"Lorsque tu élèveras les lampes face à la face de la ménora, les sept lampes éclaireront." (Nombres 8, 2). Voici, le sujet de la ménora est dit dans Zacharie : "J'ai vu et voici une ménora d'or, etc." et il dit : "Que sont celles-ci, mon seigneur ?" et il me dit : "Ceci est la parole de ה' à Zéroubavel" (Zacharie 4, 2-6).
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנה ענין המנורה נאמר בזכריה ראיתי והנה מנרת זהב כו׳ ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי זה דבר ה׳ אל זרובבל פי׳ כי ענין המנורה הוא בחי׳ דבר ה׳ שהוא מקור נש״י וכמאמר ואתה נפחתה בי וכמ״ש ויפח באפיו נשמת וגו׳ (עמ״ש בד״ה והיה מספר בנ״י) וישראל נקראו בשם זרובבל על שם וזרעתיה לי בארץ והם היו אז בגלות בבל גם הנשיא נק׳ זרובבל על שם זה.
וזהו דבר ה׳ אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר כמ״ש נר ה׳ נשמת אדם וכללות נש״י נקרא מנורה ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדרגות בעבודת ה׳ יש עובד מאהבה משוך כמים. ויש מאהבה כרשפי אש (ע׳ בד״ה כי תבאו כו׳ ושבתה הארץ ומענין אהבה משוך כמים בד״ה אז ישיר כו׳ עלי באר) ויש ע״י התורה קו הממוצע (ע׳ בד״ה לסוסתי ברכבי ובד״ה נאוו לחייך ובד״ה למען תהיה תורת).
ויש ע״י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה׳ בסור מרע ועשה טוב (עמ״ש בד״ה והנצח זו ירושלים ובד״ה למנצח על השמינית ובד״ה אלה מסעי) ויש ע״י הודיה (עמ״ש בד״ה אתה הצבת כל גבולות ארץ ובד״ה יהודה אתה) וכן יש עבודה ע״י התנשאות כמארז״ל במשנה ס״פ י״ד דשבת כל ישראל בני מלכים הם וכמ״ש ויגבה לבו בדרכי ה׳ ויש ע״י שפלות כו׳:
"Lorsque tu élèveras les lampes face à la face de la ménora, les sept lampes éclaireront." (Nombres 8, 2). Voici, le sujet de la ménora est dit dans Zacharie : "J'ai vu et voici une ménora d'or, etc." et il dit : "Que sont celles-ci, mon seigneur ?" et il me dit : "Ceci est la parole de ה' à Zéroubavel" (Zacharie 4, 2-6).
Explication : car le sujet de la ménora est l'aspect de la parole de ה' qui est la source des âmes d'Israël, et comme le dit : "Et Toi, Tu as insufflé en moi" et comme il est écrit : "et Il insuffla dans ses narines une âme de vie, etc." (Genèse 2, 7) (voir ce qui est dit au début du discours "Vehaya mispar benei Israël"). Et Israël sont appelés du nom de Zéroubavel à cause de "et Je la sèmerai pour Moi dans le pays" (Osée 2, 25), et ils étaient alors en exil de Babel.
Aussi le prince est appelé Zéroubavel à cause de cela. Et c'est "la parole de ה' à Zéroubavel" et c'est le sujet de la ménora, car l'âme est appelée lampe, comme il est écrit : "La lampe de ה' est l'âme de l'homme" (Proverbes 20, 27), et l'ensemble des âmes d'Israël est appelé ménora, et il y a en elle l'aspect des sept lampes qui sont sept degrés dans le service de ה' : il y a celui qui sert par un amour attiré comme les eaux.
Et il y a par un amour comme des flammèches de feu (voir au début du discours "Ki tavoou, etc." et "Vechavta haarets", et au sujet de l'amour attiré comme les eaux au début du discours "Az yachir, etc. alai beer"). Et il y a par la Torah, la ligne médiane (voir au début du discours "Lesousati berikhvei" et au début du discours "Naavou le'hayayikh" et au début du discours "Lema'an tihye torat").
Et il y a par la victoire, pour vaincre et se renforcer dans le service de ה', en s'écartant du mal et faisant le bien (voir ce qui est dit au début du discours "Vehanetsa'h zo Yeroushalayim" et au début du discours "Lamnatsea'h al hacheminit" et au début du discours "Ele massei"). Et il y a par la hodaa (reconnaissance) (voir ce qui est dit au début du discours "Ata hatsavta kol gvoulot arets" et au début du discours "Yehouda ata").
Et de même il y a un service par l'élévation, comme le dit nos Sages dans la Michna à la fin du chapitre 14 de Chabbat : "Tous les Israélites sont des fils de rois" (Chabbat 111a), et comme il est écrit : "et son cœur s'éleva dans les voies de ה'" (II Chroniques 17, 6). Et il y a par l'humilité, etc.
ב והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלהות לכללות נש״י והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה׳, ולהגדיל מדורת אש האהבה כרשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק.
2. Et voici, Aharon est celui qui allume ces lampes, car il est parmi les sept bergers qui attirent la vitalité et la divinité pour l'ensemble des âmes d'Israël, et il attire pour élever un amour intense pour ה', et pour agrandir le bûcher de feu de l'amour comme des flammèches de feu, une flamme qui s'enflamme au sein de l'homme et un cœur profond.
ויובן בהקדים ההפרש ויתרון מעלת בחינת אהרן על מעלת ומדרגת אברהם אבינו ע״ה שנקרא אברהם אוהבי. כי באברהם אבינו ע״ה הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה פי׳ שהלך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה עד שנתדבק בבחי׳ הנגבה שהוא בחי׳ אהבת ה׳ לדבקה בו בדביקה וחשיקה וצמאון כו׳.
Et on comprendra en préfaçant la différence et l'avantage de la supériorité de l'aspect d'Aharon sur la supériorité et le degré d'Avraham notre père, que la paix soit sur lui, qui est appelé "Avraham mon ami" (Isaïe 41, 8). Car chez Avraham notre père, que la paix soit sur lui, il dit "allant et voyageant vers le sud" (Genèse 12, 9), explication : qu'il alla de degré en degré, de bas en haut, jusqu'à s'attacher à l'aspect du sud qui est l'aspect de l'amour de ה' pour s'attacher à Lui dans l'attachement, le désir et la soif, etc.
ועד״ז תקנו לומר ברוך שאמר תחלה ואח״כ פסוקי דזמרה עד שאח״כ מגיע למדרגת ואהבת שבק״ש וגו׳ כי ואהבת אינו ציווי על מדת האהבה טבעית שבלב כי הרי מדת אהבה זו הטבעית ודאי מוסתרת בלב כל אחד ואחד מישראל אלא ואהבת מלשון אבה שהוא פי׳ הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפי׳ אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו. וכן להיפך אם יש לפניו ח״ו דבר של צער ויסורים והוא עושה רצונו לכך אינו מרגיש היסורים כ״כ והרי המדות תלוים ברצון והיינו שהוא פנימיותם וחיותם (כי הרצון הוא בחי׳ כתר ואית רצון ואית רצון עמ״ש מזה בד״ה ויקהל משה.
עכ״פ גם רצון התחתון הנמשך מהשכל הוא למעלה מהמדות הנמשכים מהשכל. והוא ענין פני המנורה והוא כלי לבחי׳ רצון העליון שלמעלה מהשכל שזהו ענין העלאת הנרות שע״י אהרן).
ועל זה מצוה הכתוב להפך רצונו ותשוקתו וחפצו לאהבה את ה׳ שלא יהיה לו חפץ ורצון אחר זולתו וכמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי וגו׳.
Et de même, on a institué de dire "Baroukh Cheamar" d'abord, puis Pesouké deZimra, jusqu'à ce qu'ensuite on parvienne au niveau de "et tu aimeras" qui est dans le Chema, etc., car "et tu aimeras" n'est pas un commandement sur la mida de l'amour naturel qui est dans le cœur, car certes cette mida d'amour naturel est assurément cachée dans le cœur de chacun d'Israël, mais "et tu aimeras" a le sens de "ava" qui signifie la volonté, parce que la volonté est l'intérieur des middot, comme nous le voyons concrètement que la volonté dirige les middot de l'homme, de sorte que même s'il y a devant lui une chose qui contient un plaisir selon la nature des middot, s'il écarte sa volonté d'elle pour quelque raison et connaissance, il n'en reçoit pas de satisfaction ni de plaisir. Et inversement, s'il y a devant lui, à D.ieu ne plaise, une chose de peine et de souffrances, et qu'il fait sa volonté pour cela, il ne ressent pas autant les souffrances, et voici que les middot dépendent de la volonté, c'est-à-dire qu'elle est leur intériorité et leur vitalité (car la volonté est l'aspect de keter, et il y a volonté et il y a volonté, voir à ce sujet au début du discours "et Moché assembla".
En tout cas, même la volonté inférieure attirée de l'intellect est au-dessus des middot attirées de l'intellect. Et c'est le sujet des faces de la ménora, et c'est le keli pour l'aspect de la volonté supérieure qui est au-dessus de l'intellect, et c'est le sujet de l'élévation des lampes qui se fait par Aharon).
Et sur cela le verset commande de tourner sa volonté, son désir et son souhait pour aimer ה', afin qu'il n'ait pas d'autre souhait ni volonté en dehors de Lui, et comme il est écrit : "Qui ai-je dans les cieux ? Et avec Toi je n'ai pas désiré sur la terre.
Mon corps et mon cœur se consument, etc." (Psaumes 73, 25-26).
והאיך יהיה הדרך לאהבה זו ורצון זה הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל ה׳ אלקינו וגו׳ להתבונן היטב ולשום על לבו איך שהוא ית׳ אחד בשמים ובארץ דהיינו אפי׳ בהשתלשלות שמים וארץ רוחניים וגשמיים בחי׳ ו״ק עולמות נפרדים הם מתאחדים ביחודו ית׳ מפני שהם בטלים אליו ית׳ דכולא קמיה כלא חשיב כי למעלה מבחי׳ השתלשלות בחי׳ שמים וארץ לא שייך לומר עליו ית׳ לשון אחד כמ״ש במ״א ע״פ וארא אל אברהם כו׳, ואפי׳ במקור ההשתלשלות בחי׳ המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית נקרא הוי׳ אלקינו בחי׳ תרין ריעין דלא מתפרשין כי תמיד מחדש כו׳ ואין נופל לשון אחד כ״א בהשתלשלות בחי׳ שמים וארץ וכו׳ שהן בחי׳ ששה קצוות רוחניים וגשמיים שהם מעלמא דפרודא כו׳.
Et comment sera le chemin vers cet amour et cette volonté, le verset a précédé le verset "Écoute Israël, ה' Elokim, etc." (Deutéronome 6, 4), pour bien méditer et mettre sur son cœur comment Il, béni soit-Il, est Un dans les cieux et sur la terre, c'est-à-dire même dans l'enchaînement des cieux et de la terre spirituels et corporels, l'aspect des six extrémités, des mondes séparés, ils s'unissent dans Son unicité, béni soit-Il, parce qu'ils sont en bitoul devant Lui, béni soit-Il, car "tout devant Lui est considéré comme rien", car au-dessus de l'aspect de l'enchaînement, l'aspect des cieux et de la terre, il ne convient pas de dire à Son sujet, béni soit-Il, l'expression "un", comme il est écrit ailleurs sur le verset "et Je Me suis révélé à Avraham, etc." (Exode 6, 3), et même dans la source de l'enchaînement, l'aspect de "Celui qui renouvelle chaque jour continuellement l'œuvre de la création" est appelé Havaya Elokénou, l'aspect de "deux amis qui ne se séparent pas", car Il renouvelle continuellement, etc., et l'expression "un" ne s'applique que dans l'enchaînement, l'aspect des cieux et de la terre, etc., qui sont l'aspect des six extrémités spirituelles et corporelles, qui sont du monde de la séparation, etc.
והוא ית׳ אחד בהם לפי שהם מתייחדים ביחודו ובטלים אליו דקמיה כולא כלא חשיב. ששה קצוות ר וחניים דכתיב לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳ וגם ששה קצוות גשמיים שהם הכולל דבחי׳ מקום וכדכתיב הנה מקום אתי שהמקום בטל אליו לפי שהוא ית׳ סובב כל עלמין ואינו נקרא לפניו ית׳ בשם מקום כלל שהרי לפניו ית׳ לא שייך שום מקום וזמן שהם הם נבראים מאין ליש ולכן אומרים אח״כ בשכמל״ו פי׳ כי מבחי׳ מלכותו נמשך בחי׳ מקום וזמן כמ״ש מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור רק שאינו אלא מבחי׳ שם לבד שאינה אלא התפשטות זיו והארה כדי להאיר ממנו לזולתו שיהי׳ נקרא שמו עליו בלבד וע׳ מזה בסש״ב ח״ב פ״ז, וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ חפץ אחר ורצון זולתו ית׳.
Et Il, béni soit-Il, est Un en eux, parce qu'ils s'unissent dans Son unicité et sont en bitoul devant Lui, car "devant Lui tout est considéré comme rien". Les six extrémités spirituelles, comme il est écrit : "À Toi, ה', la grandeur et la guevoura, etc." (I Chroniques 29, 11), et aussi les six extrémités corporelles qui sont l'ensemble de l'aspect de lieu, et comme il est écrit : "voici un lieu avec Moi" (Exode 33, 21), que le lieu est en bitoul devant Lui, parce qu'Il, béni soit-Il, est sovev kol almin (qui entoure tous les mondes) et n'est pas appelé devant Lui, béni soit-Il, du nom de lieu du tout, car devant Lui, béni soit-Il, aucun lieu ni temps ne convient, car ce sont eux qui sont créés d'ayin à yech, et c'est pourquoi on dit ensuite "Baroukh Chem kevod malkhouto le'olam vaed", explication : car de l'aspect de Sa malkhout est attiré l'aspect de lieu et de temps, comme il est écrit : "Ta malkhout est une malkhout pour tous les mondes, et Ta domination dans chaque génération et génération" (Psaumes 145, 13), seulement que ce n'est que de l'aspect du nom seul, qui n'est qu'une expansion de rayonnement et de lumière, afin d'éclairer de Lui vers autrui, pour que Son Nom soit appelé sur lui seulement, et voir à ce sujet dans le Tanya, deuxième partie, chapitre 7.
Et lorsque l'on méditera bien sur ces choses et qu'elles seront fixées dans son cœur en vérité, alors il ne désirera pas un autre souhait ni une volonté en dehors de Lui, béni soit-Il.
וכמ״ש מי לי בשמים שהם תענוגים רוחניים ועמך לא חפצתי בארץ שהם תענוגים גשמיים, לפי שהכל הוא בחי׳ מקום וזמן, אפי׳ כל השגות שמשיגים בעוה״ז הם נופלים תחת מקום וזמן ואי לזאת כלה שארי ולבבי להיות צור לבבי וכו׳ להיו׳ בטל אליו ית׳ לדבקה בו לבדו ית׳, (ולכן היה הלוך ונסוע הנגבה כי החסד הוא תחלת הו״ק וע״ז נאמר אתה כהן לעולם והוא ג״כ בחי׳ יומם דאזיל עם כולהו יומין ע״כ ביטול הו״ק רוחניים וגשמיים במקורם הוא ע״י בחי׳ החסד בחי׳ כהן דמשמש תחותוי בפ׳ יתרו דס״ז ע״ב, וכמו שהעלאת הקרבנות בהמות ששרשם מפני שור הוא ג״כ דוקא ע״י אריה דאכיל קרבנין, גם הנגבה נק׳ ימין ועיקר הכח בימין וצ״ל לאכללא שמאלא בימינא, ועמ״ש בד״ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש כו׳):
Et comme il est écrit : "Qui ai-je dans les cieux" (Psaumes 73, 25), qui sont les délices spirituels, "et avec Toi je n'ai pas désiré sur la terre", qui sont les délices corporels, parce que tout est un aspect de lieu et de temps, même toutes les compréhensions que l'on atteint dans ce monde tombent sous le lieu et le temps, et c'est pourquoi "mon corps et mon cœur se consument pour être le rocher de mon cœur, etc." (Psaumes 73, 26), pour être en bitoul devant Lui, béni soit-Il, pour s'attacher à Lui seul, béni soit-Il. (Et c'est pourquoi il y avait "allant et voyageant vers le sud", car le 'hessed est le début des six extrémités, et à ce sujet il est dit "Tu es cohen pour l'éternité" (Psaumes 110, 4), et c'est aussi l'aspect de "le jour" qui va avec tous les jours, c'est pourquoi l'annulation des six extrémités spirituelles et corporelles dans leur source se fait par l'aspect du 'hessed, l'aspect du cohen qui sert sous lui, dans la paracha Yitro folio 67b, et de même que l'élévation des sacrifices, des bêtes dont la racine est la face de bœuf, se fait aussi précisément par le lion qui mange les sacrifices, aussi le sud est appelé droite, et la principale force est à droite, et il faut inclure la gauche dans la droite, et voir ce qui est écrit dans le discours "Sors et vois" au sujet de "Élevez vos mains en sainteté, etc.").
ג והנה כ״ז מעלת ומדרגת בחי׳ אברהם אבינו ע״ה שאהבה זו נקרא אהבת עולם כי נלקחה מבחי׳ עולם מקום וזמן, איך שהם בטלים אליו ית׳ ונק׳ ממטה למעלה לפי שהוא עבודת האדם פולחנא דרחימותא ממדרגה למדרגה כנ״ל אבל בחי׳ אהרן הוא בחי׳ אחרת שהוא שושבינא דמטרוניתא בבחי׳ מלמעלה למטה דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד ה׳ לעיני בשר שיהיה גילוי אלהותו ית׳ למטה כמו למעלה (וזהו כענין ההפרש בין רננה לשמחה המבואר במ״א בד״ה רני ושמחי) (וע׳ בפ׳ קרח דקע״ז ב׳ ובפ׳ שמיני דף ל״ח ע״ב ודף ל״ט ע״א ובלק״ת בפ׳ בהעלותך סד״ה מצות הדלקת נרות). וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה כו׳ ולא כדי לדבקה בו ית׳ לרוות צמאונו לבד כו׳ כמ״ש בסש״ב פ׳ עשירי ופ׳ מ״א וע״ש פ״י דלכך נקראים בני עלייה מפני שעבודתם הוא לצורך גבוה כו׳, ועפ״ז י״ל פי׳ לשון בהעלותך.
3. Et voici que tout cela est la valeur et le degré de l'aspect d'Avraham Avinou, que son souvenir soit pour bénédiction, que cet amour est appelé ahavat olam (amour éternel), car il est pris de l'aspect du monde, lieu et temps, comment ils sont en bitoul devant Lui, béni soit-Il, et est appelé de bas en haut, car c'est le service de l'homme, le service de l'amour, de degré en degré, comme ci-dessus.
Mais l'aspect d'Aharon est un aspect différent, qui est le chouchenina dematronita (l'ami de la Matrona), dans l'aspect de haut en bas, c'est-à-dire que tout son désir et son aspiration est que la gloire de ה' soit révélée aux yeux de chair, qu'il y ait révélation de Sa divinité, béni soit-Il, en bas comme en haut (et c'est comme le sujet de la différence entre rina et sim'ha expliqué ailleurs dans le discours "Réjouis-toi et sois joyeuse") (et voir dans la paracha Kora'h folio 177b et dans la paracha Chemini folio 38b et folio 39a et dans Likoutei Torah dans la paracha Beha'alotcha à la fin du discours "La mitsva d'allumer les lampes"). Et c'est "Quel est le 'hassid ?
Celui qui se comporte avec bienveillance envers son Créateur, envers son nid à Lui, etc.", et non afin de s'attacher à Lui, béni soit-Il, pour étancher sa soif seulement, etc., comme il est écrit dans le Tanya chapitre dix et chapitre 41, et voir là chapitre 10, que c'est pourquoi ils sont appelés benei aliya car leur service est pour les besoins d'en haut, etc., et selon cela on peut dire l'explication de l'expression beha'alote'ha.
ואהבה זו באה ע״י אותה ההתבוננות עצמה שבק״ש באחד כאשר ישים מרירות בנפשו על החשך המסתיר אלהותו שלא נראה לעיני בשר כ״א בחי׳ מקום וזמן והם רחוקים מאור פניו ית׳ דלית מחשבה תפיסא בי׳ כלל ולא שייך בחי׳ מקום וזמן אלא בבחי׳ מלכותו ית׳ שאז שייך לומר מלך מלך ימלוך כו׳ וכדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור שהעולמי׳ שהם בחי׳ מקום דור ודור שהם בחי׳ זמן נמשכו מבחי׳ מלכותו ית׳ וממשלתו ית׳ אבל ממהותו ועצמותו כבי׳ רחוקים הם מאד בתכלית ואי לזאת יתמרמר נפשו מאד כאשר ישים אל לבו ירידה זו וריחוק זה אשר ירדה נפשו מאד מאד בשפל המדרגות רחוק מה׳ בתכלית ויצעק אל ה׳ בצר לו להאיר לו אור ה׳ בתוך החשך ומסך המבדיל (וכמ״ש במ״א בד״ה להבין פי׳ יג״מ מי אל כמוך כו׳ בפי׳ וענין תשובה קדמה לעולם) וכמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (עמ״ש מזה בד״ה ביום השמיני עצרת) דהיינו שיהיה התגלות אלהותו לעולם כנ״ל. והנה ע״י אתעדל״ת במרירות וצעקה זו גורם אתעדל״ע עד שיערה רוח ממרום להיות נגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר עין בעין וגו׳ (וכמ״ש במ״א בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע וע׳ באדרא דקל״ז א׳) כשם שמלמעלה למטה כולא קמיה כלא חשיב כך ממטה למעלה יראה לעיני כל בשר כמו למעלה, וזהו בחי׳ אהרן אותיות נראה (כמ״ש בזהר פ׳ אמור דק״ג תחלת ע״א ובמק״מ ובהרמ״ז שם) וכמ״ש אשר עין בעין נראה אתה ה׳ ועננך עומד עליהם פי׳ עין בעין יראו גילוי אלהותו דכולא קמיה כלא חשיב והענן והחשך שמסתיר יראו שהוא עננך שממך הכל א״כ אין שום הסתר והעלם לפניו ית׳ ח״ו שלפניו כחשיכה כאורה ואהבה זו שבבחי׳ ראיה זו נקרא אהבה רבה שהיא למעלה מבחי׳ אהבת עולם בחי׳ מקום וזמן כו׳ והיא קרבת ה׳ ממש במהותו ועצמותו כביכול ונק׳ מלמעלה למטה וכו׳ והמשכיל יבין (ועמ״ש בפ׳ תצוה ע״פ ועשית בגדי קדש לאהרן כו׳).
וזאת יהיה חפצו ותשוקתו של אדם ואחר זה ימשוך להיות עזה כמות אהבה ורשפיה רשפי אש שלהבת יה רק לזאת שיהיה גילוי אלהותו ית׳ וכאשר החשך מכסה ומסתיר ומעלים קדושתו יתמרמר מאד (ועמ״ש סד״ה שימני כחותם מענין כי עזה כמות אהבה):([הוספה: והטעם שע״י הדמעה והמרירות זוכה לאתעדל״ע בבחי׳ עין בעין נראה כנ״ל היינו כמ״ש הרח״ו ע״פ מארז״ל) (פ״ה דברכות דל״ב ע״ב ופ״ד דב״מ דנ״ט ע״א) ואע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש (תלים סי׳ ל״ט י״ג).
ופי׳ הרח״ו משום דבדמעה מעורר עינים העליונים שהם נו״ה דחכמה כו׳. וביאור הדברים היינו כמבואר לקמן פ׳ ראה סד״ה כי תשמע בקול ענין לעשות הישר בעיני ה׳ היינו בחי׳ עיני הוי׳ אל צדיקים כשם שמלמעלה למטה כולא קמיה כלא חשיב כך מלמטה למעלה יראה לעיני בשר כמו למעלה.
והמשכה זו זהו ע״י הדמעות שמוריד מעיניו במרירות על ריחוקו מה׳ כו׳ וע׳ במא״א אות דלת (סי״ז) מענין דמעה ובי״נ שם ובאות מם (סצ״ב). שעי״ז מעורר כביכול בחי׳ עינים העליונים להיות עיני ה׳ אל צדיקים פקח עיניך וראה כו׳ ועיין עוד מענין היתה לי דמעתי לחם בספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח״א ר״פ כ״ד) פי׳ שהלחם הוא בשומו ללבו שבחי׳ איה שהוא ג״ר כח״ב הוא אלקיך כו׳ ע״ש ועמ״ש בפ׳ שמות ע״פ איה סופר כו׳ ובד״ה כי על כל כבוד בענין איה מקום כבודו כו׳ ועיין עוד מזה ברבות ס״פ מצורע פי״ט ובאיכה ר״פ בכה תבכה.]
Et cet amour vient par cette contemplation même du Chema dans "Un", lorsqu'il met de l'amertume dans son âme sur l'obscurité qui cache Sa divinité, qui n'est pas visible aux yeux de chair, seulement l'aspect de lieu et de temps, et ils sont éloignés de la lumière de Sa face, béni soit-Il, car "aucune pensée ne Le saisit du tout", et l'aspect de lieu et de temps ne s'applique qu'à l'aspect de Sa royauté, béni soit-Il, qu'alors il convient de dire "Roi, Il a régné, Il régnera, etc.", et comme il est écrit "Ta royauté est une royauté de tous les mondes et Ta domination dans toutes les générations" (Psaumes 145, 13), que les mondes qui sont l'aspect de lieu, génération et génération qui sont l'aspect de temps, sont attirés de l'aspect de Sa royauté, béni soit-Il, et de Sa domination, béni soit-Il, mais de Son essence et de Son être, pour ainsi dire, ils sont très éloignés au maximum, et c'est pourquoi son âme s'amertume beaucoup lorsqu'il met dans son cœur cette descente et cet éloignement dans lequel son âme est descendue très très bas dans les bas degrés, éloigné de ה' au maximum, et il crie vers ה' dans sa détresse pour qu'Il éclaire pour lui la lumière de ה' au milieu de l'obscurité et de l'écran séparateur (et comme il est écrit ailleurs au début du discours "Lehavin perouch yud-guimel middot mi El kamokha, etc." dans l'explication et le sujet de "la techouva a précédé le monde"). Et comme il est écrit "Qui ai-je dans les cieux, et avec Toi je n'ai pas désiré sur la terre, mon corps et mon cœur se consument, le rocher de mon cœur et ma part, D.ieu pour toujours" (Psaumes 73, 25-26) (voir ce qui est dit à ce sujet au début du discours "Bayom hachemini atseret"), c'est-à-dire qu'il y ait révélation de Sa divinité pour toujours, comme ci-dessus.
Et voici, par l'itarouta diletata (éveil d'en bas) dans cette amertume et ce cri, il cause l'itarouta dile'ela (éveil d'en haut) jusqu'à ce qu'un esprit se déverse d'en haut pour que soit révélée la gloire de ה' et que "toute chair voie œil à œil, etc." (Isaïe 52, 8) (et comme il est écrit ailleurs au début du discours "Becha'a chehikdimou Israël naassé lenichma" et voir dans l'Idra folio 137a), de même que de haut en bas "tout devant Lui est considéré comme rien", ainsi de bas en haut cela sera visible aux yeux de toute chair comme en haut, et c'est l'aspect d'Aharon, lettres de "nir'é" (visible) (comme il est écrit dans le Zohar paracha Emor folio 103 début de a, et dans Mikdach Melekh et dans le Ramaz là). Et comme il est écrit "car œil à œil Tu es vu, ה', et Ta nuée se tient sur eux" (Nombres 14, 14), explication : œil à œil ils verront la révélation de Sa divinité que "tout devant Lui est considéré comme rien", et la nuée et l'obscurité qui cache, ils verront que c'est Ta nuée, que de Toi tout, donc il n'y a aucun voilement et occultation devant Lui, béni soit-Il, D.ieu préserve, car devant Lui l'obscurité est comme la lumière, et cet amour dans cet aspect de vision est appelé ahavat rabba (grand amour) qui est au-dessus de l'aspect d'ahavat olam (amour éternel), aspect de lieu et de temps, etc., et c'est la proximité de ה' véritablement dans Son essence et Son être, pour ainsi dire, et est appelé de haut en bas, etc., et l'intelligent comprendra (et voir ce qui est écrit dans la paracha Tetsavé sur le verset "Et tu feras des vêtements de sainteté pour Aharon, etc.").
Et cela sera le désir et l'aspiration de l'homme, et après cela il attirera pour être "fort comme la mort l'amour, et ses flammèches sont des flammèches de feu, une flamme de ה'" (Cantique des Cantiques 8, 6), seulement pour cela qu'il y ait révélation de Sa divinité, béni soit-Il, et lorsque l'obscurité couvre et cache et occulte Sa sainteté, il s'amertume beaucoup (et voir ce qui est écrit à la fin du discours "Simeni ke'hotam" au sujet de "car fort comme la mort l'amour"). (Addition : et la raison que par la larme et l'amertume on mérite l'itarouta dile'ela dans l'aspect "œil à œil visible" comme ci-dessus, c'est comme l'écrit le Ra'h V sur le dit de nos Sages) (chapitre 5 de Berakhot folio 32b et chapitre 4 de Bava Metsia folio 59a) "et même si les portes de la prière se sont fermées, les portes des larmes ne se sont pas fermées, car il est dit : à mes larmes ne sois pas sourd" (Psaumes 39, 13).
Et l'explication du Ra'h V : parce que par la larme on éveille les yeux supérieurs qui sont netsa'h et hod de 'hokhma, etc. Et l'explication des choses est comme expliqué plus loin paracha Réé à la fin du discours "Ki tichma bekolo" le sujet de "pour faire ce qui est droit aux yeux de ה'", c'est-à-dire l'aspect des yeux de ה' vers les justes, de même que de haut en bas "tout devant Lui est considéré comme rien", ainsi de bas en haut cela sera visible aux yeux de chair comme en haut.
Et cette attraction se fait par les larmes qu'il verse de ses yeux dans l'amertume sur son éloignement de ה', etc., et voir dans Meorei Or lettre dalet (17) au sujet de la larme, et dans Biour haNefech là, et lettre mem (92). Que par cela on éveille pour ainsi dire l'aspect des yeux supérieurs pour être "les yeux de ה' vers les justes, ouvre Tes yeux et vois, etc.", et voir encore au sujet de "mes larmes ont été pour moi du pain" dans le livre Assara Maamarot (maamar 'Hakour Din première partie début du chapitre 24), explication : que le pain est en mettant dans son cœur l'aspect de "où" qui est les trois premières, 'hokhma bina daat, "c'est ton D.ieu, etc.", voir là, et voir ce qui est écrit dans la paracha Chemot sur le verset "Où est le scribe, etc.", et au début du discours "Ki al kol kavod" au sujet de "où est le lieu de Sa gloire, etc.", et voir encore de cela dans les Rabbot fin de la paracha Metsora chapitre 19 et dans Eikha début de "elle pleure, elle pleurera".
ד ובזה יובן מה שתקנו בתפלת ש״ע סלח לנו כי חטאנו אחר ק״ש שמקבל עליו עול מלכות שמים ומצות ואהבת כי הנה כתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו פי׳ על עונותיהם הם מתענים ועושים תשובה ופשעם שגדלה מעונותיהם. כי פשעים אלו המרדים (ועמ״ש בד״ה כנשר יעיר מענין כי פשענו וזהו והם פשעו בי.
פי׳ בי היינו ע״ד מ״ש בפ׳ אחרי דס״ו ע״ב בפי׳ בי נשבעתי ובפ׳ נשא דק״ל ע״א ועכ״ז הם אוילים מדרך פשעם) אעפ״כ הם אוילים מהם כי לא ידעו דרך פשעם ולא מפשעם ממש אלא מדרך פשעם כי הדרך הגורם לפשע ומרד הוא פריקת עול מלכות שמים והיינו לפי שאינו נראה לעיני בשר כמו מלך בשר ודם, ולפיכך בק״ש שמקבל עול מלכות שמים ומאריך באחד ועי״ז מגיע לואהבת להיות חפץ בגילוי אלהותו ית׳ ושלא יחשיך החשך ממנו. ואזי יתמרמר הוא מאד ויבין שיש חטא ופשע שע״י זה החשך מחשיך שהוא רחוק מאור פניו ית׳ בתכלית ואזי אומר בש״ע סלח לנו וכו׳ (ועמ״ש בד״ה מה טובו גבי והתשובה השלישית).
אך לא די במרירות זו מהתבוננות שבשעת ק״ש ותפלה לבד רק שצריך לקבוע עתים ולכן תקנו עת קבוע בתיקון חצות לקבוע מרירות זו בנפשו. וזהו בזכרנו את ציון שהיא נקודת מלכות שמים כמ״ש במ״א וע״י המרירות זוכה לבחי׳ גילוי אלהותו ית׳ כנ״ל, ועמ״ש הטע׳ בזה בד״ה והנה מנור׳ זהב כי מרירות זו הוא ע״י בחי׳ בחכמה אתברירו הפך מבחי׳ אוילים מדרך פשעם כו׳ ובחכמה הוא גילוי אור א״ס הוי׳ בחכמה.
(ועמ״ש לקמן עוד טעם בזה שע״י המרירות זוכה לגילוי אלקות. וע׳ עוד מזה בד״ה והנה מנורת זהב).
והנה הגורם לשכר מצוה היא המצוה בעצמה שהתורה והמצות הן הם המשכת גילוי אלהותו ית׳ למטה. וזהו היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך.
פי׳ שע״י הדמעה והמרירות הנ״ל זוכה ללחם שהיא התורה שנאמר בה והגית בו יומם ולילה. לפי שהמרירות שאדם קובע בשעה זו בנפשו גורם להמשכת גילוי אלהותו על כל היום, משא״כ אם ישים אליו לבו רק בשעת תפלה לבד הנה אז הוא שעת הכושר למעלה שמתעורר למעלה מוחין דגדלות אבל אחר התפלה כל היום אינו אלא ע״י התורה, וזהו באמרם אלי כל היום איה אלהיך כלומר איה כל היום אלהיך שלא די בשעת תפלה לבד אלא צריך להיות לחם יומם ולילה ע״י התורה שהיא גילוי אלקותו ית׳ ואין גילוי זה אלא אחר המרירות בנפשו מריחוקה מה׳ כי בלא״ה הרי נשארת למטה כו׳ וע״כ צריך להקדים דמעתי שעה קבוע (ועמ״ש בד״ה ושבתה הארץ בענין כי נכמרו רחמיו כו׳ שימו לחם כו׳ ויבך שמה כו׳ ע״ש, וזהו ממש ענין היתה לי דמעתי לחם, גם כי י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכים מי״ג מדה״ר וכמ״ש סד״ה אני לדודי גבי הרועה בשושנים ששונים בהלכות ולעורר י״ג מדה״ר זהו ע״י בכיה ומרירות.
וענין להקדים המרירות בשעה קבוע י״ל שיהיה ע״ד מים תחתונים בוכים עמ״ש סד״ה במדבר סיני וסד״ה ענין הנסכים):
4. Et par cela on comprendra ce qu'on a institué dans la prière des dix-huit : "Pardonne-nous car nous avons péché" après le Chema, où l'on accepte sur soi le joug du royaume des cieux et la mitsva de "et tu aimeras", car voici il est écrit : "Les sots à cause de leur voie de péché et de leurs fautes s'affligent" (Psaumes 107, 17), explication : sur leurs fautes ils s'affligent et font techouva, et leur péché qui est plus grand que leurs fautes.
Car les péchés ce sont les rébellions (et voir ce qui est écrit au début du discours "Kenécher ya'ir" au sujet de "car nous avons péché" et c'est "et eux ont péché contre Moi". Explication : "contre Moi" c'est-à-dire comme ce qui est dit dans la paracha A'harei folio 66b dans l'explication de "Par Moi J'ai juré" et dans la paracha Nasso folio 130a, et malgré cela ils sont des sots à cause de leur voie de péché) malgré cela ils sont des sots à leur sujet, car ils n'ont pas connu la voie de leur péché et non de leur péché même, mais de la voie de leur péché, car la voie qui cause le péché et la rébellion est le rejet du joug du royaume des cieux, et c'est parce qu'il n'est pas visible aux yeux de chair comme un roi de chair et de sang, et c'est pourquoi dans le Chema où l'on accepte le joug du royaume des cieux et l'on prolonge dans "Un", et par cela on parvient à "et tu aimeras" pour désirer la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, et que l'obscurité ne s'obscurcisse pas de lui.
Et alors il s'amertume beaucoup et comprend qu'il y a péché et rébellion par lesquels cette obscurité obscurcit, qu'il est éloigné de la lumière de Sa face, béni soit-Il, au maximum, et alors il dit dans les dix-huit "Pardonne-nous, etc." (et voir ce qui est écrit au début du discours "Ma tovou" à propos de "et la troisième techouva"). Mais il ne suffit pas de cette amertume de la contemplation au moment du Chema et de la prière seulement, seulement qu'il faut fixer des temps, et c'est pourquoi on a institué un temps fixe dans le Tikoun 'Hatsot pour fixer cette amertume dans son âme.
Et c'est "en nous souvenant de Tsion" qui est le point du royaume des cieux, comme il est écrit ailleurs, et par cette amertume on mérite l'aspect de la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, comme ci-dessus, et voir ce qui est écrit la raison à cela au début du discours "Vehine menora zehav" car cette amertume est par l'aspect de "dans la 'hokhma ils sont triés" le contraire de l'aspect des sots de la voie de leur péché, etc., et dans la 'hokhma est la révélation de la lumière de Or Ein Sof (lumière infinie) Havaya dans la 'hokhma. (Et voir ce qui est écrit plus loin encore une raison à cela que par l'amertume on mérite la révélation de la divinité.
Et voir encore de cela au début du discours "Vehine menora zehav"). Et voici, ce qui cause la récompense de la mitsva est la mitsva elle-même, que la Torah et les mitsvot sont elles l'attraction de la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, en bas.
Et c'est "mes larmes ont été pour moi du pain jour et nuit en leur disant à moi tout le jour : où est ton D.ieu" (Psaumes 42, 4). Explication : que par la larme et l'amertume susdites on mérite le pain qui est la Torah, dont il est dit "et tu méditeras en elle jour et nuit".
Parce que l'amertume que l'homme fixe à cette heure dans son âme cause l'attraction de la révélation de Sa divinité sur tout le jour, ce qui n'est pas le cas s'il met son cœur vers Lui seulement au moment de la prière seulement, voici alors c'est l'heure propice en haut où s'éveillent en haut les mohin de gadlout, mais après la prière tout le jour ce n'est que par la Torah, et c'est "en leur disant à moi tout le jour : où est ton D.ieu", c'est-à-dire où est tout le jour ton D.ieu, qu'il ne suffit pas du moment de la prière seulement, mais il faut qu'il y ait du pain jour et nuit par la Torah qui est la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, et il n'y a cette révélation que après l'amertume dans son âme de son éloignement de ה', car sans cela elle reste en bas, etc., et c'est pourquoi il faut précéder "mes larmes" un temps fixe (et voir ce qui est écrit au début du discours "Vechavta haarets" au sujet de "car ses entrailles se sont émues, etc. mettez du pain, etc. et il pleura là, etc.", voir là, et c'est exactement le sujet de "mes larmes ont été pour moi du pain", aussi que les treize middot par lesquelles la Torah est exposée sont attirées des treize middot de miséricorde, et comme il est écrit à la fin du discours "Ani ledodi" à propos de "celui qui paît parmi les roses" qui enseigne les halakhot, et pour éveiller les treize middot de miséricorde c'est par les pleurs et l'amertume. Et le sujet de précéder l'amertume à une heure fixe, on peut dire que ce sera à la manière des eaux inférieures qui pleurent, voir ce qui est écrit à la fin du discours "Bemidbar Sinai" et à la fin du discours "Inyan hanesakhim").
ה והנה עד״ז בענין היתה לי דמעתי לחם כו׳ ובענין איך שע״י המרירות דוקא נמשך בחי׳ אה״ר דאהרן להיות עין בעין נראה כו׳ הנה כל זה הוא הקדמה לבאר ולהשכיל עד״ז ממש ענין הדלקת הנרות בשמן. כי כמו שהשמן כותתין תחלה כתית למאור וגם עשוי מזיתים והזיתים הם מרים.
כך הנה הדלקת והמשכת האהבה כרשפי אש שלהבת הבא׳ מבחי׳ ראיה הנ״ל להיות חפץ בגילוי אלהותו ית׳ הוא ע״י בחינת שמן כתית דהיינו ע״י השפלות להיות שפל רוח וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהיה והיינו ע״י התבוננות השפלות של הנפש איך ירדה ממקום כבודה ואיך המקום והזמן הם רחוקים מאור פניו ית׳ וגם שעי״ז יתמרמר על ההפך כנ״ל, והענין דהנה כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע״פ מדותיו. פי׳ זקן אהרן הוא דיקנא דכהנא רבא (והן דרך פרט י״ג ת״ד בחי׳ י״ג מדה״ר י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן כנ״ל) בחי׳ שערות שהן הן הלכות התורה שנקרא קווצותיו תלתלים שהן הן המשכת גילוי אלהותו מלמעלה למטה בריבוי התחלקות לאין קץ ויש על זה בחי׳ שמן הטוב שהוא בחי׳ חכמה עילאה שנמשך עליהם.
(והענין י״ל דהשערות הם דז״א קווצותיו תלתלים שחורות כעורב והשמן שעליהם זהו חכמה עילאה דאצילות. אך עוד י״ל דהכוונה ג״כ על שערות די״ג ת״ד דא״א וכמ״ש הזקן זקן אהרן נזכר ב״פ זקן והענין דהשערה יש בה חלל מבפנים שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחין.
והנה השערות עצמן הם ממותרי מוחין ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה נוגע להמוח כלל. והנמשל יובן ברוחניות דבחי׳ שערות נקרא לבושים כענין המשל שבו וע״י משיגים הנמשל אשר המשל זהו בחי׳ השערה עצמה ובחי׳ הנמשל המלובש בו זהו ענין החיות המלובש בתוך חלל השערה וכמ״ש כ״ז במ״א בפי׳ האל אב הרחמן המהולל בפה עמו.
ועד״ז יובן בענין התורה שהיא בחי׳ שערות כי התורה נק׳ משל הקדמוני פי׳ שהיא בחי׳ משל ולבוש לבחי׳ קדמונו של עולם שכמו שע״י המשל יושג הנמשל כך ע״י התורה יהיה השגה באור א״ס ב״ה שהוא קדמונו של עולם וכמ״ש במ״א. וזהו שהלכות התורה הן בחי׳ השערות עצמן ר״ל שהם הנק׳ משל הקדמוני ויש עליהם בחי׳ כשמן הטוב שהוא בחי׳ חכמה דאור א״ס ב״ה ממש מבחי׳ קדמונו של עולם היינו חכמה דא״ק או חכמה דעתיק יומין הנמשך ומלובש בהם וזהו ענין השערות עצמן ובחי׳ כשמן הטוב היורד ונמשך עליהם והנה השערות עצמן הנק׳ י״ג ת״ד דא״א הם בחי׳ חיצוניות לגבי פנימיותן שהוא בחי׳ כשמן הטוב שהפנימיות נמשך מבחי׳ פנימית הכתר שהוא עתיק יומין.
אך אי אפשר להמשיך הפנימי ת כ״א ע״י החיצוניות וזהו ג״כ ענין הנ״ל שהשמן נמשך מן הזיתים והזיתים הם מרים. כי הזיתים הוא בחי׳ צומח והוא ענין השערות עצמן די״ג ת״ד שהם בחי׳ צומח.
ולכן הזיתים הם ג״כ מרים כי כן השערות עצמן נק׳ דינים לגבי הפנימיות המלובש בהן וכמו שערות הדיקנא שהם תקיפין וקשים, וכן בהלכות התורה יש בחי׳ דינים וגבורות וכמ״ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כמ״ש במ״א, ואף דבא״א השערות הם כתלג חיוור עכ״ז קשישין אינון כו׳. וכדי להמשיך בחי׳ זו זהו דוקא ע״י שהאדם טועם מרירות בנפשו מן החשך המסתיר ושורש דשרש ההעלמים נמשך מן הלבושים המסתירים שהן בחי׳ שערות כנ״ל ואזי עי״ז אח״כ זוכה לגילוי בחינת הפנימית בחי׳ כשמן הטוב חכמה עילאה והחכמה תחיה שלמעלה מבחי׳ צומח.
וכמ״ש במ״א ומכ״ז יובן ענין מ״ש ע״פ כי תשמע בקול. בבחי׳ הפנימית המלובש בתוך הקול התורה כו׳:)
5. Et voici, de même dans le sujet de "Ma larme a été mon pain" etc., et dans le sujet de comment c'est précisément par l'amertume qu'est attiré l'aspect d'ahavah rabbah (amour immense) d'Aharon pour être "œil contre œil se verra" etc., voici que tout ceci est une introduction pour expliquer et comprendre de même précisément le sujet de l'allumage des lampes avec de l'huile.
Car de même que l'huile, on la bat d'abord écrasée pour la lumière, et aussi elle est faite d'olives, et les olives sont amères. Ainsi l'allumage et l'attraction de l'amour comme des flammes de feu, la flamme qui vient de l'aspect de vision susmentionné pour désirer le dévoilement de Sa Divinité, béni soit-Il, c'est par l'aspect d'huile écrasée, c'est-à-dire par la bassesse pour être humble d'esprit, et comme il est dit "et mon âme soit comme la poussière pour tous", et c'est par la contemplation de la bassesse de l'âme, comment elle est descendue de son lieu de gloire, et comment le lieu et le temps sont éloignés de la lumière de Son visage, béni soit-Il, et aussi que par cela on s'amertume sur le contraire comme ci-dessus.
Et le sujet : voici qu'il est écrit "comme l'huile bonne sur la tête, qui descend sur la barbe, la barbe d'Aharon, qui descend sur les pans de ses vêtements" (Psaumes 133, 2). Explication : la barbe d'Aharon est le dikna du grand cohen (et c'est par particularité les treize tikouné dikna, aspect des treize middot haRa'hamim, les treize middot par lesquelles la Torah est interprétée, comme ci-dessus), aspect des cheveux qui sont précisément les halakhot de la Torah, qui sont appelées "ses boucles sont des anneaux" (Cantique des Cantiques 5, 11), qui sont précisément l'attraction du dévoilement de Sa Divinité d'en haut en bas en multitude de divisions sans fin, et il y a sur cela l'aspect d'huile bonne qui est l'aspect de 'hokhma ila'a (sagesse supérieure) qui est attirée sur eux.
(Et le sujet, on peut dire que les cheveux sont de Zeir Anpin, "ses boucles sont des anneaux noires comme le corbeau" (Cantique des Cantiques 5, 11), et l'huile sur eux c'est la 'hokhma ila'a d'Atsilout. Mais encore on peut dire que l'intention est aussi sur les cheveux des treize tikouné dikna d'Arich Anpin, et comme il est écrit "la barbe, la barbe d'Aharon", mentionné deux fois "barbe", et le sujet : que le cheveu a en lui un creux à l'intérieur dans lequel est attiré et se revêt quelque vitalité des mohin.
Et voici que les cheveux eux-mêmes sont des surplus des mohin, et c'est pourquoi on peut couper les cheveux et cela ne touche pas du tout au cerveau. Et le nimchal se comprendra dans le spirituel, que l'aspect des cheveux est appelé vêtements, comme le sujet de la parabole en lui, et par cela on saisit le nimchal, que la parabole c'est l'aspect du cheveu lui-même, et l'aspect du nimchal revêtu en lui c'est le sujet de la vitalité revêtue à l'intérieur du creux du cheveu, et comme il est écrit tout cela dans un autre endroit dans l'explication de "El av hara'haman hamhulal befe amo".
Et de même on comprendra dans le sujet de la Torah qui est l'aspect des cheveux, car la Torah est appelée "la parabole de l'Ancien" (I Samuel 24, 14), explication qu'elle est l'aspect de parabole et vêtement pour l'aspect de "l'Ancien du monde", que de même que par la parabole on saisit le nimchal, ainsi par la Torah il y aura saisie dans la lumière de Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, qui est l'Ancien du monde, et comme il est écrit dans un autre endroit. Et c'est que les halakhot de la Torah sont l'aspect des cheveux eux-mêmes, c'est-à-dire qu'ils sont appelés "la parabole de l'Ancien", et il y a sur eux l'aspect de "comme l'huile bonne" qui est l'aspect de 'hokhma de Or Ein Sof, béni soit-Il, précisément, de l'aspect de l'Ancien du monde, c'est-à-dire 'hokhma d'Adam Kadmon ou 'hokhma d'Atik Yomin qui est attiré et revêtu en eux, et c'est le sujet des cheveux eux-mêmes et de l'aspect de "comme l'huile bonne" qui descend et est attiré sur eux.
Et voici que les cheveux eux-mêmes appelés les treize tikouné dikna d'Arich Anpin sont l'aspect d'extériorité par rapport à leur intériorité qui est l'aspect de "comme l'huile bonne", que l'intériorité est attirée de l'aspect de l'intérieur de keter qui est Atik Yomin. Mais il est impossible d'attirer l'intérieur sinon par l'extérieur, et c'est aussi le sujet susmentionné que l'huile est attirée des olives et les olives sont amères.
Car les olives sont aspect de végétal et c'est le sujet des cheveux eux-mêmes des treize tikouné dikna qui sont aspect de végétal. Et c'est pourquoi les olives sont aussi amères, car ainsi les cheveux eux-mêmes sont appelés jugements par rapport à l'intériorité revêtue en eux, et comme les cheveux de la dikna qui sont forts et durs, et ainsi dans les halakhot de la Torah il y a aspect de jugements et guevourot, et comme il est écrit "ses boucles sont des anneaux noires comme le corbeau" comme il est écrit ailleurs, et même si dans Arich Anpin les cheveux sont comme de la neige blanche, néanmoins ils sont durs etc.
Et pour attirer cet aspect, c'est précisément par le fait que l'homme goûte l'amertume dans son âme à cause de l'obscurité qui cache, et la racine des racines des dissimulations est attirée des vêtements qui cachent qui sont l'aspect des cheveux comme susmentionné, et alors par cela ensuite il mérite le dévoilement de l'aspect de l'intérieur, l'aspect de "comme l'huile bonne" 'hokhma ila'a et la 'hokhma fait vivre qui est au-dessus de l'aspect de végétal. Et comme il est écrit ailleurs, et de tout cela on comprendra le sujet de ce qui est dit sur le verset "car tu écouteras dans la voix".
Dans l'aspect de l'intérieur revêtu à l'intérieur de la voix de la Torah etc.)
קיצור. (ענין שמן כתית ומרירות הזיתים.
כשמן הטוב יורד): ו והנה בחי׳ שמן זה נק׳ שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה דאית קדש בלא וי״ו ואית קדוש בוי״ו ועמ״ש מזה בד״ה צאינה וראינה גבי שאו ידיכם קודש.
והנה בסדר ההשתלשלות א״א כלל שיומשך מבחי׳ זו דקדש ממש ע״י השתלשלות שאפי׳ כל המשכות בעולמות עליונים הוא מבחי׳ קדוש בוי״ו וגם קדוש הוא מובדל כו׳. אך אמנם ע״י התורה היא בחי׳ שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה ממש כי התורה היא ממש המשכת חכים ולא בחכמה ידיעא שהוא בחי׳ קדש ממש.
Résumé. (Le sujet de l'huile écrasée et de l'amertume des olives.
"Comme l'huile bonne qui descend") : 6. Et voici, cet aspect d'huile est appelé huile d'onction de sainteté, meshi'huta de kodech ila'a, car il y a "kodech" sans vav et il y a "kadoch" avec vav, et vois ce qui est écrit de cela au début du discours "Sortez et voyez" à propos de "Élevez vos mains vers le sanctuaire".
Et voici que dans l'ordre de l'enchaînement il n'est absolument pas possible que soit attiré de cet aspect de "kodech" véritablement par l'enchaînement, car même toutes les attractions dans les mondes supérieurs sont de l'aspect de "kadoch" avec vav, et aussi "kadoch" est séparé etc. Mais cependant par la Torah elle est aspect d'huile d'onction de sainteté, meshi'huta de kodech ila'a véritablement, car la Torah est véritablement l'attraction de "sage mais non d'une sagesse connue" qui est l'aspect de "kodech" véritablement.
והוא היורד ונמשך על בחי׳ השערות דוקא שהן הן הלכות התורה ולכן מברכין אשר קדשנו במצותיו קדשנו ממש למדרגת קדש העליון ואנשי קדש תהיון לי. ולכן עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שהקדוש הוא מה שממשיכים מבחי׳ קודש כו׳.
כך ימשיכו המלאכים בחי׳ קדוש בוי״ו מהנשמות שנק׳ אנשי קדש ממש.
Et c'est ce qui descend et est attiré sur l'aspect des cheveux précisément qui sont précisément les halakhot de la Torah, et c'est pourquoi on bénit "qui nous a sanctifiés par Ses commandements", "nous a sanctifiés" véritablement au degré de "kodech" supérieur, et "vous serez pour Moi des hommes de sainteté". Et c'est pourquoi les justes sont destinés à ce qu'on leur dise devant eux "kadoch", car le "kadoch" c'est ce qu'ils attirent de l'aspect de "kodech" etc.
Ainsi les anges attireront l'aspect de "kadoch" avec vav des âmes qui sont appelées "hommes de sainteté" véritablement.
והנה ההמשכה זו דבחי׳ קדש ממש נמשך דוקא ע״י הלכות התורה המלובשות בגשמיות ממש משא״כ בעולמות עליונים וכמ״ש במ״א משל לזה ממה שהשכל המאיר ע״י הדבור שהוא רוחני אין זה רק הארת השכל אכן בהטפה הגשמיות מלובש עצמיות החכמה ממש, ועמ״ש מזה באג״ה סד״ה להבין מ״ש בפע״ח גבי ועוד זאת שהרי הדבור כו׳ ע״ש. ועד״ז יובן איך שע״י הלכות התורה שבגשמיות נמשך משיחותא דקדש העליון ממש מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות כנ״ל.
Et voici que cette attraction de l'aspect de "kodech" véritablement est attirée précisément par les halakhot de la Torah revêtues dans la matérialité véritablement, à la différence des mondes supérieurs, et comme il est écrit dans un autre endroit, une parabole à cela de ce que l'intellect qui éclaire par la parole qui est spirituelle, ce n'est que l'illumination de l'intellect, mais dans la goutte matérielle est revêtue l'essence de la 'hokhma véritablement, et vois ce qui est écrit de cela dans Igueret Hakodech à la fin du discours "pour comprendre ce qui est écrit dans Pri Ets 'Haïm" à propos de "et encore cela que voici la parole" etc., vois là. Et de même on comprendra comment par les halakhot de la Torah qui sont dans la matérialité est attirée meshi'huta de kodech supérieur véritablement, ce qui est au-dessus de l'ordre de l'enchaînement comme ci-dessus.
והנה סיפיה דקרא שיורד ע״פ מדותיו ר״ל שיתגלו מדותיו של הקב״ה ואהבתו כו׳ מלמעלה למטה ולא כמדת בשר ודם ממטה למעלה בצמאון כו׳ כנ״ל רק שיהיה גילוי אלקות למטה כמו למעלה ממש ע״י התורה ומצות שהן הן המשכת מדותיו של הקב״ה י״ג מדות הרחמים כו׳, וכמ״ש ושמן ימינו יקרא (במשלי סי׳ כ״ז י״ו) פי׳ שע״י בחי׳ שמן נמשך ונקרא בחי׳ ימין זו הוא בחי׳ אהבה רבה וימינו זו הוא אהבתו של הקב״ה ורצונו (והיינו כי אבא שהוא חכמה עילאה בחי׳ שמן מלביש חסד דא״א שהוא ימינו של הקב״ה דהיינו בחי׳ סוכ״ע כמ״ש במ״א ע״פ וימיני טפחה שמים ולכן שמן ימינו יקרא, והגם כי לפי מה שנת׳ השמן הוא חכמה דא״ס שלמעלה מחסד דא״א מ״מ גם חכמה עילאה דאצי׳ נק׳ שמן לפי ששרש מוחין דאבא נמשכים מלמעלה מעלה כו׳, ועמ״ש מזה בד״ה מצה זו. והנה חסד דז״א נק׳ חסד עולם וממנו שרש בחי׳ אהבת עולם אבל חסד דא״א נק׳ רב חסד כי חפץ חסד הוא ומשם נמשך בחי׳ אהבה רבה כו׳ ונק׳ חסד דקשוט פי׳ חסד של אמת היינו להיות אמת הוי׳ לעולם והיינו שיהי׳ הגילוי למטה כמו למעלה ממש.
וזהו ענין היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים עמ״ש מזה בד״ה פ׳ נסכים). דהיינו ע״י התורה והמצות שהן רצונ ו וחכמתו ית׳.
אך גם בבחי׳ זו לא יחפוץ מדותיו של הקב״ה לבד בבחי׳ חיצוניותיו כמארז״ל האומר אין לי אלא תורה אפי׳ תורה אין לו אלא ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף מקרב איש ולב עמוק לבקש את פניו פנימיות רצונו ית׳ מקור וחיות המדות. (וכמארז״ל אליו ולא למדותיו הוא אור א״ס ב״ה המלובש בהמדות ולא המדות עצמן.
ואף גם בי״ג מדה״ר כבר נת׳ שיש בהן חיצוניות ופנימיות כנ״ל). וזהו אל מול פני המנורה דהיינו פנימית רצון העליון שהוא בחי׳ מול פני המנורה היינו כי פני המנורה הוא הרצון דכנס״י כנזכר לעיל אות א׳, אך מול פני המנורה היינו בחי׳ הפנים עליונים המאירים בבחי׳ זו באור פני מלך חיים כמ״ש במדרש רבה כאן, והיינו ע״ד כמים הפנים לפנים והוא ענין יאר ה׳ פניו אליך ישא ה׳ פניו אליך התגלות פנימית רצון העליון הנמשך ומאיר מול פני המנורה וכמ״ש במ״א בד״ה כי תצא בענין לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי״ה אבקש.
ואהרן כה״ג היה מעלה הנרות נש״י שיהיה לבם מכוון לא״ס ב״ה ממש שהוא בחי׳ מול פני המנורה (וע׳ בחולין די״ט סע״ב בענין מול ערפו כו׳) יאירו בחי׳ שבעת הנרות שהן ז׳ מדרגות שבנשמות עובדי ה׳ כנ״ל:
Et voici, la fin du verset "qui descend sur les pans de ses vêtements", c'est-à-dire que se dévoileront Ses middot du Saint, béni soit-Il, et Son amour etc., d'en haut en bas, et non comme la mida de chair et sang d'en bas en haut dans la soif etc. comme ci-dessus, mais qu'il y ait dévoilement de Divinité en bas comme en haut véritablement par la Torah et les commandements qui sont précisément l'attraction de Ses middot du Saint, béni soit-Il, les treize middot de miséricorde etc., et comme il est écrit "et l'huile de Sa droite sera appelée" (Proverbes 27, 16), explication que par l'aspect d'huile est attiré et appelé cet aspect de droite, c'est l'aspect d'ahavah rabbah, et cette droite c'est Son amour du Saint, béni soit-Il, et Sa volonté (et c'est parce qu'Abba qui est 'hokhma ila'a, aspect d'huile, revêt le 'hessed d'Arich Anpin qui est la droite du Saint, béni soit-Il, c'est-à-dire l'aspect de sovev kol almin, comme il est écrit dans un autre endroit sur le verset "et Ma droite a tendu les cieux", et c'est pourquoi "l'huile de Sa droite sera appelée", et bien que selon ce qui a été expliqué l'huile est 'hokhma d'Ein Sof qui est au-dessus du 'hessed d'Arich Anpin, néanmoins aussi la 'hokhma ila'a d'Atsilout est appelée huile parce que la racine des mohin d'Abba sont attirés d'en haut d'en haut etc., et vois ce qui est écrit de cela au début du discours "cette matsa". Et voici que le 'hessed de Zeir Anpin est appelé "'hessed du monde" et de lui la racine de l'aspect d'ahavat olam, mais le 'hessed d'Arich Anpin est appelé "grand 'hessed" car "Il désire le 'hessed", et de là est attiré l'aspect d'ahavah rabbah etc., et il est appelé "'hessed de vérité", explication "'hessed de vérité", c'est-à-dire pour être "vérité de Havaya pour toujours", et c'est-à-dire qu'il y ait le dévoilement en bas comme en haut véritablement.
Et c'est le sujet de "la main grande que D.ieu a faite en Égypte", vois ce qui est écrit de cela au début du discours "paracha des libations"). C'est-à-dire par la Torah et les commandements qui sont Sa volonté et Sa 'hokhma, béni soit-Il.
Mais aussi dans cet aspect Il ne désire pas Ses middot du Saint, béni soit-Il, seulement dans l'aspect de leurs extériorités, comme ont dit nos Sages "celui qui dit je n'ai que la Torah, même la Torah il n'a pas", mais "il mettra vers Lui son cœur et son esprit et son âme, vers Lui il rassemblera du sein de l'homme et un cœur profond pour chercher Sa face", l'intériorité de Sa volonté, béni soit-Il, source et vitalité des middot. (Et comme ont dit nos Sages "vers Lui et non vers Ses middot", c'est la lumière d'Or Ein Sof, béni soit-Il, revêtue dans les middot et non les middot elles-mêmes.
Et même aussi dans les treize middot de miséricorde il a déjà été expliqué qu'il y a en elles extériorité et intériorité comme ci-dessus). Et c'est "en face de la face du candélabre", c'est-à-dire l'intériorité de la volonté supérieure qui est l'aspect de "en face de la face du candélabre", c'est-à-dire que la face du candélabre est la volonté de Knesset Israël comme mentionné ci-dessus lettre 1, mais "en face de la face du candélabre" c'est-à-dire l'aspect des faces supérieures qui éclairent dans cet aspect dans "la lumière de la face du Roi de vie" comme il est écrit dans Midrach Rabba ici, et c'est à la manière de "comme les eaux, la face vers la face", et c'est le sujet de "que D.ieu fasse luire Sa face vers toi, que D.ieu élève Sa face vers toi", le dévoilement de l'intériorité de la volonté supérieure qui est attiré et éclaire en face de la face du candélabre, et comme il est écrit dans un autre endroit au début du discours "lorsque tu sortiras" dans le sujet de "à toi mon cœur a dit : cherchez Ma face, Ta face, Havaya, je chercherai".
Et Aharon le grand cohen élevait les lampes des âmes d'Israël pour que leur cœur soit orienté vers Or Ein Sof, béni soit-Il, véritablement qui est l'aspect de "en face de la face du candélabre" (et vois dans 'Houlin folio 19b à la fin dans le sujet de "en face de sa nuque" etc.) ils éclaireront l'aspect des sept lampes qui sont les sept degrés dans les âmes des serviteurs de D.ieu comme ci-dessus :
קיצור. (השמן נק׳ משחת קדש שלמעלה מבחי׳ קדוש בוי״ו ולכן אינו נמשך רק על הזקן שהן הלכות התורה.
יורד ע״פ מדותיו. ומכל מקום צ״ל אם ישים אליו לבו מול פני המנורה):
Résumé. (L'huile est appelée onction de sainteté qui est au-dessus de l'aspect de "kadoch" avec vav, et c'est pourquoi elle n'est attirée que sur la barbe qui sont les halakhot de la Torah.
"Qui descend sur les pans de ses vêtements". Et néanmoins il faut que s'il met vers Lui son cœur, "en face de la face du candélabre") :