Rabbi Menahem Recanati, dans l'introduction de Taam Mitsvot, dit d'élever tout acte ou mitsva qu'on rattache à une chose plus haute, même sans avoir reçu cette raison d'un kabbaliste, sans dire qu'elle ne fait qu'allusion, et sans poser sa raison comme fondement du don de la mitsva, mais comme raison pour laquelle elle aurait mérité d'être donnée. Les mitsvot dépendent du char supérieur (merkava) ; le Saint béni soit-Il est la Torah. Le Chla précise qu'il n'a pas reçu cette raison explicitement, mais son secret et sa racine, de maître en maître jusqu'à Moché au Sinaï, ou selon leurs ramifications. Expliquer d'après les raisonnements inventés des philosophes transgresse « tu ne te feras pas d'idole sculptée ».
Aussi : les images n'étant permises qu'à la manière de Betsalel et de Chelomo ; les lettres de la Torah, matière accordée à la forme, sinon comme des idoles ; heureux qui repasse l'Écriture selon la sagesse de vérité
וזה לשון הרב ר' מנחם רקאנטי בהקדמת ספר טעם מצות שלו, ואתה הבן זה שאומר לך עתה, וזהו כי בכל מקום שבתורה תוכל לעשות המעשה ההוא או המצוה ההוא אל דבר עליוני ממנו העלהו וטוב לך, אע"פ שלא קבלת אותו הטעם מפי חכם מקובל, או אפילו לא ראית אותו באחד מספרי החכמים. ובלבד שלא תאמר כי אין הדבר כפשוטו ורומז לדבר עליוני ממנו, שנאמר (קהלת ה, ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
וגם לא תאמר שאותו הטעם שחשבת מעצמך הוא עיקר נתינת התורה, רצה לומר המצוה ההיא, אלא תאמר אם לא נתנה מצוה פלונית ראויה היתה לינתן מטעם כך וכך. והכריחני לומר זה כי בעבור שכל החכמות כולן רמוזין בתורה ואין דבר חוץ ממנה, והמצות הן דבר אחד ותלויות במרכבה העליונה איש איש למלאכתו אשר המה עושים, וכל מצוה ומצוה תלויה בחלק אחד מן המרכבה, אם כן הקב"ה יתברך אינו צד אחד בלתי התורה, ואין התורה חוץ ממנו, ואינו דבר חוץ מן התורה, ע"כ אמרי חכמה הקבלה כי הקב"ה יתברך הוא התורה, עכ"ל:
Et voici les paroles du Rav Rabbi Menahem Recanati dans l'introduction de son livre Taam Mitsvot : et toi, comprends ce que je te dis maintenant. C'est qu'en tout endroit de la Torah où tu peux rattacher cet acte ou cette mitsva à une chose plus haute que lui, élève-le et tu t'en trouveras bien, même si tu n'as pas reçu cette raison de la bouche d'un sage kabbaliste, et même si tu ne l'as vue dans aucun des livres des sages.
À condition seulement que tu ne dises pas que la chose n'est pas selon son sens simple et qu'elle ne fait qu'allusion à une chose plus haute qu'elle, car il est écrit (Ecclésiaste 5,7) : car au-dessus d'un haut placée il en est un plus haut qui veille, et de plus hauts encore au-dessus d'eux. Et tu ne diras pas non plus que la raison que tu as conçue de toi-même est le fondement du don de la Torah, c'est-à-dire de cette mitsva, mais tu diras : si telle mitsva n'avait pas été donnée, elle aurait mérité de l'être pour telle et telle raison.
Et ce qui m'a contraint à dire cela, c'est que toutes les sciences sont contenues en allusion dans la Torah et qu'il n'est rien en dehors d'elle ; les mitsvot sont une seule chose et dépendent du char supérieur (merkava), chacun à son ouvrage qu'ils accomplissent, et chaque mitsva dépend d'une partie du char. S'il en est ainsi, le Saint béni soit-Il n'est pas un côté séparé de la Torah, la Torah n'est pas hors de Lui, et Il n'est pas une chose hors de la Torah.
C'est pourquoi les paroles de la sagesse de la kabbale disent que le Saint béni soit-Il est la Torah. Jusqu-ici ses paroles.
ומה שכתב אע"פ שלא קבלת אותו הטעם כו', רצה לומר שלא קיבל אותו הטעם בפירוש, אבל אמיתת ענין של זה הטעם בסודו ושרשו קיבל, דהיינו שמפרש איזה פסוק או מאמר, או אומר טעם למצוה ע"פ הסודות שקבל מרבו, ורבו מרבו עד למשה מסיני, או על פי ענפי הסודות בבחינה הבן בחכמה הנזכר:
Et ce qu'il a écrit, même si tu n'as pas reçu cette raison, etc., veut dire qu'il n'a pas reçu cette raison explicitement, mais que la vérité du contenu de cette raison, dans son secret et dans sa racine, il l'a bien reçue : c'est-à-dire qu'il explique un verset ou un enseignement, ou qu'il donne une raison à une mitsva d'après les secrets qu'il a reçus de son maître, et son maître du sien, jusqu'à Moche au Sinaï, ou bien d'après les ramifications de ces secrets, selon l'aspect du comprends par la sagesse mentionné plus haut.
אבל המפרש פסוק או מאמר או טעם מצוה על פי סברות בדויות וכוזבות שהמציאו הפילוסופים ואינם מפי משה מפי הגבורה, זה האיש עובר על (שמות כ, ד) לא תעשה לך פסל כדאיתא בזוהר וזה לשונו, לא תעשה לך פסל, ר' יצחק פתח (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, כמה אית ליה לבר נש לאזהרה בפתגמי אורייתא, כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל עליה. כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וקב"ה זמין לאתפרעא מיניה בעלמא דאתי בזמן דנשמתיה בעית למיעל לדוכתא דחיין לה לבר, ותשתצי מההוא אתר דצרירים בצרורא דחיי שאר נשמתין.
ר' יודא אמר, כמה דתנינן (שם) למה יקצוף א-להים על קולך, דא נשמתא דבר נש. א"ר חייא כתיב (שמות כ, ה) כי אנכי ה' א-להיך אל קנא, מאי טעמא משום דקני לשמיה בכלא.
אי בגין פרצופין מקני לשמיה משום דמשקר בשמיה, אי משום אורייתא. תנינן אורייתא כלא שמא קדישא, ובגיני כך בעי דלא יטעי בשמיה, ולא ישקר ביה.
ומאן דשקר בעלמא, לא אעלין ליה בפלטרוי דמלכא וישתיצי מעלמא דאתי. א"ר אבא כתיב לא תעשה לך פסל, וכתיב (שמות לד, א) פסל לך שני לוחות אבנים, כלומר לא תעביד לך אורייתא אחרת דלא ידעת ולא אמר לך רבך, מאי טעמא כי אנכי ה' א-להיך אל קנא, אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי בשעתא דנשמתא בעיא למיעל קמיה, כמה דזמין לשקלא לה ולאעלא לה גו גהינם, ע"כ:
Mais celui qui explique un verset, un enseignement ou la raison d'une mitsva d'après des raisonnements inventés et mensongers forgés par les philosophes, et qui ne viennent pas de la bouche de Moche, de la bouche de la Puissance, cet homme transgresse (Exode 20,4) : tu ne te feras pas d'idole sculptée, comme il est dit dans le Zohar, et voici ses paroles : tu ne te feras pas d'idole sculptée. Rabbi Yitshak ouvrit (Ecclésiaste 5,5) : ne laisse pas ta bouche faire pécher ta chair.
Combien l'homme doit-il prendre garde aux paroles de la Torah, combien doit-il veiller à ne pas s'y tromper et à ne pas tirer de la Torah ce qu'il ne sait pas et qu'il n'a pas reçu. Il est écrit : tu ne te feras pas d'idole sculptée ni aucune image ; et le Saint béni soit-Il lui en demandera compte dans le monde à venir, à l'heure où son âme voudra entrer en son lieu : on la repoussera au dehors, et elle sera retranchée de ce lieu où les autres âmes sont liées dans le faisceau des vivants.
Rabbi Youda dit : comme nous l'avons appris (ibid.) : pourquoi Elokim s'irriterait-Il de ta voix et détruirait-Il l'œuvre de tes mains ; cela désigne l'âme de l'homme. Rabbi Hiya dit : il est écrit (Exode 20,5) : car Moi, ה' ton Elokim, Je suis un Dieu jaloux.
Pourquoi cela ? Parce qu'Il est jaloux de Son Nom en toute chose.
Si c'est à cause des figures sculptées, Il est jaloux pour Son Nom parce que cet homme ment à Son Nom ; si c'est à cause de la Torah, nous avons appris que la Torah tout entière est le Nom saint, et c'est pourquoi il faut ne pas se tromper sur Son Nom et ne pas mentir à Son sujet. Et celui qui ment en ce monde, on ne le fait pas entrer dans le palais du Roi, et il est retranché du monde à venir.
Rabbi Abba dit : il est écrit : tu ne te feras pas d'idole sculptée, et il est écrit (Exode 34,1) : taille-toi deux tables de pierre. C'est-à-dire : ne te fais pas une autre Torah, que tu ne connais pas et que ton maître ne t'a pas enseignée.
Pourquoi cela ? Car Moi, ה' ton Elokim, Je suis un Dieu jaloux : c'est Moi qui t'en demanderai compte dans le monde à venir, à l'heure où l'âme voudra entrer devant Moi, car Je suis prêt à la saisir et à la faire entrer dans le guehinam.
Jusqu-ici.
וכתב בתולעת יעקב בשם המקובל הרב רבי שם טוב בן שם טוב על זה המאמר וזה לשונו, תן עיניך בדברי אבות העולם קדושי עליון רואי פני המלך וראו איך השוו דרך הטעות והשיקול אל הפסילים והתמונות. והטעם א' כי הבעלי תמונות כוונתם לעשות התמונות ההם כדי לקבל מן הכחות ההם ולהיות מכוונים כנגדם לאות ולזכרון, ואין רשות לעשות התמונות כי אם על דרך שעשאם בצלאל ושלמה ע"ה שהיו יודעים לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ (ברכות נה, א), ועשו אותם על פי השם, ונתקדשו הצורות האלו להיות מוכנות ומועדות לכבוד א-להי ישראל, וכפי השיעור אשר הורשו כל אחד מהם במראה אשר הראה ה' את משה לתבנית המרכבה הקדושה הנעלמות מרכבה שרוכב בשמי שמי קדם.
וכאשר יחשוב אחד לעשות דמיון הצורות ההם, לא הוקדשו ולא הוכנו לכבוד, כמו שלא הוכנה התמונה האומנייתא שפסלה האומן לחול עליה הנשמה ויהיה המרחק ביניהם כהרחק הבורא לנברא, וע"פ העצה הנעלמת היא מוכנת לכח חיצון הוא הנקרא כח הטומאה, כי מחוץ למחנה שכינה מושבם, כי הם פתוחים ומתקרבים אל הבא ליטמא, ומפרי מעלליו ישביעהו ולכן הוא טועה בה ונעקר מהעולם, כי הוא מחליף המלך בעבד, וממיר טוב ברע, ומשקר באדון הכל:
Et il est écrit dans le Toléat Yaakov, au nom du kabbaliste le Rav Rabbi Chem Tov ben Chem Tov, sur cet enseignement, et voici ses paroles : porte les yeux sur les paroles des pères du monde, les saints d'en haut, ceux qui voient la face du Roi, et voyez comme ils ont assimilé la voie de l'erreur et du raisonnement personnel aux idoles sculptées et aux images. Et la raison en est une : ceux qui font des images ont pour intention de faire ces images afin de recevoir de ces forces et d'être dirigés vers elles, en signe et en souvenir.
Or il n'est pas permis de faire des images, sinon à la manière dont les firent Betsalel et Chelomo, la paix soit sur eux, qui savaient combiner les lettres par lesquelles furent créés les cieux et la terre (Berakhot 55a), et qui les firent sur l'ordre du Nom ; et ces formes furent sanctifiées pour être prêtes et destinées à l'honneur du Dieu d'Israël, selon la mesure qui fut permise à chacun d'eux dans la vision que ה' montra à Moche, sur le modèle du char saint, les réalités cachées du char de Celui qui chevauche dans les cieux des cieux d'autrefois. Mais lorsque quelqu'un s'avise de faire une imitation de ces formes, elles ne sont ni sanctifiées ni préparées pour l'honneur, de même que l'image d'atelier que l'artisan a sculptée n'est pas préparée à ce que l'âme repose sur elle, et la distance entre elles est comme la distance du Créateur à la créature.
Et selon le dessein caché, elle est préparée pour une force extérieure, celle que l'on appelle la force de l'impureté, car leur demeure est hors du camp de la Chekhina (la Présence divine), et ils sont ouverts et s'approchent de celui qui vient se rendre impur, et du fruit de ses actes on le rassasie. C'est pourquoi il se trompe à son sujet et il est arraché du monde, car il échange le roi contre le serviteur, il troque le bien contre le mal, et il ment au Maître de tout.
וכן במשל הזה, אותיות התורה ואם הם גשמיות הם רומזת לשמות האלהות ולחכמות הנאצלות מאדון הכל, והוא בהכרח להעמיד גופן ופירושן בענין שיסכימו עם הנסתר בהם והרמז בהם בענין שיתייחס החומר לצורה, וכאשר דרך בדרך אחר אין הצורה ההיא מוכנת לשבת ולחול על החומר, ונמצאת תורתו וחכמתו ללא א-להי וחכמה פסולה ופגומה ויהיה ממש כעושה צלמים, עכ"ל הרב ר' שם טוב. אמנם החוזר תורה נביאים וכתובים ודברי רבותינו ז"ל על פי חכמת האמת, אשריו מה טוב חלקו:
Et de même dans cette comparaison : les lettres de la Torah, bien qu'elles soient matérielles, font allusion aux noms divins et aux sagesses émanées du Maître de tout ; et il faut nécessairement établir leur corps et leur explication de telle manière qu'ils s'accordent avec ce qui y est caché et avec l'allusion qu'elles contiennent, de sorte que la matière corresponde à la forme. Et lorsqu'on marche par une autre voie, cette forme n'est pas prête à se poser et à reposer sur la matière, et sa Torah et sa sagesse se trouvent sans rien de divin, sagesse disqualifiée et défectueuse, et il est vraiment comme celui qui fabrique des idoles.
Jusqu-ici les paroles du Rav Rabbi Chem Tov. En vérité, celui qui repasse la Torah, les Prophètes et les Écrits, ainsi que les paroles de nos maîtres de mémoire bénie, selon la sagesse de vérité, heureux est-il, comme sa part est bonne.