« Vois tous les prodiges que j'ai mis dans ta main, et moi j'endurcirai le cœur de Pharaon » (Chemot 4,21) : à première vue cela n'est pas compréhensible. Pour le Noam Elimele'h, les paroles du Créateur dites par le tsadik brisent le cœur de ceux qui les entendent ; D.ieu voulait pourtant que Pharaon endurcisse son cœur. Il dit donc à Moché de voir les prodiges. Le traité Sanhédrin enseigne, et Rachi l'explique, que la pensée agit même sur les paroles de Torah : qui dit qu'il étudiera tant de feuillets n'accomplira pas ses paroles. En chemin, Moché pensera qu'il accomplira les prodiges et brisera ce cœur ; la pensée épuise d'avance la chose, et D.ieu dit : et moi j'endurcirai.
Aussi : redondance de « délivrer Tu n'as point délivré » : Moché n'a parlé que pour le Nom en exil, preuve le mal fait au peuple ; un tsadik occupé de la seule Che'hina délivrerait le monde
ויאמר ה' בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך כו' ואני אחזק את לב פרעה. ולכאורה אינו מובן, ורש"י ז"ל פירש לפי דרכו, ואענה גם אנכי את חלקי.
דהנה הצדיק המדבר דברי הבורא יתעלה, בלתי אפשרי שלא ישברו הדברים האלה את לב השומעים, והנה השי"ת ברוך הוא היה רוצה שיחזק פרעה את לבו, ואיך אפשר שיחזק את לבו מאחר שישמע דברי השי"ת מפי משה? ולכן אמר לו השי"ת "ראה כל המופתים", ואיתא בסנהדרין "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה", ופירש רש"י ז"ל "אדם האומר שילמוד כך וכך דפין אזי בוודאי אי אפשר שיקיים את דבריו", ולכן אמר לו השי"ת "בלכתך" בדרך, תחשוב הכל שכן תעשה המופתים לפני פרעה ועל ידי זה תשבר לבו, ובאמת המחשבה מועלת ולא תועיל דבריך לשבר את לבבו, לכן "ואני אחזק". וק"ל.
Et le Nom dit: Lorsque tu t'en iras pour retourner en Égypte, vois tous les prodiges que j'ai mis dans ta main, etc., et moi j'endurcirai le cœur de Pharaon (Chemot 4,21). À première vue cela n'est pas compréhensible; Rachi, de mémoire bénie, a expliqué selon sa voie, et moi aussi je vais donner ma part.
Car voici: le tsadik qui prononce les paroles du Créateur, qu'Il soit exalté, il est impossible que ces paroles ne brisent pas le cœur de ceux qui les entendent. Or Hachem Yitbarakh (השי"ת, le Nom, qu'Il soit béni), béni soit-Il, voulait que Pharaon endurcisse son cœur; et comment serait-il possible qu'il endurcisse son cœur, des lors qu'il allait entendre les paroles de Hachem de la bouche de Moche?
C'est pourquoi Hachem lui a dit: vois tous les prodiges. Et il est enseigné dans le traité Sanhédrin: la pensée agit même sur les paroles de Torah; et Rachi, de mémoire bénie, a expliqué: un homme qui dit qu'il va étudier tant et tant de feuillets, alors il est certain qu'il ne pourra pas accomplir ses paroles.
C'est pourquoi Hachem lui a dit: quand tu iras, en chemin, tu penseras tout du long que tu accompliras ainsi les prodiges devant Pharaon et que par cela tu briseras son cœur; or en vérité la pensée agit [et épuise d'avance la chose], et tes paroles ne serviront pas à briser son cœur, c'est pourquoi: et moi j'endurcirai. Et cela est aisé à comprendre (וק"ל, ve-kal lehavin).
וישב משה אל ה' כו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת. לכאורה "הצל לא הצלת" הוא כפל לשון, כיון שאמר "הרע לעם הזה" ממילא לא הציל אותם.
ונראה כך פירושו, דהנה אנחנו בגלות המר הזה אשר בצרותינו לו צר וגלתה השכינה עמנו, אין לנו לדאוג ולהתאונן אלא על גלות השכינה, ולא לחשוב כלל על צרותינו כי אם על צער וגלות השכינה, ואילו היה מגמותינו וצערנו רק על צער השכינה ולא צערנו, בודאי היינו נגאלים מיד, אך כי בשר אנחנו ובלתי אפשר לסבול לנו צרותינו ומכאובינו, לכן ארכו לנו הימים בעוונינו הרבים בגלות המר, מחמת שאנו משתתפים צערינו עם צער השכינה ואנו חוששים על צערינו, ואילו היה צדיק אחד כנ"ל, היה מציל את כל העולם כולו מן הגלות. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה "ומאז באתי לדבר בשמך", פירוש כל דבורי לא היה רק בעבור שמך הגדול והקדוש שהוא בגלות ולא בשביל גלותינו, והסימן וראיה שאמת אתי שכוונתי לא היתה רק בעבור שמך הקדוש, כי אני רואה שפרעה "הרע לעם הזה", שזה סימן לאדם הרוצה להוכיח את חבירו או לדבר דברי קדושה, איך ידע שכוונתו היה רק לשמים בלי מחשבה ופניה אחרת? אם רואה בדברו לפני אנשים שאינם מהוגנים והם כועסים על דבריו, בודאי היו דבריו בכוונה שלימה לשמים לבד, ובעזה"י דבריו יעשו רושם, וזהו שאמר משה רבינו ע"ה כל דברי לא היו לשום כוונה אחרת רק בשמך ממש, והא ראיה שהרע לעם הזה, ומאחר שהיו דברי רק למען קדושת שמך, מן הראוי היה שיגאלו ישראל מיד "ומדוע הצל לא הצלת".
וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "השיבה לי (ששון ישעך)", פירוש גאל אותנו והשיבנו מהר לארצינו, כי כל כוונתי אינו אלא למען "ששון ישעך", שתגאלנו גאולה קרובה למען ישועתך, להשיב את שבותך היא השכינה הקדושה, ולא למענינו כי אם למענך. והשם יגאלנו במהרה ונגילה ונשמחה בישועתו.
אמן.
Et Moche revint vers le Nom, etc.: et depuis que je suis venu parler en Ton nom, il a fait du mal à ce peuple, et délivrer Tu n'as point délivré (Chemot 5,22-23). À première vue, délivrer Tu n'as point délivré est une redondance, puisque, ayant dit il a fait du mal à ce peuple, de toute façon Il ne les a pas délivrés.
Et voici, semble-t-il, son explication. Car voici: nous, dans cet exil amer, où dans nos détresses Il est Lui-même en détresse (Yechaya 63,9) et où la Chekhina (la Présence divine) est partie en exil avec nous, nous n'avons à nous inquiéter et à nous plaindre que de l'exil de la Chekhina, et à ne penser aucunement à nos détresses mais seulement à la peine et à l'exil de la Chekhina.
Et si notre aspiration et notre peine ne portaient que sur la peine de la Chekhina et non sur notre peine, assurément nous serions délivrés immédiatement. Mais parce que nous sommes chair, et qu'il ne nous est pas possible de supporter nos détresses et nos douleurs, c'est pourquoi les jours se sont allongés pour nous, par nos nombreuses fautes, dans l'exil amer: parce que nous associons notre peine à la peine de la Chekhina et que nous nous préoccupons de notre propre peine.
Et s'il y avait un seul tsadik tel qu'il a été dit ci-dessus, il sauverait le monde entier de l'exil. Et c'est ce qu'a dit Moche notre maître, que la paix soit sur lui: et depuis que je suis venu parler en Ton nom, c'est-à-dire: toutes mes paroles n'ont été que pour Ton grand et saint Nom qui se trouve en exil, et non pour notre exil à nous; et le signe et la preuve que la vérité est avec moi, que mon intention n'a été que pour Ton saint Nom, c'est que je vois que Pharaon a fait du mal à ce peuple.
Car voici un signe pour l'homme qui veut réprimander son compagnon ou dire des paroles de sainteté: comment saura-t-il que son intention n'était que pour le Ciel, sans autre pensée ni intérêt? S'il voit, lorsqu'il parle devant des gens qui ne sont pas convenables, qu'ils se mettent en colère contre ses paroles, assurément ses paroles ont été dites avec une intention entière, pour le Ciel seul, et avec l'aide du Nom, qu'Il soit béni, ses paroles laisseront une empreinte.
Et c'est ce qu'a dit Moche notre maître, que la paix soit sur lui: toutes mes paroles n'ont eu aucune autre intention, sinon pour Ton Nom véritablement, et la preuve en est qu'il a fait du mal à ce peuple; et dès lors que mes paroles n'étaient que pour la sainteté de Ton Nom, il aurait convenu qu'Israël soit délivré immédiatement, et pourquoi donc délivrer Tu n'as point délivré? Et c'est ce qu'a dit David, le roi, que la paix soit sur lui: Rends-moi (l'allégresse de Ton salut) (Tehilim 51,14), c'est-à-dire: délivre-nous et ramène-nous vite vers notre terre, car toute mon intention n'est que pour l'allégresse de Ton salut, que Tu nous délivrés d'une délivrance prochaine pour Ton salut, pour ramener Ta captivité, c'est-à-dire la sainte Chekhina, et non pour nous mais pour Toi.
Et que le Nom nous délivre promptement, et nous nous réjouirons et nous serons dans l'allégresse de Son salut. Amen.