Il est interdit à l'homme de goûter avant de donner de la nourriture à son bétail, car il est dit : "et Je donnerai de l'herbe dans ton champ pour ton bétail", et ensuite "et tu mangeras" etc. (Deutéronome 11, 15).
אסור לאדם שיטעום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת כו׳. הנה הקרבנות היה ענינם להעלות בהמה ע״ג המזבח כו׳ כדי שיהיה מאכל לארי׳ דאכיל קרבנין כמ״ש [לקמן] בד״ה ואריה כבקר יאכל תבן (ולשם שייך דרוש זה ג״כ).
והנה כדי שתוכל הבהמה ליכלל באש שלמעלה ותהיה לריח ניחוח כו׳ צריך לזה המשכה והארה מלמעלה למטה ליתן לה כח ועוז לעלות ולהתהפך ממהות למהות כו׳ והוא בחי׳ עשב של מעלה שנותנים לבהמה מאכל להחזיק כחה שתוכל לעלות כמו שיתחזק האדם ע״י מאכל כו׳, וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך שתוכל לעלות כו׳ ועמ״ש מענין פי׳ עשב בד״ה ואלה המשפטים והיינו בפסוקי דזמרה דהתפעלות הנפש האלקי׳ הוא בבחי׳ בהמה כדוגמת המרכבה עליונה דפני אריה פני שור כו׳ וכמ״ש וישרנה הפרות כו׳ הלוך וגעו כו׳ כמ״ש [לקמן] (בד״ה וספרתם לכם דחג השבועות) והוא מהתבוננות שבחו של מקום בבחי׳ ממכ״ע דוקא וכמ״ש בד״ה בכ״ה בכסליו ובד״ה אדם כי יקריב מכם וכמו בשרשה שלוקחה משמרי האופנים. והנה התפעלות המלאכים הנק׳ חיות ובהמות למעלה הוא מבחי׳ צמצום השגתם באלקים בבחי׳ ממלא כח הפועל בנפעל לבד (וכמ״ש במ״א בפי׳ וצדקתך ירננו בד״ה רני ושמחי) והוא ענין השירה בפסוד״ז באמרו אשירה לה׳ כי גאה כו׳ וכיוצא ולכך נקראים פסוקי דזמרה דוקא (ועמ״ש בד״ה מזמור שיר חנוכת הבית) ועי״ז יש כח לנפש הבהמית ג״כ להתעלות ולהכלל באש שלמעלה ע״י התלהבות הנפש אלקית והוא ע״י בחי׳ העשב שנותנים לה דהיינו הארות והמשכות אלקות מבחי׳ ממלא כו׳ שמתבוננת הנפש אלקית ומסדר שבחו של מקום כו׳.
וזהו אסור לאדם שיטעום כו׳ (כן הגירסא ספ״ה דגיטין דס״ב סע״א וכ״כ המ״א סי׳ קס״ז ס״ק י״ח. והב״י כ׳ שיאכל וכן הגירסא בברכות ד״מ ע״א) פי׳ כי יש ב׳ מיני מאכל אחד מאכל לאדם, והב׳ מאכל לבהמה ותחלה יש להאכיל לבהמה הוא שיסדר שבחו של מקום בפסוד״ז להיות עי״ז כח ועוז לנפש הבהמית דוקא ליכלל ולהדבק באור א״ס ב״ה ואחר שהאכיל לבהמתו יטעום בבחי׳ מאכל אדם דהיינו בק״ש ותפלה שמוסר נפשו באחד ממש במהות ועצמות אור א״ס ולא מהתבוננות התפשטות אורו בלבד כו׳ שהוא בחי׳ אדם אדמה לעליון כו׳ וזהו והדר ואכלת ושבעת כו׳ שהוא ענין ק״ש דכתיב בה אכלתי יערי עם דבשי כו׳ יערי יוצר אור התפעלות המלאכים דבשי ק״ש כו׳ ועמ״ש בד״ה כי תצא.
(ועד״ז הוא קרבן העומר וספירת העומר קודם שבועות כי העומר שעורים מאכל בהמה לברר נה״ב ולהעלותה ועי״ז אח״כ בשבועות לכו לחמו בלחמי. אלא ששעורה היא ע״י זריעה משא״כ עשב וכדלקמן).
והנה ידוע שהתורה נקראת עוז וגם נקראת תושי׳ שמתשת כחו של אדם כו׳, הענין הוא דכמו שבקרבנות כתיב לחמי לאשי כו׳ כן התורה נק׳ לחם כמ״ש לכו לחמו כו׳ וכמו שהמאכל מחזק כח אדם כן התורה נותנת כח ועוז לנפש אלקית הנק׳ אדם ונק׳ מאכל אדם שע״י לימוד אותיות דבר הלכה תתחזק הנפש אלקית כדי שתוכל למסור נפשה באחד ממש ע״י ק״ש כו׳ אכלו רעים כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה וספרתם לכם. וזהו שארז״ל שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתן והחזירן בטל תחיה כמ״ש בת״י בתלים (סי׳ ס״ח) ע״פ גשם נדבות תניף והיינו טל תורה והיינו דמה שפרחה נשמתן במס״נ ממש החזירן לגופים שלהם ע״י טל תורה בבחי׳ שוב לפי שנתנה כח ועוז לנפשם להתחזק ולחזור בגופם כמו שישיב הנפש ע״י מאכל (וזהו רצוא ושוב גימטריא תורה שע״י שפרחה נשמתן בבחי׳ רצוא ואח״כ החזיר להם בבחי׳ ושוב עי״ז יוכלו לקבל התורה שכל ענינה רצוא ושוב כמ״ש בד״ה זאת חקת התורה).
ומה שנקראת תושיה ג״כ היינו לפי שידוע שכל דבר הצריך להתעלות למעלה והוא מקושר בקשר של קיימא למטה א״א לו לעלות בלתי שיתירו לו בתחלה הקשר שמקושר למטה ואז יוכל לעלות כו׳, כמ״כ לפי שהתורה נותנת כח ועוז לעלות יש בכחה ג״כ להתיר הקשר שנתקשרה הנפש בהמית בגשמיות עוה״ז ולהתיש כח התקשרותה כדי שתוכל לעלות כו׳ ולכך נקראת תושיה שמתשת כח הקשר של הנפש הבהמית והוא ענין אחד עם מה שנותנים כח ועוז לנפש לעלות כי הא בהא תליא ועמ״ש מזה בד״ה בחודש השלישי לצאת בנ״י מארץ מצרים. והנה ההפרש שבין עשב למאכל אדם הוא רק במה שהעשב אינו צומח מסיבות הזריעה אלא מעצמו בלבד דהיינו מכח הצומח שבארץ (ועמ״ש בד״ה כי כארץ תוציא צמחה ובאג״ה סד״ה איהו וחיוהי), משא״כ מאכל אדם אינו צומח כ״א ע״י זריעה כשזורעין החטה אז תצמח כו׳.
והנמשל מובן דהמלאכים הנק׳ עשב השדה בזח״א בראשית די״ח ע״ב והם המאכל לבהמה שם ב״ן כו׳ הם באים וצומחים מכח המלכות עצמה הנקראת ארץ כמ״ש בד״ה והיה מספר בנ״י בלתי זריעות אור הזרוע מצדיק ח״י עלמין כו׳ חי העולמים מלך כו׳, והתבואה שהן הנשמות הנק׳ ראשית תבואתו שנק׳ אדם נצמחים ע״י בחי׳ זריעה בארץ דוקא שהוא ההמשכה מבחי׳ יחיד חי העולמים בבחי׳ מדת מלכותו ית׳ כו׳ והן מאכל לאדם העליון כביכול היינו ע״י מס״נ הנשמות בק״ש באחד ממש עולים לאשתאבא בגופא דמלכא כו׳ ועמ״ש בד״ה אדם כי יקריב מכם. (והנה שעורה היא מאכל בהמה והיא ג״כ ע״י זריעה דוקא כמו חטה ממש וצ״ל כי יש כמה מדרגות במלאכים הנק׳ בהמה וכמו ההפרש בין בחי׳ יוצר משרתים ובין ואשר משרתיו בד״ה והניף את העומר שעל בחי׳ המלאכים הנק׳ יוצר משרתים ע״ז נאמר מצמיח חציר לבהמה כו׳ משא״כ המלאכים הנק׳ ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם משי״ב הם גבוהים יותר כו׳ והן מקבלים מבחי׳ שעורה שעור ה׳ ועוד דגם בנשמות כתיב וזרעתי את בני ישראל זרע אדם וזרע בהמה הרי גם בבחי׳ בהמה נאמר וזרעתי שבאין ע״י זריעה ממש.
ואפ״ל כי העשב שצומח מאליו שרשו מבחי׳ ההמשכה חצוניות לחדש הישנות ע״ד המחדש בטובו בכל יום תמיד כו׳ אבל מה שבא ע״י זריעה וצמיחה נמשך מבחי׳ ההמשכה הפנימית) (עיין בע״ח שער הק״ש פרק י״א) ועמ״ש בד״ה וידעת היום ההפרש בין מ״ש אתה הראת לדעת שהוא הדעת בבחי׳ ממכ״ע ובין מ״ש וידעת היום שהוא הדעת בבחי׳ סוכ״ע, עד״ז י״ל ההפרש בין בחי׳ עשב ובין בחי׳ שעורה.
Il est interdit à l'homme de goûter avant de donner de la nourriture à son bétail, car il est dit : "et Je donnerai de l'herbe dans ton champ pour ton bétail", et ensuite "et tu mangeras" etc. (Deutéronome 11, 15).
Voici : les sacrifices avaient pour sujet d'élever le bétail sur l'autel etc., afin qu'il soit une nourriture pour le lion qui mange les sacrifices, ainsi qu'il est écrit [plus loin] au discours "et le lion mangera de la paille comme le bœuf" (Isaïe 11, 7) (et là aussi ce discours a sa place). Et voici : pour que le bétail puisse être inclus dans le feu d'en haut et devenir une odeur agréable etc., il faut pour cela une attraction et une illumination d'en haut vers en bas, pour lui donner force et vigueur afin de monter et de se transformer d'essence en essence etc.
Et c'est l'aspect de l'herbe d'en haut que l'on donne au bétail comme nourriture, pour soutenir sa force afin qu'il puisse monter, comme l'homme se fortifie par la nourriture etc. Et c'est "et Je donnerai de l'herbe dans ton champ pour ton bétail", afin qu'il puisse monter etc.
Et vois ce qui est écrit au sujet de l'explication de "herbe" au discours "Et ce sont les jugements". Et c'est dans les Pesouké deZimra : l'émotion de la nefech élokit (âme divine) est dans l'aspect du bétail, à l'image de la merkava supérieure, de la face de lion, de la face de bœuf etc., et ainsi qu'il est dit "et les vaches prirent tout droit" etc., "allant et mugissant" etc.
(I Samuel 6, 12), ainsi qu'il est écrit [plus loin] (au discours "et vous compterez pour vous", de la fête de Chavouot). Et cela vient de la méditation de la louange de D.ieu (Makom) dans l'aspect de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) précisément, et ainsi qu'il est écrit au discours "le 25 à Kislev" et au discours "Un homme, lorsqu'il apportera de vous un sacrifice", et comme dans sa racine, qui est prise des lies (chemarim) des ofanim.
Et voici : l'émotion des anges appelés 'hayot et bêtes en haut vient de l'aspect du tsimtsoum (retrait) de leur saisie en Elokim, dans l'aspect de "qui remplit la force de l'Agissant dans l'agi" seulement (et ainsi qu'il est écrit ailleurs dans l'explication de "et Ta justice ils chanteront", au discours "Réjouis-toi et sois dans l'allégresse"). Et c'est le sujet du chant dans les Pesouké deZimra, lorsqu'il dit "Je chanterai à ה' car Il s'est élevé" etc.
(Exode 15, 1), et semblable ; c'est pourquoi ils sont appelés Pesouké deZimra précisément (et vois ce qui est écrit au discours "Psaume, cantique de l'inauguration de la maison"). Et par là il y a aussi force pour la nefech habéhamit (âme animale) de s'élever et d'être incluse dans le feu d'en haut, par l'embrasement de la nefech élokit, et cela par l'aspect de l'herbe que l'on lui donne, c'est-à-dire les illuminations et les attractions de la Divinité depuis l'aspect de memalé etc., que médite la nefech élokit, et elle ordonne la louange de D.ieu (Makom) etc.
Et c'est "il est interdit à l'homme de goûter" etc. (ainsi est la version à la fin du chapitre 5 de Gittin, folio 62a, et ainsi a écrit le Magen Avraham, siman 167, seif katan 18.
Et le Beit Yosef a écrit "qu'il mange", et ainsi est la version dans Berakhot folio 40a). Explication : car il y a deux sortes de nourriture, l'une nourriture pour l'homme, et la seconde nourriture pour le bétail ; et d'abord il faut nourrir le bétail, c'est-à-dire qu'il ordonne la louange de D.ieu (Makom) dans les Pesouké deZimra, afin qu'il y ait par là force et vigueur pour la nefech habéhamit précisément, pour être incluse et s'attacher dans l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il.
Et après qu'il a nourri son bétail, il goûtera dans l'aspect de la nourriture de l'homme, c'est-à-dire dans le Chema et la prière, où il livre son âme dans l'Un véritablement, dans l'essence et la substance de l'Or Ein Sof, et non par la seule méditation de l'extension de Sa lumière etc., ce qui est l'aspect de l'homme qui ressemble au Supérieur etc. Et c'est "et ensuite tu mangeras et tu seras rassasié" etc., qui est le sujet du Chema, car il est écrit en lui "J'ai mangé mon rayon avec mon miel" etc.
(Cantique des Cantiques 5, 1) : "mon rayon", c'est "qui forme la lumière", l'émotion des anges ; "mon miel", c'est le Chema etc. Et vois ce qui est écrit au discours "Lorsque tu sortiras".
(Et de même en est-il du sacrifice de l'omer et du compte de l'omer avant Chavouot, car l'omer est de l'orge, nourriture du bétail, pour trier la nefech habéhamit et l'élever, et par là ensuite, à Chavouot, "venez, mangez de mon pain" (Proverbes 9, 5). Seulement l'orge est par ensemencement, ce qui n'est pas le cas de l'herbe, et comme il sera dit plus loin.) Et voici, il est connu que la Torah est appelée force, et elle est aussi appelée touchiya, qui affaiblit la force de l'homme etc.
Le sujet est que, de même que dans les sacrifices il est écrit "mon pain pour Mes feux" etc., de même la Torah est appelée pain, ainsi qu'il est dit "venez, mangez de mon pain" etc., et de même que la nourriture fortifie la force de l'homme, de même la Torah donne force et vigueur à la nefech élokit, qui est appelée homme, et elle est appelée nourriture de l'homme : par l'étude des lettres d'une parole de halakha, la nefech élokit se fortifiera afin de pouvoir livrer son âme dans l'Un véritablement par le Chema etc., "mangez, amis" etc. (Cantique des Cantiques 5, 1).
Et vois de cela au discours "et vous compterez pour vous". Et c'est ce qu'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie : sur chaque parole leur âme s'envolait, et Il la leur rendait par la rosée de résurrection, ainsi qu'il est écrit dans le Targoum Yonathan sur les Psaumes (siman 68), sur le verset "une pluie de libéralités Tu secoueras" (Psaumes 68, 10), et c'est la rosée de la Torah.
C'est-à-dire que ce par quoi leur âme s'envolait dans un messirout nefech (don de soi) véritable, Il le leur rendait à leurs corps par la rosée de la Torah, dans l'aspect du retour, parce qu'elle a donné force et vigueur à leur âme pour se fortifier et revenir dans leur corps, comme l'âme est rendue par la nourriture. (Et c'est ratso vachov, guématria Torah : par le fait que leur âme s'envolait dans l'aspect de ratso, et qu'ensuite Il la leur rendait dans l'aspect de vachov, par là ils purent recevoir la Torah, dont tout le sujet est ratso vachov, ainsi qu'il est écrit au discours "Ceci est la loi de la Torah".) Et ce par quoi elle est aussi appelée touchiya, c'est parce qu'il est connu que toute chose qui a besoin de s'élever en haut, et qui est liée d'un lien durable en bas, il lui est impossible de monter sans qu'on lui délie d'abord le lien par lequel elle est liée en bas, et alors elle pourra monter etc.
De même, puisque la Torah donne force et vigueur pour monter, il est aussi en son pouvoir de délier le lien par lequel la nefech habéhamit s'est liée à la matérialité de ce monde, et d'affaiblir la force de son attachement, afin qu'elle puisse monter etc. C'est pourquoi elle est appelée touchiya, qui affaiblit la force du lien de la nefech habéhamit, et c'est un seul sujet avec le fait que l'on donne force et vigueur à l'âme pour monter, car l'un dépend de l'autre.
Et vois de cela au discours "Au troisième mois de la sortie des enfants d'Israël du pays d'Égypte". Et voici : la différence entre l'herbe et la nourriture de l'homme n'est qu'en ceci que l'herbe ne croît pas à cause de l'ensemencement, mais d'elle-même seulement, c'est-à-dire par la force du végétal qui est dans la terre (et vois ce qui est écrit au discours "Car comme la terre fait sortir sa végétation", et dans Igueret Hakodech, à la fin du discours "Lui et Ses vitalités"), ce qui n'est pas le cas de la nourriture de l'homme, qui ne croît que par ensemencement : lorsqu'on sème le froment, alors il croît etc.
Et l'appliqué se comprend : les anges appelés herbe du champ, dans le Zohar I, Beréchit, folio 18b, et ils sont la nourriture du bétail, là, Ban (52) etc., viennent et croissent par la force de la malkhout elle-même, appelée terre, ainsi qu'il est écrit au discours "Et le nombre des enfants d'Israël sera", sans les ensemencements de la lumière semée pour le juste, dix-huit mondes etc., "Vie des mondes, Roi" etc. Et les céréales, qui sont les âmes appelées "prémices de son produit" (Jérémie 2, 3), appelées homme, croissent par l'aspect de l'ensemencement dans la terre précisément, qui est l'attraction depuis l'aspect de l'Unique, Vie des mondes, dans l'aspect de la mida de Sa royauté, béni soit-Il, etc., et elles sont une nourriture pour l'homme supérieur, pour ainsi dire, c'est-à-dire que par le messirout nefech des âmes dans le Chema, dans l'Un véritablement, elles montent pour être absorbées dans le corps du Roi etc.
Et vois ce qui est écrit au discours "Un homme, lorsqu'il apportera de vous un sacrifice". (Et voici : l'orge est une nourriture du bétail, et elle est aussi par ensemencement précisément, comme le froment véritablement, et il faut dire qu'il y a plusieurs degrés dans les anges appelés bétail, et comme la différence entre l'aspect de "qui forme les serviteurs" et "et dont les serviteurs", au discours "et il balancera l'omer" : sur l'aspect des anges appelés "qui forme les serviteurs", il est dit "Il fait germer l'herbe pour le bétail" etc.
(Psaumes 104, 14) ; ce qui n'est pas le cas des anges appelés "et dont les serviteurs se tiennent tous au sommet du monde", de l'aspect de yechiva (משי"ב), ils sont plus élevés etc., et ils reçoivent de l'aspect de l'orge, mesure de ה'. Et de plus, même dans les âmes il est écrit "et Je sèmerai la maison d'Israël, semence d'homme et semence de bétail" (Jérémie 31, 27), voici que même dans l'aspect du bétail il est dit "et Je sèmerai", qu'elles viennent par un ensemencement véritable.
Et on peut dire que l'herbe qui croît d'elle-même a sa racine dans l'aspect de l'attraction extérieure, pour renouveler les choses anciennes, à la manière de "qui renouvelle dans Sa bonté chaque jour continuellement" etc., mais ce qui vient par ensemencement et croissance est attiré de l'aspect de l'attraction intérieure.) (Vois dans Ets 'Haïm, porte du Chema, chapitre 11.) Et vois ce qui est écrit au discours "Et tu sauras aujourd'hui", la différence entre ce qui est dit "Toi, on T'a fait voir pour connaître" (Deutéronome 4, 35), qui est la connaissance dans l'aspect de memalé kol almin, et ce qui est dit "et tu sauras aujourd'hui" (Deutéronome 4, 39), qui est la connaissance dans l'aspect de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes) : de même on peut dire la différence entre l'aspect de l'herbe et l'aspect de l'orge.
ולפ״ז בחי׳ חטה מאכל אדם שהיא התורה זהו מה שלמעלה מבחי׳ סוכ״ע שהתורה נק׳ משל הקדמוני בחי׳ קדמונו של עולם כו׳. גם י״ל כי השפעת השעורה נמשך במלאכים ע״י הנשמות דהיינו ע״י קרבן העומר שעורים וזהו כענין ונתתי לך מהלכים בין העומדים שממשיכים ההילוך בבחי׳ העומדים שהם המלאכים כמ״ש בת״א ס״פ וישב על פסוק זה, וזהו ניגרא דחמרי שערי שעי״ז נעשה בבחי׳ מהלך כו׳ ומ״ש בפ׳ ק״ש ונתתי עשב כו׳ היינו לפי שנעוץ סופן בתחלתן כו׳ לכך ע״י מס״נ שבק״ש היום יוכל ליתן מאכל לבהמתו למחר בפסוקי דזמרה כו׳:
Et selon cela, l'aspect du froment, nourriture de l'homme, qui est la Torah, c'est ce qui est au-dessus de l'aspect de sovev kol almin, car la Torah est appelée "la parabole de l'Ancien" (I Samuel 24, 14), aspect de l'Ancien du monde etc. On peut aussi dire que l'influx de l'orge est attiré dans les anges par les âmes, c'est-à-dire par le sacrifice de l'omer d'orge, et c'est comme le sujet de "et Je te donnerai des marcheurs parmi ceux qui se tiennent" (Zacharie 3, 7), qui attirent la marche dans l'aspect de ceux qui se tiennent, qui sont les anges, ainsi qu'il est écrit dans Torah Or, à la fin de la paracha Vayéchev, sur ce verset.
Et c'est "le cours des ânes, l'orge", que par là il devient dans l'aspect de celui qui marche etc. Et ce qui est dit dans la paracha du Chema "et Je donnerai de l'herbe" etc., c'est parce que leur fin est fichée dans leur commencement etc. ; c'est pourquoi, par le messirout nefech qui est dans le Chema d'aujourd'hui, il pourra donner de la nourriture à son bétail demain, dans les Pesouké deZimra etc.
ב והנה יש עוד ההפרש בין זריעה לנטיעה ארץ חטה כו׳ גפן כו׳ וכתיב ואנכי נטעתיך שורק שהזריעה דתבואה כמו גרעין החטה יצמח ממנו כדמותו ובצלמו אלא שהוא בתוספת וריבוי ואין צריך שהות כ״כ ועיכוב מזמן הזריעה עד הצמיחה ואמנם יצטרך ללמ״ד טי״ת מלאכות לחרוש ולזרוע כו׳ דש בורר ואופה ומבשל עד שראוי לאכילה כו׳ והנטיעה שנוטע גרעין תפוח יצמח אילן שלו והתפוח יצמח בראשו דוקא ויש שהות ועיכוב רב בזמן צמיחתו וגם ג׳ שני ערלה נוהג בו (עמ״ש בד״ה ונטעתם כל עץ מאכל) ויש שזמן צמיחתו מתעכב ע׳ שנין כמו התמר דכתיב צדיק כתמר יפרח כו׳ (ועמ״ש מזה גבי שמיני עצרת). ואמנם א״צ להכשר ותיקון ע״י ל״ט מלאכות כי הפרי מיד ראוי לאכילה וגם יש בה תענוג מן מתיקות הטעם משא״כ במאכל הלחם דתבואה כו׳ ועוד כמה מיני מדרגות חלוקים ביניהם כו׳.
2. Et voici : il y a encore la différence entre l'ensemencement et la plantation : "une terre de froment" etc., "une vigne" etc., et il est écrit "et Moi, Je t'ai plantée en cep franc" (Jérémie 2, 21) : l'ensemencement des céréales, comme le grain de froment, il en croîtra à sa ressemblance et à son image, seulement c'est avec un supplément et une multiplication, et il n'est pas besoin d'un si long délai et d'un retard depuis le temps de l'ensemencement jusqu'à la croissance.
Toutefois il aura besoin des trente-neuf travaux : labourer et semer etc., battre, trier, cuire au four et cuire, jusqu'à ce que ce soit propre à être mangé etc. Et la plantation : celui qui plante un pépin de pomme, il en croîtra son arbre, et la pomme croîtra à sa tête précisément, et il y a un long délai et un grand retard dans le temps de sa croissance, et aussi les trois années d'orla s'appliquent à lui (vois ce qui est écrit au discours "et vous planterez tout arbre fruitier").
Et il en est dont le temps de croissance est retardé de soixante-dix ans, comme le palmier, car il est écrit "le juste fleurira comme le palmier" etc. (Psaumes 92, 13) (et vois de cela au sujet de Chemini Atséret).
Toutefois il n'a pas besoin de préparation et de tikoun par les trente-neuf travaux, car le fruit est aussitôt propre à être mangé, et il y a aussi en lui une délectation venant de la douceur du goût, ce qui n'est pas le cas de la nourriture du pain des céréales etc. Et encore plusieurs sortes de degrés distincts entre eux etc.
והנמשל בכל אלה החלוקים יובן למעלה דנשמה האלקית שנזרעת מאור הזרוע לצדיק כו׳ יש נשמה שהוא כמשל התבואה כמ״ש ראשית תבואתה עד״מ התבואה הנזרע בגרעין החטה לא תהיה רק בריבוי אבל לא בשינוי המהות כצמיחת התפוח כו׳ והיינו ענין נשמות שבג״ע התחתון שהם רק בריבוי והגדלה שניתוסף האור אלקי בהם בבחי׳ ריבוי בלבד כו׳ ויש נשמות גבוהות יותר שמתענגים על הוי׳ בתענוג ועריבות ומתיקות ידידות כו׳ כמשל התפוח וכמ״ש רפדוני בתפוחים כו׳ ונשתנה מהותם לגמרי לעילויא מכפי אופן זריעתן מאור הזרוע לצדיק כו׳ כמעלת התפוח על הגרעין הנטוע וזהו ג״כ כענין ההפרש בין העלייה דרך השתלשלות עילה ועלול ובין העלייה שלא כסדר ההשתלשלות ונק׳ בחי׳ זו חקל תפוחין קדישין ע״ש כתפוח בעצי היער כן דודי כו׳ והוא בחי׳ יאר ה׳ פניו אליך, ועיין בפרדס ערך שדה פי׳ שדה תפוחים בחי׳ תפארת ועמ״ש מענין תפארת בפ׳ קדושים בד״ה ונטעתם כל עץ מאכל.
Et l'appliqué de toutes ces distinctions se comprendra en haut : l'âme divine qui est semée de la lumière semée pour le juste etc., il y a une âme qui est comme la parabole des céréales, ainsi qu'il est dit "prémices de son produit" (Jérémie 2, 3) : à la manière d'un exemple, les céréales semées par le grain de froment ne seront qu'en multiplication, mais non en changement de l'essence, comme la croissance de la pomme etc. Et c'est le sujet des âmes qui sont dans le Gan Eden inférieur, qui ne sont qu'en multiplication et en croissance, en ce que s'ajoute en elles la lumière divine dans l'aspect de la multiplication seulement etc.
Et il y a des âmes plus élevées, qui se délectent en havaya dans une délectation, une suavité, une douceur et une affection etc., comme la parabole de la pomme, et ainsi qu'il est dit "soutenez-moi avec des pommes" etc. (Cantique des Cantiques 2, 5), et leur essence a changé entièrement en élévation, par rapport à la manière de leur ensemencement depuis la lumière semée pour le juste etc., comme la supériorité de la pomme sur le pépin planté.
Et c'est aussi comme le sujet de la différence entre l'ascension par voie d'enchaînement de cause et d'effet, et l'ascension qui n'est pas selon l'ordre de l'enchaînement. Et cet aspect est appelé 'hakal tapou'hin kadichin, d'après "comme le pommier parmi les arbres de la forêt, ainsi est mon bien-aimé" etc.
(Cantique des Cantiques 2, 3). Et c'est l'aspect de "que ה' fasse luire Sa face vers toi" (Nombres 6, 25).
Et vois dans le Pardès, entrée "champ", l'explication de "champ de pommes", aspect de tiféret. Et vois ce qui est écrit au sujet de tiféret dans la paracha Kedochim, au discours "et vous planterez tout arbre fruitier".
ועד״ז י״ל ענין שדה הלבן ושדה האילן שבמשנה דמסכת שביעית שהם ג״ע התחתון וג״ע העליון כי ג״ע התחתון שרשו ממל׳ וג״ע העליון שרשו מבינה אך צ״ע דהא פי׳ גן היינו נטיעות כמ״ש ויטע ה׳ אלקים גן כו׳ ואיך נמשל רק לצמיחת התבואה ואפ״ל ע״ד מארז״ל עה״ד חטה היתה כו׳ והעיקר שגם בג״ע התחתון יש נשמות שמקבלים מבחי׳ נטיעות ויש מבחי׳ תבואתו כו׳ (ועמ״ש בד״ה האזינו השמים בענין כשעירים עלי דשא כרביבים עלי עשב שם נז׳ ג״כ כענין זה ועיין זח״א ויחי דרכ״ו ע״ב ההפרש בין תבואה לפירות האילן ובפ׳ אמור דצ״ו ע״ב ודצ״ז ע״א ובפ׳ פנחס דרנ״ג ע״א) אך שיש שהות רב עד שנאמר צדיק כתמר יפרח כו׳ כלומר מזמן זריעתו למעלה עד גמרו בבחי׳ גילוי האור בעונג העליון ישתהה ע׳ שנין כו׳, ודוגמא לזה במה שאנו רואים בנפש האלקית למטה עד שיתענג בעונג המורגש באלקות יכול לשהות זמן רב כמו שנה תמימה ויותר כו׳ וגם נצמח בראש האילן דהיינו בחכמה שבנפש כו׳ והוא מ״ש כי האדם עץ השדה שיתן פריו למעלה דוקא כי העונג אינו אלא בחכמה כו׳.
Et de même on peut dire le sujet du champ blanc et du champ des arbres dans la Michna du traité Cheviit, qui sont le Gan Eden inférieur et le Gan Eden supérieur, car le Gan Eden inférieur a sa racine dans la malkhout et le Gan Eden supérieur a sa racine dans la bina. Toutefois il y a lieu de s'interroger, car l'explication de "jardin" ce sont des plantations, ainsi qu'il est dit "Et ה' Elokim planta un jardin" etc.
(Genèse 2, 8), et comment ne le comparer qu'à la croissance des céréales ? On peut répondre à la manière de ce qu'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie : l'arbre de la connaissance était un froment etc.
(Berakhot 40a). Et l'essentiel est que même dans le Gan Eden inférieur il y a des âmes qui reçoivent de l'aspect des plantations, et il y en a de l'aspect de ses céréales etc.
(et vois ce qui est écrit au discours "Haazinou hachamaim" au sujet de "comme les averses sur l'herbe tendre, comme les gouttes sur l'herbe" (Deutéronome 32, 2), là aussi ce sujet est mentionné ; et vois Zohar I, Vaye'hi, folio 226b, la différence entre les céréales et les fruits de l'arbre, et dans la paracha Emor folio 96b et folio 97a, et dans la paracha Pin'has folio 253a). Toutefois il y a un long délai, jusqu'à ce qu'il soit dit "le juste fleurira comme le palmier" etc.
(Psaumes 92, 13), c'est-à-dire que depuis le temps de son ensemencement en haut jusqu'à son achèvement dans l'aspect de la révélation de la lumière dans la délectation supérieure, il s'écoulera soixante-dix ans etc. Et un exemple de cela dans ce que nous voyons dans la nefech élokit ici-bas : jusqu'à ce qu'elle se délecte d'une délectation ressentie dans la Divinité, elle peut demeurer un long temps, comme une année entière et davantage etc.
Et aussi elle croît à la tête de l'arbre, c'est-à-dire dans la 'hokhma qui est dans l'âme etc. Et c'est ce qui est dit "car l'homme est un arbre du champ" (Deutéronome 20, 19), qu'il donne son fruit en haut précisément, car la délectation n'est que dans la 'hokhma etc.
ואמנם בזאת יתרון מעלתו שא״צ לתיקון ע״י אהבה ויראה כו׳ שנק׳ אפייה ובישול כמו במאכל התבואה בנשמות הנמוכות שא״א להם להתעכל ולהיות למאכל אדם העליון כ״א ע״י אפייה דהתלהבות כו׳ וכמ״ש ואפו עשר נשים בחי׳ י״ס דמלכות לחמכם דאור הזרוע כו׳ בתנור אחד פי׳ בתנור הנעשה מאחד עילאה דהיינו שנתעכלו אחר האפייה ונכללו באחד כו׳ כמשל המאכל שאינו מתעכל באדם כ״א ע״י אפייה בתחלה כו׳.
Toutefois en ceci est la supériorité de son degré : qu'il n'a pas besoin de tikoun par l'amour et la crainte etc., qui sont appelés cuisson au four et cuisson, comme pour la nourriture des céréales chez les âmes inférieures, auxquelles il est impossible de se digérer et de devenir nourriture pour l'homme supérieur sinon par la cuisson de l'embrasement etc. Et ainsi qu'il est dit "dix femmes cuiront votre pain dans un seul four" (Lévitique 26, 26) : aspect des dix sefirot de la malkhout, "votre pain" de la lumière semée etc., "dans un seul four", explication : dans le four qui est fait de l'Un supérieur, c'est-à-dire qu'elles ont été digérées après la cuisson et incluses dans l'Un etc., comme la parabole de la nourriture qui ne se digère dans l'homme que par une cuisson au préalable etc.
ובכ״ז יובן משארז״ל שלהי כתובות עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כו׳ פי׳ הארץ הוא בחי׳ מלכות דאצילות מקור הנשמות והמלאכים ותוציא מעצמה בלתי עבודת אור הזרוע לצדיק כו׳ כי תתעלה אז המלכות ותהיה עטרת בעלה כמ״ש סד״ה והיה מספר בנ״י.
Et par tout cela on comprendra ce qu'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie, à la fin de Ketoubot : "Dans l'avenir la terre d'Israël produira des gâteaux et des vêtements de laine fine" etc. (Ketoubot 111b).
Explication : la terre est l'aspect de la malkhout d'Atsilout, source des âmes et des anges, et elle produira d'elle-même, sans le service de la lumière semée pour le juste etc., car alors la malkhout s'élèvera et sera la couronne de son époux, ainsi qu'il est écrit à la fin du discours "Vehaya mispar bnei Israël".
וסד״ה קול דודי גבי מקפץ על הגבעות ובביאור ע״פ כי אתה נרי בפי׳ מלך יחיד חי העולמים. וגלוסקאות היינו כמו הלחם הנאפה בתנור כן מה שע״י עבודתהל״ט מלאכות אור הזרוע של הנשמה נכללת באחד בזמן העוה״ז אבל לע״ל תגמר הנשמה בבחי׳ האפייה ובישול ממילא ומאיליה כי כל האורות עליונים יתגלו במל׳ דוקא ויבואו כולם לקבל ממנה כמ״ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים כו׳, ועיין בשל״ה פ׳ ויצא ע״פ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש שפי׳ עד״ז ברכת המוציא לחם מן הארץ ובמ״ש גלוסקאות וכלי מילת דוקא בא לרמוז על כללות ההשתלשלות דאורות פנימים ואורות מקיפים הפנימים בגלוסקאות והמקיפים בכלי מילת והוא בחי׳ לבושים ומקיפים דמצות וכמ״ש ברבות בשה״ש בפסוק גן נעול ע״פ ואכסך משי כו׳ עשאן ממש בעולם כו׳ המד״א לא ימיש עמוד הענן כו׳ ע״ש.
Et à la fin du discours "Kol dodi" au sujet de "bondissant sur les collines", et dans l'explication sur le verset "car Tu es ma lampe" (II Samuel 22, 29), dans l'explication de "Roi unique, Vie des mondes". Et les gâteaux, c'est comme le pain qui est cuit au four : de même ce qui, par le service des trente-neuf travaux, la lumière semée de l'âme est incluse dans l'Un au temps de ce monde-ci ; mais dans l'avenir l'âme s'achèvera dans l'aspect de la cuisson au four et de la cuisson d'elle-même et par elle-même, car toutes les lumières supérieures se révéleront dans la malkhout précisément, et tous viendront recevoir d'elle, ainsi qu'il est dit "Et il arrivera en ce jour-là que des eaux vives sortiront de Jérusalem" etc.
(Zacharie 14, 8). Et vois dans le Chla, paracha Vayetsé, sur le verset "et Il me donnera du pain à manger et un vêtement à revêtir" (Genèse 28, 20), qui explique de même la bénédiction "qui fais sortir le pain de la terre", et dans ce qui est dit "des gâteaux et des vêtements de laine fine" précisément, cela vient faire allusion à l'ensemble de l'enchaînement des lumières intérieures et des lumières makif : les intérieures dans les gâteaux, et les makif dans les vêtements de laine fine ; et c'est l'aspect des vêtements et des makif des commandements.
Et ainsi qu'il est écrit dans Chir haChirim Rabba au verset "jardin clos" (Cantique des Cantiques 4, 12), sur le verset "et Je te revêtirai de soie" etc. (Ézéchiel 16, 10) : "Il en fit véritablement dans le monde" etc., le Midrach dit "la colonne de nuée ne s'écartera pas" etc., voir là-bas.
והענין דהנה בתורה נאמר לכו לחמו כו׳ שהוא בחי׳ אור פנימי ובמצות אנו אומרים אשר קדשנו בחי׳ קדושין הוא בחי׳ אור מקיף וראיה לזה שיכול אדם לעשות מצוה בעטיפת טלית ולא יגע ללבו כלל בפנימיות עד שיחשוב מחשבה זרה כו׳ כמו המקיף שאינו נוגע לפנימי כו׳ משא״כ במ״ת שנק׳ יום חתונתו שעל כל דבור פרחה נשמתן בבחי׳ אור פנימי כי הרי היה ברצון כי מאחר שפרחה נשמתן בדבור הראשון למה שמעו הדבור השני כו׳ (פ״ט דשבת דפ״ח ע״ב) והקדושין היה קודם לכן ששלח להם את משה וכרת להם ברית עמהם בדם אשר זרק כ ו׳ ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע כו׳ והוא בחי׳ מקיפים ואמנם המקיף נותן כח ועוז להארת הפנימי דמה שכרת ברית עמהם הי׳ סיבה למס״נ שלהם במ״ת כו׳. אך עיקר הנשואין היה במתן תורה לפי שפרחה נשמתן ממש משא״כ בבחי׳ העלם המקיפים כו׳ וכמו ענין הנז׳ באדרא דקמ״ו ב׳ על הני תלתא דאסתלקו דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשותיהן בשעתא דאתנסיבו כו׳ (ועמ״ש בד״ה עיני כל אליך ישברו).
ובזה יובן מה שיפלא לכאורה בפ׳ והיה אם שמוע שמשה אמרה ואיך אמר ונתתי מטר כו׳ ונתתי עשב כו׳ כאלו הוא הנותן ח״ו כמו שהקשו המפרשים כי מאחר שבמשנה תורה משה כמדבר בעד עצמו ע׳ בהרמב״ן בהקדמתו לפי׳ התורה א״כ הל״ל ונתן ה׳ מטר כו׳. אך הענין לפי ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה ורוח הוי׳ הוא שדיבר כו׳ ונתתי עשב כו׳ ולא הוא הנותן ח״ו והטעם הוא כנ״ל שע״י מ״ת נעשו בחי׳ נשואין שהיא ההתכללות ותכלית הביטול בעצמות אור א״ס עד שפרחה נשמתן ממש כו׳ ועד״ז היה במשה בתמידות כמ״ש לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי שלא תפס מקום ודבר בפ״ע כלל לכך היה יכול לומר ונתתי מפני שדבר ה׳ דיבר בו מדבר מתוך גרונו כו׳, ועמ״ש מזה בפ׳ ואתחנן בד״ה ואהבת את.
Et le sujet : voici, dans la Torah il est dit "venez, mangez de mon pain" etc. (Proverbes 9, 5), qui est l'aspect de la lumière intérieure ; et dans les commandements nous disons "qui nous a sanctifiés", l'aspect des fiançailles, qui est l'aspect de la lumière makif.
Et une preuve de cela : un homme peut accomplir un commandement en s'enveloppant du talit, et cela ne touchera pas du tout son cœur dans l'intériorité, jusqu'à ce qu'il pense une pensée étrangère etc., comme le makif qui ne touche pas l'intérieur etc. Il en va autrement au don de la Torah, qui est appelé "le jour de ses noces" (Cantique des Cantiques 3, 11), où à chaque parole leur âme s'envolait, dans l'aspect de la lumière intérieure ; car c'était bien selon la volonté, puisque, du moment que leur âme s'était envolée à la première parole, pourquoi ont-ils écouté la seconde parole etc.
(chapitre 9 de Chabbat, folio 88b). Et les fiançailles avaient eu lieu auparavant, lorsqu'Il leur envoya Moché et conclut avec eux une alliance par le sang qu'Il aspergea, etc., et ils dirent "tout ce que ה' a dit, nous ferons et nous entendrons" etc.
(Exode 24, 7), et c'est l'aspect des makif. Toutefois le makif donne force et vigueur à l'illumination intérieure : le fait qu'Il ait conclu une alliance avec eux fut la cause de leur messirout nefech au don de la Torah etc.
Mais l'essentiel des noces fut au don de la Torah, parce que leur âme s'envola véritablement, ce qui n'est pas le cas dans l'aspect de l'occultation des makif etc. Et comme le sujet mentionné dans l'Idra, folio 146b, au sujet de ces trois qui se retirèrent, car leur volonté était grande et forte, leurs âmes s'attachèrent au moment où elles se marièrent etc.
(et vois ce qui est écrit au discours "Einé khol elekha yesaberou"). Et par là on comprendra ce qui étonne en apparence dans la paracha "Vehaya im chamoa", que Moché l'a dite, et comment a-t-il dit "et Je donnerai la pluie" etc., "et Je donnerai l'herbe" etc., comme s'il était celui qui donne, à D.ieu ne plaise, ainsi que l'ont objecté les commentateurs : puisque dans le Deutéronome Moché parle pour lui-même, vois le Ramban dans son introduction au commentaire de la Torah, il aurait donc fallu dire "et ה' donnera la pluie" etc.
Mais le sujet est que la Chekhina parle de la gorge de Moché, et l'esprit de havaya est celui qui a parlé etc. : "et Je donnerai l'herbe" etc., et ce n'est pas lui qui donne, à D.ieu ne plaise. Et la raison est comme ci-dessus : par le don de la Torah se sont faites l'aspect des noces, qui est l'inclusion et le terme ultime du bitoul (effacement de soi) dans l'essence de l'Or Ein Sof, jusqu'à ce que leur âme s'envole véritablement etc.
Et de même en fut-il pour Moché en permanence, ainsi qu'il est dit "Va, dis-leur : retournez à vos tentes ; et toi, demeure ici avec Moi" (Deutéronome 5, 27-28), en ce qu'il n'occupait pas de place et ne parlait pas du tout de lui-même ; c'est pourquoi il pouvait dire "et Je donnerai", parce que la parole de ה' parlait en lui, parlant de sa gorge etc. Et vois de cela dans la paracha Vaet'hanan, au discours "Veahavta et".
וכענין זה ידוע שהוא השונה הלכות דארז״ל מתניתא מלכתא פי׳ עד״מ כמלך הגוזר ואומר ע״י שלוחו כו׳ כן אנו אומרים אמר אביי כו׳ כי גזירות המלך הקב״ה דינא דמלכותא שאמר אביי רוח ה׳ הוא שדיבר בו וכמ״ש ואשים דברי בפיך כו׳ וכמ״ש במ״א. ואמנם אין זה אלא לאחר מס״נ דנשואין הנ״ל.
ועמ״ש בד״ה בשעה שהקדימו בפי׳ גבורי כח עושי דברו ועי״ז אח״כ לשמוע בקול דברו:
Et de même ce sujet est connu : celui qui répète des halakhot, car nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit "la Michna est royauté". Explication : à la manière d'un exemple, comme un roi qui décrète et dit par son envoyé etc., de même nous disons "Abayé a dit" etc., car les décrets du Roi, le Saint, béni soit-Il, la loi de la royauté, ce qu'Abayé a dit, c'est l'esprit de ה' qui a parlé en lui, ainsi qu'il est dit "et Je mettrai Mes paroles dans ta bouche" etc.
(Isaïe 51, 16), et ainsi qu'il est écrit ailleurs. Toutefois cela n'est qu'après le messirout nefech des noces susdites.
Et vois ce qui est écrit au discours "Bichaah chehikdimou", dans l'explication de "puissants en force, qui exécutent Sa parole" (Psaumes 103, 20), et par là ensuite "pour écouter la voix de Sa parole".