Tous les interprètes de la Torah s'accordent : le Nom de quatre lettres est un nom propre, et même Ekyeh ne l'égale pas. Le Chla en donne les raisons : on n'en dérive aucun verbe ; on ne l'emploie jamais en sens profane ; on ne le prononce selon ses lettres qu'au Temple, dans la bénédiction des kohanim et par le kohen gadol à Kippour, car il n'a d'action qu'en se revêtant des autres noms et de la Che'hina, le nom Ado-nai. Selon le Sefer haOra qu'il rapporte, tous les noms saints dépendent de lui comme de la cime de l'arbre, Ekyeh en étant la souche. Par le secret du nombre, les dix noms y sont contenus par allusion.
כל דורשי רשומות מתורתנו הקדושה, אם מבעלי הקבלה, ואם מבעלי הפשט, ואם מחוקרי שרשי תורתנו, כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם עצם ולא זולתו, ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקים, עד שאמרו כי אפילו שם אהיה עם היותו שם נורא מאוד, לא ישתווה אל השם הזה. ובשם זה יש סבות רבות, והיותר מכרעת שבכלם היא להיות שכל השמות שאינם נמחקין יגזור מהם פעל קצת, זולת שם בן ד' שאין אותיות מחייבות בשום הגיון פועל כלל.
וזה כי שם א-להים אלוה אל הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף. וכן (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח, וכן (תהלים לו, ח) צדקתך כהררי אל שהם לשון גדולה וחוזק.
ושם שדי מורה על שהוא שודד המערכת, ומלת שדי ומלת שודד הכל אחד. ושם צבאות מורה על היות בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צבא.
ושם אדנ"י מורה לשון אדנות, על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. ואהיה מורה על ענין הויה בלשון עתיד, המדבר בעדו מבנין הקל.
וכן דרשו רז"ל (שמו"ר ג, ו) אני הייתי עמהם בגאולת מצרים, אהיה עמהם בגאולות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור, כי אין לו ביאור כלל בלשון:
Tous les interprètes des textes de notre sainte Torah, qu'ils soient maîtres de la kabbale, ou maîtres du sens simple (pchat), ou chercheurs des racines de notre Torah, tous se sont accordés d'une seule voix pour dire que ce Nom est un nom propre et nul autre, et ils l'ont distingué parmi les autres noms sacrés qui ne s'effacent pas, au point de dire que même le nom Ekyeh, tout redoutable qu'il soit, ne l'égale pas. Et il y a pour ce Nom bien des raisons, dont la plus décisive de toutes est que de tous les noms qui ne s'effacent pas on peut dériver un certain verbe, hormis le Nom de quatre lettres, dont les lettres n'imposent, selon aucun raisonnement, aucun verbe.
Car le nom Elokim, Elo-ha, Kel dérive d'un terme de grandeur, de force et de puissance. Ainsi: et il prit les puissants du pays (Ezechiel 17,13), et de même: ta justice est comme les montagnes de Kel (Psaumes 36,8), qui sont des termes de grandeur et de force.
Et le nom Chad-ai indique qu'il renverse l'ordre fixé des astres, et le mot chadaï et le mot chodède, celui qui renverse, sont une seule et même chose. Et le nom Tsevaot indique qu'il est le maître des armées d'en haut, et il dérive du terme tsava, armée.
Et le nom Ado-nai indique la seigneurie, car il est le maître de toute la terre, et il dérive du terme adnout, seigneurie. Et Ekyeh indique la notion d'être au futur, à la première personne, dans la conjugaison légère.
Ainsi ont expliqué Razal, nos maîtres de mémoire bénie (Chemot Rabba 3,6): j'ai été avec eux dans la délivrance d'Égypte, je serai avec eux dans les autres délivrances, etc. Mais le Nom de quatre lettres est extrêmement redoutable: qui pourrait en contenir l'explication?
Car il n'a aucune explication dans la langue.
סיבה שנית, כי כל השמות האלה נשתמש בהן לשון חול אם נרצה, מה שאין כן באותיות שם בן ד'. כיצד, אל נשתמש בו הכתוב בלשון חול (שמות לד, יד) אל אחר, וכן (תהלים לו, ז) כהררי אל, וכיוצא בו רבים.
וכן א-להים, כמו (שמות ז,א) ראה נתתיך א-להים לפרעה, וכן (שם כב, כז) א-להים לא תקלל, וכיוצא בו הרבה. ושדי, כמו (תהלים נ, יא) וזיו שדי עמדי, (שה"ש א, יג) בין שדי ילין, הרי אותיותיו ואינם אלא חול.
ושם צבאות, כמו (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה', וכיוצא בו. אדנ"י, כמו (בראשית יח, ג) ויאמר אדני אל נא תעבור מעל כו', ויש מרבותינו שאומרים (בר"ר מח, י) לגדול שבהם אמר.
ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קודש, עכ"ז נפקא מינה דאליבא דכולהו אם ירצה לקרוא לאדונו אדנ"י רצוני לומר אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. אהי"ה, כמו (שה"ש א, ז) שלמה אהיה כעטיה, לא אהיה חובש (ישעיה ג, ז) וכיוצא בהם הרבה.
מה שאין כן בד' אותיות קדושות אלה יהו"ה. כי אם היות ששלשה מהם ימצאם, ארבעתם לא ימצא בענין אחד חול, כמה דכתיב (קהלת י, ג) מקום שיפול העץ שם יהו"א, אבל שם בן ד' כולו לא נמצא, וסבה זו קרובה אל סבה הראשונה בקצת:
Deuxième raison: tous ces noms, nous pouvons les employer dans un sens profane si nous le voulons, ce qui n'est pas le cas des lettres du Nom de quatre lettres. Comment cela?
Kel: l'Écriture l'emploie dans un sens profane: un autre dieu (Exode 34,14), et de même: comme les montagnes de Kel (Psaumes 36,7), et bien d'autres semblables. De même Elokim, comme: vois, je t'ai placé comme un dieu pour Pharaon (Exode 7,1), et: tu ne maudiras pas les juges (Exode 22,27), et beaucoup d'autres semblables.
Et Chad-ai, comme: et ce qui foisonne dans les champs est avec moi (Psaumes 50,11), entre mes seins il repose (Cantique 1,13): voici ses lettres, et elles ne sont que profanes. Et le nom Tsevaot, comme: toutes les armées de ה' sortirent (Exode 12,41), et semblables.
Ado-nai, comme: il dit: mon seigneur, ne passe donc pas au-delà de, etc. (Genèse 18,3), et il est parmi nos maîtres qui disent (Berechit Rabba 48,10) qu'il s'adressait au plus grand d'entre eux.
Et bien qu'il y ait là des avis divergents, certains disant que ce nom est saint, il en résulte malgré tout, de l'avis de tous, que celui qui veut appeler son maître adoni, c'est-à-dire mon seigneur, il lui est permis de l'employer dans un sens profane. Ekyeh, comme: pourquoi serais-je comme une femme voilée (Cantique 1,7), je ne serai pas guérisseur (Isaie 3,7), et beaucoup d'autres semblables.
Ce qui n'est pas le cas de ces quatre lettres saintes. Car même si trois d'entre elles se rencontrent ainsi, les quatre ensemble ne se rencontrent jamais dans un contexte profane, comme il est écrit: à l'endroit où tombe l'arbre, là il sera (Ecclésiaste 10,3), où l'on trouve יהו"א; mais le Nom de quatre lettres tout entier ne s'y trouve pas.
Et cette raison est proche, en partie, de la première.
עוד סבה ג', כי כל השמות נהגין ככתבן, זולת השם הקדוש הזה, כי לא היה נהגה באותיות זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כהן גדול ביום הכפורים. והטעם הזה, מפני כי שאר השמות הם המנהגים את העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מופשטות בעולם הזה, זולתי בהתלבשות בשאר שמות כמו שנבאר, ולכן שאר השמות מותר להזכירם, כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניות כנשמת האדם ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם, אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העולם הזה זולתי בבית המקדש, בפרט בברכת כהנים שנאמר (שמות כ, כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ובהאויר טהור וזך יכול להתלבש, כי הוא מתלבש באויר בית המקדש, דהיינו שכינה שם אדנ"י, והיינו וה' (חבקוק ב, כ) בהיכל קדשו:
Troisième raison encore: tous les noms se prononcent comme ils s'écrivent, hormis ce saint Nom, car il ne se prononçait selon ses lettres qu'au Temple, dans la bénédiction des kohanim, et de même par le kohen gadol le jour de Kippour. Et la raison en est que les autres noms sont ceux qui conduisent le monde, comme cela ressort de leur explication, tandis que le Nom de quatre lettres n'a ni explication ni action qui lui soit propre et détachée dans ce monde, sinon en se revêtant des autres noms, comme nous l'expliquerons.
C'est pourquoi il est permis de mentionner les autres noms: car lorsque ces lettres se forment, il en naît une spiritualité semblable à l'âme de l'homme, et elles se revêtent de l'air de ce monde pour accomplir leur action. Mais le Nom de quatre lettres, par l'excès de sa sainteté, ne se revêt pas de l'air de ce monde, sinon dans le Temple, et en particulier dans la bénédiction des kohanim, car il est écrit: en tout lieu où je ferai mentionner mon Nom, je viendrai vers toi et je te bénirai (Exode 20,21).
Et dans un air pur et limpide il peut se revêtir, car il se revêt de l'air du Temple, c'est-à-dire de la Chekhina qui s'y trouve, le nom Ado-nai, et c'est le sens de: et ה' est dans le sanctuaire de sa sainteté (Habaquq 2,20).
כתב בעל ספר האורה בהקדמתו זה לשונו, דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכרים בתורה כלם תלוים בשם בן ד' שהוא יהו"ה ית'. וא"ת והלא שם אהיה הוא העיקר והמקור.
דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן, ושם אהיה הוא עיקר האילן זה, וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד. ושאר כל השמות הקדושים כלם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן, וכל אחד מהענפים עושה פרי למינהו עכ"ל:
ופירוש דבריו, כי כל שמות שאינם נמחקים הם תלוים בשם בן ד', וממנו מתפשטים וממנו יונקים. והקשה לפי דבריו כי למה לא יהיה תלוים בשם אהיה שהוא בכתר שהוא העיקר והשרש, כמו שהם תלוים בשם בן ד' שאינו כ"כ שהוא בתפארת.
ועל פי שאלתו זאת תירץ תירוץ נאה, כי שם אהיה הוא עיקר האילן ושרשו, ושם ידו"ד הוא נוף האילן:
L'auteur du Sefer haOra a écrit dans son introduction, voici ses termes: sache que tous ses noms saints mentionnés dans la Torah dépendent tous du Nom de quatre lettres, béni soit-il. Et si tu dis: mais le nom Ekyeh n'est-il pas le principe et la source?
Sache que le Nom de quatre lettres est semblable à la cime de l'arbre, et le nom Ekyeh est la souche même de cet arbre; de lui s'enracinent des racines et se déploient des branches de tout côté. Et tous les autres noms saints sont semblables à des branches et à des rameaux issus de la cime de l'arbre, et chacune des branches produit un fruit selon son espèce.
Jusqu-ici ses paroles. Explication de ses propos: tous les noms qui ne s'effacent pas dépendent du Nom de quatre lettres, de lui ils se déploient et de lui ils se nourrissent.
Et l'on a objecté, d'après ses paroles: pourquoi donc ne dépendraient-ils pas du nom Ekyeh, qui est dans Keter, lequel est le principe et la racine, comme ils dépendent du Nom de quatre lettres, qui n'est pas si élevé puisqu'il est dans Tiferet? Et sur cette question il a donné une belle réponse: le nom Ekyeh est la souche de l'arbre et sa racine, et le Nom ידו"ד est la cime de l'arbre.
והנה לפי דרך זה, הענפים מתפשטים מן הנוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר, ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו. והתפארת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים.
וכן תפארת מלשון פארות, פירוש ענפים כנודע. וכן השש קצוות מסתעפים ממנו.
והן אמת דבריו דברי א-להים חיים. ולכן עדיין הקושיא במקומה עומדת, שנקשה באופן אחר והוא זה, שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי"ה גדול ומשובח משם בן ד', אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו, ושם בן ד' הוא בתפארת.
ואף על פי ששבחו גדול, לא כשם אהיה שהוא עיקר האילן. וא"כ למה שם בן ד' שהוא בתפארת אינו נהגה באותיותיו, ורחמנא ליצלן מדעתו דאמרינן שכתר ענף לתפארת, כי זה בעינינו כי אם כאחד מן הכפירות הקשות המגיעות בעצם האצילות, שהן מהפכין קערה על פיה וקוצצין נטיעות:
Or selon cette voie, les branches se déploient depuis la cime et non depuis la souche, comme on le sait, car Keter est la souche, et par l'excès de son occultation les branches ne se déploient pas de lui. Et Tiferet est la cime d'où se déploient les branches.
Ainsi tiferet vient du mot peorot, c'est-à-dire les branches, comme on le sait. Et de même les six extrémités s'en ramifient.
Et en vérité ses paroles sont paroles du Dieu vivant. C'est pourquoi la difficulté demeure encore à sa place, et nous objecterons d'une autre manière, à savoir: même d'après ses paroles, il n'en reste pas moins que le nom Ekyeh est plus grand et plus loué que le Nom de quatre lettres, sauf que les branches ne s'en ramifient pas, et que le Nom de quatre lettres est dans Tiferet.
Et bien que sa louange soit grande, elle n'égale pas celle du nom Ekyeh qui est la souche de l'arbre. Et s'il en est ainsi, pourquoi le Nom de quatre lettres, qui est dans Tiferet, ne se prononce-t-il pas selon ses lettres?
Et que le Miséricordieux nous préserve de la pensée de celui qui dirait que Keter est une branche de Tiferet, car cela est à nos yeux comme l'une des plus graves hérésies qui atteignent l'essence même de l'Atsilout: ceux-là renversent le plat sur sa face et coupent les plantations.
אבל כאשר נזכר מה שהקדמנו בשער שם בן ד' הקודם בריש פרק זה, יתישב אלינו הדבר מאד, כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם והשמות האלה, עם היות קדושתן גדולה ואינן נמחקים, עם כל זאת הם היכלות להויות כדפירשתי, ומטעם העלם הכתר אינה מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניות בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות. אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם, שפירוש הא קאים אנא למהוי, והכונה כי אם היות שנאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל, אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה, וכן פירשו הגאונים, כי פירוש כתר לשון המתן, מלשון (תקו"ז קלה, א) כתר לי זעיר ואחווך, והכוונה אל תעמיק בו שאין בו השגה והשגתו בשאר הספירות.
ואם כן נמצא כי הגיונו הוא סבת רוממותו והעלמו כדפירשנו, אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיות היה מראה כי האצילות מושג, וזה אינו ראוי לרוב העלם, ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו, כי השגת התפארת במלכות כדמיון וה' בהיכל קדשו ה"ס, כמנין היכ"ל, כמנין אדנ"י עכ"ל (הפרדס). והענין שם ידו"ד הנעלם בכתר, דהיינו ידו"ד כולו בקמ"ץ, זהו יותר נבחן בהתרוממות התפשטות העצמות מנקודת שם ידו"ד שכולו חול"ם הנעלם בתפארת:
Mais lorsque l'on se souvient de ce que nous avons posé en préambule dans la porte du Nom de quatre lettres qui précède, au début de ce chapitre, la chose s'établit très bien pour nous: car dans Keter aussi le Nom de quatre lettres est caché de l'occultation la plus extrême, et ces noms, malgré la grandeur de leur sainteté et bien qu'ils ne s'effacent pas, sont malgré tout des palais pour les havayot (les Noms divins), comme je l'ai expliqué. Et en raison de l'occultation de Keter, il ne s'y révèle aucun nom qui délimite et définisse une spiritualité par sa prononciation, comme le font le Nom de quatre lettres et les autres noms.
Mais le nom Ekyeh, sa prononciation même indique l'occultation, car son sens est: me voici prêt à être. Et l'intention est que si l'on dit sefira de Keter, ce n'est pas parce qu'il y aurait en elle une saisie quelconque, mais parce qu'elle est destinée à se révéler en bas dans 'Hokhma et dans Bina.
Ainsi ont expliqué les Gueonim: le mot keter est un terme d'attente, du langage attends-moi un peu et je te montrerai (Tikouney Zohar 135a), et l'intention est: né t'y enfonce pas, car il n'y a en lui aucune saisie, et sa saisie se fait par les autres sefirot. S'il en est ainsi, il se trouve que sa prononciation même est la cause de son élévation et de son occultation, comme nous l'avons expliqué.
Mais si le Nom de quatre lettres se prononçait selon ses lettres, cela montrerait que l'Atsilout est saisissable, et cela ne convient pas vu l'immensité de son occultation. C'est pourquoi nous le prononçons dans son palais, car la saisie de Tiferet se fait dans Malkhout, à l'image de: et ה' est dans le sanctuaire de sa sainteté, silence (ה"ס), qui a la valeur numérique de heikhal (היכ"ל, palais), la même que celle d'Ado-nai.
Jusqu-ici ses paroles (Pardes Rimonim). Et le sens en est que le Nom ידו"ד caché dans Keter, c'est-à-dire ידו"ד vocalisé entièrement en kamats, se discerne davantage dans l'élévation du déploiement de l'essence que la vocalisation du Nom ידו"ד entièrement en holam, caché dans Tiferet.
ולהורות על שם המיוחד שבו מיוחדים כל השמות, תמצא בסוד המספר כל עשרה שמות רמוזים בו שם הכתר. אדי"ד הוא מלשון הויה גם כן, ואדי"ד עולה כמנין יד"ו שהם אותיות שם הוי"ה, כי ה"ה כפולה, וזהו סוד הפסוק (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון, אמר ואהיה בתוספת ו', ולא אמר אהיה, כי הנה שם הויה שבו קדום י' לה', ולפום ריהטא באותיות א' ב' קודם ה' לי', אמנם במספר הקדמי א"ב ג"ד ה"ו תמצא אותיות שם הויה.
כי א"ב ג"ד עולה י', אח"כ ה"ו, הרי יד"ו, וכן עולה אדי"ד. וזהו ואהיה, רצה לומר חשוב, עד ו' שהם אותיות שם הויה עולה ג"כ ככה אדי"ד:
Et pour indiquer le Nom unique en lequel tous les noms sont unifiés, tu trouveras, par le secret du nombre, que les dix noms y sont tous contenus par allusion. Le nom de Keter, אדי"ד, est lui aussi un terme d'être, et אדי"ד a la même valeur numérique que יד"ו, qui sont les lettres du Nom, car le hé y est double.
Et c'est le secret du verset: et j'étais auprès de lui son nourrisson (Proverbes 8,30). Il a dit ve-ekyeh, avec un vav supplémentaire, et n'a pas dit ekyeh, car voici que dans le Nom le youd précède le hé, alors qu'à première vue, dans l'ordre des lettres alef, bet, le hé précède le youd.
Mais dans le compte des lettres prises deux à deux, alef-bet, guimel-dalet, hé-vav, tu trouves les lettres du Nom: car alef-bet guimel-dalet font dix, ensuite hé-vav, voici יד"ו, et telle est aussi la valeur de אדי"ד. Et c'est le sens de ve-ekyeh: c'est-à-dire compte jusqu'au vav, ce qui donne les lettres du Nom, et cela donne également la valeur de אדי"ד.
שם החכמה י"ה והוא חצי השם, והחציו ימלא כולו כזה, י"ד ה"א עולה כ"ו. שם הבינה ידו"ד בנקודת א-להים.
שם החסד אל כמנין ידו"ד עם אותיותיו, והכולל עולה אל. גם אל סוד מילוי שם ס"ג, דהיינו יו"ד ה"י וא"ו ה"י הוא ג' יודי"ן ואל"ף אחת.
ושם מ"ה דהיינו יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא להיפך ג' א' וי' אחת. וסימן לאלו המילואין (מלאכי ב, י) אל אחד.
דהיינו ג' י' וא' אחת עולה אל. וג' א' וי' אחת עולה אחד.
הרי ששם אל רמוז בידו"ד:
Le nom de 'Hokhma est י"ה, et c'est la moitié du Nom, et cette moitié, remplie tout entière, donne ceci: י"ד ה"א, dont la valeur est vingt-six. Le nom de Bina est ידו"ד vocalisé comme Elokim.
Le nom de 'Hessed est Kel, dont la valeur égale celle de ידו"ד avec le compte de ses lettres, et le total donne Kel. De même Kel est le secret du remplissage du Nom de valeur soixante-trois, à savoir יו"ד ה"י וא"ו ה"י, qui comporte trois youd et un seul alef.
Et le Nom de valeur quarante-cinq, à savoir יו"ד ה"א וא"ו ה"א, est à l'inverse: trois alef et un seul youd. Et le signe de ces remplissages est: un Dieu unique, Kel ehad (Malachie 2,10).
C'est-à-dire trois youd et un alef donnent la valeur de Kel, et trois alef et un youd donnent la valeur de ehad. Voici donc que le nom Kel est contenu par allusion dans ידו"ד.
שם הגבורה א-להים והוא נכלל בידו"ד, וכבר רמז זה הפסוק (מלכים א יח, לט) יהוה הוא הא-להים יהוה הוא הא-להים, כלומר אף ששם יהוה רחמים, ושם א-להים דין, מתייחדים ביחוד אחד. ואמר ב' פעמים, לגלות לנו ב' פעמים רמז בשמו סוד היחוד הזה.
כיצד, ידו"ד עולה כ"ו, כתוב כ"ו במילוי כ"ף ו"ו תמצא אותיות ראשונות כ"ו שהוא מנין ידו"ד, ואחרונות פ"ו מנין א-להים בסוד (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון, על זה אמר יהו"ה הוא הא-להים. ואמר יהו"ה הוא הא-להים פעם שנית, כי עוד יש רמז שני לזה, וזה כתוב שם ידו"ד במילוי כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה, כתוב מ"ה במילוי מ"ם ה"א עולה פ"ו כמנין א-להים.
ואלו שני עניינים רמוזים בברכת (במדבר ו, כד) יברכך ה' וישמרך, הראשי תיבות ב' יודין וא"ו, עולה כ"ו. וסופי תיבות כה"ך, עולה מ"ה:
Le nom de Guevoura est Elokim, et il est inclus dans ידו"ד. Le verset y a déjà fait allusion: ה' est Elokim, ה' est Elokim (Rois I 18,39), c'est-à-dire que bien que le Nom soit miséricorde et le nom Elokim rigueur, ils s'unissent d'une seule union.
Et il l'a dit deux fois pour nous dévoiler deux allusions, dans son Nom, au secret de cette union. Comment? ידו"ד vaut vingt-six; écris vingt-six, כ"ו, dans son remplissage, כ"ף ו"ו, tu trouves que les premières lettres font כ"ו, soit la valeur de ידו"ד, et les dernières font פ"ו, soit la valeur d'Elokim, selon le secret de: je suis le premier et je suis le dernier (Isaie 44,6).
C'est sur cela qu'il a dit: ה' est Elokim. Et il a dit ה' est Elokim une seconde fois, car il y a encore une seconde allusion à cela: écris le Nom ידו"ד dans son remplissage ainsi, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, cela fait quarante-cinq, מ"ה; écris מ"ה dans son remplissage, מ"ם ה"א, cela fait quatre-vingt-six, la valeur d'Elokim.
Et ces deux notions sont contenues par allusion dans la bénédiction: que ה' te bénisse et te garde (Nombres 6,24): les initiales sont deux youd et un vav, ce qui fait vingt-six, et les finales font כה"ך, ce qui fait quarante-cinq.
שם התפארת ידו"ד. שם הנצח וההוד ידו"ד צבאות א-להים צבאות.
וכבר פירשתי ידו"ד הוא הא-להים. שם היסוד שדי, כבר הזכרנו שם העצם הוא ידו"ד כמו שכתוב (שמות ג, טו) זה שמי לעולם, והוא בעצם שם ושאר שמות ממנו הם, וכתיב (שם ו, ג) וארא אל אברהם יצחק ויעקב ושמי ה' לא נודעתי להם.
אמנם בהצטרף יהו"ה לשדי עולה בגי' שם, והוא שדי שאמר לעולמו די (חגיגה יב, א) :
Le nom de Tiferet est ידו"ד. Le nom de Netsa'h et de Hod est ידו"ד Tsevaot, Elokim Tsevaot.
Et j'ai déjà expliqué: ידו"ד est Elokim. Le nom de Yessod est Chad-ai.
Nous avons déjà mentionné que le nom propre est ידו"ד, comme il est écrit: tel est mon Nom à jamais (Exode 3,15); il est nom par essence, et les autres noms procèdent de lui, et il est écrit: je suis apparu à Abraham, à Its'hak et à Yaakov, mais mon Nom ה' je ne me suis pas fait connaître d'eux (Exode 6,3). Toutefois, en joignant le Nom à Chad-ai, on obtient par la valeur numérique le mot chem, nom, et c'est Chad-ai, celui qui a dit à son monde: assez (Haguiga 12a).
שם מלכות אדני רמוז בשם ידו"ד. נוסף על זה שהוא היכל שם ידו"ד ממש מתדבקים בסוד (ברכות כד, א) אשתו כגופו, אשר על כן אנו קורין שם ידו"ד בשם אדני, כי לפום ריהטא קשה, למה יהיה נזכר בשם זה דוקא.
אלא הענין כי הוא היכל שם ידו"ד כמו שכתוב (חבקוק ב, כ) ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו וגו', השם אדני בגימטריא הס, ובגימטריא היכל, כי הוא היכל לה'. וזהו הרמז הס, כי לא להזכיר, רצונו לומר כי כתיב (שמות ג, טו) זה שמי וזה זכרי, אינו נזכר כמו שהוא נכתב (עי' פסחים נ, א) אלא כיצד יהיה נזכר, אמר הס, רצה לומר בשם אדני העולה ה"ס.
ולמה ה"ס, כי לא להזכיר כמו שהוא נכתב. הרי אדני היכל ידו"ד.
מכל מקום יש עוד רמוזים, וזה כי ידו"ד הוא ותמורתו קודש, ובתמורה הוא שם כוז"ו הם אותיות שאחר ידו"ד, ורמוז בפסוק (ישעיה מב, כד) הלא ידו"ד זו חטאנו. ידו"ד, זו סוד כוזו, ועליו רומז ידו"ד מנין כוזו, חשוב השם ותמורתו דהיינו ידוד כוזו, עולה אדני:
Le nom de Malkhout, Ado-nai, est contenu par allusion dans le Nom ידו"ד. Outre qu'il est le palais du Nom ידו"ד lui-même, ils s'attachent l'un à l'autre selon le secret de: sa femme est comme son propre corps (Berakhot 24a).
C'est pourquoi nous lisons le Nom ידו"ד par le nom Ado-nai. Car à première vue cela fait difficulté: pourquoi serait-il prononcé précisément par ce nom-là?
Mais la chose est ainsi: il est le palais du Nom ידו"ד, comme il est écrit: et ה' est dans le sanctuaire de sa sainteté, silence devant lui, etc. (Habaquq 2,20).
Le nom Ado-nai a la valeur numérique de has, silence, et la valeur numérique de heikhal, car il est le palais du Nom. Et c'est là l'allusion de has: qu'on ne le mentionne pas tel qu'il s'écrit.
C'est-à-dire qu'il est écrit: tel est mon Nom et telle est ma mention (Exode 3,15), et il n'est pas mentionné comme il est écrit (voir Pessahim 50a). Alors comment sera-t-il mentionné?
Il dit: has, c'est-à-dire par le nom Ado-nai, dont la valeur est ה"ס. Et pourquoi ה"ס?
Parce qu'on ne le mentionne pas comme il est écrit. Voici donc qu'Ado-nai est le palais de ידו"ד.
Il y a en outre d'autres allusions, à savoir: ידו"ד lui-même et sa permutation sont saints, et par permutation on obtient le nom כוז"ו, qui sont les lettres venant après celles de ידו"ד, et cela est contenu par allusion dans le verset: n'est-ce pas ה', celui contre qui nous avons péché (Isaie 42,24). ידו"ד: c'est le secret de כוזו, et c'est à lui que ידו"ד fait allusion par la valeur de כוזו: compte le Nom et sa permutation, c'est-à-dire ידו"ד כוזו, cela donne la valeur d'Ado-nai.
עוד יש רמז כי שמי בקרבו, כי מילוי שם ידו"ד ביודין כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י עולה ע"ב, וזה תמצא בקרב שם אדני, רצוני לומר אותיות האמצעיות ממילוי אדני כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולים גם כן ע"ב:
Il y a encore une allusion: mon Nom est en son sein. Car le remplissage du Nom ידו"ד par des youd, ainsi: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, vaut soixante-douze, et tu trouves cela au sein du nom Ado-nai, c'est-à-dire dans les lettres du milieu du remplissage d'Ado-nai, ainsi: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, qui valent elles aussi soixante-douze.
הרי שם ידו"ד הוא המיוחד המייחד כל שמות וכולם יוצאים ממנו ונרמזים בו ובו הם באחדות אחד, והוא כולל כל האצילות בסוד יו"ד שפירושו נקודה קו שטח והכל אחדות אחד אמיתיות, כי סוד יו"ד סוד אל"ף המורה על אחדות. הנה חכמי אמת אמרו כי אות א' רומז על שם המיוחד, כי א' י' למעלה וי' למטההגה"הי' למעלה כסדרה, י' למטה הפוכה, רומז לאור ישר ואור חוזר המתייחדים, והוא על ידי ו' שבאמצע שהיא תפארת הקושרים והמייחדים, כי הוא נוף האילן, כמבואר בפ"ד ופ"ו משער עשר ולא תשע:
ו' באמצע עולה כ"ו. אמנם קבלתי י' למטה הוא קצת יותר גדולה מי' שלמעלה, אשר בערכם היא כמו ד' קטנה, נמצא י' למעלה ו' באמצע ד' למטה הם אותיות יו"ד, רומז היו"ד הוא א' הוא הכל אחדות אמיתי ואלו ואלו דברי א-להים חיים.
באמת למטה גם כן י' דק נראית כד' קטנה לרמוז אהא:
Voici donc que le Nom ידו"ד est le Nom unique qui unifie tous les noms; tous sortent de lui et y sont contenus par allusion, et en lui ils sont dans une unité une. Et il englobe tout l'Atsilout selon le secret du youd, dont le sens est point, ligne et surface, et le tout est une unité une et véritable, car le secret du youd est le secret de l'alef, qui indique l'unité.
Voici que les sages de vérité ont dit que la lettre alef fait allusion au Nom unique, car l'alef est un youd en haut et un youd en bas. Glose: le youd d'en haut est dans son sens normal, le youd d'en bas est renversé, ce qui fait allusion à la lumière directe et à la lumière retournée qui s'unissent, et cela par le vav du milieu, qui est Tiferet, lequel lie et unifie, car il est la cime de l'arbre, comme cela est expliqué aux chapitres 4 et 6 de la porte Dix et non neuf.
Avec le vav au milieu, l'ensemble vaut vingt-six. Toutefois j'ai reçu que le youd d'en bas est un peu plus grand que le youd d'en haut, de sorte qu'à leur mesure il est comme un dalet réduit; il se trouve ainsi qu'un youd en haut, un vav au milieu et un dalet en bas forment les lettres יו"ד, ce qui indique que le youd est l'alef, et que tout est une unité véritable, et les uns et les autres sont paroles du Dieu vivant.
En vérité, en bas aussi, un youd fin apparaît comme un petit dalet, pour faire allusion à cela.
ועוד אגיד רמז גדול בסוד א' המורה על אחדות שם המיוחד, כשתאמר עולה כ"ו הוא כמנין ידו"ד, וכשתאמר שיש בא' אותיות יו"ד גם כן נרמז בו שם ידוד, נוסף על מה שפירשנו למעלה סוד יו"ד יש עוד רמז נודע, שדורשין תמונת ה"א לשני פנים וכולם אמת, לפעמים דורשין צורת ה' היא ד"ו וכדפירשתי למעלה, ופעמים דורשין צורת ה' היא ד' י'. ונתנו סימן דוד"י על שם הפסוק (שה"ש ו, ד) אני לדוד"י וגו'.
רצה לומר ה' צורת ד"ו וצורת ד"י:
Et je dirai encore une grande allusion dans le secret de l'alef, qui indique l'unité du Nom unique. Quand tu l'énoncés, il vaut vingt-six, comme la valeur de ידו"ד; et quand tu dis qu'il y a dans l'alef les lettres יו"ד, là aussi le Nom ידו"ד y est contenu par allusion.
Outre ce que nous avons expliqué plus haut du secret du youd, il y a encore une allusion connue: on interprète la forme du hé de deux manières, et toutes deux sont vraies. Parfois on interprète que la forme du hé est ד"ו, comme je l'ai expliqué plus haut, et parfois on interprète que la forme du hé est ד' et י'.
Et l'on a donné comme signe דוד"י, d'après le verset: je suis à mon bien-aimé, etc. (Cantique 6,4).
C'est-à-dire que le hé a la forme de ד"ו et la forme de ד"י.