"ה' parla à Moché dans le désert de Sinaï, dans la Tente d'assignation, etc." (Nombres 1, 1). "Élevez la tête, etc., selon leurs crânes, etc." (Nombres 1, 2).
וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו׳. שאו את ראש וגו׳ לגלגלותם וגו׳.
להבין ענין נשיאת ראש ומה ענין פרשה זו אל אוהל מועד. כי הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו שכמו שיש ראש וגולגולת בגשמיות הגוף שהראש עיקרו המוח ועצם הגולגולת מקיפו, כן יש ברוחניות הנפש תלת מוחין שהם חב״ד והרצון הנמשך מהם לקיום המדות וחיותן דאית רצון ואית רצון.
אית רצון לתתא ואית רצון לעילא שהוא נקרא רצון העליון שהוא בבחינת מקיף על המוח. וביאור ענין זה הנה כתיב נודע בשערים בעלה ופי׳ בזהר (פ׳ וירא דק״ג) לכל חד לפום שיעורא דילי׳ כמו דמשער בלבו, דהיינו ע״י שיעמיק ויתבונן בחב״ד שלו בגדולת א״ס ב״ה כפי עומק מחשבתו וכאשר יוכל שאת בלבו ע״י כן הוא מכיר את בוראו הכרה בלב לדבקה בו ית׳.
הגם דלית מחשבה תפיסא בי׳ כלל היינו בי׳ דוקא דהיינו בעצמותו ומהותו כביכול. אבל הנה זה כל האדם להתבונן במה שהוא מהוה עולמות עליונים ותחתונים עד אין מספר ומחיה את כולם ומוציאם מאין ליש ומחדשם בטובו בכל יום ובכל רגע.
"ה' parla à Moché dans le désert de Sinaï, dans la Tente d'assignation, etc." (Nombres 1, 1). "Élevez la tête, etc., selon leurs crânes, etc." (Nombres 1, 2).
Pour comprendre le sujet de l'élévation de la tête, et quel est le rapport de cette section avec la Tente d'assignation. Car voici qu'il est écrit : "Faisons l'homme à Notre image" (Genèse 1, 26) : de même qu'il y a une tête et un crâne dans la corporéité du corps, la tête ayant pour essence le cerveau et l'os du crâne qui l'entoure, de même il y a dans la spiritualité de l'âme trois mohin qui sont 'Habad ('hokhma, bina, daat), et la volonté qui en est attirée pour le maintien des middot et leur vitalité, car il y a volonté et volonté.
Il y a une volonté d'en bas et une volonté d'en haut, qui est appelée la volonté supérieure, laquelle est dans l'aspect de makif sur le cerveau. Et l'explication de ce sujet : voici qu'il est écrit : "Connu aux portes est son mari" (Proverbes 31, 23), et le Zohar l'explique (paracha Vayéra, folio 103) : à chacun selon sa mesure, selon ce qu'il estime dans son cœur, c'est-à-dire en ce qu'il approfondit et médite dans son 'Habad sur la grandeur de l'Ein Sof, béni soit-Il, selon la profondeur de sa pensée, et selon ce que son cœur peut porter ; par cela il connaît son Créateur d'une connaissance du cœur, pour s'attacher à Lui, béni soit-Il.
Bien que nulle pensée ne Le saisisse absolument, cela vise précisément Lui, c'est-à-dire Son essence et Son être, pour ainsi dire. Mais voici que tout l'homme consiste à méditer sur ce qu'Il fait exister les mondes supérieurs et inférieurs jusqu'à l'innombrable, et qu'Il vivifie tous, et les fait sortir de l'ayin (le néant) au yech (l'être, le moi), et les renouvelle dans Sa bonté chaque jour et à chaque instant.
וכל אחד לפי מה שהוא משער בלבו יכול הוא להרחיב דעתו ולהלהיב לבו ונפשו לקשר נפשו בה׳ ולדבקה בו כפי ערך עומק שכלו ותבונתו וכפי ריבוי ההתמדה והתשוקה שמעורר בלבו כל אחד לפי מה שהוא להתלהב ולהתלהט לדבקה בו ית׳. והנה נודע הוא לשון נפעל כי שבחא דקוב״ה הוא בעלה דמטרוניתא (ע׳ בזהר שלח קס״ג ב׳ ובפ׳ תזריע מ״ב ב׳ ובפ׳ אמור צ״ו ב׳ ועמ״ש לעיל פ׳ תשא ע״פ זה יתנו כו׳) שנודע בשערים שהוא ית׳ הוא המשפיל את עצמו בהשתלשלות והתפשטות גדולתו ית׳ להיות נודע.
ע״י כן ונתפס בקרב איש ולב עמוק לפום מה דמשער בלבו דוקא כל חד וחד לפום ערך שיעורא דיליה להמשיך ולקשר אליו ית׳ לדבקה בו. (כי נודע הוא לשון התקשרות כנודע) שבמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כמ״ש במ״א.
והנה הרצון הנמשך מזה לקיום המדות אהבה ויראה שאהבה הוא לדבר שהוא כרצונו וכן להיפוך השנאה הוא לדבר שנגד רצונו והוא לפ״ע ההשגה וההשכלה בגדולתו ית׳ דממכ״ע וסוכ״ע כי ממנו נלקח רצון זה ולכן נק׳ רצון התחתון שהוא למטה מן הדעת אבל אית רצון לעילא שהוא למעלה מעלה מן הרצון הנולד מן הדעת והשכלה שנתפס ומשיג בשכלו ובינתו ענין התפשטות גדולתו של הקב״ה שהוא ממכ״ע וסוכ״ע אלא נמשך מבחי׳ ביטול השגתו והשגת כל הנבראים לגבי מהותו ועצמותו ית׳ מפני רוממותו עד אין קץ דלית מחשבה תפיסא בי׳ כלל והוא למעלה מבחי׳ ההשגה וגדר השכלה ועי״ז תתעורר הנפש לצאת מנרתיקה והוא בחי׳ תשוקה וכלות הנפש ממש להשתפך אל חיק אביה הוא מהותו ועצמותו ית׳ דכולא קמי׳ כלא חשיבא ממש ולא שייך לומר ממכ״ע וסוכ״ע אלא בזיו וההארה מאור א״ס ב״ה המאיר ומחיה כל עלמין והוא בחי׳ מלכות א״ס ב״ה כמ״ש מלך יחיד חי העולמים וכתיב מלכותך מלכות כל עולמים אבל הוא לבדו הוא לא בגדר ממלא כל עלמין ולא בגדר סובב כל עלמין ולית מחשבה תפיסא בי׳ כלל כי אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא כו׳ כנ״ל ואני הוי״ה לא שניתי כתיב ותשוקה נפלאה זו ורצון זה נמשך לנשמות והאיר בהתגלות על נפשם בחג השבועות על ידי מתן תורה בעשרת הדברות כמארז״ל שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתן והיינו שהדבור היה ממשיך להם תשוקה זו שהדבור הוא המשכה ממהותו ועצמותו ית׳ לנש״י (ועמש״ל פ׳ יתרו בד״ה מראיהם ומעשיהם ומ״ש ע״פ ואהי׳ אצלו אמון) וזהו אנכי ה׳ אלהיך דייקא המאיר ומתפשט בך ואנכי מי שאנכי פי׳ שאין מכיר ומשיג בחי׳ אנכי אלא אנכי בעצמי והוא הוא הוי״ה אלקיך דהיינו ניצוץ אלהות השורה בך כי חלק הוי׳ עמו כמ״ש ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום כי הנה מהות הנשמות ועצמותן לא ירדה להתלבש בעוה״ז בגוף ונה״ב אלא זיו והארה בעלמא ממנה בלבד הוא שמתפשט ונתפס בשכל ומדות כנ״ל שהן הן כחות הנפש אבל עיקר מהותה ועצמותה של הנשמה לפי מה שהיא במקור חוצבה מריש כל דרגין וכו׳ בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הוא למעלה מעלה מגדר ההשגה הנתפס בשכל אנושי אלא שהיא דבוקה בשורשה באלהים חיים בדביקות נצחי לעולמי עד ואין לה אלא רצון אחד לאביה שבשמי׳ בלבד לעול׳ בלי שינוי בבחי׳ ביטול אליו ית׳ לפי שהיא חלק אלוה ממעל ממש (וכמבואר במ״ע ע״פ יונתי בחגוי כו׳) והשינויים הם למטה מצד שינוי ההשגות בכחות הנפש בלבד. והיינו לפי שהנפש עצמה אינה מתלבשת בכחותי׳ אלא עומדת עליהם מלמעלה בבחי׳ מקיף בלבד.
ובשבועות על ידי מתן תורה נתגלה הרצון העליון שהוא למעלה מן הדעת והאיר אז שורש נשמות תוך כחות הנפש בגילוי רב ועצום (ועמ״ש במ״א ע״פ כי תצא בפי׳ בקשו פני את פניך ה׳ אבקש כו׳) ולכן על כל דבור פרחה נשמתן דהיינו שנסתלק למעלה מבחי׳ וגדר השכלה והשגה להכלל ולבטל במציאות, ממש אליו ית׳ בכלות הנפש ממש. וזהו אשר הוצאתיך מארץ מצרים שכל העולמות ומדרגות שלמטה מבחי׳ זו נק׳ בשם מצרים לגבי בחינה זו כי שאר כל עניני השגות ודביקות באלהים חיים הם עדיין בבחינה וגדר מצר וגבול הנ״ל וכמ״ש במ״א (לקמן ע״פ וספרתם לכם ועמ״ש בביאור ע״פ אלה מסעי הענין שעד ירדן יריחו נק׳ יצ ״מ).
וזהו בטל רצונך מפני רצונו שענין עשה רצונו כרצונך הוא מצד רצון התחתון הנמשך מהשגת והשכלת לבותם כל אחד מכחות הנפש המתלבש בגוף והרי עדיין יש לו רצון נפרד בפני עצמו אלא שאעפ״כ על ידי העמקת הדעת והתבוננות בגדולתו ית׳ יתפעל ויעשה בנפשו ולבו רצונו של מקום ב״ה משא״כ ענין בטל רצונך כו׳ הוא בחי׳ ביטול והעברה לגמרי שלא יהיה לו רצון עצמו כלל כ״א רצון אחד לה׳ לבדו דהיינו שיהיה רצון עליון לבדו מאיר בו להשתפך נפשו אל חיק אביה ממש.
Et chacun, selon ce qu'il estime dans son cœur, peut élargir sa daat et enflammer son cœur et son âme pour lier son âme à ה' et s'attacher à Lui, selon la valeur de la profondeur de son intellect et de sa bina, et selon l'abondance de la constance et du désir qu'il éveille dans son cœur, chacun selon ce qu'il est, pour s'enflammer et s'embraser afin de s'attacher à Lui, béni soit-Il. Or "connu" a le sens du nifal, car la louange du Saint, béni soit-Il, est l'époux de la Matronita (voir dans le Zohar Chela'h 163b, dans la paracha Tazria 42b, dans la paracha Emor 96b, et voir ce qui est écrit plus haut, paracha Tissa, sur le verset "ceci ils donneront, etc."), en ce que, "connu aux portes", c'est qu'Il, béni soit-Il, s'abaisse Lui-même dans l'enchaînement et l'extension de Sa grandeur, béni soit-Il, pour être connu.
Par cela Il est saisi au sein de l'homme et d'un cœur profond, précisément selon ce qu'il estime dans son cœur, chacun selon la valeur de sa mesure, pour attirer et lier vers Lui, béni soit-Il, afin de s'attacher à Lui. (Car "connu" a le sens d'attachement, comme il est connu.) Là où tu trouves Sa grandeur, là tu trouves Son humilité, comme il est écrit ailleurs.
Or la volonté qui en est attirée pour le maintien des middot, l'amour et la crainte, car l'amour est pour une chose qui est selon sa volonté, et inversement la haine est pour une chose qui est contre sa volonté, elle est selon la valeur de la saisie et de l'intellection de Sa grandeur, béni soit-Il, de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes), car de Lui est prise cette volonté ; c'est pourquoi elle est appelée la volonté inférieure, qui est au-dessous de la daat. Mais il y a une volonté d'en haut, qui est bien au-dessus de la volonté née de la daat et de l'intellection qui saisit et appréhende dans son intellect et sa bina le sujet de l'extension de la grandeur du Saint, béni soit-Il, qui est memalé kol almin et sovev kol almin ; elle est plutôt attirée de l'aspect du bitoul (effacement de soi) de sa saisie et de la saisie de toutes les créatures vis-à-vis de Son être et de Son essence, béni soit-Il, à cause de Son élévation jusqu'à l'infini, car nulle pensée ne Le saisit absolument, et elle est au-dessus de l'aspect de la saisie et de la limite de l'intellection.
Par cela l'âme s'éveille à sortir de son fourreau, et c'est l'aspect du désir et de kelot hanefech (l'expiration de l'âme) véritablement, pour se répandre dans le sein de son Père, qui est Son être et Son essence, béni soit-Il, car tout devant Lui n'est absolument pas compté, et il n'est pas pertinent de dire memalé kol almin et sovev kol almin sinon du rayonnement et de l'illumination de l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, qui éclaire et vivifie tous les mondes, et c'est l'aspect de la malkhout de l'Ein Sof, béni soit-Il, comme il est écrit : "Roi unique, vie des mondes", et il est écrit : "Ta royauté est une royauté de tous les mondes" (Psaumes 145, 13) ; mais Lui seul n'est pas dans la limite de celui qui remplit tous les mondes, ni dans la limite de celui qui entoure tous les mondes, et nulle pensée ne Le saisit absolument, car "C'est Toi qui es avant que le monde fût créé, et c'est Toi, etc.", comme ci-dessus, et il est écrit : "Et Moi, ה', Je n'ai pas changé" (Malachie 3, 6). Et ce désir prodigieux et cette volonté sont attirés vers les âmes et ont illuminé en révélation sur leur âme à la fête de Chavouot, par le don de la Torah, dans les Dix Commandements, comme ont dit nos Sages : sur chaque parole leur âme s'envolait ; c'est-à-dire que la parole attirait pour eux ce désir, car la parole est une attraction depuis Son être et Son essence, béni soit-Il, vers les âmes d'Israël (et voir ce qui est écrit plus haut, paracha Yitro, au début du discours "Leur aspect et leurs actions", et ce qui est écrit sur le verset "Et j'étais auprès de Lui un nourrisson").
Et c'est : "Anokhi, ה' ton Elokim" (Exode 20, 2) précisément, qui éclaire et s'étend en toi ; et Anokhi, "Celui que Je suis", s'explique en ce que nul ne connaît ni ne saisit l'aspect d'Anokhi sinon Anokhi Lui-même ; et c'est Lui qui est ה' ton Elokim, c'est-à-dire l'étincelle de divinité qui réside en toi, car "la part de ה' est Son peuple" (Deutéronome 32, 9), comme il est écrit : "Et vous qui vous attachez à ה' votre Elokim, vous êtes tous vivants aujourd'hui" (Deutéronome 4, 4). Car voici que l'être des âmes et leur essence ne sont pas descendus pour se revêtir dans ce monde-ci dans le corps et la nefech habéhamit (âme animale), mais un rayonnement et une illumination seulement, d'elle uniquement, est ce qui s'étend et est saisi dans l'intellect et les middot, comme ci-dessus, qui sont précisément les forces de l'âme ; mais l'essentiel de son être et de son essence, à l'âme, selon ce qu'elle est dans la source d'où elle est taillée, depuis le commencement de tous les degrés, etc., "Je l'ai créé, Je l'ai formé, Je l'ai même fait" (Isaïe 43, 7), est bien au-dessus de la limite de la saisie saisie dans l'intellect humain ; sinon qu'elle est attachée à sa racine dans le D.ieu vivant, d'un attachement éternel à jamais, et elle n'a qu'une seule volonté pour son Père qui est dans les cieux uniquement, à jamais, sans changement, dans l'aspect du bitoul envers Lui, béni soit-Il, parce qu'elle est une part de D.ieu d'en haut véritablement (et comme il est expliqué ailleurs sur le verset "Ma colombe dans les fentes du rocher, etc.").
Et les changements sont en bas, du côté du changement des saisies dans les forces de l'âme uniquement. C'est-à-dire selon que l'âme elle-même ne se revêt pas dans ses forces, mais se tient au-dessus d'elles dans l'aspect de makif uniquement.
Et à Chavouot, par le don de la Torah, s'est révélée la volonté supérieure qui est au-dessus de la daat, et a alors illuminé la racine des âmes au sein des forces de l'âme d'une révélation grande et puissante (et voir ce qui est écrit ailleurs sur le verset "Lorsque tu sortiras", dans l'explication de "Cherchez Ma face ; Ta face, ה', je chercherai, etc."). C'est pourquoi sur chaque parole leur âme s'envolait, c'est-à-dire qu'elle se retirait au-dessus de l'aspect et de la limite de l'intellection et de la saisie, pour être englobée et s'annuler dans l'existence, véritablement, envers Lui, béni soit-Il, dans kelot hanefech véritablement.
Et c'est : "qui t'ai fait sortir du pays d'Égypte", car tous les mondes et les degrés qui sont au-dessous de cet aspect sont appelés du nom d'Égypte vis-à-vis de cet aspect, puisque tout le reste des sujets de saisies et d'attachement au D.ieu vivant sont encore dans l'aspect et la limite de détroit et de borne susdits, et comme il est écrit ailleurs (plus loin, sur le verset "Et vous compterez pour vous", et voir ce qui est écrit dans l'explication sur le verset "Voici les étapes", le sujet que jusqu'au Jourdain de Jéricho est appelé sortie d'Égypte). Et c'est : "Annule ta volonté devant Sa volonté" (Avot 2, 4) : le sujet de "Fais Sa volonté comme ta volonté" est du côté de la volonté inférieure attirée de la saisie et de l'intellection de leur cœur, chacun par les forces de l'âme qui se revêtent dans le corps, et voici qu'il a encore une volonté séparée en elle-même ; sinon que néanmoins, par l'approfondissement de la daat et la méditation sur Sa grandeur, béni soit-Il, il sera ému et fera dans son âme et son cœur la volonté de D.ieu (Makom), béni soit-Il.
Il n'en va pas de même du sujet de "Annule ta volonté, etc." : c'est l'aspect du bitoul et du passage complet, de sorte qu'il n'ait point de volonté propre du tout, mais une seule volonté pour ה' uniquement, c'est-à-dire que la volonté supérieure seule éclaire en lui, pour que son âme se répande dans le sein de son Père véritablement.
וזהו שאו את ראש וגו׳ לגולגלותם וגו׳ דהיינו לקשר רצון התחתון הנמשך מבחי׳ ראש ומוחין המלובשים בגוף ונפש ולחברו ולהעלותו למעלה מעלה למקור חוצבה עיקרה ושרשה דיליה שהוא מהות הנשמה עצמה העומדת למעלה והיא בבחי׳ מקיף ואינה מאירה בתוך הגוף כי עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה׳ וכמ״ש במ״א, והוא כמשל האדם שנכרת גופו מראשו.
Et c'est : "Élevez la tête, etc., selon leurs crânes, etc.", c'est-à-dire lier la volonté inférieure qui est attirée de l'aspect de la tête et des mohin revêtus dans le corps et l'âme, et la joindre et l'élever bien au-dessus, vers la source d'où elle est taillée, son essence et sa racine à elle, qui est l'être de l'âme elle-même qui se tient en haut, et elle est dans l'aspect de makif et n'éclaire pas au sein du corps, car "vos fautes font séparation entre vous et votre Elokim" (Isaïe 59, 2), "et cette âme sera retranchée de devant Moi, ה'", et comme il est écrit ailleurs ; et c'est comme la parabole de l'homme dont le corps est retranché de sa tête.
והעצה היעוצה לזה הוא כמו דרך משל אם היה נמצא ברפואות לחבר גופו אל ראשו, כך הוא הענין נשיאת ראש שהוא רצון התחתון הנולד משכל ומדות כחות הנפש להעלות למעלה לבחי׳ גולגלותם דווקא דהיינו גולגולת שלהם עצמם שהוא שרש נשמתם למעלה כי שם מאיר רצה״ע כנ״ל (ועמ״ש פ׳ כי תשא סד״ה שמאלו תחת לראשי וע״פ ויקהל משה) וזהו ענין ספירת העומר היום יום כו׳ פי׳ כי ימים הם בחי׳ המשכות והיינו המשכת רצון העליון (עמ״ש בד״ה וספרתם הנ״ל בפי׳ וענין תספרו חמשים יום וע׳ ג״כ מ״ש בפ׳ אמור בפי׳ וספרתם לכם ממחרת השבת כו׳) מלמעלה למטה והיינו ע״י בחי׳ אהל מועד כי מועד על שם ונועדתי שמה לבני ישראל. והנה ונועדתי ונודעתי הוא ענין אחד אותיות דדין כאותיות דדין ושניהם לשון התקשרות ודביקות הקב״ה בנש״י, אלא שנודעתי הוא ע״י הדעת וההשגה בגדולתו ית׳ כמ״ש נודע בשערים בעלה, אבל ונועדתי הוא בחי׳ יחוד וקשר עליון מבחי׳ אנכי מי שאנכי לקשר נפשם להשתפך אל חיק אביה (ועמ״ש ע״פ להקריב לי במועדו וע׳ בזהר פ׳ ויגש דר״ו ע״ב ובהרמ״ז שם ובזהר משפטים דצ״ז ע״א).
אך אי אפשר להמשיך ולהאיר על נפשם בהתגלות ממש אור בחינה זו כ״א ע״י בחי׳ אהל ומשכן שהוא מה שכתוב אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי בית אמי זו תורה שבכתב וחדר הורתי זו תושבע״פ כמו שהולד ניתן בבטן אמו כך הוא ענין רצה״ע המלובש בדיני התורה שבע״פ איסור והיתר חייב וזכאי כו׳, והגם שירדה תורה ונתלבשה בדברים גשמיים עכ״ז הרי מלובש בה רצה״ע ממש ועי״ז גם האדם העוסק בה ממשיך ומאיר על נפשו אור הרצה״ע ממש אשר לית מחת״ב כלל כמ״ש במ״א (וע׳ בזח״ב צ״ו א׳). אך שצריך האדם לתת עצות בנפשו שלא ישאר למטה וצריך לזה ב׳ בחי׳ בחינת כהנים ובחי׳ לוים.
בחינת כהנים הוא מלמעלה למטה בחי׳ מים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך ובחי׳ לוים הוא בחי׳ שלהבת אש העולה ממטה למעלה.
Et le conseil conseillé pour cela est, à titre de parabole, s'il se trouvait dans les remèdes de quoi joindre son corps à sa tête : ainsi est le sujet de l'élévation de la tête, qui est la volonté inférieure née de l'intellect et des middot, forces de l'âme, pour l'élever en haut vers l'aspect de leurs crânes précisément, c'est-à-dire le crâne d'eux-mêmes, qui est la racine de leur âme en haut, car là éclaire la volonté supérieure, comme ci-dessus (et voir ce qui est écrit, paracha Ki Tissa, à la fin du discours "Sa gauche est sous ma tête", et sur le verset "Et Moché rassembla"). Et c'est le sujet du compte de l'omer, "aujourd'hui est un jour, etc." : l'explication est que les jours sont l'aspect d'attractions, à savoir l'attraction de la volonté supérieure (voir ce qui est écrit au discours "Et vous compterez" susdit, dans l'explication et le sujet de "vous compterez cinquante jours", et voir aussi ce qui est écrit dans la paracha Emor, dans l'explication de "Et vous compterez pour vous dès le lendemain du chabbat, etc.") d'en haut vers en bas, et c'est par l'aspect de la Tente d'assignation, car moèd est d'après "Et Je M'assignerai là aux enfants d'Israël" (Exode 29, 43).
Or "Et Je M'assignerai" et "Et Je serai connu" sont un seul sujet, les lettres de ceux-ci comme les lettres de ceux-ci, et tous deux ont le sens d'attachement et d'adhérence du Saint, béni soit-Il, aux âmes d'Israël ; seulement "Je serai connu" est par la daat et la saisie de Sa grandeur, béni soit-Il, comme il est écrit : "Connu aux portes est son mari" ; mais "Et Je M'assignerai" est l'aspect d'une union et d'un lien supérieur, depuis l'aspect d'"Anokhi, Celui que Je suis", pour lier leur âme afin qu'elle se répande dans le sein de son Père (et voir ce qui est écrit sur le verset "pour M'offrir en son temps fixé", et voir dans le Zohar, paracha Vayigach, folio 206b, et dans le Ramaz là, et dans le Zohar Michpatim, folio 97a). Mais il est impossible d'attirer et d'illuminer sur leur âme, en révélation véritable, la lumière de cet aspect, sinon par l'aspect de la tente et du tabernacle, qui est ce qui est écrit : "Je l'ai saisi et je ne le lâcherai pas, jusqu'à ce que je l'aie amené dans la maison de ma mère et dans la chambre de celle qui m'a conçue" (Cantique des Cantiques 3, 4) : la maison de ma mère, c'est la Torah écrite, et la chambre de celle qui m'a conçue, c'est la Torah orale ; de même que l'enfant est placé dans le ventre de sa mère, ainsi est le sujet de la volonté supérieure revêtue dans les lois de la Torah orale, interdit et permis, coupable et innocent, etc.
Et bien que la Torah soit descendue et se soit revêtue dans des choses corporelles, néanmoins y est revêtue la volonté supérieure véritablement, et par cela l'homme aussi qui s'en occupe attire et illumine sur son âme la lumière de la volonté supérieure véritablement, dont nulle pensée ne Le saisit absolument, comme il est écrit ailleurs (et voir Zohar II, 96a). Mais il faut que l'homme se donne des conseils dans son âme pour qu'il ne reste pas en bas, et il faut pour cela deux aspects : l'aspect des cohanim et l'aspect des Léviim.
L'aspect des cohanim est d'en haut vers en bas, l'aspect de l'eau qui descend d'un lieu élevé vers un lieu bas ; et l'aspect des Léviim est l'aspect de la flamme de feu qui monte d'en bas vers en haut.
וביאור ענין זה הנה כתיב ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים פי׳ ובחנות המשכן כשירד בחי׳ המשכן ממדרגתו תהיה הקמה ע״י הלוים דהיינו בנשמת האדם למטה שירדה הארתה ונתלבשה בגוף ונה״ב בעוה״ז. הנה זאת העצה לעורר על נפשו בחי׳ גבורות קדושות והם מתחלקים לשלש בחי׳ גרשון קהת ומררי גרשון הוא ענין מ״ש גרש את האמה הזאת ואת בנה שהוא מבחי׳ גבורות (שלכן קוראין פרשה זו בר״ה) כי שמאל דוחה ומגרש את הרע מקרבו ואיזהו גבור הכובש את יצרו והוא בחי׳ היותר מעולה ממ״ש ביצ״מ כי ברח העם לפי שהיה עדיין הרע בתוקפו כמ״ש במ״א, אבל העיקר הוא לגרש את הרע מקרבו שיהיה הרע בורח ממנו וכמ״ש ורדפו מכם חמשה מאה ולכן (לע״ל ) כתיב כי לא בחפזון תצאו וגו׳ דאתכפי׳ סט״א וזהו ותאמר שרה שהיא בחי׳ ומדת מלכותו ית׳ לאברהם שהוא בחי׳ חסד עליון גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו׳, ישמעאל הוא בחי׳ תאוות רעות ושרשם, וכענין לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכמ״ש במ״א.
Et l'explication de ce sujet : voici qu'il est écrit : "Et lorsque le tabernacle campera, les Léviim le dresseront" (Nombres 1, 51). L'explication de "et lorsque le tabernacle campera" : lorsque l'aspect du tabernacle sera descendu de son degré, le redressement sera par les Léviim, c'est-à-dire dans l'âme de l'homme en bas, dont l'illumination est descendue et s'est revêtue dans le corps et la nefech habéhamit dans ce monde-ci.
Voici que tel est le conseil : éveiller sur son âme l'aspect des guevoura saintes, et elles se divisent en trois aspects : Guerchon, Kehat et Merari. Guerchon est le sujet de ce qui est écrit : "Chasse cette servante et son fils" (Genèse 21, 10), qui est de l'aspect des guevoura (c'est pourquoi on lit cette section à Roch Hachana), car la gauche repousse et chasse le mal de son sein ; et "qui est le fort ? celui qui maîtrise son penchant" (Avot 4, 1).
Et c'est un aspect plus excellent que ce qui est écrit à la sortie d'Égypte : "car le peuple s'est enfui" (Exode 14, 5), parce que le mal était encore dans sa force, comme il est écrit ailleurs ; mais l'essentiel est de chasser le mal de son sein, de sorte que le mal s'enfuie de lui, et comme il est écrit : "cinq d'entre vous en poursuivront cent" (Lévitique 26, 8) ; c'est pourquoi (à l'avenir) il est écrit : "car ce n'est pas en hâte que vous sortirez, etc." (Isaïe 52, 12), que la sitra a'hra (l'autre côté) est soumise (itkafia). Et c'est : "Et Sara dit", elle qui est l'aspect et la mida de Sa malkhout, béni soit-Il, à Avraham, qui est l'aspect du 'hessed supérieur : "Chasse cette servante et son fils, car il n'héritera pas, etc." ; Yichmaël est l'aspect des désirs mauvais et de leur racine, et à la manière de : non comme Avraham, de qui est sorti Yichmaël, et comme il est écrit ailleurs.
ומררי הוא ענין המרירות בהיות ממארי דחושבנא על ימי חלדו אשר רובם ככולם בחשך ילך בכריתות הגוף מן הראש הוא בחי׳ לגולגלותם של נפשו שאינה מאירה בנפשו כ״א לעתים רחוקים מפני עוונותיו המבדילים. או משום שעדיין לא אתכפייא סט״א וכו׳.
או משום שהלביש נפשו בלבושים צואים מהבל ורעות רוח מדברים בטלים ומחשבות אדם ותחבולותיו בעניני עוה״ז וכסופין בטלין דילי׳. ובחינה זו היא ג״כ מבחי׳ לוים שרש הגבורות שהמרירות הוא מיסוד אש ושעי״ז הוא מתעורר כח החמימות וכמ״ש במ״א, ועי״ז הוא בא לבחי׳ ומעלת קהת מלשון ולו יקהת עמים (אלא שהיו״ד נוספת להורות על הפעולה לעתיד) שהוא לשון אסיפה וקיבוץ כתרגומו ולו יתכנשון עממיא דהיינו שמתאסף ומתקבץ אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף במקור חוצבה ברשפי אש שלהבת העולה למעלה.
ומה שלא נאמר בפירוש לשון אסיפה כדכתיב בהתאסף ראשי עם וגו׳ כי שם נאמר יחד שבטי ישראל שקבוצם נקרא אסיפה אבל בהקבץ בחי׳ שאר עמים להתאסף למקורם נאמר יקהת מלשון קיוהא הוא ענין חריפות וחמיצות כמו דרך משל העושה מטעמים מדברים חריפים וחמוצים וכו׳, כך הוא בענין זה דאתהפכו מרירא למיתקא ו לכן נק׳ בחי׳ זו קהת והיא ג״כ עבודת הלוים מבחי׳ גבורות שמרירו הוא דאתהפכא למיתקא וחשוכא לנהורא (ועמ״ש ע״פ נשא את ראש בני גרשון כו׳ מענין ג׳ בחי׳ הלוים). והנה כל זה הוא עבודת הלוים להעלות נפשו לה׳ ממטה למעלה להיות דבוקה בשורשה באלהים חיים, אבל בחי׳ הכהנים הוא מלמעלה למטה, כי הנה כתיב ובא אהרן ובניו וגו׳ וכסו וגו׳ שהם הם המכסים ומלבישים את כלי הקדש בלבושים רבים שש וארגמן כו׳ שית גוונין הם שית סדרי משנה שבהם מלובש רצה״ע ית׳ משא״כ בבני קהת כתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקדש.
Et Merari est le sujet de l'amertume, lorsqu'on est maître du compte sur les jours de sa vie, dont la plupart comme leur totalité marchent dans les ténèbres, dans le retranchement du corps d'avec la tête, qui est l'aspect de "selon leurs crânes" de son âme, laquelle n'éclaire pas dans son âme sinon à de rares moments, à cause de ses fautes qui font séparation. Ou parce que la sitra a'hra n'est pas encore soumise, etc.
Ou parce qu'il a revêtu son âme de vêtements souillés, du souffle et des vanités, de paroles vaines, et des pensées de l'homme et de ses stratagèmes dans les sujets de ce monde-ci, et de ses désirs vains à lui. Et cet aspect est aussi de l'aspect des Léviim, racine des guevoura, car l'amertume est du fondement du feu, et par cela s'éveille la force de la chaleur, et comme il est écrit ailleurs ; et par cela il vient à l'aspect et au degré de Kehat, de l'expression "et à lui l'assemblée des peuples" (Genèse 49, 10) (seulement le youd est ajouté pour indiquer l'action pour l'avenir), qui a le sens de rassemblement et de réunion, comme son targoum : "et vers lui se rassembleront les peuples", c'est-à-dire que se rassemblent et se réunissent vers lui son cœur, son esprit et son âme, il les rassemblera vers lui, dans la source d'où elle est taillée, dans les braises de feu de la flamme qui monte en haut.
Et ce qui n'est pas dit explicitement l'expression de rassemblement, comme il est écrit : "lorsqu'il rassemblait les chefs du peuple, etc." (Deutéronome 33, 5), c'est que là il est dit "ensemble les tribus d'Israël", dont la réunion est appelée rassemblement ; mais lorsque se réunit l'aspect des autres peuples pour se rassembler vers leur source, il est dit yikhat, de l'expression kivha, qui est le sujet de l'âcreté et de l'acidité, comme, à titre de parabole, celui qui prépare des mets de choses âcres et acides, etc. : ainsi en est-il dans ce sujet, que l'amer est transformé en doux ; c'est pourquoi cet aspect est appelé Kehat, et c'est aussi le service des Léviim de l'aspect des guevoura, que son amertume est transformée (ithapkha) en douceur et l'obscurité en lumière (et voir ce qui est écrit sur le verset "Relève la tête des fils de Guerchon, etc.", du sujet des trois aspects des Léviim). Or tout cela est le service des Léviim, pour élever son âme vers ה' d'en bas vers en haut, afin qu'elle soit attachée à sa racine dans le D.ieu vivant ; mais l'aspect des cohanim est d'en haut vers en bas, car voici qu'il est écrit : "Et Aharon et ses fils viendront, etc., et ils couvriront, etc.", ce sont eux qui couvrent et revêtent les ustensiles saints de nombreux vêtements, byssus et pourpre, etc. : six teintes, ce sont les six ordres de la Michna, dans lesquels est revêtue la volonté supérieure, béni soit-Il ; il n'en va pas de même des fils de Kehat, dont il est écrit : "et ils n'entreront pas pour voir lorsque l'on engloutira le saint" (Nombres 4, 20).
והענין כי אמרו רז״ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי׳ תורה אין לו שעיקר תשוקתו וחפצו יהיה לה׳ לבדו ולדבקה בו ית׳ ולא להתורה בלבד וכמ״ש אחזתיו ולא ארפנו אחזתיו דוקא אלא שהבאתיו אל בית אמי וגו׳ והוא ע״י בחי׳ אהרן הכהן העליון המביא רצה״ע אל בית אמי כנ״ל (וע׳ בזהר פ׳ קרח דקע״ז ב׳ ובהרמ״ז שם וע׳ בזהר ויחי דרל״ב ב׳ פי׳ פסוק ולא יבואו כו׳ בע״א) וכמ״ש בתורה כמה פעמים וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן שדבר ה׳ נמשך לישראל ע״י בחי׳ משה ובחי׳ אהרן וזהו ענין עוטה אור כשלמה וכמ״ש במ״א. (וע׳ מענין שאו את ראש ברבות מצורע ס״פ י״ח.
במדבר פרשה א׳ שזהו ענין וירם קרן שם ר״פ ד׳. פרשה ז׳ דרכ״ג ב׳.
פרשה ט׳ דר״ל ב׳ פרשה י׳ דרל״ו ג׳. פנחס פכ״א דרפ״א ב׳.
שה״ש רבה בפסוק שררך אגן זח״ג פנחס רנ״ג ב׳):
Et le sujet, car ont dit nos Sages : quiconque dit "je n'ai que la Torah", même la Torah il ne l'a pas (Yevamot 109b), car l'essentiel de son désir et de son vouloir sera pour ה' uniquement et pour s'attacher à Lui, béni soit-Il, et non pour la Torah seule, et comme il est écrit : "Je l'ai saisi et je ne le lâcherai pas", "je l'ai saisi" précisément, sinon que je l'ai amené dans la maison de ma mère, etc. ; et c'est par l'aspect d'Aharon, le cohen supérieur, qui amène la volonté supérieure dans la maison de ma mère, comme ci-dessus (et voir dans le Zohar, paracha Kora'h, folio 177b, et dans le Ramaz là, et voir dans le Zohar Vayé'hi, folio 232b, l'explication du verset "et ils n'entreront pas, etc.", d'une autre manière). Et comme il est écrit dans la Torah plusieurs fois : "ה' parla à Moché et à Aharon", que la parole de ה' est attirée vers Israël par l'aspect de Moché et l'aspect d'Aharon ; et c'est le sujet de "Il s'enveloppe de lumière comme d'un manteau" (Psaumes 104, 2), et comme il est écrit ailleurs.
(Et voir du sujet de "Élevez la tête" dans les Rabbot : Metsora, fin du chapitre 18. Bamidbar, section 1, que c'est le sujet de "et Il élèvera une corne", là, début du chapitre 4.
Section 7, folio 223b. Section 9, folio 230b.
Section 10, folio 236c. Pin'has, chapitre 21, folio 281b.
Cantique des Cantiques Rabba, sur le verset "Ton nombril est une coupe". Zohar III, Pin'has, 253b.)