"Les enfants d'Israël furent dans le désert, et ils trouvèrent un homme ramassant des bois, etc." (Nombres 15, 32). Et l'explication dans le Zohar (début de la paracha Chela'h, folio 157a) qu'il y a deux sortes d'arbres, l'arbre de la vie et l'arbre de la connaissance, et il précise lequel d'entre eux est grand, etc.
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים וגו׳. ופי׳ בזהר (ר״פ שלח קנ״ז א׳) שיש שני מיני עצים עץ החיים ועץ הדעת והוא דייק איזה מנהון רב כו׳.
ולהבין זה צריך להבין ענין הקדושה שאמרו רז״ל אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, ואינו ר״ל השראת השכינה לבד שעל זה אמרו בפירוש שכינה שרויה כמו שאמרו רז״ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו. אלא הענין הוא ע״פ מ״ש בגמרא (רפ״ו דברכות) אהא דכתיב ואספת דגנך וגו׳ וכתיב (ישעיה ס״א) ועמדו זרים ורעו וגו׳ דכאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן כשאין עושין כו׳, והוא תמוה דאיך ואספת דגנך מדבר בשאין עושים כו׳ והלא לעיל מיניה כתיב ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
אך הענין דבפרשה זו לא נזכר ובכל מאודכם כמ״ש בפ׳ שמע ולכן נקרא עדיין אין עושין רצונו של מקום כו׳.
"Les enfants d'Israël furent dans le désert, et ils trouvèrent un homme ramassant des bois, etc." (Nombres 15, 32). Et l'explication dans le Zohar (début de la paracha Chela'h, folio 157a) qu'il y a deux sortes d'arbres, l'arbre de la vie et l'arbre de la connaissance, et il précise lequel d'entre eux est grand, etc.
Et pour comprendre cela, il faut comprendre le sujet de la sainteté dont ont parlé nos Sages : "L'homme se sanctifie un peu d'en bas, on le sanctifie beaucoup d'en haut", et cela ne signifie pas seulement la résidence de la Chekhina, car à ce sujet on a dit explicitement que la Chekhina réside, comme ont dit nos Sages que même un seul qui est assis et s'occupe de la Torah, la Chekhina est avec lui. Mais le sujet est selon ce qui est dit dans la Guemara (début du chapitre 6 de Berakhot) concernant ce qui est écrit "et tu rassembleras ton grain, etc." et il est écrit (Isaïe 61) "et des étrangers se tiendront et paîtront, etc.", ici lorsque Israël font la volonté de D.ieu (Makom), et ici lorsqu'ils ne font pas, etc.
Et c'est surprenant : comment "et tu rassembleras ton grain" parle de lorsqu'ils ne font pas, etc., n'est-il pas écrit avant lui "et pour Le servir de tout votre cœur et de toute votre âme". Mais le sujet est que dans cette section n'est pas mentionné "et de toute votre force" comme il est écrit dans la paracha Chema, et c'est pourquoi on l'appelle encore "ils ne font pas la volonté de D.ieu (Makom)", etc.
ולהבין זה הנה איתא בזהר דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא ומדלא אמר ברחימותא מובן היות האהבה עצמה בחי׳ עבודה ועמל גדול להגיע אליה וכמו שמשה רבינו ע״ה לימד דעת לאהבה את ה׳ אלקיך כי הוא חייך וגו׳. דהיינו לכשיתבונן איך הוא אוהב חיי נפשו ורוצה מאד בקיום חיותו שלא יפסוק ממנו ח״ו, וזאת ישים האדם אל לבו כי הוא ית׳ הנה הוא עצמו החיות שבקרבו וחייו ממש שהוא חיי העולמים עליונים ותחתונים.
Et pour comprendre cela, voici qu'il est dit dans le Zohar qu'il n'y a pas de service comme le service de l'amour, et de ce qu'il n'a pas dit "dans l'amour", on comprend que l'amour lui-même est un aspect de travail et de grand labeur pour y parvenir, et comme Moché notre maître, que son souvenir soit béni, a enseigné la connaissance pour aimer ה' ton Elokim, car Il est ta vie, etc. C'est-à-dire lorsqu'il méditera comment il aime la vie de son âme et désire beaucoup le maintien de sa vitalité afin qu'elle ne s'interrompe pas de lui, D.ieu nous en préserve, et cela l'homme mettra dans son cœur : car Lui, béni soit-Il, voici qu'Il est Lui-même la vitalité qui est en lui et sa vie vraiment, qui est la vie des mondes supérieurs et inférieurs.
וזהו ובכל נפשכם שכמה כחות יש באדם בנפש החיונית כמו הזן והדוחה והמעכל כו׳. וכן בנפש השכלי כו׳ ולאהבה זו שתקבע בלבו צריך עבודה ועמל גדול ויגיעה רבה בהתבוננות הנ״ל במוחו ומחשבתו ונקרא אהבה זו אהבת עולם בחי׳ ממלא כל עלמין כנודע (וע׳ בסש״ב פמ״ד אהבה הכלולה כו׳), ולכן היא בגדר גבול ומקום ויש לה הפסק וביטול בנטות לבבו כנ״ל.
אבל ענין בחי׳ ובכל מאדך היא אהבה בלי גבול ומדה ואין לה הפסק דכל מקום שנא׳ מאד הוא בלי הפסק עולמית מחמת שבאה מבחי׳ סוכ״ע וכולא קמיה כלא חשיב. כי הנה חיות כל העולמות עליונים ותחתוני׳ אינו אלא מרוח פיו ית׳ כמ״ש וברוח פיו כל צבאם, כמו באדם הגשמי למשל רוח פיו הוא היוצא ונמשך מפנימיותו ותוכיותו אבל מ״מ אינו עצמותו ומהותו כלל כי אין גורם שינוי כלל בעצמותו בין קודם שיצא הדיבור או ההבל ממנו ובין אחר כך אלא הוא זיו והתפשטות הארה.
כך כביכול חיות כל העולמות עליונים ותחתונים אינו אלא זיו והתפשטות הארה הנמשכת מאור אין סוף ב״ה תוך כל עלמין להחיותם אבל בחי׳ סובב כל עלמין הוא מה שאינו יכול להתלבש תוך עלמין להחיותם שהוא בחי׳ עצמותו ומהותו ממש אלא סוכ״ע מעלה ומטה שוים ממש שאינם תופסים מקום כלל נגדו ח״ו ולכן כתיב הודו על ארץ ושמים שבחי׳ ארץ נדמה לבחי׳ שמים דכולא קמיה כו׳. ואהבה זו מבחי׳ סוכ״ע לא תשתנה לעולם מחמת אהבות אחרות בשום אופן (עמ״ש בפ׳ ויחי ע״פ חכלילי ועמ״ש בפ׳ נח בד״ה מים רבים) כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מאחר שאינה מתלבשת תוך כלי כנ״ל וכל חד לפום שיעורא דיליה יש לו בחי׳ אהבה זו כדכתיב ועמך כולם צדיקים (ע׳ בזהר ר״פ נח) וכתיב (בראשית י״ז י״א) והיה לאות ברית ביני וביניכם וכתיב (שמות ל״א י״ג) כי אות היא ביני וביניכם כו׳ ברית עולם (ע׳ מ״ר ס״פ דברים דרפ״ז ע״ג) פי׳ אות ברית הוא בחי׳ אהבה זו מבחי׳ סוכ״ע שאינה מתלבשת בתוככם רק שעומדת עליכם בבחי׳ מקיף ביני וביניכם וד״ל.
וזהו שחז״ל קראו אותו ית׳ בשם הקב״ה ולא בשאר שמות וכינוים כגון רחום כו׳ כי כל השמות וכינוים הם על שם התהוות הפעולה הנמשכת מאתו ית׳ ואפילו שם הוי״ה הוא על שם שמהוה מאין ליש, מה שאין כן שם קדוש מורה על עצמותו שהוא קדוש ומובדל שאינו מתלבש תוך עלמין וקדוש ברוך הוא אין סוף המתלבש תוך ז״א דאיהו וגרמוהי חד (ועמ״ש מזה ע״פ צאינה וראינה). ואהבה הבאה מבחי׳ זו נקראת קדושה לשון נוקבא שמקבלת מקדוש כמ״ש ואל אישך תשוקתך (ע׳ ברע״מ פ׳ אמור דף צ״ג א׳ ובפרדס ערך קדוש ועמ״ש ע״פ ראשי המטות בענין פי׳ קדושה זו ואיך פרישות מביאה לידי קדושה כו׳).
והנה בחינת אהבה זו שנקראת בשם אות ברית הנ״ל אינה באה להתגלות אלא על ידי כריתת ערלה החופפת ומכסה כו׳ כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם (ועמ״ש מזה ע״פ ראה אנכי). וערלה אינו לשון אוטם אלא ל׳ כיסוי וכו׳.
והוא בחי׳ אהבה רעה בתענוגות בני אדם אף שהוא בהיתר רק שהוא בחמימות והתלהבות התאוה כו׳, וזה שכתוב יגיע כפיך כי תאכל, כלומר שהכפים יגיעים או הרגלים ושארי אברים החיצונים בלא לב כו׳, ואף הקרים בטבע כמו יושבי אוהלים כו׳ בחי׳ נולד מהול כו׳ אעפ״כ צריכים להטיף דם ברית למעט חלבו ודמו כו׳ למעט הנאות וצרכי גופו המונעים העבודה וכו׳ וכמ״ש מיץ חלב יוציא חמאה ואמרו רז״ל במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שהקיא חלב שינק, וענין החמאה הוא כמו למשל שמנונית הצף על החלב כך הוא בחי׳ אהבה הנ״ל שאינה מתלבשת תוך כלי כנ״ל (ועמ״ש בפ׳ ויחי ע״פ ולבן שנים מחלב ובפ׳ וארא ע״פ וארא כו׳ באל שדי שבחי׳ חלב בקדושה הוא הגדלת המדות אהוי״ר ע״י אם הבנים שמחה, וע׳ בזח״ג קל״ו ב׳ בפי׳ רוחצות בחלב בחוורא דלעילא כו׳. וא״כ מזה יובן דבחי׳ חמאה שהוא שומן החלב יתכן שזהו בחי׳ האהבה רבה שלמעלה מהכלי וז״ש באברהם ויקח חמאה וחלב כו׳ וז״ש) (בישעיה ז׳ ט״ו) חמאה ודבש יאכל כו׳, אך במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שהקיא כו׳ כי דוקא פרישות מביאה לידי קדושה שבחי׳ אהבה רבה זו אינה באה אלא אחר מדרגת הפרישות שהוא להפריד הרע שבנפש הב המית כו׳ שהוא בחי׳ בירור עה״ד טו״ר והיינו ע״י בחי׳ אהבת עולם ועי״ז יבא אח״כ לבחי׳ קדושה ואה״ר זו שהוא בחי׳ עץ החיים:
Et c'est "et de toute votre âme", car plusieurs forces sont dans l'homme dans l'âme vitale, comme celle qui nourrit, celle qui repousse et celle qui digère, etc. Et de même dans l'âme intellectuelle, etc.
Et pour cet amour qui se fixe dans son cœur, il faut un travail et un grand labeur et une grande fatigue dans la méditation susdite dans son cerveau et sa pensée, et cet amour est appelé amour éternel, aspect de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes), comme il est connu (et voir dans le Tanya, chapitre 44, l'amour inclus, etc.), et c'est pourquoi elle est dans la limite du limité et du lieu, et elle a interruption et annulation lorsque son cœur s'incline, comme ci-dessus. Mais le sujet de l'aspect "et de toute ta force" est un amour sans limite ni mesure, et elle n'a pas d'interruption, car partout où il est dit "force" c'est sans interruption éternelle, du fait qu'elle vient de l'aspect de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes), et tout devant Lui est comme rien.
Car voici que la vitalité de tous les mondes supérieurs et inférieurs n'est que du souffle de Sa bouche, béni soit-Il, comme il est écrit "et du souffle de Sa bouche toute leur armée", comme chez l'homme matériel par exemple, le souffle de sa bouche est ce qui sort et est attiré de son intériorité et de son essence, mais néanmoins ce n'est pas du tout Son essence et Sa nature, car cela ne cause aucun changement du tout dans Son essence entre avant que la parole ou le souffle ne sorte de Lui et après, mais c'est un éclat et une expansion de lumière. Ainsi, pour ainsi dire, la vitalité de tous les mondes supérieurs et inférieurs n'est qu'un éclat et une expansion de lumière attirée de l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, dans tous les mondes pour les vivifier, mais l'aspect de sovev kol almin est ce qui ne peut pas se revêtir dans les mondes pour les vivifier, qui est l'aspect de Son essence et de Sa nature vraiment, mais sovev kol almin, en haut et en bas sont vraiment égaux, car ils ne prennent aucune place du tout en face de Lui, D.ieu nous en préserve, et c'est pourquoi il est écrit "Sa majesté est sur la terre et les cieux", que l'aspect de la terre ressemble à l'aspect des cieux, car tout devant Lui, etc.
Et cet amour de l'aspect de sovev kol almin ne changera jamais à cause d'autres amours d'aucune manière (et voir ce qui est écrit dans la paracha Vaye'hi sur "rouges de vin" et voir ce qui est écrit dans la paracha Noa'h au début du discours "des eaux abondantes") comme il est écrit "des eaux abondantes ne pourront éteindre l'amour", puisque elle ne se revêt pas dans un kelim, comme ci-dessus, et chacun selon sa mesure a cet aspect d'amour, comme il est écrit "et Ton peuple, tous des justes" (voir dans le Zohar, début de la paracha Noa'h) et il est écrit (Genèse 17, 11) "et cela sera un signe d'alliance entre Moi et vous" et il est écrit (Exode 31, 13) "car c'est un signe entre Moi et vous, etc.", alliance éternelle (voir Midrach à la fin de la paracha Devarim, folio 287c). Explication : le signe de l'alliance est cet aspect d'amour de l'aspect de sovev kol almin qui ne se revêt pas en vous, mais qui se tient sur vous dans l'aspect de makif, entre Moi et vous, et c'est suffisant.
Et c'est pourquoi nos Sages L'ont appelé, béni soit-Il, du nom de "le Saint, béni soit-Il" et non des autres noms et surnoms comme "Miséricordieux", etc., car tous les noms et surnoms sont d'après la venue à l'existence de l'action attirée de Lui, béni soit-Il, et même le nom Havaya est d'après ce qui fait venir à l'existence du néant à l'être, ce qui n'est pas le cas du nom "Saint" qui indique Son essence qui est saint et séparé, qui ne se revêt pas dans les mondes, et "le Saint, béni soit-Il" est l'Or Ein Sof qui se revêt dans Zeir Anpin, car Il et Ses organes sont un (et voir ce qui est écrit à ce sujet sur "Sortez et voyez"). Et l'amour qui vient de cet aspect est appelé sainteté, expression féminine qui reçoit du Saint, comme il est écrit "et vers ton homme sera ton désir" (voir dans Raaya Mehemna, paracha Emor, folio 93a, et dans le Pardès, article "Saint", et voir ce qui est écrit sur "Les têtes des tribus" au sujet de l'explication de cette sainteté et comment l'abstinence mène à la sainteté, etc.).
Et voici que cet aspect d'amour qui est appelé du nom de "signe d'alliance" susdit ne vient se révéler que par la coupure du prépuce qui couvre et recouvre, etc., comme il est écrit "et vous circoncirez le prépuce de votre cœur" (et voir ce qui est écrit à ce sujet sur "Vois, Je"). Et "prépuce" n'a pas le sens de bouchon, mais le sens de couverture, etc.
Et c'est l'aspect d'un amour mauvais dans les plaisirs des fils de l'homme, même s'il est permis, seulement qu'il est dans la chaleur et l'ardeur du désir, etc., et c'est ce qui est écrit "que tes mains se fatiguent car tu mangeras", c'est-à-dire que les paumes se fatiguent ou les pieds et les autres membres extérieurs sans le cœur, etc., et même les froids de nature comme les habitants des tentes, etc., aspect de "né circoncis", etc., néanmoins il faut faire couler le sang de l'alliance pour diminuer sa graisse et son sang, etc., pour diminuer les plaisirs et les besoins de son corps qui empêchent le service, etc., et comme il est écrit "le lait battu fait sortir le beurre", et ont dit nos Sages : chez qui trouves-tu le beurre de la Torah ? Chez celui qui a vomi le lait qu'il a tété.
Et le sujet du beurre est comme par exemple la graisse qui flotte sur le lait, ainsi est cet aspect d'amour qui ne se revêt pas dans un kelim, comme ci-dessus (et voir ce qui est écrit dans la paracha Vaye'hi sur "et ses dents plus blanches que le lait" et dans la paracha Vaéra sur "et Je me suis fait voir, etc., par El Chaddaï", que l'aspect de lait dans la sainteté est l'agrandissement des middot d'amour et de crainte par "la mère des enfants se réjouit", et voir dans le Zohar III, folio 136b, dans l'explication de "qui se lavent dans le lait" dans le blanc d'en haut, etc. Et ainsi de cela on comprendra que l'aspect de beurre qui est la graisse du lait, il est possible que ce soit l'aspect de l'amour immense qui est au-dessus du kelim, et c'est pourquoi il est dit chez Avraham "et il prit du beurre et du lait, etc.", et c'est pourquoi) (dans Isaïe 7, 15) "du beurre et du miel il mangera, etc.", mais chez qui trouves-tu le beurre de la Torah ?
Chez celui qui a vomi, etc., car précisément l'abstinence mène à la sainteté, que cet aspect d'amour immense ne vient qu'après le degré de l'abstinence qui est de séparer le mal qui est dans l'âme animale, etc., qui est l'aspect du tri de l'arbre de la connaissance du bien et du mal, et c'est par l'aspect de l'amour éternel, et par cela il viendra ensuite à l'aspect de la sainteté et de cet amour immense qui est l'aspect de l'arbre de la vie :
והנה כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו׳. דהיינו בחינת עץ החיים ולא יראה כי יבא חום וכו׳ פי׳ שלא יבטל ויפסיק האהבה זו מחמת חמימות ותאוות לדברים אחרים ח״ו כי המקיף מסמא עינים של החיצונים ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כו׳.
Et voici qu'il est écrit : "Il sera comme un arbre planté sur des courants d'eau, etc." (Psaumes 1, 3). C'est-à-dire l'aspect de l'arbre de la vie, "et il ne craindra pas quand viendra la chaleur, etc.".
Explication : que cet amour ne s'annulera ni ne s'interrompra à cause de la chaleur et des désirs pour d'autres choses, D.ieu nous en préserve, car le makif aveugle les yeux des extérieurs, et "des eaux abondantes ne pourront éteindre l'amour, etc." (Cantique des Cantiques 8, 7).
והנה כתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. פי׳ כשישים האדם אל לבו ויעמיק באהבה רבה זו בתשוקה גדולה כמ״ש ואל אישך תשוקתך אז אליו ית׳ יאסוף וימשיך למטה תוספת קדושה.
Et voici qu'il est écrit : "S'il met son cœur vers lui, son souffle et son âme, vers lui il rassemblera" (Job 34, 14). Explication : lorsque l'homme mettra dans son cœur et approfondira cet amour immense avec un grand désir, comme il est dit "et vers ton homme sera ton désir" (Genèse 3, 16), alors vers Lui, béni soit-Il, il rassemblera et attirera en bas un supplément de sainteté.
וזהו אדם מקדש את עצמו מעט פי׳ שאינו אלא מעט כמו שאמרו רז״ל נדמה להם כהר וכו׳ אבל באמת אינו כן מקדשין אותו הרבה מלמעלה שממשיך עליו בחינת סוכ״ע ע״י התורה והמצות שהמצות הם איברים דמלכא.
Et c'est : "l'homme se sanctifie un peu". Explication : ce n'est que peu, comme ont dit nos Sages "il leur semble comme une montagne, etc.", mais en vérité ce n'est pas ainsi, "on le sanctifie beaucoup d'en haut", car il attire sur lui l'aspect de sovev kol almin par la Torah et les mitsvot, car les mitsvot sont les membres du Roi.
והוא כמו למשל שאם תופס באדם באחד מאבריו ימשיכנו אליו וכש״כ כשאוחז ביד ימינו והוא ע״י מצות צדקה וחסד דרועא ימינא וכו׳ לכשיתבונן היטב שהתורה והמצות הם מבחי׳ סוכ״ע ועצמותו ית׳ ממש שוכן בתוכם א״כ כשעוסק בהם ומקבל התורה במוחו או עושה המצוה בידו הרי ממשיך עליו אור א״ס ב״ה בעצמותו ממש כו׳, וזהו ועל יובל ישלח שרשיו שהוא בחי׳ יובל בחול״ם ויובל במלאפום ושניהם לשון הולכה כמ״ש לך יובילו מלכים שי, אלא שבחי׳ יובל במלאפום ר״ל שהוא ית׳ מתנהג ומתמשך למטה ע״י התורה והמצות.
Et c'est comme par exemple si l'on saisit un homme par l'un de ses membres, on l'attire à soi, et à plus forte raison lorsqu'on saisit sa main droite, et c'est par les mitsvot de tsedaka et de 'hessed, le bras droit, etc. Lorsqu'il méditera bien que la Torah et les mitsvot sont de l'aspect de sovev kol almin et de Son essence, béni soit-Il, qui réside vraiment en elles, alors lorsqu'il s'occupe d'elles et reçoit la Torah dans son cerveau ou accomplit la mitsva de sa main, voici qu'il attire sur lui l'Or Ein Sof, béni soit-Il, dans Son essence même, etc.
Et c'est "et sur le yovel il enverra ses racines" (Psaumes 1, 3), qui est l'aspect de yovel avec 'holam et yovel avec mélafoum, et les deux ont le sens de conduite, comme il est dit "vers toi les rois apporteront des présents" (Psaumes 68, 30), mais l'aspect de yovel avec mélafoum signifie qu'Il, béni soit-Il, se conduit et est attiré vers le bas par la Torah et les mitsvot.
ויובל בחול״ם שהוא מנהיג וממשיך אותנו למעלה כמ״ש יובל היא תהיה לכם פי׳ שלכם תהיה אותו היובל שמוליך וממשיך ושבתם איש לאחוזתו וגו׳ להתכלל למהוי אחד באחד נשיקין כפולים. [עמ״ש בפ׳ בראשית ע״פ ושם אחיו יובל כו׳.
Et yovel avec 'holam, qui conduit et nous attire vers le haut, comme il est dit "le yovel sera pour vous" (Lévitique 25, 10). Explication : pour vous sera ce yovel qui conduit et attire, "et vous retournerez chacun à sa possession, etc.", pour être inclus à devenir un en un, baisers doubles.
[Et voir ce qui est écrit dans la paracha Beréchit sur "et le nom de son frère Yovel, etc.".
והנה יובל הוא שנת החמשים דהיינו שער החמשים מנש״ב וזהו ענין שפי׳ יובל שהוא מנהיג וממשיך אותנו למעלה וכמ״ש במ״א ע״פ וספרתם לכם כו׳ תספרו חמשים יום ששער החמשים הוא המחבר המאציל א״ס ב״ה לנאצלים כו׳ וז״ש והיה כעץ כו׳ ועל יובל ישלח שרשיו שבחי׳ יובל הוא למעלה גם מבחי׳ עץ החיים (כמ״ש בזהר פ׳ אחרי דנ״ח ע״א ובפ׳ אמור דצ״ז ע״א ועיין באדר״ז דר״צ סע״ב ובזח״ב יתרו דף פ״ג סע״א משפטים דצ״ח ע״ב. ועיין בפ׳ חיי שרה דקל״א ע״א ובגמרא פ״ט דבכורות דנ״ה ע״ב יובל שמו וברבות פ׳ אחרי ס״פ כ״ב.
ובפ׳ פנחס קרוב לס״פ דרפ״ב א׳. רות רבה ס״פ ויאמר הבי המטפחת דמ״ח ע״ד).
וגם יובן זה עוד ממ״ש בזח״ג פ׳ שלח קנ״ח ב׳ בפי׳ היש בה עץ אם אין שבחי׳ אין הוא למעלה מעלה גם מבחי׳ עץ החיים כו׳ ושער החמשים שהוא בחי׳ יובל הוא הממוצע בין אין ליש כמ״ש במ״א. ועמ״ש בפרשה ואתחנן בד״ה וידעת היום בפי׳ ויעקוד אברהם כו׳ ממעל לעצים כו׳.
Et voici que yovel est l'année des cinquante, c'est-à-dire la porte des cinquante de la nechama, et c'est le sujet de ce qui explique yovel qui conduit et nous attire vers le haut, et comme il est écrit ailleurs sur "et vous compterez pour vous, etc., vous compterez cinquante jours", que la porte des cinquante est celle qui relie l'Émanateur Or Ein Sof, béni soit-Il, aux émanés, etc. Et c'est pourquoi "il sera comme un arbre, etc., et sur le yovel il enverra ses racines", que l'aspect de yovel est au-dessus même de l'aspect de l'arbre de la vie (comme il est écrit dans le Zohar, paracha A'haré, folio 58a, et dans la paracha Emor, folio 97a, et voir dans Idra Zouta, folio 290b fin, et dans le Zohar II, Yitro, folio 83a fin, Michpatim, folio 98b.
Et voir dans la paracha 'Hayé Sara, folio 131a, et dans la Guemara, chapitre 9 de Bekhorot, folio 55b, "yovel est son nom", et dans les Rabbot, paracha A'haré, fin du chapitre 22. Et dans la paracha Pin'has, près de la fin de la section, folio 282a.
Ruth Rabba, fin de la section "et il dit : apporte le manteau", folio 48d). Et cela se comprendra encore de ce qui est écrit dans le Zohar III, paracha Chela'h, folio 158b, dans l'explication de "y a-t-il en elle un arbre ou non", que l'aspect de "non" est au-dessus même de l'aspect de l'arbre de la vie, etc., et la porte des cinquante qui est l'aspect de yovel est l'intermédiaire entre le néant et l'être, comme il est écrit ailleurs.
Et voir ce qui est écrit dans la paracha Vaet'hanan, au début du discours "et tu sauras aujourd'hui", dans l'explication de "et Avraham lia, etc., au-dessus des arbres, etc.".
והנה מזה יובן ענין חטא המקושש עצים ביום השבת, כי הנה שבתא דלילא הוא בחי׳ עליית הבירורים שנתבררו בכל ששת ימי המעשה והוא בחינת בירור עה״ד טו״ר שנפרד הטוב מהרע ועולה למעלה ומתחבר בעץ החיים ולכן עיקר התגלות בחי׳ אהבה רבה הוא בשבת וכמ״ש במ״א ע״פ ויקהל משה כו׳ והנה עץ החיים זהו בחי׳ שבתא דיומא ועי״ז אח״כ ועל יובל ישלח שרשיו הוא בחי׳ שבת שבתון שהוא מנחה דשבת עת רצון כו׳ כמ״ש בזהר ח״ג קכ״ט א׳, וחטא המקושש היינו שעוקר דבר מגידולו היינו שמפריד היש להיות נפרד בפ״ע בבחי׳ דבר נפרד ולא יהיה בטל במקורו המחיה ומהוה אותו כו׳ וביום השבת שאז התחברות עה״ד ועה״ח שהיש בטל כו׳ עליות העולמות כו׳ לכן העוקר דבר מגידולו שהוא להיות יש בפ״ע הפך הביטול במקורו הוא חייב כו׳ כי עי״ז פוגם בעצים הנ״ל עה״ד ועה״ח כו׳, ועמ״ש מענין עה״ד ועה״ח בפ׳ בראשית ע״פ הן האדם כו׳ ולעיל בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה ובפ׳ בלק בביאור ע״פ מי מנה]:
Et voici que de cela on comprendra le sujet de la faute de celui qui ramassait des bois le jour du Chabbat, car voici que le Chabbat de la nuit est l'aspect de l'ascension des tris qui ont été triés durant les six jours de l'œuvre, et c'est l'aspect du tri de l'arbre de la connaissance du bien et du mal, où le bien est séparé du mal et monte en haut et se relie à l'arbre de la vie, et c'est pourquoi la principale révélation de l'aspect de l'amour immense est le Chabbat, et comme il est écrit ailleurs sur "et Moché rassembla, etc.". Et voici que l'arbre de la vie est l'aspect du Chabbat du jour, et par cela ensuite "et sur le yovel il enverra ses racines", qui est l'aspect de Chabbat Chabbaton qui est la min'ha du Chabbat, temps de faveur, etc., comme il est écrit dans le Zohar III, folio 129a.
Et la faute de celui qui ramasse est qu'il arrache une chose de sa croissance, c'est-à-dire qu'il sépare l'être pour qu'il soit séparé en lui-même dans l'aspect d'une chose séparée, et qu'il ne soit pas effacé dans sa source qui le vivifie et le fait venir à l'existence, etc. Et le jour du Chabbat, alors qu'il y a la liaison de l'arbre de la connaissance et de l'arbre de la vie, que l'être est effacé, etc., les ascensions des mondes, etc., c'est pourquoi celui qui arrache une chose de sa croissance, qui est d'être un être en lui-même, l'opposé de l'effacement dans sa source, est coupable, etc., car par cela il lèse les arbres susdits, l'arbre de la connaissance et l'arbre de la vie, etc.
Et voir ce qui est écrit au sujet de l'arbre de la connaissance et de l'arbre de la vie dans la paracha Beréchit sur "voici l'homme, etc.", et ci-dessus au début du discours "au moment où Israël ont fait précéder nous ferons", et dans la paracha Balak dans l'explication sur "qui a compté".