים ומהגנבים, ועושה גדר אבנים סביב לביתו ומשמרת למשמרת.
כן יהיה ירא מהחטא שלא יבא לידי חטא, מאחר שנוגע בהחטא בבבת עינו כביכול ופוגם, ואז יעשה גדר וסייגות ומשמרת למשמרת נוסף על מה שמוזהר ועל מה שמצווה. וביראה זו שהיא לפני ולפנים ירא תמיד אולי תפסוק האהבה ח"ו, דהיינו האהבה שלמעלה סוד ייחוד השם סוד הזיווג הנ"ל, על כן יעשה משמרת למשמרת לענין אזהרת החטא ויוסיף קדושה על קדושה להרבות בעסק המצות וחסד וצדקה הרבה יותר ממה שחייב, כדי לייחד המלך בכבודו:
Voilà donc une crainte immense, qui touche à l'honneur des besoins d'en haut eux-mêmes, pour ainsi dire, afin de ne pas porter atteinte : tel est le sens de la crainte de la faute. Par comparaison : de même qu'un homme qui possède de la richesse craint les brigands et les voleurs, fait une clôture de pierres autour de sa maison et une garde pour la garde, ainsi craindra-t-il la faute afin de ne pas en venir à la faute, puisque par la faute il touche, pour ainsi dire, à la prunelle de Son œil et y porte atteinte.
Alors il fera une clôture, des haies et une garde pour la garde, en plus de ce dont il a été averti et de ce qui lui a été ordonné. Et par cette crainte, qui est la plus intérieure de toutes, il craint sans cesse que l'amour ne cesse, à Dieu ne plaise, c'est-à-dire l'amour d'en haut, le secret de l'unification du Nom, le secret de l'accouplement mentionné.
C'est pourquoi il fera une garde pour la garde quant à la mise en garde contre la faute, et il ajoutera sainteté sur sainteté pour multiplier l'occupation des mitsvot, de la bonté et de la charité bien plus que ce à quoi il est obligé, afin d'unir le Roi dans Sa gloire.