"Voici la dédicace de l'autel le jour où il fut oint par les princes d'Israël etc." Et il est écrit : "Voici la dédicace de l'autel après qu'il fut oint." Et il y a lieu de comprendre ce qui est dit d'abord "le jour où il fut oint", ce qui implique que la dédicace des princes et l'onction de l'autel se firent en une seule fois et qu'ils sont un seul sujet, car l'un dépend de l'autre, la dédicace avec l'onction étant liées...
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל כו׳ וכתיב זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. ויש להבין מ״ש בתחלה ביום המשח אותו דמשמע שהחנוכה של הנשיאים ומשיחת המזבח נעשה בפעם א׳ ושהם ענין א׳ דהא בהא תליא שהחנוכה עם המשיחה הם מישך שייך אהדדי.
"Voici la dédicace de l'autel le jour où il fut oint par les princes d'Israël etc." Et il est écrit : "Voici la dédicace de l'autel après qu'il fut oint." Et il y a lieu de comprendre ce qui est dit d'abord "le jour où il fut oint", ce qui implique que la dédicace des princes et l'onction de l'autel se firent en une seule fois et qu'ils sont un seul sujet, car l'un dépend de l'autre, la dédicace avec l'onction étant liées l'une à l'autre.
ואח״כ כתיב אחרי המשח אותו דמשמע שהמשיחה היא ענין בפ״ע והיתה צריכה להיות קודם החנוכה שהחנוכה של קרבנות הנשיאים לא היו רשאים להביא אלא אחר משיחת המזבח. אבל אין ענין החנוכה של הנשיאים עם קרבנותיהם שייך כלל לענין משיחת המזבח שזה ענין בפ״ע וזה ענין בפ״ע.
אך להבין זה צריך להבין תחלה ענין הקרבנות בכללם מה ענינם כי הנה הקרבנות נק׳ בשם לחם כמ״ש את קרבני לחמי לאשי וארז״ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח. אכילת מזבח היא שהיו מקריבים חלב ודם ע״ג המזבח והיה יורד אש מלמעלה כדמות אריה ותאכל את העולה ואת חלבי השלמים וזהו אריה דאכיל קרבנין הנז׳ בזהר.
Et ensuite il est écrit "après qu'il fut oint", ce qui implique que l'onction est un sujet à part et qu'elle devait avoir lieu avant la dédicace, car la dédicace des sacrifices des princes ne pouvaient être apportés qu'après l'onction de l'autel. Mais le sujet de la dédicace des princes avec leurs sacrifices n'a aucun rapport avec le sujet de l'onction de l'autel, celui-ci étant un sujet à part et celui-là un sujet à part.
Or, pour comprendre cela, il faut d'abord comprendre le sujet des sacrifices en général, quel est leur sujet. Car voici, les sacrifices sont appelés pain, comme il est dit "mon sacrifice, mon pain pour mes feux" (Nombres 28,2), et nos Sages ont dit : le verset parle de deux consommations, la consommation de l'homme et la consommation de l'autel.
La consommation de l'autel, c'est qu'on offrait la graisse et le sang sur l'autel et le feu descendait d'en haut sous la forme d'un lion et dévorait l'holocauste et les graisses des chelamim, et c'est le lion qui mange les sacrifices mentionné dans le Zohar.
ויובן זה מענין התפלה שהיא כנגד הקרבנות ובהכרח שצ״ל בתפלה ג״כ מעין בחי׳ הקרבנות ודוגמתם שלכן תיקנוה כנגד הקרבנות והיינו משום העלאת נפש הבהמית בתפלה שעיקרה בעבודה שבלב להפוך לבו מן הקצה אל הקצה ממה שהיה שקוע וטרוד כל היום במחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. איש איש כפי שיודע נגעי לבבו לצעוק אל ה׳ בצר לו בכל לב ונפש וכמ״ש צעק לבם וגו׳ ולעורר את האהבה לה׳ בתשוקה וצמאון לדבקה בו ית׳ עד שתחפץ להתפשט מלבושים צואים הן הן המחשבות והדבורים והמעשים אשר לא לה׳ המה.
הן בהיתר כו׳ שהן מלבושי נוגה שלפעמים עולה ונכללת בקדושה כאשר יפלס האדם מעגלי דרכיו שלא יהנה מהעוה״ז רק לש״ש להרחיב לבו ודעתו לה׳ ולתורתו כו׳ כמ״ש במ״א, משא״כ כשנמשך האדם אחר גופו לצורך עצמו ולהנאת עצמו מכוין אזי הוא יורד ונמשך למטה ומן ההיתר יסיתנו כו׳.
Et cela se comprendra du sujet de la prière qui est en correspondance avec les sacrifices, et il est nécessaire que dans la prière aussi il y ait une sorte d'aspect des sacrifices et leur ressemblance, c'est pourquoi on l'a instituée en correspondance avec les sacrifices, et c'est en raison de l'élévation de la nefech habéhamit (âme animale) dans la prière, dont l'essentiel est dans le service du cœur, pour retourner son cœur d'un extrême à l'autre, de ce en quoi il était plongé et occupé toute la journée dans les pensées de l'homme et ses ruses et les penchants des actes de l'homme. Chacun selon qu'il connaît les plaies de son cœur pour crier vers ה' dans sa détresse de tout son cœur et de toute son âme, et comme il est dit "leur cœur a crié etc.", et pour éveiller l'amour envers ה' avec désir et soif de s'attacher à Lui, béni soit-Il, jusqu'à ce qu'elle désire se dépouiller des vêtements sales, ce sont les pensées, les paroles et les actes qui ne sont pas pour ה'.
Tant dans le permis etc., qui sont les vêtements de noga qui parfois s'élève et s'inclut dans la sainteté lorsque l'homme nivelle les cercles de ses voies pour ne pas jouir de ce monde-ci seulement pour le Ciel, pour élargir son cœur et son intellect envers ה' et Sa Torah etc., comme expliqué ailleurs, au contraire, lorsque l'homme est attiré après son corps pour son propre besoin et pour son propre plaisir en visant cela, alors il descend et est attiré en bas, et du permis il le séduira etc.
וזהו ענין בחי׳ הנוגה כשהיא יורדת ונכללת למטה בקליפות הטמאות לגמרי ועד״ז ניתקן ענין התפלה. ומתחלה יסדר אדם שבחו של מקום בפסוקי דזמרה בגדולת ורוממות א״ס ב״ה לעורר התשוקה והצמאון בנפש הבהמית לאסתכלא ביקרא דמלכא בסידור שבחיו איך שהוא ברוך שאמר והיה העולם דהיינו באמירה אחת ובמאמר א׳ כו׳, וכמ״ש בזהר במחשבה א׳ ברא את העולם שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש וכולם נסקרים בסקירה אחת כו׳, והוא יחיד חי העולמים מלך פי׳ יחיד שהוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם וכמ״ש אתה הוא עד שלא נברא כו׳ וכמ״ש אני ה׳ לא שניתי שאף לאחר שנברא העולם אין עוד מלבדו ואתה הוא ה׳ לבדך כמו קודם שנברא העולם כי העולם אין תופס מקום כלל דכולא כלא ממש חשיבי לגביה.
לפי שאתה עשית את השמים ושמי כו׳ ואתה מחיה את כולם כו׳ וחי העולמים אינו אלא בבחי׳ מלך שאין זה אלא לפי שנקרא שמו ומלכותו על המדינה כו׳ כמ״ש במ״א. משובח ומפואר עדי עד פי׳ למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית כמ״ש הכל ירוממוך סלה וכל החיים יודוך סלה וקדושים בכל יום יהללוך סלה פי׳ סלה בלי הפסק עד רום המעלות.
Et c'est le sujet de l'aspect de noga lorsqu'elle descend et s'inclut en bas dans les kelipot impures complètement, et de cette manière fut institué le sujet de la prière. Et d'abord l'homme arrangera la louange de D.ieu (Makom) dans les Pesouké deZimra dans la grandeur et l'élévation de l'Or Ein Sof (lumière infinie) béni soit-Il pour éveiller le désir et la soif dans la nefech habéhamit de contempler la gloire du Roi dans l'arrangement de Ses louanges, comment Il est "béni Celui qui a dit et le monde fut", c'est-à-dire par une seule parole et un seul dicton etc., et comme il est dit dans le Zohar "par une seule pensée Il créa le monde", qu'Il observe et regarde jusqu'à la fin de toutes les générations et appelle les générations dès le commencement et toutes sont examinées en un seul regard etc., et Il est Unique, Vivant des mondes, Roi.
Explication : Unique, qu'Il est seul comme avant que le monde ne fût créé, et comme il est dit "Tu es jusqu'à avant que ne fût créé etc.", et comme il est dit "Moi ה' Je n'ai pas changé" (Malachie 3,6), qu'même après que le monde fut créé il n'y a rien d'autre que Lui, et Tu es ה' Toi seul comme avant que le monde ne fût créé, car le monde ne prend aucune place du tout, car tout est comme rien de réel considéré par rapport à Lui. Parce que Tu as fait les cieux et les cieux des cieux etc. et Tu vivifies tous etc., et Vivant des mondes n'est que dans l'aspect de Roi, ce qui n'est que parce que Son Nom et Sa royauté sont appelés sur le pays etc., comme expliqué ailleurs.
Loué et glorifié à jamais, explication : en haut jusqu'à sans fin et en bas jusqu'à sans limite dans élévation après élévation jusqu'à sans fin et limite, comme il est dit "tous Te loueront sela et tous les vivants Te remercieront sela et les saints chaque jour Te loueront sela", explication sela sans interruption jusqu'au sommet des degrés.
ונודע כמה מיני עליות בג״ע תחתון ועליון ונו״ן אלפים יובלות ושמיטין כו׳ שהרבה מיני עילויים מעילויים שונים והכל נמשך רק מבחי׳ שמו הגדול בחי׳ שמו ומלכותו שאין זה רק בחי׳ זיו והארה בלבד כו׳ וכי נשגב שמו שאפי׳ שמו הוא בבחי׳ לבדו רק הודו וזיוו של שמו על ארץ ושמים כו׳.
Et il est connu combien d'espèces d'élévations dans le Gan Eden inférieur et supérieur et cinquante mille jubilés et shemitot etc., qu'il y a beaucoup d'espèces d'élévations d'élévations différentes, et tout n'est attiré que de l'aspect de Son grand Nom, l'aspect de Son Nom et de Sa royauté, qui n'est que l'aspect d'un rayon et d'une illumination seulement etc., et combien Son Nom est élevé, qu'même Son Nom est dans l'aspect de Seul, seulement Sa majesté et Son rayon de Son Nom sur la terre et les cieux etc.
ואי לזאת תכלה ותכסוף אליו ית׳ נפש כל חי לדבקה בו ית׳ ובפרט בהזכירו כי נקרא שמו הגדול ומלכותו ית׳ עלינו ישראל בפרט וכמ״ש וירם קרן לעמו מגיד דבריו ליעקב כו׳ וכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ואומרים ברוך ה׳ אלקי ישראל דייקא אזי תתעורר השמחה בלב איש ישמח ישראל בעושיו בשמחה גדולה לאלקים שהשרה שכינתו בתוכנו וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳ ואח״כ ברכות ק״ש איך שהמלאכים מקדישים כו׳ ואהבת עולם אהבתנו חמלה גדולה ויתירה פי׳ יתירה מהמלאכים כו׳ כמ״ש בסש״ב.
Et pour cela, toute âme vivante s'épuise et aspire vers Lui, béni soit-Il, pour s'attacher à Lui, béni soit-Il, et particulièrement en mentionnant que Son grand Nom et Sa royauté, béni soit-Il, sont appelés sur nous Israël en particulier, et comme il est dit "Il a élevé une corne pour Son peuple, Il annonce Ses paroles à Yaakov etc." (Psaumes 148,14), et il est écrit "car Yaakov Il l'a choisi pour Lui, Israël pour Son trésor" (Psaumes 135,4), et l'on dit "Béni soit ה' Elokim d'Israël" précisément, alors s'éveille la joie dans le cœur de l'homme, "Israël se réjouit en Son Créateur" (Psaumes 149,2) d'une grande joie envers Elokim qui a fait résider Sa Chekhina au milieu de nous, et toute la maison d'Israël se dirige vers ה', et ensuite les bénédictions du Chema, comment les anges sanctifient etc., et amour éternel Tu nous as aimés, une grande et supérieure compassion, c'est-à-dire supérieure aux anges etc., comme expliqué dans le Tanya (סש"ב).
ומזה יעלה ויבא ויגיע למס״נ בק״ש באחד ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, דהיינו שגם כח המתאוה שבנפש הבהמית שבאדם המתאוה לדברים גשמיים וצרכי גופו בתענוגות בני אדם ישוב אל ה׳ ויחפוץ בקרבת אלקים כי טוב שהוא מקור כל התענוגים וחיי החיים ב״ה ואזי יתענג על ה׳ ממש.
Et de cela montera, viendra et atteindra au messirout nefech dans le Chema en "Un", et "tu aimeras de tout ton cœur" avec tes deux penchants, c'est-à-dire que même la force du désir de la nefech habéhamit qui est dans l'homme, qui désire les choses matérielles et les besoins de son corps dans les plaisirs des fils de l'homme, reviendra vers ה' et désirera la proximité d'Elokim car Il est bon, Lui qui est la source de tous les plaisirs et la vie des vies, béni soit-Il, et alors il se délectera de ה' véritablement.
וע״ז דרשו רז״ל בפסוק וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד טוב זה מלאך חיים מאד זה מ״ה כו׳ ולכאורה יפלא הרי הוא המ״ה הוא היצה״ר ומה היא טובתו ולא עוד אלא שנק׳ טוב מאד יותר ממלאך החיים. אלא הענין הוא שאין טובתו של היצה״ר כשהוא בתקפו אלא כד אתכפיא סט״א כו׳ דהיינו שכאשר כח המתאוה שבלב האדם שמנפשו הבהמית מתהפך וישוב לאהבת ה׳ בכל לבבו שאזי גם היצה״ר שמשכנו בלב ששם משכן נפש הבהמית בחלל השמאלי הנה מלאך רע בע״כ יענה אמן ומסכים ומתרצה להודות על האמת כי הוא ית׳ חיי החיים ומקור התענוגים ואליו יאתה להיות כלתה נפשו לה׳ בתשוקה וצמאון כו׳.
Et sur cela les Sages ont interprété le verset "et D.ieu vit tout ce qu'Il avait fait et voici que c'était très bon" (Genèse 1,31), "bon" c'est l'ange de la vie, "très" c'est l'ange de la mort etc. Et apparemment c'est étonnant, car le "très" est le yétser hara, et quelle est sa bonté, et de plus il est appelé "très bon" plus que l'ange de la vie.
Mais le sujet est que la bonté du yétser hara n'est pas lorsqu'il est dans sa force, mais lorsqu'il est soumis sitra a'hra (l'autre côté) etc., c'est-à-dire que lorsque la force du désir qui est dans le cœur de l'homme, de sa nefech habéhamit, se transforme et revient à l'amour de ה' de tout son cœur, alors même le yétser hara dont le siège est dans le cœur, là où est le siège de la nefech habéhamit dans la cavité gauche, voici que l'ange mauvais répond amen contre sa volonté et consent et accepte de reconnaître la vérité que Lui, béni soit-Il, est la vie des vies et la source des plaisirs, et c'est vers Lui qu'il convient que son âme se consume vers ה' dans le désir et la soif etc.
ובעבור זה אסתלק יקרא דקוב״ה לעילא כי זה הוא תכלית המכוון בבריאת העולמות להיות יתרון זה בנפש הבהמית השבה אל ה׳ כיתרון ה אור הבא מן החושך כנודע וכמ״ש במ״א. ולכן הוא טוב מאד יותר ממלאך החיים שהוא בעצמו ממקור החיים והטוב, אבל מלאך רע שירד למדרגת מות ורע כשנתהפך לבחי׳ טוב וחיים הוא מעולה יותר כמשל יתרון האור כו׳ [ועמ״ש מזה בד״ה אלה מסעי וע׳ בזהר ר״פ יתרו דס״ח ע״ב ובפ׳ בהעלותך דף קנ״ג סע״ב ומ״ש לקמן ע״פ והיה הבן הבכור לשניאה] וגם כמ״ש בזה״ק במקום שבע״ת כו׳ דמשכין לי׳ בחילא יתיר שהוא מחמת יותר תגבורת כו׳ שכאשר האהבה בתגבורת מבחי׳ רשפי אש האהבה היא כמעלת הזהב על הכסף היא האהבה שבטבעה כתולדתה שנמשלה למים משוך אחריך כמים כו׳.
Et pour cela s'élève la gloire de Koudcha Berikh Hou en haut, car c'est la finalité visée dans la création des mondes, qu'il y ait cet avantage dans la nefech habéhamit qui revient vers ה', comme l'avantage de la lumière qui vient des ténèbres, comme on le sait, et comme expliqué ailleurs. Et c'est pourquoi il est "très bon" plus que l'ange de la vie, qui lui-même est de la source de la vie et du bien, mais l'ange mauvais qui est descendu au degré de mort et de mal, lorsqu'il se transforme en aspect de bien et de vie, est supérieur, comme la parabole de l'avantage de la lumière etc.
[Et voir ce qui est dit de cela à la fin du discours "Élé masséï" et voir dans le Zohar début de paracha Yitro folio 68b et dans paracha Behaalotkha folio 153b et ce qui est dit plus bas sur le verset "veaya haben habekhor lishnia"] et aussi comme il est dit dans le Zohar "dans le lieu où se tiennent les baalei techouva" etc. qu'ils L'attirent avec une force accrue, qui est à cause d'une plus grande force etc., que lorsque l'amour est dans une force accrue de l'aspect des charbons de feu de l'amour, elle est comme la supériorité de l'or sur l'argent, qui est l'amour qui est dans sa nature comme sa naissance, qui est comparée à l'eau, "tire-moi après toi comme l'eau" etc.
והאהבה כרשפי אש נולדה מהתבוננות זו שבתפלה ופסוד״ז בסידור שבחיו של מקום בעומק דעתו בגדולת א״ס ב״ה ורוממותו לאין קץ ובברכת יוצר ואהבת עולם כו׳ עד שיגיע לקיום מס״נ באחד וקיום ואהבת כו׳ כנ״ל וכמ״ש במ״א ע״פ מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, פי׳ שבאיש לפי מהללו בק״ש ותפלה ופסוקי דזמרה נעשה מצרף וכור הן רשפי אש האהבה לכלות ולשרוף את כח המתאוה שבנפש הבהמית עד שישוב לאהבת ה׳ ולדבקה בו בתשוקה וצמאון ובכלות הנפש ממש:
Et l'amour comme des charbons de feu naît de cette méditation qui est dans la prière et les Pesouké deZimra dans l'arrangement de Ses louanges de D.ieu (Makom) dans la profondeur de son intellect, dans la grandeur de l'Or Ein Sof béni soit-Il et Son élévation sans fin, et dans la bénédiction de Yotser et Ahavat olam etc., jusqu'à ce qu'il arrive à l'accomplissement du messirout nefech en "Un" et l'accomplissement de "tu aimeras" etc. comme ci-dessus, et comme expliqué ailleurs sur le verset "creuset pour l'argent et four pour l'or, et l'homme selon sa louange" (Proverbes 27,21), explication que dans l'homme selon sa louange dans le Chema et la prière et les Pesouké deZimra se fait un creuset et un four, ce sont les charbons de feu de l'amour pour consumer et brûler la force du désir qui est dans la nefech habéhamit jusqu'à ce qu'elle revienne à l'amour de ה' et de s'attacher à Lui dans le désir et la soif et dans l'expiration de l'âme véritablement.
ב והנה הכח הזה לנפש הבהמית שתתפעל מגדולת א״ס ב״ה ורוממותו עד שתתלהט ותתלהב בתשוקה וצמאון לה׳ ולדבקה בו ית׳ עד שישוב ויתהפך כח המתאוה שבה לאהבת ה׳ הוא מפני ששרש נפש הבהמית שבאדם נלקחה מהאופנים וחיות הקדש שבמרכבה פני אריה ופני שור כו׳ (הגם כי שרש כל נפש הבהמות הוא ג״כ מבחי׳ פני אריה פני שור ושרש נפש העופות מבחי׳ פני נשר כמ״ש במ״א, ובמה תפרד שרש וחיות נפש הבהמית שבאדם שבודאי אינה דומה לנפש שבבהמות ממש. שהרי נפש הבהמית שבאדם היא נפש המשכלת ומדברת שגדלה וגבהה מעלתה לאין קץ על נפש שבבהמות ממש שאינה אלא נפש חיה בלבד ואין ערוך לחי עם מדבר כנודע.
אך הענין הוא שארבע חיות שבמרכבה ארבעה פנים לכל אחת מהנה ויש בכל אחת מהן דמות אדם וכמ״ש ודמות פניהם פני אדם ושרש וחיות נפש הבהמית שבאדם הוא מבחי׳ אדם שבחיות שבמרכבה כי גם בחי׳ פני שור ופני אריה כלולים מבחי׳ אדם וכמ״ש בזהר ושרש נפש הבהמות שמבחי׳ פני שור היינו מבחי׳ פני שור בעצם כו׳. [ועמ״ש מזה בביאור ע״פ אני ישנה ובד״ה אם בחקתי תלכו ובד״ה בכ״ה בכסליו ובד״ה המגביהי לשבת] והנה האופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים.
וענין הרעש הוא מחמת ששומעים את השרפים שאומרים קדוש ג״פ וזהו ענין לעומת השרפים. וביאור ענין זה כי הנה פי׳ וביאור מלת קדוש הוא לומר שהוא קדוש ומובדל בערך שאין לו ערך ויחוס בעלמין שאינו לא בגדר ממלא ולא בגדר סובב דלאו מכל מדות אלין כלל.
אך קדוש בוי״ו הוא ענין המשכה מקדש עליון [ועיין מ״ש מזה בד״ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש]. כי ענין קדש הוא מלה בגרמיה שהוא ענין עצמיות קדושת אור א״ס ב״ה שכשמו כן הוא אין לו סוף ואין לו תכלה כו׳ ואין העולמות יכולים לקבל אור א״ס ב״ה כמו שהוא שהיו בטלים במציאות והיו כלא היו אלא ע״י צמצום גדול להמשיך התפשטות זיו והארה בלבד בבחי׳ קו וחוט כו׳ והוא ענין קדוש בוי״ו בבחינת המשכה אך גם ההמשכה ההיא עדיין היא בבחי׳ קדוש ומובדל שאין העולמות יכולים להשיג עד שנעשה המשכה והארה דהארה והוא ענין קדוש השני המשכה והארה מקדוש הראשון.
וכן ענין קדוש השלישי הוא ענין המשכה והארה דהארה שנמשך מקדוש הב׳. ובזה יוכל להיות בחי׳ הוי׳ להיות כל הנמצאים העליונים שישיגו יקר תפארת גדולתו ורוממותו לאין קץ באיזה השגה ותפיסה ויתענגו על ה׳ בהשגתם תענוג נפלא [ועמ״ש מענין ג״פ קדוש בביאור ע״פ אחרי ה׳ אלקיכם תלכו ובד״ה רני ושמחי בת] ואעפ״כ נק׳ צבאות אות הוא בצבא דיליה שאי נו בבחי׳ השגה אלא עד״מ בבחי׳ אות אחת מענין שלם בהשכלה והשגה שלימה שהאות ההוא אין לו ערך להיות נק׳ עליו כלל שם השגה אלא רמז בעלמא.
וכך הוא ענין השגת העולמות ואפילו עולמות עליונים מאחר שהן בבחי׳ נבראים ומחודשים מאין ליש אין להם תפיסה והשגה בו ית׳ בעצמו ובכבודו שאתה הוא עד שלא נברא העולם כו׳ ואין להם תפיסה אלא בחיות המתפשט בעולמות להחיותם ולהוותם מאין ליש שהוא בבחי׳ אות אחת ביו״ד נברא העוה״ב ובה׳ העוה״ז ואין להם השגה אלא בבחי׳ יו״ד כו׳. והנה כאשר האופנים שומעים את השרפים אומרים כן מרעישים בקול רעש גדול מחמת ששומעים דבר גדול שהוא למעלה מהשגתם שאינו נתפס ונקלט בהשגתם בבחי׳ פנימית רק בבחי׳ מקיף שאין כח בבחי׳ כלי השגתם להכיל ההשגה הגדולה והנוראה ההיא אלא נשאר עליהם בבחי׳ מקיף ומ״מ בבחי׳ מקיף משיגים שיש דבר גדול ונורא ונמשך מזה רשימו לבחי׳ פנימית להיות בבחי׳ רעם ורעש לבד כי כל דבר חידוש שאינו מושג בשכל רק שמ״מ שומע בבחי׳ מקיף ונכנס רשימו לבחי׳ פנימי׳ נעשה מזה התפעלות בבחי׳ פנימי׳ לומר ראה זה חדש הוא שאין כח בשכלו לתפוס ולהשיג הדבר ההוא כמו שהוא בעצמו ומזה מתהוה הרעש שמחמת גודל עוצם הפלאת הדבר הנורא שאין כח בשכלו לתפוס כו׳ יתהוה לו רעש גדול כו׳ והשרפים לפי ששרשם ממקום הרעש ההיא כמ״ש שרפים עומדים ממעל לו ואין השגה זו חידוש אצלם כל כך [והוא ענין מארז״ל גבי ישעיה כבן כרך שראה את המלך כו׳ וכמ״ש במ״א] לכן אינם מרעישים כי לכן נק׳ שמם שרפים שכבר נשרפו כו׳ [וכיוצא בזה גבי חברי דניאל שלא השיגו המראה רק דמזלייהו חזי נפלה חרדה גדולה עליהם יותר מדניאל שראה את המראה כמ״ש במ״א].
ולפי שנה״ב שרשה מבחי׳ אופנים וחיות ע״כ יש בה הכח הזה שתתפעל בבחי׳ רעש. וזהו ענין בחילא יתיר.
טוב מאוד יותר מבחי׳ אהבת הנה״א בעצמה:) ג והנה ע״י הרעש נעשה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. פי׳ האדם לאדם כי יש אדם שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם.
ויש בחי׳ אדם שמתחת לכסא ואפילו הג׳ חיות פני אריה פני שור פני נשר הם בבחי׳ אדם וכמ״ש במרכבת יחזקאל ודמות פניהם פני אדם כו׳ לארבעתן כו׳ [ועיין מזה בזהר פ׳ במדבר דקי״ח ע״ב ובפי׳ הרמ״ז שם ובזהר פ׳ תזריע דמ״ח סע״א ובפ׳ בראשית די״ח סע״ב] וכמים הפנים לפנים כן לב האדם שלמעלה על הכסא לאדם שמתחת לכסא באתעדל״ת דיליה בבחי׳ רעש גדול כנ״ל.
2. Et voici que cette force de la nefech habéhamit d'être affectée par la grandeur de l'Or Ein Sof béni soit-Il et de Son élévation, jusqu'à s'enflammer et s'embraser d'un désir et d'une soif pour ה' et de s'attacher à Lui béni soit-Il, jusqu'à ce que la force de désir qui est en elle se retourne et se transforme en amour de ה', c'est parce que la racine de la nefech habéhamit qui est dans l'homme a été prise des ofanim et des 'hayot hakodech du merkava, face de lion et face de bœuf etc.
(même si la racine de toute nefech des animaux est aussi de l'aspect de face de lion, face de bœuf, et la racine de la nefech des oiseaux de l'aspect de face d'aigle, comme expliqué ailleurs, et en quoi se distingue la racine et la vitalité de la nefech habéhamit qui est dans l'homme, qui assurément ne ressemble pas à la nefech qui est dans les animaux réels. Car la nefech habéhamit qui est dans l'homme est une nefech intellectuelle et parlante, dont l'élévation et la hauteur sont sans fin au-dessus de la nefech qui est dans les animaux réels, qui n'est qu'une nefech vivante seulement, et il n'y a pas de comparaison entre le vivant et le parlant, comme on le sait.
Mais le sujet est que les quatre 'hayot du merkava ont quatre faces chacune, et en chacune d'elles il y a une forme d'homme, comme il est dit "et la forme de leurs faces est face d'homme", et la racine et la vitalité de la nefech habéhamit qui est dans l'homme est de l'aspect d'homme qui est dans les 'hayot du merkava, car même l'aspect de face de bœuf et de face de lion sont inclus de l'aspect d'homme, comme expliqué dans le Zohar, et la racine de la nefech des animaux qui est de l'aspect de face de bœuf, c'est de l'aspect de face de bœuf en essence etc. [Et voir ce qui est dit de cela dans le Biour sur le verset "Ani yechéna" et dans le discours "Im be'houkotai telekhou" et dans le discours "Be-25 beKislev" et dans le discours "Hamagbihi lashevet"].
Et voici que les ofanim et les 'hayot hakodech s'élèvent dans un grand tumulte face aux seraphim. Et le sujet du tumulte est parce qu'ils entendent les seraphim qui disent "Kadoch" trois fois, et c'est le sujet de "face aux seraphim".
Et l'explication de ce sujet : car voici que l'explication et le sens du mot "Kadoch" est de dire qu'Il est saint et séparé en valeur, qu'Il n'a pas de valeur ni de relation dans les mondes, qu'Il n'est ni dans la catégorie de memalé ni dans la catégorie de sovev, car Il n'est absolument pas de toutes ces middot. Mais "Kadoch" avec un vav est le sujet d'une attraction du Kodech Elyon [Et voir ce qui est dit de cela dans le discours "Tsééna ourééna" au sujet de "Seou yedeikhem kodech"].
Car le sujet de "Kodech" est un mot en lui-même, qui est le sujet de l'essentialité de la sainteté de la lumière de l'Or Ein Sof béni soit-Il, qui comme Son Nom ainsi est-Il, Il n'a pas de fin et Il n'a pas de limite etc., et les mondes ne peuvent pas recevoir la lumière de l'Or Ein Sof béni soit-Il comme elle est, car ils seraient annulés dans l'existence et seraient comme s'ils n'avaient pas été, sauf par un grand tsimtsoum pour attirer une expansion de rayonnement et d'illumination seulement, dans l'aspect d'un kav et d'un fil etc., et c'est le sujet de "Kadoch" avec un vav dans l'aspect d'attraction, mais même cette attraction est encore dans l'aspect de saint et séparé, que les mondes ne peuvent pas saisir, jusqu'à ce qu'il se fasse une attraction et une illumination de l'illumination, et c'est le sujet du second "Kadoch", attraction et illumination du premier Kadoch. Et de même le sujet du troisième "Kadoch" est le sujet d'une attraction et d'une illumination de l'illumination qui est attirée du second Kadoch.
Et par cela peut être l'aspect de Havaya, pour que tous les êtres supérieurs saisissent l'honneur de la tiféret de Sa grandeur et de Son élévation sans fin dans une certaine saisie et apprehension, et qu'ils se délectent de ה' par leur saisie d'un délice merveilleux [Et voir ce qui est dit du sujet des trois "Kadoch" dans le Biour sur le verset "A'haré ה' Elokeikhem telekhou" et dans le discours "Roni vesim'hi bat"]. Et néanmoins il est appelé Tsevaot, une lettre dans Son armée, qui n'est pas dans l'aspect de saisie, mais par exemple dans l'aspect d'une seule lettre d'un sujet complet dans une conception et une saisie complète, que cette lettre n'a pas de valeur pour qu'on l'appelle du nom de saisie du tout, mais seulement une allusion.
Et ainsi est le sujet de la saisie des mondes, et même des mondes supérieurs, puisque ils sont dans l'aspect de créés et renouvelés d'ayin à yech, ils n'ont pas de saisie ni d'apprehension en Lui béni soit-Il en Lui-même et en Sa gloire, "Toi Tu es jusqu'à ce que le monde ne fût créé" etc., et ils n'ont de saisie que dans la vitalité qui se répand dans les mondes pour les vivifier et les faire être d'ayin à yech, qui est dans l'aspect d'une seule lettre, avec le youd fut créé le monde à venir, et avec le hé ce monde-ci, et ils n'ont de saisie que dans l'aspect du youd etc. Et voici que lorsque les ofanim entendent les seraphim dire ainsi, ils font un grand tumulte de voix parce qu'ils entendent une grande chose qui est au-dessus de leur saisie, qui n'est pas saisie et captée dans leur saisie dans l'aspect interne, seulement dans l'aspect de makif, qu'il n'y a pas de force dans l'aspect du keli de leur saisie pour contenir cette grande et redoutable saisie, mais elle reste sur eux dans l'aspect de makif, et néanmoins dans l'aspect de makif ils saisissent qu'il y a une chose grande et redoutable, et de cela s'attire un rechimou vers l'aspect interne pour être dans l'aspect de tonnerre et de tumulte seulement, car toute chose nouvelle qui n'est pas saisie par l'intellect, seulement qu'il entend néanmoins dans l'aspect de makif, et qu'un rechimou entre dans l'aspect interne, de cela se fait une émotion dans l'aspect interne pour dire "vois, ceci est nouveau", qu'il n'y a pas de force dans son intellect pour saisir et appréhender cette chose comme elle est en elle-même, et de cela se produit le tumulte, à cause de la grandeur de l'intensité de l'émerveillement de la chose redoutable qu'il n'y a pas de force dans son intellect pour saisir etc., il se produit pour lui un grand tumulte etc.
Et les seraphim, parce que leur racine est du lieu de ce tumulte, comme il est dit "les seraphim se tiennent au-dessus de Lui", et cette saisie n'est pas tellement une nouveauté pour eux [Et c'est le sujet de ce qu'ont dit nos Sages à propos d'Isaïe comme un fils de ville qui vit le roi etc., comme expliqué ailleurs], c'est pourquoi ils ne font pas de tumulte, car c'est pourquoi leur nom est seraphim, qu'ils sont déjà brûlés etc. [Et de même pour les compagnons de Daniel qui ne saisirent pas la vision, seulement que leur mazal vit, une grande frayeur tomba sur eux plus que sur Daniel qui vit la vision, comme expliqué ailleurs].
Et parce que la nefech habéhamit a sa racine de l'aspect des ofanim et 'hayot, c'est pourquoi il y a en elle cette force d'être affectée dans l'aspect de tumulte. Et c'est le sujet de "be'hila yatir" (d'une force accrue).
Très bon, plus que l'aspect de l'amour de la nefech élokit elle-même.) 3. Et voici que par le tumulte se fait "comme les eaux du visage au visage, ainsi le cœur de l'homme à l'homme".
Le sens de "l'homme à l'homme", car il y a un homme qui est sur la forme du trône, une forme comme l'apparence d'un homme. Et il y a un aspect d'homme qui est sous le trône, et même les trois 'hayot, face de lion, face de bœuf, face d'aigle, sont dans l'aspect d'homme, comme il est dit dans le merkava d'Ézéchiel "et la forme de leurs faces est face d'homme" etc. pour les quatre etc.
[Et voir de cela dans le Zohar paracha Bamidbar folio 118b et dans le commentaire du Ramaz là-bas, et dans le Zohar paracha Tazria folio 48a, et dans paracha Beréchit folio 18b]. Et "comme les eaux du visage au visage, ainsi le cœur de l'homme qui est au-dessus sur le trône à l'homme qui est sous le trône" dans son itarouta diletata dans l'aspect d'un grand tumulte, comme ci-dessus.
ופי׳ פניהם פני אדם היינו שבפנימיותם דבחי׳ אופנים וחיות הוא בחי׳ אדם וכמ״כ בנה״ב שבאדם בפנימיותה היא נפש השכלית. ועמ״ש בד״ה וספרתם לכם בענין ופניהם וכנפיהם שהטעם על ופניהם הוא בזקף גדול שהוא הפסק להפסיק בין ופניהם לוכנפיהם כו׳ ע״ש ועי״ז אתעדל״ת בבחי׳ הנה״ב והשכלית זהו בחי׳ לב האדם התחתון אל האדם כו׳ נמשך אתעדל״ע מלמעלה.
וביאור ענין אתעדל״ע זו יובן ג״כ בענין הקרבנות. כי הנה הקרבנות להקריב חלב ודם של הבהמה ע״ג המזבח הוא ג״כ בחי׳ העלאה דנפש הבהמה ששרשה מחיות ואופנים מבחי׳ פני שור כו׳.
Et le sens de "leurs faces sont face d'homme", c'est que dans leur intériorité, de l'aspect des ofanim et 'hayot, est l'aspect d'homme, et de même dans la nefech habéhamit qui est dans l'homme, dans son intériorité, elle est la nefech intellectuelle. Et voir ce qui est dit dans le discours "Vesafartem lakhem" au sujet de "et leurs faces et leurs ailes", que le taam sur "et leurs faces" est le zakef gadol qui est l'interruption pour interrompre entre "et leurs faces" et "et leurs ailes" etc., voir là-bas, et par cela itarouta diletata dans l'aspect de la nefech habéhamit et intellectuelle, c'est l'aspect du cœur de l'homme inférieur vers l'homme etc., s'attire itarouta dile'ela d'en haut.
Et l'explication du sujet de cette itarouta dile'ela se comprendra aussi du sujet des sacrifices. Car voici, les sacrifices, d'offrir la graisse et le sang de l'animal sur l'autel, c'est aussi l'aspect de l'élévation de la nefech de l'animal dont la racine est des 'hayot et ofanim de l'aspect de face de bœuf etc.
והנה היו מביאים אש שלמטה ועי״ז נחית אשא עילאה אריה דאכיל קרבנין אריה מלך שבחיות להתכלל באש שלמעלה. וכך ג״כ בתפלה בהעלאת נה״ב יש ג״כ ב׳ בחי׳ אשות הנ״ל העלאה והמשכה וכ״ז נק׳ אכילת מזבח וכן הענין ג״כ למעלה בנשמות שמיכאל כה״ג מקריב ע״ג המזבח כי הנשמות הן בחי׳ נבראים מאין ליש וע״י מיכאל נקרבים למעלה מעלה ליכלל באצי׳ דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד:
Et voici qu'on apportait un feu d'en bas et par cela descendait le feu d'en haut, le lion qui mange les sacrifices, le lion roi des 'hayot, pour s'inclure dans le feu d'en haut. Et ainsi aussi dans la prière, dans l'élévation de la nefech habéhamit, il y a aussi les deux aspects de feux ci-dessus, élévation et attraction, et tout cela est appelé consommation de l'autel, et de même le sujet aussi en haut dans les âmes, que Mikhaël cohen gadol offre sur l'autel, car les âmes sont dans l'aspect de créées d'ayin à yech, et par Mikhaël elles s'offrent en haut en haut pour s'inclure dans Atsilout, qu'Il et Ses vitalités et Ses organes sont un.
והנה הקרבת הקרבנות ע״ג המזבח נק׳ בשם אכילה כמארז״ל בשתי אכילות הכתוב מדבר א׳ אכילת אדם וא׳ אכילת מזבח לפי שהיא בחי׳ פנימית אכלתי יערי עם דבשי (ועמ״ש בד״ה ואם האכל יאכל בפ׳ שלח). אבל יש בחינה אחרת והיא בחי׳ מקיף שהיא ענין הקטרת שהוא רק ריח שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף שאינו נכנס בגוף כלל בבחי׳ פנימית רק בבחי׳ מקיף מלמעלה (ונתבאר מזה בביאור ע״פ באתי לגני גבי אריתי מורי וכמו שהחוטם הוא למעלה מהחיך כו׳.
ועמ״ש ע״פ ראה ריח בני בפ׳ תולדות ע״ש בענין העלאת מ״ן שבבחי׳ מקיף, ועיין בזהר ס״פ ויקהל) (דרי״ט א׳) מענין קטרת ובפ׳ בהעלותך (דקנ״א ע״ב) ושם מבואר ג״כ מענין מזבח הפנימי ומזבח החיצון והיינו בחינת פנימית הלב וחיצונית הלב ועמ״ש בד״ה מי מנה עפר יעקב בענין ויחד לבבנו כו׳ ע״ש ועמ״ש עוד מענין קטרת לעיל ע״פ נשא את ראש בני גרשון, ובד״ה בכ״ה בכסלו וע׳ מ״ש הרמ״ז ס״פ בא ע״פ הרע״מ שם ד״מ ע״ב.
Et voici que l'offrande des sacrifices sur l'autel est appelée du nom de consommation, comme ont dit nos Sages "en deux consommations le verset parle", l'une consommation de l'homme et l'une consommation de l'autel, parce qu'elle est l'aspect interne "j'ai mangé mon rayon de miel avec mon miel" (et voir ce qui est dit dans le discours "ve-im haokhel yeakhel" dans paracha Chela'h). Mais il y a un autre aspect et c'est l'aspect de makif qui est le sujet de l'encens (ketoret), qui n'est que l'odeur dont l'âme jouit et non le corps, qui n'entre pas dans le corps du tout dans l'aspect interne, seulement dans l'aspect de makif d'en haut (et cela est expliqué dans le Biour sur le verset "Bati legani" à propos de "Ariti mori" et comme le nez est au-dessus du palais etc.
Et voir ce qui est dit sur le verset "reé réa'h beni" dans paracha Toldot, voir là-bas au sujet de l'élévation de mayin noukvin dans l'aspect de makif, et voir dans le Zohar fin de paracha Vayakhel) (folio 219a) au sujet de l'encens et dans paracha Behaalotkha (folio 151b) et là-bas est expliqué aussi au sujet de l'autel intérieur et de l'autel extérieur, et c'est l'aspect interne du cœur et externe du cœur, et voir ce qui est dit dans le discours "Mi mana afar Yaakov" au sujet de "ve-ya'hed levavenou" etc., voir là-bas, et voir encore ce qui est dit au sujet de l'encens plus haut sur le verset "nasa et roch benei Guershon", et dans le discours "Be-25 beKislev", et voir ce qu'a dit le Ramaz fin de paracha Bo sur le Raaya Mehemna là-bas folio 40b.
והנה הקטרת לא היתה קריבה על מזבח החיצון כ״א על מזבח הפנימי. אך ורק בנשיאים היתה הוראת שעה שהקריבו קטרת ע״ג מזבח החיצון.
והיינו בשביל חנוכת המזבח. וענין החנוכה זו הוא מלשון חינוך כמו חנוך לנער ע״פ דרכו והיינו כמשל התינוק שמחנכין אותו ללמוד נותנין לו מתנה יתירה כדי להרגילו להתחיל בלימוד משא״כ כשהוא כבר הרגיל א״ע והתחיל כו׳.
Et voici que l'encens n'était pas offert sur l'autel extérieur mais seulement sur l'autel intérieur. Mais uniquement chez les princes il y eut une directive momentanée qu'ils offrirent l'encens sur l'autel extérieur.
Et c'était pour la dédicace de l'autel. Et le sujet de cette dédicace est de l'expression 'hinoukh, comme "éduque l'enfant selon sa voie" (Proverbes 22,6), et c'est comme la parabole de l'enfant qu'on éduque à étudier, on lui donne un cadeau supplémentaire pour l'habituer à commencer l'étude, au contraire lorsqu'il est déjà habitué lui-même et qu'il a commencé etc.
והיינו שהחינוך ללמוד אינו ע״י הלימוד בלבד שזהו דבר ההוה לו תמיד אלא שמחנכין אותו ע״י איזו תוספת כמו איזו התקרבות או איזו מתנה כו׳ אך לאחר שכבר חינכו אותו די בדבר ההוה תמיד והיינו משום שכל התחלות קשות. ולכן כדי שתהיה ההתחלה צ״ל ע״י חינוך.
(וכמ״ש במ״א בד״ה בכ״ה בכסלו הנ״ל בענין חנוך לנער ע״פ דרכו). וזהו ג״כ ענין הבו לה׳ כבוד כו׳ ואחר כך קול ה׳ על המים כו׳ ז׳ קולות ופי׳ קול הוא המשכה כמו קול גשמי היוצא מן הלב אל הדבור והנה הוא המחבר המדה שבלב עם הדבור להיות נראים ונתגלים אופן המדות שבלב למהות אחר בדבור וה״ז בחי׳ ירידה ממהות מדה למהות דבור.
וירידה והמשכה זו היא ע״י הקול. ועד״ז כל ירידה והמשכה ממהות למהות אחר נק׳ בשם קול.
וזהו ענין קלא פנימאה דלא אשתמע הוא בחי׳ המשכה משכל למדות כו׳ (ועמ״ש מזה בשה״ש ע״פ קול דודי הנה זה בא). וזהו ענין ז׳ קולות שהם ז׳ בחינות המשכות וירידות בז׳ המדות.
מים הוא חסד וכח הוא בחי׳ גבורה כו׳. וההמשכה הוא מעלמא דאתכסיא שלמעלה מהמדות (וכענין שבעה ושבעה מוצקות לנרות ששבעת הנרות הן שבעה מדות והמוצקות הן המשכות ממד רגות עליונות להמדות ע׳ בזהר ס״פ מקץ) (דר״ד סע״ב) ועמ״ש בד״ה כי עמך מקור חיים.
וכ״ה עוד בזהר דשבעה מוצקות הן שבעה הבלים כו׳ ועיין מענין שבעה הבלים בזהר פ׳ תזריע דמ״ז ע״ב וכל המשכה הוא ע״י שם הוי׳ יו״ד צמצום כו׳ ולכן בכדי שיהיה ירידה והשפלה זו מבחי׳ שם הוי׳ בז׳ קולות האלו מקדימים בחי׳ הבו לה׳ כבוד הוא ענין מקיף והארה יתירה כדי להיות נמשך אח״כ הז׳ קולות. והכבוד הזה צריך להמשיך מתחלה קודם הז׳ קולות (בר״ח פ״ב משער היראה הביא מהרע״מ פ׳ פנחס דרנ״ה ע״ב בענין הראני נא את כבודך שהוא בחי׳ כתר עליון כו׳ וע׳ בזהר בהעלותך דקנ״ד א׳ בענין קרנו תרום בכבוד והיינו כי פי׳ הבו לה׳ כבוד היינו איך שבאמת למעלה הוא היש וכולא קמיה כלא ממש חשיבא ועמ״ש בביאור ע״פ כי ביום הזה יכפר מענין כבוד חכמים ינחלו כו׳ ע״ש) וכן הוא הענין שנותנין מתנה לכבוד חתן וכלה לפי שנעשה יחוד חדש כי חתן חות דרגא וכלה כלתה נפשי ממטה למעלה.
והם שני הפכים שמתייחדים וכדי להמשיך יחוד חדש כזה צריך להמשיך תחלה בחי׳ כבוד שהיא תוספת הארה בבחי׳ מקיף.
Et c'est que l'éducation à l'étude ne se fait pas par l'étude seule, car c'est une chose qui est pour lui de façon permanente, mais on l'éduque par quelque addition, comme quelque rapprochement ou quelque cadeau etc. Mais après qu'on l'a déjà éduqué, il suffit de la chose permanente, et c'est parce que tous les commencements sont difficiles.
Et c'est pourquoi, afin qu'il y ait le commencement, il faut que ce soit par éducation. (Et comme il est écrit ailleurs au début du discours du 25 de Kislev susmentionné, au sujet de "Éduque le jeune selon sa voie").
Et c'est aussi le sujet de "Donnez à ה' la gloire" etc., et ensuite "La voix de ה' sur les eaux" etc., sept voix. Et l'explication de voix est l'attraction, comme la voix matérielle qui sort du cœur vers la parole, et voici qu'elle est celle qui unit la mida qui est dans le cœur avec la parole, pour que soient vus et révélés le mode des middot qui sont dans le cœur en une autre essence dans la parole, et c'est un aspect de descente de l'essence de la mida à l'essence de la parole.
Et cette descente et attraction se fait par la voix. Et de même, toute descente et attraction d'une essence à une autre essence est appelée du nom de voix.
Et c'est le sujet de la voix intérieure qui n'est pas entendue (kala penimaa dela ichtma), qui est l'aspect de l'attraction de l'intellect aux middot etc. (Et voir ce qui est écrit de cela dans le Cantique des Cantiques sur le verset "la voix de mon bien-aimé, le voici qui vient").
Et c'est le sujet des sept voix, qui sont sept aspects d'attractions et de descentes dans les sept middot. L'eau est 'hessed, et la force est l'aspect de guevoura etc.
Et l'attraction est depuis le monde caché qui est au-dessus des middot (et comme le sujet de "sept et sept canaux pour les lampes", que les sept lampes sont les sept middot, et les canaux sont des attractions depuis des midot supérieures aux middot, voir dans le Zohar à la fin de la section Mikets) (folio 204b) et voir ce qui est écrit au début du discours "car avec Toi est la source de la vie". Et il en est ainsi encore dans le Zohar, que les sept canaux sont les sept haleines etc., et voir le sujet des sept haleines dans le Zohar section Tazria folio 47b, et toute attraction est par le nom Havaya, youd tsimtsoum etc.
Et c'est pourquoi, afin qu'il y ait cette descente et abaissement depuis l'aspect du nom Havaya dans ces sept voix, on précède l'aspect de "Donnez à ה' la gloire", qui est le sujet du makif et d'une illumination supplémentaire, afin que soient ensuite attirées les sept voix. Et cette gloire il faut l'attirer d'abord, avant les sept voix (dans Ra'h Perek 2 de Chaar haYira il a apporté du Raaya Mehemna section Pin'has folio 255b au sujet de "montre-moi donc Ta gloire", qui est l'aspect de keter supérieur etc., et voir dans le Zohar Behaalotekha folio 154a au sujet de "sa corne sera élevée dans la gloire", et c'est que l'explication de "Donnez à ה' la gloire" c'est comment en vérité en haut c'est le yech, et "tout devant Lui est considéré comme absolument rien", et voir ce qui est écrit dans l'explication sur le verset "car en ce jour Il fera expiation" au sujet de "la gloire des sages ils hériteront" etc., voir là) et ainsi est le sujet qu'on donne un cadeau en l'honneur du fiancé et de la fiancée, selon qu'il se fait une union nouvelle, car le fiancé est "'hot darga" (le degré est scellé) et la fiancée "kalta nafchi" (mon âme est consumée) de bas en haut.
Et ils sont deux opposés qui s'unissent, et afin d'attirer une telle union nouvelle, il faut attirer d'abord l'aspect de gloire, qui est une addition d'illumination dans l'aspect de makif.
ועד״ז הקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח קערות ומזרקי כסף וכפות זהב אף שמנחת נדבה מביאה בכפיפה מצרית רק הנשיאים עשו לכבוד ולתפארת וזה היה ג״כ ענין הקרבת הקטרת על מזבח החיצון שאינו דבר ההוה כלל שדבר ההוה היינו קרבנות תמידין כו׳ רק כמו שמחנכין התינוק ע״י מתנה יתירה דוקא. כך היה ענין הקרבת הקטרת שהוא המשכת בחי׳ מקיפים וכך הוא ענין הכבוד שעי״ז יוכל להיות אח״כ סדר הקרבנות תמידין כסדרן וכו׳ זהו ענין חינוך המזבח כנודע:
Et de même, les princes offrirent lors de la dédicace de l'autel des bassins et des bassins d'aspersion d'argent et des cuillères d'or, bien que l'offrande volontaire soit apportée dans un panier égyptien, seuls les princes firent pour le kavod et pour la tiféret. Et cela était également le sujet de l'offrande de l'encens sur l'autel extérieur, qui n'est pas du tout une chose habituelle, car la chose habituelle ce sont les sacrifices perpétuels etc., seulement comme on éduque l'enfant par un cadeau supplémentaire précisément.
Ainsi était le sujet de l'offrande de l'encens, qui est l'attraction d'aspects de makifim, et ainsi est le sujet du kavod, par lequel pourra ensuite être l'ordre des sacrifices perpétuels selon leur ordre etc. Ceci est le sujet de l'éducation de l'autel, comme il est connu.
אך כדי להיות המשכת קטרת שהוא בחי׳ מקיף צ״ל משיחת המזבח בשמן המשחה. כי שמן המשחה הוא ממוצע בין פנימי למקיף כי שמן הוא משקה ובשמן המשחה היה מעורב בשמים ראש מר דרור קנמן בשם כו׳ שהוא ענין הריח הרי שהיה תערובות בחי׳ פנימי ומקיף.
Mais afin qu'il y ait l'attraction de l'encens qui est l'aspect de makif, il faut l'onction de l'autel avec l'huile d'onction. Car l'huile d'onction est un intermédiaire entre le penimi et le makif, car l'huile est un liquide, et dans l'huile d'onction étaient mélangés des aromates : "de choix, myrrhe fluide, cannelle parfumée" etc., ce qui est le sujet de l'odeur ; ainsi il y avait un mélange des aspects de penimi et de makif.
ומ״מ בחי׳ מקיף נקרב ביום המשח שהכל בחי׳ א׳. משא״כ שאר הקרבנות שהם אכילת המזבח ולזבח השלמים כל הבקר לעולה כו׳ היה אחרי המשח.
שמתחלה היה צ״ל בחי׳ המקיף לחינוך ואח״כ היתה אכילת המזבח ולכך בקרבנות שהם אכילת המזבח כתיב אחרי המשח אותו. ובקטרת והבאת הקערות שהם בבחי׳ מקיף ובחי׳ כבוד כתיב ביום המשח.
(ואפשר עד״ז יש לפרש מ״ש ברבות נשא פרשה י״ג וז״ל כתיב זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והלא קערה אחת היתה ומזרק אחד היה וכף אחת היתה ביום המשח אותו מה ת״ל קערות כסף שתים עשרה וגו׳ אלא העלה עליהם כאלו כולם הקריבו ביום ראשון וביום אחרון עכ״ל. וכ״ה עוד שם פ׳ י״ד ובשה״ש ע״פ כולך יפה רעיתי והיינו שבחי׳ הקטרת והבאת הקערות של כולם הוא בבחי׳ ביום המשח אותו וע״ז אמר כאילו הקריבו כולם ביום ראשון ובחי׳ הקרבנות ולזבח השלמים הוא בכולן בבחי׳ אחרי המשח אותו וזהו וביום אחרון):
Et néanmoins l'aspect de makif fut offert le jour de l'onction, car tout est un seul aspect. Contrairement aux autres sacrifices qui sont la nourriture de l'autel et pour le sacrifice des chelamim "tout le bétail en holocauste" etc., qui fut après l'onction.
Car d'abord il fallait l'aspect du makif pour l'éducation, et ensuite fut la nourriture de l'autel, et c'est pourquoi dans les sacrifices qui sont la nourriture de l'autel il est écrit "après l'avoir oint". Et dans l'encens et l'apport des bassins qui sont dans l'aspect de makif et l'aspect de kavod il est écrit "le jour de l'onction".
(Et il est possible d'expliquer ainsi ce qui est écrit dans les Rabbot Nasso section 13, et voici le texte : il est écrit "ceci est la dédicace de l'autel le jour de l'avoir oint", et pourtant il y avait un seul bassin et un seul bassin d'aspersion et une seule cuillère le jour de l'avoir oint, qu'enseigne "des bassins d'argent douze" etc. ? Mais Il les a élevés comme s'ils avaient tous offert le premier jour et le dernier jour, fin de citation.
Et il en est ainsi encore là section 14 et dans le Cantique des Cantiques sur le verset "tu es toute belle, mon amie", et c'est que l'aspect de l'encens et de l'apport des bassins de tous est dans l'aspect de "le jour de l'avoir oint", et sur cela il a dit comme s'ils avaient tous offert le premier jour, et l'aspect des sacrifices et pour le sacrifice des chelamim est chez tous dans l'aspect de "après l'avoir oint", et c'est "et le dernier jour").