Le Chla recopie l'Avodat ha-Kodech : pourquoi la Torah explicite-t-elle les promesses matérielles et non les spirituelles, alors que les sages disent que les mitsvot font acquérir la vie du monde à venir ? Selon le Rambam, elle a dissimulé cette vie à une multitude qui n'aspire qu'au corporel. Les derniers objectent qu'elle a déjà enseigné l'unité de D.ieu et qu'en comprendre que le bien ne résulte pas des mitsvot, c'est « jeter une tare dans les choses saintes ». Selon le Ramban, récompense et châtiment ici-bas sont des miracles cachés, l'âme retournant vers D.ieu par sa nature ; cette opinion lui paraît étonnante, les biens promis n'ayant alors aucun rapport avec les mitsvot.
Aussi : la parabole du roi qui promet les délices de l'île sans assurer le retour ; les retranchements (keritot) comme assurance de la subsistance des âmes ; pluies, ennemis et septième année tenus pour miracles.
עוד יש חקירה שלישית במה שחקרו קדמאי ובתראי, ואז חוט המשולש לא ינתק בהקדמה אחת שאקדים בעזה"י אז אצא לקראת שלשתן ויבוארו היטב. והחקירה הג' היא זאת.
הובא בספר עבודת הקודש פי"ז מחלק העבודה ואעתיק לשונו, ראיתי לצרף ולברר וללבן הדיבור ביעודים הגשמיים אשר התבארו בתורה, וביעודים הרוחניים אשר הוא התכלית האחרון והאושר הקנוי אל הנפש אשר לא התבארו בתורה לדעת כל החכמים, אבל דברו בהם בפירוש באמרם תמיד כי המצות מקנות החיים האמתים שהם חיי העולם הבא. וכבר נשאו ונתנו הרבה מחכמים ז"ל לבאר למה לא התבארו אלה החיים בתורה:
Il y a encore une troisième investigation parmi ce qu'ont examiné les anciens et les derniers, et alors 'le fil triple ne se rompra pas' (Ecclésiaste 4,12) grâce à une seule introduction que je placerai en tête avec l'aide de ה' ; ensuite je sortirai à la rencontre des trois et elles seront bien expliquées. Et la troisième investigation est celle-ci.
Il est rapporté dans le livre Avodat ha-Kodech, chapitre 17 de la partie du service divin (helek ha-avoda), et je recopie ses termes : j'ai vu bon de rassembler, de clarifier et de purifier le propos concernant les promesses matérielles (yeoudim guechmiim, les rétributions de ce monde) qui ont été explicitées dans la Tora, et concernant les promesses spirituelles, qui sont la fin dernière et le bonheur acquis à l'âme, lesquelles n'ont pas été explicitées dans la Tora, de l'avis de tous les sages ; mais ils en ont parlé expressément, disant toujours que les mitsvot font acquérir la vie véritable, qui est la vie du monde à venir. Et déjà de nombreux sages, de mémoire bénie, ont discuté et débattu pour expliquer pourquoi cette vie-là n'a pas été explicitée dans la Tora :
ואמרתי אענה אף אני חלקי, אבל ראיתי להקדים דבריהם ולפי מה שהתפרסם הנה נכללו בשלש דעות:
Et je me suis dit : je donnerai moi aussi ma part de réponse. Mais j'ai vu bon de faire précéder leurs paroles ; et selon ce qui s'est répandu, voici qu'elles se ramènent à trois opinions :
הדעת הא' הוא דעת הרמב"ם ז"ל, אמר בטעם זה כי להיות התורה השלמה נתונה לעם רב והמון הבלתי מציירים מהות העניינים ואמתתנו, העמידה התורה האלהית העניינים הנסתרים בעניינים הנגלים באופן יוכלו לצייר ולקבל כמו שעשתה בתארי האל יתברך ולהיות אין אצלם הצלחה זולת גופיית, כי לא ישערו בערכות השכל ובהצלחתו, העלימה התורה זה מהם וגלה להם מה שישתוקקו אליו מאלה הקנינים המדומיים זהו דעתו ז"ל:
La première opinion est celle du Rambam (Rabbi Moche ben Maïmon, Maimonide), de mémoire bénie. Il a donné cette raison : puisque la Tora parfaite a été donnée à un peuple nombreux et à une multitude qui ne se représente pas l'essence des choses ni leur vérité, la Tora divine a posé les choses cachées à l'intérieur de choses révélées, de manière qu'ils puissent se les représenter et les recevoir, comme elle l'a fait pour les attributs de D-ieu, béni soit-Il.
Et puisqu'il n'y a chez eux d'autre réussite que corporelle, car ils n'ont pas la mesure des degrés de l'intellect ni de sa réussite, la Tora leur a dissimulé cela et leur a dévoilé ce à quoi ils aspirent parmi ces acquisitions imaginaires. Telle est son opinion, de mémoire bénie :
וכבר מנו האחרונים ז"ל הבטולים אשר יתחייבו לו, ומהם כי הוא ז"ל יאמר כי כשיראו היעודים הגשמיים מתקיימים יעידו ביעוד הרוחני באיזה רמז שיבא עליהם בתורה. ואינו ראיה, כי איך תלקח ראיה ממה שנזכר בפירוש בתורה וישגוהו בחוש, על מה שלא נזכר כלל ולא יציירוהו.
ועוד שהרי התורה בארה להמון עקרים עמוקים באחדות האל ומציאותו, כי הם דברים לא ישיגום ההמון בנקלה אחר שלא ישיגו דבר בלתי גשמי, ובהשיגם זה כבר יוכלו להשיג דברים אחרים בלתי גשמיים אין חולק בזה, ויוכלו א"כ להשיג הגבול הרוחני כמו שיוכלו להשיג מציאות הנמצא הרוחני:
Et déjà les derniers, de mémoire bénie, ont énuméré les réfutations qui s'imposent contre lui. Parmi elles : lui, de mémoire bénie, dirait que lorsqu'ils verront les promesses matérielles se réaliser, celles-ci témoigneront de la promesse spirituelle par quelque allusion qui viendra à leur sujet dans la Tora.
Or ce n'est pas une preuve : car comment tirer une preuve de ce qui est mentionné expressément dans la Tora et qu'ils perçoivent par les sens, quant à ce qui n'est pas mentionné du tout et qu'ils ne se représentent pas ? De plus, voici que la Tora a expliqué à la multitude des principes profonds touchant l'unité de D-ieu et Son existence, alors que ce sont là des choses que la multitude ne saisit pas aisément, puisqu'elle ne saisit rien de non corporel ; et dès lors qu'ils saisissent cela, ils peuvent déjà saisir d'autres choses non corporelles - nul ne le conteste -, et ils pourraient donc saisir la rétribution spirituelle tout comme ils peuvent saisir l'existence de l'être spirituel :
ובענין היעודים הגשמים כתב הטעם בפ"ט מהלכות תשובה (הלכה א') כי הבטיחנו בהם בתורה לומר שאם נעשה אותם בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשות, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות את התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנוים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וא"כ נמצינו למדים לפי דרך זה, כי כשהבטיחנו בטובות ההם אמנם היה להודיענו כי נהיה שלמים עם הפנאי שיהיה לנו להשלים את נפשנו.
ואין זה מספיק, כי כשיעד לנו הדרך המביא אל התכלית, והתכלית עצמו לא יעדו לנו בפירוש, עדיין אין אנו בטוחים ממנו, מה שלא היה כן אם יעד לנו התכלית כי אז היינו בטוחים בדרך המביא אליו, כי אין ספק ימציא לנו דרך להשיגו, כי בזולת זה אי אפשר לבוא אל התכלית, וא"כ היה לו לבאר לנו הגמול הרוחני ומאלינו נבין כי יתן סיפק בידינו להשיג ולא יאריך ביעודו. משל זה, מלך אחד קרא לאחד מעבדיו היושבים לפניו והוא ממתיק סודו וצוה עליו ללכת לאי אחד מאיי הים לעשות את מלאכת המלך ולעבוד שם עבודתו.
והמלך יעדו בהיותו עוסק במלאכתו שיאכל בטוב האי ההוא ויתעדן בעדוניו, ועדיין אינו בטוח שבהשלימו את המלאכה ישיבהו המלך אל המקום והמעלה אשר היה בה מתחילה. אבל כשהבטיחו שישוב אליה, הנה הוא בטוח שהמלך ימציא לו די סיפוקו כדי שיהא פנוי לעשות מלאכתו, אף אם לא הבטיחו בזה בפירוש לפי שאי אפשר לעבוד עבודתו בזולת זה:
Et au sujet des promesses matérielles, il a écrit la raison au chapitre 9 des Lois du repentir (halakha 1) : Il nous les a promises dans la Tora pour dire que si nous les accomplissons dans la joie et de bon cœur, et que nous méditons constamment sa sagesse, Il écartera de nous toutes les choses qui nous empêchent de les accomplir, telles que la maladie, la guerre et la famine et leurs semblables, et Il fera affluer vers nous tous les biens qui fortifient nos mains pour accomplir la Tora, tels que l'abondance, la paix, et beaucoup d'argent et d'or, afin que nous ne soyons pas occupés tous nos jours des choses dont le corps a besoin, mais que nous demeurions libres pour étudier la sagesse et accomplir la mitsva, afin de mériter la vie du monde à venir. S'il en est ainsi, nous apprenons, selon cette voie, que lorsqu'Il nous a promis ces biens, ce n'était en vérité que pour nous faire savoir que nous serions parfaits grâce au loisir dont nous disposerions pour parfaire notre âme.
Mais cela ne suffit pas : car s'Il nous a promis la voie qui mène à la fin dernière sans nous promettre expressément cette fin elle-même, nous ne sommes toujours pas assurés de l'obtenir de Lui ; il n'en serait pas ainsi s'Il nous avait promis la fin, car alors nous aurions été assurés de la voie qui y mène, puisqu'il n'y a pas de doute qu'Il nous procurerait un moyen de l'atteindre, sans quoi il serait impossible de parvenir à la fin. S'il en est ainsi, Il aurait dû nous expliciter la rétribution spirituelle, et de nous-mêmes nous aurions compris qu'Il nous en donnerait les moyens, et Il n'aurait pas eu à s'étendre sur cette promesse.
Voici une parabole à ce sujet : un roi appela l'un de ses serviteurs qui siègent devant lui, celui à qui il confiait son secret, et lui ordonna d'aller vers l'une des îles de la mer pour y faire l'ouvrage du roi et y accomplir son service. Et le roi lui promit que, tant qu'il serait occupé à son ouvrage, il mangerait du meilleur de cette île et jouirait de ses délices ; mais il n'est pas pour autant assuré qu'après avoir achevé l'ouvrage le roi le ramènera au lieu et au rang qui étaient les siens au début.
En revanche, si le roi lui a promis qu'il y reviendrait, le voici assuré que le roi lui procurera de quoi subvenir à ses besoins afin qu'il soit libre de faire son ouvrage, même s'il ne le lui a pas promis expressément, puisqu'il est impossible d'accomplir son service sans cela :
ויקשה עוד לדעתו ז"ל כשידוקדק, כי יובן ממנו כי אין הטובה וההצלחת נמשכת אחר התורה והמצות ואינה מחויבת מטבעם, וזה הטלת מום בקדשים, זה שיעור כלל דעת הרב ז"ל בשני הגמולים, ומה שנראה ראוי להשיג עליו:
Et il y a encore une difficulté contre son opinion, de mémoire bénie, quand on l'examine de près : car on en comprend que le bien et la réussite ne découlent pas de la Tora et des mitsvot et ne résultent pas nécessairement de leur nature ; or c'est là 'jeter une tare dans les choses saintes' (hatalat moum ba-kodachim, expression désignant une grave atteinte). Telle est la mesure d'ensemble de l'opinion du Rav, de mémoire bénie, sur les deux rétributions, et ce qu'il paraît juste de lui objecter :
הדעת הב' הוא דעת הרמב"ן ז"ל, נמצאו לו בפרשת וארא (ו, ב) אמר שם בזה הלשון, לא תבוא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרע ממנו, אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודה שבעולם הזה ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים וכנגד התולדות, וקיום הנפש ודבקה בא-להים דבר ראוי בתולדותה שהיא תשוב אל הא-להים אשר נתנה.
ועוד אפרש זה אם גומר השם עלי, והוא מ"ש בפרשת אחרי מות (יח, כט) בענין הכריתות הנזכרים בנפש, אמר כי הם בטחון גדול בקיום הנפשות אחר מיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, והעולה מדבריו שם להיות שהשארות נמשך לנפש בהכרח כי אין לה סבות ההפסד, והיא בעניינה לא תמות. ולפי שזה כן, לא היה שם סיבה לשיבטיח בעל הגמול בקיומה, כלל כי זה מוכרח מתולדותה, ולכן לא בא יעודו בתורה.
אבל הטובות האלה, להיות שאין נמשכות לנו כלל בדרך הטבע, הוצרך בעל הגמול יתברך להבטיחנו לומר כי היעודים ההם נמצאים עמנו בנס, ולכן גזר הרב כי שכר כל התורה נסים והם נסתרים:
La deuxième opinion est celle du Ramban (Rabbi Moche ben Nahman, Nahmanide), de mémoire bénie ; on la trouve chez lui dans la paracha Vaera (Exode 6,2), où il dit en ces termes : il ne vient sur un homme aucun bien en récompense d'une mitsva, ni aucun mal en châtiment d'une transgression, si ce n'est par un acte miraculeux ; et si l'homme est abandonné à sa nature ou à son astre (mazal), ses actes n'y ajouteront rien et n'en retrancheront rien. Mais la récompense de toute la Tora et son châtiment en ce monde-ci sont tous des miracles, et ce sont des miracles cachés : ceux qui les voient les tiennent pour le cours ordinaire du monde, alors qu'ils sont en vérité, pour l'homme, châtiment et récompense.
Et c'est pourquoi la Tora s'étend sur ses promesses relatives à ce monde-ci et n'explicite pas les promesses de l'âme dans le monde des âmes : car celles-là sont des prodiges qui vont à l'encontre de la nature, tandis que la subsistance de l'âme et son attachement à D-ieu sont chose conforme à sa nature, puisqu'elle retourne vers D-ieu qui l'a donnée (Ecclésiaste 12,7). Et j'expliquerai encore cela si le Nom me l'accorde - c'est ce qu'il a écrit dans la paracha Aharei Mot (Lévitique 18,29) à propos des retranchements (keritot) mentionnés au sujet de l'âme : il dit qu'ils constituent une grande assurance quant à la subsistance des âmes après la mort et quant à l'octroi de la récompense dans le monde des âmes.
Et ce qui ressort de ses paroles là-bas, c'est que la survivance appartient nécessairement à l'âme, car elle n'a pas de causes de corruption, et que par sa nature même elle ne meurt pas. Et puisqu'il en est ainsi, il n'y avait là aucune raison pour que le Maître de la rétribution promette sa subsistance, car cela résulte nécessairement de sa nature ; c'est pourquoi cette promesse n'est pas venue dans la Tora.
Mais ces biens-là, du fait qu'ils ne découlent nullement pour nous par la voie de la nature, le Maître de la rétribution, béni soit-Il, a dû nous les promettre, pour dire que ces promesses se réalisent pour nous par miracle ; et c'est pourquoi le Rav a tranché que la récompense de toute la Tora relève de miracles, et qu'ils sont cachés :
ועוד הוסיף הרב ביעודים האלה בפרשת אם בחקותי (כו, יא) אמר שם בזה הלשון, וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כלם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלוה לנו מהאויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותינו החקים המצות, ולא שיהיה הכל הפך מפני זרעינו השנה השביעית. כל זה הוא דעת הרב ז"ל בשני הגמולים:
Et le Rav a encore ajouté au sujet de ces promesses dans la paracha Im behoukotaï (Lévitique 26,11), disant là en ces termes : nous avons déjà expliqué que toutes ces bénédictions sont toutes des miracles ; il n'est pas dans la nature que les pluies viennent, que nous ayons la tranquillité du côté des ennemis, et que la faiblesse entre dans leur cœur au point que cent fuient devant cinq, du fait que nous accomplissons les statuts et les mitsvot ; ni que tout soit à l'inverse du fait que nous ensemençons la septième année. Tout cela est l'opinion du Rav, de mémoire bénie, sur les deux rétributions :
וכבר נודע בשערים היות הרב גדול המאמינים, רב מובהק לחכמים בחכמת הקבלה היא חכמת האמת, וגם בעיני יפלא על האמינו כי יעודי התורה הם נסים, עם היותו גדול בחכמה, וכבר אמרו החכמים כי הנס הוא מציאות הדבר בעצם זולת סבותיו העצמיות. והנה לדעתו ז"ל הטובות וההצלחות המיועדות בתורה לא ימשכו אחר המצות, ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחוס בין עשיית המצות אל עליית האדים וירידת המטר בהיות הארץ צמאה ויבשה אין כל, ובין התענית אל זיכוך האויר המעופש הדבריי, אבל מציאת כל זה אחר המצות יראה הרב ז"ל שהוא בדרך נס, אין המצות סבתם כלל:
Et il est déjà connu aux portes de la ville que le Rav est le plus grand des croyants, un maître éminent pour les sages dans la sagesse de la Kabbale, qui est la sagesse de vérité ; et pourtant, à mes yeux aussi il est étonnant qu'il ait cru que les promesses de la Tora sont des miracles, alors même qu'il est grand en sagesse. Et les sages ont déjà dit que le miracle est l'existence d'une chose par elle-même, en dehors de ses causes propres.
Or voici que, selon son opinion, de mémoire bénie, les biens et les réussites promis dans la Tora ne découlent pas des mitsvot et n'en résultent nullement ; il n'y aurait aucun rapport entre l'accomplissement des mitsvot et la montée des vapeurs et la descente de la pluie lorsque la terre est assoiffée et sèche, sans rien, ni entre le jeûne et la purification de l'air corrompu porteur de peste (dever) ; mais l'apparition de tout cela à la suite des mitsvot, le Rav, de mémoire bénie, la tient pour un fait miraculeux, les mitsvot n'en étant nullement la cause :