"Lorsque Je vous briserai le bâton du pain, et que dix femmes cuiront votre pain dans un seul four et vous rendront votre pain au poids, etc." (Lévitique 26, 26). Or il est connu que, bien que selon ce qui apparaît ces paroles de réprimandes soient des malédictions, selon la vérité elles ne sont que des bénédictions.
בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל כו׳. הנה ידוע שאף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות אבל לפי האמת אינם רק ברכות.
ולהבין זה הוא ע״ד מה שאמר בזהר תלת דרגין מתקשראן דא בדא קוב״ה אורייתא וישראל וכו׳ כולהו דרגא על דרגא סתים וגליא (בפ׳ אחרי דע״ג ע״א). וביאור ענין בחי׳ סתים היינו מה שאינו נראה ומושג ואינו מתלבש במקום כלל ונק׳ סתימא דכל סתימין, פי׳ אפילו מן הסתימא הוא סתום ונעלם, ולית מחשבה דלהון תפיסא ביה כלל ועיין בסה״מ דקי״א ע״א.
"Lorsque Je vous briserai le bâton du pain, et que dix femmes cuiront votre pain dans un seul four et vous rendront votre pain au poids, etc." (Lévitique 26, 26). Or il est connu que, bien que selon ce qui apparaît ces paroles de réprimandes soient des malédictions, selon la vérité elles ne sont que des bénédictions.
Et pour comprendre cela, c'est à la manière de ce que dit le Zohar : "Trois degrés sont liés l'un à l'autre : Koudcha Berikh Hou, la Torah et Israël, etc., tous degré sur degré, caché et révélé" (paracha A'haré, folio 73a). Et l'explication du sujet de l'aspect de setim (le caché), c'est ce qui n'est pas vu ni saisi et qui ne se revêt pas dans un lieu du tout, et il est appelé setima dekol setimin (le caché de tous les cachés), c'est-à-dire que même à partir du caché il est clos et dissimulé, et "aucune pensée d'eux ne Le saisit du tout", et vois dans le Sefer haMaamarim, folio 111a.
ובחי׳ גליא הוא מה שאנו רואים עולם הגשמי בחי׳ מקום בעל ששה קצוות מעלה ומטה וד׳ רוחות העולם. ולכאורה לא יתכן לומר על בחי׳ גשמית שהוא בחי׳ אלהות.
אבל באמת הענין הוא כן כי אין עוד מלבדו כתיב ומלכותו בכל משלה וכל מה שאנו רואים בדצח״מ שבעוה״ז יש בכל גשמי מגשמיים הנ״ל חיות רוחני המחיה אותו תמיד והוא ג״כ נק׳ בחי׳ מקום כמ״ש הנה מקום אתי שיש ג״כ בחי׳ מקום למעלה וכו׳.
Et l'aspect de galia (révélé), c'est ce que nous voyons : le monde physique, aspect de lieu possédant six extrémités, le haut et le bas et les quatre directions du monde. Et à première vue il ne convient pas de dire de l'aspect physique qu'il est un aspect d'Elokout.
Mais en vérité le sujet est bien ainsi, car il est écrit "il n'y a rien en dehors de Lui" (Deutéronome 4, 35) et "Sa royauté domine en tout" (Psaumes 103, 19). Et tout ce que nous voyons dans le minéral, le végétal, l'animal et le parlant de ce monde-ci, il y a dans chacun des corps physiques susdits une vitalité spirituelle qui le vivifie constamment, et elle aussi est appelée aspect de lieu, comme il est écrit "voici un lieu auprès de Moi" (Exode 33, 21), qu'il y a aussi un aspect de lieu en haut, etc.
ופי׳ מקום שהחיות רוחני בחי׳ מקום הוא ונק׳ ג״כ גליא ובטל הוא לבחי׳ סתום שלמעלה ממנו מן בחי׳ מקום כענין ביטול אותיות המחשבה בשכל כידוע ואינו מתלבש בו כלל. וזהו ברוך המקום כי ברוך הוא לשון המשכה להמשיך מן למעלה מן המקום לבחי׳ מקום ע״ד האמור בברכת השנים להמשיך מן למעלה מן הזמן לבחי׳ זמן.
וזהו ברוך ה׳ כו׳ מן העולם ועד העולם, (ענין מקום רוחני י״ל דהיינו ו״ק עליונים שהם שרש הו״ק גשמיים צפון ודרום כו׳ שזהו בחי׳ המקום, וכן נתבאר במ״א ע״פ וארא אל אברהם כו׳ בפי׳ וענין שהוא אחד בשבעה רקיעים והארץ וד׳ רוחות העולם כו׳ ע״ש, וע׳ מזה ג״כ בפ׳ בשלח ע״פ ויאמר משה אכלוהו היום כו׳ ובפ׳ בראשית בד״ה השמים כסאי עולם נק׳ בחי׳ אש ומים כו׳ דהיינו המדות עליונות כנודע, וכן הוא בפרדס בערכי הכינויים ערך מקום. ולמעלה מבחי׳ מקום רוחני היינו חו״ב כו׳ וכ״ש למעלה יותר כו׳.
אכן בזח״א ויצא דקמ״ז מבואר דבחי׳ מלכות נק׳ מקום וכ״ה בזהר בשלח דס״ג סע״ב ועיין בזהר ויקהל דר״ז ע״א וע׳ בסש״ב ח״ב פ״ז). והנה אורייתא ג״כ סתים וגליא פי׳ כענין הקללות האלה שלפי הנראה ומושג בחי׳ גליא אינו מדבר בישראל כמ״ש ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אויביך וגו׳.
והיינו בחי׳ עשו שהוא בחי׳ אלה לשון רבים טורי דפרודא כמ״ש נפשות עשו, ועיין בזח״א ויחי דרכ״ז ע״ב, אבל ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ וגו׳. כי הפנימית בבחי׳ סתום בהמשכות החיות מן הסתום אל הגליא.
וזהו בקול גו׳ והם בחינת ה ברכות שבקללות (ע׳ במ״ש ע״פ כי תשמע בקול וגו׳ בפ׳ ראה, והנה ברכות אלו הוא ע״ד מ״ש בגמ׳ פ״ק דמ״ק ד״ט ע״ב הנך כולהו ברכתא נינהו כו׳, והיינו שהברכה היא מבחי׳ סתום, ומהרש״א שם פי׳ והם עשו כן לחדודי כו׳, ויותר נראה כפשטן לפי שהברכה באופן זה היא מבחי׳ סתום). והנה ידוע שהתורה נק׳ לחם והיא מחיה את הנשמה כמזון הגשמי שמחיה את הגוף אף שהלחם הוא בחי׳ צומח והאדם הוא בחי׳ חי מדבר והוא נגד השכל, לכאורה שיהא החי מדבר ניזון ומקבל חיות מן דבר שהוא למטה ממנו במדרגה, אך אמנם הענין הוא שבאמת תבואת הארץ שרש חיותם הוא ממקום גבוה מאד אלא שנפלו בשבירה להצמיח החטה, וכן בענין התורה שנק׳ לחם ומזון להנשמה הוא ג״כ על דרך הנ״ל שסודות התורה נשתלשלו בדברים גשמיים איסור והיתר טומאה וטהרה כו׳.
ועמ״ש מזה ע״פ וידבר משה אל ראשי המטות. וכ״ז מפני שנפלו בשבירה פי׳ מחמת שבירת לוחות הראשונות שהיו מתחלה חירות ממלאך המות ומחמת שבירתן נתלבשה התורה בדברים גשמיים, (וכמ״ש בלק״ת פ׳ תשא שסוד שבירת הלוחות הי׳ כעין שבירת הכלים כו׳ ע״ש, ועמ״ש מענין חרות על הלוחות בביאור ע״פ אם בחקתי).
וזהו בשברי לכם מטה לחם מטה לחם הוא עץ החיים בחי׳ סתים ובשבירת עץ החיים שהוא שבירת הלוחות נפלה ונשתלשלה בדברים גשמיים כו׳:
Et l'explication de lieu : la vitalité spirituelle est un aspect de lieu, et elle est aussi appelée galia, et elle est en bitoul (effacement de soi) envers l'aspect de setoum qui est au-dessus d'elle, au-dessus de l'aspect de lieu, à la manière du bitoul des lettres de la pensée dans l'intellect, comme on le sait, et il ne se revêt pas en elle du tout. Et c'est "Béni soit D.ieu (Makom)", car baroukh a le sens d'attraction, pour attirer depuis au-dessus du lieu vers l'aspect de lieu, à la manière de ce qui est dit dans la bénédiction des années, pour attirer depuis au-dessus du temps vers l'aspect de temps.
Et c'est "Béni soit ה', etc., depuis le monde jusqu'au monde" (Psaumes 106, 48). (Le sujet du lieu spirituel, on peut dire que ce sont les six extrémités supérieures, qui sont la racine des six extrémités physiques, le nord et le sud, etc., et c'est là l'aspect du lieu.
Et ainsi cela a été expliqué ailleurs sur le verset "Et Je Me suis fait voir à Avraham, etc." (Exode 6, 3), dans l'explication et le sujet de ce qu'Il est Un dans les sept firmaments et la terre et les quatre directions du monde, etc., vois là. Et vois de cela aussi dans la paracha Bechala'h sur le verset "Et Moché dit : Mangez-le aujourd'hui, etc." (Exode 16, 25).
Et dans la paracha Beréchit, au début du discours "Les cieux sont Mon trône" (Isaïe 66, 1) : le monde est appelé aspect de feu et d'eau, etc., c'est-à-dire les middot supérieures, comme on le sait. Et ainsi en est-il dans le Pardès, dans Erkhei haKinouyim, à l'entrée lieu.
Et au-dessus de l'aspect de lieu spirituel, ce sont 'hokhma et bina, etc., et à plus forte raison plus haut encore, etc. Cependant dans le Zohar I, Vayetsé, folio 147, il est expliqué que l'aspect de malkhout est appelé lieu, et de même dans le Zohar Bechala'h, folio 63, fin de la page b, et vois dans le Zohar Vayakhel, folio 207a, et vois dans le Tanya, deuxième partie, chapitre 7.) Or la Torah est aussi setim et galia, c'est-à-dire à la manière de ces malédictions qui, selon ce qui apparaît et est saisi, l'aspect de galia, ne parlent pas d'Israël, comme il est écrit "Et ה' ton Elokim mettra toutes ces imprécations sur tes ennemis, etc." (Deutéronome 30, 7).
Et c'est l'aspect d'Essav, qui est l'aspect de éla, qui a le sens du pluriel, tourei deperouda (montagnes de séparation), comme il est écrit "les âmes d'Essav" (Genèse 36, 6), et vois dans le Zohar I, Vaye'hi, folio 227b. Mais "et toi, tu reviendras et tu écouteras la voix de ה', etc." (Deutéronome 30, 8).
Car l'intérieur, dans l'aspect de setoum, est dans l'attraction de la vitalité depuis le setoum vers le galia. Et c'est "dans la voix, etc.", et ce sont l'aspect des cinq bénédictions qui sont dans les malédictions.
(Vois dans ce qui est écrit sur le verset "lorsque tu écouteras la voix, etc.", dans la paracha Reé. Or ces bénédictions sont à la manière de ce qui est dit dans le Talmud, premier chapitre de Moed Katan, folio 9b : "toutes celles-là sont des bénédictions, etc.".
Et c'est que la bénédiction vient de l'aspect de setoum. Et le Maharsha là explique : et ils ont fait ainsi pour aiguiser, etc.
Et il paraît davantage selon leur sens simple, parce que la bénédiction de cette manière vient de l'aspect de setoum.) Or il est connu que la Torah est appelée pain, et elle vivifie la nechama (âme) comme la nourriture physique qui vivifie le corps, bien que le pain soit l'aspect du végétal et l'homme l'aspect du vivant parlant, et cela va contre l'intellect, à première vue, que le vivant parlant soit nourri et reçoive la vitalité d'une chose qui est au-dessous de lui en degré. Mais toutefois le sujet est qu'en vérité la récolte de la terre, la racine de leur vitalité est d'un lieu très élevé, sauf qu'elles sont tombées dans la brisure pour faire germer le blé.
Et de même dans le sujet de la Torah qui est appelée pain et nourriture pour la nechama, c'est aussi à la manière susdite, que les secrets de la Torah se sont enchaînés dans des choses physiques : interdit et permis, impureté et pureté, etc. Et vois ce qui est écrit de cela sur le verset "Et Moché parla aux chefs des tribus" (Nombres 30, 2).
Et tout cela parce qu'elles sont tombées dans la brisure, c'est-à-dire à cause de la brisure des premières Tables, qui étaient d'abord une liberté à l'égard de l'ange de la mort, et à cause de leur brisure la Torah s'est revêtue dans des choses physiques. (Et comme il est écrit dans le Likoutei Torah de l'Ari z"l, paracha Tissa, que le secret de la brisure des Tables était à la manière de la brisure des kelim, etc., vois là.
Et vois ce qui est écrit du sujet de "liberté sur les Tables" dans l'explication sur le verset "Si vous marchez dans Mes lois".) Et c'est "Lorsque Je vous briserai le bâton du pain" : le bâton du pain est l'arbre de vie, aspect de setim, et dans la brisure de l'arbre de vie, qui est la brisure des Tables, elle est tombée et s'est enchaînée dans des choses physiques, etc.
ב ואפו עשר נשים. פי׳ ואפו כי הנה התורה נק׳ לחם חטה שהוא כ״ב אותיות התורה כמנין חט״ה.
והענין כי האוכל עיסה שלא נאפית עדיין אינה מתעכלת במעיו כלל ואינה נבלע באבריו להיות ממנה דם הנפש אבל האוכל אחר אפייתו הוא מתעכל במעיו ונבלע באבריו להיות ממנו דם הנפש והיו לאחדים ממש.
2. "Et dix femmes cuiront".
Explication de "et elles cuiront" : car voici, la Torah est appelée pain de blé, qui est les vingt-deux lettres de la Torah, selon la guématria de 'hita. Et le sujet : celui qui mange une pâte qui n'est pas encore cuite, elle ne se digère pas du tout dans ses entrailles et n'est pas absorbée dans ses membres pour qu'il en soit le sang de la nefech ; mais celui qui mange après sa cuisson, elle se digère dans ses entrailles et est absorbée dans ses membres pour qu'il en soit le sang de la nefech, et ils deviennent véritablement uns.
וכן הענין במזון הנפש שהיא התורה שכשאינה אפויה אצל האדם כמו שית׳ לקמן, אף אם הוא אדם שלומד תורה הרבה אינה מתאחדת עמו אלא היא ענין בפ״ע והוא בפני עצמו ואינו מקבל חיות כלל ממנה כענין הלחם הגשמי שלא נאפה עדיין כלל, אבל כשהתורה אפויה אצל האדם היא נבלעת בכל רמ״ח אבריו והיו לאחדים ממש כנ״ל.
Et de même le sujet dans la nourriture de la nefech, qui est la Torah : lorsqu'elle n'est pas cuite auprès de l'homme, comme on l'expliquera plus bas, même s'il est un homme qui étudie beaucoup de Torah, elle ne s'unit pas à lui, mais elle est un sujet à part et lui est à part, et il ne reçoit d'elle aucune vitalité du tout, à la manière du pain physique qui n'est pas encore cuit du tout. Mais lorsque la Torah est cuite auprès de l'homme, elle est absorbée dans tous ses deux cent quarante-huit membres, et ils deviennent véritablement uns, comme ci-dessus.
וזהו שאמרו חז״ל על פסוק ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ״ח אבריו היא שמורה וכו׳. וכמשנ״ת ע״פ ושבתה הארץ.
ולהבין ענין האפיה הוא ענין אמרם ז״ל כי התורה נתנה אש שחורה על גבי אש לבנה, (וע׳ בהרמ״ז פ׳ עקב דף ער״ב סע״ב. פי׳ אש שחורה חכמה סתימאה ע״ג אש לבנה הוא אבא.
וא״כ פי׳ וענין אש שחורה הוא ע״ד ישת חשך סתרו ועמ״ש מזה ג״כ בד״ה שחורה אני ונאוה ע״ש). והנה ענין אש שחורה הוא אש מסותרת ונעלמת בלב כל א׳ ואחד מישראל באהבה ותשוקה לדבקה בו ית׳, שאף שהוא טרוד בעסקיו הגשמיים כי לבו בוער תמיד לאהבת ה׳ כמ״ש צעק לבם אל אדני כי הלב צועק בהעלם והסתר לדבקה בו ית׳ ונק׳ חולת אהבה וכמ״ש סמכוני באשישות וגו׳ כי חולת אהבה אני (וזהו ענין אני ישנה ואעפ״כ ולבי ער.
ועמ״ש ע״פ ציון במשפט תפדה), ובאהבה זו המסותרת ובוערת אשר רשפיה רשפי אש שלהבת י״ה שמתלהב ובוער תמיד לדבקה בו ית׳ בזה יוכל האדם לאפות לחם חטה שהיא התורה וכשיאפה האדם את התורה בשלהבת האהבה אליו ית׳, בזה יובלעו דברי תורה במעיו והיו לאחדים עמו.
Et c'est ce qu'ont dit nos Sages, de mémoire bénie, sur le verset "disposée en tout et gardée" (II Samuel 23, 5) : si elle est disposée dans tous ses deux cent quarante-huit membres, elle est gardée, etc. Et comme cela a été expliqué sur le verset "et la terre se reposera".
Et pour comprendre le sujet de la cuisson, c'est le sujet de ce qu'ont dit nos Sages, de mémoire bénie, que la Torah a été donnée feu noir sur feu blanc. (Et vois dans le Ramaz, paracha Ekev, folio 272, fin de la page b.
Explication : feu noir, 'hokhma setimaa, sur feu blanc, c'est Abba. Et s'il en est ainsi, l'explication et le sujet du feu noir est à la manière de "Il a fait des ténèbres Sa cachette" (Psaumes 18, 12), et vois ce qui est écrit de cela aussi au début du discours "Je suis noire et belle", vois là.) Or le sujet du feu noir est un feu caché et dissimulé dans le cœur de chacun et un d'Israël, dans l'amour et le désir de s'attacher à Lui, béni soit-Il, car même s'il est pris par ses occupations physiques, son cœur brûle constamment pour l'amour de ה', comme il est écrit "leur cœur a crié vers Adonaï" (Lamentations 2, 18), car le cœur crie dans le dissimulé et le caché pour s'attacher à Lui, béni soit-Il, et elle est appelée malade d'amour, et comme il est écrit "Soutenez-moi avec des flacons, etc., car je suis malade d'amour" (Cantique des Cantiques 2, 5).
(Et c'est le sujet de "Je dors, et pourtant mon cœur veille" (Cantique des Cantiques 5, 2). Et vois ce qui est écrit sur le verset "Tsion sera rachetée par le jugement".) Et par cet amour caché et brûlant, dont "ses braises sont des braises de feu, une flamme de yod-hé" (Cantique des Cantiques 8, 6), qui s'enflamme et brûle constamment pour s'attacher à Lui, béni soit-Il, par cela l'homme pourra cuire le pain de blé qui est la Torah.
Et lorsque l'homme cuit la Torah dans la flamme de l'amour envers Lui, béni soit-Il, par cela les paroles de Torah seront absorbées dans ses entrailles et deviendront véritablement unes avec lui.
וזהו ואפו לחמכם פי׳ התורה בתנור אחד פי׳ בחמימות האהבה הבאה מהתבוננות של אחד יחודו של עולם. וענין עשר נשים הוא שבנפש כל אחד ואחד מישראל יש עשר בחינות שלש אמות ושבע כפולות ובעשרה דברים אלו יהיה האפיה הנ״ל ויהיו בחי׳ אלו בחי׳ נוקבא שידע שבאמת אין הטוב שלו.
דהיינו התשוקה לדבקה בו ית׳ אינו מעצמו ועבודתו רק בעל האמת נותן לו האמת.
Et c'est "et elles cuiront votre pain", explication : la Torah, "dans un seul four", explication : dans la chaleur de l'amour qui vient de la contemplation de Un, Son unicité du monde. Et le sujet de "dix femmes", c'est que dans la nefech de chacun et un d'Israël il y a dix aspects : trois mères et sept doubles, et par ces dix choses sera la cuisson susdite.
Et ces aspects seront un aspect de noukva, afin qu'il sache qu'en vérité le bien n'est pas le sien. C'est-à-dire que le désir de s'attacher à Lui, béni soit-Il, ne vient pas de lui-même ni de son service, mais seul le Maître de la vérité lui donne la vérité.
וזהו היה בעיניך כרשע אפילו אם אחד לומד תמיד תורה ומתפלל תמיד מ״מ היה בעיניך כרשע. אבל הרע בעצמו שעושה שלו הוא כי הוא מעצמו, וזהו שלהבת י״ה כי השלהבת לאהבת ה׳ הוא מן י״ה וכשיהי׳ בעצמו בחי׳ מקבל לבד ולא בחי׳ יש בפ״ע יוכל לבוא לידי אפייה הנ״ל, ועיין מ״ש סד״ה שימני כחותם.
והשיבו לחמכם במשקל פי׳ שישיב התורה ע״י אפייה הנ״ל ממטה למעלה בבחי׳ משקל כמ״ש ושקל בפלס הרים שהוא בבחי׳ שלמעלה מבחי׳ הרים שבו שוקל הרים ונקרא מתקלא בזהר (בפ׳ תרומה קע״ו ב׳ האזינו דר״צ ע״א. ועמ״ש בד״ה לבך יהגה אימה.
איה סופר איה שוקל ומ״ש בד״ה אתם נצבים בענין ושקל בפלס ועמ״ש בענין תנופת שתי הלחם ע״פ והניף הכהן אותם), ואכלתם ולא תשבעו ע״ד אוהב כסף כו׳. כן באהבתה תשגה תמיד לחזור פעמים רבות אין מספר.
ובכל פעם יהיו בעיניו כחדשים ממש ולא ישבע נפשו בהם לעולם. וכמ״ש אל תבוז כי זקנה אמך.
וגם שלא יהיה בבחי׳ זקנה. וכמאמר רז״ל ומי איכא זקנה קמיה כו׳.
שהוא ית׳ למעלה מהזמן ואין הזמן מושל בו להזקינו. אבל בלאו הכי אינו מקבל חיות מן התורה כי וכבודי לאחר לא אתן כו׳:
Et c'est "sois à tes yeux comme un méchant", même si quelqu'un étudie toujours la Torah et prie toujours, néanmoins sois à tes yeux comme un méchant. Mais le mal en lui-même, qui fait ce qui est sien, c'est qu'il vient de lui-même.
Et c'est "une flamme de yod-hé", car la flamme pour l'amour de ה' vient de yod-hé. Et lorsqu'il sera en lui-même un aspect de récepteur seulement, et non un aspect de yech (l'être, le moi) à part, il pourra parvenir à la cuisson susdite, et vois ce qui est écrit à la fin du discours "Place-moi comme un sceau".
"Et elles vous rendront votre pain au poids", explication : qu'il fasse revenir la Torah, par la cuisson susdite, d'en bas vers en haut, dans l'aspect de poids, comme il est écrit "et Il a pesé les montagnes au peson" (Isaïe 40, 12), qui est dans l'aspect qui est au-dessus de l'aspect des montagnes, où Il pèse les montagnes, et il est appelé matkala dans le Zohar (paracha Terouma, folio 176b ; Haazinou, folio 290a. Et vois ce qui est écrit au début du discours "Ton cœur méditera l'effroi".
"Où est celui qui compte, où est celui qui pèse" (Isaïe 33, 18), et ce qui est écrit au début du discours "Vous vous tenez", dans le sujet de "et Il a pesé au peson", et vois ce qui est écrit dans le sujet de l'agitation des deux pains, sur le verset "et le cohen les agitera"). "Et vous mangerez et vous ne serez pas rassasiés" (Lévitique 26, 26), à la manière de "Qui aime l'argent n'est pas rassasié d'argent" (Ecclésiaste 5, 9).
De même "en son amour égare-toi toujours" (Proverbes 5, 19), pour y revenir de très nombreuses fois, sans nombre. Et chaque fois ils seront à ses yeux véritablement comme neufs, et sa nefech n'en sera jamais rassasiée.
Et comme il est écrit "Ne méprise pas ta mère lorsqu'elle a vieilli" (Proverbes 23, 22). Et aussi afin qu'il ne soit pas dans l'aspect de vieillesse.
Et comme l'ont dit nos Sages, de mémoire bénie : "et y a-t-il une vieillesse devant Lui, etc.", car Lui, béni soit-Il, est au-dessus du temps, et le temps ne domine pas sur Lui pour Le faire vieillir. Mais sans cela, il ne reçoit pas de vitalité de la Torah, car "Et Ma gloire, Je ne la donnerai pas à un autre, etc." (Isaïe 42, 8).