Ce passage poursuit le tikoun de Hevel, accompli par sa mort qui l'élève vers la Bina par les cinquante portes. Le Chla conclut : dès que la mort sera engloutie, tout sera vie éternelle, et la Che'hina sera dans le corps et dans l'âme, le travail se faisant de lui-même. Selon le Rambam ce bien cessera et l'éternité sera pour les âmes seules ; selon les sages de la vérité, l'éternité dans le corps et l'âme s'accroît sans terme. Les promesses absentes de la Torah sont ces promesses spirituelles : plus de mort, une devekout (adhésion) éternelle jusqu'à l'enlèvement comme Hanokh et Eliyahou, et mille fois plus.
Aussi : deux fins, « je le hâterai » ou « en son temps », et trois villes selon le Ari Z"L ; les tuniques de lumière rendues à la venue du Machia'h ; les conclusions des trois bénédictions dites au présent
והנה תקון הבל ע"י שיהרג הוא מתעלה לבינה בנ' שערים, ולכן סוד הקליפה של הבל שהוא בלעם ונפרד ממשה כמבואר, הנה כשנהרג זכתה אותו ניצוץ הקדושה שבו ועלתה בסוד הבינה. ולכן הבל ונבל הם אותיות שוות, רק שהה"א של הבל מתחלפת בנ' של נבל, לרמוז כי התחיל לתקן סוד הבינה אשר חטא בה.
וזהו סוד (ש"ב ג, לג) הכמות נבל ימות אבנר, כי גם אבנר מסוד הבל, ונהרג להתעלות בבינה דוגמת נבל, ודי למבין. וכן בשאר הנהרגים של הבל:
Et voici que le tikoun (la réparation) de Hevel (Abel) s'accomplit par le fait qu'il soit tué : il s'élève alors vers la Bina par les cinquante portes (noun, lettre de valeur cinquante). Et c'est pourquoi le secret de la kelipa (l'écorce, la force impure) de Hevel, qui est Bilam, lequel s'est séparé de Moche comme cela a été expliqué - voici que lorsqu'il fut tué, cette étincelle de sainteté qui était en lui acquit un mérite et s'éleva dans le secret de la Bina.
Et c'est pourquoi Hevel (הבל) et Naval (נבל, l'homme vil) ont des lettres égales, sauf que le hé de הבל est échangé contre le noun de נבל, pour faire allusion à ce qu'il a commencé à réparer le secret de la Bina, envers laquelle il avait fauté. Et c'est le secret de (Chmouel II 3,33) : Avner devait-il mourir comme meurt un homme vil (נבל) ?
Car Avner lui aussi relève du secret de Hevel, et il fut tué afin de s'élever dans la Bina à l'exemple de Naval, et cela suffit à qui comprend. Et il en va de même pour les autres tués de Hevel :
והנה הם שני קיצים. זכו אחישנה (ישעיה ס, כב), לא זכו בעתה (סנהדרין צח, א).
והנה אם יבא הקץ בעתו, אז ודאי שנתקנו כל זרעיותיו. אך אם זכו ותקדם הקץ, אז עדין לא נשלם תקון הבל.
וזה אם ירחיב כו' אם תשמור את כל המצוה, כלומר, כי יהיה מחמת זכותם שיקדים, אז ויספת עוד ג', כדי להשלים זרעיותיו של הבל, רק לא ימות במזיד רק בשוגג כי אז (זכריה יג, ב) רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אך יהרגו ע"י אונס בשוגג ואז יתחייבו ההורגים גלות, ולכן צריך להוסיף עוד שלש ערים כדי להשלים זרעיותיו במהירות גדול, ע"כ הלשון אשר מצאתי בשם האר"י ז"ל:
Et voici qu'il y a deux termes (deux fins possibles). S'ils ont mérité : je le hâterai (Yechaya 60,22) ; s'ils n'ont pas mérité : en son temps (Sanhédrin 98a).
Et voici, si la fin vient en son temps, alors assurément toutes ses semences (les étincelles issues de Hevel) ont été réparées. Mais s'ils ont mérité et que la fin est avancée, alors le tikoun de Hevel n'est pas encore achevé.
Et c'est : et si Il élargit, etc. (Devarim 19,8), si tu observes tout ce commandement (ibid.
9) - c'est-à-dire que, puisque ce sera à cause de leur mérite qu'Il avancera [la fin], alors tu t'ajouteras encore trois [villes], afin d'achever les semences de Hevel ; seulement il ne mourra pas de façon délibérée mais par inadvertance, car alors (Zekharya 13,2) : j'ôterai du pays l'esprit d'impureté ; mais ils seront tués par contrainte, par inadvertance, et alors ceux qui tuent seront passibles d'exil. Et c'est pourquoi il faut ajouter encore trois villes, afin d'achever ses semences avec une grande rapidité.
Jusqu'ici le langage que j'ai trouvé au nom du Ari (Rabbi Yitshak Louria), de mémoire bénie :
הכלל העולה מכל דברינו, מעתה שיבולע המות אז לא יהיה מות ויהיה הכל חיות נצחיות ויקויים (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם, יהיה השכינה בינינו בגוף ונפש עולמות, וכל זמן שיזקינו יוסיפו חכמה וילכו מחיל אל חיל עד בלי סוף ותכלית. וההתחלה תהיה תכלית השובע ובלי יגיעה, כי מלאכתן נעשית מאליהן, וארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת (כתובות קיא, ב), ואח"כ השלום בארץ (ויקרא כו, ו) והשבתי חיה רעה, הוא סוד הקליפה תסולק המרירות מהקליפה ותהיה נכנעת שומר לפרי כמו שכתבתי לעיל, והפריתי אתכם והרביתי אתכם (שם ט), בקומה זקופה כמו אדם קודם שחטא.
ונתתי משכני בתוככם וגו' והתהלכתי בתוככם (שם יב) :
La règle qui ressort de toutes nos paroles : dès lors que la mort sera engloutie, alors il n'y aura plus de mort, tout sera vie éternelle, et se vérifiera (Vayikra 26,11) : et je placerai ma demeure au milieu de vous - la Chekhina sera parmi nous, dans le corps et dans l'âme, pour les mondes ; et à mesure qu'ils vieilliront ils accroîtront la sagesse et iront de force en force, sans fin ni terme. Et le commencement en sera le comble de la satiété, et sans peine, car leur travail se fera de lui-même, et la terre d'Israël produira des gâteaux tout prêts (gloussekaot) et des vêtements de laine fine (Ketoubot 111b).
Et ensuite, la paix dans le pays (Vayikra 26,6) : et je ferai disparaître du pays la bête mauvaise - c'est le secret de la kelipa : l'amertume sera ôtée de la kelipa, et elle sera soumise, gardienne du fruit, comme je l'ai écrit plus haut. Et je vous rendrai fécond et je vous multiplierai (ibid.
9), la taille droite comme l'homme avant qu'il n'eût fauté. Et je placerai ma demeure au milieu de vous, etc., et je marcherai au milieu de vous (ibid.
12) :
הרי כל הענין זה בעצמו הוא הנצחיות, כי תיכף בחול הברכות ההם מתחיל הנצחיות. ואין קושיא שיזכיר הנצחיות, רק להרמב"ם שסבירא ליה שיפסק הטובה הזו ויחזרו וימותו אף לאחר תחיית המתים ואז תהיה הנצחיות לנפשות לבד, אז הקושיא במקומה עומדת, למה לא הזכירה התורה זה.
אבל בהסכמת חכמי האמת שהנצחיות בגוף ונפש, ולא תפסק, רק יוסיף מעלה מעלה תמיד עד בלי סוף ותכלית, אז הכל בא על נכון:
Voici donc que toute cette affaire même est l'éternité, car dès que ces bénédictions prennent effet, l'éternité commence. Et il n'y a pas de difficulté à ce que [la Torah] mentionne l'éternité ; c'est seulement selon le Rambam (Rabbi Moche ben Maïmon), qui tient que ce bien-là cessera et qu'ils reviendront à mourir même après la résurrection des morts, et qu'alors l'éternité sera pour les âmes seules - alors la difficulté demeure en sa place : pourquoi la Torah n'a-t-elle pas mentionné cela ?
Mais selon l'accord des sages de la vérité (les kabbalistes), pour qui l'éternité est dans le corps et dans l'âme et ne cessera pas, mais s'accroîtra toujours de degré en degré, sans fin ni terme - alors tout tombe juste :
כך העליתי בהבנת דעת בעל עבודת הקודש שהאריך בספרו, ונעתיק מענין לענין להסביר הדברים בפנים יפות, ומתורצים ומבוארים הדברים יותר בביאור נכון החקירה של למה לא הוזכרו היעודים בתורה, כי הן הן היעודים הרוחניים שהאדם יהיה נצחיי בגוף ונפש ולא יהיה עוד מות, רק דביקות נצחיי. אמנם יעלה מעלה בדביקות הנצחיי ההוא עד שיזכה למעלת הלקיחה כחנוך ואליהו, ויותר מהמה אלף פעמים בלי תכלית.
וכבר כתבתי אף שתירצתי בענין אחר, הכל אמת והכל שב למקום אחד למבין:
Ainsi ai-je conclu dans la compréhension de l'avis de l'auteur du Avodat ha-Kodech, qui s'est étendu dans son livre ; et nous passerons d'un sujet à un autre pour expliquer les choses d'un beau visage. Et les choses se trouvent mieux résolues et mieux expliquées, dans l'explication juste de l'examen portant sur la question de savoir pourquoi les promesses n'ont pas été mentionnées dans la Torah : car ce sont là précisément les promesses spirituelles, à savoir que l'homme sera éternel en corps et en âme et qu'il n'y aura plus de mort, mais seulement une adhésion (devekout) éternelle.
Toutefois il s'élèvera de degré en degré dans cette adhésion éternelle jusqu'à mériter le degré de l'enlèvement, comme Hanokh (Enoch) et Eliyahou (Élie), et mille fois plus qu'eux, sans terme. Et j'ai déjà écrit, bien que j'aie résolu [la question] d'une autre manière, que tout est vrai et que tout revient à un seul et même lieu pour qui comprend :
הרי נתבאר ענין כתנות אור, ואדם ביקר בל ילין נעשה כתנות עור בעי"ן, ולעתיד יוחזר כתנות אור ישמח י"י במעשיו (תהלים קד, לא), שמח לא כתיב, כי עדיין לא היה העולם בטובו, רק ישמח כתיב, שהוא לעתיד בביאת משיח צדקנו. רמז לדבר ישמ"ח אותיות משיח, ואז יהיה מקוים יתרון אור מחשך כי מסבת החשך שהיה ממרק זוהמת כתנות עור, יתרבה האור ויהיה מקויים (במדבר כג, כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שהם שני בחינות המוזכרות בזוהר בזה המאמר שאנחנו עסוקים בו, שאמר יעקב וישראל, חד סתום וחד גליא:
Voici donc qu'a été expliquée l'affaire des tuniques de lumière (כתנות אור, avec un alef) ; mais l'homme dans son éclat ne demeure pas (Tehilim 49,13), et elles devinrent des tuniques de peau (כתנות עור, avec un ayin) ; et dans l'avenir seront rendues les tuniques de lumière : que ה' se réjouisse en ses œuvres (Tehilim 104,31) - il n'est pas écrit s'est réjoui, car le monde n'était pas encore dans son bien, mais il est écrit se réjouira, ce qui vise l'avenir, à la venue du Machiah, notre juste. Allusion à la chose : les lettres de ישמ"ח sont les lettres de משיח.
Et alors se vérifiera : la supériorité de la lumière sur les ténèbres (Kohelet 2,13), car par la cause même des ténèbres, qui polissaient la souillure des tuniques de peau, la lumière se multipliera, et se vérifiera (Bamidbar 23,23) : en son temps il sera dit à Yaakov et à Israël ce que Dieu a fait - ce sont là les deux aspects (be'hinot) mentionnés dans le Zohar dans ce passage dont nous nous occupons, où il a dit Yaakov et Israël, l'un caché et l'autre révélé :
ואז יחדיו ידובקו ומקושרים בקשר אמיץ הקב"ה ותורה וישראל הנזכרים במאמר הזה של הזוהר:
Et alors seront unis ensemble et liés d'un lien solide le Saint béni soit-Il, la Torah et Israël, mentionnés dans ce passage du Zohar :
ומענין היתרון אור שרמזנו, יתבאר נוסח חותם שלשה ברכות, יוצר המאורות, נותן התורה, בוחר בעמו ישראל באהבה. אמר כולם לשון הוה, והיה לו לומר בלשון עבר, יצר המאורות, בחר בעמו ישראל.
ואע"ג דבמסכת ברכות פרק אלו דברים (נב, ב) איתא שם במסקנא לענין בורא מאורי האש, בברא כולי עלמא לא פליגי דברא משמע, ומוכיח כן מהפסוק (ישעיה מה, ז) יוצר אור ובורא חושך יוצר הרים ובורא רוח בורא השמים ונוטיהם, מכל מקום בכל ענין וענין על כרחך יש איזה רמז למה תיבה אחת ישתמש בתרי אפי, או למה לא בחרו החכמים בלשון יותר מבואר שהוא לשעבר:
Et à partir de l'affaire de la supériorité de la lumière à laquelle nous avons fait allusion, s'expliquera la formule de la conclusion de trois bénédictions : qui forme les luminaires, qui donne la Torah, qui choisit son peuple Israël avec amour. Il les a toutes dites au présent, alors qu'il aurait fallu dire au passé : qui a formé les luminaires, qui a choisi son peuple Israël.
Et bien que dans le traité Berakhot, chapitre Elou devarim (52b), il y ait là, dans la conclusion, au sujet de qui crée les luminaires du feu, que pour bara tout le monde s'accorde que cela signifie il a créé, et qu'on le prouve du verset (Yechaya 45,7) : qui forme la lumière et crée les ténèbres, qui forme les montagnes et crée le vent, qui crée les cieux et les déploie - malgré tout, en chaque affaire il y a nécessairement quelque allusion : pourquoi un seul mot est-il employé en deux faces (en deux sens), ou pourquoi les sages n'ont-ils pas choisi un langage plus explicite, qui serait au passé :