"Et ה' parla à Moché dans le désert de Sinaï, dans la tente d'assignation, etc. : Relevez la tête de toute l'assemblée des enfants d'Israël selon leurs familles, etc. Vous les recenserez selon leurs armées, toi et Aharon" (Nombres 1, 1-3).
וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו׳ שאו את ראש כל עדת בנ״י למשפחותם וגו׳ תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן. הנה למשפחותם פי׳ לבחי׳ ע׳ משפחות שיצאו מע׳ נפש יוצאי ירך יעקב וכדי להרים ולישא ראש ומוחין של נש״י המושרשים במקור חוצבם בחי׳ כנ״י להעלותם לבחי׳ ע׳ נפש הנ״ל תפקדו אתה ואהרן שבחי׳ משה ואהרן הם המעלים ומנשאים בחי׳ כנ״י וכמ״ש נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן כי משה הוא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא.
"Et ה' parla à Moché dans le désert de Sinaï, dans la tente d'assignation, etc. : Relevez la tête de toute l'assemblée des enfants d'Israël selon leurs familles, etc. Vous les recenserez selon leurs armées, toi et Aharon" (Nombres 1, 1-3).
Voici, "selon leurs familles" s'explique de l'aspect des soixante-dix familles qui sortirent des soixante-dix âmes issues de la cuisse de Yaakov. Et afin d'élever et de porter la tête et les mohin des âmes d'Israël enracinées dans la source de leur extraction, l'aspect de Knesset Israël, pour les élever à l'aspect des soixante-dix âmes susdites, "vous les recenserez, toi et Aharon", car l'aspect de Moché et d'Aharon sont ceux qui élèvent et exaltent l'aspect de Knesset Israël, comme il est écrit : "Tu conduisis comme un troupeau Ton peuple, par la main de Moché et d'Aharon" (Psaumes 77, 21), car Moché est le paranymphe du Roi et Aharon le paranymphe de la Matrone.
וביאור הדבר הנה נודע שירידת נשמותיהם של ישראל להתלבש בגוף ונפש הבהמית בעוה״ז היא ירידה גדולה להן ממעלתן וממדרגתן שהיו מקודם לכן שבעודן קשורות במקורן היו נהנין מזיו השכינה בג״ע עליון ותחתון אך הירידה צורך עלייה היא. והנה ארז״ל דע מאין באת ולאן אתה הולך פי׳ שמקור הנשמה היא מאין בחי׳ ג״ע העליון (וע׳ בליקוטי הש״ס מהאריז״ל ע״ז המאמר) והולכת לקבל שכרה לבחי׳ אן שהיא ג״ע התחתון כי אן הוא מלשון אנה שהוא נופל על דבר שיש בו מקום וגבול כמו אנה פניך מועדות (ביחזקאל סי׳ כ״א) דהיינו בחי׳ ג״ע התחתון שהוא בבחי׳ מקום וגבול כמארז״ל בפ״ט דפסחים העולם א׳ מששים בגן כו׳ וא״כ מהו היתרון והמעלה.
אלא הענין שתכלית ירידת הנשמות לא היתה בשביל קיבול שכרן בעוה״ב בלבד אלא הירידה היא צורך עליה גם בעודן בעוה״ז מלובשות בגוף הגשמי והוא ענין מארז״ל יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי העוה״ב כי כל חיי העוה״ב הוא שנהנין מזיו השכינה ואין זה אלא זיו כו׳ משא״כ תשובה ומע״ט נק׳ בזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא (וע׳ בפ׳ יתרו ע״פ זכור את יום השבת ובשיר השירים ע״פ אני ישנה מענין פי׳ לאשתאבא בגופא דמלכא, והנה עם היות כי עיקר גילוי בחי׳ זו יהי׳ לעתיד וע״ז אמרו עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. מ״מ הארה מבחי׳ זו מאיר ג״כ בג״ע וכמ״ש בסש״ב פ׳ ל״ט בשם הזוהר ונהנין מזיו השכינה כו׳ והוא זיו תורתן ועבודתן ממש כו׳, ולפ״ז יש לומר שזיו תורתן ועבודתן המאיר בג״ע התחתון הוא הגבה מאוד נעלה מהבחי׳ שהשיגה הנשמה אפי׳ בג״ע העליון קודם ירידתה בעוה״ז והוא מובן ע״ד מ״ש בס׳ הגלגולים פ׳ עשרים הובא בתו״א פ׳ חיי שרה בד״ה עיין מ״ש בע״ח וכן הוא בהרמ״ז ר״פ משפטים, שבחי׳ אצילות ממש מתלבש בבי״ע בפנימיותם, ואצילות של פנימי׳ העשיי׳ הוא גדול לאין קץ יותר מהבחינה היותר גדולה של הבריאה שמבחי׳ עצמה.
והנה ג״ע העליון הוא מבריאה וע״י תורה ומצות ממשיכים מ״ד דאצילות כמ״ש בד״ה עיין מ״ש בע״ח הנ״לובפ׳ ב ראשית בביאור ע״פ כי כאשר השמים החדשים כו׳ שהמשכת האצילות בבי״ע נעשה ע״י תורה ומצות דוקא ע״ש. ונמצא הנשמה קודם שירדה בעולם הזה לקיים התורה ומצות כשהיתה בג״ע העליון שהוא בבריאה לא השיגה כלל בחי׳ אצילות שבבריאה, שהרי בחי׳ אצילות אינו נמשך רק ע״י תורה ומצות כנ״ל, ואף הנשמות היותר עליונות שבג״ע העליון לא השיגו רק בחי׳ בריאה שבבריאה.
וזהו ישראל עלו במחשבה מחשבה היא בחי׳ בריאה. ועלה במחשבה היינו הבחי׳ יותר עליונה שבמחשבה, והיינו בחי׳ מחשבה שבמחשבה שהיא בריאה שבבריאה משא״כ בחי׳ אצילות לא השיגו כלל, ואע״פ שבפי׳ עלו במחשבה באמת יש פירושים גבוהים יותר הרבה מבחי׳ ג״ע שבבריאה כמ״ש ע״פ יונתי בחגוי הסלע ובשאר דוכתי מ״מ אחר שירדה הנשמה בג״ע קודם ירידתה בגוף היא בבחי׳ בריאה, אבל ע״י ירידתן בעוה״ז בקיום התומ״צ נמשך להם זיו תורתן ועבודתן שהוא הארת מ״ד דאצילות ממש לכך גם כשנמשך לה גילוי זה אפי׳ רק בג״ע התחתון שהוא בעשייה ה״ז כענין האצילות שנמשך ומתלבש בפנימית העשייה שהוא גבוה יותר אין קץ מהבחינה היותר גדולה שבג״ע העליון מצד עצמו שהוא כענין בחי׳ בריאה שבבריאה כנ״ל, ועמ״ש ע״פ מי מנה בענין אף עשיתיו אף מרבה בחי׳ רביעית והוא גילוי אור האצילות שאינו נמשך ומתגלה כ״א ע״י יריד׳ הנשמה בעוה״ז דוקא ע״ש.
וענין התלבשות אצילות ממש בעשיי׳ יש לצייר מנבואת מרע״ה שהי׳ מאיר בו אפי׳ בחי׳ אצילות העליון ממש עם היותו מלובש בגוף שמעשי׳ הגשמיו׳, ועמ״ש מזה בביאור ע״פ שוש אשיש כו׳ וכמ״ש בשע״ק להרח״ו ח״ג ש״ו שנבואת מרע״ה הי׳ מאצילות ממש דרך מעבר הבריאה. ועיין מ״ש עוד מענין התגלות זיו השכינה שבג״ע התחתון ע״י מעשה המצות בפ׳ שלח ע״פ ועתה יגדל נא כו׳ ע״ש).
אך איך ובמה תתגדל מעלת התשובה ומע״ט כ״כ. הנה הוא ע״י ב׳ בחי׳ במדבר סיני ובאוהל מועד בחי׳ מדבר הוא מ״ש ומדברך נאוה מלשון דיבור כי הנה דבר ה׳ זו גילוי שכינה כו׳ וכשמתלבשת בבי״ע נק׳ מדבר בתוס׳ אות מ פתוחה לפי שאז יש פתח ומבוא לחיצונים הם הקליפות וס״א לינק ולקבל חיות ממנה בהתלבשותה בע״ש כו׳ (ועי׳ בזח״א ד״ו ע״ב משא״כ ם סתומה עלמא דחירות חירות ממה״מ כו׳ וע׳ בזהר ר״פ שלח בענין לםרבה המשרה ובמק״מ שם) שבזמן שבהמ״ק היה קיים נק׳ מדבר מלשון ידבר עמים כו׳ שכולם היו מוכנעים תחת הקדושה.
והנש״י היו ממשלותיו (ועד״ז אמרו רז״ל פרק ג׳ דר״ה ד׳ כ״ג ע״פ אתן במדבר ארז כו׳ ואין מדבר אלא ירושלים). אבל בזמן הגלות הנה אמרו רז״ל גלו כו׳ שכינה עמהם ונקרא מדבר כארץ מדבר וציה כב״י והנה כשם שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטיות בנפש האדם שבזמן הגלות הנה גם ניצוץ אלקי שבנפש האדם הוא בגלות ומאסר הגוף הגשמי במחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש בהבלי העולם וירידת ניצוץ אלקי בגלות הזה הוא צורך עליה דהיינו כדי לברר ולהפריד הרע שבנה״ב מלבושי נוגה כו׳ (כי הנשמה א״צ תיקון לעצמה כו׳) כמ״ש במקום אחר וצ״ל עליה זו ג״כ בבחי׳ מדבר דהיינו ע״י דיבור התפלה ברשפי אש וצמאון כו׳ וצעקת הלב כמ״ש צעק לבם כו׳ כי כל זמן שאינו מעורר את האהבה בתפלה כרשפי אש עד שתחפץ להתפשט מלבושיה שבנוגה הנה האדם בטבעו מעורב טו״ר ואף שאינו עושה רע בפו״מ הוא מחמת שהרע ישן אצלו אך אעפי״כ בטבעו הוא בכחו כתולדתו עד שיפרידנו ברשפי אש (וכמ״ש במקום אחר ע״פ מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו) האהבה והיינו שיהיה בבחי׳ צמאון כארץ מדבר וציה כו׳ שהיא ארץ מלחה לא זרועה ולא יצמח בה כל עשב לפי שאין בה חיות של כח הצומח, וכך ישים האדם אל לבו שאפי׳ כל העולמות עליונים מריש כל דרגין כו׳ הם בחי׳ מדבר ושממון ובחי׳ דומם ממש שאין בהם חיות כלל לגבי הקב״ה כי אתה עשית את השמים ושמי השמים כו׳ ואתה מחיה את כולם שהוא הוא ית׳ חיות כל העולמות ואין עוד מלבדו ואפס זולתו והיו כלא היו.
Et l'explication de la chose : voici, il est connu que la descente des âmes d'Israël pour se revêtir d'un corps et d'une nefech habéhamit (âme animale) en ce monde est pour elles une grande descente par rapport à leur élévation et à leur degré d'auparavant. Car tant qu'elles étaient liées à leur source, elles jouissaient de l'éclat de la Chekhina dans le Gan Eden supérieur et inférieur ; toutefois la descente est en vue de l'ascension.
Et voici, nos sages ont dit : "Sache d'où tu viens et où tu vas" (Avot 3, 1). L'explication est que la source de l'âme est "d'où" (me'ayin), l'aspect du Gan Eden supérieur (et vois dans Likoutei haChas de l'Ari z"l sur cet enseignement), et elle va recevoir sa récompense vers l'aspect de "an" (où), qui est le Gan Eden inférieur, car "an" a le sens de "ana" (vers où), qui s'applique à une chose en laquelle il y a un lieu et une limite, comme "vers où tes faces sont-elles dirigées" (Ézéchiel 21, 21), c'est-à-dire l'aspect du Gan Eden inférieur, qui est dans l'aspect de lieu et de limite, comme nos sages ont dit au chapitre 9 de Pessa'him : "le monde est un soixantième du jardin, etc.".
Et s'il en est ainsi, quel est l'avantage et l'élévation ? Mais le sujet est que la finalité de la descente des âmes n'était pas seulement en vue de la réception de leur récompense dans le monde à venir, mais la descente est en vue de l'ascension, même pendant qu'elles sont encore en ce monde, revêtues d'un corps matériel.
Et c'est le sujet de ce que nos sages ont dit : "Une heure de techouva et de bonnes actions en ce monde est plus belle que toute la vie du monde à venir" (Avot 4, 17), car toute la vie du monde à venir consiste à jouir de l'éclat de la Chekhina, et ce n'est qu'un éclat, etc. Il n'en va pas de même de la techouva et des bonnes actions, qui sont appelées dans le Zohar "être absorbé dans le corps du Roi" (et vois dans la paracha Yitro sur le verset "Souviens-toi du jour du Chabbat", et dans le Cantique des Cantiques sur le verset "Je dors", au sujet de l'explication de "être absorbé dans le corps du Roi".
Et voici, bien que le principal dévoilement de cet aspect sera dans l'avenir, et c'est à ce sujet qu'ils ont dit : les tsadikim sont destinés à ce que l'on dise devant eux "Saint". Néanmoins une illumination de cet aspect luit aussi dans le Gan Eden, comme il est écrit dans le Tanya, chapitre 39, au nom du Zohar : "et ils jouissent de l'éclat de la Chekhina, etc.", et c'est l'éclat de leur Torah et de leur service, véritablement, etc.
Et selon cela, on peut dire que l'éclat de leur Torah et de leur service qui luit dans le Gan Eden inférieur est bien plus élevé et supérieur à l'aspect qu'atteignait l'âme, même dans le Gan Eden supérieur, avant sa descente en ce monde. Et cela se comprend à la manière de ce qui est écrit dans le Sefer HaGilgoulim, chapitre vingt, rapporté dans Torah Or, paracha 'Hayé Sara, au début du discours "Vois ce qui est écrit dans Ets 'Haïm", et de même dans le Ramaz au début de la paracha Michpatim : l'aspect d'Atsilout véritablement se revêt dans Beria, Yetsira et Assiya en leur intériorité, et l'Atsilout de l'intériorité d'Assiya est infiniment plus grand que l'aspect le plus grand de Beria de son propre aspect.
Et voici, le Gan Eden supérieur est de Beria, et par la Torah et les mitsvot on attire les mayin doukhrin (eaux masculines) d'Atsilout, comme il est écrit au début du discours "Vois ce qui est écrit dans Ets 'Haïm" susdit, et dans la paracha Beréchit, dans l'explication sur le verset "Car de même que les cieux nouveaux, etc.", que l'attraction d'Atsilout dans Beria, Yetsira et Assiya se fait par la Torah et les mitsvot précisément, vois là-bas. Il s'ensuit que l'âme, avant de descendre en ce monde pour accomplir la Torah et les mitsvot, lorsqu'elle était dans le Gan Eden supérieur, qui est dans Beria, n'atteignait pas du tout l'aspect d'Atsilout qui est dans Beria, puisque l'aspect d'Atsilout n'est attiré que par la Torah et les mitsvot, comme ci-dessus ; et même les âmes les plus élevées du Gan Eden supérieur n'atteignaient que l'aspect de Beria qui est dans Beria.
Et c'est : "Israël monta dans la pensée" : la pensée est l'aspect de Beria. Et "il monta dans la pensée", c'est l'aspect le plus élevé de la pensée, à savoir l'aspect de pensée qui est dans la pensée, qui est Beria dans Beria.
Il n'en va pas de même de l'aspect d'Atsilout, qu'elles n'atteignirent pas du tout. Et bien que, dans l'explication de "ils montèrent dans la pensée", il y ait en vérité des explications bien plus élevées que l'aspect du Gan Eden qui est dans Beria, comme il est écrit sur le verset "Ma colombe, dans les fentes du rocher", et en d'autres endroits, néanmoins, après que l'âme est descendue dans le Gan Eden, avant sa descente dans le corps, elle est dans l'aspect de Beria.
Mais par leur descente en ce monde, dans l'accomplissement de la Torah et des mitsvot, est attiré pour elles l'éclat de leur Torah et de leur service, qui est l'illumination des mayin doukhrin d'Atsilout véritablement. C'est pourquoi, même lorsque ce dévoilement lui est attiré, ne serait-ce que dans le Gan Eden inférieur, qui est dans Assiya, cela est à la manière de l'Atsilout qui est attiré et se revêt dans l'intériorité d'Assiya, lequel est infiniment plus élevé que l'aspect le plus grand du Gan Eden supérieur de son propre côté, qui est à la manière de l'aspect de Beria qui est dans Beria, comme ci-dessus.
Et vois ce qui est écrit sur le verset "Qui a compté", au sujet de "Je l'ai même fait" : "même" multiplie un aspect de quatrième, et c'est le dévoilement de la lumière d'Atsilout, qui n'est attiré et dévoilé que par la descente de l'âme en ce monde précisément, vois là-bas. Et le sujet du revêtement d'Atsilout véritablement dans Assiya, on peut se le figurer d'après la prophétie de Moché notre maître, en qui luisait même l'aspect de l'Atsilout supérieur véritablement, bien qu'il fût revêtu d'un corps d'Assiya matérielle.
Et vois ce qui est écrit de cela dans l'explication sur le verset "Je me réjouirai, je me réjouirai, etc.", et comme il est écrit dans Chaarei Kedoucha de Rabbénou 'Haïm Vital, troisième partie, sixième chaar : la prophétie de Moché notre maître était d'Atsilout véritablement, par voie de passage de Beria. Et vois encore ce qui est écrit au sujet du dévoilement de l'éclat de la Chekhina qui est dans le Gan Eden inférieur par l'acte des mitsvot, dans la paracha Chela'h, sur le verset "Et maintenant, que se magnifie donc, etc.", vois là-bas.) Mais comment et par quoi l'élévation de la techouva et des bonnes actions grandira-t-elle à ce point ?
Voici, c'est par les deux aspects "dans le désert de Sinaï" et "dans la tente d'assignation". L'aspect de désert est ce qui est écrit : "et ta parole est belle" (Cantique des Cantiques 4, 3), qui a le sens de parole.
Car voici, "la parole de ה'", c'est le dévoilement de la Chekhina, etc. ; et lorsqu'elle se revêt dans Beria, Yetsira et Assiya, elle est appelée midbar, avec l'ajout de la lettre mem ouverte, parce qu'alors il y a une ouverture et un accès pour les extérieurs, qui sont les kelipot et le sitra a'hra (l'autre côté), pour se nourrir et recevoir une vitalité d'elle dans son revêtement en bas (בע"ש), etc. (et vois dans le Zohar I, folio 6b ; il n'en va pas de même du mem fermé : le monde de la liberté, liberté à l'égard de l'ange de la mort, etc., et vois dans le Zohar au début de la paracha Chela'h au sujet de "lemarbé hamisra", et dans Mikdach Melekh là-bas).
Car au temps où le Beit Hamikdach existait, il est appelé midbar au sens de "Il soumet les peuples, etc.", car tous étaient soumis sous la sainteté. Et les âmes d'Israël étaient Ses gouvernements (et de même nos sages ont dit, chapitre 3 de Roch Hachana, folio 23, sur le verset "Je mettrai dans le désert le cèdre, etc.", et il n'y a de désert que Jérusalem).
Mais au temps de l'exil, voici, nos sages ont dit : "Ils furent exilés, etc., la Chekhina avec eux", et il est appelé désert, comme "une terre de désert et de sécheresse" (כב"י). Et voici, de même que cela est dans la généralité du monde, ainsi en est-il dans le particulier, dans l'âme de l'homme : au temps de l'exil, voici, même l'étincelle divine qui est dans l'âme de l'homme est en exil et dans l'emprisonnement du corps matériel, dans les pensées de l'homme et ses stratagèmes, et les penchants des actions de l'homme, dans les vanités du monde.
Et la descente de l'étincelle divine dans cet exil est en vue de l'ascension, c'est-à-dire afin de trier et de séparer le mal qui est dans la nefech habéhamit des vêtements de noga, etc. (car l'âme n'a pas besoin de tikoun pour elle-même, etc.), comme il est écrit ailleurs.
Et il faut que cette ascension soit aussi dans l'aspect de désert, c'est-à-dire par la parole de la prière, en braises de feu et en soif, etc., et le cri du cœur, comme il est écrit : "Leur cœur a crié, etc.". Car tant qu'il n'éveille pas l'amour dans la prière comme des braises de feu, jusqu'à ce qu'elle désire se dépouiller de ses vêtements qui sont dans noga, voici, l'homme est par nature un mélange de bien et de mal ; et même s'il ne fait pas le mal en acte, c'est parce que le mal sommeille chez lui ; toutefois, malgré cela, par nature il est en sa force selon sa naissance, jusqu'à ce qu'il le sépare par les braises de feu de l'amour (et comme il est écrit ailleurs sur le verset "Un creuset pour l'argent et un fourneau pour l'or, et un homme selon sa louange", Proverbes 27, 21).
C'est-à-dire qu'il soit dans l'aspect de soif, comme "une terre de désert et de sécheresse, etc.", qui est une terre salée, non ensemencée, et en laquelle ne poussera aucune herbe, parce qu'il n'y a pas en elle de vitalité de la force végétale. Et ainsi l'homme mettra en son cœur que même tous les mondes supérieurs, depuis le commencement de tous les degrés, etc., sont un aspect de désert et de désolation, et un aspect de minéral véritablement, en qui il n'y a aucune vitalité du tout par rapport au Saint, béni soit-Il, car "C'est Toi qui as fait les cieux et les cieux des cieux, etc.", et "c'est Toi qui fais vivre eux tous", car c'est Lui, béni soit-Il, la vitalité de tous les mondes, et il n'y a rien en dehors de Lui, et nul autre que Lui, et ils furent comme s'ils n'avaient pas été.
ולזאת תכלה אליו נפש כל חי לדבקה בו ית׳ חיי החיים ב״ה וכמ״ש לאהבה את ה׳ אלהיך כי הוא חייך פי׳ שאין חייך אלא הוא וכדכתיב ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אלא שמקרא זה על לעתיד נאמר שאז יאמרו ראו עתה כי כו׳ בבחי׳ ראי׳ חושיית ממש כדכתי׳ ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר כו׳ וכתיב כי עין בעין יראו וגו׳, משא״כ עכשיו בזמן הגלות הוא בחי׳ הצמאון לבוא לבחי׳ ומדריגה זו שיהי׳ בחי׳ ראי׳ חושיי׳ כמ״ש צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו׳ והנה כתיב רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה׳ בצר להם כו׳ שמבחי׳ הצמאון עד שנפשו עליו תתעטף נולד בחי׳ הצעקה בלב על ההיפך כי צר לו מאד הגלות ומאסר הגוף הגשמי והיינו כי בשומו ללבו שאין חיות אמיתי לכל הנבראים ואפי׳ לעולמות עליונים אלא אתה הוא המחי׳ כו׳ ואי לזאת ישים אשם נפשו איך שהוא רחוק מה׳ בתכלית הריחוק וחייו אינן חיים אלא חיי ההבל.
Et c'est pourquoi "vers Lui languit l'âme de tout vivant", pour s'attacher à Lui, béni soit-Il, vie des vies, béni soit-Il, comme il est écrit : "pour aimer ה' ton Elokim, car Il est ta vie" (Deutéronome 30, 20), ce qui s'explique : ta vie n'est rien d'autre que Lui, et comme il est écrit : "Voyez maintenant que c'est Moi, c'est Moi qui suis, et il n'est point d'Elokim avec Moi" (Deutéronome 32, 39). Seulement, ce verset est dit pour l'avenir, car alors ils diront : "Voyez maintenant que, etc.", dans l'aspect d'une vision sensible véritablement, comme il est écrit : "Et la gloire de ה' se dévoilera, et toute chair verra, etc." (Isaïe 40, 5), et il est écrit : "car œil à œil ils verront, etc." (Isaïe 52, 8).
Il n'en va pas de même maintenant, au temps de l'exil : c'est l'aspect de la soif d'arriver à cet aspect et à ce degré où il y aura l'aspect d'une vision sensible, comme il est écrit : "Mon âme a soif d'Elokim, du D.ieu vivant ; quand viendrai-je et verrai-je, etc." (Psaumes 42, 3). Et voici, il est écrit : "Affamés et aussi assoiffés, leur âme en eux défaillait, et ils crièrent vers ה' dans leur détresse, etc." (Psaumes 107, 5-6) : de l'aspect de la soif, jusqu'à ce que son âme défaille sur lui, naît l'aspect du cri dans le cœur, à l'inverse, car l'exil et l'emprisonnement du corps matériel lui sont très étroits.
C'est-à-dire que, lorsqu'il met en son cœur qu'il n'y a de vitalité véritable pour toutes les créatures, et même pour les mondes supérieurs, que "c'est Toi qui fais vivre, etc.", dès lors il imputera une faute à son âme : comment il est éloigné de ה' d'un éloignement extrême, et sa vie n'est pas une vie, mais une vie de vanité.
וזהו במדבר סיני שירדה שנאה על הרע שמחמת בחי׳ המדבר וצמאון גורם לעורר שנאה על הרע להיות צעקת הלב וכו׳ כנ״ל. ובזה יובן מה שתקנו התפלה בזמן חורבן בהמ״ק דוקא כי בזמן שהיה בהמ״ק קיים לא היתה שליטה וממשלה להרע שמקליפות וסט״א לידבק באדם כ״כ.
Et c'est "dans le désert de Sinaï" : qu'une haine est descendue sur le mal, car, du fait de l'aspect du désert et de la soif, cela amène à éveiller une haine sur le mal, pour qu'il y ait le cri du cœur, etc., comme ci-dessus. Et par là on comprendra pourquoi ils ont institué la prière précisément au temps de la destruction du Beit Hamikdach : car au temps où le Beit Hamikdach existait, le mal issu des kelipot et du sitra a'hra n'avait pas une telle emprise et domination pour s'attacher à l'homme.
ויתפרדו כל פועלי און כו׳ אבל בזמן חורבן בהמ״ק עת אשר שלט כו׳ תגבורת היצה״ר ונה״ב צריך להפריד ע״י התפלה דוקא ברשפי אש וצמאון וצעקת הלב כו׳ כנ״ל ותיקנו להתפלל בכל יום כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וצריך להוסיף אומץ כו׳ ועל בחי׳ תפלה זו נאמר ומדברך נאוה דהיינו כשעולה בבחי׳ מדבר וצמאון כו׳ (וזהו הא דאיתא בזח״ג פ׳ אחרי דע״ב א׳ ע״פ הוציאוה ותשרף בשלהובי טיהרא בגלותא, דהיינו שמחמת הוציאוה בגלותא שהוא בחי׳ מדבר ארץ ציה ועיף בלי מים תגדל בחי׳ הצמאון והאהבה בחילא יתיר דבחי׳ תשובה וזהו ותשרף היינו רשפי אש האהבה וכענין בחי׳ השרפים המבואר ע״פ ונקדשתי בתוך ועמ״ש ע״פ ואני אראה. וזהו ומדברך נאוה וכענין שחורה אני ועי״ז דייקא ונאוה כמ״ש במקום אחר וגם ומדברך נאוה היינו הדיבור של התפלה והתורה עיין בזח״א ויחי דרמ״ו ע״ב ובדף יו״ד סע״א בההוא מדבר דלחישו דשפוון איהי עולה כו׳).
והנה עד״ז נתקנו כל פסוד״ז כדי לעורר ולהגדיל בחי׳ הצמאון בקרב איש ולב עמוק בשומו ללבו איך אפי׳ השמים ושמי השמים והמים אשר מעל השמים יהללו את שם כו׳ בחי׳ שמו בלב׳ וגם בחי׳ שמו הוא נשגב בבחי׳ לבדו דלית מחשבה תפיסא ביה כלל רק הודו וזיוו של שמו על ארץ ושמים כו׳ כמ״ש במ״א, וכן עד״ז היא ברכת יוצר אור כו׳ איך שהמלאכים אומרים קדוש כו׳ שהוא קדוש ומובדל כו׳ ואין ערוך אליו ית׳ יותר ממה שאין ערוך בחי׳ דומם לגבי בחי׳ אדם בעל שכל חי ומדבר כו׳ כמ״ש במ״א (ועמ״ש בפ׳ ויחי ע״פ אוסרי לגפן ובפ׳ בשלח ע״פ אשירה בפי׳ אדון הנפלאות ועושה פלא ובפ׳ משפטים סד״ה עיין בסש״ב פ׳ מ״ו. ומזה יובן דאפי׳ בחי׳ מדבר העליון) (דלקמן) בחי׳ ולא ישב אדם שם שעליו נאמר במדבר הגדול והנורא, עכ״ז לגבי א״ס ב״ה כמדבר וכשממה ממש יחשב וכמ״ש ג״כ ע״פ שחורה אני מענין כתר עליון אע״ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכמא הוא לגבי עילת העילות כו׳ ע״ש וכ״ז הוא ענין הגדלת הצמאון ממטה למעלה והוא בחי׳ מדבר סיני כו׳ עד ברכת אהבת עולם אהבתנו שברכת אהבת עולם היא המשכה מלמעלה למטה לרוות הצמאון כו׳ (ועמ״ש ע״פ וארשתיך לי לעולם כו׳) ונק׳ בחי׳ אהל מועד:
"Et que se dispersent tous les fauteurs d'iniquité, etc." (Psaumes 92, 10). Mais au temps de la destruction du Beit Hamikdach, temps où domine, etc., la prépondérance du mauvais penchant et de la nefech habéhamit, il faut séparer précisément par la prière, en braises de feu, en soif et en cri du cœur, etc., comme ci-dessus.
Et ils ont institué de prier chaque jour, car chaque jour le penchant de l'homme prévaut sur lui, et il faut ajouter de la force, etc. Et sur cet aspect de prière il est dit : "et ta parole est belle", c'est-à-dire lorsqu'il s'élève dans l'aspect de désert et de soif, etc.
(Et c'est ce qui se trouve dans le Zohar III, paracha A'harei, folio 72a, sur le verset "Faites-la sortir et qu'elle soit brûlée", dans les flammes de la purification, dans l'exil : c'est-à-dire que, du fait qu'ils l'ont fait sortir dans l'exil, qui est l'aspect de désert, terre aride et altérée, sans eau, s'accroît l'aspect de la soif et de l'amour d'une force accrue, l'aspect de la techouva ; et c'est "et qu'elle soit brûlée", c'est-à-dire les braises de feu de l'amour, à la manière de l'aspect des serafim expliqué sur le verset "Et Je serai sanctifié au milieu", et vois ce qui est écrit sur le verset "Et Moi, Je verrai". Et c'est "et ta parole est belle", à la manière de "Je suis noire, et par cela précisément, belle", comme il est écrit ailleurs.
Et aussi "et ta parole est belle" signifie la parole de la prière et de la Torah ; vois dans le Zohar I, Vaye'hi, folio 246b, et au folio 10, fin de la page a, au sujet de ce désert : le chuchotement des lèvres, elle monte, etc.). Et voici, de même ont été institués tous les Pesouké deZimra, afin d'éveiller et d'accroître l'aspect de la soif au sein de l'homme et d'un cœur profond, lorsqu'il met en son cœur comment même les cieux et les cieux des cieux, et les eaux qui sont au-dessus des cieux, loueront le nom, etc., l'aspect de Son nom dans le cœur ; et aussi l'aspect de Son nom est sublime dans l'aspect de "Lui seul", car nulle pensée ne Le saisit du tout, seulement la hodaa (reconnaissance) et l'éclat de Son nom sur la terre et les cieux, etc., comme il est écrit ailleurs.
Et de même est la bénédiction "Qui forme la lumière, etc." : comment les anges disent "Saint, etc.", qu'Il est saint et séparé, etc., et qu'il n'y a nulle comparaison à Lui, béni soit-Il, plus encore qu'il n'y a nulle comparaison de l'aspect du minéral par rapport à l'aspect de l'homme doué d'intellect, vivant et parlant, etc., comme il est écrit ailleurs (et vois ce qui est écrit dans la paracha Vaye'hi sur le verset "Qui attache à la vigne", et dans la paracha Bechala'h sur le verset "Je chanterai", dans l'explication de "Maître des merveilles et qui fait le prodige", et dans la paracha Michpatim, à la fin du discours "Vois dans le Tanya, chapitre 46". Et de là on comprendra que même l'aspect du désert supérieur) (plus bas), l'aspect de "et l'homme n'y demeura pas", dont il est dit "dans le désert grand et redoutable", néanmoins, par rapport à l'Ein Sof, béni soit-Il, il est considéré comme un désert et une désolation véritablement, et comme il est écrit aussi sur le verset "Je suis noire", au sujet du keter supérieur : bien qu'il soit une lumière claire, une lumière polie, il est noir par rapport à la Cause des causes, etc., vois là-bas.
Et tout cela est le sujet de l'accroissement de la soif d'en bas vers en haut, et c'est l'aspect de "désert de Sinaï, etc.", jusqu'à la bénédiction "amour éternel, Tu nous as aimés", car la bénédiction "amour éternel" est l'attraction d'en haut vers en bas pour abreuver la soif, etc. (et vois ce qui est écrit sur le verset "Et Je te fiancerai à Moi pour toujours, etc."), et elle est appelée l'aspect de tente d'assignation.
ב וביאור הענין כי הנה מלת מועד מלשון ונועדתי לך שמה, והנה ונועדתי אותיות ונודעתי (ועמ״ש לעיל בד״ה שאו את ראש כו׳ לגולגלותם ועמ״ש ר״פ וארא סד״ה וארא מענין נודעתי) שהוא לשון התקשרות והתחברות מלשון והאדם ידע כו׳, דהיינו המשכת יחוד א״ס ב״ה למטה שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם יחודו ית׳ האמיתי איך הוא ממכ״ע בשוה ואפי׳ מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו ית׳ כו׳ כי הוא חיי החיים ב״ה ואין עוד מלבדו כו׳, ולזאת תהי׳ שמחת הנפש גדולה לאלקים להתענג על ה׳ בבחי׳ אהבה בתענוגים מפני קרבת ה׳ ודבקותה באלקים חיים תחת אשר היתה צמאה מתי אבוא ואראה כו׳ והרווה את נפשה בגילוי יחוד זה והשביע נפש שוקקה כו׳ וכדכתיב עבדו את ה׳ בשמחה וכתיב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.
2. Et l'explication du sujet : voici, le mot "moèd" a le sens de "et Je M'assignerai à toi là" (Exode 25, 22).
Et voici, "ve-noadti" a les lettres de "ve-nodati" (et Je Me serai fait connaître) (et vois ce qui est écrit plus haut dans le discours "Relevez la tête, etc.", "selon leurs crânes", et vois ce qui est écrit au début de la paracha Vaéra, à la fin du discours "Vaéra", au sujet de "Je Me suis fait connaître"), qui a le sens d'attachement et d'union, au sens de "et l'homme connut, etc.". C'est-à-dire l'attraction de l'union de l'Ein Sof, béni soit-Il, en bas, pour qu'elle réside et se dévoile dans l'âme de l'homme, Son union véritable, béni soit-Il : comment Il est memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) également, et même "toute cette terre est pleine de Sa gloire", béni soit-Il, etc., car Il est la vie des vies, béni soit-Il, et il n'y a rien en dehors de Lui, etc.
Et c'est pourquoi la joie de l'âme sera grande en Elokim, pour se délecter en ה', dans l'aspect d'un amour dans les délices, à cause de la proximité de ה' et de son attachement à Elokim vivants, au lieu de ce qu'elle était assoiffée : "quand viendrai-je et verrai-je, etc.". Et Il abreuva son âme dans le dévoilement de cette union, et rassasia l'âme languissante, etc., et comme il est écrit : "Servez ה' dans la joie" (Psaumes 100, 2), et il est écrit : "parce que tu n'as pas servi ה' ton Elokim dans la joie et dans la bonté du cœur, en raison de l'abondance de tout" (Deutéronome 28, 47).
ומרוב כל פי׳ יותר מכל התענוגים אפי׳ רוחניים בחי׳ ג״ע העליון כו׳. ועמ״ש ע״פ להקריב לי במועדו.
אך איך הוא דרך יחוד א״ס ב״ה למטה בנפש האדם מאחר דלית מחשבה תפיסא ביה כו׳, אך הנה הוא באמת ע״י בחי׳ אוהל וזהו אוהל מועד והענין כמ״ש ובצל ידי כסיתיך כו׳ (ועמ״ש מענין זה ע״פ ביום השמיני עצרת דרוש השני) בחי׳ צל ולא אורה נגלית והיינו ע״י בחי׳ רמ״ח פיקודין שהן רמ״ח איברים דמלכא ונק׳ איברים עד״מ כמו איברי הגוף שהם בשר גידים ועצמות ובאין מליחה סרוחה ואעפ״כ שורה ומתלבש בהם חיות הנפש, כך הם עד״מ הרמ״ח מצות שאף שהם מלובשים בענינים גשמיים סדר זרעים ומועד כו׳ אעפ״כ שורה ומלובש בהם אור א״ס ב״ה ממש לפי שהן הן חכמתו ורצונו ית׳ והוא ית׳ ורצונו וחכמתו הכל א׳ כו׳ והנה כמו למשל א׳ האוהב את חבירו שמפני אהבתו הוא מחבקו בגופו או בידו הנה זה ודאי שלא מפני אהבת הגוף עצמו או היד עצמה ממש הוא מחבקו אלא מפני שאוהב פנימיותו וחיותו הוא מחבקו בגופו או בידו מפני שא״א לו לתפוס בפנימיותו וחיותו בלבד. כך עד״מ הנה כתיב וימינו תחבקני שהיא התורה הנק׳ ימינו של הקב״ה וכן כשהאדם דבוק בתורה הרי זה קרבת ה׳ ממש ויחוד אא״ס ב״ה בנפשו ממש.
והנה יחוד זה הוא יחוד נפלא ועצום שאין כמוהו בגשמיות, ולכן נק׳ לאשתאבא בגופא דמלכא ממש ועמ״ש בד״ה מה טובו אוהליך יעקב:
Et "en raison de l'abondance de tout" s'explique : plus que toutes les délices, même spirituelles, l'aspect du Gan Eden supérieur, etc. Et vois ce qui est écrit sur le verset "pour M'offrir en son temps fixé".
Mais comment se fait la voie de l'union de l'Ein Sof, béni soit-Il, en bas, dans l'âme de l'homme, puisque nulle pensée ne Le saisit, etc. ? Mais voici, c'est en vérité par l'aspect de la tente, et c'est "la tente d'assignation".
Et le sujet est comme il est écrit : "Et de l'ombre de Ma main Je t'ai couvert, etc." (Isaïe 51, 16) (et vois ce qui est écrit à ce sujet sur le verset "Au huitième jour, clôture", second discours) : l'aspect d'ombre, et non une lumière dévoilée. Et c'est par l'aspect des 248 préceptes, qui sont les 248 organes du Roi, et ils sont appelés organes, à la manière d'un exemple, comme les organes du corps, qui sont chair, nerfs et os, et viennent d'une goutte fétide, et néanmoins la vitalité de l'âme réside et se revêt en eux.
Ainsi, à la manière d'un exemple, sont les 248 mitsvot : bien qu'elles soient revêtues de sujets matériels, l'ordre des semences, de moèd, etc., néanmoins la lumière de l'Ein Sof, béni soit-Il, réside et est revêtue en elles véritablement, parce qu'elles sont précisément Sa sagesse et Sa volonté, béni soit-Il, et Lui, béni soit-Il, Sa volonté et Sa sagesse sont tout un, etc. Et voici, comme par exemple celui qui aime son prochain : du fait de son amour, il l'enlace de son corps ou de sa main.
Voici, il est certain que ce n'est pas à cause de l'amour du corps lui-même ou de la main elle-même véritablement qu'il l'enlace, mais parce qu'il aime son intériorité et sa vitalité, il l'enlace de son corps ou de sa main, parce qu'il lui est impossible de saisir son intériorité et sa vitalité seulement. Ainsi, à la manière d'un exemple, voici qu'il est écrit : "et Sa droite m'enlace" (Cantique des Cantiques 2, 6), qui est la Torah, appelée la droite du Saint, béni soit-Il.
Et de même, lorsque l'homme est attaché à la Torah, cela est la proximité de ה' véritablement, et l'union de l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, dans son âme véritablement. Et voici, cette union est une union merveilleuse et puissante dont il n'est pas de semblable dans le matériel ; c'est pourquoi elle est appelée "être absorbé dans le corps du Roi" véritablement.
Et vois ce qui est écrit dans le discours "Que tes tentes sont belles, Yaakov".
ג והנה ב׳ בחי׳ אלו שהם מדבר סיני ואוהל מועד הם נעשים ונמשכים ע״י בחי׳ משה ואהרן כי משה שושבינא דמלכא פי׳ כמו עד״מ שושבינו של החתן שמוליך את החתן למקום הכלה, כך מרע״ה הוא הממשיך בחי׳ יחוד אור א״ס ב״ה למטה שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם שיהי׳ בבחי׳ אוהל מועד כו׳ ואתפשטותא דמשה בכל דרא שהוא משבעה רועים כו׳ הוא בחי׳ משה דעת ה׳ דהיינו לידע את ה׳ שהוא חיי החיים ואין עוד מלבדו כו׳ וכמ״ש דע את אלקי אביך ועבדהו ובחי׳ דעת אינה הידיעה לבדה אלא דעת מלשון הרגשה שהיא ההרגשה בלב שיכיר וירגיש כאלו רואה לעיני בשר בראי׳ חושיי׳ ממש וכמ״ש ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי והגם שמקרא זה נאמר על לעתיד שאז יאמרו ראו עתה כי אני כו׳ כנ״ל (ועיין בגמרא פ״ו דפסחים דס״ח סע״א סנהדרין דצ״א ע״ב זח״א פ׳ לך לך דפ״ז ע״ב ח״ב משפטים ק״ח ב׳) מ״מ כח זה יש בכל נפש ונשמה מישראל ביניקתה מנשמת מרע״ה לקשר מחשבתו בה׳ בקשר אמיץ וחזק כמו שהיא מקושרת בדבר גשמי שרואה בעיני בשר כו׳ אלא שצריכה ליגיעה רבה כו׳ כמ״ש בסש״ב פמ״ב (ועמ״ש ע״פ ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר). ואהרן שושבינא דמטרוניתא, פי׳ מטרוניתא היא בחי׳ כנ״י מקור נשמות ישראל ולהעלות נשמות ישראל ולקשרם בה׳ ולדבקה בו ית׳ חיי החיים ב״ה הוא ע״י אהרן שהוא ג״כ משבעה רועים כו׳ הממשיך לכללות נשמות ישראל להיות התפעלות הנפש בחי׳ מדבר וצמאון ורשפי אש כו׳ כי עבודת אהרן הוא בהעלותך את הנרות.
פי׳ הנרות הם הנשמות כי נר ה׳ נשמת אדם וע״י אהרן היתה הדלקתם והתלהבותם כרשפי שלהבת כו׳ כמ״ש במ״א. אך עוד אחת היא כי הנה א״א לבוא לבחי׳ ומדרגות אלו שהם בחי׳ מדבר סיני ואוהל מועד כו׳ שהוא ענין צאת הנפש מנרתיקה מלבושי נוגה כו׳ ושמחת הנפש בה׳ עושה כו׳ עד שיפריד מנפשו קודם חלאת טומאת הרע גמור שמשלש קליפות הטמאות לגמרי דהיינו להיות סור מרע גמור בפו״מ והוא ענין יציאת מצרים.
3. Et voici, ces deux aspects, qui sont "désert de Sinaï" et "tente d'assignation", se font et sont attirés par l'aspect de Moché et d'Aharon.
Car Moché est le paranymphe du Roi, ce qui s'explique, à la manière d'un exemple, comme le paranymphe de l'époux qui conduit l'époux au lieu de la fiancée : ainsi Moché notre maître est celui qui attire l'aspect de l'union de la lumière de l'Ein Sof, béni soit-Il, en bas, pour qu'elle réside et se dévoile dans l'âme de l'homme, afin qu'il soit dans l'aspect de tente d'assignation, etc. Et l'extension de Moché en chaque génération, qui est des sept bergers, etc., est l'aspect de Moché, la connaissance de ה', c'est-à-dire connaître ה', qu'Il est la vie des vies et qu'il n'y a rien en dehors de Lui, etc., et comme il est écrit : "Connais le Elokim de ton père et sers-Le" (I Chroniques 28, 9).
Et l'aspect de daat n'est pas la connaissance seule, mais daat a le sens de sensation, qui est la sensation dans le cœur : qu'il reconnaisse et sente comme s'il voyait de ses yeux de chair, dans une vision sensible véritablement, et comme il est écrit : "Voyez maintenant que c'est Moi, c'est Moi qui suis, et il n'est point d'Elokim avec Moi". Et bien que ce verset soit dit pour l'avenir, car alors ils diront : "Voyez maintenant que c'est Moi, etc.", comme ci-dessus (et vois dans la Guemara, chapitre 6 de Pessa'him, folio 68, fin de la page a ; Sanhédrin, folio 91b ; Zohar I, paracha Lekh lekha, folio 87b ; II, Michpatim, 108b), néanmoins cette force se trouve en toute âme et nechama d'Israël, par sa nourriture provenant de l'âme de Moché notre maître, pour lier sa pensée à ה' d'un lien ferme et fort, comme elle est liée à une chose matérielle qu'il voit de ses yeux de chair, etc. ; seulement elle a besoin d'un grand effort, etc., comme il est écrit dans le Tanya, chapitre 42 (et vois ce qui est écrit sur le verset "Et Il appela Moché, et ה' lui parla de la tente d'assignation, pour dire").
Et Aharon est le paranymphe de la Matrone. Explication : la Matrone est l'aspect de Knesset Israël, source des âmes d'Israël ; et élever les âmes d'Israël, les lier à ה' et les attacher à Lui, béni soit-Il, vie des vies, béni soit-Il, c'est par Aharon, qui est aussi des sept bergers, etc., celui qui attire pour la généralité des âmes d'Israël qu'il y ait l'émotion de l'âme, l'aspect de désert, de soif et de braises de feu, etc.
Car le service d'Aharon est "lorsque tu élèveras les lampes" (Nombres 8, 2). Explication : les lampes sont les âmes, car "la lampe de ה' est l'âme de l'homme" (Proverbes 20, 27), et par Aharon se faisaient leur allumage et leur embrasement comme les braises de la flamme, etc., comme il est écrit ailleurs.
Mais il y a encore une chose : voici, il est impossible d'arriver à ces aspects et degrés, qui sont l'aspect de désert de Sinaï et de tente d'assignation, etc., qui est le sujet de la sortie de l'âme de son fourreau, des vêtements de noga, etc., et de la joie de l'âme en "ה' qui fait, etc.", avant d'avoir séparé de son âme, d'abord, la souillure de l'impureté du mal absolu, qui est des trois kelipot entièrement impures, c'est-à-dire être "écarte-toi du mal" absolu en acte, et c'est le sujet de la sortie d'Égypte.
וזהו באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים כו׳ כי בחי׳ חודש ובחי׳ שנה הכל א׳ וצ״ל בבחי׳ שנית מיציאת מצרים דהיינו אחר שיהיה סור מרע גמור בתכלית ואזי יכול לבוא לידי בחי׳ ומדרגת מדבר סיני ואוהל מועד כו׳ ע״י בחי׳ משה ואהרן כו׳ כנ״ל (ובמדרש במדבר רבה) (פ׳ ג׳ דף רי״ד ע״ד) איתא שלא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות אהל מועד. היינו כי אלמלא עוזרו לא יכול לו וכמ״ש מזה ע״פ אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בפ׳ שלח ועזר זה הוא בזכות בחי׳ אהל מועד הנ״ל, ועיין בזח״ג פ׳ במדבר קי״ז ב׳ באחד לחדש השני בשנה השנית כולא חד והאי אקרי חדש זיו רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא, והיינו שהבחי׳ ראשונה דיצ״מ בחדש הראשון זהו בחי׳ סור מרע והוא בחי׳ ומדרגת אתכפיא סט״א וזהו יסוד היסודות ואח״כ החדש השני נק׳ חדש זיו דנהיר לבחי׳ ראשונה היינו לבוא לבחי׳ אתהפכא חשוכא לנהורא שזהו ענין מדבר סיני כו׳ רשפי אש וצמאון כו׳ והן הן ג״כ ב׳ בחי׳ חצר החיצונה וחצר הפנימית עמ״ש ע״פ ויושט המלך לאסתר, ועיין מענין זה עוד בזח״ג בהעלותך קנ״ב ע״ב ומש״ש דאי תימא כו׳ לאו הכי כו׳ ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא כו׳ יובן למשכיל ממ״ש ע״פ קחו מאתכם תרומה.
בפ׳ ויקהל. בענין בחי׳ אתכפיא שיש בה בחי׳ שהוא למעלה מבחי׳ אתהפכא, ועמ״ש בשיר השירים ע״פ קול דודי כו׳ בענין מקפץ על הגבעות:
Et c'est ce que signifie : "le premier jour du second mois, la seconde année de leur sortie du pays d'Égypte" etc. (Nombres 1, 1).
Car l'aspect de mois et l'aspect d'année sont tout un, et il faut que ce soit dans l'aspect de seconde depuis la sortie d'Égypte, c'est-à-dire après qu'il y ait un "détourne-toi du mal" complet jusqu'à la perfection, et alors on peut parvenir à l'aspect et au degré du désert du Sinaï et de la tente d'assignation etc., par l'aspect de Moché et d'Aharon etc., comme ci-dessus. (Et dans le Midrach Bamidbar Rabba) (paracha 3, folio 214d) il est dit qu'Israël ne sortit d'Égypte que par le mérite de la tente d'assignation.
C'est-à-dire que "s'Il ne l'aidait pas, il ne pourrait le vaincre" (Soukka 52b), et comme il est écrit de cela sur le verset "Je suis ה' votre Elokim, qui vous ai fait sortir du pays d'Égypte" (Nombres 15, 41), dans la paracha Chela'h, et cette aide est par le mérite de l'aspect de la tente d'assignation susdit. Et vois dans le Zohar III, paracha Bamidbar, 117b : "le premier du second mois, la seconde année, tout est un, et celui-ci est appelé mois de Ziv, allusion à ce mois et à cette année qui éclaire vers la lune".
C'est-à-dire que le premier aspect de la sortie d'Égypte, au premier mois, c'est l'aspect du "détourne-toi du mal", et c'est l'aspect et le degré de l'itkafia du sitra a'hra (l'autre côté soumise), et c'est le fondement des fondements ; et ensuite le second mois est appelé mois de Ziv, qui éclaire vers le premier aspect, c'est-à-dire pour parvenir à l'aspect de l'ithapkha (sitra a'hra transformée), les ténèbres en lumière, ce qui est le sujet du désert du Sinaï etc., les flammèches de feu et la soif etc. Et ce sont aussi les deux aspects de la cour extérieure et de la cour intérieure, voir ce qui est écrit sur le verset "et le roi tendit à Esther" (Esther 5, 2).
Et vois encore de ce sujet dans le Zohar III, Behaalotkha, 152b, et ce qui y est dit : "si tu dis" etc., "il n'en est pas ainsi" etc., "et celui qui prend le fondement en premier" etc., cela sera compris par celui qui comprend, d'après ce qui est écrit sur le verset "Prenez de chez vous une offrande" (Exode 35, 5), dans la paracha Vayakhel, au sujet de l'aspect de l'itkafia, en laquelle il y a un aspect qui est au-dessus de l'aspect de l'ithapkha. Et voir ce qui est écrit dans le Cantique des Cantiques sur le verset "la voix de mon bien-aimé" etc.
(Cantique des Cantiques 2, 8), au sujet de "bondissant sur les collines".
ד ועם כל הנ״ל יובן מ״ש שאו את ראש כו׳, כי הנה ארז״ל אין קורין אבות אלא שלשה שהם אברהם יצחק ויעקב ומדתו של אברהם היא האהבה ושל יצחק היא היראה פחד יצחק ומדתו של יעקב היא הרחמנות שכלולה משתיהן כו׳.
4. Et avec tout ce qui précède, on comprendra ce qui est écrit : "Élevez la tête" etc.
(Nombres 1, 2). Car voici, nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : "on n'appelle pères que trois" (Berakhot 16b), qui sont Avraham, Yits'hak et Yaakov ; et la mida d'Avraham est l'amour, celle de Yits'hak est la crainte, "la frayeur de Yits'hak" (Genèse 31, 42), et la mida de Yaakov est la miséricorde, qui est incluse des deux etc.
והנה מדת הרחמנות היא נמשכה מבחי׳ הדעת כמו שאנו רואים בחוש שטבע התינוק להיות אכזרי לפי שאין בו דעת, וכן הוא ענין מ״ש כרחם אב על בנים ולא כרחם אם כו׳ מפני שנשים דעתן קלה משא״כ האיש מפני שדעתו רחבה יותר הוא מרחם ביותר וכשם שהוא לענין המרחם כך הוא לענין מי שצריך לרחם עליו וכמארז״ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו לפי שאין הרחמנות נופל אלא על מי שיש בו דעת.
Et voici, la mida de la miséricorde est attirée de l'aspect du daat, comme nous le voyons de façon sensible que la nature de l'enfant est d'être cruel, parce qu'il n'y a pas en lui de daat. Et de même est le sujet de ce qui est écrit : "comme un père a pitié de ses fils" (Psaumes 103, 13), et non comme une mère a pitié etc., parce que les femmes ont une daat légère, ce qui n'est pas le cas de l'homme : parce que sa daat est plus large, il a pitié davantage.
Et de même qu'il en est pour le sujet de celui qui a pitié, ainsi en est-il pour le sujet de celui sur qui il faut avoir pitié, et comme nos Sages ont dit : "quiconque n'a pas de daat, il est interdit d'avoir pitié de lui" (Sanhédrin 92a), parce que la miséricorde ne tombe que sur celui en qui il y a de la daat.
והנה מדת הרחמנות של יעקב לעורר רחמים רבים אפי׳ על עולמות עליונים מחמת דעת ה׳ כו׳ כי הוא חיי החיים ואין עוד מלבדו כו׳ והרי הרחמנות שוה על עולמות עליונים מריש כל דרגין כמו על התחתונים ממש מאחר שכולם בחי׳ מדבר ושממון כו׳ וכולא קמי׳ כלא חשיב שהוא מחיה את כולם בשוה ומעלה ומטה שוין אצלו כו׳. אך בהשתלשלות והמשכת המדרגות נמשך מבחי׳ יעקב בחי׳ י״ב שבטים שבט לשון המשכה כמו כוכבא דשביט והוא כמו למשל ענפי האילן שנמשכו מן האילן שממדת רחמנותו של בחי׳ יעקב נמשך מדת רחמנות אחרת של בחי׳ י״ב שבטים.
Et voici, la mida de la miséricorde de Yaakov est pour éveiller des miséricordes nombreuses, même sur les mondes supérieurs, du fait de la daat de ה' etc., car Il est la vie des vies et "il n'y a rien en dehors de Lui" etc. (Deutéronome 4, 35).
Et ainsi la miséricorde est égale sur les mondes supérieurs, depuis le commencement de tous les degrés, comme sur les inférieurs véritablement, puisque tous sont un aspect de désert et de désolation etc., et "tout devant Lui est tenu pour rien", car Il vivifie tous également, et le haut et le bas sont égaux auprès de Lui etc. Mais dans l'enchaînement et l'attraction des degrés, est attiré de l'aspect de Yaakov l'aspect des douze tribus ; chevet a le sens d'attraction, comme le kokhva dechavit (l'étoile filante), et c'est comme, par exemple, les branches de l'arbre qui sont attirées de l'arbre : de la mida de sa miséricorde, de l'aspect de Yaakov, est attirée une autre mida de miséricorde, de l'aspect des douze tribus.
והענין כי בחי׳ ומדרגות השבטים הוא מ״ש עומד על שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה שהשנים עשר בקר הם בחי׳ מרכבה לבחי׳ הים ושם עלו שבטים וכדכתיב ובשם אלקינו נדגול פי׳ שהדגלים הם בחי׳ מרכבה לבחי׳ שם ה׳ שהוא בחי׳ ים והוא בחי׳ מקור וראשית הגילוי בחי׳ עלמא דאתגליא להחיות ולהוות עלמין דאתגליין.
Et le sujet est que l'aspect et les degrés des tribus, c'est ce qui est écrit : "se tenant sur douze bœufs, et la mer au-dessus d'eux" (I Rois 7, 25), que les douze bœufs sont un aspect de merkava pour l'aspect de la mer, et là montèrent les tribus, et comme il est écrit : "et au nom de notre Elokim nous arborons l'étendard" (Psaumes 20, 6). L'explication est que les étendards sont un aspect de merkava pour l'aspect du nom ה', qui est l'aspect de mer, et c'est l'aspect de source et de commencement du dévoilement, l'aspect d'alma deitgalia (le monde du dévoilement), pour vivifier et faire exister les mondes dévoilés.
והנה בחי׳ עלמין דאתגליין המקבלים חיותם מבחי׳ עלמא דאתגלייא הם הנק׳ מים תחתונים ונק׳ מי בוכים כדאיתא בזהר שהמים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא והיינו מפני הדעת וההשגה כי יש מים עליונים מהם בבחי׳ עלמין סתימין דלא אתגליין אך הם נקראים מים התחתונים ויבדל אלקים בין מים למים דעלמין סתימין מקבלים חיותם מכחות והמשכות נעלמות כו׳ כמ״ש בסש״ב ח״ב פי״א ולכן בוכים על ירידתם מטה מטה וכל חפצם וישעם להיות קדם מלכא דוקא. וכך היא בחי׳ ומדת הרחמנות של י״ב שבטים בכל אדם לעורר ר״ר על ניצוץ אלקות שירד ממקום כבודו ממקום גבוה למקום נמוך מאיגרא רמה כו׳ (ועמ״ש בפ׳ ויצא ע״פ וישכם לבן וע״פ כנשר יעיר וע״פ ויאכילך את המן כו׳) והנה בהשתלשלות המדרגות מדרגה אחר מדרגה יצאו מי״ב שבטים ע׳ נפש יוצאי ירך יעקב שהם ג״כ בחי׳ ומדרגת הרחמנות מדתו של יעקב והוא ג״כ בכל אדם לעורר ר״ר על נפשו ולא בשביל הירידה לבדה שירדה ממקום כבודה אלא אף גם זאת שנתלבשה בלבוש הגוף החומרי.
Et voici, l'aspect des mondes dévoilés qui reçoivent leur vitalité de l'aspect d'alma deitgalia, ce sont ceux qui sont appelés eaux inférieures, et ils sont appelés eaux qui pleurent, comme il est dit dans le Zohar que les eaux inférieures pleurent : "nous voulons être devant le Roi". Et c'est à cause du daat et de la saisie, car il y a des eaux supérieures à elles, dans l'aspect des mondes cachés qui ne sont pas dévoilés ; mais elles sont appelées eaux inférieures : "et Elokim sépara entre les eaux et les eaux" (Genèse 1, 7), car les mondes cachés reçoivent leur vitalité de forces et d'attractions cachées etc., comme il est écrit dans le Tanya, seconde partie, chapitre 11.
Et c'est pourquoi elles pleurent sur leur descente, de plus en plus bas, et tout leur désir et leur délectation est d'être devant le Roi précisément. Et ainsi est l'aspect et la mida de la miséricorde des douze tribus en tout homme, pour éveiller des miséricordes nombreuses sur l'étincelle de divinité qui est descendue du lieu de sa gloire, d'un lieu élevé vers un lieu bas, "d'un toit élevé" etc.
('Haguiga 5b) (et voir ce qui est écrit dans la paracha Vayetsé sur le verset "et Lavan se leva de bon matin", et sur le verset "comme l'aigle éveille", et sur le verset "et Il te fit manger la manne" etc.). Et voici, dans l'enchaînement des degrés, degré après degré, sortirent des douze tribus les soixante-dix âmes issues de la cuisse de Yaakov, qui sont aussi l'aspect et le degré de la miséricorde, la mida de Yaakov ; et c'est aussi en tout homme, pour éveiller des miséricordes nombreuses sur son âme, et non pas à cause de la descente seule, qu'elle est descendue du lieu de sa gloire, mais encore ceci, qu'elle s'est revêtue du vêtement du corps matériel.
והנה כל בחי׳ ומדרגת המשכת והתעוררות הרחמים על נפשו ולהעלותה ולקשרה בה׳ הן הם המשכות עליונות הבאות מלמעלה וכמ״ש ונתן לך רחמים ורחמך כו׳. וכן אנו אומרים בברכת אהבת עולם אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בלבנו בינה כו׳ ואין זה מצד הנפש עצמה לפי השגתה שהרי זה מצד ביטול ההשגה והשגת הנבראים כו׳ והוא מבחי׳ דעת ה׳ מבחי׳ מרע״ה כו׳ (וכמ״ש בפ׳ פנחס ע״פ את הכבש אחד תעשה כו׳) והנה ג׳ בחי׳ ומדרגות של ג׳ מיני רחמנות הנ״ל הם כסדרן מלמעלה למטה אך כדי להעלות נפש האדם שהוא למטה מטה מהם צריך להעלות כסדרן מלמטה למעלה דהיינו תחלה למשפחותם בחי׳ ע׳ נפש ואח״כ לבית אבותם בחי׳ בני יעקב ואח״כ למדרגת יעקב כו׳ (ואפשר לומר שכנגד זה מזכירים ומעוררים בשלשה מקומות בתפלה התעוררות רחמים היינו האחד בפסוד״ז כמו שאומרים והוא רחום כו׳ זכור רחמיך כו׳ וכן בברוך שאמר ברוך מרחם כו׳ וכן באשרי חנון ורחום הוי׳.
הב׳ בברכת יוצר אור ברחמיך הרבים רחם עלינו. הג׳ באהבת עולם אבינו אב הרחמן כו׳ שכ״ז התעוררות ג׳ בחי׳ רחמים הנ״ל כסדרן מלמטה למעלה לפני ק״ש שיוכל לבוא לומר ק״ש בחי׳ אחד ואהבת כו׳) והנה זהו ענין ספירת העומר להמשיך בשבעה שבועות בחי׳ הרחמנות מבחי׳ ע׳ נפש כו׳ עד יום חג השבועות שאז הוא זמן מתן תורה שעל כל דבור פרחה נשמתן כו׳ שהוא גילוי בחי׳ אהבה רבה שלמעלה מעלה מבחי׳ הדעת כו׳ והיא היא בחי׳ עבודת מתנה כו׳ ובחי׳ אש שלמעלה כו׳ וזהו לגלגלותם שהוא ענין גלגולת שהיא החופפת על הראש ומוחין שאינה יכולה להתלבש בהם:
Et voici, tout aspect et degré de l'attraction et de l'éveil des miséricordes sur son âme, pour l'élever et la lier à ה', ce sont des attractions supérieures qui viennent d'en haut, et comme il est écrit : "et Il te donnera des miséricordes et Il aura pitié de toi" etc. (Deutéronome 13, 18).
Et de même nous disons dans la bénédiction d'ahavat olam (amour éternel) : "notre Père, Père miséricordieux, Toi qui fais miséricorde, aie pitié, de grâce, de nous, et donne dans notre cœur la bina" etc. Et cela ne vient pas du côté de l'âme elle-même selon sa saisie, car cela vient du côté du bitoul (effacement de soi) de la saisie et de la saisie des créatures etc., et c'est de l'aspect de la daat de ה', de l'aspect de Moché notre maître etc.
(et comme il est écrit dans la paracha Pin'has sur le verset "tu feras l'agneau un" etc.). Et voici, les trois aspects et degrés des trois sortes de miséricorde susdits sont dans leur ordre de haut en bas ; mais pour élever l'âme de l'homme, qui est en bas, en bas d'eux, il faut élever selon leur ordre de bas en haut, c'est-à-dire d'abord selon leurs familles, l'aspect des soixante-dix âmes, et ensuite selon la maison de leurs pères, l'aspect des fils de Yaakov, et ensuite au degré de Yaakov etc.
(et il est possible de dire qu'en regard de cela on mentionne et l'on éveille en trois endroits dans la prière l'éveil des miséricordes, à savoir le premier dans les Pesouké deZimra, comme nous disons "et Il est miséricordieux" etc., "souviens-Toi de Tes miséricordes" etc., et de même dans Baroukh Cheamar "béni soit Celui qui a pitié" etc., et de même dans Achrei "clément et miséricordieux est ה'". Le second, dans la bénédiction de Yotser Or : "dans Tes nombreuses miséricordes, aie pitié de nous".
Le troisième, dans ahavat olam : "notre Père, Père miséricordieux" etc., que tout cela est l'éveil des trois aspects de miséricorde susdits, dans leur ordre de bas en haut, avant le Chema, afin qu'il puisse en venir à dire le Chema, l'aspect de "un", et "tu aimeras" etc.). Et voici, c'est le sujet du compte de l'omer, pour attirer en sept semaines l'aspect de la miséricorde depuis l'aspect des soixante-dix âmes etc., jusqu'au jour de la fête de Chavouot, où c'est le temps du don de la Torah, qu'à chaque parole leur âme s'envolait etc., ce qui est le dévoilement de l'aspect d'un amour immense, qui est au-dessus, au-dessus de l'aspect du daat etc., et c'est précisément l'aspect du service de don etc., et l'aspect du feu d'en haut etc.
Et c'est "selon leurs crânes", qui est le sujet du crâne qui recouvre la tête et les mohin (intelligences), qui ne peut pas se revêtir en eux.