"Moché fit un serpent de cuivre et le plaça sur le mât ; et il arrivait que, si le serpent mordait un homme, et qu'il regardait vers le serpent de cuivre, il vivait." (Nombres 21, 9). Et il est dit dans la Michna (fin du chapitre 3 de Roch Hachana) à ce sujet : "Au temps où Israël regardent vers le haut et soumettent leur cœur à leur Père qui est aux cieux, etc.".
ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי. ואיתא במשנה (ספ״ג דר״ה) על זה בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו׳.
וקשה למה ליה לנחש כלל אלא והיה אם נשך הנחש יסתכל כלפי מעלה. ועוד מהו ההסתכלות כלפי מעלה הלא מבואר בענין תפלה שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה.
"Moché fit un serpent de cuivre et le plaça sur le mât ; et il arrivait que, si le serpent mordait un homme, et qu'il regardait vers le serpent de cuivre, il vivait." (Nombres 21, 9). Et il est dit dans la Michna (fin du chapitre 3 de Roch Hachana) à ce sujet : "Au temps où Israël regardent vers le haut et soumettent leur cœur à leur Père qui est aux cieux, etc.".
Et c'est difficile : pourquoi a-t-il fallu le serpent en général ? Mais plutôt, si le serpent mordait, qu'il regarde vers le haut.
Et encore : qu'est-ce que ce regard vers le haut ? N'est-il pas expliqué au sujet de la prière que ses yeux doivent être vers le bas et son cœur vers le haut.
ולהבין זה נקדים לחקור בענין ירידת הנשמה בעולם הזה כי עיקר תכליתו לדבק בקונו באהוי״ר ועיקר הדביקות הוא בתפלה שהתיבות הם יותר קרובים להבנת האדם ובודאי קודם צאת הנשמה בעולם הזה וגם אחר הסתלקותו מן הגוף הוא מתדבק יותר באהבה ויראה פנימיות שהגוף אינו מניחו לעבוד את ה׳ ואדרבה מחמת חומרו יכריח את הנשמה ליהנות אף מגופניות, ואף כי הנשמה אינה רוצה בזה כי מקור חוצבה חלק אלוה ממעל ורצונה לידבק בבוראה יותר. והנה מבואר בזהר מאן דלא מהפך מרירו למתקא לית ליה חולקא בהאי עלמא כלום (ע׳ בזהר בראשית דף ד׳ ע״א ובפי׳ הרמ״ז שם) כי זה כל האדם לא נברא אלא בשביל זה, שהרי בבית ראשון לא היו מתפללין כלל גם בבית שני תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה קצרה.
ובודאי כל העבודה שלהם לא היה כי אם ע״ד זה להפוך מרירו למתקא. והענין הוא כי הדינין נמתקים בשרשן.
דהנה כל רעות ודינים ר״ל שנתהוו בעולם שרשם ומקורם המחיה אותם הוא טוב, כמשל הזונה עם בן המלך המבואר בזהר (תרומה דקס״ג ע״א) שכל רצונה וחפצה שלא לציית אותה ובזה תתענג יותר שתהא אהובה למלך משא״כ כשמפתה אותו ותוכל לו אין זה רצון המלך. וזהו מאמר רז״ל שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ובמ״א (סוכה נ״ב א׳) אמרו נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו משמע שנתקנא בו.
והענין הוא ששרש הרע המחייהו הוא טוב כמבואר בזהר שם וכי יש עבדא דמריד במאריה הגם שיש כמה עבדים המתפרצים מאת אדוניהם אמנם הם בשר ודם וחיותם נפרדים זה מזה. אבל עבדי ה׳ שמקבלים חיותם ממנו ית׳ והוא המחיה את הכל איך יש חיות לדבר שכנגדו ומשני שהוא עד״מ הזונה עם בן המלך.
וזהו דבר המחיה את כל הרעות ושרשם למעלה הוא טוב וכשיורד למטה ע״ד השתלשלות נעשה באמת רע גמור ודינים גמורים הן במילי דעלמא והן במילי דשמיא.
Et pour comprendre cela, nous précéderons par une recherche sur le sujet de la descente de la nechama dans ce monde, car son but principal est de s'attacher à son Créateur par l'amour et la crainte, et l'essentiel de l'attachement est dans la prière, dont les mots sont plus proches de la compréhension de l'homme. Et assurément, avant la sortie de la nechama dans ce monde, et aussi après son retrait du corps, elle s'attache davantage par un amour et une crainte intérieurs, car le corps ne lui permet pas de servir ה', et au contraire, à cause de sa matérialité, il contraint la nechama à jouir même de choses corporelles, bien que la nechama ne le désire pas, car la source dont elle a été taillée est une partie de D.ieu d'en haut, et son désir est de s'attacher davantage à son Créateur.
Et voici qu'il est expliqué dans le Zohar : "Celui qui ne transforme pas l'amer en doux n'a aucune part dans ce monde" (voir dans le Zohar Beréchit folio 4a et dans le commentaire du Ramaz là-bas), car c'est tout l'homme : il n'a été créé que pour cela. Car dans le Premier Temple on ne priait pas du tout, et aussi dans le Second Temple les hommes de la Grande Assemblée ont institué une prière courte.
Et assurément toute leur service n'était que de cette manière : transformer l'amer en doux. Et le sujet est que les jugements sont adoucis dans leur racine.
Car voici que tous les maux et jugements, D.ieu préserve, qui se sont formés dans le monde, leur racine et leur source qui les vivifie est le bien, comme la parabole de la prostituée avec le fils du roi expliquée dans le Zohar (Terouma folio 163a), que tout son désir et sa volonté est qu'il ne lui obéisse pas, et par cela elle jouira davantage, afin qu'elle soit aimée du roi ; au contraire, lorsqu'elle le séduit et qu'elle le vainc, ce n'est pas la volonté du roi. Et c'est le propos de nos Sages : "Satan et Penina ont eu l'intention pour le Ciel", et ailleurs (Souka 52a) ils ont dit : "Il a jeté les yeux sur le Premier Temple et l'a détruit", ce qui implique qu'il en était jaloux.
Et le sujet est que la racine du mal qui le vivifie est le bien, comme expliqué dans le Zohar là-bas, et comment y a-t-il un serviteur qui se rebelle contre son maître ? Bien qu'il y ait plusieurs serviteurs qui s'échappent de leurs maîtres, toutefois ce sont chair et sang et leurs vitalités sont séparées l'une de l'autre.
Mais les serviteurs de ה' qui reçoivent leur vitalité de Lui, béni soit-Il, et Il est Celui qui vivifie tout, comment y a-t-il une vitalité pour une chose qui s'oppose à Lui ? Et on répond que c'est comme la parabole de la prostituée avec le fils du roi.
Et c'est la chose qui vivifie tous les maux, et leur racine en haut est le bien, et lorsqu'elle descend en bas selon l'enchaînement, elle devient en vérité un mal complet et des jugements complets, tant dans les affaires du monde que dans les affaires du ciel.
והנה כשבא לאדם איזה יסורים ר״ל יחשוב כי לא למראה עיניו ישפוט שרע הוא אלא באמת שרשו הוא טוב כי ממנו ית׳ לא תצא הרעות כי אם רק טוב גמור רק שהוא אינו מושג בשביל שלא יוכל לירד לעולם השפל ונשאר למעלה (ע׳ בסש״ב פרק כ״ו ובאגה״ק ד״ה להשכילך בינה). וזהו נקרא מיכלא דקיק שהוא באמ ת חיותו ית׳ (וע׳ בזהר בראשית ד״ח ע״ב כחוטא דקיק כו׳).
וזהו בכל מאדך כמאמר טוב מאד טוב זה מלאך החיים מאד זה מלאך המות שהוא טוב מאד בלי שיעור וגבול אלא שעדיין לא בא לידי גילוי ואינו מושג (וע׳ בזהר ר״פ יתרו דס״ח ב׳ ובהרמ״ז שם ועמ״ש ע״פ אלה מסעי). וזהו יסר יסרני י״ה שהוא בתחלת השם תחלת התגלותו שעדיין לא בא לידי גילוי ואינו מושג שעדיין לא נתגלה הכל.
וזהו ענין נחום איש גם זו שהיה אומר גם זו לטובה מפני שהיה מתבונן באמת ששרש הרע הוא הטוב והביאו למעלה אל שרשו למקום אין ושם הי׳ יכול לעשות השתנות כמאמר ר׳ חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק כו׳ (ועמ״ש סד״ה זאת חקת התורה בענין מי יתן טהור מטמא). וזהו ענין התפלה שבגוף האדם בעולם הזה שהנשמה בתוך הגוף סובלת צרות ויסורים שרצונה לידבק ביוצרה והגוף אינו מניחה וכמו גלות השכינה שמוכרחת להחיות גם הרשעים, כך הנשמה מוכרחת להחיות את הגוף וכל כוונתה אינה בשביל עצמה רק בשביל להעלות הגוף מעפר, וצריך לבררו ככסף ביד הצורף כל מה שיש תערובות יותר צריך לברר וללבן בלהב אש היותר גדול כן צריך לברר הגוף מהיצה״ר ולהביאו אל שרשו כמשל בן המלך עם הזונה הנ״ל, וכל מה שיש תערובות רע ביותר צריך להפריד ע״י אש יותר גדול וחזק בתפלה לדבק בקונו (ועמ״ש בפ׳ אמור ע״פ ונקדשתי), ולכן בבית ראשון שלא היה הרע הרבה לא היו צריכין לתפלה בהתלהבות כי אם כל מעשיהם היה להביא הרע והדינים אל שרשם ע״י הקרבנות היה דיים, אבל בבית שני התחילו לתקן התפלה והיתה קצרה לפי ערך הצטרכות האש ותערובות הרע שהיה בקרבם.
Et voici, lorsqu'il arrive à l'homme quelque souffrance, D.ieu préserve, qu'il pensera qu'il ne jugera pas selon l'apparence de ses yeux que c'est mauvais, mais en vérité sa racine est bonne, car de Lui, béni soit-Il, ne sortent pas les maux, si ce n'est seulement un bien parfait, seulement qu'il n'est pas conçu, parce qu'il ne peut descendre dans le monde inférieur et reste en haut (voir dans le Tanya chapitre 26 et dans Igueret Hakodech au discours "Pour te faire comprendre la bina"). Et ceci est appelé la nourriture fine, qui est en vérité Sa vitalité, béni soit-Il (et voir dans le Zohar Beréchit folio 8b "comme un fil ténu, etc.").
Et ceci est "de tout ton pouvoir", comme le dire "très bon" : "bon" c'est l'ange de la vie, "très" c'est l'ange de la mort, qui est très bon sans mesure ni limite, seulement qu'il n'est pas encore venu à la révélation et n'est pas conçu (et voir dans le Zohar au début de la paracha Yitro folio 68b et dans le Ramaz là-bas, et ce qui est écrit sur le verset "Élé masséi"). Et ceci est "Il me châtie, Il me châtie, Y-H", qui est au début du Nom, le début de Sa révélation, qui n'est pas encore venu à la révélation et n'est pas conçu, car tout n'est pas encore révélé.
Et ceci est le sujet de Na'houm Ich Gam Zou, qui disait "celle-ci aussi est pour le bien", parce qu'il contemplait en vérité que la racine du mal est le bien, et il l'élevait en haut vers sa racine, vers le lieu du néant, et là il pouvait faire des changements, comme le propos de Rabbi 'Hanina ben Dossa : "Celui qui a dit à l'huile et qu'elle s'allume, etc." (et ce qui est écrit à la fin du discours "Zot 'houkat haTorah" sur le sujet de "Qui donnera le pur du impur"). Et ceci est le sujet de la prière dans le corps de l'homme dans ce monde, que la nechama à l'intérieur du corps souffre des détresses et des souffrances, car son désir est de s'attacher à son Formateur, et le corps ne le lui permet pas.
Et comme l'exil de la Chekhina qui est contrainte de vivifier aussi les méchants, ainsi la nechama est contrainte de vivifier le corps, et toute son intention n'est pas pour elle-même, mais seulement pour élever le corps de la poussière, et il faut le trier comme l'argent dans la main de l'orfèvre : tout ce qu'il y a plus de mélange, il faut trier et blanchir dans une flamme de feu plus grande ; ainsi il faut trier le corps du mauvais penchant et l'amener à sa racine, comme la parabole du fils du roi avec la prostituée mentionnée plus haut, et tout ce qu'il y a de mélange de mal le plus grand, il faut le séparer par un feu plus grand et plus fort dans la prière pour s'attacher à son Créateur (et ce qui est écrit dans la paracha Emor sur le verset "Venikdashti"). Et c'est pourquoi dans le Premier Temple, où il n'y avait pas beaucoup de mal, on n'avait pas besoin de prière avec enthousiasme, mais tous leurs actes consistaient à amener le mal et les jugements à leur racine par les sacrifices, cela suffisait ; mais dans le Second Temple, on a commencé à instituer la prière, et elle était courte selon la mesure du besoin du feu et du mélange de mal qui était en eux.
ואנחנו צריכים להתפלל יותר ויותר בהתלהבות מאד. וכן בכל דור ודור למטה צריך להתפלל בהתלהבות גדולה ולא כי אכשר דרי אדרבה מפני גודל הרע אשר נתערב ונתרבה בכל דור ודור צריך להפרידו ע״י אש חזק בתפלה ולברר הרע אשר בקרבו ולהביאו אל שרשו כמשל בן המלך עם הזונה הנ״ל שיחשוב החיות של הרע המחייהו איך יש לו חיות מהקב״ה כי בלעדו לא היה יכול לחיות והקב״ה מחייהו ע״ד הנ״ל.
א״כ אין רע כלל וכן כל היסורים בעניני עוה״ז כשחושב ע״ד הנ״ל יתפרדו כל פועלי און.
Et nous, nous avons besoin de prier de plus en plus avec un très grand enthousiasme. Et de même, dans chaque génération en bas, il faut prier avec un grand enthousiasme, et non comme "si la génération est digne", au contraire, à cause de la grandeur du mal qui s'est mélangé et multiplié dans chaque génération, il faut le séparer par un feu fort dans la prière, et trier le mal qui est en lui, et l'amener à sa racine, comme la parabole du fils du roi avec la prostituée mentionnée plus haut, qu'il pense la vitalité du mal qui le vivifie, comment a-t-il une vitalité du Saint, béni soit-Il, car sans Lui il ne pourrait pas vivre, et le Saint, béni soit-Il, le vivifie de la manière mentionnée plus haut.
Donc il n'y a aucun mal du tout, et de même toutes les souffrances dans les affaires de ce monde, lorsqu'il pense de la manière mentionnée plus haut, "tous les ouvriers d'iniquité seront dispersés".
וכענין נחום איש גם זו גם כל הצדיקים היו ע״ד זה רק נחום איש גם זו היה יכול לשנות המשכה מלמעלה למטה שהי׳ נראה באמת למטה שהוא טוב בגשמיות ולכן נק׳ גם זו שהוא מושג (וע׳ בע״ח שער לאה ורחל פ״ה בענין גם, ובמה״ב שם והנה הגם מאיר כו׳ והוא המשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא הנק׳ זו, וע׳ עוד מענין גם בע״ח שער א״א פי״ד ועמש״ל בד״ה וזה מעשה המנורה בענין ואנכי אעלך גם עלה דהיינו שבחי׳ גם יהיה לו ג״כ עליה ומזה הוא ענין נחום איש גם זו). אבל כל הצדיקים אפילו שהי׳ מחשבותם על זה הדרך היה נשאר למעלה כך כמו שהיה בתחלה בלי מושג הטוב ההוא.
וזהו ענין נחש הנחשת שהיה צריך להשימו על הנס שהיה צריך לה להגבהת הנחש למעלה ומסתכלים כלפי מעלה כלו׳ שלא יחשוב שהנחש נפרד א״כ הוא רע ממש ונשאר רע. אבל כשיחשוב את הנחש בהגבהתו למעלה בשרשו שאינו נפרד מאתו ית׳ וחיותו משם הוא ע״ד משל הזונה עם בן המלך הנ״ל א״כ אין רע יורד מלמעלה ולכן היה נחשת שמשתנה לכמה גוונין ע״י אין.
והמ״י. (עיין מענין נחש הנחשת בזח״ב תרומה) (קמ״ח ב׳) והובא בע״ח שמ״ט פ״ג ועמק״מ שם, והיינו שמיתוק הגבורות קשות דנחשים השרפים זהו ע״י נחש הנחשת שהוא ת״ת דק״נ דאצילות והיינו ע״י שמסתכלים כלפי מעלה להגביה ק״נ לשרשו שמעולם התהו ועי״ז מתגבר הטוב שבו שאין רע יורד מלמעלה ואז מתקשר הטוב שבת״ת דק״נ דאצילות בת״ת דקדושה דאצילות כו׳.
Et de même pour le sujet de Na'houm Ich Gam Zou, tous les justes aussi étaient de cette manière ; seulement Na'houm Ich Gam Zou pouvait changer l'attraction d'en haut vers en bas, de sorte qu'il apparaissait vraiment en bas qu'il est bon dans le corporel, et c'est pourquoi il est appelé Gam Zou, car il est conçu (voir dans Ets 'Haïm, porte Léa et Ra'hel chapitre 5 au sujet de Gam, et dans le Meorei Or là-bas "et voici que le Gam illumine etc.", et c'est l'attraction du monde caché vers le monde révélé qui est appelé Zou ; et voir encore au sujet de Gam dans Ets 'Haïm, porte Arikh Anpin chapitre 14, et ce qui est expliqué plus haut dans le discours "et c'est l'œuvre de la menora" au sujet de "et Moi, Je te ferai monter aussi monter", c'est-à-dire que l'aspect de Gam aura aussi une élévation, et de cela est le sujet de Na'houm Ich Gam Zou). Mais tous les justes, même si leurs pensées étaient de cette manière, cela restait en haut ainsi comme c'était au commencement, sans conception de ce bien.
Et c'est le sujet du serpent de cuivre qu'il fallait le placer sur le mât, qu'il fallait l'élévation du serpent vers le haut, et on regarde vers le haut, c'est-à-dire qu'on ne pensera pas que le serpent est séparé, alors il est un mal véritable et reste mal. Mais lorsqu'on pensera le serpent dans son élévation vers le haut dans sa racine, qu'il n'est pas séparé de Lui, béni soit-Il, et sa vitalité de là est selon la parabole de la prostituée avec le fils du roi susmentionnée, alors aucun mal ne descend d'en haut ; et c'est pourquoi c'était du cuivre qui change en plusieurs couleurs par le ayin.
Et le M"Y. (Voir au sujet du serpent de cuivre dans le Zohar II Terouma) (folio 148b) et il est rapporté dans Ets 'Haïm porte 49 chapitre 3 et Emek Hamelekh là-bas, et c'est-à-dire que l'adoucissement des guevourot dures des serpents brûlants, c'est par le serpent de cuivre qui est le tiféret de 150 d'Atsilout, et c'est-à-dire par le fait qu'on regarde vers le haut pour élever les 150 vers sa racine qui est du monde du Tohou, et par cela se renforce le bien qui est en lui, qu'aucun mal ne descend d'en haut, et alors se lie le bien qui est dans le tiféret de 150 d'Atsilout au tiféret de la sainteté d'Atsilout, etc.
והנה ע״י ת״ת דקדושה נעשה ג״כ מיתוק הגבורות דקדושה בחסדים וזהו ענין שלום בפשמ״ע וכמ״ש במ״א באגה״ק ע״פ והיה מעשה הצדקה שלום כו׳ ע״ש, ומזה נמשך אח״כ ג״כ השלום בפשמ״ט בהיכלות דבי״ע עד שגם בהיכלות דנוגה מתגבר הטוב ונמתק הרע והיינו ג״כ ע״י ת״ת דנוגה נחש הנחושת כו׳. אך היינו דוקא ע״י שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וע׳ עוד בזהר ח״ב (דרכ״ט א׳ ר״ס א׳ ודרל״ג א׳ קמ״ז א׳) וע׳ בזהר פ׳ מקץ (דף ר״ד ע״א) וע׳ ברבות פ׳ נח פל״א (דל״ג ע״א) מענין נחש הנחשת וכעין זה הוא בירושלמי ספ״ג דר״ה:
Et voici que par le tiféret de la sainteté se fait aussi l'adoucissement des guevourot de la sainteté dans les 'hassadim, et c'est le sujet de la paix dans l'aspect intérieur, et comme il est écrit ailleurs dans Igueret Hakodech sur le verset "Et l'œuvre de la charité sera la paix, etc.", voir là-bas. Et de cela est attiré ensuite aussi la paix dans l'aspect extérieur dans les palais de Beria, Yetsira, Assiya, jusqu'à ce que même dans les palais de noga se renforce le bien et s'adoucisse le mal, et c'est aussi par le tiféret de noga, le serpent de cuivre, etc.
Mais c'est précisément par le fait qu'on regarde vers le haut et qu'on soumet son cœur à son Père qui est aux cieux. Et voir encore dans le Zohar II (folio 229a, 260a, et folio 233a, 147a), et voir dans le Zohar paracha Mikets (folio 204a), et voir dans Beréchit Rabba paracha Noa'h chapitre 31 (folio 33a) au sujet du serpent de cuivre, et de même dans le Yerouchalmi fin du chapitre 3 de Roch Hachana.