"Voici les lois, les jugements et les enseignements que ה' a donnés entre Lui et les enfants d'Israël" (Lévitique 26, 46). Or, en apparence, il n'y a pas lieu de dire lois, jugements et enseignements au sujet des bénédictions et des malédictions écrites plus haut dans cette paracha, car il n'y a en elles aucun commandement d'une chose qui soit loi ou jugement.
אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו ובין בני ישראל. הנה לכאורה לא שייך לומר חוקים ומשפטים ותורות על הברכות וקללות הכתובים למעלה בפ׳ זו שאין בהם ציווי דבר חוק ומשפט.
"Voici les lois, les jugements et les enseignements que ה' a donnés entre Lui et les enfants d'Israël" (Lévitique 26, 46). Or, en apparence, il n'y a pas lieu de dire lois, jugements et enseignements au sujet des bénédictions et des malédictions écrites plus haut dans cette paracha, car il n'y a en elles aucun commandement d'une chose qui soit loi ou jugement.
וגם להבין מהו בינו ובין בני ישראל והל״ל אל בני ישראל וכו׳. אך הענין דהנה בפ׳ שלמעלה כתיב אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וג׳ בחי׳ אלו תלכו תשמרו ועשיתם אותם הם כנגד מחשבה דיבור ומעשה, בחקותי תלכו הוא ענין המחשבה בעיון והשגת גדולתו ית׳ שיש בה כמה מדרגות זו למעלה מזו ולכן נק׳ בשם הליכה כמ״ש ילכו מחיל אל חיל והוא ענין מ״ש הליכות עולם לו פי׳ שהולך ונעתק מזה העולם לו לבדו ליבטל אליו ליחודו ית׳ בהשגתו בגדולתו מדרגה אחר מדרגה וגם הליכות העולם עצמו לו שגם העולם עצמו הולך ומתעלה עם האדם ליחודו ית׳ מאחר שהאדם הוא בתוכו ונק׳ הליכות לשון רבים כמארז״ל אל תקרי הליכות אלא הלכות.
Et aussi pour comprendre ce qu'est "entre Lui et les enfants d'Israël", alors qu'il aurait fallu dire "aux enfants d'Israël", etc. Mais le sujet est le suivant : voici que dans la section précédente il est écrit : "Si vous marchez dans Mes lois, et si vous gardez Mes commandements et les accomplissez" (Lévitique 26, 3), et ces trois aspects, "vous marcherez", "vous garderez" et "vous les accomplirez", correspondent à la pensée, à la parole et à l'action.
"Si vous marchez dans Mes lois" est le sujet de la pensée, dans l'étude approfondie et la saisie de Sa grandeur, béni soit-Il, en laquelle il y a plusieurs degrés, l'un au-dessus de l'autre ; c'est pourquoi cela est appelé du nom de marche, comme il est écrit : "Ils iront de force en force" (Psaumes 84, 8). Et c'est le sujet de ce qui est écrit : "Les marches du monde sont à Lui" (Habacuc 3, 6), c'est-à-dire qu'il va et se déplace de ce monde vers Lui seul, pour s'effacer (bitoul) vers Lui, vers Son unité, béni soit-Il, dans sa saisie de Sa grandeur, degré après degré ; et aussi les marches du monde lui-même sont à Lui, car le monde lui-même aussi va et s'élève avec l'homme vers Son unité, béni soit-Il, puisque l'homme est en son sein.
Et cela est appelé "marches" au pluriel, comme ont dit nos maîtres : "Ne lis pas halikhot (marches) mais halakhot (lois)" (Nidda 73a).
וכמ״ש ועלמות אין מספר ודרשו רז״ל אלו הלכות שלכן נקראו בשם הלכות שע״י העיון בהם להשיגו היטב על בוריו זוכה האדם לילך ממדרגה למדרגה בהשגת גדולת א״ס ב״ה וקרבתו אם קרבת אלקים יחפץ באמת ויבקשנה ככסף כו׳ ויגעתי ומצאתי כו׳ ולאפוקי מי שאינו כו׳.
Et comme il est écrit : "et des jeunes filles sans nombre" (Cantique des Cantiques 6, 8), et nos maîtres ont exposé : "ce sont les halakhot". C'est pourquoi elles sont appelées du nom de halakhot : car par l'étude approfondie en elles, pour Le saisir bien, dans sa clarté, l'homme mérite d'aller de degré en degré dans la saisie de la grandeur de l'Ein Sof, béni soit-Il, et de Sa proximité, s'il désire en vérité la proximité d'Elokim, et "il la recherchera comme de l'argent", etc.
(Proverbes 2, 4), "j'ai peiné et j'ai trouvé", etc. (Meguila 6b), à l'exclusion de celui qui ne l'est pas, etc.
ואת מצותי תשמרו הוא ענין הדבור כמארז״ל שמור זו משנה שהוא הדבור בד״ת מלשון ושננתם לבניך. והענין כי אף מי שמוחו קטן להשיג בגדולת ה׳ ולילך בה ממדרגה למדרגה.
הנה אעפ״כ יש בכל א׳ ואחד מישראל בחי׳ אלקות ודבר ה׳ השוכן בתוכו וכמ״ש ונתתי משכני בתוככם ופי׳ בזהר משכונא דילי והוא עד״מ כאדם שנותן משכון לחבירו שהמשכון אינו מרצונו הטוב כך כביכול הנה ארז״ל גלו לאדום שכינה עמהם פי׳ אף כי ידע אינש בנפשו איה מקומו שהוא בתחתית המדריגה בגלות אדום וישמעאל כו׳ שהם המה מדות הרעות תאוות וכעס ודומיהן מכל מקום לא יפול לבו בקרבו לאמר אבדה תקותי כי האמת אינו כן שאפילו בגלות שכינה עמהם הנותנת לו חיות אלקות אפי׳ בעודו עובר על רצונו ית׳ שיוכל לקבוע במוחו ומחשבתו ענין אמונת אחדותו ית׳ האמיתי כי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכולא קמי׳ כלא חשיב.
"Et vous garderez Mes commandements" est le sujet de la parole, comme ont dit nos maîtres : "garde, c'est la Michna", qui est la parole dans les paroles de Torah, de l'expression "et tu les inculqueras à tes fils" (Deutéronome 6, 7). Et le sujet est que même celui dont le cerveau est petit pour saisir la grandeur de ה' et pour y marcher de degré en degré, voici que néanmoins il y a en chacun des enfants d'Israël un aspect de divinité et la parole de ה' qui réside en lui, et comme il est écrit : "et Je donnerai Ma demeure au milieu de vous" (Lévitique 26, 11), et le Zohar explique : "Mon gage".
Et c'est à titre d'exemple comme un homme qui donne un gage à son prochain, car le gage n'est pas de sa bonne volonté ; ainsi, pour ainsi dire, voici que nos maîtres ont dit : "Ils ont été exilés en Édom, la Chekhina est avec eux" (Meguila 29a), c'est-à-dire que même si l'homme connaît en son âme où est sa place, qu'il est au bas du degré, dans l'exil d'Édom et d'Yichmaël, etc., qui sont les mauvaises middot, les désirs et la colère et leurs semblables, néanmoins son cœur ne tombera pas en lui pour dire "mon espérance est perdue", car la vérité n'est pas ainsi : même dans l'exil, la Chekhina est avec eux, qui lui donne une vitalité divine, même tandis qu'il transgresse Sa volonté, béni soit-Il, de sorte qu'il pourra fixer dans son cerveau et sa pensée le sujet de la foi en Son unité véritable, béni soit-Il, car "dans les cieux en haut et sur la terre en bas, il n'y en a point d'autre" (Deutéronome 4, 39), et "tout devant Lui est considéré comme rien".
וזהו אני ה׳ אלקיכם כי הוי׳ הוא בחי׳ היה הוה ויהי׳ ואני הוי׳ לא שניתי הוא יכול להיות שורה וקבוע במוחו להיות לנו בבחי׳ אלקיכם וכמ״ש במ״א. אך צריך שתהי׳ בחי׳ זו שמורה וקבועה בו בתוכו ממש שלא יהי׳ רק כמו שעומד על שכלו מלמעלה ואינו נתאמת ונתפס בשכלו היטב כמ״ש ונתתי משכני בתוככם דייקא והשמירה לזה ארז״ל שמור זו משנה שהוא הדיבור והשינ ון בד״ת כי דבר ה׳ זו הלכה וכמארז״ל השונה הלכות שהוא רק בחי׳ שמירה להיות משתמר בקרבו מה שכבר ניתנה לו אף שאינו יכול לילך ולהתעלות מעלה מעלה בהשגת גדולתו וקרבתו ית׳ מ״מ ע״י המשכת עולם הדבור בתוכו כמ״ש ותורתך בתוך מעי וכתיב ואשים דברי בפיך כו׳ נתפס ונתאמת אצלו ענין אמונת אחדותו ית׳ באמת לאמיתו ולא בדמיונות שוא כמארז״ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות שהוא בחי׳ הדבור בת״ת שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם פי׳ שאע״פ שהם בבחי׳ גלות שכינה עמהם וזהו שארז״ל על פסוק על מה אבדה הארץ על ביטול תורה כי ע״י ביטול תורה שהוא בחי׳ דבר ה׳ אבדה האמונה שהיא בחי׳ הארץ הדום רגלי שאינו נתפס במוחו אמונת יחודו ית׳.
Et c'est : "Je suis ה' votre Elokim" (Lévitique 26, 13), car Havaya est l'aspect de il fut, il est et il sera, et "Moi, Havaya, Je n'ai pas changé" (Malachie 3, 6) : Il peut résider et être fixé dans son cerveau pour être pour nous dans l'aspect de "votre Elokim", et comme il est expliqué ailleurs. Mais il faut que cet aspect soit gardé et fixé en lui, en son intérieur même, et qu'il ne soit pas seulement comme celui qui se tient au-dessus de son intellect d'en haut, sans que cela soit vérifié et saisi dans son intellect bien, comme il est écrit : "et Je donnerai Ma demeure au milieu de vous", précisément.
Et la garde de cela, nos maîtres ont dit : "garde, c'est la Michna", qui est la parole et la répétition dans les paroles de Torah, car "la parole de ה', c'est la halakha" (Chabbat 138b), et comme ont dit nos maîtres au sujet de celui qui répète des halakhot, que ce n'est que l'aspect de garde, pour que soit gardé en son sein ce qui lui a déjà été donné, même s'il ne peut aller et s'élever de plus en plus haut dans la saisie de Sa grandeur et de Sa proximité, béni soit-Il ; néanmoins, par l'attraction du monde de la parole en lui, comme il est écrit : "et Ta Torah est au milieu de mes entrailles" (Psaumes 40, 9), et il est écrit : "et Je mettrai Mes paroles dans ta bouche", etc. (Isaïe 51, 16), se saisit et se vérifie auprès de lui le sujet de la foi en Son unité, béni soit-Il, en vérité véritable, et non dans des imaginations vaines, comme ont dit nos maîtres : "les exils ne se rassemblent que par le mérite des michnayot", qui est l'aspect de la parole dans l'étude de la Torah, car il est dit : "même s'ils se livrent parmi les nations, maintenant Je les rassemblerai" (Osée 8, 10), c'est-à-dire que bien qu'ils soient dans l'aspect de l'exil, la Chekhina est avec eux.
Et c'est ce que nos maîtres ont dit sur le verset "Pourquoi le pays a-t-il péri ?" : "sur l'annulation de la Torah" (Jérémie 9, 11 ; Nedarim 81a), car par l'annulation de la Torah, qui est l'aspect de la parole de ה', périt la foi, qui est l'aspect de la terre, escabeau de Ses pieds, en ce que ne se saisit pas dans son cerveau la foi en Son unité, béni soit-Il.
ועשיתם אותם זה המעשה שהוא ענין המשכת אלהותו ית׳ מבחי׳ סוכ״ע ע״י המעשה כמארז״ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וארז״ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה מכלל שהמעשה הוא עיקר התכלית והיינו כי א״א להמשיך גילוי אלהותו ית׳ מבחי׳ סוכ״ע ע״י שום השגה וכח המחשבה ודיבור דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ואפילו השגות עליונים כו׳ רק ע״י בחי׳ המעשה וקיום המצות כענין לחכימא ברמיזא, והוא כמשל האדם שאינו יכול לדבר ולהסביר כל לבו לפני חבירו האיך יעשה רק ע״י שרומז לו בתנועה כל שהוא. כך כביכול הנה באתעדל״ת צריך להיות אתעדל״ע יש מהן דתליא בעובדא וע״י מעשה המצות וקיומן נרמז ונמשך מלמעלה מעלה מאד וממקום גבוה יותר כעין רמז ולמשל כמו מעשה הצדקה שע״י שמשפיע חיות לזולתו רומז למעלה למקום מקור כל ההשפעות להשפיע חיים וחסד לכל העולמות.
"Et vous les ferez" : c'est l'action, qui est le sujet de l'attraction de Sa divinité, béni soit-Il, depuis l'aspect de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes), par le moyen de l'action, comme ont dit nos maîtres : "Ce n'est pas l'étude qui est l'essentiel, mais l'action" (Avot 1, 17), et ils ont dit : "Grande est l'étude qui mène à l'action" (Kiddouchin 40b), d'où l'on déduit que l'action est l'essentiel de la finalité. C'est-à-dire qu'il est impossible d'attirer la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, depuis l'aspect de sovev kol almin par aucune saisie ni force de la pensée et de la parole, car "nulle pensée ne Le saisit du tout" (Tikouné Zohar), et même les saisies des supérieurs, etc., seulement par l'aspect de l'action et l'accomplissement des commandements, à la manière de "au sage, un signe suffit".
Et c'est à l'image de l'homme qui ne peut parler et exposer clairement tout son cœur devant son prochain, comment il fera, seulement en lui faisant signe par un mouvement quelconque. Ainsi, pour ainsi dire, dans l'itarouta diletata (éveil d'en bas) il faut qu'il y ait l'itarouta dile'ela (éveil d'en haut) ; il en est qui dépendent de l'acte, et par l'acte des commandements et leur accomplissement il est fait signe, et est attiré d'en haut, très haut, et d'un lieu plus élevé, à la façon d'un signe.
Par exemple, comme l'acte de la tsédaka : par le fait qu'il influe de la vitalité à autrui, il fait signe en haut, vers le lieu de la source de toutes les influences, d'influer vie et 'hessed à tous les mondes.
וכן ענין כל המצות ואפילו מצות ת״ת שבדבור דעקימת שפתיו הוי מעשה. וז״ש והיה מעשה הצדקה שלום כי ענין השלום הוא שמחבר שני הפכים ועושה שלום ביניהם, כך א״א לעולמות לקבל שפע וחיות מן הבורא ית׳ שהוא מובדל מהם מהקצה כו׳ כ״א בבחי׳ שלום, וזהו ונתתי שלום בארץ כי מלכותך מלכות כל עולמי׳ וכלם הם בחי׳ ארץ לגבי הקב״ה.
וזהו לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי השלום הוא המחזיק ברכה והמשכות חיות אלקות בהתגלות למטה:
Et de même le sujet de tous les commandements, et même le commandement de l'étude de la Torah qui est dans la parole, car "le plissement de ses lèvres est considéré comme une action". Et c'est ce qui est dit : "et l'œuvre de la tsédaka sera la paix" (Isaïe 32, 17), car le sujet de la paix est qu'elle unit deux contraires et fait la paix entre eux.
Ainsi il est impossible aux mondes de recevoir l'influx et la vitalité du Créateur, béni soit-Il, qui est séparé d'eux de l'extrémité, etc., sinon dans l'aspect de la paix. Et c'est : "et Je donnerai la paix dans le pays" (Lévitique 26, 6), car "Ta royauté est la royauté de tous les mondes" (Psaumes 145, 13), et tous sont un aspect de terre vis-à-vis du Saint, béni soit-Il.
Et c'est : "Le Saint, béni soit-Il, n'a trouvé de kli qui contienne la bénédiction pour Israël, sinon la paix" (Ouktsin 3, 12), car la paix est ce qui contient la bénédiction et les attractions de vitalité divine dans la révélation en bas.
ב וזהו ענין כל הברכות שבתורה כמו ד״מ ואכלתם לחמכם לשובע פי׳ שיהיה בחי׳ שובע שמחות את פניך וכדכתיב עוז וחדוה במקומו והקללות הם על המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה׳ שהם החיצונים כי ישראל מצד עצמם עלו במחשבה שאין שם שום הסתר פנים ורצונם לדבקה בו ליחודו ית׳ ומאמינים בני מאמינים ואין שייך שום קללה ח״ו מצד עצמ׳ ולעתיד יתהפכו כל הקללות לברכה רק הקללות הם להעביר רוח החיצונים והטומאה שנדבק בהם בהתערבם כו׳.
2. Et c'est le sujet de toutes les bénédictions qui sont dans la Torah, comme par exemple "et vous mangerez votre pain à satiété" (Lévitique 26, 5), ce qui signifie qu'il y aura l'aspect de satiété qui réjouit ta face, et comme il est écrit : "force et joie en Son lieu" (I Chroniques 16, 27).
Et les malédictions sont sur ceux qui cachent et empêchent l'homme du service de ה', qui sont les extérieurs, car Israël, de leur propre côté, sont montés dans la pensée, où il n'y a aucun voilement de face, et leur volonté est de s'attacher à Lui pour Son unité, béni soit-Il, et ils sont croyants, fils de croyants, et aucune malédiction, à D.ieu ne plaise, ne s'applique de leur propre côté ; et dans l'avenir toutes les malédictions se transformeront en bénédiction. Seulement les malédictions sont pour écarter l'esprit des extérieurs et l'impureté qui s'est attachée à eux lorsqu'ils se sont mêlés, etc.
וז״ש הכתוב ונתן ה׳ את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. וכמ״ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם שהוא בחי׳ עשו איש שעיר וזהו פי׳ ענין כל הקללות שהן ברכה באמת על ישראל מצד עצמם והקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה הגר אשר בקרבך וכו׳ היא אינה רק על חיצוני׳ הנדבקות בהם.
Et c'est ce que dit le verset : "et ה' mettra toutes ces malédictions sur tes ennemis et sur ceux qui te haïssent, qui t'ont poursuivi" (Deutéronome 30, 7). Et comme il est écrit : "et le bouc portera sur lui toutes leurs fautes" (Lévitique 16, 22), qui est l'aspect d'Essav, homme velu.
Et c'est l'explication du sujet de toutes les malédictions, qui sont une bénédiction en vérité sur Israël de leur propre côté ; et la grande malédiction qui est dite dans le Deutéronome, "l'étranger qui est au milieu de toi", etc. (Deutéronome 28, 43), elle n'est que sur les extérieurs qui s'attachent à eux.
ופי׳ הגר אשר בקרבך היא השכינה אשר ממנה באה האהבה מסותרת אשר בלב כאו״א מישראל אשר היא בבחי׳ גלות בתוך הגוף ונק׳ בשם גר שהיא בארץ לא לו שהוא ניצוץ אלקות המחיה את נפשו וכמארז״ל גלו כו׳ שכינה עמהם יעלה עליך מעלה מעלה שיהא בבחי׳ עילוי רב ועצום דהיינו שיעמיק במחשבתו גודל גדולתו עד אין חקר וכמ״ש אני הוי׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו׳ פי׳ שלא יהיה בבחי׳ מצרים וגבולים כ״א כמ״ש ואתהלכה ברחבה וגו׳ שאז ואתה דהיינו מה שהוא אתה שהוא בחי׳ הגוף וחיצונים תרד מטה מטה וכן כל ענין הקללות הם על החיצוני׳ המונעים להעבירם ולהכריתם.
Et l'explication de "l'étranger qui est au milieu de toi" (Deutéronome 28, 43), c'est la Chekhina, de laquelle vient l'amour caché qui est dans le cœur de chacun d'Israël, laquelle est dans l'aspect de l'exil à l'intérieur du corps, et elle est appelée du nom de ger, parce qu'elle est dans un pays qui n'est pas le sien : c'est une étincelle de divinité qui vivifie son âme. Et comme ont dit nos maîtres : "en tout lieu où ils ont été exilés, la Chekhina est avec eux" (Meguila 29a).
"Il montera au-dessus de toi de plus en plus haut", pour qu'il soit dans un aspect d'élévation grande et puissante, c'est-à-dire qu'il approfondisse dans sa pensée la grandeur de Sa grandeur jusqu'à ce qu'il n'y ait point d'investigation (Psaumes 145, 3). Et comme il est écrit : "Je suis ה' qui t'ai fait sortir du pays d'Égypte", etc.
(Exode 20, 2), l'explication est qu'il ne soit pas dans l'aspect de Mitsraïm et de limites, mais comme il est écrit : "et je marcherai au large", etc. (Psaumes 119, 45).
Alors "et toi", c'est-à-dire ce qui est toi, qui est l'aspect du corps et des extérieurs, tu descendras de plus en plus bas. Et de même, tout le sujet des malédictions porte sur les extérieurs qui empêchent, pour les écarter et les retrancher.
ובזה יובן כוונת יצחק אע״ה שרצה לברך את עשו ולא את יעקב, כי הנה הברכות וכן כל מצות התורה שהם המשכת גילוי אלהותו ית׳ למטה אינם אלא לאכפיא לסט״א ולהכניעם תחת הקדושה ולכן לא ניתנה תורה עד אחר יצ״מ משא״כ בזמן האבות שהן הן המרכבה ובטלים ליחודו ית׳ לא היו צריכים להמשכת גילוי למטה לכן לא רצה יצחק לברך את יעקב כי הי׳ בבחי׳ מרכבה אך דעתו הי׳ לברך את עשו ולהכניעו ולקרבו אל הקדושה ולכן אמר בברכותיו שהי׳ סבור שהוא עשו עומד לפניו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. מטל השמים זו תשב״כ ומשמני הארץ זו תשבע״פ ורוב דגן אלו הלכות שהן לרוב מאד כמ״ש ויצבור יוסף בר הרבה מאד עד כי חדל לספור וכמ״ש ועלמות אין מספר ודרשו רז״ל עלמות אלו הלכות ותירוש אלו רזין דאורייתא כמ״ש נכנס יין יצא סוד ורצה כל זה ליתן לעשו ולהכניע ולאכפיי׳ לסט״א.
אך באמת לא הי׳ באפשרי להכניעו ולקרבו תחת הקדושה מחמת שהוא רע גמור וצריכים להעביר הסט״א לגמרי ולהכריתה בכל הקללות רק הברכות ניתנו ליעקב ולהכניע הסט״א שנתערב בזרעו כמ״ש ויתערבו כו׳ וכמ״ש ועשו אחיו בא מצידו אל תקרי מצידו אלא מצדו שבעמידת האדם בתפלה ורוצה לידבק בקונו נופלים לו מחשבות זרות שלא ברצונו רק כאלו הן באים מן הצד מאליהן וממילא אך מ״מ הן הן מחשבותיו שחשב בהן ברצון שלא בשעת התפלה וכיוצא בהם אלא שבשעת התפלה הם נופלים לו שלא ברצונו ולכן נק׳ מצדו שהן אינן בחי׳ אחוריים שהוא בחי׳ דבר שהוא בע״כ לגמרי שהוא אינו חפץ בזה כלל ולא בחי׳ פנים שהוא רצון וחפץ גמור ונופל לו בשעת התפלה מפני שרוצה לעלות לדבקה בו ממילא הם נמשכים אחריו כמשל אדם הלובש בגד ארוך ונגרר בטיט וחומר וכשרוצה לעלות בסולם גם הבגד עם החומר וטיט עולה עמו וכדי להכניע את הרע בחי׳ עשו ולהשפילו אמר ליצחק אביו שהיה בחי׳ מרכבה להקב״ה קום נא שבה וכו׳ כי א״א להמשיך הברכות שהוא גילוי אלקות בעוד שהרע בתקפו וגבורתו כי לא יגורך רע כתיב ועמ״ש בזה בביאור ע״פ במדבר סיני.
Et par cela on comprendra l'intention d'Yits'hak, notre père, que la paix soit sur lui, qui voulait bénir Essav et non Yaakov. Car voici, les bénédictions, et de même tous les commandements de la Torah, qui sont l'attraction de la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, en bas, ne sont que pour soumettre (itkafia) le sitra a'hra (l'autre côté) et pour les faire plier sous la sainteté.
C'est pourquoi la Torah n'a été donnée qu'après la sortie d'Égypte. Il n'en va pas de même au temps des patriarches, qui sont eux-mêmes la merkava et sont effacés vers Son unité, béni soit-Il : ils n'avaient pas besoin de l'attraction d'une révélation en bas.
C'est pourquoi Yits'hak ne voulut pas bénir Yaakov, car il était dans l'aspect de merkava ; mais son intention était de bénir Essav, de le faire plier et de le rapprocher de la sainteté. C'est pourquoi il dit dans ses bénédictions, croyant que c'était Essav qui se tenait devant lui : "et Elokim te donnera de la rosée des cieux et des graisses de la terre, et abondance de blé et de vin" (Genèse 27, 28).
"De la rosée des cieux", c'est la Torah écrite ; "et des graisses de la terre", c'est la Torah orale ; "et abondance de blé", ce sont les halakhot, qui sont en très grande abondance, comme il est écrit : "et Yossef amassa du blé en très grande quantité, jusqu'à ce qu'on cessât de compter" (Genèse 41, 49), et comme il est écrit : "et des jeunes filles sans nombre" (Cantique des Cantiques 6, 8), et nos maîtres ont exposé : "jeunes filles, ce sont les halakhot" ; "et du vin", ce sont les secrets de la Torah, comme il est dit : "le vin est entré, le secret est sorti" (Erouvin 65a). Et il voulait donner tout cela à Essav, pour le faire plier et pour soumettre le sitra a'hra.
Mais en vérité il n'était pas possible de le faire plier et de le rapprocher sous la sainteté, du fait qu'il est un mal absolu, et il faut écarter le sitra a'hra entièrement et le retrancher par toutes les malédictions. Seulement les bénédictions ont été données à Yaakov, pour soumettre le sitra a'hra qui s'est mêlé à sa descendance, comme il est écrit : "et ils se mêlèrent", etc.
(Psaumes 106, 35), et comme il est écrit : "et Essav son frère vint de sa chasse" (Genèse 27, 30) : ne lis pas mitsido (de sa chasse) mais mitsido (de son côté). Car lorsque l'homme se tient dans la prière et veut s'attacher à son Créateur, lui tombent des pensées étrangères sans sa volonté, seulement comme si elles venaient du côté, d'elles-mêmes, spontanément.
Mais néanmoins ce sont bien ses pensées, auxquelles il a pensé avec volonté hors du temps de la prière et choses semblables, sauf qu'au temps de la prière elles lui tombent sans sa volonté. C'est pourquoi cela est appelé "de son côté" : elles ne sont pas l'aspect des a'horayim (l'arrière), qui est l'aspect d'une chose qui est entièrement contre son gré, dont il ne veut pas du tout, ni l'aspect de face, qui est volonté et désir complet ; et elles lui tombent au temps de la prière parce qu'il veut monter pour s'attacher à Lui, et d'elles-mêmes elles sont attirées après lui, à l'image d'un homme qui porte un vêtement long et qui traîne dans la boue et l'argile, et lorsqu'il veut monter à l'échelle, le vêtement aussi, avec l'argile et la boue, monte avec lui.
Et afin de soumettre le mal, aspect d'Essav, et de l'abaisser, il dit à Yits'hak son père, qui était l'aspect de merkava pour le Saint, béni soit-Il : "Lève-toi, je te prie, assieds-toi", etc. (Genèse 27, 19).
Car il est impossible d'attirer les bénédictions, qui sont la révélation de la divinité, tant que le mal est dans sa force et sa puissance, car il est écrit : "le mal ne séjournera pas auprès de Toi" (Psaumes 5, 5). Et voir ce qui est écrit à ce sujet dans le commentaire sur le verset "Dans le désert de Sinaï".
והעצה לזה קום נא וגו׳ ע״ד מ״ש כי גאה גאה ותרגומו ארי אתגאי על גותניא ופי׳ שמתרומם ומתנשא עליהם ועי״ז מתרחק מהם ומסלק חיותו מהם ואין להם יניקה וחיות ממנו וכן הוא למטה בעבודת האדם דהיינו להעמיק דעתו ומחשבתו בגדולת ה׳ איך הוא ממכ״ע וסוכ״ע וכולא קמיה כלא חשיב ולגדולתו אין חקר וממילא אין להחיצונים יניקה כ״כ וממילא נופלים כל המונעים שהן המדות רעות ומחשבות זרות כי ישראל מצד עצמם עלו במחשבה כו׳ ולכן אמר אח״כ שבה דהיינו לישראל עצמן בישיבה שהוא ירידה והמשכת גילוי למטה להיות לו דירה בתחתונים וכמ״ש וישב ה׳ מלך לעולם למשל כמו האדם היושב שמרכין א״ע למטה ואכלה מצידי שכל ענין דבור ומעשה התורה והמצות הם בחי׳ ציד שנצודים ניצוצות שהיו בגוף ונפש החיונית ונתהפכו לקדושה ובחי׳ האכילה הוא ע״ד ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו׳ בעבור תברכני נפשך הוא בחי׳ פנימי׳ וחיות כל העולמות הנמשכת מחיי החיים א״ס ב״ה ומלובשת ומוסתרת ומתעלמת בהם להחיותם בנפש המסותרת בגוף והברכה הוא יציאתה מההעלם והסתר האור אל הגילוי וההשגה להיות נגלה כבוד ה׳ ויחודו אל ישראל במחשבתם ושכלם ומוחם בעוה״ז ובכל העולם לעתיד כמ״ש במ״א ויהי׳ בבחי׳ ברכה והמשכה בעוה״ז בהתגלות למטה.
Et le conseil pour cela : "Lève-toi, je te prie", etc., à la manière de ce qui est écrit : "car Il s'est élevé, Il s'est exalté" (Exode 15, 1), et son Targoum : "car Il s'est exalté sur les orgueilleux", et l'explication est qu'Il s'élève et se hisse au-dessus d'eux, et par cela Il s'éloigne d'eux et retire Sa vitalité d'eux, et ils n'ont pas de yenika (nourriture) ni de vitalité de Lui. Et de même en bas, dans le service de l'homme, c'est-à-dire approfondir sa connaissance et sa pensée dans la grandeur de ה', comment Il est memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et sovev kol almin, et "tout devant Lui est considéré comme rien", et "à Sa grandeur il n'y a point d'investigation" (Psaumes 145, 3), et d'elles-mêmes les extérieurs n'ont pas tant de yenika, et d'elles-mêmes tombent tous les empêchements, qui sont les mauvaises middot et les pensées étrangères, car Israël, de leur propre côté, sont montés dans la pensée, etc.
C'est pourquoi il dit ensuite "assieds-toi", c'est-à-dire pour Israël eux-mêmes, dans la position assise, qui est une descente et l'attraction d'une révélation en bas, pour qu'il y ait pour Lui une dira bata'htonim (une demeure ici-bas), et comme il est écrit : "et ה' siège roi pour l'éternité" (Psaumes 29, 10), par exemple comme l'homme qui s'assied, qui incline lui-même vers le bas. "Et mange de ma chasse" (Genèse 27, 19) : tout le sujet de la parole et de l'action de la Torah et des commandements est un aspect de chasse, par laquelle sont chassées des étincelles qui étaient dans le corps et la nefech vitale, et elles se sont transformées en sainteté.
Et l'aspect du manger est à la manière de "Israël nourrissent leur Père qui est dans les cieux", etc. "Afin que ton âme me bénisse" (Genèse 27, 19), c'est l'aspect de l'intériorité et de la vitalité de tous les mondes, qui est attirée de la vie des vies, l'Ein Sof, béni soit-Il, et est revêtue, cachée et dissimulée en eux pour les vivifier, par l'âme cachée dans le corps.
Et la bénédiction est sa sortie du voilement et de la cachette de la lumière vers la révélation et la saisie, pour que soit révélée la gloire de ה' et Son unité à Israël, dans leur pensée, leur intellect et leur cerveau, dans ce monde, et dans le monde entier dans l'avenir, comme il est expliqué ailleurs, et elle sera dans l'aspect de bénédiction et d'attraction dans ce monde, dans la révélation en bas.
וז״ש אלה החוקים והמשפטים והתורות על הברכות וקללות שהן הם גילוי אלהותו ית׳ למטה לבחי׳ ישראל והעברת וביטול המסתירים ומונעים אותם מעבודתם שהן המה נמשכים מבחי׳ מ״ע ול״ת ודוגמתם ממש רק שהם בינו לבין בני ישראל מחמת שהקללות הן אחר שיש מסך מבדיל ועונותיכם מבדילים וכבר עבר על הל״ת וכיוצא ולכן צריך להכריתו ולהעבירו משא״כ שס״ה ל״ת הם שמירה מן החיצונים שלא ינקו ולא יהיה מסך מבדיל כלל ולכן כתיב בינו ובין בנ״י ולא אל בנ״י:
Et c'est ce qui est dit : "Voici les lois, les jugements et les enseignements", au sujet des bénédictions et des malédictions, qui sont la révélation de Sa divinité, béni soit-Il, en bas, pour l'aspect d'Israël, et l'écartement et l'annulation de ceux qui les cachent et les empêchent de leur service, lesquels sont attirés de l'aspect des commandements positifs et des commandements négatifs, et leur sont parfaitement semblables, seulement ils sont entre Lui et les enfants d'Israël, du fait que les malédictions sont après qu'il y a un écran qui sépare, et "vos fautes séparent" (Isaïe 59, 2), et qu'il a déjà transgressé les commandements négatifs et choses semblables, et c'est pourquoi il faut le retrancher et l'écarter. Il n'en va pas de même des trois cent soixante-cinq commandements négatifs, qui sont une garde contre les extérieurs, afin qu'ils ne reçoivent pas de nourriture et qu'il n'y ait aucun écran qui sépare du tout.
C'est pourquoi il est écrit "entre Lui et les enfants d'Israël", et non "aux enfants d'Israël".