Dans la paracha des nesakhim il est écrit : "Quand vous entrerez dans le pays de vos demeures etc. et vous ferez une offrande par le feu pour ה' un holocauste etc." (Nombres 15, 2). Pour comprendre pourquoi l'Écriture a changé pour appeler la terre d'Israël ici du nom de "pays de vos demeures" plus que dans toute la Torah où elle est appelée "pays de Canaan" (et cette difficulté est expliquée dans le Midrach à la fin de la...
בפ׳ נסכים כתיב כי תבאו אל ארץ מושבותיכם כו׳ ועשיתם אשה לה׳ עולה וגו׳. להבין למה שינה הכתוב לקרוא ארץ ישראל כאן בשם ארץ מושבותיכם יותר מבכל התורה שנק׳ ארץ כנען (וקושיא זו מבואר במדרש ס״פ שלח.
ועיין עוד בקהלת רבה ע״פ הגדלתי מעשי. כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם עולה.
ועוד שם ע״פ ושתה בלב טוב יינך זו פ׳ נסכים כי כבר רצה האלקים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ שנאמר כי תבאו אל ארץ כו׳. ונראה שפירשו ארץ מלשון רצון וכ״ה בפרדס בעה״כ ערך ארץ ועמ״ש מזה ע״פ והארץ הדום רגלי וע״פ היום הזה ה׳ אלהיך מצוך).
הנה אמרו רז״ל (פ״ב דברכות) כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. וצריך להבין ענין דמיון זה שמדמה ק״ש לעולה וזבח ותפילין למנחה ונסכים.
והנה ענין הקרבנות שהיה יורד אש מן השמים על גבי המזבח ותאכל את העולה ואת חלבי השלמים. וכן הענין בק״ש כי הנה האדם הוא מורכב מד׳ יסודות אש רוח מים עפר כמ״ש מזה בד״ה והיה מספר בנ״י שהם בחי׳ דומם צומח חי מדבר כנגד ד׳ אותיות של שם הוי׳ ב״ה שמשם נמשכו ונתהוו בחינות אלו ובחינת יסוד האש הוא בחינת החי (כמ״ש במ״א ע״פ כי תצא) והנה כתיב שרפים עומדים שיש בחי׳ מלאכים וחיות הקדששנקראים שרפים מפני שהם מיסוד האש האלקי ותמיד הם עומדים בהתלהבות מחמת שאין להם כ״א מחשבה אחת כל ימיהם מששת ימי בראשית שמשיגים רק זיו שכינתו ית׳ המחיה ומהוה אותם מאין ליש.
ולכן יומם ולילה לא ישקוטו והיינו מפני שאין להם כ״א יסוד אחד פשוט שהוא יסוד האש האלהי ואינם מורכבים (עמ״ש בביאור ע״פ והניף הכהן אותם על לחם הבכורים). משא״כ האדם שהוא מורכב מד׳ יסודות וגם הוא מלובש בגוף ונפש החיונית לא יוכל לעמוד במדרגה ומחשבה אחת כל ימיו.
אך הנה מ״מ יש בכח נפשו האלהית הצמאון מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים כי אף שלמטה הנה מדרגת האדם גרועה ופחותה ממדרגת המלאכים היינו מפני שלמטה הוא מלובש בגוף ונפש החיונית. אבל שרש נשמתו למעלה כל אחד ואחד לפי מדרגתו שלא כל הנשמה היא מלובשת בגוף רק הארה ממנה והשרש נשאר למעלה במקור חוצבה בעולם העליון שממנו נלקחה, עמ״ש ע״פ יונתי בחגוי וע״פ האזינו השמים.
Dans la paracha des nesakhim il est écrit : "Quand vous entrerez dans le pays de vos demeures etc. et vous ferez une offrande par le feu pour ה' un holocauste etc." (Nombres 15, 2). Pour comprendre pourquoi l'Écriture a changé pour appeler la terre d'Israël ici du nom de "pays de vos demeures" plus que dans toute la Torah où elle est appelée "pays de Canaan" (et cette difficulté est expliquée dans le Midrach à la fin de la paracha Chla'h.
Et voir encore dans Kohelet Rabba sur le verset "j'ai grandi mes œuvres". "Quand vous entrerez dans le pays de vos demeures et vous ferez un holocauste".
Et encore là sur le verset "et bois ton vin d'un cœur bon", c'est la paracha des nesakhim, car déjà Elokim a agréé tes œuvres, c'est l'entrée d'Israël dans le pays, comme il est dit "quand vous entrerez dans le pays etc.". Et il semble qu'ils ont interprété "erets" dans le sens de volonté, et ainsi c'est dans le Pardès, Chaar Erkhei haKinouyim, valeur "erets", et voir ce qui est écrit à ce sujet sur le verset "et la terre est le marchepied de Mes pieds" et sur "ce jour-ci ה' ton D.ieu te commande").
Voici qu'ont dit nos sages de mémoire bénie (chapitre 2 de Berakhot) : quiconque lit le Chema sans téfilines est comme s'il avait offert un holocauste sans min'ha et un sacrifice sans nesakhim. Et il faut comprendre le sujet de cette comparaison qui compare le Chema à l'holocauste et au sacrifice, et les téfilines à la min'ha et aux nesakhim.
Et voici le sujet des sacrifices : le feu descendait des cieux sur le dessus de l'autel et consumait l'holocauste et les graisses des chelamim. Et de même le sujet dans le Chema, car voici que l'homme est composé des quatre éléments : feu, vent, eau, terre, comme il est écrit à ce sujet dans le discours "Et le nombre des enfants d'Israël sera" qu'ils sont les aspects de minéral, végétal, animal, parlant, en face des quatre lettres du nom Havaya, béni soit-Il, d'où ont été attirées et sont venues à l'existence ces aspects, et l'aspect du fondement du feu est l'aspect du vivant (comme il est écrit dans un autre endroit sur le verset "quand tu sortiras").
Et voici qu'il est écrit "les séraphins se tiennent", qu'il y a un aspect d'anges et de 'hayot ha-kodech qui sont appelés séraphins parce qu'ils sont du fondement du feu divin, et toujours ils se tiennent dans l'enthousiasme car ils n'ont qu'une seule pensée tous leurs jours depuis les six jours de la création, qu'ils n'atteignent que le rayonnement de Sa Chekhina, béni soit-Il, qui les vivifie et les fait venir à l'existence du néant à l'être. Et c'est pourquoi jour et nuit ils ne se reposent pas, et c'est parce qu'ils n'ont qu'un seul fondement simple qui est le fondement du feu divin, et ils ne sont pas composés (voir ce qui est écrit dans l'explication sur le verset "et le cohen les agitera sur le pain des prémices").
À l'inverse, l'homme qui est composé des quatre éléments et aussi il est revêtu d'un corps et d'une âme vitale, ne pourra pas se tenir dans un degré et une pensée unique tous ses jours. Mais voici que néanmoins il y a dans la force de son âme divine la soif du fondement du feu comme des brandons de feu de flamme, plus que les anges, car bien qu'en bas le degré de l'homme soit inférieur et moindre que le degré des anges, c'est-à-dire parce qu'en bas il est revêtu d'un corps et d'une âme vitale.
Mais la racine de son âme en haut, chacun selon son degré, car toute l'âme n'est pas revêtue dans le corps, seulement un rayonnement d'elle, et la racine reste en haut dans la source de sa carrière dans le monde supérieur d'où elle a été prise, voir ce qui est écrit sur le verset "ma colombe dans les fentes" et sur "prête l'oreille, cieux".
והנשמות שבכל עולם ועולם הם ביתר שאת ומעלה לאין קץ על מדרגת המלאכים שבעולמות ההם והן הן אותן הנשמות עצמן שמתפשט הארתם להתלבש למטה בעוה״ז. וזהו אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי פי׳ מזלא מלשון יזל מים והיינו שרש נשמתו למעלה שממנו נוזל ונמשך הארתו למטה.
Et les âmes qui sont dans chaque monde et monde sont d'une force et d'une élévation sans fin au-dessus du degré des anges de ces mondes, et ce sont elles ces mêmes âmes elles-mêmes dont le rayonnement se répand pour se revêtir en bas dans ce monde. Et c'est : bien qu'il ne voie pas, son mazal voit.
L'explication : mazal a le sens de "les eaux s'écouleront", c'est-à-dire la racine de son âme en haut, d'où s'écoule et est attiré son rayonnement en bas.
והיינו לפי שישראל עלו במחשבה פי׳ כמו למשל באדם הגשמי הנה מחשבתו מיוחדת בנפשו והיו לאחדים יותר מדיבורו שהוא דבר נפרד ויוצא חוץ ממנו ובידו לחסום פיו ולשתוק. משא״כ בחי׳ המחשבה כי הנפש מלאה אותיות כך כנס״י מקור נש״י עלו במחשבה עילאה ומיוחדים במהותו ועצמותו ממש (הגם דכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם מ״מ הרי אפס קצהו ושמץ מנהו תקח אזנינו להבין מעט מזעיר עד״מ) (ועמ״ש ע״פ אני ישנה ולבי ער) אלא שבהשתלשלות העולמות רבות ועצומות נשתלשל ונתפשט הארת הנשמה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ועודנה בכחה לשלוט על הגוף ונפש הבהמית להסיר החמימות שבלבו לתענוגי העולם ותאוותיו מיסוד האש הטבעי ולהיות גובר בו יסוד האש האלהי.
שמשכנו בלב להלהיב נפשו ולבו להכלל ולהבטל באחדותו ית׳ (ועמ״ש מזה בפ׳ אמור ע״פ ונקדשתי בתוך בנ״י) ועי״ז מעלה גם יסוד האש הטבעי שבכח נפשו הבהמית להיות נכלל ועולה לה׳ כקרבן להיות שבכל עת שמגביר כח יסוד האש האלהי מתמעט ומתקרר כח יסוד האש הטבעי ונכלל בקדושה. וזהו אש אוכלה אש וכן היה בקרבנות ממש שאש של קדושה של מעלה אכלה בעלי חיים שהם מבחינת יסוד האש:
Et c'est selon qu'Israël sont montés dans la pensée. L'explication : comme par exemple chez l'homme matériel, voici que sa pensée est unifiée dans son âme et elles sont devenues unes plus que sa parole, qui est une chose séparée et qui sort hors de lui, et il est en son pouvoir de fermer sa bouche et de se taire.
À l'inverse, l'aspect de la pensée, car l'âme est remplie de lettres, ainsi la Knesset Israël, source des âmes d'Israël, sont montées dans la pensée supérieure et sont unifiées dans Son essence et Son essence réelle (bien qu'il soit écrit "car Mes pensées ne sont pas vos pensées", néanmoins voici que le néant de son extrémité et un peu d'elle, notre oreille prendra pour comprendre un peu très peu, par exemple) (et voir ce qui est écrit sur le verset "je dors mais mon cœur veille"). Seulement que dans l'enchaînement des mondes nombreuses et puissantes s'est enchaîné et s'est répandu le rayonnement de l'âme pour se revêtir dans le corps et l'âme animale, et elle est encore dans sa force pour dominer sur le corps et l'âme animale, pour enlever la chaleur qui est dans son cœur pour les délices du monde et ses désirs du fondement du feu naturel, et pour que domine en lui le fondement du feu divin.
Qui attire dans le cœur pour enflammer son âme et son cœur pour être inclus et s'effacer dans Son unité, béni soit-Il (et voir ce qui est écrit à ce sujet dans la paracha Emor sur le verset "et Je serai sanctifié au milieu des enfants d'Israël"). Et par cela il élève aussi le fondement du feu naturel qui est dans la force de son âme animale pour être inclus et monter vers ה' comme un sacrifice, pour que dans chaque temps où il accroît la force du fondement du feu divin, diminue et se refroidit la force du fondement du feu naturel et est inclus dans la sainteté.
Et c'est "le feu consume le feu", et de même c'était dans les sacrifices réellement, que le feu de la sainteté d'en haut consumait les êtres vivants qui sont de l'aspect du fondement du feu.
ב אך עכ״ז הנה היסוד האש האלהי שבו הוא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית ולכן כשמשתמש בו בעניני גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהם וכל מיני תאוות וכו׳ מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ״כ בעבודת ה׳. ועצה היעוצה לזה הנה כתיב כי אתה תאיר נרי וה׳ יגיה חשכי.
פי׳ שע״י ההתבוננות באמונת ה׳ אחד באמת בעומק מחשבתו ולבו ולא די בזכרון הדברים במח׳ בלבד כ״א שיעמיק ויתקע מחשבתו בחוזק ואזי יאיר לו יסוד האש האלהי להשלים חסרונו ויגיה חשכו וכמ״ש כי אשב בחשך ה׳ אור לי (ועמ״ש מזה בפ׳ מקץ בד״ה רני ושמחי בת וסד״ה כי אתה נרי. ועמ״ש סד״ה כי ביום הזה יכפר גבי ושמתיך בנקרת הצור).
ולכן קורין ק״ש פעמים בכל יום שבה מבואר ענין ההתבוננות כדלקמן להיות כי אי אפשר לאדם להיותו מלובש בגוף ונפש הבהמית ועוסק בדברים גשמיים כל היום לעורר את האהבה וההתלהבות כ״א ע״י ק״ש. ובכל יום מגביר כח יסוד האש האלהי וכנגדו מתמעט והולך כח יסוד האש הטבעי ועולה ונכלל בקדושה עד שבמלאות הימים כימי שנותיו שבעים שנה או שמונים שנה יתמעטו כל הכחות שביסוד האש הטבעי ויעלו להכלל בקדושה היינו כי בישראל גם כחות נפשו הבהמית הוא נצחיי ונעשים כסא לקדושה (משא״כ עובדי כוכבים שנפשם הבהמית כלה והולכת ואין להם עלי׳ כלל).
ומדת ימי חייו אשר ניתנו לו מן השמים הוא כפי שיעור שצריך להעלות כ״כ כחות מנפש החיונית בכל כך פעמים אשר יקרא ק״ש, וענין הק״ש הוא שיתבונן ויעמיק במחשבתו להיות לזכרון על לבו כי הוי׳ שהוא היה הוה ויהי׳. פי׳ שהיה הוה ויהיה הכל שוה אצלו והוא לבדו יחיד ומיוחד ואין בו שום שינוי ח״ו בין היה להוה ויהי׳ כמ״ש אני הוי׳ לא שניתי ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא כו׳ כי כולא קמיה כלא חשיב והוא עצמו ית׳ הוא הוא אלהינו.
פי׳ מלשון ואת אילי הארץ לקח (ביחזקאל סימן י״ז) שהוא לשון כח דהיינו ששם הוי׳ ב״ה הוא הוא כחינו וחיותנו דהיינו שהוא הוא מקור וחיות של כל נש״י שעלו במחשבה להכלל באחדותו ית׳ במהותו ועצמותו כנ״ל (ועמ״ש בפ׳ פנחס בד״ה קדש ישראל). משא״כ שאר כל הנבראים שמקור חיותן הוא מבחי׳ מלך כמ״ש בשכמל״ו ומלכותו בכל משלה ואפילו עולמות עליונים כי מלכותך מלכות כל עולמים כתיב הגם שאין דבר נפרד חוץ ממנו ית׳ כמ״ש כי ממך הכל וכתיב כי הוי׳ הוא האלקים שההסתר וההעלם של שם אלהים הוא מבחינת שם הוי׳ כמ״ש במ״א וכהדין קמצא דלבושי׳ מיני׳ וביה מ״מ אין זה כ״א זיו והארה המתפשטת ממנו ואף גם זאת היא הארה מ ועטת כמארז״ל ביו״ד נברא העוה״ב שהזיו הזה והארה זו אינה אלא מעט מזעיר כמו למשל יו״ד שהיא אות הקטנה שבמחשבתו של אדם שהוא רק כמו ניצוץ אחד קטן.
אבל מקור נש״י מיוחדים במקור וחיי החיים א״ס ב״ה וכמ״ש הודו על ארץ ושמים כו׳ לבנ״י עם קרובו (וזהו אשר עשה האלקים את האדם ישר) (בקהלת סי׳ ז׳ כ״ט). פי׳ ישר היינו שכמו שהוא למעלה כך הוא למטה כמ״ש במ״א ע״פ פקודי ה׳ ישרים דפי׳ ישרים שבהם ועל ידם נמשך שיהי׳ גילוי אור א״ס למטה ממש כמו שהוא למעלה ועמ״ש סד״ה כי תשמע בקול בפי׳ לעשות הישר בעיני ה׳ וכך הוא ענין את האדם ישר.
שנמשך בו הכח משם הוי׳ ממש וכמ״ש במדרש קהלת שזהו ענין מ״ש הן האדם היה כאחד ממנו.
2. Mais cependant, voici que le fondement du feu divin qui est en lui est dans une mesure et une limite, et se revêt dans son âme vitale, et c'est pourquoi quand il s'en sert dans les sujets de son corps, comme dans la colère et la jalousie et la haine et leurs semblables, et toutes sortes de désirs etc., il diminue et manque de la mesure, et de nouveau son cœur ne s'enflammera pas autant dans le service de ה'.
Et le conseil conseillé pour cela, voici qu'il est écrit : "car Toi Tu illumineras ma lampe et ה' éclairera mes ténèbres" (Psaumes 18, 29). L'explication : que par la contemplation dans la foi de ה' Un en vérité, dans la profondeur de sa pensée et de son cœur, et il ne suffit pas du souvenir des choses dans la pensée seulement, mais qu'il approfondisse et enfonce sa pensée avec force, et alors s'illuminera pour lui le fondement du feu divin pour compléter son manque et éclairera ses ténèbres, et comme il est écrit : "car j'habite dans les ténèbres, ה' est lumière pour moi" (Michée 7, 8) (et voir ce qui est écrit à ce sujet dans la paracha Mikets dans le discours "Chante et réjouis-toi, fille" et à la fin du discours "car Toi Tu es ma lampe".
Et voir ce qui est écrit à la fin du discours "car en ce jour Il expiera" au sujet de "et Je te placerai dans la fente du rocher"). Et c'est pourquoi on lit le Chema deux fois chaque jour, dans lequel est expliqué le sujet de la contemplation comme il sera dit ci-dessous, pour être que il est impossible à l'homme, étant revêtu d'un corps et d'une âme animale et occupé de choses matérielles tout le jour, d'éveiller l'amour et l'enthousiasme sinon par le Chema.
Et chaque jour il accroît la force du fondement du feu divin, et en face de lui diminue et va la force du fondement du feu naturel et monte et est inclus dans la sainteté, jusqu'à ce que dans l'accomplissement des jours comme les jours de ses années, soixante-dix ans ou quatre-vingts ans, se diminueront toutes les forces qui sont dans le fondement du feu naturel et monteront pour être incluses dans la sainteté, c'est-à-dire que chez Israël même les forces de son âme animale sont éternelles et deviennent un trône pour la sainteté (à l'inverse des idolâtres dont l'âme animale s'achève et va, et ils n'ont pas d'élévation du tout). Et la mesure des jours de sa vie qui lui ont été donnés des cieux est selon la mesure qu'il faut élever autant de forces de l'âme vitale dans autant de fois où il lira le Chema.
Et le sujet du Chema est qu'il contemple et approfondisse dans sa pensée pour être en souvenir sur son cœur que Havaya, qui est Celui qui était, est et sera. L'explication : qu'Il était, est et sera, tout est égal auprès de Lui, et Lui seul est Unique et Unifié, et il n'y a en Lui aucun changement, à D.ieu ne plaise, entre était, est et sera, comme il est écrit : "Moi ה', Je n'ai pas changé" (Malachie 3, 6), et "Toi Tu es depuis avant que le monde soit créé et Toi Tu es depuis qu'il a été créé etc.", car tout devant Lui est considéré comme rien, et Lui-même, béni soit-Il, est notre D.ieu.
L'explication : a le sens de "et les puissants du pays il a pris" (Ézéchiel 17, 13), qui a le sens de force, c'est-à-dire que le nom Havaya, béni soit-Il, est Lui notre force et notre vitalité, c'est-à-dire qu'Il est Lui la source et la vitalité de toutes les âmes d'Israël qui sont montées dans la pensée pour être incluses dans Son unité, béni soit-Il, dans Son essence et Son essence comme ci-dessus (et voir ce qui est écrit dans la paracha Pin'has dans le discours "Sanctifie Israël"). À l'inverse de tous les autres créés, dont la source de leur vitalité est de l'aspect de Roi, comme il est écrit dans "Béni soit Son Nom, Sa royauté pour toujours et à jamais", et "Sa royauté dans tout domine", et même les mondes supérieurs, car "Ta royauté est la royauté de tous les mondes" est écrit, bien qu'il n'y ait rien de séparé hors de Lui, béni soit-Il, comme il est écrit "car de Toi est tout", et il est écrit "car ה' est Elokim", que la dissimulation et le voilement du nom Elokim est de l'aspect du nom Havaya, comme il est écrit dans un autre endroit, et comme ce sauterelle dont ses vêtements sont d'elle et en elle, néanmoins ce n'est que le rayonnement et le rayonnement qui se répand de Lui, et même cela est un rayonnement de l'enveloppement, comme ont dit nos sages de mémoire bénie : par le youd a été créé le monde futur, que ce rayonnement et ce rayonnement n'est qu'un peu très peu, comme par exemple le youd qui est la lettre petite dans la pensée de l'homme, qui n'est que comme une étincelle une petite.
Mais la source des âmes d'Israël sont unifiées dans la source et le Vivant des vivants, Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, et comme il est écrit "louez sur la terre et les cieux etc. aux enfants d'Israël, Son peuple proche" (Psaumes 148, 14) (et c'est "que Elokim a fait l'homme droit") (dans Kohelet chapitre 7, 29). L'explication : droit c'est-à-dire que comme il est en haut ainsi il est en bas, comme il est écrit dans un autre endroit sur le verset "les ordonnances de ה' sont droites", que l'explication de droites est qu'en elles et par elles est attiré qu'il y ait révélation de l'Or Ein Sof en bas réellement comme il est en haut, et voir ce qui est écrit à la fin du discours "car tu écouteras la voix" dans l'explication de "pour faire le droit aux yeux de ה'", et ainsi est le sujet de "l'homme droit".
Que s'étend en lui la force du nom Havaya réellement, et comme il est écrit dans le Midrach Kohelet que c'est le sujet de ce qui est dit "voici que l'homme était comme l'un de nous".
ואיתא בבראשית רבה פכ״א בפי׳ הן האדם היה כאחד ממנו ר׳ יהודה בר סימון אמר כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד עכ״ל. והיינו כנ״ל שהכח הנמשך בו נמשך ביושר משם הוי׳ ממש שלא ע״י שום השתלשלות ושום אמצעיים כלל ואפילו לא ע״י העלם בשאר השמות משא״כ התהוות העולמות צבא השמים הן נמשכי׳ משם הוי׳ ע״י השתלשלות והעלמים רבים עד שעי״ז אין נק׳ שם השפע כ״א על שם שאר השמות.
לפי שהאור והשפע נתעכב ומתעלם בהן ומהן נמשך אח״כ השפע וגם עוד ע״י השתלשות רבות. וע׳ בפי׳ הרמ״ז פ׳ שלח (דקנ״ח ע״ב) ע״פ היש בה עץ אם אין שיש ב׳ מיני שפע כו׳, ועיין עוד מענין את האדם (בזח״ג ס״פ אמור דף ק״ז).
ויש לומר שזהו פי׳ ישראל ישר אל פי׳ אל הוא לשון כח והיינו שנמשך בחי׳ הכח משם הוי׳ בבחינת ישר ממש, וזהו ענין אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהוי׳ והיינו לפי שהכח והעוז נמשך בהם מבחינת מי כמוכה באלים הוי׳ וע׳ מזה באד״ר (דקכ״ח א׳) משמע דקאי על עתיק יומין ע״ש, ועמ״ש במ״א בפי׳ מי כמוכה באלים הוי׳ ע״פ מאמר הזח״ג פ׳ אמור (דף צ״ד סע״א) דקאי על שם הוי׳ נגד שאר השמות שהן הן בבחינת ממכ״ע אבל שם הוי׳ הוא בחינת סוכ״ע אני הוי׳ לא שניתי. עכ״פ מובן מזה הענין דהכח הנמשך ומתגלה משם הוי׳ הוא למעלה מעלה מבחינת הכח הנמשך משאר השמות ועמ״ש ע״פ ועתה יגדל נא כח אד׳ ומ״ש בפי׳ העונה יהא שמיה רבא מברך בכל כחו.
דפי׳ כחו הוא ענין גילוי ההעלם.
Et il est dit dans Beréchit Rabba chapitre 21 dans l'explication de "voici que l'homme était comme l'un de nous" (Genèse 3, 22) : Rabbi Yehouda bar Simon dit : comme l'Unique du monde, comme il est dit "Écoute Israël, ה' notre Elokim, ה' est Un" (Deutéronome 6, 4). Fin de citation.
C'est-à-dire comme ci-dessus que la force qui s'étend en lui s'étend en droite ligne du nom Havaya réellement, sans aucun enchaînement et aucun intermédiaire du tout, et même pas par dissimulation dans les autres noms. Au contraire, la venue à l'être des mondes, l'armée des cieux, sont attirées du nom Havaya par enchaînement et dissimulations nombreuses, jusqu'à ce que par cela l'influence ne soit appelée que du nom des autres noms.
Parce que la lumière et l'influence sont retenues et dissimulées en eux, et d'eux s'étend ensuite l'influence, et encore par de nombreux enchaînements. Et vois dans le commentaire du Ramaz sur la paracha de Chla'h (folio 158b) sur le verset "y a-t-il en elle un arbre ou non" (Nombres 13, 20) qu'il y a deux sortes d'influences, etc.
Et vois encore sur le sujet de "l'homme" (dans Zohar III fin de la paracha Emor folio 107). Et il y a lieu de dire que c'est l'explication de "Israël yachar El" : l'explication de El a le sens de force, c'est-à-dire que s'étend l'aspect de la force du nom Havaya dans l'aspect de droite ligne réellement.
Et c'est le sujet de "Heureux es-tu Israël, qui est comme toi, peuple sauvé par ה'" (Deutéronome 33, 29), et c'est parce que la force et la puissance s'étendent en eux de l'aspect de "Qui est comme Toi parmi les puissants, ה'" (Exode 15, 11). Et vois de cela dans Idra Rabba (folio 128a) qui implique que cela se réfère à Atik Yomin, vois là-bas.
Et vois ce qui est écrit ailleurs dans l'explication de "Qui est comme Toi parmi les puissants, ה'" sur le discours du Zohar III paracha Emor (folio 94a fin) qui se réfère au nom Havaya par rapport aux autres noms qui sont dans l'aspect de memalé kol almin, mais le nom Havaya est l'aspect de sovev kol almin, "Je suis ה', Je n'ai pas changé" (Malachie 3, 6). En tout cas, on comprend de cela le sujet que la force qui s'étend et se révèle du nom Havaya est au-dessus au-dessus de l'aspect de la force qui s'étend des autres noms.
Et vois ce qui est écrit sur le verset "Et maintenant que la force de ה' soit grande" (Nombres 14, 17) et ce qui est écrit dans l'explication de "Celui qui répond : Que Son grand Nom soit béni de toute Sa force". L'explication de Sa force est le sujet de la révélation de la dissimulation.
וא״כ פי׳ הוי׳ אלקינו היינו שהכח והעוז של הנשמות שזהו פי׳ אלקינו הוא נמשך מעצמות שם הוי׳ ממש שהוא הוא עצמו הוא מקור וכח וחיות של נשמות ועמ״ש סד״ה וידבר כו׳ וארא אל אברהם בפי׳ וידעתם כי אני הוי׳ והייתי לכם לאלקים פי׳ שבחינת הוי׳ לבדו הוא בעצמו יהי׳ לכם בבחינת אלקים השורה עליכם.
Et si c'est ainsi, l'explication de "ה' notre Elokim" c'est que la force et la puissance des âmes, ce qui est l'explication de notre Elokim, s'étend de l'essence du nom Havaya réellement, qui est Lui-même la source et la force et la vitalité des âmes. Et vois ce qui est écrit à la fin du discours "Et Il parla... et Je Me suis fait voir à Avraham" dans l'explication de "Et vous saurez que Je suis ה' et Je serai pour vous Elokim", l'explication que l'aspect de Havaya seul, Lui-même sera pour vous dans l'aspect d'Elokim qui réside sur vous.
ו עד״ז יש לפרש מ״ש במדרש רבה פ׳ ואתחנן ע״פ אשר לו אלקים קרובים אליו אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים אליו עכ״ל. ויש לפרש שהם עיקר לגבי שם אלקים לפי שנמשכים משם הוי׳ שלמעלה משם אלקים.
Et de la même manière, il y a lieu d'expliquer ce qui est dit dans Midrach Rabba paracha Vaet'hanan sur le verset "Qui a pour lui des Elokim proches de lui" : "Qui a pour lui un peuple proche" n'est pas écrit ici, mais "Qui a pour lui des Elokim proches de lui". Fin de citation.
Et il y a lieu d'expliquer qu'ils sont principaux par rapport au nom Elokim, parce qu'ils sont attirés du nom Havaya qui est au-dessus du nom Elokim.
ובזה יתכן דאין להקשות על המדרש הנ״ל דקאמר אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן דהא כתיב לבני ישראל עם קרובו אלא דכאן נאמר על שם הוי׳ והתם נאמר על שם אלקי׳.
Et en cela il convient qu'il n'y a pas lieu de questionner sur le Midrach ci-dessus qui dit "Qui a pour lui un peuple proche" n'est pas écrit ici, car il est écrit "aux enfants d'Israël, peuple proche de Lui", mais ici il est dit sur le nom Havaya et là-bas il est dit sur le nom Elokim.
וזהו מ״ש כי קרוב אליך הדבר פי׳ הדבר הוא מל׳ כמ״ש באשר דבר מלך והוא ענין שם אלקים והוא בחינת קרוב אליך כמ״ש אשר לו אלקים קרובים אליו. ובמדרש רבה ס״פ נצבים ע״פ כי קרוב אליך הדבר מאד אמר להן הקב״ה בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים שכן כתיב לבני ישראל עם קרובו הללוי״ה.
Et c'est ce qui est écrit : "car la chose est très proche de toi" (Deutéronome 30, 14). L'explication : "la chose" a le sens de, comme il est écrit : "selon la parole du roi" (Ecclésiaste 8, 4), et c'est le sujet du nom Elokim, et c'est l'aspect de "proche de toi", comme il est écrit : "qui a pour lui des Elokim proches de lui" (Deutéronome 4, 7).
Et dans le Midrach Rabba, à la fin de la paracha Nitsavim, sur le verset "car la chose est très proche de toi" (Deutéronome 30, 14), le Saint, béni soit-Il, leur dit : Mes fils, si les paroles de la Torah vous sont proches, Moi aussi Je vous appellerai proches, car il est écrit : "aux enfants d'Israël, Son peuple proche, louez ה'" (Psaumes 148, 14).
והענין יש לבאר ע״פ מ״ש בד״ה כי תשמע בקול בענין שהתורה נק׳ מפתחות הפנימיות שע״י התורה נמשך גילוי בחי׳ פנימיות דהיינו גילוי אור א״ס ב״ה ממש וכו׳ ע״ש. ועוד עפמ״ש בד״ה יונתי בחגוי שלהמשיך ההמשכה מבחינת שרש הנשמה שבה נאמר הוי׳ אלקינו ממש להמשיך משם האור מלמעלה למטה לבחינת הנשמה שבגוף זהו ע״י התורה א״כ לשיהיו עם קרובו ממש זהו ע״י אם יהיו דברי תורה קרובים לכם.
Et le sujet peut s'expliquer selon ce qui est dit au début du discours "Ki tishma bekolo", au sujet de ce que la Torah est appelée "les clés des intériorités", car par la Torah est attirée la révélation de l'aspect de l'intériorité, c'est-à-dire la révélation de l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, réellement, etc., voir là-bas. Et encore selon ce qui est dit au début du discours "Yonati be'hagvei", que pour attirer l'attraction de l'aspect de la racine de l'âme, dont il est dit "Havaya Elokeinou" réellement, pour attirer de là la lumière d'en haut vers le bas vers l'aspect de l'âme dans le corps, c'est par la Torah ; ainsi, pour qu'ils soient "Son peuple proche" réellement, c'est si les paroles de la Torah vous sont proches.
וזהו שמע ישראל פי׳ שמע מלשון אסיפה כמו וישמע שאול והענין לאסוף ולקבץ כל הכחות ורצונות שביסוד האש הטבעי ע״י עקירת הרצון מהם דהיינו להתחרט על העבר ולקבל עליו להבא שלא ישוב עוד לכסלה, והיינו מפני שהוא בחי׳ ישראל שעלו במחשבה והוי׳ הוא אלהינו שהוא הוי׳ אחד שמיוחדים בו ית׳ כנ״ל ועל ידי כן יתלהב לבו כנ״ל. וזהו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע.
פי׳ שגם היצה״ר שהוא כח יסוד האש הטבעי הוא העולה ונכלל לאהבה את ה׳ בהתלהבות הנ״ל:
Et c'est "Écoute Israël". L'explication : "écoute" a le sens de rassemblement, comme "et Chaoul entendit" (I Samuel 15, 4).
L'explication est de rassembler et de grouper toutes les forces et volontés qui sont dans le fondement du feu naturel, par l'arrachement de la volonté d'elles, c'est-à-dire se repentir sur le passé et accepter pour l'avenir de ne plus retourner à la sottise. Et c'est parce qu'il est l'aspect d'Israël qui sont montés dans la pensée, et Havaya est notre Elokim, qui est Havaya Un, auxquels ils sont unifiés en Lui, béni soit-Il, comme ci-dessus, et par cela son cœur s'enflammera comme ci-dessus.
Et c'est "et tu aimeras de tout ton cœur", avec tes deux penchants, le penchant bon et le penchant mauvais. L'explication : que même le yétser hara, qui est la force du fondement du feu naturel, est celui qui monte et est inclus pour aimer ה' dans l'enthousiasme ci-dessus.
ג אך אמנם ענין זה ומדרגה זו להגביר יסוד האש האלהי שבנפשו להלהיב לבו לדבקה בו אין זו עבודה תמה ותמידית (וכמ״ש לא תהו בראה לשבת יצרה) (בישעיה סי׳ מ״ה י״ח) ועמ״ש סד״ה וישלח יעקב מלאכים בענין בן עזאי ועמ״ש במ״א ע״פ הזח״א וירא דקי״ב א׳ בפסוק וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו׳ וזהו ענין לשבת יצרה והוא בחינת ארץ מושבותיכם כדלקמן וע״ז אמרו הקורא ק״ש בלא תפילין כו׳.
3. Mais cependant ce sujet et ce degré d'accroître le fondement du feu divin qui est dans son âme pour enflammer son cœur à s'attacher à Lui, ce n'est pas un service parfait et permanent (et comme il est écrit "Il ne l'a pas créée pour le chaos, Il l'a formée pour être habitée") (Isaïe 45, 18).
Et voir ce qui est écrit à la fin du discours "Et Yaakov envoya des messagers" au sujet de Ben Azzaï, et voir ce qui est écrit ailleurs sur le verset du Zohar I Vayéra folio 112a sur le verset "et aussi en vérité elle est ma sœur, fille de mon père, etc.". Et c'est le sujet de "pour être habitée Il l'a formée", et c'est l'aspect de "pays de vos demeures" comme il sera expliqué ci-dessous.
Et sur cela ont dit : celui qui lit le Chema sans téfilines, etc.
וענין התפילין דרך כלל הוא כלל כל התורה והמצות מעשיות כי הוקשה כל התורה לתפילין כמו שבתפילין מלובשים מוחין עליונים שבעשר ספירות עליונות בתמונות אותיות גשמיות והוא כי צריך האדם להשפיל עצמו ולומר די לעבד להיות כרבו ולעשות מכון לשבתו להיות לו דירה בתחתונים. דהיינו במקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות שהם מדברים מענינים תחתונים גשמיים והם כלים מכלים שונים ויין מלכות שהוא אור א״ס ב״ה המלובש בהם רב כיד המלך שהוא ענין היד הגדולה (עמ״ש סד״ה אם בחקתי תלכו ובפ׳ בשלח ע״פ וירא ישראל) וכמ״ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי׳ במצרים.
פי׳ הגדולה היא התפשטות אשר נתפשטה עד אין קץ ותכלית והיא ענותנותו אשר עשה ה׳ במצרים. פי׳ כי פעל ועשה בחי׳ שם הוי׳ אפילו בארץ מצרים שהוא בחינת מצרים וגבולים כמו כל עניני הלכות זרעים מועד כו׳ שהם מדברים מעניני העולם הגשמי (ועמ״ש בד״ה וירא ישראל את היד הגדולה כו׳ בת״א פ׳ בשלח.
ועמ״ש בד״ה ביום השמע״צ בפי׳ זה היום עשה הוי׳ ועמ״ש בד״ה לך לך מארצך ובד״ה באתי לגני גבי אריתי מורי. ופי׳ היד הגדולה י״ל ע״ד מ״ש באדר״ז שהחכמה מלבשת לבחינת חסד עילאה בחינת ורב חסד ועמ״ש מזה בד״ה ה׳ יחתו מריביו ומבחינה זו נמשך להיות התפשטות החכמה עילאה גם למטה כנ״ל ועמ״ש מענין זה ג״כ בד״ה שחורה אני ונאוה) ואפילו בעסקים ומו״מ אם הוא נושא ונותן באמונה הרי עולם זה חסד יבנה וגם אח״כ יתן צדקה מיגיעו שהוא ממדת החסד והוא ענף החכמה כמ״ש מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וגם כמו שהחכמה תחיה כו׳, כך בצדקה שנותן לעני מחיה נפשו רק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו כו׳ בק״ש כנ״ל אזי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות שורה ה׳ אחד גם בתורה ומצות מעשיות (ועמ״ש בפ׳ וארא סד״ה לכן אמור לבנ״י).
והנה ענין עבודה זו להמשיך דירתו ית׳ בתחתונים להיות אין עוד מלבדו היא למעלה מעלה ממדרגת התלהבות הנק׳ בשם גדפין לבד לפי שעכ״פ מוכרח להיות שיצייר איזה יש ודבר בפני עצמו בחינת לב ונפש שמתלהב משא״כ בבחינת אין עוד וביטול במציאות לגמר י לא ימציא מקום לעצמו כלל ואין לו רצון אחר כי אם רצון השי״ת ורצון ה׳ הוא שוה למטה כמו למעלה כמ״ש במ״א (ע״פ בהעלותך את וסד״ה וארא אל אברהם כו׳) והנה ע״ז נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה והנה בחינה זו נק׳ ארץ כנען מלשון הכנעה והשפלה (עמ״ש סד״ה ויהי בשלח פרעה ועמ״ש ע״פ וישב יעקב) שנופל ומשפיל א״ע למטה. ובבחינ׳ זו כתיב רגליה יורדות מות וכו׳ כי מאחר שהוא מקושר למטה בענינים גשמיים אפשר לו ליפול ח״ו בתאוות גשמיים וע״ז כתיב ובערת הרע מקרבך (ועמ״ש במ״א בפי׳ מ״ש בירושלמי ומטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך בפ׳ בראשית בד״ה להבין ענין הברכות, וע׳ סד״ה ביום השמיני שלח גבי ולפני קרתו ובפ׳ וארא בביאור ע״פ לכן אמור בפי׳ אל הארץ אשר נשאתי את ידי כו׳) וכתיב כי יביאך אל ארץ הכנעני כו׳ גדולים ועצומים כו׳ וכתיב וגם את הצרעה ישלח ה׳ אלקיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך.
וענין הצרעה כי הנה אמרו רז״ל שהצרעה היתה מסמא את עיניהם מלמעלה ומסרסם מלמטה. וביאור הענין הנה ארז״ל שמזיעתן של חיות יוצא נהר דינור על ראש רשעים בגיהנם.
פי׳ זיעה הוא ארס וחימה וכמ״ש (ירמיה כ״ג י״ט) הנה סערת ה׳ חימה יצאה וגו׳ והוא פסולת שלהם כי בכל עולם ועולם יש בחינת טוב ורע ואין ר״ל רע ממש ח״ו אלא רע מלשון כעס וחימה והוא ענין חו״ג שבכל העולמות (וע׳ בלק״ת בפ׳ בראשית בענין פי׳ עה״ד טו״ר) וכן הענין באדם שהוא עולם קטן יש בו ג״כ בחינות אלו וצריך לעורר הגבורות שבו על עצמו דהיינו על הרע שבו שהוא מסטרא דס״מ ונוקביה שהם הם הרשעים. וכמ״ש על ראש רשעים יחול.
Et le sujet des téfilines en général est l'ensemble de toute la Torah et des mitsvot pratiques, car toute la Torah a été comparée aux téfilines, comme dans les téfilines sont revêtus les mohin supérieurs des dix sefirot supérieures dans des formes de lettres matérielles. Et c'est parce que l'homme doit s'abaisser et dire : il suffit à l'esclave d'être comme son maître, et de faire un établissement pour Sa résidence, pour qu'Il ait une demeure ici-bas.
C'est-à-dire dans le Mikra, la Michna et le Talmud, les halakhot et les aggadot, qui parlent de sujets inférieurs matériels, et ils sont des kelim de kelim différents, et le vin de la royauté qui est l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, qui est revêtu en eux est abondant comme la main du roi, qui est le sujet de la grande main (voir ce qui est écrit à la fin du discours "Si vous marchez dans Mes statuts" et dans la paracha Bechala'h sur le verset "et Israël vit"). Et comme il est écrit : "et Israël vit la grande main qu'avait faite ה' en Égypte" (Exode 14, 31).
L'explication : la grandeur est l'extension qui s'est étendue jusqu'à sans fin et sans limite, et c'est Son humilité qu'a faite ה' en Égypte. L'explication : car Il a agi et fait l'aspect du nom Havaya même dans le pays d'Égypte, qui est l'aspect de metsarim et limites, comme tous les sujets des halakhot de Zeraïm, Moed, etc., qui parlent des sujets du monde matériel (et voir ce qui est écrit dans le discours "Et Israël vit la grande main, etc." dans Torah Or paracha Bechala'h.
Et voir ce qui est écrit dans le discours "Au jour de Chemini Atséret" dans l'explication de "ce jour a fait ה'", et voir ce qui est écrit dans le discours "Va pour toi de ton pays" et dans le discours "Je suis venu dans mon jardin" au sujet de "j'ai cueilli ma myrrhe". Et l'explication de la grande main, il y a lieu de dire selon ce qui est écrit dans Idra Zouta que la 'hokhma revêt l'aspect de 'hessed supérieur, l'aspect de "et abondant en 'hessed", et voir ce qui est écrit à ce sujet dans le discours "ה' confondra mes adversaires", et de cet aspect s'étend pour qu'il y ait l'extension de la 'hokhma supérieure même en bas comme ci-dessus, et voir ce qui est écrit de ce sujet aussi dans le discours "Je suis noire et belle").
Et même dans les affaires et le commerce, s'il donne et reçoit avec foi, alors ce monde sera bâti par le 'hessed, et aussi ensuite il donnera la tsédaka de son labeur, qui est de la mida de 'hessed, et c'est une branche de la 'hokhma, comme il est écrit "Il fait descendre la rosée, Il sustente les vivants par le 'hessed", et aussi comme la 'hokhma vivifie, etc., ainsi dans la tsédaka qu'il donne au pauvre, elle vivifie son âme, seulement s'il met vers lui son cœur, son esprit et son âme vers lui, etc., dans le Chema comme ci-dessus, alors un esprit amène un esprit et attire un esprit, pour que réside "ה' est Un" aussi dans la Torah et les mitsvot pratiques (et voir ce qui est écrit dans la paracha Vaéra à la fin du discours "C'est pourquoi dis aux enfants d'Israël"). Et voici que le sujet de ce service d'attirer Sa résidence, béni soit-Il, ici-bas, pour qu'il n'y ait rien d'autre que Lui, est au-dessus au-dessus du degré de l'enthousiasme qui est appelé du nom de ailes seulement, parce que de toute façon il est nécessaire qu'il se représente quelque yech et chose par soi-même, l'aspect de cœur et âme qui s'enflamme, à l'inverse dans l'aspect de "il n'y a rien d'autre" et le bitoul dans l'existence jusqu'à la fin, il ne se trouvera pas de place pour lui-même du tout, et il n'a pas d'autre volonté que la volonté de D.ieu, béni soit-Il, et la volonté de ה' est égale en bas comme en haut, comme il est écrit ailleurs (sur le verset "quand tu élèveras les lampes" et à la fin du discours "Et Je Me suis fait voir à Avraham, etc.").
Et voici que sur cela est dit : "la fin de l'action dans la pensée d'abord". Et voici que cet aspect est appelé "pays de Canaan" dans le sens de soumission et d'abaissement (voir ce qui est écrit à la fin du discours "Et il arriva quand Pharaon renvoya" et voir ce qui est écrit sur le verset "et Yaakov s'assit"), qu'il tombe et s'abaisse lui-même en bas.
Et dans cet aspect il est écrit "ses pieds descendent vers la mort, etc.", car puisqu'il est lié en bas dans des sujets matériels, il est possible qu'il tombe, à D.ieu ne plaise, dans des désirs matériels, et sur cela il est écrit "et tu extirperas le mal de ton sein" (et voir ce qui est écrit ailleurs dans l'explication de ce qui est dit dans le Talmud de Jérusalem, et une pièce longue commence par bénédiction et se termine par bénédiction, dans la paracha Beréchit dans le discours "pour comprendre le sujet des bénédictions", et voir à la fin du discours "Au jour du huitième" de Chla'h au sujet de "et devant sa froideur", et dans la paracha Vaéra dans l'explication sur le verset "c'est pourquoi dis" dans l'explication de "vers le pays que J'ai élevé Ma main, etc."). Et il est écrit "quand Il te fera entrer dans le pays du Cananéen, etc., grands et puissants, etc.".
Et il est écrit "et aussi le frelon, ה' ton D.ieu l'enverra contre eux jusqu'à la perte des restants et des cachés devant toi". Et le sujet du frelon, car voici qu'ont dit nos sages de mémoire bénie que le frelon aveuglait leurs yeux d'en haut et les castrait d'en bas.
Et l'explication du sujet : voici qu'ont dit nos sages de mémoire bénie que de la sueur des 'hayot sort le fleuve de Dinour sur la tête des méchants en Géhinom. L'explication : la sueur est le venin et la colère, et comme il est écrit (Jérémie 23, 19) "voici la tempête de ה', la colère est sortie, etc.", et c'est leur résidu, car dans chaque monde et monde il y a un aspect de bien et de mal, et ce n'est pas à dire le mal réellement, à D.ieu ne plaise, mais le mal dans le sens de colère et de fureur, et c'est le sujet des 'hassadim et guevurot dans tous les mondes (et voir dans Likoutei Torah dans la paracha Beréchit au sujet de l'explication de l'arbre de la connaissance du bien et du mal).
Et de même le sujet dans l'homme, qui est un monde petit, il y a en lui aussi ces aspects, et il faut éveiller les guevurot qui sont en lui sur lui-même, c'est-à-dire sur le mal qui est en lui, qui est du côté de Samaël et de sa femelle, qui sont eux les méchants. Et comme il est écrit "sur la tête des méchants tombera".
וכמארז״ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. ופי׳ לעולם כי הרי תמיד יש לו בחי׳ הרוגז שהוא מצד הגבורה שאין לך אדם שאינו כלול מטוב ורע והרע היינו הרוגז והחימה והכל הוא מסטרא דרע וכמאמר רז״ל רע לשמים ורע לבריות והרוגז והכעס ישפוך על הרע שבו שיקצוף מאד ויחרה אפו למה הוא כך והתעוררות בחי׳ הגבורה הנ״ל הוא מזיעתן של חיות שהוא ההתלהבות בפ׳ ראשונה של ק״ש ויש בה בחינת גבורות ג״כ לכן צריך הוא לשפוך חמתו וירגיז על יצרו הרע ביתר שאת כאשר יעמיק בשכלו ענין ההתבוננות באמונת ה׳ אחד ושישראל עלו במחשבה ושלכן רוצה לדבק מחשבתו להתכלל באחד אז יעשן אפו מדוע לא היה כזאת בכל עת ואפילו שלא בשעת התפלה.
Et comme l'ont dit nos Sages : "Que l'homme irrite toujours le bon penchant contre le mauvais penchant." Et l'explication de "toujours" : car en effet il a toujours l'aspect de la colère qui est du côté de la guevoura, puisqu'il n'y a pas d'homme qui ne soit inclus de bien et de mal, et le mal c'est la colère et la fureur, et tout est du sitra a'hra, et comme l'ont dit nos Sages "mauvais pour le Ciel et mauvais pour les créatures". Et il versera la colère et la fureur sur le mal qui est en lui, afin qu'il se mette très en colère et que sa colère s'enflamme : pourquoi est-il ainsi ?
Et l'éveil de l'aspect de guevoura mentionné est de la sueur des 'hayot, qui est l'enthousiasme dans le premier paragraphe du Chema, et il y a en lui aussi l'aspect de guevourot, c'est pourquoi il doit verser sa fureur et irriter son mauvais penchant d'une force accrue, lorsqu'il approfondira dans son intellect le sujet de la contemplation dans la foi de ה' Un, et qu'Israël est monté dans la pensée, et que c'est pourquoi il veut coller sa pensée pour s'inclure dans l'Un, alors sa colère fumera : pourquoi n'en était-il pas ainsi à tout moment, et même en dehors du temps de la prière.
וזהו ענין פ׳ שניה שבק״ש וחרה אף כו׳ שנמשך מהתלהבות הפרשה ראשונה ולכך כתיב התם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כי באמת שלא בשעת התפלה אינו כעוברי רצונו וכפורק עול ח״ו אף בשעה שאינו עובד ה׳ כלל משא״כ בשעת ק״ש בהתלהב לבו ידמה בעיניו מה שהיה רחוק מה׳ כל היום כאלו פורק עול ח״ו ממש וכמ״ש פן יפתה לבבכם מיחודו ואחדותו והרי זה כאלו וסרתם ועבדתם והיטב יחרה לו ובזה הוא מקרר הכעס והחימה שברע גמור ולא יהיה רע לאחרים כלל.
Et c'est le sujet du second paragraphe du Chema "et Sa colère s'enflammera", etc., qui est attiré de l'enthousiasme du premier paragraphe. Et c'est pourquoi il est écrit là-bas : "et vous vous détourneriez et serviriez des dieux étrangers", car en vérité en dehors du temps de la prière il n'est pas comme ceux qui transgressent Sa volonté et comme celui qui se décharge du joug, à D.ieu ne plaise, même au moment où il ne sert pas ה' du tout ; ce qui n'est pas le cas au moment du Chema, lorsque son cœur s'enthousiasme, il lui semblera à ses yeux ce qui était éloigné de ה' toute la journée comme s'il se déchargeait du joug, à D.ieu ne plaise, réellement, et comme il est écrit "de peur que votre cœur ne soit séduit de Son unité et de Son unicité", et voici que c'est comme "et vous vous détourneriez et serviriez", et sa colère s'enflammera bien, et par cela il refroidit la colère et la fureur qui est dans le mal complet, et il ne sera pas mauvais pour les autres du tout.
וזהו ענין הצרעה שמסרס את הרע פי׳ שמקררו להיות כמו סריס שאין בו חמימות ולכן אינו מוליד וגם מסמא את העינים פי׳ שלא יביט על אחרים לא במילי דעלמא ולא בעבודתם בעין רעה וקנאה שמצד הרע כי אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין וכן ברכת ה׳ היא המשכת אלהות אינה שורה כ״א בעין טובה:
Et c'est le sujet de la guêpe qui châtre le mal, c'est-à-dire qu'elle le refroidit pour qu'il soit comme un eunuque en qui il n'y a pas de chaleur, et c'est pourquoi il n'engendre pas ; et aussi elle aveugle les yeux, c'est-à-dire qu'il ne regarde pas les autres, ni dans les choses de ce monde ni dans leur service avec un œil mauvais et de la jalousie qui vient du côté du mal, car la bénédiction ne repose que sur une chose cachée de l'œil, et de même la bénédiction de ה' qui est l'attraction de la divinité ne repose que dans un œil bon :
ד ובזה יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ כנען שהוא ענין ההשפלה למטה במצות מעשיות שהם ענינים הגשמיים באמונת יחודו בתחתונים כי אמרו ארץ אוכלת יושביה היא. פי׳ יושביה אין תופסין מקום לעצמן כלל ומבטלין עצמן ליחודו ית׳ שבתחתונים להיות אין עוד כו׳ כי היו דור דעה כו׳ ושרש נשמתם למעלה מעלה.
4. Et par cela sera compris le sujet des espions qui ne voulurent pas entrer dans le pays de Canaan, qui est le sujet de l'abaissement vers le bas dans les mitsvot pratiques qui sont des sujets corporels dans la foi en Son unité dans les inférieurs, car ils dirent : "C'est un pays qui dévore ses habitants".
Explication : ses habitants ne prennent aucune place pour eux-mêmes et s'effacent eux-mêmes pour Son unité, béni soit-Il, dans les inférieurs, pour qu'il y ait "il n'y a rien d'autre", etc., car ils étaient la génération de la connaissance, etc., et la racine de leur âme est en haut en haut.
וגם החתי והיבוסי והאמורי יושב בהר שהם הם השבעה אומות עובדי כוכבים שבאמת היו דרים בה בעת ההיא ושרשם משבע מדות דעולם התהו והם שרש השבע מדות רעות אשר צריך ליזהר מאד שלא ליפול בהמדות ההם ח״ו כי רגליה יורדות מות כו׳ וכמ״ש שבעה גוים גדולים ועצומים כו׳. אך באמת אמר ועצומים ממך ממך דוקא פי׳ שאתה מגדלם כמ״ש ירמיהו ואתם למדתם אותם עליכם אלופים לראש כי מה שנחשבו לאלופי׳ ודבר גדול הוא מחמתכם שאתם מחשיבים אותם ליש וגדול הוא בעיניכם.
אבל באמת צריך להקטין אותם בעיניו וכמ״ש כלב סר צלם מעליהם וה׳ אתנו פי׳ שהוי׳ נמשך אתנו במקרא משנה כו׳ וכלים מכלים שונים כנ״ל (וענין שילוח המרגלים היה ע״ד שמברכים על המצות עובר לעשייתן והיינו שקודם העלאת מ״נ שהוא העלאת הדבר הגשמי שבו נעשית המצוה כמו האתרוג דנוגה צריך תחלה להיות המשכת מ״ד מלמעלה המעורר העלאת מ״נ כו׳ ועד״ז קודם שנכנסו כל ישראל לארץ שלח מרבע״ה איש אחד שנשמתם נמשכו מבחינת אחד כולם אנשים שהיו מבחי׳ עלמא דדכורא והוא ענין מ״ד לעורר המ״ן כו׳, אך עד״מ כשצריכים להגביה איזה דבר שהוא ענין המ״נ צריך להשפיל א״ע למטה כדי להגביהו והם לא היה בהם שפלות זו להשפיל א״ע למטה. אבל באמת ע״י השפלה והכנעה זו אזי אח״כ אותו הדבר שמגביה נושא את נושאיו ומגביה אותו למעלה מעלה ויובן ממ״ש במ״א ע״פ הרע״מ פ׳ תשא בענין אבנא למשקל בה דא יו״ד כו׳) וזהו ענין מנחה ונסכים.
שהמנחה היא מבחינת צומח (והצומח הוא מיסוד המים היפך החי שהוא בחי׳ אש) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח שהוא בחינת דומם וכך ענין התפילין ושאר המצות מעשיות ירדו ונשתלשו בבחי׳ דומם כגון התפילין שבפסוק ואהבת שבק״ש. וכן קדש לי כל בכור שהוא בחינת חכמה עילאה נתגשם על הקלף ואותיות בדיו שהם ענינים גשמיים רק שצריך להסיר הרע שבהם כמ״ש ובערת הרע מקרבך ואז נקרא ארץ מושבותיכם כמ״ש וישב ה׳ מלך לעולם.
פי׳ ישיבה הוא מלשון הורדה והשפלה שהיושב מוריד ומשפיל עצמו ממקום עמידתו להיות לו דירה בתחתונים וכמארז״ל משחרב בהמ״ק אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה ובבהמ״ק כתיב כי האמנם ישב אלקים על הארץ (מ״א סי׳ ח׳ כ״ז) וכמ״ש מזה ברבות תרומה פל״ד קנ״ב א׳. ובפ׳ נשא פי״ב קרוב לר״פ.
ועד״ז מעין זה הוא בעסק התורה כמ״ש ברבות פ׳ שמות פרשה ה׳ ע״פ בשבתו עם זקני ארץ ובפ׳ שמיני ס״פ י״א אך היינו ע״י שמתחלה נודע בשערים בעלה ע״י שיעמיק ויתבונן בגדולת א״ס ב״ה כפי עומק מחשבתו לכל חד לפום שיעורא דיליה כמו דמשער בלבו כמ״ש בזח״א וירא דק״ג ע״א וכמשנ״ת לעיל ר״פ במדבר והיינו כי ישיבה ודירה זו עושין ישראל בכוונתם בתפלתם כו׳ דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח (ועמ״ש סד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה בענין פי׳ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו) ולכן נקרא ארץ מושבותיכם דייקא שאתם מיישבים אותה וכמארז״ל א״ת בניך אלא בוניך ע״י ההלכות המלובשים בדברים תחתונים כמו דומם וצומח שבנסכים וד״ל (ועמ״ש ע״פ וישב יעקב כו׳ בארץ כנען וזהו כענין ארץ מושבותיכם המבואר כאן שאתם מיישבים אותה ועי׳ בזהר בפ׳ בהר) (דק״ח ע״א) הה״ד כי תבאו וגו׳ ושבתה הארץ נייחא ודאי ועמ״ש סד״ה המגביהי לשבת ועיין ברבות בשלח ר״פ כ״ג ע״פ נכון כסאך מאז בענין המשל אגוסטוס יושב כו׳ ע״ש וזהו ועתיק יומין יתיב. ועמ״ש ע״פ תבנה ותכונן עיר סיחון.
וע״פ וכל בניך כו׳ בענין בוניך. ועיין בזח״ג דקמ״א ע״ב ע״פ כתפארת אדם לשבת בית ועמ״ש מענין בית וחצר הפנימית בד״ה וארשתיך לי:
Et aussi le 'Hiti et le Yevoussi et l'Emori qui habite la montagne, qui sont les sept nations idolâtres qui en vérité demeuraient là à ce moment-là, et leur racine vient des sept middot du monde de Tohou, et elles sont la racine des sept mauvaises middot desquelles il faut se garder beaucoup de ne pas tomber dans ces middot, à D.ieu ne plaise, car "ses pieds descendent vers la mort", etc., et comme il est écrit : "sept nations grandes et puissantes", etc. Mais en vérité, il a dit "et puissantes de toi", "de toi" précisément, c'est-à-dire que c'est toi qui les grandis, comme il est écrit dans Jérémie : "et vous les avez enseignés sur vous comme des chefs à la tête", car ce qui a été considéré comme des chefs et une grande chose, c'est à cause de vous, que vous les considérez comme yech et grand à vos yeux.
Mais en vérité, il faut les diminuer à ses yeux, et comme l'a dit Kalev : "leur ombre s'est écartée d'eux et ה' est avec nous", c'est-à-dire que le nom Havaya est attiré avec nous dans le second verset, etc., et des kelim de différents kelim comme ci-dessus (et le sujet de l'envoi des espions était à la manière dont on bénit sur les mitsvot avant leur accomplissement, c'est-à-dire qu'avant l'élévation des mayim nukvin, qui est l'élévation de la chose corporelle dans laquelle se fait la mitsva, comme l'etrog de noga, il faut d'abord qu'il y ait l'attraction des mayim dukhrin d'en haut qui éveille l'élévation des mayim nukvin, etc., et de même avant que tout Israël n'entre dans le pays, Moché notre maître, paix sur lui, envoya un homme dont les âmes furent attirées de l'aspect d'Un, tous des hommes qui étaient de l'aspect d'alma dedekhora, et c'est le sujet des mayim dukhrin pour éveiller les mayim nukvin, etc., mais par exemple, lorsqu'on a besoin d'élever quelque chose qui est le sujet des mayim nukvin, il faut s'abaisser soi-même vers le bas afin de l'élever, et eux n'avaient pas cet abaissement pour s'abaisser eux-mêmes vers le bas. Mais en vérité, par cet abaissement et cette soumission, alors ensuite cette chose qu'on élève porte ses porteurs et l'élève en haut en haut, et on comprendra de ce qui est écrit ailleurs d'après le Raaya Mehemna, paracha Tissa, dans le sujet de "la pierre pour peser, c'est le youd", etc.) Et c'est le sujet de la min'ha et des nesakhim.
Que la min'ha est de l'aspect du végétal (et le végétal est du fondement de l'eau, l'inverse de l'animal qui est l'aspect du feu) et "tout sacrifice de ta min'ha tu saleras de sel", qui est l'aspect du minéral, et ainsi le sujet des téfilines et des autres mitsvot pratiques sont descendus et se sont enchaînés dans l'aspect du minéral, comme les téfilines dans le verset "et tu aimeras" du Chema. Et aussi "sanctifie-Moi tout premier-né" qui est l'aspect de la 'hokhma supérieure s'est matérialisé sur le parchemin et les lettres en encre qui sont des sujets corporels, seulement qu'il faut enlever le mal qui est en eux, comme il est écrit : "et tu brûleras le mal de ton sein", et alors il est appelé "la terre de vos demeures", comme il est écrit : "et ה' s'est assis roi pour toujours".
Explication : yechiva a le sens de descente et d'abaissement, car celui qui s'assoit descend et s'abaisse lui-même de son lieu de station pour avoir une demeure dans les inférieurs, et comme l'ont dit nos sages : "depuis que le Beit Hamikdach a été détruit, le Saint, béni soit-Il, n'a dans Son monde que les quatre coudées de la halakha", et dans le Beit Hamikdach il est écrit : "car en vérité Elokim habitera-t-Il sur la terre ?" (I Rois 8, 27), et comme il est écrit à ce sujet dans Rabbot Terouma 34, 152a. Et dans la paracha Nasso 12, proche du début.
Et de même, quelque chose de semblable est dans l'étude de la Torah, comme il est écrit dans Rabbot paracha Chemot section 5, sur le verset "en s'asseyant avec les anciens du pays", et dans la paracha Chemini fin du chapitre 11, mais c'est-à-dire par le fait que d'abord "son mari est connu aux portes", par le fait qu'il approfondit et contemple dans la grandeur de l'Ein Sof, béni soit-Il, selon la profondeur de sa pensée, pour chacun selon sa mesure, comme il évalue dans son cœur, comme il est écrit dans le Zohar I Vayéra 103a, et comme expliqué plus haut au début de la paracha Bamidbar, et c'est-à-dire que cette yechiva et cette demeure, Israël les font dans leur intention dans leur prière, etc., car "un esprit amène un esprit et attire un esprit" (et vois ce qui est écrit à la fin du discours "Au moment où Israël ont devancé nous ferons" dans le sujet de l'explication "puissants de force, faisant Sa parole pour écouter la voix de Sa parole"). Et c'est pourquoi elle est appelée "la terre de vos demeures" précisément, que vous la peuplé, et comme l'ont dit nos sages : "ne lis pas tes fils mais tes bâtisseurs", par les halakhot revêtues dans des choses inférieures comme le minéral et le végétal dans les nesakhim, et c'est suffisant (et vois ce qui est écrit sur le verset "et Yaakov s'est assis, etc., dans le pays de Canaan", et c'est comme le sujet de "la terre de vos demeures" expliqué ici, que vous la peuplé, et vois dans le Zohar dans la paracha Behar) (108a) ceci est ce qui est dit : "lorsque vous viendrez, etc., et la terre se reposera", repos assurément, et vois ce qui est écrit à la fin du discours "Celui qui élève pour s'asseoir", et vois dans Rabbot Bechala'h début du chapitre 23, sur le verset "Ton trône est établi depuis toujours", dans le sujet de la parabole d'Augustus qui s'assoit, etc., vois là, et c'est "et l'Ancien des jours s'assoit".
Et vois ce qui est écrit sur le verset "que soit bâtie et établie la ville de Si'hon". Et sur le verset "et tous tes fils, etc.", dans le sujet de "tes bâtisseurs".
Et vois dans le Zohar III 141b sur le verset "comme la splendeur de l'homme pour habiter une maison", et vois ce qui est écrit du sujet de la maison et de la cour intérieure dans le discours "et Je t'épouserai pour Moi".
קיצור. ענין השרפים הם מבחי׳ יסוד האש האלקי וכמ״כ יש בחינה זו בנפש האלקית רק שהוא כלולה מד״י.
וכתיב והוי׳ יגיה חשכי. והיינו ע״י ק״ש בהתבוננות באמרו הוי׳ אלקינו ועי״ז יבא לבחינת ואהבת.
וזהו אש אוכלה. ועכ״ז להגביר רק יסוד האש האלקי אין די כ״א שצ״ל אח״כ המשכה ע״י מצות וזהו הוקשה כל התורה לתפילין וזהו את היד הגדולה כו׳ אך בהשוב צריך ליזהר שלא יפול והיינו על ידי לעולם ירגיז.
וזהו ענין מנחה ונסכים. ארץ מושבותיכם:
Résumé. Le sujet des serafim est de l'aspect du fondement du feu divin, et de même il y a cet aspect dans l'âme divine, seulement qu'elle est composée de dix.
Et il est écrit : "et ה' éclairera mes ténèbres". Et c'est par le Chema dans la contemplation en disant ה' notre Elokim, et par cela il arrivera à l'aspect de "et tu aimeras".
Et c'est "un feu dévorant". Et néanmoins, pour renforcer seulement le fondement du feu divin, ce n'est pas suffisant, mais il faut ensuite une attraction par les mitsvot, et c'est "toute la Torah a été comparée aux téfilines", et c'est "la main grande", etc.
Mais dans le retour, il faut se garder de ne pas tomber, et c'est par "toujours qu'il irrite". Et c'est le sujet de la min'ha et des nesakhim.
La terre de vos demeures.